משרד עורכי דין להסדר חובות: 1. כללי: לפניי ערעור שהגיש המערער (להלן: "המערער") על החלטת עו"ד רונן מטרי מיום 11.4.11, במסגרת תפקידו כנאמן וככונס נכסים (להלן: "הנאמן"), לחברת מגדלי יוסף לוי ובניו בע"מ (להלן: "החברה"), לפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש המערער. 2. תמצית העובדות הדרושות לעניין: מר לוי (להלן: "לוי"), היה בעברו קבלן בניין בעלים של חברות בנייה, ביניהן החברה. עיקר רכושה של החברה הינו נכס לדיור מוגן בפתח תקווה הידוע בשם "נוף המושבה". לימים, נקלעו עסקיו של לוי לקשיים כלכליים, ולפיכך הגיש הבנק בינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), נושה מובטח של החברה, תביעה על סך 10 מיליון ₪ לבית משפט המחוזי בתל אביב יפו (ת.א. 1118/09) (להלן: "התביעה"). התביעה הוגשה כנגד החברה, כנגד חברה נוספת בשם "חברת יוסף לוי פתח תקווה בע"מ" וכנגד לוי על יסוד ערבותו לחברה. המערער, ייצג ומייצג את הנתבעים, קרי החברות ולוי בתביעה. במקביל, הגיש הבנק בקשה למימוש אגרת החוב שניתנה על ידי החברה להבטחת התחייבויותיה כלפיו (תיק פש"ר 1064/07). בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט (כב' השופטת קרת) ביום 21.1.07 את עו"ד מטרי ככונס נכסים קבוע לחברה, אשר הוסמך לממש את אגרת החוב בהתאם לתנאיה. הנאמן החל בטיפול במימוש נכסי החברה, גביית חובותיה, וייזום מתווה להסדר נושים, בשים לב לכך שחלק מהיחידות בדיור המוגן, נמכרו לצדדים שלישיים, שברובם אנשים מבוגרים. למרבית הצער, בשלב מסוים של בירור ההליך, נפל מר לוי למשכב והוא מאושפז בבית חולים סיעודי בהעדר יכולת לתקשר, הוכרז כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס. לימים, גיבש הנאמן הסדר נושים (להלן: "הסדר הנושים"), שאושר על ידי מרבית הנושים. ההתנגדויות שהוגשו להסדר, הוסרו בהסמכה וחלקן, ובעיקרן התנגדות של לוי שעמד על פטור מתביעות, נדחה. ההסדר התאשר על ידי בהחלטה מיום 16.12.10. במסגרת הסדר הנושים מונה כונס הנכסים כנאמן ובגדר סמכויותיו גם לבדוק את תביעות החוב שיגישו הנושים השונים. על ההחלטה לאישור הסדר הנושים לא הוגש ערעור וההסדר בעל תוקף מחייב. המערער הגיש לנאמן תביעת חוב בסך של כ- 1.4 מיליון ₪ בקשר עם שכר הטרחה המגיע לו לטענתו עבור עבודה, ליווי וייצוג משפטי של החברה במשך כ-3 שנים. הוכחת החוב מושתתת בין היתר על ייפויי כוח, הסכם שכר טרחה, ואסמכתאות באשר לטיפול המשפטי של התובע בענייני החברה. המערער טוען כי נשייתו היא נשייה מובטחת ויש לו עדיפות על פני נושים אחרים. הנאמן דחה את הוכחת החוב משלל טעמים. בין אלה, שהטיפול המשפטי לא ניתן על ידי המערער לחברה אלא ללוי ובני משפחתו, כי הסכם שכר הטרחה כמו גם ייפויי הכוח הינם אישיים, קרי של לוי ולא של החברה, כי לא ניתן אישור של בית המשפט של כינוס הנכסים להתקשרות של המערער עם החברה ליתן לה שירותים משפטיים. יתרה מזו, ניתנה החלטה השוללת את ייצוגה של החברה על ידי פרקליט, ולפיכך אין למערער מעמד כלפי קופת הנושים. הנאמן סבר שהמערער לא עמד בנטל להוכיח את תביעת החוב, וגם דחה את טענת המערער בדבר נשייתו המובטחת. 