בר"ע על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה מיום 29.5.2011 ברע"א 36870-0911. בפסק דינו דחה בית משפט קמא בר"ע שהגיש המבקש על שתי החלטות של רשם ההוצל"פ מימים 25.2.2011 ומיום 10.3.2011 שלפיהן אושרה מכירת מקרקעי המבקש למשיבה 2 (להלן: "שורשי נדל"ן"). העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: ביום 28.9.2008 פתח המשיב מס' 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד המבקש, בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת שעבוד. ביום 22.12.2008 מונה ב"כ הבנק, עו"ד זהבי, לכונס נכסים על זכויות החייב במקרקעין (להלן: "כונס הנכסים") הידועים כגוש 6391 חלקה 7 בעיר פתח תקווה, המהווים חטיבת קרקע חקלאית בשטח רשום של 57,818 מ"ר (להלן: "המקרקעין" או "הנכס"). ביום 27.2.2009 וביום 3.3.2009 פורסמו מודעות ע"י כונס הנכסים בדבר קבלת הצעות לרכישת המקרקעין. ביום 3.3.2009 העריך שמאי לבקשת כונס הנכסים את שווי המקרקעין בסכום של 5.8 מיליון ₪, ובמימוש מהיר יש להפחית 20% משוויים של המקרקעין (נספח 4 לתגובת כונס הנכסים). ביום 18.3.2009 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למתן צו מניעה זמני המורה ללשכת ההוצל"פ לעכב את הליכי ההוצל"פ ובפרט לעכב את הליכי מכירת המקרקעין (בש"א 6447/09, ת"א 1301/99) (להלן: "הבקשה למתן צו מניעה"). במסגרת הבקשה למתן צו מניעה טען המבקש, בין היתר, כנגד תקפות המשכנתא, וכן טען כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ מעולם לא נמסרה לידיו ולכן מן הראוי לבטל את כל הליכי ההוצל"פ (נספח 6 לתגובת כונס הנכסים לבר"ע). ביום 8.6.2009 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ. ישעיה) צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ, אשר יכנס לתוקפו לאחר הפקדת התחייבות עצמית וערבון בסכום של 50,000 ₪ (שם, נספח 8). המבקש לא הפקיד התחייבות עצמית וערבון, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי לעיל, ומשכך, פרסם כונס הנכסים מודעות נוספות לשם קבלת הצעות לרכישת המקרקעין. ארבע הצעות הוגשו לרכישת המקרקעין, וביום 10.9.2009 התקיימה ישיבת התמחרות בה נכחו, בין היתר, ארבעת המציעים, המבקש, בנו ובנותיו. לאחר אחד עשר סיבובי התמחרות זכתה הצעתה של המשיבה 2, שורשי נדל"ן יזום (2009) (להלן: "שורשי נדל"ן" או "הזוכה"), אשר הייתה ההצעה הגבוהה ביותר. שורשי נדל"ן הציעה לרכוש את הנכס בסכום של 6.8 מיליון ₪. ביום 24.9.2009 חתמה שורשי נדל"ן על הסכם לרכישת המקרקעין אשר תוקפו הותלה, כדין, בקבלת אישור רשם ההוצל"פ (שם, נספח 11). ביום 27.9.2009 הגיש כונס הנכסים לרשם ההוצל"פ בקשה לאשר את מכירת המקרקעין, באם לא יושג הסכם בין המבקש לבנק בדבר סילוק החוב ופדיון השעבוד (שם, נספח 12). ביום 1.10.2009 הוגשה לכונס הנכסים הצעה נוספת לרכישת המקרקעין הגבוהה ב-400,000 ₪ מהצעת שורשי נדל"ן, בעקבותיה הוגשה לרשם ההוצל"פ על ידי כונס הנכסים בקשה למתן הוראות. ביום 8.10.2009 הגיש המבקש בקשה להאריך את המועד להפקדת התחייבות עצמית ועירבון כספי, על פי החלטת כב' השופט ישעיה לעיל (שם, נספח 13). ביום 1.11.2009 נדחתה בהסכמת הצדדים תביעת המבקש ללא מתן צו להוצאות. כמוסכם על הצדדים, נקבע