מועמדות להקצאת קרקעות במושב 1. התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו "התובעים עומדים באמות המידה שניקבעו ולפיכך הם זכאים להציע מועדות מטעמם לקבלת מגרש בהרחבה שישתתף בהגרלת המגרשים בשלב הראשון, יחד עם המועדים המתמודדים להקצאת מגרשים לבניה ... והנתבעת אינה זכאית להציב תנאים להקצאת המגרש למועמדת מטעמם". 2. התובעים מס' 1 ו- 2 (להלן "התובעים") הינם בעלי נחלה במושב בוסתן הגליל (להלן: "המושב" ו/או "האגודה"). המושב הינו הנתבע מס' 1 בתביעה ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") הינו הנתבע השני. 3. המושב החליט על ביצוע תכנית הרחבה במסגרתה ניתנה לבעלי נחלות במושב הזכות להציע מועמד להקצאת מגרש במסגרת ההרחבה. 4. התובעים הודיעו למושב כי המועמדת מטעמם הינה ביתם , שהיא התובעת מס' 3 בתביעה זו (להלן: "הבת"). 5. בכתב התביעה טענו התובעים כי המושב מונע מהבת להשתתף בהגרלת המגרשים בשל מחלוקת כספית עם הוריה, התובעים. בענין מחלוקת זו התנהלו בין המושב והתובעים הליכים בפני משקם שמונה בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992. התובעים טענו כי אינם חייבים למושב דבר ולפיכך הגישו תביעה זו, בה עתרו, כאמור, להצהיר על זכותם להציע את מועמדות הבת לקבלת מגרש במסגרת תכנית ההרחבה. 6. המושב טען בהגנתו כי ההרחבה יצאה אל הפועל לאור הסדר שהושג עם נושי המושב, ובמסגרתו יתרחברי המושב מימשו כספים שעמדו לזכותם בקופות גמל ותכניות חסכון לשם תשלום החובות וכי התובעים הם החברים היחידים במושב אשר לא הצטרפו להסדר שהושג , פדו את הכספים שעמדו לזכותם בקופות הגמל ולא שילמו מאומה על חשבון החוב לנושי המושב. בנסיבות אלה טען המושב, התובעים אינם זכאים לקחת חלק בתכנית ההרחבה, כאשר בשונה מכל שאר חברי המושב, לא תרמו לשיקום המושב. המושב טען לקיומו של מעשה בי-דין בינו ובין התובעים. 7. המינהל טען כי מרבית הטענות אינן ידועות לו וכי הוא כלל אינו צד לסכסוך הפרטני בין הצדדים. המינהל פירט בכתב הגנתו את ההחלטות והנהלים לפיהם מקצה המינהל מגרשים לחברי מושבים וטען כי רשימת הקריטריונים של המושב כלל לא נבדקה על ידו. 8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 2.11.11 הגיעו להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיה ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומים בכתב. בהתאם, פסק דין זה ניתן על סמך סיכומי הצדדים והמסמכים. 9. בתמצית, טענו התובעים בסיכומיהם, כי למושב כלל אין זכויות במקרקעין נשוא ההליך, אלא היתה לו בעבר זכות לתת המלצה למינהל בשאלה למי יוקצו מקרקעין אלו, וכי המושב ניצל זכות המלצה זו כדי להשיג מטרות זרות. התובעים טענו כי הדרך בה נקט המושב הינה בלתי חוקית ובית המשפט התבקש למנוע מהמושב לעשות שימוש בלתי חוקי בכוח ההמלצה שעמד לרשותו. לטענת התובעים, המושב אינו רשאי להתנות הקצאת מקרקעין בתנאים כלשהם, שאינם על דעת המינהל ואף בניגוד להוראותיו. התובעים הפנו לדברי ב"כ המינהל בישיבה מיום 31.12.07 ולפיהם "המינהל אינו סבור שיש מקום בהתניית הפניות התשלומים ואין לראות בהפנייה הזו כמעין מסלקה לחובות שבין האגודה לבין החברים המתיישבים בתחומה". 