3. זה המקום לציין כי המערער הגיע לידי הסכמה עם לוי והחברות לפיה, הוא ביחד עם עו"ד אליהו סומך, (להלן: "עו"ד סומך") יקבלו על עצמם את ייצוג העניינים של החברות ושל מר לוי בארץ ובבלגיה. בהתאם להסכמה האמורה, חתם לוי ביום 5.5.08 על שני ייפוי כוח: האחד, ייפוי כוח כללי נוטריוני המסמיך את המערער לפעול בשמו של לוי ולייצג את האינטרסים של האחרון בנכסים ובחברות שבבעלותו. השני, ייפוי כוח מיום 2.1.08 לפיו מסמיך לוי את המערער ואת עו"ד סומך להיות באי כוחו בעניין: "מגדלי יוסף לוי ובניו בע"מ (כינוס נכסים)". על ייפוי כוח חתם יוסף לוי כמנכ"ל החברה. (ההדגשה אינה במקור -א.א.) מסמך נוסף הדרוש לענייננו הינו הסכם שכ"ט מיום 10.2.08 שבין יוסף לוי לבין המערער (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). לפי הסכם שכר הטרחה, יטפל המערער בהסדרי תשלומי חובות לנושים של החברות שבבעלות לוי או של בני משפחתו, יטפל בהליכים המשפטיים בקשר לנכסים בבלגיה וינהל חשבון נאמנות לצורך הפקדת כספים מחברות שבבעלות לוי וחלוקתם לנושים, בהתאם להסדרים שיערכו. נקבע בהסכם שכר טרחה כי שכר טרחתו של המערער יהיה בשיעור של 5% מגובה כל חוב שיטופל על ידי המערער ו/או שוויו של הנכס שנמצא בטיפול המשרד, לפי הגבוה מבין השנים. 4. עמדת המערער: המערער טוען כי הוא ביחד עם עו"ד סומך, טיפלו באופן אינטנסיבי בענייני החברה. במסגרת זו ניהל מו"מ עם עשרות נושים ביחס להסדר החובות עבור החברה, כמו גם הליכים מול הבנקים השונים, מול כונס הנכסים ונושים פרטיים שהגישו תביעות בהיקפים של עשרות מיליוני ₪. לעמדתו, הוא הצליח להקטין במיליוני שקלים את היקף חובות החברה. מוסיף וטוען המערער כי הוא זכאי לסך "של 5% מסכום מימושה של החברה עפ"י הסכם שכ"ט" (סעיף 26 לערעור). המערער טוען כי שגה הנאמן בהחלטתו לפיה הוא פעל ללא הרשאה וללא הסמכה, כמו גם בקביעה שהוא לא הוכיח את תביעתו, שכן הוא צירף את כל המסמכים הדרושים לעניין, ובניגוד להחלטת הנאמן. המערער נסמך בין היתר על ייפויי הכוח באשר לטענתו הם אינם מגבילים את ייצוג ענייניו של לוי אלא גם את ענייני החברה. מכל מקום, יש לעמדתו לראות בחברה ובלוי כגורם אחד בין מכוח "סמכות נחזית" ובין מכוח "הרמת מסך" ובשים לב שמדובר ב"חברת מעטים", ומשום כך ייפויי הכוח מסמיכים את המערער לייצג את ענייני החברה ולא את ענייניו של לוי. לגירסת המערער, החברה לא הייתה בסטאטוס של כינוס נכסים, בהבדל מכך שנכסיה היו תחת כינוס נכסים. משכך לטעמו לא היה צורך באישור בית המשפט לייצוגה של החברה על ידו וקביעת תנאי שכרו. לעמדת המערער, יש לראות במעמדו כנושה מובטח, בעל עדיפות על פני נושים אחרים בקבלת דיבדנדים. עוד נטען כי דחיית תביעת החוב על ידי הנאמן, נעשתה תוך משוא פנים מצד הנאמן, שהינו בעל מספר כובעים. האחד כמייצג את הנושה הגדול, קרי היותו עורך הדין של הבנק שהינו הנושה הגדול, וכמי שאמור להעדיף את האינטרסים של הבנק לעומת נושים אחרים, ומשום כך הוא מצוי בניגוד אינטרסים. עוד נטען כי דחיית תביעת החוב מושתתת גם על יסוד מניע אישי זר של הנאמן, שייצג בתביעה את הבנק כנגד החברה ולוי, שאותם ייצג המערער. משום כך נטען לחלופין כי יש למנות גורם אחר שיבדוק את הוכחת החוב של המערער. 