יחסי עבודה בישראל - עורך דין

עורך דין יחסי עבודה בישראל 1. הסוגייה העומדת לפתחנו הינה שאלת סמכותו העניינית של בית הדין לדון בעילות מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים ובתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובע. 2. ואלו העובדות הצריכות לעניין: 3. הנתבעת 1 היא משרד לחקירות פרטיות והנתבע 2 הוא בעל המניות של הנתבעת 1 ומנהלה. 4. התובע הועסק אצל הנתבעת 1 כמתמחה בתחום החקירות הפרטיות מיום 15.10.2006 ועד ליום 10.12.2007. 5. ביום 31.3.2011 הגיש התובע תביעתו נגד הנתבעים בעילות של פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה וכן בעילה לפי חוק איסור לשון הרע. 6. מכתב התביעה עולה כי ביום 5.11.2007 נפצע התובע בתאונת דרכים, וכי על רקע זה הידרדרו היחסים בינו לבין הנתבעים ותנאיו בנתבעת 1 הורעו, עד שביום 8.12.2007 שיגר לנתבעת 1 על ידי בא כוחו מכתב הודעה על סיום יחסי עבודה עקב הרעת תנאים בו דרש לקבל פיצויי פיטורים. ביום 10.12.2007 נסתיימו יחסי העבודה בלא שהתובע קיבל פיצויי פיטורים. 7. התובע סיים התמחותו בתחום החקירות הפרטיות במשרד אחר במרס 2010 ופנה לקבלת רשיון חוקר פרטי. מכתב התביעה עולה כי הרשיון המיוחל בושש לבוא וכשערך התובע בירור בעניין התברר לו כי הנתבע 2 שיגר ביום 5.7.2010 מכתב תלונה על התובע (נספח 4 לכתב התביעה, להלן: "מכתב התלונה"). מכתב זה, נטען, מהווה הוצאת לשון הרע כמשמעה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. 8. התובע טוען כי התלונה נדחתה בסופו של דבר, אולם פגעה בשמו הטוב ובכבודו, וכן פגעה באפשרויותיו להתמודד על תפקידים ציבוריים עתידיים בענף החקירות הפרטיות. בתמצית, נאמר כי מכתב התלונה עוסק בזימונו של התובע למתן עדות בבית המשפט בנוגע לחקירה שבה היה שותף בעבודתו אצל הנתבעים. המכתב האמור מפרט טענות כי התובע התחמק בתואנות שונות, יצר קשר ישירות עם הלקוח ובאת כוח וניהל מו"מ בנוגע לשכר טרחה בגין התייצבותו. 9. ביום 2.6.2011 הגישו הנתבעים כתב הגנה וכן הגישו כתב תביעה שכנגד. כתב התביעה שכנגד כולל עילות של הפרת חוק עוולות מסחריות והפסד שכר טרחה, וכן עילה לפי חוק איסור לשון הרע. 10. במסגרת עילת לשון הרע טוענים (התובעים שכנגד) כי התובע (הנתבעת שכנגד) הוציא דיבתם כאשר בשיחה עם לקוחם גרם להם להצטייר כמי שמבקשים שכר גבוה מעבר למגיע להם. בכך פגם בשמם הטוב ובמוניטין שלהם. 11. ביום 5.12.2011 התקיים דיון מוקדם במסגרתו העלה בית הדין בפני הצדדים את שאלת הסמכות העניינית לדון בעילות מכוח חוק איסור לשון הרע והצדדים התבקשו להעביר עמדתם בכתב בנושא. 12. נעיר כבר עתה כי הצדדים התייחסו בעמדותיהם רק לעילות מכוח חוק איסור לשון הרע, הנוגעות לכתב התביעה - ולא לכתב התביעה שכנגד. חרף זאת, אין ספק כי נדרשו עמדותיהם גם ביחס לתביעה שכנגד (ר' החלטה מיום 5.12.2011). לפיכך, ידונו שתי הסוגיות. 13. התובע טען כי לבית הדין הסמכות העניינית לדון בתביעה דנן. נטען כי בית הדין רשאי לדון בתביעה שעילתה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע בין עובד ומעביד לשעבר, בהסתמך על מבחני זהות הצדדים, זהות העילה ומבחן הקשר הסיבתי. להלן טעמיו: א. מכתב התלונה אשר מכוחו נטענה טענה לעילה לפי חוק איסור לשון הרע נכתב על ידי הנתבעים בכובעם כמעבידים. ב. העובדה כי יחסי עובד ומעביד בין הצדדים נסתיימו זה כבר, אינה צריכה לשנות מסמכותו של בית הדין. נטען כי ניתן לגזור ולהקיש מהוראות סעיף 24 (א)(1ב) לעניין עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה, שכן גם שם מדובר בדרך כלל על אירועים שהתרחשו לאחר סיום יחסי עובד-מעביד. ג. הסמכות לא נגרעת גם בהיעדר יחסי עובד מעביד (למשל: במצב שבין נתבע לצד ג') ולפיכך שורת ההגיון אינה מתיישבת עם מצב בו מחד גיסא מוענקת לבית הדין סמכות בין צדדים שכלל אין ולא היו ביניהם יחסי עובד-מעביד ומאידך גיסא נשללת ממנו הסמכות לדון בעילה שבין צדדים בתקופה שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד. ד. פיצול הדיון יביא לחוסר יעילות. 14. טענות הנתבעים: א. הפסיקה קבעה כי יש לפרש הוראות הנוגעות לסמכות בית הדין לעבודה פירוש מצמצם, בהיותו ערכאה בעל סמכות ייחודית המוציאה מסמכותם של בתי המשפט. ב. תביעת התובע אינה נובעת מיחסי העבודה שהיו בין הצדדים, אשר הסתיימו בסוף שנת 2007 שעה שהתביעה מתייחס לאירועים שהתרחשו לכאורה בשנת 2010. ג. העילה בתביעת התובע מתייחסת למעשים שנעשו לכאורה בקשר עם אחריות הנתבעים כחוקרים פרטיים בהתאם לסעיף 15(8) לחוק לשון הרע המאפשר הגשת תלונה כנגד אדם. 15. סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה נחקק במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, התשס"ט-2009. והוא הסמיך את בית הדין לדון כדלקמן: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;..." 16. הצדדים אינם חלוקים באשר לקיומם של יחסי עובד-מעביד בעבר. כמו כן, נראה כי על השאלה האם נפרשת סמכותו של בית הדין על מי שיחסי העבודה ביניהם הסתיימו זה כבר יש להשיב בחיוב. ביה"ד הארצי כבר קבע בעבר כי: "את המונחים "עובד ומעביד" שבסעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, יש לפרש כך שהם כוללים גם את אלה שיחסי עובד ומעביד ביניהם כבר הגיעו לידי סיים. בפירוש כזה אין כל חידוש ועיון בכמה מחוקי העבודה יוכיח כי לעתים המשמעות היחידה של "עובד" או "מעביד" היא "מי שהיה עובד" או "מי שהיה מעביד". (דב"ע לא/3-8 עיריית באר שבע - בן-עמי, פד"ע ב 253 (1971)). כך הדבר ביחס למחלוקות הנוגעות לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה וכיו"ב זכויות שלאחר סיום יחסי עובד ומעביד. כך גם ביחס לעילות של גרם הפרת חוזה, כפי שצויין בצדק על ידי התובע. 17. חרף האמור, יש לברר גם את השאלה המהותית והיא - האם אמנם עילת התביעה לפי חוק לשון הרע, כמפורט בכתבי התביעה הינה "בקשר ליחסי עבודה" כמשמעות המונח בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. 18. בית הדין הארצי קבע בעבר כי: "מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית הוא מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה, לאמור, מבחן מהות עילת התביעה במובן הרחב. זאת בעיקר, נוכח הקושי המובנה בהבחנה בין סוגיה השייכת למשפט העבודה לבין כזו השייכת לדין הכללי כאשר לא אחת נשלטות אותן סוגיות על ידי דיני העבודה ועל ידי הדין הכללי, כאחד. כאשר עילת התביעה עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, תקבע הסמכות העניינית על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה. בנסיבות ממין אלה "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות'". (ע"ע (ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל ואח' - הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', לא פורסם, (2009)). 19. עלינו לבחון איפוא אם עילת פרסום לשון הרע הנטענת בכתבי התביעה קשורה במהותה למסכת יחסי העבודה בין הצדדים והאם יחסי העבודה הינם המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת. 20. לאחר עיון במכתב התלונה, עולה כי עניינו במסכת עובדתית שאירעה לאחר סיום יחסי העבודה, בקשר עם עדות שנתבקש התובע ליתן בנוגע לחקירה שביצע במסגרת העסקתו בנתבעת. כלומר, לפי הנטען בכתב התביעה, התלונה קשורה באותה עדות, אשר בכתב ההגנה טענן כי המחוייבות לתיתה נעוצה בחוזה העבודה שבין הצדדים. 21. עולה, כי אף שעובדות העילה בכתב התביעה הנוגעת ללשון הרע התגבשו בחלקן כשנתיים וחצי לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, הרי שבחלקן האחר מבוססות הן על חוזה העבודה בין הצדדים ועל מסכת יחסי עובד-ומעביד שביניהם. 22. בית הדין לעבודה הינו הגוף המומחה והבקיא בתחום יחסי העבודה. במקרה כגון זה שלפנינו, בו מהות הסכסוך נעוצה במסגרת משפט העבודה, נתונה הסמכות לבית הדין לדון בתובענה. זאת ועוד, פיצול הדיון איננו רצוי שכן עלול הוא להביא לכפל התדיינות וכן להכרעות סותרות. 23. הוא הדין גם ביחס לעילה בדבר לשון הרע הנטענת בכתב התביעה שכנגד, הנשענת על אותה מסכת עובדתית. הקשר הנטען של התובע (הנתבע שכנגד) עם הלקוח, נוסד על רקע יחסי עובד-מעביד והדרישה של הנתבעים (התובעים שכנגד) מן התובע לבוא כדי ליתן עדות בתיק שבו היה שותף לעריכת חקירה פרטית. 24. יש להעיר כי במועד בו נתגבשה העילה בדבר לשון הרע - מועד מכתב התלונה הרלוונטי והסכסוך שקדם לו, כבר השתרעה סמכותו של בית הדין לעבודה על עילות מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן התיקון המקנה לבית הדין את סמכותו נכנס לתוקפות ביום 15.7.2009. 25. מכל האמור, מצאנו כי לבית הדין הסמכות העניינית לדון בתובענות ובירורן ימשך כאן. יחסי עבודהעורך דין