צירוף אישומים פתח דבר: מונחת בפני בקשה להפרדת משפטו של הנאשם 13 (להלן: "הנאשם/ המבקש"), מר יעקב אפרתי, לפי סעיפים 87, 149(3) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק") ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק דנן. לחילופין, מבקש הנאשם להורות על הפרדת משפטו לפי סעיף 88 לחוק. ביום 5.1.12 הוגש לבית המשפט כתב אישום כנגד שישה עשר נאשמים בשלוש פרשיות, כך על פי עובדות כתב האישום, העוסקות בקידום פרויקטים בתחום המקרקעין ברחבי הארץ, באמצעות מערכת של מתן שוחד, לכאורה, על ידי מי מהנאשמים היזמים לנאשמים הממלאים תפקידים ציבוריים. הנאשם 13 שימש החל משנת 1999 כמנכ"ל משרד התשתיות, אשר באותה העת ועד לחודש מרץ 2002 היה המשרד הממונה על מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). בראשית חודש אוגוסט 2001 מונה הנאשם לממלא מקום במינהל, וביום 1.1.01 מונה הנאשם באופן רשמי לתפקיד מנהל המינהל, תפקיד בו כיהן עד לחודש יוני 2008. המבקש, שהואשם בפרט אישום שלישי יחד עם נאשמים 5 ו-12 (המסכימים לבקשת ההפרדה), סבור כי שלוש הפרשיות המפורטות בכתב האישום - הולילנד, חברת הזרע ותעשיות מלח לישראל - אינן קשורות זו בזו כך שהן מהוות פרשה אחת, כמצוות סעיף 87 לחוק. לגישתו, החוליות היחידות המחברות בין כתב האישום הינן: עד המדינה המעיד בשלושת הפרשות בנושא השוחד; היות נאשם 5 מואשם בכל האישומים כמי שסייע להעברת כספי השוחד והיות מינהל מקרקעי ישראל, בראשו עמד המבקש, קשור לשתיים מהפרשות. סניגוריו המלומדים של המבקש תמכו עתירתם בפסיקה שיצאה מלפני הערכאות השונות, והדגישו כי שיקולי יעילות אינם יכולים להכשיר צירוף נאשמים לכתב אישום אחד מקום בו לא נתקיימו תנאי סעיף 87 לחוק. לחילופין, עותר המבקש שמשפטו יופרד מיתר הנאשמים על מנת למנוע עיוות דין חמור העלול להיגרם לו מהיות הפרשה מורכבת ומסועפת המחזיקה חומר חקירה רב אשר רובו המכריע אינו נוגע אליו. המבקש סבור כי הוא עלול למצוא עצמו מהלך תקופה ארוכה בתוך משפט שרובו אינו נוגע לו, דבר שיצריך ממנו תעצומות נפש, זמן והוצאות כספיות מיותרות. המבקש הוסיף וציין, כי מתכונת מתן השוחד בפרשה בה נאשם המבקש שונה במהותה מיתר האישומים, ולפיכך עדות עד המדינה שונה ונפרדת במהותה. מן העבר השני, מתנגדת המאשימה להפרדת משפטו של המבקש ממשפטם של יתר הנאשמים. לגישתה, כתב האישום מפרט "שיטה" אחידה בה נקטו הנאשמים, לכאורה, על מנת לקדם ענייני נדל"ן באמצעות אותן הדמויות - עד המדינה ונאשם 5 - אליהם הועברו תשלומי השוחד. מעל לכך, באישומים השני והשלישי הכספים אמורים היו להימסר לאותו גורם במינהל מקרקעי ישראל. משכך, הגבולות בין האישומים היטשטשו, הנאשמים מהאישומים הראשון והשני נטלו חלק פעיל לכאורה באישום השלישי, ולהיפך, נאשמים מהאישום השלישי נטלו חלק פעיל לכאורה באישומים הראשון והשני. המאשימה סבורה כי בין הנאשמים נתקיימה מערכת יחסים הדוקה שאפשרה לנאשמים בשלושת האישומים לעשות שימוש באותו ה"אמצעי" כדי לקדם ענייניהם, ובכך, הלכה למעשה, מתקיימת החלופה של "דרך אחרת" בסעיף 87 לחוק. אשר כך, הפרדת עניינו של המבקש מיתר הנאשמים עלול להוביל לעיוות התשתית העובדתית כולה. בנוסף, סבורה המאשימה כי שלושת האישומים מגבשים "פרשה אחת" משקיימת זיקה עניינית בין האישומים הנובעת מזהות הדמויות ושיטות הפעולה. הפרדת האישומים, כך המאשימה, תוביל לגבייה כפולה של עדויות, שכן