ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א מיום 26.5.2010 (כב' השופט משה סובל) שניתן בגדרי עש"א 19432-02-10. בפסק הדין נדחתה בקשת המערערים לבטל את החלטת רשם ההוצל"פ, כב' הרשם א. צכנוביץ, לקבל את הבקשה בטענת 'פרעתי' של המשיבים ולסגור את תיק ההוצל"פ מס' 01-21012-07-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). השאלה שלפניי הטעונה הכרעה היא - האם למערערים עומדת הזכות להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שדן בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי'; או שמא נדרשים המערערים, קודם להגשת הערעור, לבקש ולקבל רשות לערער. משהשאלה שלפניי מצומצמת וממוקדת, יפורטו העובדות מושא הסכסוך רק ככל שהן רלוונטיות להחלטה בסוגיה הספציפית האמורה. העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: ביום 1.1.2006 ניתן פסק בוררות, בהתייחס למחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, ע"י כב' הבורר עו"ד יחזקאל פלומין. ביום 9.1.2007 אישר בית משפט המחוזי בת"א את פסק הבוררות. על יסוד סעיף 12.8(ב) לפסק הבוררות פתחו המערערים בהליכי הוצל"פ כנגד המשיבים. וכך ציין הבורר בסעיף 12.8 לפסק הבוררות: "כדי להשלים את התמונה נזכיר לעצמנו את הנקודות הבאות: נכון ליום 31.12.05 יתרת הקרן של הלוואת אבניאל (2,050 מיליון ₪) עומדת, לפי לוח הסילוקין, על 1,193,381 ₪ נומינלית, שהם כ-1,432 מיליון ₪ בערכי היום. כידוע פירעון החוב נעשה על ידי חיוב לחשבון בית החולים, כאשר האחרון התשלומים אמור להיעשות ב-30.11.2010. החיובים נושאים ריבית והצמדה של 6.25%. בהתחשבנות הנפרדת בעניין א.פ.א קבעתי (סעיף 10.9.9) כי אבניאל זכאים לקבל מפולק ו/או רמח"מ את הסך של 1,148,890 ₪ כאשר בערכי היום הוא מתקרב לאחר שערוך עפ"י חוק פסיקת ריבית לסך של כ-1.7 מיליון ₪". ביום 25.4.2007 הגישו המשיבים בקשה בטענת 'פרעתי' ועתרו לסגירת תיק ההוצל"פ. בבקשתם טענו המשיבים כי המערערים אינם רשאים לממש בהליכי הוצל"פ רק את האמור בסעיף 12.8(ב) לפסק הבוררות, וחלקו האופרטיבי של פסק הבוררות אינו כולל חיוב כספי אופרטיבי. ביום 9.2.2010 החליט רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי' וקבע: "לאחר שעיינתי בבקשה לסגירת התיק תגובת ב"כ הזוכים ובתשובת ב"כ החייבים, בפסק הבוררות המבוצע בתיק זה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה לסגירת התיק מהנימוקים שפורטו בבקשה ובתשובת ב"כ החייבים. לפיכך, אני מורה על סגירת תיק זה" (נספח A2 לערעור). המערערים ערערו על החלטת רשם ההוצל"פ האמורה לבית משפט השלום. ביום 26.5.2010 נדחה ערעורם מנימוקים שונים. ביום 3.10.2010 הגישו המערערים את הערעור שבכותרת על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 26.5.2010. בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.6.2011, הועלתה הטענה כי למערערים לא עומדת הזכות לערער על פסק דינו של בית המשפט השלום, קודם לקבלת רשות ערעור מבית משפט זה, והצדדים ביקשו לסכם בשאלה מקדמית זו. תמצית טענות הצדדים לטענת המערערים אין לראות בדיון שהתקיים בבית משפט שלום כערעור ראשון, כי אם דיון משפטי ראשון. זאת מאחר שלטענתם, ערעור המוגש לפי סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") שעניינו בקשה מסוג 'פרעתי' אינו נושא אופי של ערעור רגיל, אלא מהווה למעשה דיון נוסף לגופו של עניין. המערערים סומכים טענתם בדבר זכות הערעור גם על הוראות ס"ק 40(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]-התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וכן על ס"ק 52(א) לחוק בתי המשפט. לטענת