עיכוב ביצוע תשלום הוצאות

לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר פרסול יעקב ומר לורנס יצחק; תע"א 3487-08) מיום 11.10.11. בפסק הדין נדחתה בקשת המבקשת להכיר בתובענה שהגישה כתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן-החוק). כמו כן, חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הרקע לבקשה: המבקשת עבדה אצל המשיבה כעובדת בשכר בתפקידי שמירה ואבטחה החל מחודש 11/05 ועד 5/07. המבקשת הגישה לבית הדין האזורי בקשה להכיר בתובענה שהגישה כתובענה ייצוגית על פי החוק. עניינה של התובענה הוא אי תשלום תוספת ותק ואי-הפרשת כספים לקרן הפנסיה. לטענת המבקשת, המשיבה באופן שיטתי לא משלמת לעובדיה זכויות מכוח צו ההרחבה בענף השמירה; אין הסכם קיבוצי שחל על המשיבה ולכן המבקשת רשאית להגיש כנגדה תובענה ייצוגית. עתירתה של המבקשת היתה לתשלום תוספת ותק והפקדות לקרן הפנסיה, הכוללות פיצויי פיטורים ותגמולים, על פי צו ההרחבה. המבקשת ציינה כי יש עילות נוספות אותן תבעה שלא במסגרת התובענה הייצוגית. על רקע האמור ביקשה המבקשת לאשר את התובענה הייצוגית עבור כ-4,500 עובדי המשיבה בעבר ובהווה שעבדו עד 7 שנים לפני הגשת התביעה. סכום התובענה הייצוגית בענין אי תשלום תוספת ותק עמד על סך של 4,063,094 ₪, ובנוגע לאי הפרשה לפנסיה סכום התובענה עמד על סך של 56,727,009.8 ₪. מנגד טענה המשיבה כי היא חברה מן המניין בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל וצד להסכם קיבוצי; העובדים במשיבה עבדו בפרקי זמן משתנים, בסוגים שונים של עבודות, בשיעורי משרה ושכר שונים, ולכן אין להתיר תובענה ייצוגית כאשר הסכום הנתבע לכל חבר בקבוצה או מעוניין שונה; כיום, אין כל מניעה להגיש תביעה פרטנית כנגד המשיבה, אולם במידה ותתקבל הבקשה תחסם אפשרות זו בפני העובדים; אין למבקשת עילת תביעה אישית כנגד המשיבה מהטעם שעבדה אצל המשיבה תקופה קצרה של כשנה וחצי ואילו בתובענה הייצוגית מבוקש לאשר את התביעה עבור עובדים שעבדו במשיבה 7 שנים לפני הגשת התביעה; המבקשת אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה הייצוגית. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקשת לאישור התובענה הייצוגית ממספר טעמים, כמפורט להלן. הקבוצה לא הוגדרה כראוי: בית הדין קבע כי המבקשת ציינה שמות של עובדים בודדים בלבד שזכויותיהם קופחו; המבקשת אישרה כי אין בידה את רשימת העובדים להם לא משולמת פנסיה; לא ניתן לאשר תובענה ייצוגית המתייחסת לכלל עובדי המשיבה שהיא קבוצה אלמונית ללא שמות וללא אבחנה לעניין עיסוקם, תקופת עבודתם ושכרם, ומבלי שיוגדר המכנה המשותף ביניהם. העדר הוכחה כי קיימות שאלות מהותיות של משפט ועובדה המשותפות לכלל עובדי הקבוצה: על התובע הייצוגי מוטל נטל מוגבר להוכיח כי אמנם קופחה זכותו וזכותם של חברי הקבוצה; טענת המשיבה לפיה היא מבצעת הפקדות פנסיה לעובדיה ומשלמת להם את זכויותיהם לא הוזמה על ידי המבקשת; המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה באשר לחישוב משותף אותו ניתן לערוך לכל חברי הקבוצה. