1. הרקע וההליך: ביום 1/5/11 הגישה התובעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, לאחר שהועסקה במכירות אצל הנתבעת מיום 1/3/08 עד 31/3/11. ביום 20/6/11 הגישה הנתבעת, באמצעות ב"כ, כתב הגנה בו עתרה לדחיית התביעה. ביום 5/7/11 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף כתב תביעה מתוקן בצרוף מכתב הסבר לכתב התביעה ("ההסבר") ועתרה לפיצויי פיטורין; פדיון ימי חופשה; דמי הבראה; הפרשות לקרן פנסיה. התובעת צירפה מכתב דרישה ששלחה למנהלה בנתבעת ביום 2.3.2011 ("הדרישה"), בו ניתנה הודעה מוקדמת, שלאחריה תתפטר מעבודתה בשל הרעה בתנאי העבודה, תוך שדרשה תשלום פיצויי פיטורין; פדיון ימי חופשה; הפרשות לפנסיה. בהחלטה מ- 10/8/11 נתקבל כתב תביעה מתוקן ("התביעה"). ביום 7/11/11 הוגש כתב הגנה מתוקן ("ההגנה"). ביום 19/9/11 התקיים דיון מוקדם (לאחר הליך גישור) ומשלא הושגה הסכמה - נשמעו בדיון הוכחות (ביום 10/1/12) התובעת ומנהל הנתבעת- מר תמיר ינקוביץ ("המנהל"). 2. ההכרעה: א. פיצויי פיטורין בתביעה טענה התובעת כי החל מחודש 2/11 הופחת שכרה השעתי וכי במקום שכר שעתי העומד על 35.76 ₪ (חודש 1/11) קיבלה שכר שעתי העומד על 23 ₪ לשעה (סעיף 4 להסבר). התובעת צרפה תלושי שכר. משכך, עתרה לפיצויי פיטורין בסך 13,839 ₪. הנתבעת טענה כי שכרה של התובעת הותאם לדו"ח שעות שהוגש מדי חודש, כי השכר הקובע עמד על 23 ₪ לשעה, וכי צורפו לו בונוסים שונים מדי חודש וצירפה טיוטת הסכם (מסמך שאינו חתום; נספח א' לכתב ההגנה). בטיוטה נכתב, בין היתר, כי שכר היסוד הוא 23 ₪ לשעה ולכך מתווספים בונוסים+עמלות. משמדובר בטיוטא לא חתומה הנעדרת איזשהם פרטים מזהים - לא ניתן לדעת אם קיים קשר בין הטיוטא לצדדים שבפנינו ולפיכך, אין לה כל נפקות בהליך הנוכחי. בעדותה אישרה התובעת כי שכר הבסיס שלה עמד על 23 ₪ לשעה, ולכך צורפו בונוסים (עמוד 5 שורות 28-29). בהתאם, קובעים אנו כי שכרה של התובעת היה 23 ₪ לשעה +בונוסים, אלא שהצדדים לא פירטו בפנינו את אופן חישוב הבונוסים. עיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבעת כללה בשכרה החודשי של התובעת את רכיבי הבונוס וללא פירוט. ויובהר - אין הנתבעת רשאית לכלול בשכר הבסיס תוספות שונות ובכלל זה, בונוסים. זאת, בהתאם לסעיף 24(א)(ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן:"החוק"; ראה סעיף 3 לתוספת). התובעת עמדה על כך בדרישה, גם אם באופן כוללני וללא הפנייה לסעיפי החוק, ואולם לא דרשה פיצוי בגין הפרת החוק בעניין זה. מכך עולות השאלות: ראשית, האם הנתבעת הפחיתה את שכרה של התובעת ובגין כך הרעה את תנאיה ושנית, האם עמדה התובעת בתנאים שנקבעו בפסיקה בגינם יכולה היא להיחשב "בדין מפוטר" (תנאי עבודתה היו כאלה שאין לדרוש ממנה שתמשיך לעבוד; קיים קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין המצב בעבודה; ניתנה התראה סבירה למעביד על הכוונה להתפטר; מח/3-60 טלסיס בע"מ - רוגל, פד"ע כ' 421, 422). בדרישה לא ציינה התובעת כי שכרה הופחת. טענה זו הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן (בהסבר). כאמור, הצהירה התובעת בח.