לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קאפח) במ"ת 45690-03-11 מיום 25.1.2012, במסגרתה נדחתה בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית של העורר. רקע עובדתי עובדות המקרה פורטו בהרחבה בשתי החלטות של בית משפט זה [ראו: בש"פ 5294/11 שללשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2011) (השופט ס' ג'ובראן), בעניינו של העורר; ובש"פ 7157/11 ורטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.2011) (השופטת א' חיות), בעניין שותפיו של העורר ואחד המבצעים כהגדרתם להלן]. בתמצית יאמר כי נגד העורר ושותפיו לעסק הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: השותפים) הוגש ביום 4.4.2011 כתב אישום מתוקן שכלל שני אישומים. במסגרת האישום הראשון יוחס לעורר ולשותפיו תכנון שוד שנערך ביום 17.1.2010 בבית עסק אחר באותו המתחם במהלכו נפצע מנהל הכספים של אותו בית עסק ומת מפצעיו כעבור מספר ימים. לפי עובדות אישום זה, העורר ושותפיו הטילו את ביצוע השוד על שניים אחרים (להלן: המבצעים) וסייעו בידם בהכנתו ובמהלך ביצועו. במסגרת האישום השני נטען כי העורר ושותפיו תקפו ביום 30.1.2009 בעל עסק מתחרה במתחם פעילותם כשהם מצויידים במקלות מתוך מטרה שזה ייכנע לדרישתם ויכניסם כשותפים בעסק שברשותו או שימסור להם אותו. כתוצאה ממעשי אלימות אלו אושפז המותקף בבית החולים לשמונה ימים, עבר צילום CT בראשו, רגלו נותחה והושתלו בה פלטינות. בגין המעשים המתוארים הואשמו העורר ושותפיו בעבירות של רצח תוך ביצוע עבירה (שוד) לפי סעיפים 300(א)(3) ו-402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), קשירת קשר לביצוע פשע (שוד) לפי סעיפים 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין, סחיטה בכח לפי סעיף 427 רישא לחוק העונשין, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335(א)(2) ו-333 לחוק העונשין וקשירת קשר לביצוע פשע (סחיטה בכח) לפי סעיפים 499(א)(1) ו-427 לחוק העונשין. הליכי המעצר העורר נעצר במוסקבה ביום 16.9.2010 והוסגר לישראל שישה חודשים מאוחר יותר, ביום 16.3.2011. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 5.7.2011 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה במסגרתו חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בהחלטה מיום 24.7.2011 הנזכרת בפתח הדברים קבע השופט ס' ג'ובראן כי על אף שקיימת בעניינו של העורר תשתית לכאורית להוכחת אשמתו, היא אינה בעוצמה כזו המצדיקה מעצרו עד תום ההליכים. כך, קבע השופט ג'ובראן כי יש בכוחן של מכלול הראיות הנסיבתיות הקיימות כדי להביא להרשעתו של העורר. עם זאת, קבע כי נוכח החולשה בזיהוי העורר בסרטי מצלמות האבטחה, היעדר קשר מוכח בין הטלפונים שאותרו בשעת השוד מתקשרים זה עם זה לבין העורר או מי משותפיו והעובדה כי העורר הסתובב באופן קבוע באיזור התחנה המרכזית, עוצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית אינה מצדיקה החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים. לפיכך, הורה השופט ג'ובראן על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר, וככל שזה יהיה חיובי, על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים אותם ימצא בית המשפט המחוזי מתאימים. בעקבות כך, ביום 4.8.2011 הגיש שירות המבחן תסקיר, במסגרתו ציינה קצינת המבחן כי התרשמה באופן חיובי מבני משפחתו של העורר שהוצעו כמפקחים. כן צויין כי העורר הכחיש כל מעורבות במעשים המיוחסים לו ובני משפחתו תומכים בהכחשתו הגורפת. לפיכך, קבעה קצינת המבחן כי היא אינה יכולה לבוא בהמלצה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.  לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה השופט ג' גינת) בהחלטתו מיום 17.8.2011 כי אין די בנתונים שהובאו בתסקיר כדי להצדיק סטייה מהחלטתו של בית משפט זה מיום 24.7.2011. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי בשלב זה של בחינת אפשרויות המעצר, טרם הוכרע המשפט, אין לבוא בחשבון עם העורר על הכחשתו. נוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר ממעצרו בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו בלוד בפיקוח אישתו אימו או אחיו; איזוק אלקטרוני; הפקדת סך 60,000 ש"ח במזומן; חתימת המפקחים על ערבות בסך 100,000 ש"ח כל אחד; חתימה על התחייבות אישית בסך 500,000 ש"ח; ערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ; והפקדת דרכון. ביום 21.8.3011 שוחרר העורר למעצר בית בתנאים אלו. ביום 14.12.2011 הגיש העורר בקשה להקלה בתנאי מעצר הבית, במסגרתה עתר להתיר לו יציאה מביתו למשך שעה וחצי בשעות הבוקר ושעה וחצי בשעות הערב לצורך התאווררות. ביום 21.12.2011 דחה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) את הבקשה, תוך שהוא מציין את קביעתו של השופט ג'ובראן מיום 24.7.2011 לעניין קיומן של ראיות נסיבתיות מספיקות להרשעת העורר ואת העובדה שהעורר הגיע ארצה רק לאחר שהוסגר. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, מוטב שהעורר יוותר תחת פיקוח אלקטרוני רצוף ויציאתו תתאפשר רק כאשר הדבר הכרחי.  ביני לביני, בהחלטה מיום 18.12.2011 הורה בית משפט זה על בחינת חלופת מעצר ביחס לשותפיו של העורר וביום 28.12.2011 הם שוחררו למעצר בית בתנאים מגבילים. ביום 15.1.2012 שב העורר ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו. זו הפעם ביקש העורר לאפשר את יציאתו מביתו לצורך העסקתו כאחראי ניקיון בחברת "גלובל סקיוריטי בע"מ" במהלך כל ימי השבוע, מלבד ימי שישי ושבת, החל מהשעה 7:30 ועד השעה 22:00 בכל יום. בהחלטה מיום 25.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) את הבקשה תוך שקבע כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר, חלוף הזמן אינו מכהה מהמסוכנות הנשקפת ממנו וכי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי להימלטות. ומכאן הערר שלפני. נימוקי הערר העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן - טוען כי הוא מצוי תקופה ממושכת במעצר בית ולא הפר ולו פעם אחת את תנאי מעצרו, ומשכך ראוי הוא לאמון בית המשפט. כן טוען העורר כי בית המשפט שגה בהחלטתו משלא הביא בה בכלל חשבון את הכרסום המשמעותי בראיות התביעה ואת השינוי שחל ביחס המשיבה לחומרת העבירות, נוכח הסדר הטיעון עם אחד מהשותפים במסגרתו הוקלה העבירה באישום הראשון לעבירת הריגה ולאור התייחסות המשיבה עצמה בדיון שנערך לפני השופטת א' חיות בעניין הארכת מעצרם של שותפיו של העורר ואחד המבצעים שהסכימה שהסדר הטיעון הנ"ל משליך על האפשרות לייחס להם ביצוע עבירה של רצח. שינויים אלו משליכים לטענת העורר אף על מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. כמו כן טען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין נוכח הליכי ההסגרה. העורר מציין כי עו"ד שוורץ המייצג את המשיבה בהליך בבית המשפט המחוזי לא העלה טענה לפיה קיימת סכנת בריחה בשום שלב, לרבות לא בשלב הגשת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים. לטענתו, כאשר הוברר לו שהוא מבוקש במדינת ישראל הסכים מיד להיות מוסגר וההסגרה התעכבה אך בשל כך שהרשויות ברוסיה סירבו להסגירו מכיוון שהוא מחזיק באזרחות רוסית. עוד מוסיף העורר וטוען כי נוכח התמשכותם של ההליכים חלה תמורה בנקודת האיזון בין האינטרסים הרלבנטיים לעניין המעצר באופן המטה את הכף לטובת מתן הקלה בתנאי מעצרו של העורר. בהקשר זה טוען העורר כי נוכח העובדה שהעורר מצוי במעצר בית מלא זה חמישה חודשים, כאשר רעייתו משמשת כמפקחת ואף היא כבולה בשל כך לביתם, הורע מצבה הכלכלי של משפחתו. על רקע מצב זה, טוען העורר, היה על בית המשפט לקבל את בקשתו לצאת לעבודה כאחראי ניקיון אצל מעסיקו הקודם, מר גיל חיון, מנכ"ל חברת גלובל סקיוריטי בע"מ, ולכל הפחות לבקש תסקיר שירות מבחן עדכני שיבחן את החלופה המוצעת. וכך מבקש העורר שאורה. טענות המשיבה   לטענת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון - העבירות המיוחסות לעורר הינן מהחמורות ומעידות על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. כן הפנתה המשיבה להחלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן וציינה כי על אף שקבע כי עוצמתן של הראיות אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, הרי שציין כי "יש בכוחו של מכלול הראיות הנסיבתיות הקיימות כדי להביא להרשעתו של העורר". דברים אלה, טענה המשיבה, נכונים ביתר שאת נוכח הודאתו של אחד הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הרשעתו וגזירת דינו ל-20 שנות מאסר בפועל. עוד בהקשר זה ציינה המשיבה כי היא אינה מסכימה להנחה שכעת לא ניתן להרשיע את העורר בעבירת הרצח ומכל מקום טענה כי אף עבירת ההריגה בנסיבות המתוארות בכתב האישום מצדיקה שלא להיעתר לבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית. באשר לנסיבות הסגרתו של העורר לישראל הפנתה המשיבה להחלטת השופט ג'ובראן הנ"ל שציין כי העורר הודה שהיה אמור לשוב ארצה אך השהה את חזרתו מששמע על החקירה המתנהלת נגד שותפיו ואדם נוסף, וזאת, בין היתר, בעצת עורך דינו. עוד הדגיש העורר באותו עניין שנדון לפני השופט ג'ובראן כי היה באפשרותו למנוע את הסגרתו לישראל "אך הוא בחר שלא להתנגד לבקשת ההסגרה ולשוב ארצה כדי להוכיח את חפותו". דיון הכרעה   לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי בחומר שהוגש לעיוני על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.   העבירות המיוחסות לעורר הן מהחמורות שבספר החוקים והמעשים המתוארים בכתב האישום נעשו כביכול באופן חסר רחמים. ברי כי המעשים המיוחסים לעורר, אשר נמצאו ראיות לכאורה לביצועם על ידו, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהעורר. יתירה מכך, בעניינו של העורר אף קמות חזקות המסוכנות הסטטוטוריות הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). חזקות אלה לא נסתרו בנסיבות העניין. זאת ועוד, אף אם יש דבר מה בטענת העורר כי יקשה על בית המשפט להרשיעו בעבירת הרצח, הרי שבנסיבות העניין ומבלי לקבוע דבר באשר לצדקת טענה זו, עבירת ההריגה כשלעצמה ויתר פרטי האישומים מקימים את חזקות המסוכנות הנ"ל. יחד עם זאת, סעיף 21(ב) לחוק המעצרים מורנו כי אף אם קיימות ראיות לכאורה נגד הנאשם ואף אם מתקיימת אחת מעילות המעצר הקבועות בסעיף 21(א)(1), על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. במקרה דנן יש לבחון האם יש בחלופת המעצר המוצעת על ידי העורר כדי לאיין את מסוכנותו ואת חשש ההימלטות מפני אימת הדין. סבורני כי המעשים המיוחסים לעורר אינם מאפשרים לעת הזו מתן הקלה נוספת. בוודאי שהם אינם מאפשרים את ההקלה המבוקשת על ידי העורר, קרי יציאה לעבודה בימי חול החל מהשעה 7:30 ועד השעה 22:00, שמשמעותה היא איון חלק משמעותי של מעצר הבית בו מצוי העורר בשלב זה. אכן, חלוף הזמן משנה מנקודת האיזון לא רק בנוגע לשאלה האם יש לשחרר עצור למעצר בית, אלא אף בבחינת תנאי המעצר כאשר מתבקשות הקלות בתנאי מעצר הבית שאף בו גלומה פגיעה משמעותית בחירות הנאשם [ראו, למשל: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011), בסעיף 5 (להלן: עניין פלוני)]. עוד יודגש כי אף שנקבע כי לא נמצאו ראיות בעוצמה כזו המצדיקה מעצר עד תום ההליכים מאחורי סוגר ובריח, לא ניתן לטעון שהראיות בתיק קלושות. אכן, בבוא בית המשפט לבחון חלופת מעצר יכול הוא להידרש במסגרת כלל השיקולים המנחים גם לעוצמת הראיות הקיימות בעניין [ראו עניין פלוני, סעיף 5]. ואולם, במקרה דנן כפי שקבע חברי השופט ג'ובראן בהחלטה הנ"ל "יש בכוחו של מכלול הראיות הנסיבתיות הקיימות כדי להביא להרשעתו של העורר". נוכח האמור לא מצאתי לנכון לקבוע מסמרות בשאלת נסיבות הסגרתו של העורר וחשש ההימלטות הנטען מאימת הדין. המסוכנות הנשקפת מן העורר על רקע המעשים המיוחסים לו, העבירות בהן הוא נאשם וקיומן של ראיות נסיבתיות לא מבוטלות להוכחת אשמתו, כקביעתו של השופט ג'ובראן, מצדיקים כשלעצמם, אף אם לא קיים חשש הימלטות, את הותרת העורר בתנאים של מעצר בית מלא לעת הזו. אשר על כן, הערר נדחה. ברי כי העורר רשאי לחזור לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר אם וכאשר יחול שינוי נסיבות או אם יסבור כי חלוף הזמן הביא לשינוי נקודת האיזון באופן המטה את הכף למתן הקלה בתנאי שחרורו. ניתנה היום, ו' בשבט תשע"ב (30.1.2012). מעצר ביתמעצר