רקע 1. התובע, עבד אל כרים סלימאן, הגיש תובענה על סך של 100,000 ₪ נגד חברת חבמ"ל בע"מ בגין הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו בעקבות הליך משפטי שהתובע כלל לא היה צד לו. הנתבעת, חברה העוסקת ביצור מוצרי רשת גדרות ומסמרים, היא הזוכה בתיק הוצאה לפועל 02-37706-09-4 אליו צורף התובע כחייב. העובדות שאינן במחלוקת 2. ביום 11.6.07 הגישה חבמ"ל לבית משפט השלום בנצרת כתב תביעה בסדר דין מקוצר בתא"מ 4047/07 (להלן: "ההליך הקודם"). כתב התביעה בהליך הקודם הוגש נגד אדם בשם X סלימאן וביום 15.11.07 צירפה חבמ"ל לתיק נתבע נוסף בשם X X X (להלן: נתבעים 1 ו-2 או צד ג'1 וצד ג'2 בהתאמה). בכתב התביעה לא צוין מספר תעודת הזהות של נתבע 2 אך צוין כי נתבע 2 הוא אביו של נתבע 1. ביום 7.7.09 ניתן בהליך הקודם פסק דין על דרך הפשרה ולפיו חויב נתבע 2 במלוא סכום התביעה ואילו התביעה נגד נתבע 1 נדחתה (להלן פסק הדין). ביום 3.2.2010 תיקן בית המשפט את פסק הדין על דרך הוספת מס' תעודת הזהות של נתבע 2 - X , כאשר לימים הסתבר כי זהו מספר תעודת הזהות של התובע דכאן. בעקבות התיקון האמור ננקטו נגד התובע הליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק הוצל"פ 02-37706-09-4. ביום 30.11.10 תוקן פסק הדין בשנית באופן ששמו של נתבע 2 נרשם כעאטף סלימאן. טענות התובע 3. התובע טוען כי חבמ"ל פעלה בחוסר תום לב והטעתה את בית המשפט עת שעתרה להוספת תעודת זהות של התובע לפסק הדין בהסתמך על מסמכים לא נכונים שהגישה לבית המשפט. צוין כי נתבעים 1 ו-2 התנגדו לבקשה אולם בית המשפט נעתר לה. ביום 8.3.10 ביקשה חבמ"ל לעדכן בהתאם את פרטי החייב בלשכת ההוצאה לפועל וכתוצאה, צורף התובע כחייב בתיק ההוצאה לפועל. 4. ביום 31.5.10, כאשר נודע לתובע אודות הוספתו כחייב, הוא פנה לנתבעת לבירור העניין אולם זאת הפנתה אותו לתיקון שנעשה על סמך מצגי השווא כלפי בית המשפט. התובע הפנה את תשומת לבה של חבמ"ל כי מדובר בטעות אולם חבמ"ל סירבה לפעול לתיקון המצב. נטען שמכאן החלה מסכת התעללות, התכתבות ופניות לבית המשפט תוך כדי שהופעלו הליכי הוצל"פ כנגד התובע. 5. ביום 6.6.10 פנה התובע לבית משפט השלום בנצרת וביקש ביטול התיקון שהביא להוספתו כנתבע וחייב וצרף תצהיר וצילום תעודת זהות שלו המראה בבירור כי אינו האדם הנכון. חבמ"ל הגישה תגובה בה שוב הוצגו עובדות לא נכונות. נטען שרק ביום 12.8.10 לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ רבים ש"שיתקו את התובע ואף עיכבו את יציאתו מן הארץ" הגישה חבמ"ל בקשה למתן צו למשרד הפנים כדי לקבל את שמו ומספר תעודת הזהות של נתבע 2, החייב המקורי. ביום 11.10.10 נאותה חבמ"ל להסכים לביטול ההחלטה נגד התובע. ביום 13.10.10 התקבלה בקשה לביטול ההחלטה מיום 3.2.10 ותיקון פסק הדין מיום 7.7.09 כאשר חבמ"ל חויבה בתשלום 3,000 ₪ הוצאות. נטען שחרף ביטול ההחלטה לא נסגר תיק ההוצל"פ עד ליום 9.11.10 בעקבות הגשת בקשה על ידי התובע. 