כי המבקש רשאי לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ (שם, נספח 15). ביום 8.11.2009 הגיש המבקש לרשם ההוצל"פ 'בקשה דחופה לביטול הליכי מכירת נכס ולחלופין להשהייתם עד לפדיון המשכנתא ע"י החייב'. בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי לא נשלחה לו הזמנה למועד ההתמחרות, וכי נודע לו על מועד ההתמחרות באקראי. כן טען המבקש כי לא היה מיוצג במועד ההתמחרות וכונס הנכסים סירב לפעול עימו בשיתוף פעולה. המבקש טען עוד כי המציעים תיאמו ביניהם את מחירי ההצעות שהוצעו בהתמחרות. עוד נטען ע"י המבקש, כי חוות דעת השמאי, עליה נסמכה ההתמחרות שגויה, וזאת, בין היתר, לנוכח הערכת שמאי מטעמו מחודש דצמבר 2008 שלפיה הוערך שווי המקרקעין בסכום של 16,250,000 ₪. ביום 16.12.2009 דחה רשם ההוצל"פ את בקשת המבקש לעיכוב הליכי מכירת המקרקעין. בין היתר, נקבע בהחלטתו כי לאור הפיקוח של רשם ההוצל"פ על הליך ההתמחרות, אין חובה שהחייב יהיה מיוצג בהליך ההתמחרות ולכן, העובדה שהחייב איננו מיוצג אינה מהווה פגם המצדיק את ביטול ההתמחרות. רשם ההוצל"פ דחה את טענת המבקש, לפיה המציעים תיאמו ביניהם את מחירי ההצעות וזאת, בין היתר, בשל העובדה שהתקיימו אחד עשר סיבובי הצעות מחיר בין המציעים. באשר לפער בין שתי חוות הדעת השמאיות ציין רשם ההוצל"פ, כי "אין צורך להכנס לפער בין חוות הדעת, משום שכפי שנראה מייד, אין בטענה זו משום פגם: החייב מבקש לפדות את הנכס וטוען כי מדובר במגרש בעל פוטנציאל עצום וכי הוא קיבל הצעות לרכישת המגרש במחירים גבוהים בהרבה. אם כך ממה נפשך? החייב יכול לפדות את הכנס (כך במקור, צ"ל - הנכס - י.ש) במחיר ה"זול" שהושג בתתמחרות (כך במקור, צ"ל בהתמחרות - י.ש) ולאחר מכן למכרו לכל המרבה במחיר ו/או לפעול לשינוי ייעודו והשבחתו בעל דרך שימצא לנכון. בכך יכול החייב להציל את נכסו מהשעבוד ולממש את הפוטנציאל הגלום בו. הלא אם תערך התמחרות נוספות יקטנו סכויי החייב לפדות את הנכס שכן קרוב לודאי שהמחיר יגדל. בכך ירחיק עצמו החייב מפדיון הנכס. החייב צריך היה להחליט האם פניו לפידיון הנכס או לביטול התמחרות ועריכתה מחדש, על כל הנובע מכך לגביו; אין הוא יכול לאחוז במטה בשני קצותיו" (שם, בעמ' 2). עוד קבע רשם ההוצל"פ כדלהלן: "החייב מבקש ארכה של לפחות שלושה חודשים כדי לגייס צדדים שלישיים שיממנו עבורו את פידיון המשכנתא . פרק זמן זה הינו בלתי סביר ומעיד כי לחייב אין מקורות כספיים לפדות את הנכס... לאור האמור לעיל לא מצאתי כי נפלו פגמים המצדיקים את ביטול הליך ההתמחרות. יחד עם זאת ולאור עמדת כונס הנכסים ראוי לאפשר לחייב לפדות את הנכס תוך 30 יום, בהתחשב בהלכה כי כל עוד לא אושר המכר לא גובש אינטרס ההסתמכות של הזוכה התמחרות (כך במקור, צ"ל - בהתמחרות - י.