מונחת לפני בקשתם של הנתבעים 1-3 למחיקת התביעה על הסף מאחר שהתובעים לא שילמו את מלוא סכום האגרה הנדרש בגין הגשתה, וכן - לחיובם של התובעים בתשלום הוצאות משפט שנגרמו לנתבעים 1-3, לרבות תשלום שכ"ט עורכי דינם. הצדדים לתובענה התובע 1, מר גלעד אברון, הינו הזוכה בתיק הוצאה לפועל 21-00906-09-1 שנפתח כנגד הנתבעים 4-5 (להלן: "הזוכה" ו- "תיק ההוצל"פ" בהתאמה) בגין אי פירעון ההלוואה שנטלו הנתבעים 4-5 מהזוכה. יצוין כבר עתה כי לצורך קבלת ההלוואה משכנו הנתבעים 4-5 לטובת הזוכה את מניותיה של הנתבעת 2 המוחזקות ע"י הנתבעת 4. התובע 2, עו"ד גלעד נרקיס (להלן גם: "כונס הנכסים"), הינו כונס נכסים שמונה לצורך פירעון ההלוואה שהעמיד הזוכה לחייבים, ולשם מימוש מניותיה של הנתבעת 2 השייכות לנתבעת 4. הנתבעת 1, פרסיליה יזמות בע"מ, הינה חברה המחזיקה במרבית המניות של הנתבעת 2. הנתבעת 2 הינה חברת בר בורגר חיפה בע"מ (להלן: "החברה"). הנתבע 3, מר איתן טרבלוס, הינו בעלים ומנהל של הנתבעת 1. הנתבעת 4, ע.ה. השקעות ויזמות בע"מ, הינה בעלת מניות מיעוט בחברה. הנתבעת 4 (להלן: "החייבת") נמצאת בבעלותו של הנתבע 5 (להלן: "החייב") (הנתבעים 4 ו-5 יחד יכונו להלן: "החייבים"). עיקר העובדות הנוגעות לעניין 7. התביעה דנן הוגשה על ידי הזוכה וכונס הנכסים לצורך מימוש מניותיה של החייבת בחברה מתוך מטרה שמימוש מניות אלה יביא לפירעון חובם של החייבים לזוכה. 8. בכתב התביעה הגדירו התובעים את ההליך כבקשה לפי סעיף 191 בחוק החברות, התשנ"ט - 1999 וכתביעה לסעד הצהרתי. דא עקא, בפועל כללה התביעה סעדים כספיים אופרטיביים כמפורט להלן: לחייב את הנתבעים 1-3 להעביר לחייבת את רווחי החברה להם היא זכאית כבעלת מניות בחברה בסך נטען של 715,043 ₪ וכמתחייב, לגרסתם, מחוות דעת מומחה שמונה בהסכמת הצדדים; לחייב את הנתבעים 1-3 לרכוש את מניותיה של החייבת בחברה במחיר של 710,000 ₪, דהיינו - בהתאם לשוויון של מניות החייבת כפי שנקבע בחוות דעת המומחה שמונה בהסכמת הצדדים. לחייב את הנתבעים 1-3 להעביר לחייבים את הסכומים אותם הלוו לחברה, המסתכמים בסך של 926,773 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הדחתם של החייבים מניהול החברה, ועד ליום התשלום בפועל. 9. במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 5.1.12, לאחר קבלת תגובת המדינה לפיה יש לסווג את ההליך דנן כתביעה כספית ולחייב מטעם זה את התובעים בתשלום מלוא האגרה בגין הסעדים הכספיים המבוקשים, הסכימו כל הצדדים לתובענה כי התביעה דנן הינה תביעה כספית. לפיכך, הוריתי כדלקמן: "בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי אף יתר טענות הצדדים, הגעתי לכלל החלטה כדלקמן: הנני מורה לתובעים לשלם את מלוא סכום האגרה בגין הגשת תביעתם בתוך 21 ימים מהיום, שאם לא כן - תימחק תביעתם. במקרה שמלוא סכום האגרה לא ישולם על ידי התובעים בתוך 21 ימים כאמור והתביעה תימחק, תישמר לכל הצדדים הזכות לטעון לעניין ההוצאות וכל צד שיהיה מעוניין לטעון לעניין זה יהיה רשאי להגיש בקשה מתאימה בקשר לכך לביהמ"ש. ללא כל קשר לתשלום או לאי תשלום אגרת בית המשפט על ידי התובעים בהתאם למפורט לעיל בהחלטה זאת, הנני מחייב את התובעים לשאת בתשלום הוצאות הנתבעים 1-3 בגין בקשה זו בסך כולל של 3,000 ₪. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעים 4 ו- 5, שכן כפי שהוצהר בהגינות על ידי בא כוחם, יש להם אינטרס בהגשת התובענה על מלוא סכום התובענה, וב"כ אף לא ביקש לפסוק הוצאות לזכותם" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון). 10. משחלפו 21 ימים ואגרת בית המשפט לא שולמה ע"י התובעים, הגישו הנתבעים 1-3 את הבקשה דנן למחיקת התביעה, ולהשתת הוצאותיהם הריאליות של הנתבעים 1-3 על התובעים. התובעים הגיבו לבקשה זו, ואילו הנתבעים 1-3 הגישו תשובה לתגובתם של התובעים (להלן: "הבקשה", "התגובה" ו- "התשובה" בהתאמה). תמצית טענות הצדדים 11. בגדר בקשתם, תמכו הנתבעים 1-3 את יתדותיהם בהחלטת בית המשפט מיום 5.1.12 המצוטטת לעיל, וכן הוסיפו וטענו כדלקמן: א. התובעים פעלו שלא כדין כאשר סיווגו את התביעה באופן שגוי כתובענה לקבלת סעד הצהרתי, ולא הסכימו לתקן טעותם זו על אף קבלת התראותיהם של הנתבעים 1-3 בקשר לכך. ב. תקנה 154 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") מאפשרת לבית המשפט לפסוק הוצאות במקרה של הפסקת תביעה. לגרסת הנתבעים 1-3, מקרה של מחיקת תביעה בגין אי תשלום אגרה דומה במהותו למקרה של הפסקת תביעה, ולפיכך יש ללמוד, מכוח היקש לתקנה 154 הנ"ל, כי לבית המשפט סמכות לפסוק הוצאות במקרה דנן. ג. מגמת הפסיקה הינה לזכות בעל דין שזכה בהליך בקבלת הוצאות משפט ריאליות. הוצאותיהם הריאליות של הנתבעים 1-3 בגין ההליך מסתכמות בסך של 82,834 ₪, ויש לחייב את התובעים לשלמן במלואן. 12. בתגובתם לבקשה הודיעו התובעים כי הם אומנם אינם מתנגדים לכך שהתביעה תימחק, אך הם מתנגדים להשתת הוצאות עליהם בגין מחיקתה. עיקר טענותיהם הן אלה: א. טרם קיומה של ישיבת קדם המשפט מיום 5.1.12, פנו התובעים אל החייבים בבקשה כי מלוא האגרה הנדרשת תשולם במשותף ע"י התובעים וע"י החייבים, ולחלופין - כי כתב התביעה יתוקן באופן כזה שסכום התביעה המתוקן יסתכם בגובה חובם של החייבים לתובעים. בקשה זו לא נענתה ע"י החייבים. ב. במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 5.1.12 כבר הורה בית המשפט, בהסכמתם, על מחיקה מותנית של התביעה, והשית על התובעים הוצאות משפט בסך של 3,000 . ג. במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 5.1.12 הביעו החייבים התנגדותם לתיקון כתב התביעה ולהקטנת סכום התביעה, והצהירו כי יבחנו אפשרות לגיוס הסכום הנדרש לצורך תשלום אגרת בית משפט. לפיכך, החליט בית המשפט על מתן ארכה בת 21 ימים לצורך תשלום האגרה, וקבע כי אם עד למועד זה האגרה לא תשולם - תימחק התביעה, והצדדים יהיו רשאים לטעון לגבי הוצאותיהם. הנתבעים 1-3 נהגו בחוסר תום לב בהתנהלותם מול התובעים, בין היתר בכך שהם "מנסים בכל דרך להימנע מבירור התביעה נגדם, לסכל כל הליך, והכול על מנת שלא להביא לסיומה של המחלוקת" (סעיף 17 לתגובתם של התובעים לבקשה למחיקת התביעה). לטענת התובעים, מסיבה זו אין הנתבעים 1-3 זכאים להחזר בגין הוצאותיהם. לאור כל האמור, מתנגדים התובעים להשתת הוצאות בכלל, ולחלופין - בית המשפט מתבקש על ידם לקבוע כי במידה שיש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים 1-3 הרי שיש להשיתן במלואן על החייבים, ולא על התובעים. 