6. נטען שהליכי הוצל"פ גרמו לתובע נזקים רבים ובין היתר עיקולי צו ג' על חשבונותיו וכן אצל חברות ביטוח, הגבלת רישיון נהיגה, הגבלת דרכון, הגבלת כרטיס אשראי, הגבלה בבנק ישראל (שיקים) הגבלה ברשם החברות והגבלה ביציאה מן הארץ. 7. נטען שהתובע מעולם לא היה צד להליך הקודם או לתיק ההוצל"פ שנפתח בעקבותיו ושחבמ"ל התרשלה כאשר צרפה אותו לתביעה ולהליכי ההוצל"פ. נטען שמדובר במעשה רשלני ברור אשר גרם לתובע נזקים. טענות חבמ"ל 8. חבמ"ל הגישה כתב הגנה בו טענה שהתובע דכאן הינו אחיו של נתבע 2 בהליך הקודם ובעל חנות צמודה לחנותם של הנתבעים בהליך הקודם. בנוסף נטען שהנזק, עד כמה שנגרם, חוסה תחת חסינות מפני תביעה כאמור בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. נטען כי מספר תעודת הזהות של נתבע 2 לא היה ידוע לחבמ"ל ועל כן לא צוין בכתב התביעה בהליך הקודם. נטען שבכתבי הטענות בהמשך נמנעו הנתבעים במכוון מציון תעודת הזהות של נתבע 2 וכך הוגשו גם בקשות רשות להתגונן בצירוף תצהירים, לרבות תצהיר של נתבע 2 ללא מספר תעודת זהות. 9. נטען שביום 7.7.09 ניתן פסק דין על דרך הפשרה לפיו חויב נתבע 2 במלוא סכום התביעה ואילו התביעה נגד נתבע 1 נדחתה. כיוון שסכום פסק הדין לא שולם, פתחה חבמ"ל תיק הוצל"פ כנגד X X X, מספר ת.ז. X , על פי הנתונים שהיו בידיה. ב"כ הנתבעים פנה לחבמ"ל בטענה שהאיש נגדו נפתח תיק הוצל"פ אינו נתבע 2 אלא "אביו הזקן". חבמ"ל דרשה לקבל מספר תעודת זהות של נתבע 2 אולם סורבה. בכל זאת, נוכח הטענות לפגיעה אפשרית באדם זקן שהוא אביו של נתבע 2, פנתה חבמ"ל לברר פרטי אביו של נתבע 1 (שכן לפי הצהרת הנתבעים נתבע 2 הינו אביו של נתבע 1). בירור לא פורמאלי במשרד הפנים (נטען שבהעדר תעודת זהות לא ניתן לבצע בירור פורמאלי) העלה כי מספר תעודת הזהות של אבי נתבע 1 הוא X . ביום 12.1.10 הגישה חבמ"ל בקשה לתיקון השמטה בפסק הדין וביקשה להוסיף את מספר תעודת הזהות לשמו של נתבע 2. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעים שלא הכחישו ולא אישרו את מספר תעודת הזהות כמספר השייך לנתבע 2. נטען שמדובר במעשה חמור של הטעייה מצד הנתבעים כאשר נמנעו מציון מספרי תעודת זהות בתצהיריהם ובכתבי הטענות וגם לא מסרו בסוף תשובה מובנת וברורה ביחס לפרטים הנכונים. 