ש)" (שם, בעמ' 2) . כמו כן קבע רשם ההוצל"פ, כי אין להורות על קיומה של התמחרות נוספת לאור ההצעה החדשה לרכישת המקרקעין, שכן הצעה זו הוצעה על ידי בעל מניות ומנהל של חברה, אשר השתתפה בהתמחרות ולא זכתה בה. רשם ההוצל"פ קבע כי על אף שלכאורה מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות, אין לקבל הצעה שהוגשה ע"י מנהל החברה ובעל מניות בה, באשר הצעה זו, אינה עולה בקנה אחד עם ההגינות הנדרשת בהליך ההתמחרות. על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 17.12.2009 הגיש המבקש לבית משפט השלום בהרצליה 'בקשה בהולה לעיכוב ביצוע (אישור מכר) במסגרת ערעור על החלטת כב' ראש הוצל"פ מיום 16.12.2009'. ביום 31.1.2010 הורה בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א. מני גור) כדלקמן: "הבר"ע תתקבל באופן שאישור המכר יעוכב עד ליום 15.2.2010 (המהווים כ-30 יום נוספים מעבר למועד שקבע כב' הרשם). אם לא ייפדה הנכס עד למועד זה, הערעור יידחה והמכר יאושר ע"י כב' הרשם". על החלטת בית המשפט השלום בהרצליה הגיש המבקש בר"ע שנדונה לפניי (בר"ע 10968-03-10). בפסק דיני בבר"ע זו, מיום 3.10.2010 קבעתי כי לא נפלו בהליכי המכר פגמים המצדיקים, כטענת המבקש, את ביטול ההתמחרות. עוד ציינתי כי אין מקום להמשיך ולדחות את המועד לפדיון הנכס על ידי המבקש תוך פגיעה חוזרת במשיבים, משהליכי ההוצל"פ נפרשים, נכון למועד כתיבת פסק דין, על פני כשנתיים. יצויין כי במסגרת הבר"ע האמורה טען המבקש כי הובאו לידיעתו שתי הצעות נוספות לרכישת המקרקעין אחת מהן בגובה 12 מיליון ₪ והשניה בגובה 16 מיליון ₪. בהקשר זה ציינתי בפסק דיני כי "תצהירו של המערער לא נתמך במסמכים המעידים על רצינות המציעים, אשר צצו 'לפתע' לטענת המערער, וההצעות העלומות לקניית המקרקעין להן טוען המערער, לא הובאו בפני כונס הנכסים, לא נדונו בפני רשם ההוצל"פ, ואיני רואה אפשרות להידרש להן במסגרת ערעור זה". עוד יצויין כי המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דיני מיום 3.10.2010. זאת בטענה כי פסק הדין ניתן מבלי שהתקבלו סיכומי התשובה מטעם המבקש. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 17.5.2011 במסגרתה צוין כי ממילא כל טענות המבקש שהועלו בסיכומי התשובה נדונו ונדחו במסגרת פסק הדין, והלכה למעשה לא העלה המבקש בסיכומי התשובה כל טענה חדשה. ביום 25.2.2011 אישר רשם ההוצל"פ את מכירת המקרקעין לשורשי נדל"ן, וזאת למרות בקשת המבקש לבטל את המכר לשורשי נדל"ן ולאשרו לצד ג', שהציע לרכוש מחצית מהזכויות במקרקעין בסכום של כ-עשרה מיליון ₪ (להלן: "המציע החדש"). המציע החדש, כפי שעולה ממכתבים שצורפו לתגובת הבנק היה מר בלכר, שהציע הצעה בשם קבוצת רכישה, וזאת באמצעות בא כוחו, עו"ד ריחני (נספחים 30-20 לתגובת הבנק). בהחלטתו קבע רשם ההוצל"פ, בין השאר כי "אכן, נכון הוא כי כל עוד לא אושר המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל אין הקונה רשאי להסתמך על זכייתו בהתמחרות. אך אין מדובר בכלל חלוט בלעדיו אין. בנסיבות שנוצרו רשאית הקונה להסתמך על כך שאם בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייב לפידיון הנכס הרי שבהעדר כל הצעה אחרת תהא היא הזוכה שהצעתה תאושר בסופו של דבר, בשים לב כי נקבע בפסק הדין כי הליכי המכר היו תקינים. אמנם בהחלט ייתכן מצב כי תובאנה הצעות חדשות לרכישת הנכס, אך אין מדובר במתן אפשרויות אין קץ לכך שהחייב יוכל לנווט את ההליך כרצונו ולפי לוח הזמנים שאותו הוא יכתיב. במקרה דנן המציע אינו חדש כלל, שכן הצעתו נדחתה בהחלטתי מיום 9.2.2010. מאז הגיש החייב בקשות שונות שעיקרן פידיון הנכס שלא ממקורותיו הכספיים שלא אלא על ידי מכר לצדדי ג'. אף בא כוחו של המציע החדש ציין במכתבו לכונס הנכסים מיום 6.2.2011, כי אין הוא מעביר את ההמחאה הבנקאית אליו, משום שהוא ער להחלטת בית המשפט המחוזי, כי החייב אינו מורשה לפדות את המשכנתא בדרך של רכישה על ידי צד שלישי. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף עליהם; וברי כי בהעדר הפקדת הסכום בידי הכונס אין מקום לשקול את ההצעה כלל, אף שלא זה הטעם לדחיית, כאמור לעיל ולהלן. זאת ועוד: לא ניתן לכחד בטענת הקונה כי מר בלכר אינו מציע את ההצעה לבדו אלא גם בשם קבוצת רוכשים, שזהותם לא ידועה, אשר ייתכן כי נטלו בעבר חלק בהתמחרות ומבקשים להציע הצעה חדשה תחת כסות של קבוצת רכישה. ברי כי במקרה כזה אין מקום לאפשר למציע שנטל חלק בהתמחרות ולא זכה לעקוף את ההליך בו זכתה הקונה כדין. לא למותר לציין כי לחייב ניתנו הזדמנויות רבות לפדות את הנכס כפי שעולה מהחלטת בית המשפט. החייב לא ניצל הזדמנויות אלו. התנהלותו של החייב עולה כדי חוסר תום לב, כאשר הוא מגיש בקשות חוזרות ונשנות לפידיון במסווה של מכר הנכס (בכל פעם לצד ג' אחר) שמביאות לעיכוב ההליכים בתיק זה ותפיחת החוב. מאחר והחייב לא פעל לפי החלטות בית המשפט, ולא לפני שמיצה זכותו בהליכים השונים ובערכאות שונות, אין מקום לגרור את ההליך עוד". בהמשך להחלטתו האמורה, אישר ביום 10.3.2011 רשם ההוצל"פ את מכר המקרקעין לשורשי נדל"ן . בינתיים עסקת המכר דווחה לרשות המסים ושורשי נדל"ן שילמה לכונס הנכסים את מלוא מחירם של המקרקעין וקיבלה חזקה בהם. על ההחלטות האמורות הגיש המבקש בר"ע לבית משפט השלום בהרצליה, שבמסגרתה עתר לביטול המכר לשורשי נדל"ן. כן עתר לאשר את הצעת המציע החדש, או לחלופין להורות על התמחרות חוזרת, וכן להורות כי השומה שהוצגה מטעם כונס הנכסים פסולה. ביום 29.5.2011 דחה בית משפט קמא את הבר"ע מטעם המבקש. בית משפט קמא קבע כי הטענות שהועלו על ידי המבקש בבר"ע הן טענות ישנות וממוחזרות שנדחו בעבר. הבר"ע שלפניי הוגשה על פסק דינו של בית משפט קמא שלפיו נדחתה הבר"ע מטעם המבקש על החלטות רשם ההוצל"פ שלפיהן אושר הסכם המכר עם שורשי נדל"ן ונדחו טענות המבקש. טענות הצדדים: המבקש טוען כי קיים פער של יותר מ-200% בין ההצעה שהציעה שורשי נדל"ן לבין הצעת המציע החדש שהיא הצעה קונקרטית ורצינית. בהקשר זה טען המבקש כי המציע החדש הציע להעביר לכונס מיליון ₪ בהמחאה בנקאית על מנת להעיד על רצינותו, אולם הכונס סירב לקבל את ההמחאה. המבקש טען כי כונס הנכסים לא קיבל הערכת שמאי טרם מכירת הנכס. עוד שב וטען המבקש כי כונס הנכסים לא הודיע למבקש על קיום ההתמחרות, ולא איפשר לו להיערך להתמחרות כראוי. בנוסף טען המבקש כי בית משפט קמא טעה כשלא אפשר לו להעלות טענות חדשות במסגרת הבר"ע שהגיש על דרך תיקון כתב טענותיו. הבנק טוען כי טענות המבקש, שלפיהן הכונס לא קיבל הערכת שמאי טרם הצעת הנכס למכירה, ולא המציא את השומה למבקש, אינן נכונות עובדתית. בנוסף טוען הבנק כי יש לדחות גם טענת המבקש שלפיה לא הוזמן להתמחרות משטענה זו נדונה ונדחתה על ידי רשם ההוצל"פ ובית משפט זה במסגרת הבר"ע הקודמת. באשר לטענות המבקש בעניין המציע החדש, טוען הבנק כי לא הוגשה לו עד כה הצעה כדין הנתמכת בהמחאה בנקאית, ולו הייתה מוגשת הצעה כאמור הייתה מועברת לרשם ההוצל"פ לשם קבלת הוראות בעניין זה. הבנק מציין