נאשמים מאישום אחד יהפכו לעדי תביעה באישום אחר ולהיפך. המאשימה הדגישה שיקולי היעילות שיש לקחת בחשבון והעובדה כי המשפט נקבע בקצב של ארבעה ימים בשבוע, דבר שימנע הימשכות ההליכים שנים ארוכות כטענת המבקש. המאשימה הדגישה כי ההלכה הפסוקה מלמדת שהכלל הינו צירוף נאשמים ואישומים והפרדתם בגדר החריג לכלל, ועתרה לדחות הבקשה. התשתית הנורמטיבית: סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 מורה כדלהלן: "מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר". לפי לשון החוק ניתן לצרף נאשמים לכדי כתב אישום אחד בשני מקרים. האחד, מקום בו כל אחד מהצדדים היה צד לעבירות המנויות בכתב אישום, השני, באם המעשים המיוחסים להם קשורים זה לזה עד שהמה מהווים פרשה אחת. בתי המשפט על ערכאותיהם חזרו ושנו על ההלכה הפסוקה לפיה "דרך המלך" הינה צירוף נאשמים לכתב אישום אחד בהתקיים תנאי סעיף 87 לחוק. דרך זו מיועדות להגשים שתי תכליות עיקריות. האחת, יעילות דיונית המושגת בניהול הליך אחד ובשמיעת העדים פעם אחת, והשניה, צדק מהותי המושג בהערכה אחידה של הראיות ומהימנות העדים על ידי אותו בית משפט, ובאפשרות לקבוע מדרג ענישה על פי חלקו של כל נאשם במכלול המעשים (בג"ץ 4451/04 קסטוריאנו נ' כבוד השופטת ח' כוחן (לא פורסם) מיום 16.6.04; רע"פ 2395/05 קסטוריאנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 28.3.05; ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 793; ת"פ (י-ם) 3120/02 מדינת ישראל נ' רון, פ"מ תשס"ב(2) 724; י. קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 940-941) . סעיף 88 לחוק מורה כדלהלן: "בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים". לאמור, סעיף 88 לחוק קובע חריג לכלל אודות צירוף הנאשמים. על פי סעיף זה ניתנה לבית המשפט הסמכות להפריד אישומים או נאשמים מהמשפט. המבחן המרכזי שנקבע בפסיקה לעניין זה הינו מבחן עיוות הדין (ע"פ 917/81 כהן נ' מדינת ישראל [5], 648; ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל [6] 350). על פי מבחן זה על בית המשפט לבחון האם הגנתו של הנאשם עלולה להיפגע מהדיון במאוחד, וכל עוד אין בצירוף פגיעה בהגנתו של הנאשם, המגמה השלטת היא להותיר על כנם צירוף אישומים ונאשמים, בהתחשב שהדבר תורם תרומה חיובית ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק. באופן זה, ישמעו העדים פעם אחת במאוחד ויינתן פסק דין אחד החורץ דין אחד לכל המעורבים על סמך קביעה עובדתית אחת באשר לראיות ולהערכתן. פגיעה בהגנתו של נאשם יכולה להיות נעוצה בחשיפת אופיו השלילי עקב ריבוי אישומים ויצירת משפט קדום לחובתו, בהשלכה שלילית של ראיות המתייחסות לנאשמים אחרים או בשל מימדי הנטל המוטל עליו בעקבות הצירוף (קדמי, שם, עמ' 943-944; ת"פ (י-ם) 3120/02 מדינת ישראל נ' רון, פ"מ תשס"ב(2) 724). דיון: כתב האישום שבפני מגולל שלוש פרשות עיקריות. הפרשה הראשונה עניינה מתחם הולילנד בירושלים, ומתן שוחד, לכאורה, על ידי הנאשמים היזמים, נאשמים 1-4, ועד המדינה, דרך נאשם 5, לנאשמים עובדי הציבור, נאשמים 6-11, על מנת לקדם פרויקט הבניה. הפרשה השנייה עניינה פעילות לקידום השבחת מקרקעין של חברת הזרע במספר חוות חקלאיות על ידי מתן שוחד, לכאורה, במקביל לקידום פרויקט הולילנד. על פי עובדות כתב האישום פעלו נאשמים 2 ו-3 יחד עם עד המדינה ונאשם 5 להעביר כספי שוחד דרך חברות