השבת מקרקעין בשל אי מימוש מטרת ההפקעה רקע בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה. התביעה דנן הנה הוגשה במקורה לתשלום פיצויים בגין הפקעת קרקע לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור ) 1943 (להלן :"הפקודה "). התיקון מבוקש לתורך הוספת טענה לפיה, המשיבה הפקיעה את המקרקעין נשוא התובענה בהפקעה שאינה צמודת מטרה ועברו יותר מ-35 שנים מיום פרסום ההודעה (19.3.1976 ) בלא שמטרת ההפקעה מומשהה ועל כן זכאים המבקשים, כבעלי הקרקע, לפיצוי לפי ערכה של אותה קרקע. כמו כן מבוקש להכליל בכתב התביעה את הטענה כי ההפקעה אינה מידתית ואף לא חוקית שכן עסקינן בהפקעה שאינה צמודת מטרה וכבר נקבע בהלכה כי מוטלת חובה על שר האוצר לפרט בהודעה המתפרסמת ברשומות את המטרה שלשמה הופקעו המקרקעין. נימוקי התובעים / המבקשים . לטענת המבקשים, בכל עת רשאי בית המשפט להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתב טענותיו, בדרך ובתנאים הנראים צודקים כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן שנויות במחלוקת. עוד נטען, כי לאור השלב שבו מצויה התובענה ולאור החשיבות בבירור האמת ולאור העובדה שבקשה זו מוגשת בתום לב ולא עלול להיגרם נזק למשיבה כתוצאה מהתיקון המבוקש יש להיעתר לבקשה. עוד נטען כי הוראות התחולה והמעבר של תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות ( מיום 15.2.10) קובעות אמנם שלא תהיה זכות השבה של קרקע שהופקעה ומטרת ההפקעה לא מומשה במידה ועברו יותר מ-25 שנים מיום פרסום ההודעה אך ההוראות הללו אינן מבטלות את זכותו של בעל המקרקעין לפיצויים לפי ערכה של הקרקע. לטענתם, הלכה היא כי שווי הפיצוי של מקרקעין שהופקעו ייקבע על פי הערכת המחיר הצפוי בעסקה ממוכר מרצון לקונה מרצון. כן נטען כי הפיצויים הנתבעים על ידם נועדו להעמידם באותו מצב בו היו לפני ואלמלא הופקעו זכויותיהם בחלקה כך שבכספי הפיצויים שהתובעים יקבלו יוכלו לרכוש זכויות בחלקת מקרקעין דומה לזו שהופקעה מידיהם. תגובה מטעם המשיבה המשיבה מתנגדת לבקשה . לטענתה היה על המבקשים ליתן הסבר מדוע לא כללו את טענותיהם אלה בכתב הטענות המקורי , הסבר שלא מצוי בבקשתם. כן טענה המשיבה כי לכאורה , התובעים מנסים לשפר את סיכוייהם להגדיל את הפיצויים בגין ההפקעה לאחר החלטת בית המשפט מיום 22.8.11 (בה קבע במ"ש זה את האופן בו יחושבו הפיצויים ואת המועד הקובע לחישוב) , מעבר לאלו הקבועים בפקודה ובחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור. לדידה, טעם זה אינו נימוק המצדיק מתן אפשרות לתיקון כתב התביעה. כמו כן נטען כי כל הטענות החדשות המועלות בבקשה לתיקון כתב התביעה דינן להידחות על הסף מחמת התיישנות ולפיכך, אין מקום להתיר הוספתם על ידי תיקון כתב התביעה . עוד נטען כי טענות לאי מידתיות , אי חוקיות וכיו"ב ככל שאינן מובאות כנימוק לדרישה לביטול הפקעה צריכות להיות מעוגנות בעילה המוכרת בדין המזכה פיצויים , עילה כזו לא הובאה בבקשת התיקון המבוקש . כן נטען כי כל עילה מתחום דיני הנזיקין כפופה להוראות חוק ההתיישנות . לטענת המשיבה, הפסיקה הכירה בטענות התיישנות ודחתה על הסף תביעות לפיצויים מוגדלים בגין הפקעות המבוססות על עילות נזיקיות שונות . עוד נטען כי ההלכות שמצוטטות על ידי המבקשים ( בהתבסס על בג"ץ 2390/06 יהודית קרסיק נ' מינהל מקרקעי ישראל פד"י נה (2) 625 להלן- "פס"ד קרסיק" ) נוגעות להשבת של מקרקעין או השבה בכסף במקרה של אי מיצוי מטרת ההפקעה, דבר שאינו רלוונטי למקרה דנן שכן מבחינה עובדתית וכל שכן מעיון בחוות הדעת עולה שאת החלקה חוצה כביש, המהווה חלק מהפיתוח של העיר ועל כן גם דין טענה זו להידחות . כמו כן נטען כי לאור התיקון לפקודת הקרקעות משנת 2010 בסעיף 27 (ב)2 הדרישה להשבת מקרקעין מהטעם של אי מימוש מטרת ההפקעה התיישנה . המחוקק נתן דעתו למקרים אלה ( לאחר פס"ד קרסיק ) וקבע מפורשות כי במקרה שחלפו למעלה מ- 25 שנים מיום ההודעה לפי ס' 7 לפקודה כפי שארע במקרה דנן, הרי שרשאי שר האוצר או שר התחבורה לעשות בקרקע כל שימוש ואין חובה לשלם פיצויים נוספים מעבר לאלה הקבועים בפקודה . לטענתה, מדובר בהתיישנות מהותית שניתן להעלותה בכל עת ועל כן אין להתיר את התיקון המבוקש. תשובת המבקשים לתגובת המשיבה לטענתם, עסקינן בתיק זה בפיצויים בגין פקעת המקרקעין , שעילתה לפי פקודת הקרקעות. בענייננו הנתבעת הודתה, כי היא אכן הפקיעה את המקרקעין נשוא התובענה ומוטל עליה לשלם פיצויים בגין ההפקעה והשאלה היחידה שנותרה הנה גובה הפיצויים שיש לשלם לבעלים. בקשת התיקון נועדה על מנת להוסיף טענה עובדתית שתעמיד לדיון את גובה הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין נשוא התובענה (האם יהיו לפי השווי ההוגן אם לאו) ובלעדי התיקון לא תעלה לדיון אותה שאלה שבמחלוקת . לטענתם, התיקון המבוקש נועד להתאים את כתב התביעה לפלוגתא והתיקון המבוקש לא יפגע בנתבעת ולא יקפח אותה שכן מדובר בטענה עובדתית שניתן להוכיחה בקלות, מה גם שהבקשה הוגשה בשלב מוקדם של ניהול המשפט בתיק הנ"ל ואינה נגועה בחוסר תום לב של התובעים. כן נטען כי התיקון המבוקש אינו מעלה עילה חדשה ואינו משנה את יסוד התביעה, כל אשר מתבקש הוא הוספת טענה עובדתית שיש בה להשפיע על גובה הפיצויים ואין מדובר בבקשה לביטול הפקעה כטענת המשיבה. באשר להתיישנות שנטענה השיבו המבקשים כי אין מדובר בפיצויים מכוח עילות נזיקיות אלא בקביעת פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות והתיקון המבוקש אינו משנה את עילת התביעה או מוסיף עילה חדשה כאמור. לטענתם , הטענה כי מטרת ההפקעה מומשה אינה נכונה שכן גודל החלקה שהופקעה הנו 10 דונם ואלו הכביש אשר חוצה את החלקה "מנצל" רק חלק מהחלקה. לבסוף, נטען כי טענות המבקשים מקבלות חיזוק או משנה תוקף לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אשר נתן לזכות הקניין ולזכות הפיצויים בעקבות פגיעה בקניין מעמד של זכות יסוד ו/או זכויות חוקתיות. דיון טרם הכרעה בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), והאם