כי אין זה נכון עובדתית שהכונס סירב לקבל את ההמחאה הבנקאית מהמציע החדש, אלא שהמציע החדש ביקש לנהל מו"מ עם הכונס לאחר הליך של התמחרות והחלטות שיפוטיות בעניין, והכונס הבהיר למציע כי אין הוא רשאי לעשות כן, ובאם תוגש הצעה רצינית שתיתמך בהמחאה בנקאית היא תועבר לרשם ההוצל"פ להוראותיו. בנוסף דחה הבנק את טענות המבקש בכל הנוגע לקיומו של צו מניעה לטובת אשת המבקש המונע את מימוש המקרקעין. שורשי נדל"ן טוענת כי הטענות שהעלה המבקש הן טענות שנדחו בעבר בערכאות השונות והבר"ע שהגיש המבקש אינה מעלה כל טענה המצדיקה דיון ב'גלגול שלישי'. כמו כן מבהירה שורשי נדל"ן כי בניגוד לטענת המבקש אין עתה הצעה חדשה על הפרק מאחר שהמציע החדש חזר בו מהצעתו עוד בחודש פברואר 2011. בנוסף טוענת שורשי נדל"ן כי דין הבר"ע להידחות מהטעם שמכר המקרקעין הוא בבחינת 'מעשה עשוי', משהמבקש לא עתר לעיכוב ביצועה של ההחלטה לאישור המכר, והמכר הושלם. דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעומקם והשתלשלות הדברים באשר למכירת המקרקעין מושא תיק ההוצל"פ, שוכנעתי כי דין הבר"ע להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן. בפתח הדברים יש לדחות, מכל וכל, את טענות המבקש, ככל שהן מתייחסות לפגמים שנפלו, לכאורה, בהליך ההתמחרות. אכן, כטענת המשיבים המדובר בטענות שהועלו כבר על ידי המבקש בהזדמנויות שונות ונדחו בעבר, בין השאר בפסק דיני מיום 3.10.2010 שניתן במסגרת בר"ע 10968-03-10. משכך, ממוקדת הבר"ע שלפניי בטענת המבקש כי היה על רשם ההוצל"פ להתחשב בהצעה החדשה שהוצעה לרכישת המקרקעין, ולהורות, למצער, על קיום התמחרות מחודשת. בפסקי דין שונים נדרשו בתי המשפט למשמעותה של הכרזת רשם ההוצל"פ על זכיית הצעה לרכישת מקרקעין, במסגרת הליך למימוש משכנתה, בהיבט של סופיות ההכרזה ועמידותה כנגד הצעה מאוחרת גבוהה ממנה. בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410 (2001) (להלן: "פס"ד ברכה"), לאחר שסקר בית המשפט העליון את הפסיקה הקיימת (דאז) בסוגיה האמורה, קבע בית המשפט, בין השאר, כי התערבותו של בית המשפט בהסכם מכר שנכרת עם זוכה, בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה, והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר, תעשה במקרים חריגים בלבד. עוד נקבע, כי במסגרת התערבותו זו ישקול בית המשפט את התועלת הצפויה מההצעה החדשה אל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים, וההשלכות ארוכות הטווח על הליכי מכירה ונכונות מציעים להשתתף בהתמחרויות המנוהלות על ידי כונסי נכסים. בנוסף ציין בית המשפט העליון כי "צד שלישי המתקשר בהסכם עם הנאמן אמנם מודע לכך כי ההסכם עמו עדיין טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה, אולם הוא רשאי לצפות לכך, כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות-המידה שפורטו לעיל, וכי בית המשפט ייתן את דעתו בשיקוליו על כל הצדדים המעורבים במימוש הנכסים, וצדדים שלישיים בכלל זה" (שם, בעמ' 429-428). עוד יצוין כי בעניין שנדון בפס"ד ברכה לא אפשר בית המשפט העליון להידרש להצעה המאוחרת שהוגשה שבוע לאחר שההסכם בין הנאמן למערערים גובש ונחתם. ברע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים, פ"ד