המערערים אין הצדקה, במקרה זה, לסטות מהוראות ס"ק 52(א) לחוק בתי המשפט, ואין להחיל במקרה את זה את סעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט. בהקשר זה טענו המערערים כי נפלו טעויות בפסק הדין בעניין בן אבו (ע"א 13870-12-09 יניב רון נ' בן אבו (לא פורסם, 8.2.2011) (להלן: "פס"ד בן אבו") שניתן על ידי לפני חודשים מספר. המערערים חולקים על הגדרת רשם ההוצל"פ כערכאה שיפוטית, שכן לטענתם תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא בעל אופי מינהלי-ביצועי, גם כאשר הוא דן בבקשה בטענת 'פרעתי'. בנוסף טענו המערערים שכל עוד שאלת מעמדו של ערעור ב'גלגול שני' על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי' לא הובהרה, יש, לטענתם, לקבוע כי עומדת להם זכות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. המשיבים טוענים כי אין למערערים זכות קנויה להגיש ערעור שני בזכות על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי'. המשיבים סומכים טענתם זו, בין היתר, על כך שבמצב המשפטי שקדם לתיקון 29 לחוק ההוצל"פ, הערעורים לבית משפט העליון על פסק דינו של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם הוצל"פ בטענת 'פרעתי', היו ברשות. לטענת המשיבים הפרשנות, שלפיה זקוקים המערערים לרשות בטרם יהיו רשאים לערער פעם שנייה על החלטת רשם הוצל"פ בטענת 'פרעתי', עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות כמו גם עם לשון החוק והתקנות. החלטה סעיף 80 לחוק ההוצל"פ, אשר תוקן לאחרונה, בחודש יוני 2011, קובע כדלהלן: 80. (א) הרואה עצמו נפגע על ידי פעולה של מנהל לשכת הוצאה לפועל או החלטה שלו או של עובד מערכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 4א, רשאי להגיש ערר לפני רשם ההוצאה לפועל. (ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות. (ב1) על אף הוראות סעיף קטן (ב), צווים והחלטות של רשם הוצאה לפועל בעניין ביצוע פסק דין בעניני משפחה, לרבות החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א) ניתנים לערעור בזכות לפני בית המשפט לעניני משפחה בפני שופט אחד. (ב2) פסק דין של בית משפט שלום או של בית המשפט לענייני משפחה בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. (ג) הוגש ערר או ערעור או בקשת רשות לערער לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך; רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט רשאי להורות על השהיה או עיכוב ולהתנותם במתן ערובה להנחת דעתו, ובלבד שהמבקש הודיע שבדעתו להגיש ערר, ערעור או בקשת רשות לערער, לפי העניין". סעיף 80(ב) האמור תוקן פעמיים בשנתיים האחרונות. התיקון האחרון, תיקון מס' 33, פורסם בחודש יוני 2011, במסגרתו הוגדל מספרן של החלטות רשם ההוצל"פ עליהן ניתן לערער בזכות, וכן הוסף סעיף ב(2) המצוטט לעיל. בנוסף, טרם התיקון הקודם לחוק ההוצל"פ, תיקון 29, שנכנס לתוקפו ביום 15.5.2009, קבע סעיף 80(ב) כי צווים והחלטות של ראש ההוצל"פ (כהגדרתו דאז) יהיו ניתנים לערעור, ברשות ראש ההוצל"פ או שופט בית המשפט המחוזי, לפני בית המשפט המחוזי, וכי ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ בנושאים המנויים בסעיף יהא בזכות. נוסח סעיף 80(ב) הרלוונטי לענייננו, בהתייחס למועד הגשת הערעור שלפניי, הוא הנוסח הקודם לתיקון 33 ולאחר תיקון 29 כדלקמן: "(ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות רשם ההוצאה לפועל או שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58, יהא בזכות". ביום 29.11.2009 הגישו המשיבים את בקשתם בטענת 'פרעתי', לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. בקשתם