קבלת חומר חקירה בעבירות דומות

קבלת חומר חקירה בעבירות דומות בפניי בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיפים 74(א) ו- 108 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן: "החוק"). הבקשה הועברה להחלטתי על פי החלטת כב' הנשיא שפיצר בפניו מתנהל התיק. רקע עובדתי 1.         ביום 13.3.11 הוגש בתיק זה כתב אישום בו הועמדה הנאשמת לדין בגין עבירות לפי חוק עובדים זרים. 2.         הנאשמת הגישה לבית הדין את טענותיה המקדמיות כנגד כתב האישום, וזאת בגדר סעיף 149(10) לחוק מכוחן עתרה לביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית, שכן לא ננקט כנגדה כל הליך במסגרת המסלול המנהלי אלא הוגש כנגדה כתב אישום באופן יזום ומבלי שנתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. המאשימה הגיבה לטענות אלו. 3.         הצדדים הגישו לבית הדין הסדר דיוני, מכוחו התייתר הצורך להוכיח עובדות מסוימות שפורטו בהודעה עליה חתמו הצדדים, באופן שהמשך הדיון נותר ממוקד אך ורק בטענות המקדמיות כנגד כתב האישום. 4.         בהמשך הגישה הנאשמת את הבקשה דנן לגילוי חומר החקירה בטענה כי חומר זה עשוי לייתר את הצורך בזימון עדים ולייעל את ההליכים.             במסגרת בקשתה מבקשת הנאשמת למסור לידיה את חומר החקירה כמפורט להלן: העתקים של כתבי האישום שנזכרו בנספח ג' לתגובת המאשימה לטענות המקדמיות כנגד כתב האישום. ב. מזכרים ו/או דוחות פעולה ו/או כל חומר חקירה המתעד חיפושים, מעקבים ואת הליך המעצר של עדת התביעה, הגב' ורג'יניה נאברו. נימוקי הבקשה 5.         הנאשמת מציינת כי במסגרת תגובת המאשימה לטענות המקדמיות, צירפה האחרונה את נספח ג', בו מופיעה רשימה של 63 תיקים בהם לטענת המאשימה הוגשו כתבי אישום יזומים לבית הדין לעבודה, בנסיבות דומות למקרה דנן. רשימה זו כללה את מספר התיק הפנימי של משרד הפנים, תאריך העבירה ומספר תיק כתב האישום בבית הדין.              לטענת הנאשמת באם יש רצון כן ואמיתי לבחון ולברר את טענתה בדבר אכיפה בררנית, ובדבר טיפול חריג ומפלה שננקט בעניינה, ואם יש כוונה להתמודד עם טענה זו על ידי הפנייה ל"מקרים דומים" מן הראוי להניח בפני בית הדין את אותם "מקרים דומים". טענה זו ניתן לברר אך ורק על יסוד כתבי האישום עצמם ולא על יסוד מספרי התיקים שמהם לא ניתן ללמוד מאומה על נסיבות הגשתם. 6.         מעדותה המוקדמת של עדת התביעה הגב' נאברו עולה כי הליך איתורה ומעצרה היה הליך חריג ביותר. לטענת הנאשמת היחס החריג לעובדת הזרה כמו גם הליך מעצרה החריג, מהווים נדבך נוסף בטיפול החריג הכולל של המאשימה בפרשה זו, ששיאה בהגשת כתב האישום החריג ביותר כנגד הנאשמת.             גילוי חומר החקירה המבוקש בנוגע להתנהלות המאשימה כלפי העובדת הזרה יהיה בו לאשש את טענות הנאשמת בבקשה לביטול כתב האישום בשל "הגנה מן הצדק". תגובת המאשימה 7.         באשר לבקשה למסירת כתבי האישום - טוענת המאשימה כי ב"כ הנאשמת כבר הגיש בעבר בקשה זהה לממונה על חופש המידע ולגביה התקבלה תשובה ביום 4.4.11.             בתשובה נאמר בין היתר, כי לא ניתן להפיק מהמערכת הממוחשבת דוחות בהתאם לנתונים שהתבקשו ואולם קיימת רשימה בה מופיעים מספרי התיקים של כתבי אישום וכן תאריכי העבירות נשוא כתבי האישום הנ"ל. עם זאת כתבי האישום עצמם לא צורפו מחשש לפגיעה בפרטיות. 8.         עוד לטענת המאשימה, העתקי כתב האישום המבוקשים אינם בגדר "חומר חקירה" גם אם תורחב הגדרת המונח. טענת ההפליה והאכיפה הבררנית שנטענה בטיעונים המקדמיים אינם מבוססים כלל והמדובר כעת בניסיון ל"מסע דייג" ותו לא. 9.         בכל הנוגע לבקשה לקבלת חומר חקירה הקשור לעובדת גב' נאברו - לא ידוע למאשימה כלל אם קיים חומר כזה וממילא גם אם קיים הוא אינו חלק מחומר החקירה. הליך מעצרה של העובדת שהינה עובדת ללא אשרה וברת הרחקה בכל רגע נתון, אינו רלוונטי לביצוע העבירה של העסקתה ללא היתר על ידי הנאשמת.             