נח(6) 721 (2004) (להלן: "פס"ד וינקלר") נדונה סוגיה דומה, ובית המשפט לא איפשר עריכת התמחרות חדשה משהוגשה הצעה חדשה גבוהה יותר לרכישת המקרקעין. בית המשפט העליון קבע כי: "בבוא בית-המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עיסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר. במקרים מעין אלה אין מדובר אך בעניינו של חייב ספציפי זה או אחר אשר רצונו הוא כי חובותיו ייפרעו במידה המרבית האפשרית. על בית-המשפט להקפיד כי לא יקופח עניינם של נושי החייב. האינטרס של נושי החייב עולה במידת מה בקנה אחד עם עניין החייב; טובתם, כמו גם טובת החייב, משמעה מכירת נכסי החייב במחיר מרבי כך שיגדל הסך הכולל המתחלק בין הנושים, ובהתאמה יגדל הסכום שיקבל כל נושה. כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עיסקאות מכר במחירים גבוהים. כתוצאה מכך ישתפרו סיכויי החייבים לעמוד בתשלום חובותיהם, אף אם לא במלואם. אף הנושים יפיקו תועלת רבה יותר. בנוסף יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם (ראו למשל ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ [1]). לכך עשויה להיות השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי מכירה מעין אלה (ראו ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו [2], בעמ' 428. הדברים אמנם נאמרו לעניין הליכי כינוס נכסים, אך יפים הם גם לענייננו). כך למשל, אם רק מספר מצומצם של מציעים יהינו לסכן את כספם בדרך זו של רכישת נכסים הנמכרים בהליכי מימוש, לא יהא ניתן למכור הנכסים בתמורה מקסימלית, כפי שהייתה יכולה להתקבל במסגרת מכירה פומבית או התמחרות רבת מתחרים. הדבר יסב נזק הן לציבור החייבים בכללו הן לנושי החייבים. עם זאת אין לומר כי מדובר בכלל מוחלט, וכי לעולם תעמוד על כנה עיסקה שאושרה. כבר נפסק כי "אין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות חריגות ביותר ייתכן שהיה מקום להיזקק אף להצעה מאוחרת אילו ניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור ובהינתן משמעות כלכלית מיוחדת להצעה החדשה ובכפוף לכך שהייתה ניתנת למציעים אחרים הזדמנות להשוות הצעותיהם, ומקום שלא היה בכך משום פגיעה מהותית בציפייה לגיטימית של צד שלישי שהספיק בינתיים להתקשר עם הנאמן בחוזה מכר" (ע"א 509/00 הנ"ל [2], בעמ' 430). תוך שימת לב לאפשרות הנזכרת, סבור אני כי לא נתקיימו תנאים מיוחדים אלה בענייננו" (שם, בעמ' 726-725). לענייננו, חשוב לתאר את הנסיבות שבגינן דחה בית המשפט העליון בפס"ד וינקלר בקשה לערוך התמחרות חדשה בהתייחס להצעה חדשה שהוגשה. שם, ההצעה החדשה הוגשה בעקבות פניית החייב למציע, לאחר שנסתיימו הליכי ההתמחרות. החייב ביקש לבטל את הליכי ההתמחרות חודשיים לאחר שהתקיימו. בית המשפט העליון הביע ביקורת על התנהלות זו בקובעו: "למעלה מחודשיים לאחר קיום ההתמחרות פנו החייבים לראש ההוצאה לפועל בבקשה לבטל המכר. גם מיום מתן החלטתו של ראש ההוצאה לפועל שלא לבטל את המכר חלפו למעלה מחודשיים בטרם פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי בבקשה לבטל את המכר ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל. משמע, בהגשת בקשות הביטול האמורות פעל המבקש כרצונו, ככל הנראה ללא מגבלת