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה: המשיבה הוכיחה כי חל עליה ההסכם הקיבוצי בענף השמירה לפחות משנת 2001, וכך גם נקבע בפסקי דין של בתי הדין האזורים לעבודה. התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה בו חל הסכם קיבוצי: אישור תובענה ייצוגית מרוקן מתוכן את המושג "ארגון עובדים", הסדרים קיבוציים והסכמים קיבוציים; אמנם, עד היום ההסתדרות לא פעלה במישור הקיבוצי, אולם לאחרונה חל שינוי ונחתם הסכם קיבוצי לאכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה לבין ההסתדרות (להלן - הסכם האכיפה); לאחר חתימת הסכם האכיפה, מן הראוי לתת הזדמנות להסתדרות לאכוף את זכויות העובדים במנגנון שנקבע בהסכם האכיפה, שהוא טוב יותר ממנגנון התביעה הייצוגית; אישור התובענה הייצוגית עלול לגרום נזק לחברי הקבוצה; תביעה על סך של 93,000,000 ₪ שאינה מבוססת עלולה לגרום לפגיעה אנושה במשיבה ולגרום לפיטורי עובדים, ואין להתעלם מכך לנוכח העובדה שהוכח כי "ההסתדרות עומדת על המשמר באשר לזכויות עובדי המשיבה יחד עם הסכם קיבוצי 2011 לאכיפת זכויות העובדים"; על בית הדין לערוך איזון בין מטרת חוק הסכמים קיבוציים לבין חוק תובענות ייצוגיות וכן בשאלה מי ראוי שיגן על זכויות עובדים, האם עובד ובא כוחו או הסתדרות העובדים הכללית. במקרה הנדון הוכח שההסתדרות אוכפת לאורך השנים את ההסכם הקיבוצי בתחום הפרט, וזאת בנוסף להסכם הקיבוצי לאכיפת זכויות עובדי השמירה והאבטחה שנחתם לאחרונה; הפתרון לאכיפת זכויות עובדי קבלן אינו באמצעות תובענות ייצוגיות אלא באמצעות מציאת פתרון לאכיפת ההסכמים הקיבוציים בפיקוחו של משרד התמ"ת. בכל הנוגע לחיוב המבקשת בהוצאות קבע בית הדין האזורי כי לתובענה הייצוגית כוח רב ופוטנציאל רב לפגוע בנתבעים, ופוטנציאל זה קיים אף בתובענות ייצוגיות חסרות בסיס. לפיכך, יש לוודא כי השימוש אשר יעשה בתובענה הייצוגית הינו שימוש ראוי. פיקוח זה נעשה, לדברי בית הדין, בין היתר באמצעות פסיקת הוצאות ההולמות הן את ההשקעה הרבה הנדרשת מהצדדים והן את הסיכון הרב הנשקף לנתבע. נוכח העובדה כי הבקשה נשענה על בסיס עובדתי רעוע ומנגד הציבה סיכון כלכלי של עשרות מיליוני שקלים למשיבה, השית בית הדין האזורי על המבקשת שכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 והוצאות בסך של 1,000 ₪. הבקשה וטענות הצדדים: על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין שהושתו עליה. בהחלטה מיום 13.12.11 דחה בית הדין את בקשת המבקשת. בית הדין הסתמך בהחלטתו על ההלכה הפסוקה לפיה בעל דין אשר זכה בדינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו וקבע כי המשיבה זכאית להיטיב הוצאותיה בהליך זה אשר אין חולק שהיו משמעותיות; כוחה של תביעה ייצוגית הינו רב ועל בית הדין לאזנו כדי שלא יעשה בו שימוש לא ראוי או מוגזם; האמצעי בו עושה בית הדין שימוש להרתיע מהגשת תובענות ייצוגיות אשר לא היה ראוי כי יוגשו הוא הטלת הוצאות משפט הנפסקות בסוף ההליך; כדי שלהוצאות יהיה כוח הרתעתי, עליהן להיות משמעותיות; על המבקש להגיש תובענה ייצוגית לדעת כי לצד הגמול אשר הוא עשוי לזכות בו, החורג מגדרי תביעתו, קיים גם סיכון כי ישלם הוצאות משפט, לו תדחה בקשתו, בשיעור החורג משיעור ההוצאות הנפסקות כדבר שבשגרה בתובענות רגילות; מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מהווה נסיבה המצדיקה היענות לבקשה; על המבקשת היה לדעת בטרם הגישה בקשתה מהו הסיכון בפניו היא ניצבת וחזקה עליה כי לקחה בחשבון סיכון זה. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליה עד להחלטה בערעור. בהיבט של מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי נוכח נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי סכום ההוצאות שהושת עליה עלול לפגוע בה אנושות, ובאפשרותה להמשיך בהליך ולהביא לתיקון הפרות הדין החמורות, שהותירה החלטת בית הדין הנכבד על כנן; סיכויי הערעור על שיעור ההוצאות שנפסק טובים, לנוכח העובדה כי סכום ההוצאות שנפסק הוא עצום וחסר תקדים ביחס למדיניות בית הדין