סיכום ההלכה לגבי רשות להגן הובאה בת.א. (ת"א) 14010/03 דינשטיין עידו נ' רב אילן רוני שם נאמר כי: "תקנה 204 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) קובעת כדלהלן: "הוגש כתב תביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש וקיבל רשות מאת בית המשפט או מאת הרשם". התקנות אינן קובעות הנחיות אימתי יש לתת רשות להתגונן ואימתי יש לסרב, אולם, מובן הוא, כי לא במהרה תוכרע תובענה בסדר דין מקוצר אך על פי כתב התביעה ונספחיו, מבלי לתת לנתבע כל רשות להתגונן. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ד' בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שישית) בעמ' 123). די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן, אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו מקפיד עם הנתבע וקיימת נטייה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מתגלה הגנה אפשרית, אפילו אם מדובר בהגנה דחוקה ואפילו דחוקה מאוד (ע"א 4657/99 דנטול בע"מ נ' GENDEX DENTAL, תק-מח 2001(2) 5859). בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (גורן, בעמ' 309-311 והאסמכתאות שם). יחד עם זאת, הלכה היא כי לא תינתן רשות להגן בכל עת, וכפי שנאמר בע"א 465/89, גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה (1) 66: "..על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור:"... לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'.. ." תקסד"א 1984 (הישנות)