10. התובעים הפנו בסיכומיהם לקריטריונים הבלעדיים שקבע המינהל לקבלת מועמדים להקצאת קרקע , המהווים לטענתם רשימה סגורה (ובעיקר יכולת כלכלית להקמת בית בישוב והתאמה לחיי החברה בקהילה) כאשר כל קרטריונים אחרים טעונים הסכמת המינהל, שלא התקבלה. לטענתם, טענות המושב כלל אינן רלבנטיות לשאלה שבמחלוקת. 11. התובעים דחו את טענת המושב בדבר קיומו של מעשה בי-דין וטענו כי לא התנהל בין הצדדים כל הליך שעניינו ההתניה שמבקש המושב להוסיף ולחסום דרכם להרחבה. 12. התובעים חזרו גם בסיכומיהם על הטענה לפיה אינם חייבים למושב כל כספים. 13. המושב חזר וטען כי עניינם של התובעים כבר הוכרע בת.א. 691/01 גיטליס ואח' נ. בוסתן הגליל וכי התובעים מבקשים לקבל זכויות תוך הפרת עקרון השיוויון, כאשר הם מסרבים לקבל על עצמם את דין המושב . המושב טען כי ההסכם להחזרת החובות לנושים היה תנאי לביצוע ההרחבה ושבלעדיו למושב לא היו כל זכויות בנכסים ולא היתה יוצאת אל הפועל תכנית ההרחבה. 14. המושב טען כי ניתן פסק משקם סופי שלפיו התובעים חייבים כספים למושב ודחה טענתם לפיה אינם חייבים כספים ולהיפך, כי המושב הוא שחב להם כספים. 15. המושב טען כי ככל שמדובר בהמלצה למינהל, הרי שהמינהל כלל אינו צד דרוש במחלוקת וכי רשימת השיקולים שעל המושב לשקול בבואו להמליץ על מועמד אינה רשימה סגורה.כן טען המושב כי הוראות המינהל הן בגדר החלטות שילטוניות ואינן גוברות על פסקי דין של ביהמ"ש. 16. המושב טען כי התובעים אינם מוכנים להכיר בעקרון השיוויון ככל שהדבר מטיל עליהם חובות ודורשים זכויות בלבד וכי התובעים כבר "הופלו" לטובה בעבר כאשר משק התובעים כבר קיבל בעבר מגרש שונה מחברים אחרים לטובת אחיה של התובעת מס' 2. 17. המינהל חזר על טענתו לפיה אין יריבות בינו לבין התובעים וכי בפועל גם לא התבקש כל סעד נגד המינהל ולפיכך ביקש להורות על דחיית התביעה נגדו. 18. המינהל אישר דברי באת כוחו , כפי שהובאו לעיל על ידי ב"כ התובעים בסיכומיו, אך טענו כי הדברים נאמרו "ככלל" מבלי לנקוט עמדה באשר לנסיבות המקרה הנדון כאן. המינהל טען כי התובעים החליטו לוותר על זכותם לקבל מגרש בהרחבה, מעצם סרובם לחתום על הסכם "חבר -אגודה" שנועד להסדיר את סילוק חובות המושב והם אינם יכולים לשנות דעתם ולתובע זכויות בניגוד לכל החברים האחרים שקיבלו את הדין ושילמו מכספם לסילוק חובות המושב. 