13. בתשובתם לתגובת התובעים שללו הנתבעים 1-3 את טענותיהם של התובעים. בין יתר טענותיהם הדגישו הנתבעים 1-3 כי התביעה דנן הוגשה על ידי התובעים בלבד, ולפיכך האחריות המלאה בגין אי תשלום האגרה ומחיקת התובענה מוטלת רק עליהם, ולא על החייבים (הנתבעים 4 ו-5), בניגוד לטענתם של התובעים. דיון והכרעה 14. לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה והתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מחיקת התביעה 15. תקנה 100(4) לתקנות סד"א קובעת כי לבית המשפט הסמכות לצוות על מחיקת כתב תביעה בגין אי תשלום אגרה מספקת בגינה: "100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך". 16. תקנה 2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת כי לתובע שהגיש תביעה ולא שילם אגרה תינתן דרישת תשלום וכן אורכה של לפחות 20 ימים בטרם יורה בית המשפט על מחיקת התביעה: "(ו) נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה; לא שולמה האגרה בתוך עשרים ימים מיום המצאת הדרישה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בה, ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך, רשאי בית המשפט למחוק את ההליך, ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך" (ההדגשות אינן במקור - ב.א). 17. בהחלטה אשר ניתנה במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 5.1.2012 ניתנה לתובעים ארכה לשלם את מלוא סכום האגרה בגין הגשת תביעתם בתוך 21 ימים שאם לא כן - תימחק תביעתם. 18. על אף ההתראה והארכה בת 21 הימים שניתנה להם בהתאם לתקנות האגרות, לא שילמו התובעים את האגרה הנדרשת, ובתגובתם לבקשה הם אף חזרו על הסכמתם לכך שהתביעה תימחק (ראו סע' 12 לתגובת התובעים לבקשת המחיקה). 19. לפיכך, וכבפועל יוצא מהחלטת בית המשפט מיום 5.1.2012, אני קובע כי דין התביעה להימחק על הסף מחמת אי תשלום האגרה הנדרשת עפ"י תקנות האגרות. סוגיית ההוצאות 20. בהמשך לקביעתי כי יש למחוק התביעה מחמת אי תשלום אגרה, אני סבור כי מן הראוי לחייב את התובעים בתשלום הוצאות לזכות הנתבעים 1-3. 21. אני סבור כי התובעים אכן נקלעו לסיטואציה בעייתית, כאשר מחד גיסא, עפ"י טענתם, אין ידם משגת לתשלום האגרה בגין מלוא סכום התביעה; ומאידך גיסא - התובעים לא קיבלו הסכמתם של החייבים להקטנת סכום התביעה, ולא קיבלו מהחייבים השתתפות במימון תשלום האגרה הנדרשת בהתחשב במלוא הסכומים הנתבעים. דא עקא, התובעים הם שהביאו עצמם למצב בעייתי זה. אפרט נימוקיי לקביעה זו: א. התובעים הם שסיווגו את התביעה, באופן שגוי, כתביעה למתן פסק דין הצהרתי, על אף שהיא כללה סעדים כספיים אופרטיביים מובהקים, והם שמיאנו להיענות לדרישתם של הנתבעים 1-3 לתקן את הסיווג האמור. הסיווג השגוי של הסעד המבוקש על ידי התובעים הוא שגרם לחיובם בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪ בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 5.1.12, תוך שנקבע מפורשות כי סכום זה נפסק "ללא כל קשר לתשלום או לאי תשלום אגרת בית המשפט על ידי התובעים". ב. התובעים הם שתבעו, במסגרת כתב התביעה, סעדים אופרטיביים בעלי ערך כספי גבוה, וממילא שצריכים היו לוודא, טרם