בפניי בקשת המבקשים למתן צו מניעה כצו ביניים, המורה למשיבים 2-6 או למי מטעמם, להימנע מביצוע עבודות בניה בחלקה 7 בגוש 16509 בנצרת, לרבות על גג הבניין הקיים באותה חלקה. על אף האמור, צורפה המשיבה 1 כמשיבה לבקשה, למרות שלא נתבקש כלפיה סעד הביניים, וכמו כן צורף המשיב 7. לטענת המבקשים, הם בעלים יחד עם המשיבים 2-7 בחלקה 7 הנ"ל (להלן: "החלקה"). לטענתם, ביום 22/06/06 ניתן על ידי המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), היתר בניה למשיבים 2-3 (להלן: "אנדראוס"), לבנייה על גג הבניין הקיים בחלקה. כמו כן, חודש היתר הבניה בחודש 10/2010 על ידי הוועדה. המבקשים טוענים כי התנהלות הוועדה מנוגדת להוראות החוק, שכן, הוועדה לא הודיעה להם על מתן ההיתר ואף לא על חידושו. טענה שנייה בפי המבקשים והיא, כי מתן ההיתר נעשה ללא הסכמת יתר בעלי הזכויות בחלקה וללא שהוגשו בפני הועדה "תימוכין קנייניים ברורים" וכך איפשרה הוועדה למשיבים 2-3 לבנות על הגג של הבניין ולנצל זכויות בניה המצויים במושע, מעבר לאחוזי הבניה שבבעלותם. המבקשים חזרו והדגישו לפחות 3 פעמים בבקשה, כי לא קיבלו מהוועדה הודעה על קיומו של היתר הבניה או על חידושו. עוד טענו כי חידוש היתר הבניה שלא נעשה בסמוך למועד פקיעתו, ניתן לאנדראוס, שעה שהם הפסיקו להיות בעלי זכויות בחלקה. עוד נטען כי המשיבים 2-7 החלו בעבודות בניה "רק לפני ימים אחדים, ערב פקיעת הארכה". לטענת המבקשים, החלטת הועדה להאריך את ההיתר נגועה בחוסר סמכות, שכן הוא פקע בתום שנה מיום הנפקתו לאחר שלא בוצעה כל עבודה לפיו ובידי הועדה הייתה סמכות להאריך את תוקפו רק בשנתיים מיום פקיעתו ובשנה שלישית נוספת מטעמים מיוחדים שירשמו, היינו לכל המאוחר, ניתן היה להאריכו עד לחודש 10/2010. טענה נוספת שהעלו הינה כי מתן ההיתר פגומה תכנונית, שכן, ההיתר אינו תואם את תוכנית בניין העיר החלה, תוך סתירה צורמת לתקן החניה. עוד טענו כי אי מתן צו הביניים, יסכל את הדיון בעתירה ואת תוצאותיה ויציב את המבקשים בפני עובדה מוגמרת, כי שיעור הנזק שיגרם להם עצום לאין שיעור לעומת הנזק שיגרם למשיבים מהקפאת עבודות הבניה. עוד טענו כי לא נפל פגם בהגשת העתירה. המשיבים בתשובותיהם מתנגדים למתן הצו. המשיבה 1 טענה כי כל פעולותיה נעשו כדין ומתן ההיתר המקורי אף עמד בדיון בפני וועדת הערר המחוזית אשר אישרה את נתינתו, וזאת לאחר ששמעה את כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות המבקשים. כן טען ב"כ הוועדה, כי הוגשה התנגדות מטעם המבקשים למתן ההיתר, וזו נדחתה ולאחר מתן ההיתר, נשלחה הודעה למבקשים כולם. במהלך הדיון אף הוצגו בפניי אישורי מסירה של אותה הודעה. 