יהיה בתיקון זה כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. ראשית לטענה המרכזית הנוגעת לחלוף 35 שנים מיום ההפקעה והשלכותיה. סבורני כי הדין בעניין זה עם המשיבה ואפרט מדוע. ס' 27 (ב)(2) לתיקון פקודת הקרקעות ( רכישה לצורכי ציבור )( מס' 3 ) התש"ע -2010 ( להלן:"תיקון מס' 3 " ) קובע : "27. (א)בכפוף להוראות סעיף זה, יחול חוק זה על קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה, כנוסחו בסעיף 5 לחוק זה, ביום תחילתו של חוק זה (בסעיף זה - יום התחילה), ואילך. (ב) בקרקע כמפורט להלן, רשאי שר האוצר או שר התחבורה והבטיחות בדרכים, לפי הענין, להשתמש לכל מטרה שהיא, לרבות העברת הבעלות בה לאחר, בכפוף להוראות כל דין, בלא תשלום פיצוי נוסף בשל כך,... (1) .... (2) קרקע שביום התחילה חלפו 25 שנים לפחות ממועד פרסום ההודעה לגביה לפי סעיף 7 לפקודה". ( הדגשה בקו שלי י.א ). תכליתו של תיקון זה הייתה להסדיר את היקף התחולה של זכות ההשבה הנתונה לבעלים מבחינת הזמן: ראה ע"א 9631/05 דוד ארד נ' מדינת ישראל תק-על 2010(4), 3828 (להלן "פרשת ארד") : " ביום 18.2.2010 התקבל חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3) התש"ע - 2010 (להלן - תיקון מס' 3). חוק זה עיגן בהוראותיו השונות את ההכרה בזכותו של בעל הקנין המקורי להשבת מקרקעיו שהופקעו, בין היתר, אם מטרת ההפקעה לא מומשה בתקופה שהוגדרה לצורך כך, ובהתקיים תנאים מסויימים (סעיף 14(1ב)(ב)(1) לפקודת הקרקעות). לצורך ענייננו, אין הכרח בבחינת פרטי התנאים הנדרשים לצורך קיום זכות ההשבה ומימושה, שכן החשיבות המהותית טמונה בתוכן הוראות התחולה והוראות המעבר שבתיקון מס' 3, המגדירות, בין היתר, את היקף תחולתה של זכות ההשבה הנתונה לבעלים המקורי של הקרקע מבחינת הזמן..." ( הדגשה בקו שלי י.א ). בקביעת הוראות התיקון, ביקש המחוקק לאזן בין ההכרה בזכותו העקרונית של בעל קניין פרטי להשבת קניינו, כאשר מטרת ההפקעה אינה ממומשת , לבין הקשיים הרבים בהוכחת נתונים עובדתיים בהפקעות ישנות, ונוכח קיומם של אינטרסים נוגדים של גורמים שונים ביחס לקרקע, ולאור הנטל הכספי-תקציבי הכבד שהיה מוטל על המדינה ועל כלל הציבור באמצעותה , אילו חויבה עתה בחיובי השבה כספיים המתייחסים להפקעות מן העבר הרחוק (ראה פס"ד ארד הנ"ל ). עוד נאמר בפרשת ארד הנ"ל: " אשר להפקעות שבוצעו קודם לתיקון הפקודה, מבחין התיקון בין סוגי הפקעות ישנות, שבוצעו למעלה מעשרים וחמש שנים לפני מועד התיקון, שלגביהן לא תחול זכות השבה כלל (סעיף 27(ב)(2) לתיקון). לגביהן, ניתן למדינה להשתמש בקרקע לכל מטרה בלא פיצוי נוסף. אשר להפקעות ישנות, שבוצעו פחות מעשרים וחמש שנים לפני התיקון, תקום לגביהן זכות השבה לבעל הקנין, אולם בכפוף לתנאים מיוחדים, השונים במובנים מסוימים מהתנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך גיבוש זכות ההשבה במצב הרגיל על פי סעיף 14(1ב) לפקודת הקרקעות, המוקנית לבעל קנין ביחס להפקעות חדשות שבוצעו לאחר כניסתו לתוקף של התיקון" ( הדגשה בקו שלי י.