בטענת 'פרעתי' התקבלה בהחלטת רשם ההוצל"פ, וערעור על החלטה זו הוגש על ידי המערערים לבית משפט השלום, כדין, בהתאם להוראת סעיף 80 לחוק ההוצל"פ. בערעור שלפניי טוענים המערערים כי קנויה להם הזכות להגיש ערעור שני על פסק דינו של בית משפט שלום שדחה את ערעורם. המערערים סומכים טענתם, בין היתר, על סעיף 52(א) לחוק בתי המשפט הקובע כי: "פסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי". כמו כן, טענו המערערים כי ראוי לאבחן בין ערעורים על החלטות רשם ההוצל"פ לבין ערעורים על רשם בית משפט המוסדרים בסעיף 96 לחוק בתי המשפט, הקובע בתתי סעיפים (ב) + (ג) כדלהלן: "(ב) החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד. [...] (ג) החלטה של בית משפט שלום בערעור לפי סעיף קטן (ב), למעט בסוגי החלטות שנקבעו בצו לפי הוראות סעיף 52(ג), ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט המחוזי או אחד משופטיו". בפסק דין בן אבו שהכריע בבקשה לסילוק ערעור על הסף עמדה לפניי סוגיה משפטית דומה והיא - אופן ההשגה על פסק דין של בית משפט שלום בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי'. באותו מקרה קבעתי כי כל עוד לא נקבע על ידי המחוקק הסדר ספציפי לעניין ערעור על החלטות בית משפט שלום או פסקי דין שניתנו בערעור על החלטות רשמי הוצל"פ, יש להחיל את ההסדר הקבוע בסעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט האמור, שלפיו ערעור על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ טעון רשות להגשתו. כמו כן, נקבע כי "גם אם סבורה הייתי כי סעיף 96(ג) לא חל כאשר מדובר בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, לא היה בידי לקבל את עמדת הקונים לפיה עומדת להם הזכות לערער על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. קבלת עמדת הקונים תוביל לתוצאה אבסורדית, שלפיה יידרש בעל דין לרשות ערעור על מנת להגיש ערעור לבית משפט שלום על החלטת רשם ההוצל"פ שאינה בעניינים המנויים בסעיפים: 19, 25, 48 ו-58 (בנוסח סעיף 80 (ב) קודם לתיקון 33 - י"ש), ואילו בגין החלטת בית משפט שלום זו, מוקנית לו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי". עוד הזכרתי בפסק דיני את החלטת כב' השופט אברהם יעקב מבית משפט מחוזי מרכז בעניין רע"א 41364-04-10 עדו עמרם נ' פי.אס.אי אקולוגיה בע"מ ואח', שבה קבע כב' השופט אברהם כי ערעור על פסק דין של בית משפט שלום שניתן בערעור על החלטות רשם הוצל"פ בעניינים המוגדרים בסעיף 80(ב) יהיה בזכות בפני בית משפט מחוזי. בפסק דין בן אבו הבהרתי כי, בכל הכבוד, דעתי שונה מדעת כב' השופט אברהם יעקב ולטעמי "גם ערעור על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בעניינים המנויים בסעיפים: 19,25, 48 ו-58 טעון רשות להגשתו. לא נראה לי סביר כי מטרת המחוקק בתיקון 29 לסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל הייתה להקנות לבעלי הדין זכות ערעור כפולה, קרי הזכות לערער על החלטת רשם ההוצל"פ לבית משפט שלום, והזכות לערער על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ לבית משפט המחוזי. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הרעיון שעל מנת שערכאה שלישית תידון בעניין כלשהו, שכבר נידון בשתי ערכאות קודמות, נדרשת רשות ערעור". לדעת המערערים תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא לעולם תפקיד ביצועי - מנהלי, גם עת הוא דן בבקשה בטענת 'פרעתי'. דעה זו מוטעית, לדעתי, שהרי בידוע הוא כי החלטות רשם ההוצל"פ בעניינים המנויים בסעיף 80(ב), כהחלטות שהערעור עליהן הוא ערעור בזכות, הן החלטות בעניינים שבהם דן רשם ההוצל"פ כאילו היה בית משפט, והוא מפעיל בהן שיקול דעת שיפוטי וחורץ דין בזכויות מהותיות של הצדדים (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שביעית, עדכון מס' 3, יולי 2011) (להלן: "בר אופיר") בעמ' 112). לפיכך, איני מקבלת את טענת המערערים לפיה אין להתייחס להחלטת רשם ההוצל"פ בעניינים המנויים בסעיף 80(ב) כערכאה ראשונה או כדיון ראשון בסוגיה. בנוסף, טענו המערערים כי סעיף 96 לחוק בתי המשפט אינו חל על רשמי ההוצל"פ, וזאת בהתאם למגמת ההפרדה בין מעמדם וסמכויותיהם של רשמי ההוצל"פ לבין מעמדם וסמכויותיהם של רשמי בית משפט, המוצאת ביטוי בתיקון 33 לחוק ההוצל"פ. אמנם בפסק דיני בעניין בן אבו, שניתן מספר חודשים לפני שהתקבל תיקון מס' 33 לחוק, ציינתי כי כל עוד לא הוסדר מעמדם הנפרד של רשמי ההוצל"פ, וכל עוד לא נקבע הסדר חוקי בסוגיה המשפטית שלפניי, ניתן לגזור מסעיף 96(ג) את המסקנה כי ערעור על פסק דין של בית משפט שלום בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ טעון רשות להגשתו. יחד עם זאת הבהרתי בפסק הדין, וכפי שצוטט לעיל, כי מסקנתי זו נותרת בעינה גם ללא ההיקש מסעיף 96(ג), וזו עמדתי גם כיום. הכלל המנחה במשפט הוא כי כל אדם זכאי, לכל היותר, לשני דיונים בזכות: דיון ראשון בערכאה ראשונה ודיון שני בערכאת הערעור, ודיון שלישי טעון רשות ערעור, אשר ככלל לא יינתן כדבר שבשגרה (ר"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור, פ"ד לו(3) 123, 126-125 (1982)). יפים לעניין זה גם דברי כב' השופט רובינשטיין שנאמרו במסגרת רע"א 6520/05 Albany Park Limited נ' Kirkham Holdings Limited: "דרך עקבית לטיפול בכל אלה היא לדעתי בהעמדת השאלה האם היה לצד המעוניין יומו הערעורי ואזי יום ערעורי נוסף טעון רשות" (שם, בפסקה ג(2)(א)). עוד קבע כב' השופט רובינשטיין: "בכל הכבוד מערכת בתי המשפט, בעומסים המוטלים עליה, אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של גלגול שלישי, לא כל שכן רביעי...זאת- אלא אם בשאלה בעלת חשיבות החורגת מתחומם של הצדדים עסקינן" (מתוך רע"א 1310/09 עזבון שמואל זילברשטיין נ' עו"ד דוד הנדל ז"ל, בפסקה ה להחלטה). למערערים היה 'יומם הדיוני' בפני רשם ההוצל"פ שהחלטתו, כאמור, בבקשה בטענת 'פרעתי' היא החלטה שיפוטית, וכן היה למערערים 'יומם הערעורי' בבית המשפט השלום בת"א. באם המערערים מעוניינים להביא את הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים, פעם נוספת, לפתחי ערכאה שיפוטית, הם זקוקים לרשות לעשות כן. זאת ועוד: איני סבורה, כלל ועיקר, כי משמעות הוספת סעיף ב(2) לסעיף 80 לחוק ההוצל"פ, במסגרת תיקון 33, היא כי קודם לתיקון האמור הייתה קיימת לבעל דין זכות לערער פעם שנייה על החלטת רשם ההוצל"פ. בפסק דין בן-אבו התייחסתי לטענה דומה שנשענה על הצעת החוק בעניין ודברי ההסבר לה: "לטעמי התיקון המוצע מבקש המחוקק, עם הסדרת מעמדם וסמכויותיהם של רשמי ההוצל"פ, להבהיר את אופן הגשת הערעורים על החלטות רשם ההוצל"פ. ברם, אין חדש תחת השמש, והקונים המעוניינים להביא את עניינם בפני ערכאה שלישית - בית משפט זה - נדרשים לקבלת רשות ערעור". למעשה, כפי שציינתי, אין כל חידוש במסקנה האמורה, שהרי עוד קודם לתיקון 29, צד שביקש לערער על פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בין אם בעניינים המנויים בסעיף 80, ובין אם על החלטות או צווים אחרים של רשם ההוצל"פ, נדרש לרשות ערעור. סוף דבר לאור המפורט בפסק הדין, הערעור נמחק, משהוגש בלא שניתנה רשות להגשתו. רק בשל חדשנותה היחסית של הסוגיה המשפטית, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.רשםערעורהוצאה לפועל