לפני בקשתה של המבקשת לתיקון צו המעצר שניתן כנגד המשיב בידי בית משפט זה (השופט ח' מלצר) ביום 25.10.2011 [בש"פ 7563/11 מדינת ישראל נ' דרי (טרם פורסם, 25.10.2011)] ולחלופין להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), מיום מתן ההחלטה או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47619-02-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם. רקע עובדתי 1. ביום 23.2.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיב ונאשמים נוספים. ביום 27.4.2011 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המשיב ותשעה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים), המייחס להם ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה. בכתב האישום מיוחסות למשיב 31 עבירות, וביניהן: ניהול, ארגון והכוונת פעילות ארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה); עשר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת פעילות של ארגון פשיעה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף סעיף 3 לחוק למאבק בארגוני פשיעה; ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 279 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין ובצירוף סעיף 3 לחוק למאבק בארגוני פשיעה.   2. לפי כתב האישום, חבר המשיב לנאשמים הנוספים למטרות פליליות, שעיקרן הפעלת רשת הלוואות כספיות שמומנו על ידיו ועל ידי יצחק בר מוחא (להלן: בר מוחא) שעמד בראש הארגון הפשיעה. הנאשמים הלוו למספר גדול של לווים מאות אלפי שקלים בריבית גבוהה והשתמשו באיומים ולעיתים אף באלימות בכדי לגבות את הכספים מהלווים. המשיב היה כפוף לבר מוחא ששהה במאסר, ושימש למעשה כזרועו הארוכה. ההליכים המשפטיים עד כה 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה טענה המבקשת כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם וכי קמה כנגדם עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים עקב החשש שהנאשמים יסכנו את ביטחון הציבור. כן נטען כי קיים חשש ששחרור הנאשמים יביא לשיבוש הליכי משפט נוכח העובדה כי חלק מן העבירות בוצעו באלימות רבה ומשכך קמה עילת מעצר נוספת לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. 4. ביום 24.2.2011 התקיים דיון ראשון בבקשת המעצר עד תום ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי, שהורה על מעצרם של המשיב ושל עוד שבעה מהנאשמים הנוספים עד למתן החלטה אחרת. לאחר שנדחה מסיבות שונות, התקיים ביום 4.9.2011 דיון לגופו של עניין בנוגע למעצרו של המשיב, במסגרתו חלק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. כן טען המשיב כי נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד למעצרו, פחתה עוצמת מסוכנותו. במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים, טרם הוכרעה שאלת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, התקיימה הקראה של כתב האישום נגד המשיב, אך המשך הדיון התעכב. זאת, לטענת המשיבה, עקב הצורך להסדיר את ייצוגם של חלק מהנאשמים, ביניהם המשיב, ובשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון. משלא הסתיים משפטו של המשיב תוך תקופה של תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נעתר בית משפט זה (השופט ח' מלצר) ביום 25.10.2011 לבקשת המבקשת, לה הסכים המשיב, להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (להלן: ההחלטה בעניין הארכת המעצר) "עד לאחר 14 יום מהמועד שבו תינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המעצר עד תום ההליכים של המשיב האמור ובכפוף לה, או עד למתן פס"ד בעניינו". לאחר עיכובים נוספים בהוצאת תעודת חיסיון, הורה בית המשפט המחוזי כי התעודה תוגש לא יאוחר מיום 15.12.2011, וזו נחתמה לבסוף ביום 4.12.2011. הדיון בעניינו של המשיב ונאשמים אחרים נדחה ליום 22.2.2012. 5. תוקפו של צו המעצר שניתן יחד עם ההחלטה בעניין הארכת המעצר (להלן: צו המעצר) אמור היה לפוג כאמור ביום 22.1.2012 ומספר שעות בלבד בטרם פג הצו הונחה על שולחני הבקשה דנן ומשכך הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת של בית משפט זה. מכאן הבקשה שלפני. נימוקי הבקשה 6. המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי וסטרמן - טוענת כי הפרשנות הסבירה לצו המעצר היא כי הוא נכנס לתוקף רק כאשר פגו תשעת החודשים מיום הגשת כתב האישום כנגד המשיב, ולכן נפלה בו טעות והוא אמור היה להיכנס לתוקף רק  ביום 23.11.2011 כך שמועד פקיעתו חל רק ביום 20.2.2012 משכך טוענת המבקשת כי בשלב הנוכחי של הליך המעצר לא היה צורך להגיש בקשה נוספת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אלא היה די בתיקון צו המעצר נוכח האמור בהחלטה שמכוחו הוא ניתן. לכן, טוענת המבקשת כי הגישה את הבקשה מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים לשם הזהירות בלבד. לחלופין, אם לא תתקבל הבקשה לתיקון צו המעצר עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מיום ההחלטה. המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב - ובהן מעורבות מתמשכת בסחיטה ובאיומים תוך תכנון קפדני, התארגנות מוקדמת והיררכיה ברורה - מעידות על מסוכנותו. המבקשת טוענת גם כי נוכח אופיו של ארגון הפשיעה אליו משתייך המשיב קיים חשש להימלטותו מפני אימת הדין ואף לשיבוש מהלכי משפט. המבקשת מצביעה בהקשר זה על כך שהמשיב שימש כזרועו הארוכה של בר מוחא ואיים פעם אחר פעם על לווים "סוררים". כן מציינת המבקשת את עברו הפלילי של המשיב המצביע לטענתה על מסוכנותו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי למשיב צפוי עונש חמור אם יורשע בעבירות המיוחסות לו ומכאן קם חשש מובנה להימלטותו מפני אימת  הדין המצדיק את המשך מעצרו עד תום משפטו. המבקשת טוענת עוד כי אכן טרם התקיימו ישיבות הוכחות בהליך העיקרי, אך התקיימו בו ישיבות רבות אחרות, והעיכוב בבירור התיק נובע ממורכבותו, מחילופי סנגורים ומהקשיים שהיו כרוכים בהוצאת תעודת חיסיון. המבקשת מציינת כי אמנם קיים קושי בהארכת המעצר נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי טרם קיבל החלטה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך טענה כי בסופו של יום ההליך מתקדם ובהקשר זה ציינה כי כבר הוצאה תעודת חיסיון בתיק. נוכח כל זאת מבקשת המבקשת כי יתוקן צו המעצר ולחלופין מבקשת כי מעצרו של המשיב יוארך כאמור לעיל. נימוקי המשיב 7. המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד אייל לביא - טוען כי לפי סעיף 34כא לחוק העונשין ייבחר הפרוש המקל עם הנאשם כאשר ישנם מספר פירושים סבירים לדין. לכן טוען המשיב כי אין מקום לתיקון "טעות" בצו המעצר שהוציא השופט ח' מלצר ובמיוחד משום שצויין בו מפורשות כי תוקפו יפוג ביום 22.1.2012 ולכן יש לפרשו כך שתוקפו פג. כמו כן טוען המשיב כי על המבקשת היה לבקש את תיקון הצו בסמוך לאחר שהוצא, דהיינו, לפני כשלושה חודשים, והיא אינה יכולה לעשות זאת עתה בשיהוי כה ניכר. המשיב מוסיף לטעון כי הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. זאת ועוד, לטענת המשיב המבקשת השתהתה לאורך תקופת זמן ארוכה מהעת שבה נודע לה על המעשים המיוחסים לו ועד שהחליטה לבקש את מעצרו, והדבר מטיל צל על טענתה לפיה מסוכנותו מחייבת להותירו במעצר. המשיב ציין בהקשר זה כי נעצר בעבר לחמישה ימים בחשד שארגן משחק אסור במסגרת ארגון פשיעה (עבירה המיוחסת לו באישום עשרים ותשעה בכתב האישום) ושוחרר ללא שהוכפף לתנאים מגבילים, ולא ניתן כעת להשתמש באישום זה כדי להותירו במעצר עד תום ההליכים. המשיב טוען עוד כי בית משפט זה הורה בעבר על בחינת שחרורם לחלופת מעצר גם של נאשמים שנחשדו במעורבות בפעילות עבריינית שנעשתה במסגרת של ארגוני פשיעה. המשיב מדגיש את העובדה כי טרם התקבלה החלטה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים כנגדו, וציין גם כי מרבית הנאשמים בפרשה כבר שוחררו לחלופת מעצר או שההליך בעניינם הסתיים. נוכח כל זאת ביקש המשיב כי הבקשה תדחה והוא ישוחרר לאלתר לחלופת מעצר. תשובת המבקשת 8. המבקשת משיבה לטענותיו של המשיב בנוגע לצו המעצר וטוענת כי הוא ניתן לפירוש סביר אחד בלבד, קרי שהוא נכנס לתוקפו ביום 23.11.2011 ולכן אין להחיל עליו את כלל הפירוש המקל הקבוע בסעיף 34כא לחוק העונשין. המבקשת דוחה את טענת השיהוי במעצרו של המשיב, וטוענת כי שיהוי כזה הוא אינהרנטי לחקירה סמויה שהיא לרוב חיונית למאבק בארגוני פשיעה. המבקשת טוענת עוד כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים בפרשה זו ששוחררו לחלופת מעצר שונות מהותית מנסיבותיו של המשיב וכן כי קיים שוני מהותי בין האישומים כנגד המשיב לבין האישומים כנגד נאשמים ששוחררו לחלופת מעצר.  דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפני, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים בלבד החל מיום 26.1.2012. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להיענות לבקשה לתיקון צו המעצר שכאמור צויין בו מפורשות כי מועד פקיעתו הוא ביום 22.1.2012 ולא ניתן לפרשו אחרת. זאת ועוד, המבקשת העלתה את טענתה בנוגע ל"טעות" שנפלה בצו בשיהוי רב ודי היה בכך כדי להביא לדחיית הטענה. משכך, אעבור לדון בבקשה החלופית של המבקשת מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. 