5. אתמול, ערב הדיון בבקשה, הגיש הנאמן הודעה לבית המשפט ולה צרף מספר רב של כתבי טענות שעיקרם החלטות שניתנו במסגרת הליכים שנקטו האפוטרופוסים שמונו ללוי כנגד המערער, בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא ובערעורים בבית המשפט המחוזי מרכז. לעמדת הנאמן, יש בכל אלה כדי לתמוך בדחיית תביעת החוב. המערער התנגד להגשת המסמכים האמורים מהטעמים שפורטו בהתנגדותו שהוגשה אמש, זאת בין היתר באשר לעיתוי הגשת המסמכים על ידי הנאמן, שהיה בה כדי להפתיעו סמוך לדיון, כי אין באלה ליתן תמונה מלאה של הדברים ובעיקר כי ניתן פסק דין המבטל את כל ההחלטות עליהן מסתמך הנאמן בהודעתו. עוד התבקש בית המשפט לאפשר למערער להגיש מסמכים מטעמו, ובמידת הצורך לדחות את הדיון. בחרתי שלא לדחות את הדיון ולאפשר לצדדים להתייחס למסמכים במסגרת הדיון. אציין כי במהלך חקירת המערער היום, הוצגו החלטות נוספות וכן מסמכים אחרים כגון התכתבויות ופרוטוקולים הנלווים לאותם הליכים. בחרתי לבוא לקראת המערער, לקבל את עמדתו ולהתעלם מאותם מסמכים, בין היתר לאור טענתו האמורה של המערער לפיה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז, המבטל את ההכרעות הקודמות שניתנו בהליכים הקודמים, הגם שהנאמן מכחיש זאת וכאמור בדברי בא כוחו בדיון תוך שהפנה לאסמכתאות שהציג. 6. לאחר ששמעתי את עדות המערער לפניי, את סיכומי הצדדים, ונתתי דעתי לאמור בכתבי הטענות, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות, ואנמק: לטעמי, קיים מעשה בית דין שיש בו כדי לדחות את הערעור על הסף, ולמצער ניצבת לפני המערער מניעות. לעניין זה אפנה להחלטת בית המשפט מיום 30.12.08, עת נדחתה בקשת לוי, שיוצג על ידי המערער להורות לנאמן להתגונן בתביעות אזרחיות כנגד החברה, שהוגשו לאחר מינוי כונס הנכסים. בית המשפט (כב' השופטת קרת), במסגרת ההחלטה המפורטת קבע בעמ' 9-10: "במקרה טיטן בנץ, כמו במקרה שבפני, סבר הכונס כי אין מקום להתגונן בפני התביעות אשר יפלו בכל מקרה אל מסגרת הנשייה הבלתי מובטחת. נקבע כי בנסיבות אלה, האינטרס לאלץ את הכונס להשקיע משאבים בטיפול בתביעות הוא קטן ביותר, שכן הנזק לנושים הבלתי מובטחים אינו גדול. גם אם ישארו כספים בקופה עבור הנושים הבלתי מובטחים ויפתח הליך של תביעות חוב, הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן סמכותו של מנהל מיוחד כמפרק הבודקים תביעות חוב, כוללת גם סמכות לבחון לגופם פסקי דין אשר ניתנו במעמד צד אחד או בהעדר הגנה. לכן, הנזק הצפוי לנושים בלתי מובטחים מהעדר התגוננות של החברה חדלת הפרעון בתביעות כאלה, אינו מצדיק הטלת נטל ההתגוננות על קופת הכינוס. כך גם במקרה שבפני. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה מקום להענות לבקשת המבקש". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) על ההחלטה לא הוגש ערעור והינה החלטה חלוטה. משמעות הקביעות האמורות הן שבית המשפט של כינוס הנכסים סבר שאין מקום שהחברה תתגונן כנגד התביעות שהוגשו ומוגשות כנגדה. משום כך היה ידוע וברור ללוי ולמערער שייצגו בהליך, כי החברה לא תישא בעלויות הכרוכות בטיפול המשפטי שיינתן בתביעות שיוגשו נגדה ואלה יושתו על לוי או מי מטעמו. שעה שהמערער בחר ליתן טיפול משפטי גם לחברה, במסגרת ההליכים שהוגשו גם כנגד לוי, עת ידע או היה עליו לדעת, שהוא לא יהיה זכאי לשכר טרחה מהחברה בגין הטיפול המשפטי האמור, הוא לקח על