10. נטען שבית המשפט אכן הוטעה על ידי הנתבעים וביום 3.2.10 תיקן את פסק הדין והוסיף את לפרטיו של נתבע 2 את מספר תעודת הזהות של התובע כאן. בעקבות ההחלטה האמורה החל ממאי 2010 ננקטו הליכי הוצל"פ נגד התובע בתיק הנוכחי. נטען שהתנהלותו של התובע לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ מעידה על שיתוף פעולה עם הנתבעים. בדיעבד התברר שהתובע הינו אחיו של הנתבע 2 ובעל חנות צמודה לחנותם של הנתבעים אך במקום להציג את הדברים כהווייתם בחר התובע לערפל את פנייתו וטען כי אין לו כל הכרות או קשר עם הנתבעים. חבמ"ל העבירה לתובע את פסק הדין המתוקן ואת הבקשה לתיקון לעיונו. תחת שיענה תשובה שבה מוצגות העובדות כהווייתן, בחר התובע להגיש בקשה דחופה לביטול החלטה. גם בבקשה זו לא גילה התובע את כל העובדות לרבות הקשר בינו לבין הנתבעים. בתגובתה לבית המשפט חבמ"ל הסכימה לביטול ההחלטה אם אכן מדובר באדם הלא נכון אך ביקשה שבית המשפט יורה לנתבעים למסור את תעודת הזהות הנכונה של נתבע 2 בהליך הקודם. בית המשפט הורה שיש להמציא את מספר תעודת הזהות של נתבע 2 טרם מתן החלטה אך גם בשלב זה סרבו הנתבעים למסור את המספר, תוך כדי התחמקות והתחכמות. נטען שדבר זה מעיד על שיתוף פעולה בין התובע לנתבעים. נטען שבלית ברירה ביקשה חבמ"ל מבית המשפט צו שיורה למשרד הפנים למסור את פרטי תעודת הזהות של נתבע 2 בהליך הקודם. תשובת משרד הפנים הייתה שאביו של נתבע 2 הינו עאטף X בן X ת.ז. X . בהתאם הגישה חבמ"ל הודעה בה היא מסכימה לביטול ההחלטה על פיה הוסף מספר תעודת הזהות של התובע כאן לפסק הדין והתבקש תיקון שני של פסק הדין כך שירשם עאטף X ת.ז. X כחייב נוסף. 11. נטען שמיד לאחר קבלת הפרטים ממשרד הפנים פנתה חבמ"ל ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לבטל את ההליכים שננקטו נגד התובע כאן. הבקשה הוגשה ביום 5.10.10 וביום 6.10.10 בוטלו ההליכים. נטען שהליך עיכוב יציאתו של התובע כאן מן הארץ בוטל כבר ביום 30.6.10. באשר להמשך ההליכים בבית המשפט, ניתנה הודעה ביום 13.10.10 על ביטול ההחלטה מיום 3.2.10. הוער כי בגדר ההחלטה האמורה חויבו המשיבים כולם בתשלום הוצאות לתובע כאן בסך 3,000 ₪, משמע, בית המשפט ראה בנתבעים כאן שהטעו אותו והפרו את צוויו כאחראים להחזר הוצאות התובע כאן, ביחד ולחוד עם חבמ"ל ובשיעור של 2 ל-1 לטובת חבמ"ל. נטען שסיום הפרשה הגיע ביום 30.11.10 כאשר בית המשפט נעתר לבקשת חבמ"ל להורות על תיקון שני של פסק הדין מיום 7.7.09 באופן ששמו של נתבע 2 יירשם כעטאף X, ת.ז. X. 12. נטען כי מבירורים שערכה חבמ"ל עלו הפרטים הבאים: התובע כאן, עבד אלכרים X, ת.ז. X, הוא דודו של X X, ת.ז. X (נתבע 1 בהליך הקודם) ואחיו של עטאף X, ת.ז. X (נתבע 2 בהליך הקודם); עבד אל רחמן X X, ת.ז. 021276274 (שפרטיו הופיעו תחילה כפרטי נתבע 2), הינו אביהם של התובע ושל נתבע 2 וסבו של נתבע 1; התובע כאן, הינו באמצעות חברה בשליטתו בעלים של חנות לחומרי בניין הצמודה לחנותו של נתבע 1; חנויות חומרי הבניין קיימות בצמידות למתחם המגורים המשפחתי בו מתגוררים כל האנשים שפרטיהם צוינו לעיל. 13. חבמ"ל טענה שמי שהטעה וגרם לתסבוכת היו הנתבעים בהליך הקודם בכך שלא מסרו פרטים נכונים ומלאים. נטען שהתובע שהינו אחיו של נתבע 2 בהליך המקורי, שיתף פעולה עם התנהלות זו. 14. על בסיס הדברים שפורטו לעיל, חבמ"ל מסרה הודעת צד שלישי לX X, ת.