תביעה ייצוגית חוק חניה לנכים

א. מהות התובענה בתאריך 14.11.2011 אושר הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים לענין התובענה הייצוגית שהוגשה, ולהלן השתלשלות העובדות והנימוקים לאישור. עובדות רלוונטיות התובעת היא נכה בשיעור 64% ומוגבלת בניידות בשיעור של 80%. הנתבעת 1 הינה חברה המספקת שירותי אחזקה וניהול למרכז הקניות בסנטר בלבד. הנתבעות 6-2 פועלות בצוותא, במסגרת עוסק משותף המכונה חניון-על הסנטר בע"מ, ובמסגרת זו מפעילות ומחזיקות את החניון הציבורי העילי המצוי במרכז הקניות, מעל מפלס הרחוב. התובעת החנתה את רכבה בתאריכים 13.7.10 ו- 23.8.10 בחניית הנתבעות 6-2, כתנאי להוצאת רכבה מהחניון, נדרשה התובעת לשלם בעד החניה. לטענתה, החניונים המופעלים על ידי הנתבעות 6-2, הינם חניונים ציבוריים היחידים המאפשרים גישה נגישה למרכז הקניות. חנייה ברחובות הסמוכים למרכז הקניות, כמעט אף פעם אינה זמינה ואף אם מוצאים חנייה באזור היא בדרך כלל מרוחקת ממרכז הקניות ואינה נגישה לנכים. לכן חנתה התובעת בחניון. התובעת טוענת, כי בניגוד לדין, הנתבעות גובות גם מהמחזיקים בתג נכה, דמי חנייה בחניונים הציבוריים המופעלים ומוחזקים על ידן במרכז הקניות, וזאת בניגוד לחוק חניה לנכים תשנ"ד -1993, המחייב את הנתבעות 6-1 לנכים, לחנות ללא תשלום בחניון או לשפותם בגין דמי החנייה. לטענתה, הנתבעות ביצעו כלפיה עוולות של: הפרת חובה חקוקה; רשלנות; פעלו בניגוד לחוק השוויון ו לחוק חניה לנכים. פעלו בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן ולעשיית עושר ולא במשפט. לכן עתרה לסעדים הבאים: צו עשה המחייב את הנתבעות להציב שלטים ברורים ומתאימים בכניסה לחניונים וליד מכונות התשלום. להורות לנתבעות לחדול לאלתר מגביית תשלום מנכים. להחזיר לחברי הקבוצה שתאושר תשלומים ששילמו. הסכום מוערך בגובה 6,764,619 ₪. ג. החוק התנאים סעיף 18 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע, שלא ייעשה הסכם פשרה ליישוב הסכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור או בעניינו אושרה תובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט. בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי להגיש תובענה ייצוגית אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3 (א) לחוק, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה. סעיף 10 (א) לחוק קובע, בין היתר, כי משאישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה. (1) התנאי של טענה או עובדה משותפים קובעת הפסיקה: "אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך, יש לאמץ גישה לפיה די בכך שהשאלות העיקריות, העומדות במוקד הדיון, תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מינא אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת" [רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה (5) 276, 296-297 (2001)]. במקרה שלפנינו, אותן שאלות של משפט ועובדה רלבנטיות לכל חברי הקבוצה מחזיקי תג נכה בישראל. אשר לסיכויי התביעה עוד בטרם התחיל דיון בבית המשפט לגופו של ענין, הסכימו הצדדים על עקרונות הסכם הפשרה. סיכויי התביעה ברמה העקרונית היו טובים. החוק ברור, והוא קובע שיש