עצמו את הסיכון לפיו אם החברה לא תחלץ מהליך של כינוס הנכסים, לא תוכל קופת הנשייה להכיר בתביעת החוב שיגיש. לפנינו מעשה בית דין, קרי החלטה שיפוטית סופית לפיה קופת הכינוס לא תישא בעלויות ניהול ההגנה של החברה כנגד תביעות נושים. למותר לציין כי הרציונל ביסוד ההחלטה עולה בקונה אחד עם דחיית הוכחת החוב, שכן אין טעם מחד גיסא במתן פטור לנאמן מהתגוננות בפני תביעות נגד החברה על מנת שלא להשית עליה הוצאות מיותרות ומאידך גיסא להכיר באותן הוצאות על דרך של קבלת תביעת החוב של עורך הדין שטיפל באותן התגוננויות. על לוי באמצעות המערער, היה להגיש בקשה לבית המשפט של כינוס הנכסים, ליתן לחברה רשות להתגונן בפני התביעות שהוגשו נגדה, למנות את המערער כמייצג את החברה ולקבוע את תנאי השכר. למותר לציין כי לפני בית המשפט של כינוס הנכסים תמונה בדבר מצבת הנכסים וההתחייבויות של החברה, וככל שזו אינה לפניו, הוא מוסמך לצוות על קבלת המסמכים הדרושים, על מנת לשקול האם יש מקום להתיר התגוננות באמצעות פרקליט חלף בדיקת החוב על ידי בעל התפקיד. ככל שיגיע בית המשפט למסקנה שיש טעם בהתגוננות כאמור, הוא יקבע את תנאי ההתקשרות של הפרקליט המייצג את החברה. לא ניתן על ידי המערער טעם ענייני מדוע לא פנה לבית המשפט של כינוס הנכסים, על מנת לבקש את אישורו לייצג את החברה. במיוחד נכון הדבר שעה שהמערער היה מודע להחלטת בית המשפט מיום 30.12.08, ולפיה אין טעם בהתגוננות מפני תביעות של החברה והעמסת הוצאות מיותרות על קופת הכינוס. לא מקובלת עלי טענת המערער לפיה החברה לא הייתה מצויה בהליך של כינוס נכסים בהבדל מהליך כינוס נכסים על נכסיה. בהחלטת בית המשפט מיום 24.1.07 מונה עורך דין מטרי כ"כונס נכסים לחברה", קרי לא לנכס מסויים, ולכן שעה שמונה כונס נכסים לחברה והוסמך לתפוס את נכסיה ולממשם, שומה על החברה המבקשת להתגונן מפני תביעות נגדה, לרבות של מי שביקש את מימוש הנכסים, הבנק במקרה שלפניי, לבקש את אישור בית המשפט של כינוס הנכסים, שכן יש בעלויות של ההליכים המשפטיים כדי לגרוע מסכום הדיבידנד שאמורים הנושים לקבל מקופת כינוס הנכסים. נתתי דעתי לטענת המערער בהקשר זה הנסמך על בג"צ 397/67 אוטו ומרים ברגהיים נ' יו"ר ההוצאה לפועל, פ"ד כ"ב (1) 533, אך לטעמי אין בו כדי לסייע למערער. באותו מקרה לא דובר בחברה חדלת פירעון ובעלי החברה היו מוסמכים לחייבה, ושלא כבענייננו, שעה שהחברה בהליך של כינוס נכסים, ושומה היה להצטייד באישור בית המשפט לצורך ייצוגה על ידי עורך דין בתביעות שהוגשו נגדה. מעבר לדרוש: 7. ככל שנדרש אני לטעמים נוספים, אדגיש כי לא שוכנעתי בתרומה של המערער להקטנת היקף חובות החברה, ולמצער כי הייתה לו תרומה משמעותית בהקשר זה, שיש בה כדי לקבל את הערעור. בהתאם לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002, על נושה לצרף להוכחת החוב את כל הראיות והמסמכים שיש לבסס את החוב הנטען. לטעמי, על הנושה הנטל להוכיח את תביעת החוב שמוגשת על ידו, באמצעות ראיות סדורות ושיש בהן כדי לשכנע את בעל התפקיד לקבל את התביעה. בהקשר זה אפנה לדברי כב' השופטת אלשיך בפש"ר (ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח': "...