שבבעלותן למנהל המינהל ולנאשמים 8 ו-9. הפרשה השלישית עניינה פעילות נאשם 12, מנכ"ל חברת מלח תעשיות לישראל בע"מ, לכאורה, לקידום הסדר מקרקעין שנחתם בין תעשיות מלח לבין המינהל עליו אמון נאשם 13, המבקש. על פי עובדות כתב האישום נאשמים 12 ו-5 סיכמו ביניהם כי נאשם 5 יעביר טובות הנאה כספיות לנאשם 13, על מנת להטותו למשוא פנים בקידום ההסדר בו חפצת חברת מלח. הנה כי כן, ממבט "על" ניתן לומר כי המדובר בפרשות הקשורות והכרוכות זו בזו מבחינת מספר גורמים, ואפרט: א. כתב האישום מתאר "שיטה" דומה בה פעלו הנאשמים היזמים על מנת לקדם ענייניהם באמצעות מתן שוחד, לכאורה, באמצעות עד המדינה והנאשם 5. ב בנוסף, תקופת האישומים בה פעלו הנאשמים, לכאורה, חופפת ומקבילה. ג. הנאשמים בינם לבין עצמם, רובם ככולם, מצויים בקשרים עסקיים ואו חברתיים/ משפחתיים. כך למשל, הנאשם 5, המואשם במתווך לשוחד בכל האישומים, הינו קרוב משפחתו של המבקש. בנוסף, הנאשם 2 היה זה שהכיר בין הנאשמים 12 ו-5, על רקע קשריו של האחרון עם הנאשם 13. גם מינהל מקרקעי ישראל, עליו אמון היה המבקש כרוך באישומים שני ושלישי, ונאשמים מהאישום השלישי (נאשמים 5 ו-12) קשורים לאישומים הראשון והשני. יפים בעניים זה דברי כבוד הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בע"פ 398/83 הרצל אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 469 כדלהלן: "... הרי אמת המידה, העולה מנוסח הדברים בסעיף 87, היא, לכאורה, באישום ולא בנאשמים, אך לאור הקשר הדברים יש להבין את התנאי החלופי הנ"ל כדלהלן: האישום הוא בשל סדרת מעשים, הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת, ודי לעניין זה כדי לצרף נאשם, אם יש לו חלק באחד מן המעשים שהוא חלק מן הסדרה. הווה אומר, ניתן לצרף נאשם, לא רק אם הוא צד לעבירה, המוגדרת באחד מן האישומים, אלא גם כאשר הוא רק בגדר צד לאחד מן המעשים, המהווה חלק מסדרה, המשמשת יסוד לאישומים". לאמור, ניתן לומר כי במקרה דנן תנאי נתקיימו סעיף 87. שלושת האישומים המנויים בכתב האישום שזורים, על פני הדברים, זה בזה מבחינת המעשים, השיטה, הנאשמים והמעורבים. נראה כי המדובר באישומים המקיימים "זיקה עניינית אחת" (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 793). הפרדת משפטו של המבקש מיתר הנאשמים עלולה להוביל למצב בו תוצג בפני בית משפט תמונה חלקית ולא מלאה של האירועים והצגת התשתית העובדתית תימצא חסרה. שוכנעתי, כי מעורבות חלק מהנאשמים באישומים השונים - דוגמת נאשם 5 ונאשם 12 הנאשמים הן באישום השלישי יחד עם המבקש והן באישומים אחרים - מחייבת בירור האשמה ושמיעת הראיות כמקשה אחת. הפרדת המשפט בנסיבות אלו, תצריך העדת עדי תביעה ונאשמים מספר פעמים במספר הליכים מקבילים, דבר שעלול להכביד ולסרבל ההליכים שלא לצורך, ואף עלולה להוביל לקביעות מהמינות סותרות. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי צירופו של הנאשם 13 נעשה בניגוד לתנאים הקבועים בסעיף 87 לחוק, וכי נפל פגם או פסול בכתב האישום, בודאי לא פגם המצדיק הפרדת משפטו. מעל לכך, לא שוכנעתי כי ראוי להפריד משפטו של המבקש על פי סעיף 88 מיתר הנאשמים. שמיעת משפטו של נאשם 13 יחד עם יתר הנאשמים אינה עלולה לגרום לעיוות דין ולקפח הגנתו. שמיעת משפטו של נאשם 13 יחד עם יתר הנאשמים עשויה לייעל ההליכים כולם ולהוביל לסיום מהיר יותר של עניינו. סוף דבר, הבקשה נדחית. כתב אישום