בפסיקת הוצאות עת נדחית בקשה להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית. יתר על כן, בסכום ההוצאות שנפסק יש מסר המרתיע תובעים פוטנציאליים מלנקוט בהליך של תובענה ייצוגית, בניגוד לפסיקת בית הדין הארצי, להוראות החוק, למטרותיו ולרוחו; גם סיכויי הערעור על דחיית הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית טובים. המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. לטענת המשיבה מדובר בבקשת סרק המוגשת בניגוד להלכה הפסוקה ומבלי שהמבקשת הציגה נימוק ענייני כלשהו בגינו יש לעכב את ביצוע פסק הדין; אין בעצם הגשת הערעור בכדי להצדיק עיכובו של פסק דין; הלכה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו; פסק דינו של בית הדין האזורי מעוגן בחומר הראיות וסיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים, לנוכח העובדה שהוא סב על קביעות עובדתיות. אשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה הן במסגרת הבקשה והן במסגרת התצהיר התומך נימוק כלשהו בגינו יש לעכב את ביצוע פסק הדין. הכרעה: הלכה פסוקה היא כי הזוכה בדינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור שלעצמה אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובת מבקש העיכוב [ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ - שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178; רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19.11.00]. מאזן הנוחות נבחן על פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיב ככל שיעוכב הביצוע. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי יש במקרה הנדון יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, מנימוקים שיפורטו להלן. סיכויי הערעור: אנו סבורים, כי טענות המבקשת הן בנוגע לאישור הבקשה כתובענה ייצוגית והן בנוגע לשיעור ההוצאות שהושת עליה ראויות לבירור על ידי ערכאת הערעור. כך, על בית הדין הארצי לבחון את קביעתו העקרונית של בית הדין האזורי בנוגע לתפקידה של התובענה הייצוגית כאמצעי לאכיפת זכויות עובדים בענף בו חל הסכם קיבוצי בכלל ובענף השמירה בפרט, ואת השלכות חתימת הסכם האכיפה והאם הסכם האכיפה חל על ההפרות הנטענות בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. כמו כן, יש מקום לבחון את טענות המבקשת כי פסיקתו של בית הדין האזורי אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שנקבעו על ידי בית דין זה בעניין אישור תובענות ייצוגיות. בניגוד לנטען על ידי המשיבה, אין המדובר בערעור על קביעות עובדתיות, אלא בערעור הן על שיקולי מדיניות באישור תובענה ייצוגית והן על אופן יישום החוק והפסיקה בנסיבות המקרה הנדון. גם טענותיה של המבקשת בנוגע למדיניות הראויה בעניין הטלת הוצאות במקרה של דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית דורשות התייחסותה של ערכאת הערעור. מאזן הנוחות: שוכנענו, כי מאזן הנוחות נוטה במקרה הנדון לטובת המבקשת, שכן בהתחשב בנסיבותיה האישיות הנזק שייגרם לה ממימוש מיידי של פסק הדין עולה על הנזק שייגרם למשיבה אם גביית ההוצאות שנפסקו לזכותה תידחה עד לאחר ההכרעה בערעור, ככל שהערעור יידחה. סוף דבר: הבקשה מתקבלת ואנו מורים על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור. ניתנה היום, ‏ל' כסלו תשע"ב (26 בדצמבר 2011), בהיעדר הצדדים ותשלח אליהם בפקסימיליה. רונית רוזנפלד,שופטת לאה גליקסמן,שופטת אילן סופר,שופט מר מנחם שוורץ,נציג עובדים מר עמיהוד אתגר,נציג מעבידים עיכוב ביצוע