19. המינהל הפנה להחלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל ובמיוחד להחלטה מס' 959 הקובעת כי "מגרשי הבניה למגורים המתוכננים במשבצת הישוב, שיאושרו במסגרת תוכנית ההרחבה, ייגרעו ממשבצת הקבע של האגודה". כן הפנה המינהל להחלטה 1064,שם מפורטים הקריטריונים על פיהם רשאית ועדת הקבלה של המושב להמליץ על מועמדים לרכישת זכויות. עוד נקבע בהחלטה זו כי קריטריונים אחרים חייבים להיות מאושרים על ידי היועצת המשפטית של המינהל אך כאן אלה כלל לא נבדקו. 20. התובעים הגישו סיכומי תגובה וטענו כי המושב עצמו פועל בניגוד להחלטות של המשקם, שקיבלו תוקף של פסקי דין. באשר למינהל טענו התובעים כי שומה על המינהל להקפיד על קריטריונים והוא אינו רשאי להעלים עין מהפרות של הכללים שקבע. בנסיבות אלה, טענו התובעים , כי אין מקום לדחות את התביעה נגד המינהל. 21. התובעים טענו כי הם לא הפרו את עקרון השיוויון ואין מקום לטענה לפיה הם היחידים שלא תרמו לסילוק חובות המושב, באשר הם לא היו ביתרת חובה כלפי המושב ודוקא מי שהיה ביתרת חוב קיבל החזרים. התובעים טענו כי המשקם קבע כי אינם חייבים כספים למושב. דיון 22. בשנת 1990 תבע בנק לאומי לישראל בע"מ את המושב בגין חובותיו לבנק ואת חברי המושב בגין ערבותם לחובות המושב. בשנת 2000 נחתם הסכם פשרה בין המושב והבנק, כאשר ההסכם מתבסס על תשלום סכומים שהיו משועבדים ומעוקלים לטובת הבנק וכן קופות גמל ותוכניות חסכון של חברי המושב. 110 משפחות מתוך חברי המושב היו צד להסכם זה. במסגרת אותו הסכם נקבע כלדקמן: "6. האגודה תפעל לכך שכל חבר חייב שיצטרף להסדר, וישלם את חלקו, יקבל פסק משקם המאשר את פרעון חובו לאגודה, ביטול העיקולים שהוטלו על נכסים שלו, ולרבות שחרור נכסים פיננסיים שלו שעוקלו בגין תביעות שהוגשו נגד האגודה, וכן יהיה זכאי לקבל מגרש בהרחבה שתעשה, אם וכאשר תעשה, לפי הכללים שיהיו נהוגים באגודה בכל עת (ההדגשה שלי- ב.ב.). חבר שלא הצטרף להסדר, לאל היה זכאי לכל הסדר שנעשה על פיו, ויימשכו נגדו הדיונים בפניה משקם, ו/או בבית המשפט, בגין תביעות הבנק". 10. להבטחת מכירת נכסי האגודה לצורך תשלום חובה לנושיה ו/או לשיפוי החברים אשר קופות הגמל השייכות להם יעוכבו ו/או ימומשו להבטחת ו/או תשלום חוב האגודה לבנק, תקבל האגודה, באסיפה כללית של חבריה, שתכונס כדין, החלטה המחייבת את האגודה, ללא זכות חזרה, למכור נכסיה בהקדם האפשרי, לצורך תשלום החובות האמורים בהסכם זה". 23. בת.א. 691/01 (קודם ה"פ 215/00) הגישו התובעים, ביחד עם עוד מספר משפחות תביעה כנגד ההסכם, ובו ביקשו לקבוע כי הפיכת התושבים לנושים של המושב, וקביעת זכותם להינות בדין קדימה ממימוש נכסי המושב - יש בהם משום עושק המיעוט ופגיעה בעקרון השיוויון. ביום 3.9.02 ניתן על ידי כבוד השופטת ש. וסרקרוג פסק דין ובו נדחתה תביעת התובעים. ביהמ"ש קבע כי נשמר עקרון השיוויון וכי ההסדר שהושג- הושג לטובת המושב וכי: " ...