10. סמכותו של בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם הנמצא במעצר יותר מתשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו קבועה בסעיף 62 לחוק המעצרים. נוסחו של סעיף זה מסמיך באופן עקרוני את בית המשפט העליון להאריך אף את מעצרו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום בנסיבות מסוימות או של נאשם שטרם נפתח משפטו בתום שלושים יום מאז הוגש נגדו כתב האישום [ראו: יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 437-436 (מהדורה מעודכנת, 2008)] ובית משפט זה השתמש בעבר בסמכות זו אף כדי להאריך את מעצרם של נאשמים שטרם התקבלה הכרעה בבקשה לעוצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם [ראו למשל: בש"פ 10207/09 מדינת ישראל נ' סבן (טרם פורסם, 28.12.2009)]. מכאן שאין מחלוקת של ממש בנוגע לעצם קיומה של סמכות בידי בית משפט זה להיעתר לבקשה שלפני, ולמעשה לא טען המשיב אחרת. עם זאת, אין ספק כי הבקשה דנן מעוררת קושי מהותי, באשר עסקינן בבקשה שנייה להארכת מעצר המוגשת לבית משפט זה בטרם התקבלה החלטה לגופו של עניין בנוגע למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. קרי, המשיב נמצא במעצר כבר קרוב לשנה בלא שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. מצב זה אינו תקין. המצב הטיפוסי בו דן בית משפט זה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא מצב בו ישנה החלטה בדבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו אלא שהליך ההוכחות מתמשך. לא זה המצב בעניינינו. 11. זאת ועוד, יש לחזור ולשנן מושכלות ראשונים לפיהם הכלל הוא כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו ואילו החריג לכלל הוא הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים [ראו למשל: בש"פ 7721/10 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 4.11.2010)]. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של חשוד או נאשם, זאת בשים לב לחומרת העבירות בהן הוא נחשד והמסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי עקב חשש להימלטות מפני אימת הדין או שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. כלל ידוע היטב הוא כי כאשר דן בית משפט זה בשאלת הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעת החודשים, כאשר משפטו טרם הסתיים, עליו לשקול שני שיקולים מרכזיים: הראשון, חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום כנגד הנאשם, קצב ניהול המשפט, אופן התקדמותו והצפי לסיומו. השני, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וההכבדה האפשרית על המשך ההליך המשפטי עקב שחרור לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 7842/10 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 3.11.2010)]. 12. במקרה דנא, לא ניתן לחלוק על חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב שהן ברף הגבוה של המדרג הפלילי [ראו למשל בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.6.2011)]. נסיבות ביצוע העבירות כפי שמשתקפות מכתב האישום הן חמורות ומעידות על מסוכנותו של המשיב ואף על החשש הקיים בדבר שיבוש מהלכי משפט על ידו והימלטותו מפני אימת הדין כנטען על ידי המבקשת. לצד זאת, קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אינו משביע רצון כלל ועיקר, זאת אף מבלי להתייחס לעיכוב שחל במתן ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. אכן, הדבר נובע בין השאר ממורכבותו של התיק, מהצורך להוציא תעודת חיסיון ומהצורך להסדיר את ייצוגם של חלק מהנאשמים בפרשה, ובכלל זאת המשיב. עם זאת, העובדה כי טרם ניתנה הכרעה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובמסגרת זאת טרם נקבע האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו יוצרת מצב בלתי ראוי בעליל בלשון המעטה. 13. ברם, נוכח חזקת המסוכנות הקמה במקרה דנן בשים לב לעבירות המיוחסות למשיב והחשש כי שחרורו ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט כמו גם לאור החשש להימלטותו מפני אימת הדין, מתקשה אני לראות כיצד ניתן לשחררו ממעצר בשלב זה. כמו כן, מקובלת עליי טענתה של המבקשת כי לא ניתן להשוות בין חלקו של המשיב במסכת העבריינית לבין חלקם של אחרים המעורבים בה ואשר שוחררו לחלופת מעצר. המשיב היה לכאורה "ידו הארוכה" של בר מוחה והיה לו תפקיד מרכזי בהכוונת פעילותו של ארגון הפשיעה, כך לכאורה. לא זאת אף זאת, נוכח העובדה כי תעודת חיסיון הוצאה בתיק אין כעת מניעה של ממש להאיץ את קצב התקדמות ההליכים, הן במתן ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים והן בשמיעת ההוכחות בהליך העיקרי. בשים לב למגוון השיקולים הנזכרים לעיל החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים בלבד החל מיום 26.1.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47619-02-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם, כאשר מודע אני לכך שאין כל סיכוי שיינתן פסק דין בעניינו של המשיב במסגרת ארכה זו. 14. אשר על כן הבקשה התקבלה חלקית כאמור בסעיף 13 לעיל. ניתנה היום, ב' בשבט התשע"ב (26.1.2012). הארכת מעצרמעצר