נ. כי שכר היסוד עמד על 23 ₪ לשעה ולכך הוספו בונוסים. משלא פירטה התובעת את מנגנון חישוב הבונוסים, ובאיזה אופן הופחת שכרה הכולל - לא ניתן לדעת אם בכלל הייתה זכאית לקבל בונוסים בטרם התפטרותה (ובאיזה שעור). לפיכך, לא שוכנענו כי עסקינן בהרעה בתנאים המזכה את התובעת להתפטר בדין פיטורין. למעלה מהדרוש יצויין כי ממילא, התובעת לא דרשה מהנתבעת לתקן את שכרה עובר למועד הדרישה. לפיכך, לא ניתנה ע"י התובעת התראה כדין למעביד, על כוונתה להתפטר בגין הרעת התנאים הנטענת (שאם לא תתוקן - תסתיים עבודתה). לאור כך - נדחית הטענה בדבר התפטרות "בדין מפוטר" בגין הפחתת שכר. ב. הפרשות לקרן פנסיה התובעת עותרת לתשלום דמי פנסיה שלא הופרשו או שהופרשו בחסר: לתקופה 5/09-9/08, סך 495 ₪. לתקופה 1/10-12/10, סך 499 ₪ וסך הכל: 994 ₪. התובעת החלה עבודתה בחודש 3/08. בהתאם לסעיף ו' לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ("צו ההרחבה") זכאית התובעת לביטוח פנסיוני כעבור 9 חודשי עבודה, דהיינו החל מחודש 12/08. בהתאם לדו"ח נומינלי בתוכנית פנסיה מקיפה (נספח ד' להגנה; "הדו"ח") חודש העבודה הראשון של התובעת, בגינו החלה הנתבעת את ההפרשות לקרן הפנסיה, הוא 9/09 ואולם לגבי שנת 2009 התובעת עתרה לתשלום רק בגין חודשים 1/09-5/09. בנוסף, התובעת לא עתרה להפרשות בגין ימי חג וימי חופשה ששולמו בשכרה, ולפיכך, לא נדון בכך אף אנו. גם אין בתביעה התייחסות לזכאות להפרשות לפנסיה בגין שנת 2011 ולפיכך, גם אנו לא נדון בכך. סעיף 6(ב) לצו ההרחבה קובע כהאי לישנא: "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע הפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים ...". לפי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 לא נכללים לצורך פיצויי פיטורין, רכיבי שכר שהינם תוספות משתנות לשכר [ראה לעניין זה תע"א (ת"א) 1715-09 גבריאל נצר נ' יישום מערכות סי אר אם בע"מ, (2011)]. ואולם יש לאבחן בין עמלות מכירה הניתנות לעובד כחלק אינטגרלי מהשכר ובין תוספת נפרדת, שיכול שתנתן ויכול שלא תנתן, בהתאם לעמידה ביעדים [ע"ע (ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין - יזמקו בע"מ, (2008); בעניין פרמיות ובונוסים ראה גם: ע"ע 300175/97 דניאל כהן - עיריית נהריה, פד"ע לו'; דב"ע לד/ 3-68 ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו 103; דב"ע מט/ 3-141 בלבול סלים - מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439] - דברים היפים גם לענייננו. אלא, שהצדדים לא הציגו בפנינו ראיותיהם בהקשר זה. משהנתבעת עצמה שילמה את הרכיב הפנסיוני כנגזר מהשכר הכולל - זהו השכר הקובע לצורך חישוב ההפרשות לפנסיה להן זכאית התובעת. וניישם קביעתנו: עבור חודש 12/08 - 0.833% מהשכר הכולל (5,149.43 ₪) וסה"כ 43 ₪. חודשים 1/09-5/09 - 1.66% מהשכר הכולל (19,093 ₪) וסה"כ 317 ₪. עבור שנת 2010 - 2.5% מהשכר הכולל (52,940 ₪) וסה"כ 1,323.5 ₪. וסה"כ- 1,683.5 ₪. אין חולק כי הנטל ברכיב זה על הנתבעת, שהגישה טפסי 106, מהם עולה כי הפרישה לפנסיה עבור שנת 2010 סך של 940 ₪ ודו"ח נומינלי ממנו עולה כי הפרישה לפנסיה עבור שנת 2010 סך של 823 ₪. לאור הסתירה, גם אם קלה, ולאור העובדה שהדו"ח נערך על-ידי גוף חיצוני לצדדי התביעה דנן, נכריע כי האמור בדו"ח הוא המקובל עלינו. אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה סכומים לפנסיה בחודשים 1/09-5/09 ובחודש 12/08. לפיכך - זכאית התובעת לסך של 860.5 ₪. ג. הבראה התובעת עבדה מיום 1/3/08 עד ליום 31/3/11, קרי: 3 שנים וחודש (להלן: "תקופת העבודה"). התובעת עותרת להפרש דמי הבראה בסך 990 ₪, בלא שפירטה טענתה/חישוביה. בהתאם יחושבו דמי ההבראה לתקופת העבודה כדלקמן: ל- 1/3/09- 5x 331 ₪ וסה"כ 1,655 ₪. ל-1/3/10- 6x340 ₪ וסה"כ 2,040 ₪. ל-1/3/11- 6x351 ₪ וסה"כ 2,106 ₪. ל-31/3/11- 12/7x351 ₪ וסה"כ 204.75 ₪. סה"כ 6,005.75 ₪ מתלושי השכר עולה