21 באשר לטענה למקום חניה, טען ב"כ הוועדה כי זו נדונה בפני ועדת המשנה על פי תקנות התכנון והבנייה שעניינם התקנת מקומות חניה ולאחר שחויבו אנדראוס בתשלום כופר חניה למקום חניה אחד, אושרה בקשת החניה כדין. עוד נטען בפניי כי ההיתר חודש לראשונה על פי החלטת וועדה מקומית מיום 19/01/10 לשנה נוספת וחודש בשנית בתאריך 19/10/10 לשנה נוספת. עוד טען הוא כי המבקשים הציגו בפני בית המשפט תשתית עובדתית חלקית ומגמתית ובעניין זה חטאו בחוסר ניקיון כפיים. כן טען כי לוועדה עצמה אין אינטרס כלשהו במחלוקת בין הצדדים וכי נתקיים שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. לטענתו, התנגדות המבקשים להיתר הבניה, הוגשה כבר בשנת 2006 והגשת הבקשה היום יחד עם העתירה, מלמדת על שיהוי ניכר. עוד נטען כי בית משפט השלום בנצרת נתן פסק דין על יסוד הסכמה בין המבקש 1 לאנדראוס, אשר הכריע בשאלת הזכויות ביניהם וזאת בשנת 2007 וכי לפיו, בקטע הגג הנבנה, אין למבקש 1 כל זכויות. עוד טען הוא כי אין נכון הדבר כי אנדראוס לא התחילו לבנות לאחר מתן הצו ועד לסמוך להגשת בקשה זו. ב"כ המשיבים 2-6 ביקש גם הוא לדחות את הבקשה. לטענתו, הסתירו המבקשים מבית המשפט בכוונה את מלוא התמונה העובדתית ולאחר שזו נפרסה בפני בית המשפט, יש לדחות את הבקשה ואף את העתירה. הוא הצטרף לטענות כי למבקשים היה יומם בפני הוועדה טרם ניתן היתר הבניה ואף היו צד בהליך הערר בפני וועדת העררים המחוזית וטען כי מאז הם לא תקפו את ההיתר בשום דרך. הוא היפנה גם כן לפסיקתו של בית משפט השלום בנצרת לעניין הזכויות שבין המבקש 1 לאנדראוס. הוא טען כי עבודות הבניה החלו תקופת מה לאחר מתן ההיתר ולא רק בימים האחרונים כפי שנטען בבקשה. כמו כן הוא הציג תמונות של עבודות הבניה באתר, מהן עולה כי מדובר בעבודות בניה מתקדמות ולא בתחילת עבודות מהימים האחרונים. לטענתו עבודות הבניה התעכבו מסיבות שונות, בין היתר הגשת אותה תובענה על ידי המבקש 1 שנסתיימה בשנת 2007 בבית משפט השלום בנצרת בהסכם פשרה. עוד טען כי אנדראוס מכרו את זכויותיהם למשיבים 4-6 (להלן: "קטוף") ועל כן אין הם מופיעים בנסח העדכני כבעלי הזכויות, אולם קטוף מסכימים עם עמדתם של אנדראוס. טענה נוספת שנטענה הינה כי המבקשים עצמם ניצלו זכויות בניה ובנו על המקרקעין הנ"ל בקומת העמודים, דירות ומחסנים, אף ללא היתר בניה, ולמרבה האירוניה מצב בלתי חוקי זה הוכשר על ידי אנדראוס עצמו ועל חשבונו עת ביקש להוציא היתר בניה עבור עצמו. כמו כן טען כי זכויות הבניה הוסדרו ממילא בהסכם שנחתם בשנת 1975 עם המבקשת 2, אשר הייתה בעלת הזכויות המקוריות במבנה. נוכח כל האמור, ביקש לדחות את הבקשה, הן בשל שיהוי ניכר, הן בשל שיהוי , הן בשל חוסר ניקיון כפיים והן בשל היות טענות הבקשה לגופן משוללות יסוד. כמו כן במהלך הדיון הציג בפניי ב"כ המשיבים 2-6 מכתב מיום 14/08/97 ובה מאשר המשיב 7 כי בעת שרכש את זכויותיו בחלקה, לא כללו הזכויות אחוזי בניה בגג הבניין וזכויות הצמדה בקרקע הנמצאת לפני הבניין. המשיב 7 הגיש הודעה קצרה לבית המשפט, באמצעות באת כוחו ובה טען כי הבקשה והעתירה הומצאו לו רק ביום 15/10/11 בשעת צהריים, ביום שבת, ללא נספחים וכי תוך שבוע הוא יודיע את