על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו. אם לא עשה כן, אין לו לנושה כל "זכות קנויה" כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים". המערער לא תמך את תביעת החוב, ואף לא את הערעור בראיות כנדרש, לא הפנה לאסמכתאות שמהן ניתן היה להיווכח כי בזכות ייצוג החברה על ידו, הוקטן היקף ההתחייבויות שלה כלפי נושיה. כל שנטען, נטען בעלמא שבעקבות פעילותו צומצמה במיליונים היקף החשיפה של החברה ושל לוי כלפי נושיהם (עמ' 9 שורה 5), אך לא הובאה כל אסמכתא בעניין. אמנם, נטען על ידו שבמסגרת הליך פלילי שננקט נגד החברה ולוי על ידי רשויות מע"מ, שולם ממקורות חיצוניים סך של כ- 1 מיליון ₪ להפחית את החוב למע"מ, וכל שנתר לנאמן לשלם הוא יתרה שולית, דבר שהיה בו לטענת המערער כדי להקטין את החבויות של החברה למע"מ (עמ' 10 שורות 23-24). איני רואה בהקטנת החוב למע"מ, באמצעות תשלום על ידי מי מטעם לוי, כדי להצביע על תרומה ממשית של המערער לצמצום היקף החובות של החברה לנושיה המזכה אותו בשכר. לא התעלמתי מטענת המערער לפיה הוא מייצג את לוי ואת החברה בתביעה שהבנק הגיש כנגדם, אך לא ראיתי בכך כדי להגיע למסקנה שונה. כאמור, התביעה דנן כנגד החברה עוכבה לאור הסדר הנושים, כך שאין בהתגוננות שטרם התבררה, כדי להקטין את החוב של החברה לבנק. אציין כי הנאמן בתגובתו לערעור הדגיש כי המערער לא נתן פירוט כלשהו לפעולות שנעשו על ידו עבור החברה והפנה לסעיף 16 לערעור שאין בו אלא רק אמירות באשר לפעולות כלליות שנעשו לטענת המערער על ידו עבור החברה, כגון: ייצוג בהליכים משפטיים כנגד הבנקים מול הנאמן ונושים פרטיים בתביעות שונות ברחבי הארץ. בנסיבות אלה שומה היה על המערער, במסגרת התשובה שהגיש לתגובת הנאמן, לצרף את שלל המסמכים שלטענתו יש באמתחתו כדי לבסס את הנטען בסעיף 16 לערעור, אך כזאת לא עשה, והימנעותו מלעשות כן עומדת כנגדו. 8. בחנתי את ייפויי הכוח והסכם שכר הטרחה עליהם מסתמך המערער, ולטעמי אין בהם כדי לתמוך בקבלת הערעור. בהקשר זה אדגיש כי ייפויי הכוח ניתנו על ידי לוי באופן אישי, בשמו הוא ולא על ידי החברה וכעולה במפורש מהאמור ביפויי הכוח, לא כל שכן נרשם בייפוי הכוח כי המערער מוסמך להיות בא כוחו של לוי בעניין החברה שבכינוס נכסים, קרי לייצג את ענייניו של לוי בחברה ולא לייצג את החברה. ייפוי הכוח לא חתום על ידי החברה, לא הוצגה כל החלטה של החברה המסמיכה את המערער לטפל בענייניה כנדרש על פי דין. בהקשר זה יש לזכור כי עסקינן בעורך דין, וכמי שאמור לדעת שהחלטת חברה להסמיך פרקליט לייצגה בעניינים שונים, מצריכה את אישורה, וחתימתה על ייפוי כוח מתאים וכזאת אין בעניינו. יש גם בהתנהלות זו כדי לעמוד כנגד המערער. לא התעלמתי מטענת המערער לפיה יש לראות בלוי ובחברה, גוף אחד, בין מכוח היותה של החברה "חברת מעטים", ובין אם מכוח עקרון "הרמת המסך", אך לא ראיתי לקבל טעם זה. עסקינן בייצוג של התאגדות משפטית על ידי פרקליט מנוסה וותיק, שאמור להבחין בשוני שבין בעל מניות לבין החברה, ושלא כבמקרה בג"צ 397/67 אוטו מרים ברגהיים הנ"ל. המערער ידע, או אמור היה לדעת שההרשאה של לוי להסמיך אותו לטפל בשמו של האחרון, היא כבעל מניות בחברה, ולא מהווה גם הרשאה של החברה למערער לייצג את ענייניה. גם לא ראיתי מקום להרים את המסך כנטען על ידי המערער, שכן הרמת מסך: "אינה עניין של מה בכך ותעשה