גם אם ההסדר מביא לחלוקה מחודשת של המשאבים, אין החלוקה נראית על פניה כבלתי הוגנת, ונראה כי לא רק שהנתונים הרלוונטיים נלקחו בחשבון , וכי לא היתה התחשבות בשיקולים זרים, אלא המשקל שניתן לכל אחד מן השיקולים הרלוונטיים, הוא סביר ובמסגרת מתחם הסבירות. לכן, הסעדים בנושא זה, לרבות התביעה להורות על פיצוי לחברים שאינם בעלי הקופות, דינה להידחות. אעיר עוד, שלפחות לכאורה, לגבי אותם תובעים, שהיו בעלי קופות גמל ןמשכו את מלוא הכספים שעמדו לרשותם, אין מניעה, כי יחזירו את הכספים, יעמידו את חלקם לרשות הנאמן, יצטרפו להסדר והוא יחול לגביהם בהתאמה, לרבות זכות הקדימה. משלא עשו כן, יש להניח שזכות הקדימה שניתנה בידי בעלי הקופות, גם לדעתם, אינה מקנה זכות יתר". בסיפא לפסק הדין קבעה כבוד השופטת וסרקרוג כי כל אחד מהתובעים שם רשאי להצטרף להסכם ולחתום עליו תוך 60 יום, ואז יחולו על המצטרף כל תנאי ההסכם. 24. אני מסכימה עם טענת המושב, לפיה, משנקבע כי ההסכם הנ"ל סביר ולא נבע משיקולים זרים, ממילא קביעה זו חלה גם בהתדיינות בפני - בה טוענים התובעים כי החלטת המושב שלא להמליץ על התובעים, נעשתה משיקולים זרים. ככל שעסקינן ביחסים בין התובעים לבין המושב - יש בקביעה זו משום מעשה בי-דין המחייב את התובעים וכל טענה לפיה הדרך בה נקט המושב הינה בלתי חוקית- דינה להדחות. 25. גם טענת התובעים לפיה למושב אין כלל זכויות במקרקעין העומדים להיות מוקצים לחברים במסגרת ההרחבה, דינה להדחות, באשר בהוראות המינהל נקבע במפורש כי תוכנית ההרחבה "גורעת" אותם מקרקעין ממשבצת הקבע של המושב (החלטה מס' 959). 26. ממילא - בשים לב לקביעה זו - דין התביעה להידחות. 27. יוער כי ביחסים בין התובעים-המושב והמינהל - יחסים שלטענת התובעים הם הרלבנטיים לענייננו, באשר המושב חרג ממסגרת הקריטריונים המותרים בהתאם להחלטות המינהל, התקיפה שנעשתה במסגרת תביעה זו , אינה זו הראויה. בהחלטות המינהל נקבע כי המושב ימליץ על מועמדים לתכנית הרחבה בהתאם לקריטריונים שנקבעו שם (או קריטריונים אחרים שיאושרו על ידי המינהל) וכי לחבר שנדחה הזכות לערער בפני ועדת ערר על החלטה זו. התובעים לא נקטו בדרך זו (כאשר לאחר הגשת ערר שכזה היתה להם הזכות להשיג עם ההחלטה גם בפני ביהמ"ש), אלא בחרו לטעון לשיקולים זרים של המושב , וכאמור מחלוקת זו כבר הוכרעה בהחלטת כבוד השופטת וסרקרוג לעיל. 28. למעלה מהענין אציין כי לכאורה יש בסיס לטענה לפיה פגיעה בעקרון השיוויון (ואין ספק כי התובעים לא פעלו בדרך בה נקטו כל החברים האחרים במושב, לרבות מספר משפחות שהיו בין התובעים בת.א. 691/01) יש בה כדי להעיד על "אי התאמה" לחיי המושב, שזה "קריטריון מוכר" גם אליבא לתובעים. אין זה ראוי ומידתי כי חלק מחברי מושב ישאו בנטל החובות ואחרים יהיו מופטרים ממנו אך יעמדו על קבלת "זכויות" שנקנו בתשלומי האחרים (והשאלה האם לתובעים חובות אם לאו אינה נדרשת להחלטתי וכפי שציינה כבוד השופטת וסרקרוג בפסק דינה - היא ענין למשקם בלבד). 29. מכל האמור - אני דוחה את התביעה. 30. התובעים ישלמו לכל אחד מן הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותמקרקעיןהקצאת קרקעות