עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל העתירה מופנית נגד החלטת המשיב מיום 28.12.2011 להורות על יציאת נתיני חוף השנהב השוהים בישראל עד ליום 1.2.2012 ובכללם 249 העותרים שלפניי. טענתם הינה כי החלטת המשיב נתקבלה בחוסר סבירות קיצוני, היורד לשורשו של עניין, ומצדיק התערבות הערכאה המינהלית ע"י ביטולה ולחלופין עיכובה. רקע כללי 1. העותרים מפרטים את המקורות עליהם נסמכת העתירה לרבות האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (להלן - "האמנה") המגדירה מיהו ומהו פליט, ומפרטת את זכויותיהם של אלו המבקשים מקלט מדיני, ואת אחריות המדינה המעניקה להם מקלט. כך גם מציינים הם את הפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים Protocol Relation to the Status of Refugees המרחיב ומשנה את הוראות האמנה. עד לשנת 2009 מי שהפעיל למעשה, די לבדו, את תחום בקשות המקלט בארץ היה גוף הפועל מטעם האו"ם ה-U.N.H.C.R או נציבות האו"ם לפליטים (להלן - "הנציבות") שמאז היווסדה בשנת 1950 עוסקת בשמירה על זכויותיהם ועל ביטחונם של פליטים ברחבי העולם, ומסייעת לנציגי הממשלות המקומיות בקליטת ובחינת בקשות המקלט וההליך כולו. כמו כן נוהל עבודה מפורט נכנס לתוקפו ביום 2.1.2011 (נוהל טיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל), וכיום המשיב בודק בעצמו על ידי האצלת סמכות לגופים שהוקמו והוכשרו לכך, את כל בקשות המקלט המוגשות בישראל. טיעוני העותרים 2. העותרים טוענים כי הנציבות עדיין מהווה גוף מייעץ למשיב, באופן פעיל וממשי, נציגיה מסייעים בראיונות הפונים, ואף יושבים דרך קבע בישיבות ועדת הפליטים, הגוף האמון על מתן ההחלטה מתוקף הכפפת סמכויותיו ע"י המשיב 1. בעתירה דנן מבוקש מתן הגנה קבוצתית לאור הטענה שהמצב במדינת המקור של הקבוצה הוא כה גרוע, עד כי ההליך האינדיווידואלי של זיהוי וראיון אישי (RSD), מושעה לטובת מתן מעמד קבוצתי באופן זמני. העתירה מתייחסת להגנה הנובעת מעקרון אי הגירוש או ההרחקה, ההגנה הקבוצתית, אשר בינה ובין הראשונה ישנה הבחנה ברורה. 3. לטענת העותרים, מדינת מוצאם של העותרים, חוף השנהב סבלה בשנים האחרונות ממלחמת אזרחים קשה ואכזרית, אשר בה נספו רבים מאוד והושחתה המדינה. במהלך שנת 2009, לזמן מה בוטלה ההגנה, עת הודיע המשיב כי ההגנה אינה ניתנת עוד לכל נתיני המדינה, אלא רק למבקשי מקלט שיוכיחו כי הינם במקור מאזורים ספציפיים במדינה, על פי רשימת אזורי סיכון. אך מספר חודשים קצר לאחר מכן הוחזרה ההגנה כך שתכלול את המדינה כולה. טרם לכך היה ביטול נוסף של ההגנה ולאחר זמן קצר גם חידושו, אך הלכה למעשה כ-10-12 שנים מוענקות לנתיני חוף השנהב אשרות שהייה בארץ במסגרת הגנה קבוצתית קולקטיבית. מדיניות זו ננקטת מזה שנים כאמור לאור מחויבות המדינה לדין הבינלאומי והן לאור הסכמה וידיעה, כי המצב הביטחוני והמדיני הכללי בחוף השנהב אינו מאפשר הרחקת אנשים לשם. ביום 28.12.2011 הודע מטעם המשיב בשפה העברית ובאמצעות אתר האינטרנט, בהחלטה כתובה, כי ההגנה שניתנה עד כה לנתיני חוף השנה הסתיימה, ועל נתיניה לעזוב את האר עד ליום 1.2.12. נקבע כי בהתאם לבדיקה שנערכה מול משרד החוץ, לא נשקפת עוד סכנה בחוף השנהב לנתיניה, ועל כן לא ניתן עוד להתייחס למדינה כמדינת משבר. לטענת העותרים מיום 31.12.11 סרבו נציגי המשיב גם לחדש את אשרות השהייה וניתנה הודעה בת חודש ומספר ימים עת אשרות השהייה בוטלו מיידית. לפיכך, גם אם המצב בחוף השנהב כן היה כבר יציב ובטוח פרק הזמן שניתן לביצוע ההחלטה אינו סביר בפני עצמו עת הוא אינו מאפשר עזיבה מאורגנת ומכובדת לאחר שהייה רבת שנים בארץ. זמן התארגנות ארוך יותר הוא פשוט כורח של ביצוע החלטה כאמור, לא רק מתוקף התחייבויות המדינה לאמנת הפליטים, אלא גם לאור חובת המשיב לנקוט ולשקול שיקולים הומניטאריים ונוספים.