לוחות זמנים וללא הזריזות המתבקשת נוכח העובדה כי עניינו של צד שלישי עשוי להיפגע בשל צעדיו. אין בידי לקבל גישה שלפיה יכול החייב לבקש כרצונו, בכל עת, את ביטול המכר. אם יתאפשר מהלך כזה ייפגע באופן חמור ביטחונם של כלל המשתתפים ברכישת נכסים באמצעות הליכי מימוש. מכך כאמור ייפגעו החייבים עצמם ונושיהם" (שם, בעמ' 726). הנה כי כן, בנסיבות חריגות במיוחד, ניתן יהיה להידרש להצעה מאוחרת שהוגשה לאחר שהמכר אושר על ידי רשם ההוצל"פ, תוך שקילת כל השיקולים המפורטים לעיל. בענייננו, למרות שאין ספק כי ההפרש בין ההצעה החדשה, כפי שתוארה על ידי המבקש, לבין הצעתה של שורשי נדל"ן הוא משמעותי ואין להקל בו ראש (במובחן מההפרשים בין ההצעות בפס"ד ברכה ופס"ד וינקלר), שוכנעתי, לאחר שבחנתי את כלל השיקולים ולאחר ששקלתי את נסיבות ענייננו והשתלשלות הליכי ההוצל"פ בעניין מכירת מקרקעי המבקש, כי אין לקבל את הבר"ע ואין להורות על התמחרות חדשה. זאת מן הנימוקים המפורטים להלן: ראשית, כפי שנטען על ידי המשיבים, ספק אם ההצעה שהוצעה עודנה תקפה. המשיבים טענו כי ההצעה פקעה לפני כשנה, בחודש פברואר 2011. גם במכתב ב"כ המציע החדש מיום 20.2.2011 צוין כי ההצעה תקפה למשך 30 יום (נספח 30 לתגובת הבנק). כמו כן, הספק בדבר תוקף ההצעה החדשה עולה גם לאור העובדה שהמציע החדש לא התייצב לדיון ולא ביקש להישמע, גם לא בדיון שהתקיים לפניי ביום 5.2.2012, וזאת למרות שכפי שצוין על ידי הצדדים, בדיונים שהתנהלו בפני רשם ההוצל"פ התייצב המציע החדש (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 5.2.2012). יחד עם זאת אציין, כי אין המדובר בסיבה מכרעת לדחיית הבר"ע, שכן גם אם ההצעה החדשה, כפי שהוצעה, עודנה תקפה, לא הייתי מורה על התמחרות חוזרת לאור הנימוקים הבאים. שנית, הליך ההתמחרות מושא הבר"ע וכלל המחלוקות בין הצדדים הוא מיוחד באופיו באשר נפרש על פני זמן ארוך במיוחד. לפני למעלה משנתיים וחצי זכתה שורשי נדל"ן בהתמחרות לרכישת הנכס, ונחתם הסכם בינה לבין כונס הנכסים. במהלך התקופה האמורה ניתנו למבקש הזדמנויות רבות, חוזרות ונשנות, לפדות את הנכס בעצמו. המבקש לא חסך בניהול מאבקים משפטיים כנגד הליכי ההתמחרות שנוהלו, ומאבקים משפטיים אלה הסתיימו כולם לחובתו של המבקש, וטענותיו של המבקש נדחו. בעובדות שפורטו לעיל צוינו רק חלק מההליכים שניהל המבקש. כך למשל הגיש המבקש תובענה שבה עתר להצהיר כי הסכם המכר בין כונס הנכסים לשורשי נדל"ן פקע. תובענה זו נדחתה על הסף בהחלטת כב' נשיאת בית משפט מחוזי מרכז, השופטת גרסטל מיום 21.11.2011 (ה"פ 887-06-11). בהליכים הרבים שהתקיימו התייצבה שורשי נדל"ן להגן על האינטרסים שלה ועל זכותה לרכוש את המקרקעין, ורק לאחר שהם הסתיימו, וכעבור למעלה משנתיים, הועלתה, כביכול ההצעה החדשה. כן אזכיר כי בכל התקופה האמורה לא שילם המבקש דבר על חשבון חוב תיק ההוצל"פ, והחוב תפח בתקופה זו בלמעלה משלושה מיליון ₪ (סעיף 1ד לתגובת הבנק). נראה לי כי בנסיבות האמורות יש ליתן משקל משמעותי לאינטרס של שורשי נדל"ן כזוכה בנכס, כמו גם לאינטרס הבנק בסופיות הליכי המכר. פתיחתם של הליכי המכר בשלב זה על רקע הנסיבות האמורות עלול, לדעתי, לפגוע במוכנותם של מציעים להשתתף בהליכי התמחרות, ולאחר שזכו בהם כדין, להמתין