המסגרת הנורמטיבית 10.        סעיף 74(א) לחוק קובע את החובה לערוך רשימת חומר חקירה ולפיו:               "74. עיון בחומר החקירה    (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו."   11.        הוראת סעיף 74(א) קובעת את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה והנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם לחירות אישית וזכותו לנהל את הגנתו, כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו. כבר נקבע על-ידי בית-משפט עליון בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (מיום 15.9.05), כי: "זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט. היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, אשר נועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו (ע"פ 4765/98, אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1) 1380; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י מז(2) 690, 700; ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל, פד"י מט(5) 534, 547)."   12.        בהלכה הפסוקה נקבע  לא אחת שיש ליתן למונח "חומר החקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם. המדובר "...בכל ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת" (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה (3) 630, 633-634). בית המשפט העליון הבהיר חזור והבהר כי אין לפרש את המונח חומר חקירה באורח דווקני ויש לכלול בו גם חומר חקירה שאין לו נגיעה ישירה לאישום. על בית המשפט להיות מודרך על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה אולם אין לכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית. (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625; בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ט (4) 124, 129; בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ה (1) 376; בש"פ 5425/01 אלחאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 426). עוד נקבע:             "ההנחיה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, היא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, יכללו בגדר חומר כזה גם 'ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום' ..." (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 633).   13.       "חומר חקירה" אינו כולל רק חומר המצוי פיסית בידי רשויות החקירה והתביעה, אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אלה במובן הרחב. בעובדה שהחומר אינו מצוי בשלב נוכחי בידי גורמי התביעה והחקירה, אין כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט להורות לתביעה לתפוס את החומר ולהעבירו לעיונו, ובלבד שיש בסיס לקביעה כי על פי אופיו של החומר מוצדק הדבר. (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום ירושלים ופלונית פ"ד ס' 360). ברי כי השאלה האם החומר רלוונטי להליכים המתנהלים נגד הנאשם, תלויה במהות החומר ובהקשרו לאירוע בהתחשב בנתונים המיוחדים של כל מקרה.   דיון והכרעה 14.        השאלה העומדת להכרעה בבקשה זו, הלכה למעשה היא האם החומר, אותו מבקשת הנאשמת לקבל אכן מהווה "חומר חקירה" כמשמעותו בדין ובפסיקה. העתקי כתבי האישום 15.        לשיטתי, הגם שאין המדובר בחומר העונה על ההגדרה הדווקנית של "חומר חקירה" , הרי שבהתאם להלכה - אשר הרחיבה את המונח "חומר חקירה" לכל חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של הנאשם, והמתייחס גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית - יש לקבל את הבקשה. 