גם אם המצב בחוף השנהב היה מצוין, בלתי אפשרי עבור מאות משפחות להגר באופן זה ולשוב לשם, ללא כבוד וללא ביטחון. החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין במשרד הפנים מיום 27.12.11 עוסקת בסיום מדיניות אי ההרחקה שהיתה קיימת לגבי אזרחי חוף השנהב השוהים בישראל ולהורות על יציאתם של אלו מישראל, במקור עד ליום 1.2.12. טיעוני המשיב 4. השאלה העומדת להכרעה מצומצמת לשאלה האם נפל פגם בהחלטת המשיב בשאלת המועד שנקבע כמועד בו על העותרים יהיה לעזוב את ישראל. המשיב סבור כי נתיני חוף השנהב צריכים לחזור למדינתם בהקדם, ובמסגרת סמכותו הם נדרשו לעשות כן בצורה וולונטרית עד ליום 1.2.12. המשיב טוען כי נציבות האו"ם לפליטים והסניף הישראלי שלה אינו גורם מנחה ומדינת ישראל אינה כפופה או מחויבת לקבל את "המלצותיו" או "הנחיותיו" של גוף זה. העותרים רובם ככולם, יש להניח, הסתננו באופן לא חוקי למדינת ישראל, שהיא מדינה ריבונית ולה הפררוגטיבה להחליט מי יבוא בשעריה, וזו מתפרשת גם להחלטה בדבר המועד בו תסתיים מדיניות אי ההרחקה כלפי נתיני מדינה זו או אחרת ופרק הזמן הניתן להתארגנות. המצב כיום בחוף השנהב לכל הדעות השתנה. בנסיבות אלה פרק זמן של שנה לשם כך הוא בלתי סביר בעליל. בשנים האחרונות מדינת ישראל החליטה, בתקופה נתונה ובשל מצב משברי במדינה כזו או אחרת בעולם, כי בעטיו אין היא פועלת להרחקתם של נתיני אותה מדינה למדינה זו, החלה להתפתח תופעה של מסתננים לישראל, אשר מזדהים בפני הרשויות כנתיני אותה מדינה דווקא, קרי מדינה שהינה לעת הזו מדינה במשבר, שאין מרחיקים אליה לעת הזו. כך היה בעבר, לדוגמא לגבי ליבריה (ראו עע"מ 1549/04 פליקס לברי נ' משרד הפנים תק-על 2004(1) 2561(2004)), וכך היה לגבי מדינות נוספות באפריקה כגון חוף השנהב. בשנים האחרונות ישנה התגברות התופעה, חסרת התקדים, של המסתננים דרך גבול מצרים המשתרע על פני כ-220 קילומטרים, שברובו הגדול הינו גבול פרוץ ללא מכשול של ממש, שהינה תופעה של "הגירת עבודה" או "הגירה כלכלית", ולא על רקע רדיפה מטעמים המנויים באמנת הפליטים. בשנת 2008 הסתננו לישראל 9,264 איש ובשנת 2010 הסתננו ארצה 14,741. בחודש יולי 2011 לבדו הסתננו לישראל 1686 איש ובחודש אוגוסט 2011 הסתננו כ-2000 איש סך כל המסתננים ארצה בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2011 מגיע לכמעט 8,000 איש הרוב הגדול של המסתננים, בשנה האחרונה כ-70% בקירוב טוענים להיותם אריתראים, וזאת בשל מדיניות אי ההרחקה הזמנית לאריתריאה. דיון כללי 5. העתירה דנן היא חסרת תקדים בהיקפה. העתירה כולל מספר עצום של עותרים, שלא יכולה להיות כל מחלוקת שנסיבותיהם הפרטניות שונות. הלכה פסוקה היא כי אין לאחד בעתירה מנהלית אחת העניינים של מספר עותרים בעלי נסיבות עובדתיות שונות. לו היו מרוכזות הטענות אך ורק במישור הכוללני ניחא, אלא שלצד הטענה כנגד הפסקת מדיניות אי ההרחקה הזמנית כלפי נתיני חוף השנהב השוהים בישראל, מועלות טענות רבות הנוגעות ל"פרק הזמן" שניתן לעזיבתם מרצון של העותרים את ישראל. לשיטת המשיב, הלך טיעון זה אינו יכול להתקבל. אין כל אפשרות לדון בעניינו הפרטני של העותר המבקש לעכב הרחקתו מישראל מטעמים נקודתיים כאלו או אחרים במסגרתה של עתירה כה כוללנית. משכך, להלן תובא עמדת המשיב בכל הנוגע לרקע להחלטה נושא העתירה, למצב בחוף השנהב שלעמדת המשיב וגורמים רבים נוספים, בהחלט מאפשר כיום את חזרתם של אזרחי חוף השנהב בחזרה למדינתם ובאופן בטוח. בנוסף, המשיב יבהיר כי לעמדתו פרק הזמן שניתן ליציאתם של נתיני חוף השנהב השונים בישראל, סביר ביותר. המצב בחוף השנהב נכון להיום 6. מדברי הצדדים אכן עולה כי בחודשים האחרונים קיים תהליך שיפור הדרגתי בחוף השנהב. במדינה פועל מזה שנים כח צבאי מיוחד של ארגון האו"ם (United Nations Operation - in Cote d' Ivoire ) אשר מסייע בייצוב המצב. המקום נמצא בפיקוח הדוק של ארגונים שונים לזכויות אדם ובעיקר של נציבות האו"ם הבינלאומית לפליטים unhcr)). לאור תמורות חיוביות משמעותיות, ולאחרונה אישרה נציבות האו"ם כי הבחירות לפרלמנט התנהלו, רובן ככולן, כיאות. כך גם לפני מספר חודשים נחתם הסכם בין חוף השנהב, ליבריה והאו"ם בדבר חזרתם של פליטים מחוף השנהב ששהו בליבריה, כעולה מנספחים מש/6, ומש/7 שצירף המשיב לעתירה. כן קיימים דיווחים של ארגון ה-Iom (For Migration international Organization) כי החלו פעולות וולונטריות של "החזרה למולדת" (repatriation) בשיתוף נציבות האו"ם לפליטים. הצפי הוא כי עד סוף המבצע ישובו כ-15,000 אזרחי חוף השנהב מליבריה לחוף השנהב. כן דווח כי שיירה ראשונה נכנסה לחוף השנהב ביום 22.2.12 וכי שיירות הגיעו לאזורים שונים בחוף השנהב. אף בדיווח ארגון ה-Iom נמסר כי בשיא המשבר ביקשו כ-200,000 אזרחי חוף השנהב מקלט בליבריה ומדינות סמוכות, ונכון למועד הפרסום נותרו במדינה כ-79,000 בלבד כאשר מרביתם של מבקשי המקלט שבו לחוף השנהב לאחר סיום העימות האזרחי במדינה והשיפור המשמעותי והתמשך במצב הבטחוני (מש/8). כן מוסיף המשיב כי חוף השנהב אינה נמצאת ברשימת רשות ההגירה המאיר קנית כאחת המדינות המצויות תחת 'סטאטוס הגנה זמני' Status TPS - Temporary Protected אשר נועד למדינות אשר קיימות לגביהן נסיבות אשר מונעות השבתם של נתיני אותה המדינה אליה בבטחה באף רשות ההגירה השבדית החלה להשיב את נתיני חוף השנהב לארצם וזאת עוד במהלך שנת 2011 בשל השיפור במצב הביטחוני במדינה. כן מפנה המשיב לנספח מש/10 לפיו בערים הגדולות בחוף השנהב מורגש קיומו של שלטון מרכזי, חוק וסדר ובטחון אישי. 7. לאור הנתונים והמסמכים המפורטים לעיל, דין העתירה להידחות. זו אף עמדת הגורמים המקצועיים כי נכון להיום אין מניעה מהשבתם של נתיני חוף השנהב לארצם. במצב דברים זה עמדת המשיב היא, כי אין עוד מקום לעכב הרחקתם של נתיני חוף שנהב השונים בישראל בשל חשש מהמצב במדינה. עולה מן הטיעונים כי עמדתה של מדינת ישראל אינה מנוגדת לעמדת נציבות האו"ם לפליטים וזו החליטה שמדיניות אי ההרחקה הזמנית, והשבתם של נתיני חוף השנהב למולדתם, אינה מעמידה אותם בסכנה, החלטה שהינה מקצועית במהותה. המשיב הפנה לעת"מ 19734-01-12 Abdoulye Coulibalaye נ' שר הפנים (נבו,  4.3.12) (כב' השופטת נ' בן אור) שם, נדונה טענה פרטנית למקלט הנבחנה על ידי המשיב ונדחתה לגופה, והחלטת המשיב אושרה. העותר טען כי הוא חושש לשוב לארצו בשל המצב הביטחוני במדינה. כב' השופטת בן אור קבעה כי החלטת המשיב מיום 27.12.11 לסיים את מדיניות אי ההרחקה כלפי נתיני חוף השנהב