לאפשר נגישות לנכים גם לחניונים, ללא תשלום. גביית תשלום מנכים הינה פעולה המנוגדת לחוק, ומכאן שכאמור ברמה העקרונית התובענה היתה אמורה להתקבל אילו נדונה. רישיון העסק שניתן לנתבעות קובע שיש להקצות 28 מקומות לנכים (לפי חלוקה) והדבר אכן נעשה וייעשה. בעיית מציאת מקומות חנייה לנכים הינה בעיה מהותית בחברה הישראלית, לא פעם ולא פעמיים שמענו וראינו אנשים ללא מוגבלות מחנים בחניית נכים, ובכך מונעים מהנכים גישה נוחה למרכזי הקניות . עילת התביעה תיארה מצב קשה שהנכים צריכים לעבור מידי יום על מנת להמשיך בשגרתם. יתרה מזאת, נושא חניית הנכים הינו נושא כאוב שחייב להיות בראש סדר מעינינו, ולכן החניונים הגדולים צריכים להיות חוד החנית בנושא מורכב זה. בתאריך 17.8.11 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לבית המשפט לאישור הסדר הפשרה בתובענה. (3) הקבוצה חבר הקבוצה הינם כלל מחזיקי תג הנכה בישראל, בתקופה הרלבנטית. (4) הסכם הפשרה בתאריך 17.8.11 לאחר דיון בבית המשפט, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור להסדר פשרה. עיקרי הסכם הפשרה הם: התביעה תאושר כתובענה ייצוגית וקבוצת התובעים שלהם שאלה משותפת של עובדה ומשפט, תהיה כלל מחזיקי תג הנכה בישראל. יינתן צו המורה לנתבעות לחדול ולהפסיק מגביית תשלום מאת כל אחד מחברי קבוצת התובעים החונה חנייה זמנית בחניונים העומד בשלושה תנאים מצטברים: א. חבר הקבוצה הציג תג נכה המתייחס לרכב בו הוא נוהג או נוסע, ותעודה משהה אותו כבעל תג נכה (רישיון נהיגה או תעודת זהות). ב. חבר הקבוצה חנה באחד ממקומות החניה המיועדים לנכים בחיוני הנתבעות (מובהר בזאת כי חבר קבוצה אשר יחנה במקום שאינו מסומן כמקום חניה לנכים יידרש לשלם תשלום מלא). ג. חבר הקבוצה חנה בחניון לפרק זמן שאינו עולה על שלוש שעות. חנה חבר הקבוצה לפרק זמן העולה על שלוש שעות, לא יובאו בחשבון תשלום דמי החניה, שלוש השעות הראשונות. יינתן צו המורה כי יוצב שילוט המודיע לקבוצת התובעים בכניסה לחניונים ובסמוך לכל אחת מעמדות התשלום על הסידור המאפשר להם לחנות חניה זמנית ולצאת מהחניונים ללא תשלום בכפוף לתנאים שפורטו לעיל, וכן זכותם לצאת מהחניון ללא תשלום בתוך 15 דקות, אם לא מצאו מקום חניה פנוי לנכים. ביום 6.9.2011 פורסמו מודעות על הסכם הפשרה בשני עיתונים: "הארץ" ו"מעריב" (להלן: "העיתונים"). לא התקבלה כל התנגדות להסדר בין בבית-המשפט ובין במשרדי עורכי-הדין; לא היו הסתלקויות מהתביעה. (5) עמדת היועמ"ש ביום 1.9.2011 ניתנה החלטה לפיה התבקש היועץ המשפטי לממשלה ליתן התייחסותו להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת התובענה. בתאריך 1.11.2011 ביקש היוהמ"ש להאריך את המועד להגשת עמדתו ב-14 יום. מאחר והדיון היה קבוע בביהמ"ש ל- 14.11.11 התבקש היועמ"ש להגיב למיצער ביום הדיון. ב"כ היועמ"ש לא התייצב לדיון, ולא הגיב. צר לי שהמדינה נוהגת בדרך זו. (6) אי מינוי בודק סע׳ 9 ג' (ב) לחוק מחייב מינוי בודק לצורך אישור הסדר פשרה, אלא אם כן ישנם טעמים מיוחדים שיירשמו שלא למנות בודק. בפסק דינו של מותב זה ב-ת.א. (ת"א) 1668/06 בנק נ' ליימן שליסל בע"מ [ (2008)] (להלן: "עניין שליסל"), הובא ציטוט מתוך עמדת היועץ המשפטי לממשלה שניתנה במסגרת ת.