א ). בענייננו, הודעה בעניין הפקעת חלקת המערערים פורסמה בשנת 1976 , מאז ההפקעה ועד ליום תחילת התיקון בפברואר 2010 חלפו כ- 35 שנים. בנסיבות אלה, על פי החוק אין בידי בעל הקניין זכות להשבה - בין בעין ובין בשווה כסף, והרשות רשאית לנהוג בקרקע כראות עיניה ללא כל פיצוי נוסף. התובע תמך יתדותיו באמור בפסק דין קרסיק. פסק הדין הנ"ל ניתן ביום 13.2.01. בית המשפט העליון קבע הלכה עקרונית לפיה, אין המדינה רשאית להמשיך ולהחזיק בקרקע שהופקעה שלא לצורך מימוש מטרה ציבורית, ומקום שמטרה זו לא מומשה, או שמוצתה, עליה להחזיר את הקרקע לבעליה, או לשלם לו את שווייה. אולם לאחר פסק דין הנ"ל - 18.2.2010 הסדיר תיקון 3 את שאלת ההתיישנות מקום שלא מומשה מטרת ההפקעה ( שאלה שהועלתה לאחר מתן פסק הדין הנ"ל - מהם גבולות הזמן להלכה זו ) . ס' 27 לתיקון 3 הנ"ל הקובע כי לא תהיה זכות השבה של הקרקע שהופקעה בחלוף 25 שנה בהם לא מומשה מטרת ההפקעה אמנם אינו מבטל את זכות בעל המקרקעין הנ"ל לפיצויים בכלל אך מגביל את היקפם ומעמידם על הפיצוי המקורי לפי פקודת רכישת מקרקעין. על כך ניתן ללמוד בבירור מלשון סעיף 27 (ב) 2) הקובע כי לא ישולם פיצוי נוסף (מעבר לקבוע בפקודה )לגבי קרקע אשר ביום תחילתו של חוק זה ( 18.2.2010 ) חלפו 25 שנים לפחות ממועד פרסום ההודעה על ההפקעה. המסקנה המתבקשת היא, כי הואיל שבענייננו חלפו 35 שנים מיום ההודעה על ההפקעה - 19.3.1976, על כן התיישנה הזכות לקבלת פיצוי נוסף. משכך, אין לאפשר את התיקון המבוקש אשר יביא במסגרת התביעה עילה נוספת שתכליתה תביעה לפיצוי נוסף, שהתיישנה ממילא. טענות המבקשים בדבר אי מידתיות ו/או אי חוקיות ההפקעה הן למעשה תקיפה של חוקיות הוראת התיקון הנ"ל והסמכת שר האוצר על פיה. משמעות קבלתן הינה ביטול הוראת התיקון הנ"ל. הסמכות העניינית לדון בטענות שתכליתן תקיפה ישירה שתביא לביטול חקיקת הכנסת נתונה לבג"ץ ולא לבית משפט זה {ראה והשווה בג"ץ 3100/05 רבקה שטוקמן נ' המינהל ( מאגר משפטי נבו )}. במקרה דנן וככל שנתבקשה העלאת הטענה בכתב תביעה מתוקן, לצורך תקיפה עקיפה, סבורני שאין להתירה משום שדינה להידחות לגופה. שכן, סבורני כי קביעת התיישנות מהותית לתביעת השבה או קבלת פיצויי נוסף לאחר חלוף 25 שנה משקפת איזון נכון בין הגנה על אינטרס קנייני של בעל נכס שהופקע ללא מימוש מטרת ההפקעה, הנמנע ממימוש זכותו לתבוע השבה, לבין הצורך לאפשר גמישות בניצול הקרקע לצרכי ציבור שונים המשתנים עם העיתים. לא יהיה מיותר להזכיר שגם תקופת התיישנות של זכות שנקבעה לפי פסק דין עומדת על 25 שנה. משהגעתי למסקנה כי אין לאפשר התיקון המבוקש מחמת קיומה של התיישנות מהותית, מתייתר הצורך לדון ביתר הטענות הנוגעות לתיקון. סוף דבר לאור האמור לעיל , אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך כולל של 2500 ₪. אני קובע ישיבת תזכורת בנוכחות ב"כ הצדדים ליום 2.1.12 שעה 10.30. קרקעותמקרקעיןהפקעה