בסבלנות עד לסיום ההליכים שכן יתעורר החשש שמא לאחר כל ההליכים שהתנהלו, ולאחר כל ההוצאות שהוצאו, ואף שהגיעו הצדדים 'לישורת האחרונה', יפתח כל ההליך מחדש ותיערך התמחרות חדשה. זאת ועוד, אין לשכוח כי גם לבנק יש אינטרס להשיא את התמורה בגין הנכס. בשלב זה, לאור סכום החוב בתיק ההוצל"פ אין בתמורה שהתקבלה משורשי נדל"ן בגין רכישת הנכס כדי לכסות את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ. אף על פי כן, עותר הבנק לסיומם של הליכי המכר, ולא בכדי. אכן בנסיבות שבהן הליכי המכר נמשכו למעלה משלוש שנים, מיום שמונה כונס הנכסים על זכויות המבקש במקרקעין (22.12.2008) יש לבנק אינטרס בסופיותם של ההליכים. בענייננו לא הוברר האם בכוונת המציע החדש לקבל את תנאי ההסכם שנכרת עם שורשי נדל"ן as is או בכוונתו לנהל מו"מ חדש עם כונס הנכסים. המציע החדש הבהיר, כזכור, כי הוא פועל בשמה של קבוצת רכישה, אשר סבור כי תבקש לנהל מו"מ עובר לרכישה (נספח 20 לתגובת הבנק). כמו כן לא הסכים המציע החדש להפקיד בידי כונס הנכסים את ההמחאה הבנקאית כל עוד לא ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ המורה על עריכת התמחרות (נספחים 24 ו-27 לתגובת הבנק). לכך יש להוסיף כי בהחלטתו מושא הבר"ע מיום 25.2.2011 ציין רשם ההוצל"פ כי זהותם של חברי קבוצת הרכישה, בשמה פועל המציע החדש, אינה ידועה ו"ייתכן כי נטלו בעבר חלק בהתמחרות ומבקשים להציע הצעה חדשה תחת כסות של קבוצת רכישה. ברי כי במקרה כזה אין מקום לאפשר למציע שנטל חלק בהתמחרות ולא זכה לעקוף את ההליך בו זכתה הקונה כדין" (עמ' 3 להחלטת רשם ההוצל"פ). לפיכך, משהפרטים אודות ההצעה החדשה אינם ברורים דיים, והמציע החדש לא הפקיד בידי כונס הנכסים את ההמחאה הבנקאית כ'דמי רצינות', אכן עולה חשש לפגיעה לא מידתית ברוכש, כמו גם בזוכה. שלישית, שיקול נוסף שהנחה אותי שלא להורות במקרה זה על קיום התמחרות נוספת, היא העובדה לפיה בהליכי הערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, בהן אושר המכר ונדחו טענות המבקש, לא עוכבה השלמת הליכי המכר. בינתיים הושלמה עסקת המכר עם הרוכשת שורשי נדל"ן, עסקת המכר דווחה לרשויות המס, שולם מס כנדרש בגינה, התמורה שולמה על ידי שורשי נדל"ן לכונס הנכסים, שורשי נדל"ן קיבלה את החזקה במקרקעין, וכל שנותר הוא רק לרשום את זכויותיה במקרקעין. עובדות אלה המצטרפות לנסיבות שפורטו לעיל, הופכות את עסקת המכר ל'מעשה עשוי' ויהיה זה לא הוגן, אם לא בלתי אפשרי להחזיר את 'הגלגל לאחור' ולהורות על קיום ההתמחרות. לסיכום, אכן במקרים שונים שעניינם בנסיבות חריגות, אפשרו בתי המשפט להיזקק להצעה חדשה שהוצעה לאחר שנחתם הסכם מכר בין הנושה לקונה. גם אני בפרשה שנדרשתי אליה בעבר קבעתי כי יש לקיים התמחרות חדשה לאחר הגשתה של הצעה חדשה (רמ"ש 23064-12-09 קנמוני ואח' נ' שנדר ואח' (לא פורסם, 2.11.2010), אך זאת בנסיבות השונות לחלוטין מענייננו אנו, אשר כפי שפורטו לעיל אינן מאפשרות, לדעתי, עריכת התמחרות חדשה והשבת הגלגל לאחור. סוף דבר על כל אלה - הבר"ע נדחית. שקלתי את סוגיית ההוצאות ובנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתנה היום, ה' אדר תשע"ב, 28 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התחייבות עצמית