רק בהתקיים נסיבות המצביעות ..." (פש"ר ת"א) 1199/01 סיגלית דוידוב נ' דוד גולדבלט-לוי (14.6.04). על המערער היה איפוא לדאוג להסכם שכר טרחה עם המערער, לדאוג לקבלת ייפויי כוח כדין, החלטות חברה המאשרות את ההתקשרות ולבסוף קבלת אישור בית המשפט לכל אלה. ככל שהמערער, עורך דין במקצועו לא עשה כן אין לו אלא לבוא אל עצמו בטרוניה. יפים לעניינו דברי כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין בעניין ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד (28.4.04): "יש לדעתי לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה כי לא דאג לעריכת הסכם שכר-טרחה".   9. יש לזכור כי השירותים המשפטים שניתנו על ידי המערער לחברה נועדו לשרת גם את האינטרסים האישיים של לוי וכפי שהודה המערער בעדותו (עמ' 3 שורות 8-9). לעניין זה יובהר כי לוי כבעלי החברה, וכמי שערב להתחייבויותיה, נתבע בהליכים שהוגשו נגד החברה ומשום כך היה לו עניין רב שהחברה תתגונן. בנסיבות אלה, לא היה מקום שלוי יעמיס את כל העלויות הכרוכות בטיפול בתביעות שהוגשו גם נגדו, רק על החברה, וכמות שנעשה הדבר בהסכם שכר הטרחה. שומה היה על הצדדים להסכם שכר הטרחה, קרי המערער ולוי ליתן את הדעת שגם על לוי לשאת בחלק מהשכר אך הם בחרו להשית את כל השכר על החברה, אשר כבר הייתה מצויה באותה עת בהליך של כינוס נכסים. 10. מסתייג אני גם מתנאי ההתקשרות שבהסכם שכר הטרחה. ההסכמה לפיה יהיה המערער זכאי לשיעור של 5% מגובה כל חוב שיטופל על ידי המערער ו/או שוויו של נכס החברה שבטיפול המערער, ללא קשר למהות הטיפול, משך הטיפול ותוצאת הטיפול, מהווה טעם לדחיית הערעור. אמנם, צדדים רשאים להתקשר בהסכם, ולצקת בו תוכן כאוות נפשם, ככל שאין בהוראותיו משום אי חוקיות. יחד עם זאת, שעה שחברה נתונה בקשיים, ואין חולק שזה היה המצב בעת שהמערער התקשר בהסכם שכר הטרחה, אין היא רשאית ליטול על עצמה התחייבויות כאשר ברי שלא תוכל לעמוד בהן. 11. נתתי דעתי לטענת המערער לפיה, נגוע הנאמן בניגוד עניינים, וכי התנהלותו כלפי המערער מושתתת על אדנים זרים. לא ראיתי בסיס, ולמצער מבוסס לטענה האמורה, גם כשהבאתי בחשבון את טענת המערער כי הנאמן הפלה אותו לרעה שעה שהכיר בתביעות חוב של אחרים שפעלו בשם החברה ולוי, כגון רואה החשבון. די בכך שטענה כאמור היה על המערער להעלות עת הגיש תביעת החוב ולא בדיעבד לאחר שהתברר לו שתביעת החוב נדחתה. גם לא הובאו לפני ראיות מהימנות לפיהן שיקוליו של הנאמן בדחיית הוכחת החוב היו נגועים בשיקולים זרים או נהג תוך הפלייה. טענה זו מציבה רף הוכחה גבוה לפני המערער, ואשר לא הורם בנסיבות העניין. מעבר לדרוש, הוכחת החוב נדחתה כאמור גם מחמת מעשה בית דין על יסוד החלטת בית המשפט מיום 30.12.08, כך שגם אם היה ממש בטענת המערער באשר לפסלות הנאמן לדון בהוכחת החוב שלו, אזי די בדחיית הוכחת החוב מהטעם של מעשה בית דין כדי לדחות את הערעור. 12. בשולי הדברים; גם אם הייתי מקבל את עתירת המערער, לא היה מקום ליתן לו קדימות בנשייה, שכן אין לדרישה האמורה כל עיגון בפקודת פשיטת הרגל ובפסיקה, ומעמדו הוא כשל נושה אחר. מכל הטעמים האמורים, לא כל שכן משקלם המצטבר, דין הערעור להדחות. לפנים משורת הדין, לא ראיתי לחייב בהוצאות. תביעת חובשכר טרחהחוב