ז. X, ולעאטף X ת.ז. X. 15. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הם מוותרים על חקירות והסכימו להגשת סיכומים. הועלתה אפשרות למתן פסק דין על פי סעיף 79א' לחוק שבסופו של דבר לא הבשיל. עמדת התובע בסיכומיו 16. בסיכומיו חזר התובע על תיאור העובדות שסיפק בכתב התביעה והטענות לגבי הרשלנות שפורטו בו. ביחס להגנת חבמ"ל נטען כי מדובר ב"תעוזת מצח" מצידה שאין היא מקבלת עליה אחריות למעשיה ותחת זאת מאשימה את התובע בחוסר תום לב וברמאות. נטען שרמת הוכחת טענות מסוג זה ידועה וכי חבמ"ל לא עמדה בה. נטען שדי בהחלטת בית המשפט מנצרת שחייבה את חבמ"ל בהוצאות "כדי לראות כמעשה בית דין" בכל הקשור לקביעה כי אין קשר בין התובע לצד ג' 2. נטען שאילו היה קיים קשר כזה, לא היתה חבמ"ל מחויבת בהוצאות. 17. נטען שעבדאלכרים ועטאף עבדאלרחים הינם שמות שונים ולא זהים ואם בהבדל זה לא די, "הרי מה לחומרי בניין ולחנות שמנהל התובע". נטען שאין יותר פשוט מבדיקה במשרד הפנים או לכל הפחות להיעזר באותו סוכן שמכר לפי טענת חבמ"ל חומר בניין לאותו עטאף. נטען שחבמ"ל ייחסה גם לבית המשפט מעורבות בטעות כאשר ניתנו פסק דין והחלטות עם תעודת זהות לא נכונה. נטען עוד שההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע כלל אינה רלוונטית למקרה. 18. ביחס לטענה בנוגע להוצאות שהוטלו נטען כי הוטלו הוצאות רק בגין אותם הליכים ולא בגין הנזקים נוספים שנגרמו לתובע. נטען שטענת חבמ"ל שלא נקטה בהליכי הוצל"פ רבים אינה נכונה היות ובאמצעות סעיף 66 לחוק ההוצל"פ מוטלות מגבלות רבות. 19. נטען שאין חולק שחבמ"ל אחראית כלפי התובע בגין הנזקים שהוסבו לו. נטען שננקטה שורה ארוכה של פעולות רשלניות. נטען שיש לחייב את חבמ"ל עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בעקבות הפעולות האמורות. 20. ביחס לנזק ממוני ביקש התובע שייפסק פיצוי על פי האומדן והיפנה לת"א 62611/03 (אלמסלי) ות"א 6181/08 (אלבז) . עמדת חבמ"ל בסיכומיה 21. חבמ"ל טענה שנפלה קורבן למעשה רמייה והטעיה מתמשך מצד הנתבעים בהליך הקודם שהם הצדדים השלישיים בתובענה כאן. חבמ"ל חזרה והזכירה שהתובע כאן הינו אחיו של צד ג'2 ודודו של צד ג'1 ובעל חנות צמודה לחנותם של הצדדים השלישיים. חבמ"ל חזרה וטענה שהצדדים השלישיים נמנעו ממסירת פרטים נכונים כמתחייב על פי דין בתביעה המקורית וזאת על אף שבית המשפט הורה להם לתיתם. חבמ"ל טענה שסיפקה את מירב הפרטים שיכלה לספק במסגרת תביעתה המקורית, שצד ג'2 הינו אביו של צד ג'1 