הגשתה של התביעה, כי יש בידם האמצעים לתשלום האגרה הנדרשת עפ"י הדין. ג. פנייתם של התובעים אל החייבים בבקשה לקבלת השתתפותם בתשלום האגרה, ולחלופין - לשם קבלת הסכמתם להקטנת סכום התביעה, צריכה הייתה להיעשות טרם הגשת התביעה. לו היו נוקטים התובעים בדרך זו הם היו מגלים, מבעוד מועד, כי הגשתה של התביעה במתכונתה הנוכחית מחייבת אותם בתשלום אגרת בית משפט הנגזרת מסכום התביעה והסעדים הכספיים הנתבעים. משלא פעלו באופן הנדרש מהם - אין לתובעים להלין בעניין זה אלא על עצמם. 22. באשר לטענותיהם של התובעים בדבר התנהגות חסרת תום לב מצדם של הנתבעים 1-3 אציין כי התנגדותם של הנתבעים 1-3 לבירורה של התביעה בטרם ישלמו התובעים את מלוא האגרה הנדרשת הינה לגיטימית, ואין בה כדי להעיד על חוסר תום לב מצדם. 23. אני סבור כי בעת שקילת גובה חיובם של התובעים בתשלום הוצאותיהם של התובעים 1-3 מן הראוי להביא בחשבון את העובדה שהתובעים נקטו בהליך דנן בהמשך להליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידם בניסיון לגבות מהחייבים את חובם לתובעים. בנוסף, יש לזכור כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.11.11, הנתבעים 1-3 קיבלו ארכה להגשת כתב הגנה מטעמם עד לאחר הכרעה בנושא אגרת בית המשפט, ולפיכך טרם טרחו הנתבעים 1-3 על הכנת כתב ההגנה מטעמם. בנוסף, מן הראוי להתחשב גם בכך שבמסגרת התובענה דנן התנהל דיון קדם משפט אחד בלבד. 24. נושא פסיקת ההוצאות מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אף כי המגמה בפסיקה הינה לחייב בתשלום הוצאות ריאליות. תקנה 511 (ב) בתקנות סד"א קובעת כדלקמן: "החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו בכפוף לאמור בתקנה 512". בעניין זה פסק בית המשפט העליון כי: "ככלל, פסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. שיקולים שונים מנחים את בית המשפט בקובעו הוצאות משפט. הלכה היא, כי אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא ההוצאות. התערבות בעניין זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים, כך למשל במקרים בהן מתגלה טעות משפטית, או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית" [ע.א. 916/05 כדר נ' הרשינו (פורסם במאגרים המשפטיים, 28.11.2007), עמ' 36]. כן ראו את דבריו של המלומד א' גורן המדגיש כי "תקנה 511 קובעת שעניין ההוצאות, הן החיוב והן שיעורו, מסור לשיקול דעתו של בית המשפט" [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 741]. 25. מהטעמים שהובאו לעיל אני סבור כי אין בסכום אותו נדרש בעל דין לשלם לפרקליטו כדי לחייב את בית המשפט בפסיקת סכום זהה, שכן לצורך קביעת החיוב בהוצאות ושיעורו בית המשפט בוחן גם שיקולים נוספים, לרבות כאלה שפורטו לעיל בהחלטה זו. 26. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הנני מחייב בזאת את התובעים לשלם לנתבעים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. ככל שסכום זה לא ישולם על ידי התובעים לנתבעים 1-3 בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו, יתווספו לו הפרשי ריבית והצמדה כדין אשר יחושבו ממועד מתן ההחלטה זה ועד למועד התשלום בפועל. אי תשלום אגרההפסקת תביעהאגרה