16.        עיקרה של המחלוקת הנטושה בין הצדדים בשלב זה - בהתחשב בכך כי אין מחלוקת לגבי עובדות כתב האישום והנאשמת אף הודתה בפרטי כתב האישום וביקשה לשאת בכל קנס שיוטל עליה במסגרת של הליך מנהלי - מתמקדת בשאלת האפליה והיחס החריג לו זכתה הנאשמת מצד רשויות החקירה והתביעה, אשר לטענתה סירבו בתוקף ללכת בדרך של מסלול מנהלי בהליך הנדון ובחרו להגיש כצעד ראשון כתב אישום כנגד הנאשמת.             החומר המבוקש רלוונטי באופן מובהק לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים, שעניינן כאמור בטענה לאכיפה הסלקטיבית כנגד הנאשמת. המדובר בחומר הנוגע באופן מובהק לאישום והיורד לשורש טענת ההגנה של הנאשמת ואף לתגובת המאשימה.  יש לזכור כי המאשימה היא אשר ביקשה לסתור את טענת האפליה, והיא שצירפה לתגובתה את רשימת 63 כתבי האישום שגילויים מתבקש כעת, בטענה שהוגשו "בנסיבות דומות". על כן אין מקום לקבל כעת את טענת המאשימה כי אין המדובר בחומר הרלוונטי לאישום ו/או כי מדובר למעשה "במסע דייג" אליו יוצאת הנאשמת. ללא עיון בכתבי האישום עצמם - והמדובר ברשימה ספציפית וקונקרטית - אין כל אפשרות ללמוד על נסיבות אותם מקרים ולהשוותם למקרה בו עסקינן. 17.        הבקשה לביטול האישום שהועלתה במסגרת הטענות המקדמיות, עשויה לחרוץ את גורל כתב האישום בתיק זה (ולהעביר את הדיון למסלול מנהלי) , על כן יש להיעתר לבקשת הנאשמת לעיין באותם כתבי אישום, אשר ייתכן ויש בהם לסייע לה בהגנתה. המאשימה אינה יכולה לאחוז את החבל בשני קצותיו, מחד להיאחז ברשימת התיקים במטרה להדוף את טענת הנאשמת לאכיפה בררנית, ומאידך להימנע מלגלות את אותם כתבי אישום. 18.        בתגובתה לבקשה זו מציינת המאשימה, כי כל אותם כתבי אישום המפורטים בתגובתה , עניינם העסקת עובד זר בעבודות משק בית, כשהשוני בין כתבי האישום נוגע לתקופת ההעסקה , המועד בו פג אישור העבודה בסיעוד וכיו"ב.             אין די בטענה זו של המאשימה בכדי לאפשר קבלת תמונה של ממש ביחס לאותם מקרים ובפרט ביחס לבדיקת הטענה האם כתבי האישום הללו הוגשו בעקבות בקשות הנאשמים להישפט, לאחר שהוטלו עליהם קנסות מנהליים. 19.        בתגובתה לבקשתה מפנה המאשימה לפסקי דין התומכים לטענתה, במסקנה, כי כתבי האישום אינם בגדר חומר חקירה (ע"פ (ארצי) 3358-06-10 מדינת ישראל נ' ג'רוסלם מרידיאן הוטל, מיום 13.9.10 ; ב"ש (ירושלים) 4843/08 מד"י נ' איתמר בן גביר ואח' מיום 1.8.08). אני סבור שיש לאבחן מקרים אלו מעניינה של הנאשמת דנן.             שם מדובר היה בבקשת הנאשמים לקבלת מידע בנוגע תיקי חקירה של חשודים בעבירות דומות ו/או מידע על הליכי אכיפה נגד עסקים דומים - ואכן נקבע כי אין המדובר אלא בניסיון מובהק ל"דייג" של מידע אשר לא ברור אם הוא קיים בכלל ובצורה שהתבקש בפרט.             בענייננו, מדובר ברשימה ספציפית וממוקדת של תיקים בהם הוגשו כתבי אישום - רשימה אותה צירפה המאשימה עצמה.  בניגוד לאותם מקרים, חוזרת המאשימה ומדגישה כי כתבי האישום שגילויים מבוקש, עוסקים כולם "בנסיבות דומות" כלשונה, לכתב האישום שהוגש בעניינה של הנאשמת - היינו בהעסקת עובד זר בעבודות משק הבית. טענה זו סותרת את עמדת המאשימה כי החומר המבוקש "אינו רלוונטי " וכן יש בה ללמד כי אין המדובר ב"מסע דייג" מצד הנאשמת.             כבר נקבע בפסיקה:             "לא מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין אם בשל פסול בשיקול הדעת ובין אם משום שעומדת לו 'הגנה מן הצדק'" (בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, מיום 6.2.06).             ככל שהתביעה פעלה בהגינות ומשיקולים ענייניים, וחזקה עליה שפעלה כן, אין מקום להתנגד להעברת המידע המבוקש. 20.        