ומנהל יחד איתו את החנות. נטען שתקנה 9(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") אינה מחייבת תובע לציין תעודת זהות של נתבע ומפרטת שכתב תביעה יכלול שם, מספר תעודת זהות ומקום מגורים במידה שניתן לבררם. זאת, בשונה מתקנה 50 לתקסד"א שמחייבת שבכתב ההגנה יציין הנתבע את מספר תעודת הזהות שלו וכן את מענו. נטען שעל אף ההוראה הברורה, לא צוינה תעודת זהות של צד ג'2 בכתב ההגנה וחמור מכך, מספר תעודת הזהות לא צוין גם בכל התצהירים שהגיש צד ג'2 לתיק בית המשפט. 22. נטען שלא ניתן להגיש שאילתה למשרד הפנים ללא תעודת זהות וכי חבמ"ל עשתה כמיטב יכולתה כאשר ערכה בירור לא פורמאלי. נטען שאין חבמ"ל נושאת באחריות למתן תשובה מוטעית ממשרד הפנים וכי לא היה בכך כדי לגרום נזק לתובע שכן על בסיס המידע האמור, הגישה חבמ"ל לבית המשפט בנצרת בקשה לתיקון השמטה בפסק הדין על דרך הוספת תעודת הזהות. נטען שהבקשה הועברה כמקובל לתגובת הצדדים השלישיים ואלו יכלו בנקל להביא לתיקון הדברים או להכחיש כי מדובר במספר הנכון ותחת זאת בחרו לנסח תגובה מתחכמת ומטעה. נטען עוד שבתגובה לנקיטת הליכי הוצל"פ נגדו בחר התובע להציג מצב מעורפל, מטעה וחלקי בו הוא הכחיש את מעורבותו אבל לא הסביר במה מדובר. נטען כי ייתכן והתובע ניסה לגונן על אחיו אולם כשמדובר בסופו של עניין בסיוע להטעיית בית המשפט ולשכת ההוצאה לפועל. נטען שמי שבוחר לנהוג כך, אינו יכול לטעון כי נהג כדין ועשה להקטנת נזקיו. נטען שהתובע בחר להגיש בקשה לבית המשפט שגם במסגרתה לא מסר את כל העובדות ולא גילה את הקשר שלו לצדדים השלישיים. נטען שבית המשפט הורה על מתן מספר תעודת הזהות של נתבע 2 טרם קיבל החלטה, דבר המצביע על כך שגם בית המשפט לא סבר שבבקשת התובע יש בסיס עובדתי מספיק לקבוע כי אינו הנתבע הנכון. נטען שאף בשלב זה סרבו הצדדים השלישיים למסור מספר תעודת הזהות של צד ג'2. נטען שדבר זה מעלה שהיה שיתוף פעולה בין התובע לצדדים השלישיים. 23. נטען שבלית ברירה ביקשה חבמ"ל מבית המשפט צו כלפי משרד הפנים למסור את פרטי הזהות של צד ג' 2. גם אז, הצד השלישי סרב להגיב עליה בטענה שאינו מיצגו יותר. בהתאם לתשובת משרד הפנים תוקנו כתבי הטענות ללא עיכוב. נטען עוד שכאשר הוטלו הוצאות חויבו המשיבים כולם ומכך עולה שבית המשפט בנצרת ראה בצדדים השלישיים בהליך כאן שהטעו אותו והפרו את צוויו כאחראים להחזר הוצאות יחד עם חבמ"ל ואף ביחס של 2 ל- 1 לטובת חבמ"ל. נטען שגם בהליך דנן הצד השלישי לא מסר כתובת להמצאה או ציון תעודת זהות. 24. נטען כי לא נגרמו לתובע כאן נזקים ומכל מקום שחל סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע היות ומדובר בנזקים כתוצאה מהחלטה שיפוטית המהווה פרסום מותר. באשר לרשלנות נטען כי אין לייחס לנתבעת חוסר תום לב או