מצויה במתחם הסבירות, בציינה: "לכתב התשובה צירף המשיב מכתב של נציבות האו"ם לפליטים שהוגש במסגרת עתירה אחרת התלויה ועומדת בבית משפט זה (עת"מ 27790-02-12) וממנו עולה כי אין הנציבות חולקת על עמדתה העקרונית של ישראל ולפיה ניתן לסיים את מדיניות אי ההרחקה ביחס לאזרחיה של חוף השנהב השוהים בארץ. הנציבות סוברת כי יש לבחון בקשות של מבקשי מקלט ככל שיש בהן עילה פרטנית על פי האמנה. ואכן, במכתב של אש מנהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה מיום 5.1.12, המופנה למוקד הסיוע לעובדים זרים (מש/9), נאמר כי לנוכח השיפור המשמעותי במצב בחוף השנהב, הודיעה רשות האוכלוסין לנתיני חוף השנהב עוד במאי 2011, כי עליהם להיערך לקראת יציאה מישראל וכי בסופו של דבר נקבע מועד יציאתם ליום 31.1.12. עוד נאמר באותו מכתב, כי מבקשי מקלט מחוף השנהב שבקשתם תלויה ועומדת, לא יורחקו עד לקבלת החלטה בעניינם. רוצה לומר, משהוסרה מדיניות אי ההרחקה, מתחייבת בחינה פרטנית באשר לקיומה של עילה. כפי שראינו לעיל, עילה פרטנית אינה עומדת לעותר. הנה כי כן, מכלול הנתונים שהובאו בתשובת המשיב מלמד, כי ההחלטה על סיום מדיניות אי ההרחקה מבוססת על נתונים משמעותיים, וכי מדינת ישראל אינה היחידה הסוברת כך. בנסיבות אלה, המסקנה המתחייבת היא שבדין נדחתה על הסף בקשתו של העותר למקלט." (שם, שם). פרק הזמן ל"התארגון" 8. כאמור, המשיב סבור כי פרק הזמן שניתן לצורך עזיבתם הוולונטארית של נתיני חוף השנהב השוהים בישראל סביר ביותר. למעשה, מדובר בפועל בכשלושה חודשים. כך גם אין סיבה ממשית לאבחן בין מבקש מקלט שהסתנן לישראל והגיש בקשה פרטנית ולאחר שבקשה זו נדחתה נדרש לרוב לעזוב את ישראל באופן מיידי לבין מי שמדיניות אי ההרחקה הזמנית הסתיימה, כמו העותרים, אף אם המדובר במי ששוהה בישראל מספר שנים. אין כל עילה להיטיב דווקא עם האחרונים. בזמנו עוכבה הרחקתם עד ליום 31.12.08. בתום תקופת ההתארגנות נתיני חוף השנהב הגישו בקשות מקלט פרטניות אשר נבחנו על ידי הנציבות, ועל ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט. בשל התמורות בחוף השנהב הוחלט להמשיך ולקיים מדיניות אי הרחקה זמנית כלפי נתיני חוף השנהב שנותרו בישראל ולא עזבו (נספח מש/14). ההחלטה על סיום המדינות פורסמה עוד ביום 28.12.11 לפיה החל מיום 1.2.12 יבוצעו פעולות אכיפה, אולם העתירה הוגשה רק ביום 15.2.12, ויש ממש בטענת המשיב כי יש בכך שינוי מהותי כמשמעותו בתקנות 3(ב) ו - 4 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין),  התשס"א - 2000. לא אוכל לקבל את טענת העותרים כי לא ניתן זמן מספיק לארוז ולשלוח חזרה את מיטלטליהם, לסיים את חוזי השכירות בצורה מסודרת, להפסיק עבודה בישראל באופן מסודר, טיעון מוקשה שהרי מי שנהנה ממדיניות אי הרחקה זמנית מחזיק ברישיון שהיה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שאינו מהווה אשרת עבודה בישראל. משחברו העותרים להגיש עתירה קבוצתית ממילא אין זה ברור כלל ועיקר כי כל העותרים כולם "שכרו" דירה בישראל או עבדו במקום ש"חבלי" עזיבתו ממושכים או קשורים במערכת חוזית כזו או אחרת המצריכה פרק זמן נוסף וכן לא ברור למי מהעותרים ילדים בישראל המתחנכים במערכת החינוך. לאור האמור העתירה נדחית בזאת. על מנת לאפשר לעותרים התארגנות על העותרים לצאת את הארץ לא יאוחר מיום 1.5.12. העותרים ישאו בהוצאות ושכ"ט המשיב בסך (כולל) של 10,000 ₪. משרד הפניםשוהה בלתי חוקי