עמדתו. נכון למועד הדיון לא הוצגה עמדתו לגופו של עניין. דיון והכרעה במהלך הדיון שהתקיים בפניי, התברר כי המבקשים הגישו גם ערר על ההחלטה לחידוש היתר הבניה לוועדת העררים המחוזית ובמקביל, הגישו את העתירה ואת הבקשה דנן. כפי שציינתי קודם, לא נתבקש בבקשה דנן כל סעד כנגד הוועדה והסעד שנתבקש, הינו כנגד המשיבים 2-6 בלבד ומהותו צו מניעה שיאסור עליהם בניה בחלקה. תמהני, מדוע נוכח הגשת הערר בפני וועדת הערר, שיש להניח שנוגע לטענות התכנוניות שיש למבקשים, לא פנו המבקשים בהליך של תביעה אזרחית רגילה ובקשה לצו מניעה בכל הנוגע לטענותיהם הקנייניות בקרקע, אלא בחרו דווקא להגשת עתירה מנהלית, כאשר ברור כי בית משפט המנהלי איננו עוסק בקביעת זכויות במקרקעין והדבר צורם במיוחד נוכח העובדה כי הסעד שנתבקש בבקשה דנן, הוא צו למניעת זכות קניינית לכאורה. כאמור מדובר בצו מניעה במהותו וטרם שינתן צו שכזה, על בית המשפט להיווכח כי בידי המבקשים ראיות מהימנות לכאורה להוכחת טענותיהם בהליך העיקרי, וכן לשקול את מאזן הנזקים בין הצדדים.. ברם, הואיל שבהליך מנהלי מצויים אנו, ראש וראשית על בית המשפט לבחון האם נגועה הגשת הבקשה בשיהוי או בחוסר ניקיון כפיים. לטעמי, לשאלה האחרונה יש להשיב בחיוב, הן באשר לשיהוי בהגשת הבקשה, והן באשר לחוסר ניקיון כפיים. ראשית לעניין חוסר ניקיון כפיים, זה התבטא במקרה דנן בהגשת בקשה אשר רב הנסתר בה על הגלוי. יתר על כן, בבקשה ובתצהיר התומך בה, הוצהרו במפורש עובדות שאינן אמת. כך למשל הוצהר כי כל העובדות המפורטות בבקשה הן אמת, שעה שבבקשה נאמר כי החלטת "הוועדה המקומית - להנפיק את היתר הבניה, ניתנה במחטף, בעלטה מוחלטת, באופן דיסקרטי ותוך מידור מוחלט של העותרים ושאר בעלי הזכויות בחלקה ותוך הפרה בוטה של הוראות תקנות התכנון והבניה ... המחייבים את הוועדה המקומית לקבל את הסכמת בעלי הזכויות בחלקה ולמצער לשתפם וליידעם הן לעצם הגשת הבקשה והן לעניין החלטתה להנפיק את ההיתר" (ראה ס' 3 לבקשה). במהלך הדיון ולאחר שהוצגו בפניי אישורי מסירה של החלטות הוועדות השונות נשוא העתירה והבקשה, התברר כי אלה הומצאו כדין לכל המבקשים. יתר על כן ובאשר לחוסר ניקיון כפיים, התברר במהלך הדיון כי המבקשים אף הגישו התנגדויות למתן היתר הבנייה בשעתו וכי אף התנהל הליך בעניין היתר הבנייה בפני וועדת עררים מחוזית ולהליך זה הם היו צדדים ועל אף הליך זה ניתן היתר הבניה. נמצא אם כן כי הטענות לעלטה וחושך בהתנהלות הוועדה , לאו אמת הן. כל הפרטים הנ"ל הוסתרו על ידי המבקשים, על מנת ליצור מראית עין של וועדה הפועלת באופן מגמתי על מנת לפגוע בהם. כמו כן הוסתר מבית המשפט באשר למבקש 1, כי התנהל בינו לבין אנדראוס הליך משפטי בעניין הזכויות בחלקה, אשר במהלכו הושגה פשרה שקבעה כי זכויותיו באחוזי הבניה תמוקדנה לחלק הגג המזרחי אשר איננו חלק הגג עליו בונים אנדראוס כלל וכלל (אז' 6862/06). עובדה נוספת שנטענה בבקשה היא, כי הליכי הבניה בפועל החלו אך בסמוך להגשת העתירה דנן. במהלך הדיון הוצגו בפניי תמונות המפריכות טענה זו מכל וכל, זאת בנוסף לטענת המשיבים 2-6 בתגובתם, כי הליכי הבניה החלו עוד במהלך תקופת 3 שנות ההיתר המקורי. עיון בתמונות מלמד כי על החלקה מצויה בניה מתקדמת של קירות המתנוססים לגובה. מכל מקום, אין מדובר בבניה שהחלה אך בימים האחרונים, כך לפי התמונות. מכאן לעניין השיהוי. אכן, מתן ההיתר חודש, אולם לטעמי, המועד שממנו יש לבחון את תחילת השיהוי, איננו מיום חידוש ההיתר, לראשונה בחודש 01/2010, אלא, מן המועד שבו ניתן היתר הבניה, 22/06/06. אזכיר כי עיקר טענותיהם של המבקשים, כלפי המשיבים 2-6, אשר כלפיהם נתבקש הסעד בפניי, הן טענות קנייניות. תמוה מדוע מאז מתן היתר הבניה, על אף שלכאורה למבקשים ידוע על קיומו של היתר בניה, אשר יכול לפגוע בזכויותיהם, השתהו ולא הגישו תביעה קניינית, וביחד איתה בקשה לצו מניעה זמני שימנע את הפגיעה הנ"ל, עד לבירור תביעתם. יתר על כן, אף אם תחושבנה תקופות ההיתר באופן המוצע ע"י המבקשים, היינו- 3 שנים מיום 22/06/06, במצטבר עם תקופות הארכת ההיתר, ובסך הכל 5 שנים, הרי שהצטברות כל התקופות הנ"ל (נוכח הוראת תקנה 20 א' (ג) המאפשרת חידוש היתר "ממועד פקיעתו"), מביאה לכך לכאורה כי היתר הבניה פקע כבר ביום 22/06/11. לא ניתן כל הסבר מדוע מאז מועד זה ועד שהוגשה הבקשה, השתהו המבקשים משך 4 חודשים, שעה שבשטח מתבצעת בניה. בנסיבות אלה מדובר בשיהוי בלתי סביר. הנה כי כן, נגועה הגשת הבקשה הן בשיהוי בלתי סביר, נוכח העובדה שבינתיים השקיעו המבקשים כספים ושינו מצבם לרעה בשל הבניה והן בחוסר ניקיון כפיים משווע. מטעמים אלה סבורני כי אין המבקשים עומדים בתנאי הסף למתן סעד זמני ויש לדחות את בקשתם. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי מקום לדון ביתר התנאים הנדרשים למתן הסעד הזמני, אם כי אומר בקצרה כי מבחינת מאזן הנזקים, הנזק למשיבים 2-6 שכבר החלו בעבודות בניה ומצויים בשלבי בניה מתקדמים, יהיה בלתי הפיך, לעומת הנזק שיגרם למבקשים, אשר הובהר כבר קודם כי אחד מהם, המבקש 1, זכויות הבניה שלו ממוקדות על פי פסק דין של בית משפט השלום בנצרת, באזור אחר בבניין הבנוי על החלקה וספק אם יגרם לו נזק כלשהו, האחרת, המבקשת 2, תוכל לבנות מעל המבנה שבונים המשיבים 2-6 כפי שהוצהר בפניי על ידי בא כוחם בדיון, והמבקש השלישי הוא מי שאין לו כלל זכויות בניה בחלקה הנ"ל. סוף דבר, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן יבוטל. המבקשים ישלמו הוצאות משפט כדלקמן: לוועדה סך כולל של 5,000 ₪. למשיבים 2-6 יחדיו, סך כולל של 5,000 ₪. מתוך העירבון שהופקד יקוזזו ההוצאות שנפסקו ויועברו לב"כ המשיבים הנ"ל ויתרת העירבון תוחזר למבקשים. בעניין המשיב 7 שלא נקט עמדה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ב, 18 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. בניההיתר בניה