רשלנות היכולים להביא לחיובה שהרי היא פעלה בהתאם למידע שהיה בידיה אשר השיגה במאמץ סביר. נטען שטעות, אם הייתה, נעשתה באחריות הצדדים השלישיים והתובע ששיתף איתם פעולה (ע"א 2273/02) . נטען שלא נמצאה דוגמא לפסיקת פיצויים לזכות תובע שיכל למנוע את ההליכים נגדו על ידי מסירת מידע נכון לבית המשפט אך נמנע מכך. 25. נטען שללא עילת תביעה על פי לשון הרע, על התובע להוכיח את נזקיו. נטען שלא הוכחו נזקים כתוצאה מעוגמת נפש ומכל מקום מתנהל נגד התובע תיק הוצל"פ בגין תיק קודם בסך של 5 מליון ₪. 26. ביחס לצדדים השלישיים נטען כי החטא הראשוני בתיק רובץ לפתחם. הם אלה שהסתירו את זהותו של נתבע 2 בהליך הקודם מבית המשפט בנצרת וגרמו להטעיות בהמשך. נטען שקיימת חובה לציין תעודת זהות בכתב הגנה כאמור בתקנה 50 בתקנות תקסד"א וכי החובה לציין תעודת זהות בתצהיר נובעת מדיני הראיות. נטען שצדדי ג' לא היו רשאים למסור תשובה מתחכמת לבית המשפט בעניין זיהויו של צד ג' 2 והיו חייבים למלא אחר הצו השיפוטי שחייב אותם למסור פרטי תעודת הזהות. עמדות צדדי ג' 1 ו- 2 בסיכומיהם 27. צד ג' 1 טען שהתביעה המקורית נגדו נדחתה. נטען שזו דינה של ההודעה ושחבמ"ל ממשיכה לרדוף אותו מסיבה לא ברורה. נטען שלצד ג' 1 אין כל קשר לקנוניה הנטענת. נטען שעסקו של צד ג' 1 אינו קשור לעסקו של התובע בתיק המקורי. 28. צד ג' 2 טען שנפל קורבן למעשי חבמ"ל וכי אינו הצד הנכון לתביעה. לטענתו, "למרבה הפלא, מצאתי את עצמי חייב למרות שאחר לקח את הסחורה...". צד ג' 2 טען שדברי חבמ"ל אינם נכונים וכי הוא אינו אשם בטעויות חבמ"ל, שלא רימה ולא הטעה אותה. הוא טען שאיש המכירות מטעמה הביא לתוצאה בפסק הדין המקורי ללא כל צדק. כלפי חבמ"ל נטען כי "הם רוצים כסף בכל מחיר, ופעם תובעים את בנו ופעם את אביו ופעם את אחיו שאינם שייכים למקרה". נטען שהסוכן אשר ביצע את העסקה היה יכול על נקלה לברר את הפרטים הנכונים. נטען שמעולם הוא לא הטעה מאן דהוא ושיש לדחות את ההודעה נגדו. דיון 29. ראשית, אין רלוונטיות לחוק איסור לשון הרע. אמנם התובע טען לתחולת החוק במסגרת כתב תביעתו וחבמ"ל טענה להגנה על סמך סעיף 13(5) לחוק אולם, אין מדובר בפרסום אשר הביא לפגיעה בשמו הטוב של התובע או לנזק. 30. בהליך הקודם שהתנהל בבית משפט בנצרת, ניתן פסק דין נגד צד ג' 2 בלבד כאשר כלפי צד ג' 1 לא הוטל חיוב. חבמ"ל תיקנה את פסק הדין באופן שגוי וגם נקטה הליכי הוצל"פ שגויים נגד התובע כאן כאשר סברה שהוא הנתבע 2 בהליך המקורי. 