יש לציין גם כי במקרה הנדון, לא מתעוררת כלל שאלה של פגיעה בפרטיות, הואיל והחומר המבוקש אינו אלא כתבי אישום שהם מלכתחילה מסמכים פומביים המוגשים לבית הדין, הדן בעניין בדלתיים פתוחות. כמו כן, עם פרסום פסק הדין או ההחלטה בתיק, עובדות כתב האישום יפורסמו בציבור ועל כן אין מדובר בחומר חסוי.             מכל מקום, גם אם מדובר בחומר שיש בו לפגוע בפרטיות של צדדים שלישיים, הפתרון איננו באי גילוי לנאשם ומניעת זכותו להתגונן, אלא בהעמדתו של החומר לעיון תחת מגבלות , כך לדוגמא ניתן להגיש את כתבי האישום תוך מחיקת שמות הנאשמים, ובכך יימצא האיזון הראוי. 21.        טענה נוספת שמעלה המאשימה היא כי הנאשמת מיצתה את זכותה לקבלת החומר המבוקש כאשר פנתה לממונה על חופש המידע והגישה בפניו בקשה זהה שנענתה ביום 4.4.11 (העתק הבקשה והתשובה לה, צורפו כנספח א' לתגובת המאשימה לבקשה שבפניי).             אלא שעיון בבקשה שהוגשה ביום 13.3.11 לממונה על חופש המידע מעלה, כי אין המדובר בבקשה זהה. שם התבקשה קבלתם של "כל כתבי האישום שהוגשו בשלוש השנים האחרונות כנגד אזרחים פרטיים בגין העסקת עובד זר בעבודות משק בית". הבקשה לקבלת כתבי האישום העומדת להכרעה בפניי היא בקשה שונה וקונקרטית המופנית למאשימה ומתייחסת אך ורק ל- 63 כתבי האישום אשר צוינו על ידה בתגובתה לבקשה לביטול כתב אישום. כמו כן מעיון ברשימת התיקים שצורפה לרשימת הממונה עולה, כי מדובר ברשימה שונה מזו שאוזכרה בתגובת המאשימה לטענות המקדמיות שהועלו על ידי הנאשמת. 22.        לאור כל האמור ומשלא מצאתי כל סיבה המצדיקה אי היענות לבקשת הנאשמת לקבלת העתקי כתבי האישום - מתקבלת הבקשה לעניין זה. חומר החקירה הנוגע לעובדת הזרה 23.        שונים הם פני הדברים באשר לבקשה השנייה המתייחסת ל"חומר החקירה" הנוגע לעובדת הזרה, להליך מעצרה ולהתנהלות הרשויות כלפיה.             ראשית מציינת המאשימה כי לא ידוע לה כלל אם קיים חומר כזה. בנוסף גם אם יסתבר כי קיים, שוכנעתי כי חומר זה אינו חלק מחומר החקירה בתיק. 24.        הליך מעצרה של העובדת, אשר אין כל חולק כי הינה עובדת ללא אשרה וברת הרחקה, אינו רלוונטי לביצוע העבירה של העסקתה ללא היתר על ידי הנאשמת.             כפי שצויין לעיל, אכן יש לתת לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה אולם יש להפעיל שיקול דעת בעניין ואין לכלול במסגרת המונח "חומר חקירה" מסמכים שהרלוונטיות שלהם לחומר החקירה רחוקה ושולית.             כאמור, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום, העובדת העידה בפני בית הדין במסגרת עדות מוקדמת, לסניגור ניתנה הזדמנות לחקור את העדה ועל כן לא ברור מה הרלוונטיות של החומר המבוקש, לעובדה שהנאשמת עברה את העבירה הנטענת בכתב האישום. 25.        לא מצאתי אף כי בחומר המבוקש יש לסייע בידי הנאשמת להוכחת טענותיה שהועלו במסגרת הטענות המקדמיות. אני סבור כי אין קשר בין הליך מעצרה של העובדת שלא נעשה בידי רשויות התביעה לבין העובדה כי הוחלט להגיש כתב אישום נגד הנאשמת בעבירה שכיום אין ספק שנעברה על ידה. 26.        יש אף לקחת בחשבון כי גם אם מצוי חומר שכזה , זה אינו נמצא בידי התביעה ובשליטתה. הליכי מעצר והרחקה מבוצעים על ידי יחידה נפרדת ברשות ההגירה שאין לה מעורבות וזיקה ישירה לעניין הגשת כתב האישום כנגד המעסיק. לכן אין מקום במקרה זה להטיל על המאשימה את החובה להעביר לנאשמת חומר זה שכאמור אינו בגדר חומר חקירה גם במידה והוא קיים.             לפיכך הבקשה בעניין זה נדחית. סיכום 27.        המאשימה תעביר לידי ב"כ הנאשמת העתקי כתבי האישום הנזכרים בסעיף 16 לתגובתה לטענות המקדמיות (כפי שהם מופיעים ברשימה שצורפה כנספח ג' לתגובה) וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו. התיק יוחזר על ידי המזכירות לכב' הנשיא שפיצר להמשך ההליך. חומר חקירה