א. (ת"א) 1953/06 בש"א 16615/06 עמר נ' אסם תעשיות בע"מ [ (2008)] (להלן: "ענין אסם"): "תפקיד הבודק הוא לבחון ולבקר את פעולות הצדדים מנקודת המבט של טובת הקבוצה. בנוסף פעמים רבות, התביעה הייצוגית והפשרה שנעשתה בה מעלות סוגיות הדורשות הבנה ומומחיות. הסדר פשרה אשר אמור להוות סיכון של שני הצדדים להליך, מבוסס על נתונים רבים שנאספו על ידי הצדדים והוצגו איש לרעהו, ועל תחושותיהם וידיעתם בדבר הסיכוי של כל אחד מהם לזכות בהליך. זהו טעם נוסף ולא מרכזי לענין, גם כאשר אין מדובר בענין שבמומחיות, נדרש מינוי בודק לשם בחינת טובת הקבוצה, במנותק מטובתם האישית של התובע ובאי כוחו. הבודק אינו בגדר מומחה, אף שטוב הדבר אם ימונה מישהו שהוא גם מומחה בעניין"". בעניין שליסל הנ"ל הבעתי עמדה לפיה כאשר מוצגים בפני בית המשפט חישובים מוסכמים לעניין הנזק, והמחלוקת נוגעת לסיכויי הצלחת התביעה, יכול גם שופט להכריע בעניין. גם בנסיבות המקרה הנוכחי, אין למנות בודק. המדובר בבחינת שני סטים של עובדות ומשמעותם: הסט הראשון - שלא ניתן לאתר את כל חברי הקבוצה שחנו בחניונים בתקופה הרלבנטית; גם אם אלה יאותרו עפ"י הצהרתם, סביר להניח שלא שמרו על קבלות התשלום ששילמו, וגם לא היו יכולים ליתן מידע מדויק אם בכלל, כמה פעמים ביקרו בחניון הנתבעות. הסט השני של העובדות - הוא האיזון בין זכויות נכה שבחוק לגישה חופשית למקום ציבורי, ומשך הזמן שהוא יכול לשהות בו, תוך התחשבות בחבריו הנכים האחרים. אין מחלוקת שרישיון העירייה מאפשר חניית נכים ב- 28 מקומות; ייתכן שעקב מבצע כזה או אחר בחנויות, ירצה מספר רב יותר של נכים להגיע למקום; בכך יש להתחשב, וכן יש להתחשב בכך שנכה ירצה להאריך שהותו בחניון מעבר לקניה ממוקדת או שתיית קפה. ההסדר בו נקט הסכם הפשרה, הינו סביר עומד באיזונים אלה, ומכאן שהתייתר נושא הבודק. 7) גמול לתובע הייצוגי שכ"ט עוה"ד שלו ותרומות לציבור בהתחשב במהות התביעה והתנהלותה, הוצע גמול על סך של 30,000 ₪ לתובע הייצוגי, ו- 90,000 ₪ לבא-כוחו. אני מאשרת סכומים אלה. סכומים אלה סבירים והם מביעים את ההערכה לתובע הייצוגי, אשר תיקן עוול לציבור הנכים ואת הגמול הנאות לבאי כוחו, אשר השכיל גם להתפשר על מנת להגיע לסיום הליך זה. התשלומים ישולמו ע"י הנתבעות ביחד ולחוד. תרומות לציבור: בשל קשיים אובייקטיבים באיתור חברי הקבוצה מהם נגבו כספים בעבר, יש בסיס ומקום להסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו יתרמו הנתבעות בנוסף לתשלומים לעיל, סכום לקידום כלל הנכים בישראל כדלקמן: 90,000 ₪ לאיל"ן מרכז ספורט לנכים. 30,000 ₪ לארגון נכי צה"ל. אני מאשרת גם הצעות אלה. המוסדות ראויים ועוסקים בענייני נכסים. ד. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אישרתי את הסכם הפשרה, נתתי לו תוקף של פסק דין, והחלטתי על פרסומו. פרסום אישור הסכם הפשרה, עפ"י הוראת סעיף 25א(4) לחוק תובענות ייצוגיות, יבוצע ע"י המשיבות תוך 7 ימים ממועד מתן פס"ד זה בשני עיתונים יומיים נפוצים; הנוסח יוגש לאישור בימ"ש זה, עפ"י החלטתי הקודמת. ניתנה היום, 20.11.11, בהיעדר הצדדים. המזכירות תשלח עותק החלטה זו, באישור כדין, לבאי-כח הצדדים. ד"ר דרורה פלפל, שופטתס/נשיאה נכותתביעה ייצוגיתחניית נכים / תו נכהחניה