31. נכון הוא שתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת תובע לפרט בכתב התביעה את שמו של הנתבע ומספר זהותו אך חובה זו מסויגת במונח הכלול בסיפא של הסעיף "במידה שניתן לבררם". במקרה דנן, ברור כי חבמ"ל יכלה לבקש את אותו צו שביקשה מבית המשפט בסופו של דבר כבר בשלבים המקדמיים ואף היתה חייבת לעשות כן. השתהותה בעניין זה גרמה לכך שהתובע כאן שורבב לתוך הליך לא לו, והוצאו נגדו צווים שונים שהגבילו אותו והסבו לו לכל הפחות עוגמת נפש. 32. יחד עם זאת, מהמסמכים שצורפו להודעה לצדדים שלישיים עולה שאכן צד ג'2 עשה כל שביכולתו בכדי להשתמט ממתן פרטים נכונים ובשלבים שונים של הדיון אף נמנע מלמלא אחר חובות פרוצדוראליות שונות. כך, נמנע מלציין את מספר זהותו בבקשת רשות להתגונן (נספח ב' להודעה). כך גם עשה בתצהירים שהגיש באותו הליך (נספח ג' להודעה) כמו גם בכתב הגנתו וזאת חרף החיקוק המחייב זאת כאמור בתקנה 50 לתקסד"א. 33. יתרה מכך, צד ג'2 לא בחל בשום אמצעי על מנת להקשות על חבמ"ל לאתר את פרטיו בכדי להוציא את פסק הדין שניתן נגדו לפועל. כך, כשנתבקשה תגובתו לבקשת חבמ"ל לתקן את פסק הדין ע"י הוספת תעודת הזהות של התובע דכאן, לא הכחיש או אישר את נכונות המספר אלא סיפק תגובה מתחכמת לפיה: "אין שום ערובה לכך כי האדם או הגוף שמבוקש לצרפו הינו בעל הדין הנכון..." (נספח ח להודעה). בהמשך אף הגדיל לעשות וסירב לאפשר לבא כוחו להעביר את מספר זהותו לבית המשפט כפי שנדרש לעשות בהחלטת בית המשפט מיום 27.6.10 (נספח יג להודעה). ייתכן ויש ממש בטענות חבמ"ל בנוגע להעדר שיתוף פעולה מצד צד ג' 1 ושיתוף פעולה כלשהו בין התובע לבין הצדדים השלישיים. שיתוף הפעולה האמור התבטא בהליכים במה שניתן לכנות כהעדר סיוע בבירור הפרטים הנכונים של הצדדים. על בסיס החומר הנמצא בפניי, אין בידי כדי לקבוע כי ביחס לתובע הדברים עולים עד כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, דבר אשר היה מביא לביטול זכותו לקבל סעד בתביעה דנן. סוף דבר 34. כתוצאה מכל האמור לעיל, נראה לי שיש להעריך את נזקיו של התובע על פי האומדן. בנסיבות, יש מקום לפסוק את הסך של 7,500 ₪ לטובת התובע כאשר סכום זה נפסק בין היתר, בהתחשב בהיקף הסכום שנפסק בהליך הקודם והעובדה כי נגד התובע התנהלו הליכים נוספים במסגרת ההוצאה לפועל באותו זמן. 35. אשר על כן אני מורה לחבמ"ל לשלם לתובע סך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום מיום ביצוע התשלום על ידי צד ג' 2 לנתבעת כאמור להלן. היות שמצאתי כי צד ג' 2 נושא באחריות כלפי חבמ"ל בגין הטעות, אני נעתר להודעה לצד ג'2 ומחייב את צד ג'2 לשפות את חבמ"ל על כל סכום אשר תשלם בפועל לתובע על פי פסק דין זה וזאת בתוך 30 יום מיום הדרישה הראשונה לכך. נגד צד ג'1 אין מקום לקבל את ההודעה. מדובר באדם שלא חוייב בהליך הראשון ולא היה אמור לשאת בשום תשלום כלפי הנתבעת. מכאן הוא לא היה חייב בשיתוף פעולה אקטיבי לתיקוטן הטעויות שנעשו בהמשך. באשר לשכ"ט עו"ד והוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. מסמכיםמשרד הפניםתעודת זהות