כי לתובעת שולמו דמי הבראה: בחודש 2/10 בסך 1,190 ₪; בחודש 12/10 בסך 1,123 ₪; בחודש 12/09 בסך 1190 ₪ וסך הכל: 3,503 ₪. ואולם, התובעת עותרת לתשלום הפרשי דמי הבראה בסך של 990 ₪, ותו לא, ומנגד הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות. לפיכך - תשלם הנתבעת לתובעת סך של 990 ₪. ד. ימי חופשה התובעת עתרה לתשלום 1.66 יום x ₪ 232.44 וסה"כ 386 ₪. בתלוש שכר לחודש 3/11 (חודש עבודה אחרון) - היתה לתובעת יתרת חופשה בשיעור 1.66 ימים. הנתבעת לא הפריכה רישום זה ואף לא הציגה פנקס חופשה (אחר). התובעת זכאית איפוא לפדיון חופשה בהתאם לס' 10(א)(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, לפיו יחושבו ימי חופשה לעובד בשכר כדלקמן: סך השכר ברבע שנה שקדמה לסיום תקופת העבודה (10,340 ₪) 90 יום x 1.66 ימים, וסה"כ 190 ₪. הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 190 ₪. ה. קיזוז הנתבעת טענה לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת (ובשל טיב עבודתה של התובעת בתקופת עבודתה האחרונה). התובעת טענה כי בתחילת חודש 3/11 מסרה לנתבעת הודעה מוקדמת באמצעות הדרישה. הנתבעת כפרה בטענה זו. התובעת אישרה כי הגם שהדרישה נושאת התאריך 3/2/11, משהתאריך נרשם באופן שגוי - התאריך הנכון הינו 2/3/11. לתביעה צורף אישור מסירת דואר רשום מיום 6/3/11. ביום 6/3/11 ענה ב"כ הנתבעת לתובעת. משכך - ביום זה וודאי כי ידעה הנתבעת אודות הדרישה. לאור כך עולה כי הנתבעת קיבלה הודעה מוקדמת בדבר התפטרותה של התובעת ואולם תקופת ההודעה המוקדמת התעתדה להסתיים ביום 5/4/11 (בחלוף חודש וכך אף צויין במכתב התובעת) ועד אז, בהעדר הודעת הנתבעת על ויתור על עבודתה, הייתה אמורה התובעת להמשיך ולעבוד. התובעת טענה במהלך ח.נ. כי עבדה משרה מלאה ו"גם ימי שישי" ואולם לא טענה בעניין זה בתביעה. בדרישה לנתבעת נכתב ברורות כי הוסכם כי תעבוד 5 ימים ו- 6.30 שעות. חישוב ממוצע השעות היומי במהלך השנה האחרונה לפי תלושי השכר מעלה כי זהו מספר השעות בקירוב שעבדה בפועל, לפי שבוע עבודה מקוצר של 5 ימים (6.2 שעות). אף חישוב ממוצע ימי עבודה בשבוע לפי סך ימי עבודה בשנת העבודה האחרונה מעלה כי עבדה שבוע עבודה מקוצר (4.7 ימים בממוצע לשבוע). לפיכך - אנו קובעים כי התובעת עבדה בשבוע עבודה בן 5 ימים. משהתובעת סיימה עבודתה ביום 31/3/11, הרי שהחסירה 3 ימי עבודה (בפועל) בתקופת ההודעה המוקדמת, שעד 5.4.11. מאחר ומדובר בעובדת בשכר ובהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 ("התקנות") יערך החישוב כדלקמן: סך כל השכר בשנת עבודה אחרונה (52,176₪) סך ימי העבודה (227 ימים) x3 ימי עבודה, וסה"כ 689.5 ₪. התובעת חבה איפוא לנתבעת סך של 689.5 ₪. ו. סיכום הנתבעת תשלם לתובעת סך של 994 ₪ בגין יתרת הפרשות לקרן פנסיה; 190 ₪ בגין יתרת דמי חופשה שנתית; 990 ₪ בגין יתרת דמי הבראה וסך הכל- 2,174 ₪. מסכום זה יקוזז חוב התובעת לנתבעת בגין הפרש ימי הודעה מוקדמת בסך 689.5 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת היתרה בתוך 30 יום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/3/11 (סיום העבודה) ועד לתשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום, אחרת ישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום, ח' שבט תשע"ב, 1 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. נ.צ.: מר א. לוין (ע) שרה מאירי,שופטת-אב"ד נ.צ.: מר ד. אפלבוים (מ) פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים