חיוב בהוצאות עקב הארכת הדיון שלא לצורך ההליך 1. המדינה הגישה שתי הודעות ערעור, כפי שיפורטו להלן, בנושא חיוב המדינה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בשל התנהלות אשר יש בה כדי להאריך את ההתדיינות בהליכים המתקיימים בבית המשפט לתעבורה. ההודעות הוגשו על דרך של ערעור, ואולם המזכירות פתחה את ההודעות כבקשת רשות ערעור, בשני תיקים נפרדים והעבירה כל תיק לדיון בפני שופט אחר. לעניין הגשת הליך אזרחי על אף שמדובר בהוצאות שהוטלו במסגרת הליכים פליליים, הפנה ב"כ המדינה לבג"ץ 2685/92 (שמחה ניר נ' כב' נשיא בית משפט המחוזי בבאר-שבע, פ"ד מז(2) 203, להלן: פס"ד ניר. כן ראה ע"א 10711/06 עו"ד אלי כהן נ' מדינת ישראל תק-על 2006(4) 4996 (2006)). יחד עם הגשת ההודעות הגישה המדינה בקשה לאיחוד דיון, והפנתה הבקשה לכב' הנשיאה גילאור. יש להניח כי הבקשה לאיחוד דיון הוגשה באופן זה, מן הטעם שנציג הפרקליטות לא בירר אם התיקים הועברו לשופטים. איחוד הדיון 2. לעניין איחוד הדיון, משהועברו התיקים ונקבעו בפני שופטים, הרי שלא היה מקום להפנות את הבקשה לדיון בפני כב' הנשיאה, השופטת גילאור. בקשה לאיחוד דיון צריכה לבוא בפני השופט הדן בתיק. מאחר ששני התיקים הועברו לשופטים שונים, הרי שעל פי נהלי בית המשפט, האיחוד בוצע בפני אותו שופט אליו הועבר התיק הראשון, על פי המספר שצויין על גביו. לפיכך, אני נעתרת לבקשת האיחוד ומורה על איחוד הדיון בשתי הבקשות. הפרוטוקול יתנהל ברע"א 38788-02-12. סיווג ההליך ומשיב נוסף כבעל דין נדרש: 3. בשאלת בעל דין נדרש - משהוגש הליך בנושא הוצאות בהן חוייבה המבקשת לטובת אוצר המדינה, צריך היה לצרף - לפחות לכאורה - כמשיב נוסף את: הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית אגרות, קנסות והוצאות, המיוצגת אף היא על ידי הפרקליטות. על דרך הזהירות, אני מורה על צירוף הנהלת בתי המשפט כמשיב על ידי, כמפורט בפרוטוקול. בנסיבות העניין, לאור מהות הבקשה ותוכנה, ללא בקשת תגובת המבקשת. יחד עם זאת, בהיות המשיב הנוסף מיוצג אף הוא על ידי הפרקליטות, חזקה היא כי במקרה כגון זה תשקול עמדתה לא רק כבעל דין, אלא גם כמייצגת את הנהלת בתי המשפט (ראה לעניין זה, סע' 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]). 4. לעניין מהות ההליך, האם היה מקום להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור כאשר מדובר בהטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, יש להפנות לע"א 9161/09 (עו"ד יהושע רוזנצוויג נ' מדינת ישראל, כב' הרשמת גאולה לוין, כתוארה אז [17/2/10]), שם נקבע בין היתר, שכאשר המערער הוא בעל הדין בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט, וההתייחסות היא אליו ולא אל בא-כוחו של בעל הדין, הרי שאותו בעל דין ממשיך ליטול חלק בהליך העיקרי, ולכן, יש לראות את הליך ההשגה על ההחלטה בדבר הטלת הוצאות כ'החלטה אחרת', שהזכות להשיג עליה היא בדרך של בקשת רשות ערעור. זאת לעומת החלטה המורה על הטלת הוצאות על צד "זר" להליך, למשל כאשר מוטלות הוצאות לטובת אוצר המדינה בעת שהמדינה עצמה איננה צד להליך העיקרי או הוצאות אישיות על עו"ד שהוא עצמו מייצג, אך אינו בעל דין (ראה לעניין זה סע' 4 ו-5 להחלטה האמורה, אשר הפנו לצורך השוואה לרע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל [17/8/06], פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס וכן פסקה 5 לאותו פסק דין) . 5. בענייננו, מדובר בהוצאות שהוטלו על המדינה - משטרת ישראל, לטובת אוצר המדינה, במסגרת הליך פלילי שטרם הסתיים. המדינה עצמה היא בעלת דין בהליך העיקרי. במקרה כגון זה, נוטה אני לקבל את עמדת כב' השופטת גאולה לוין, כרשמת, שמדובר ב'החלטה אחרת' ולא ב'פסק דין' שסגר את התיק. במקרה זה מדובר למעשה במחלוקת צדדית שאין לה זיקה ישירה להליך העיקרי, והשגה כגון זו, צריך שתהא בדרך של בקשת רשות ערעור, על דרך ההשוואה להליכים שהוזכרו בסע' 7 להחלטת השופטת לוין, כרשמת (רע"א 8875/99, שמואל סירנו נ' מנהל אגף המכס והמע"מ [9/7/00]); רע"א 4263/02 כהן הילה נ' דולב חב' לביטוח בע"מ [16/10/02]). ניתן עוד להפנות להחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בע"א (י-ם) 7825-06-11 [16/6/11], (כב' השופט משה סובול), ממנה ניתן להוסיף ולהסיק כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור ולא הודעת ערעור. שם קבע בית המשפט שכאשר החיוב בהוצאות הוטל על אחד מבעלי הדין בהליך פלילי, הרי שכלל לא ניתן להגיש ערעור על החלטות ביניים, למרות שמהות הערעור עצמו הוא אזרחי, ולכן במקרה כגון זה ניתן למעשה לערער על ההחלטה רק במסגרת פסק הדין שיינתן, ואם מבקשים לנקוט בהליך ערעור על ההחלטה כהחלטת ביניים, הרי שניתן לעשות כן רק לאחר נטילת רשות. לפיכך, אני מאשרת את אופן פתיחת התיקים על ידי המזכירות ומתקנת את הודעות הערעור לבקשות רשות ערעור. דחיית הבקשות ללא צורך בתשובה 6. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן, אני מוצאת כי אין הן מצריכות תשובה. 7. בקשות רשות הערעור מתייחסות להחלטות בית משפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט שמואל יציב), בכל אחד מתיקי הערעור, לפי הפירוט הבא: על החלטה מיום 9/1/12 בתיק ת"ד 5323-07-10 הוגשה בקשת רשות הערעור בתיק בר"ע 38788-02-12. באותו מקרה הוטלו על המבקשת 1,000 ₪ הוצאות, מאחר שלא דאגה לוודא כי העדים מטעמה מודעים למועד שנקבע לדיון, ובמיוחד משמדובר בתופעה חוזרת, וההחלטות בעבר במקרים דומים הועברו על ידי בית משפט לתעבורה למפקח הכללי של המשטרה, לרבות הבהרה בפני מפכ"ל המשטרה על התופעה האמורה. התשובה שנתקבלה שם הייתה כי מדובר בשתי תקלות נקודתיות. בהחלטה נשוא הבקשה, הבהיר בית המשפט לתעבורה כי מדובר במקרים רבים בהם חוזרת התופעה על עצמה, ובית המשפט נדרש לדחיית מועדים בשמיעת התיקים. בקשת רשות הערעור הנוספת בתיק רע"א 39883-02-12, מתייחסת להחלטה מיום 26/1/12 בתיק תת"ע 7035-09-11, לפיה לא פעלה התביעה כנדרש על ידי בית המשפט ונמנעה מלהגיש הסדר טיעון בכתב בשני עותקים - הסדר עליו הורה בית המשפט בעבר, כדי שגם בידי הסנגור יהיה עותק מן ההסדר - וזאת כדי למנוע בזבוז זמן עקב הצורך לוודא מה היה תוכן ההסכמה, וכדי שבית המשפט לא יידרש לדיון נוסף באותו תיק, קודם לגזירת הדין. באותו הליך חייב בית המשפט את התביעה - משטרת ישראל - בתשלום הוצאות בסך של 500 ש"ח. 8. המדינה (להלן: המבקשת) בהתייחס לרע"א 38788-02-12 טוענת, כי העדים שלא התייצבו בתיק התעבורה לצורך שמיעת הראיות הוזמנו על ידי בית המשפט עצמו, וכי למבקשת "אין אפשרות להכריח אותם להגיע למתן העדות בלא צו הבאה. לגבי עד עובד מדינה (שוטר) הרי אם הוא לא התייצב לדיון ללא סיבה, ניתן לטפל בו בהליך משמעתי (וגם לבקש צו הבאה)" (ראה סע' 5 של ההודעה). לעצם החובה לוודא שאכן העדים מטעם התביעה יופיעו לדיון, חזרה המבקשת וטענה כי הזימון נעשה על ידי בית המשפט, הדיון בהוכחות הוא דיון ראשוני, ולמבקשת "אין סמכות חוקית להכריח את העדים להגיע בלא צו הבאה (ככל שיש בכך צורך)". עוד טענה המבקשת שבאותו מקרה הוציא בית המשפט צו הבאה כנגד שני עדי תביעה (אזרחים), ולמרות האמור לא הגיעו אלה להעיד. 9. המבקשת איננה מתעלמת מהסמכות הנתונה לבית המשפט לחייב בעלי הדין בהוצאות במסגרת הליך פלילי, מכוח תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, אך זאת לטענתה לטובת הצד שכנגד (ההדגשה במקור - ש' ו') ולא לטובת אוצר המדינה, בכלל, ומקל וחומר שלא חיוב של המדינה עצמה לשלם הוצאות לעצמה. יתר על כן, אם יגיע בית המשפט למסקנה שקיימת סמכות טבועה כזו לבית המשפט, גם אז לעמדת המבקשת לא היה מקום להורות כך במקרה דנן. המבקשת טוענת עוד לגוף ההחלטה, שאם תתקבל ההוראה האמורה, הרי שתוטל על המשטרה לפני כל דיון ודיון החובה לוודא זימונם של העדים, ואין לה האמצעים לכך, וגם אין צורך לכך, לאור הסמכות הנתונה לבית המשפט לאכוף הופעתם בצו הבאה או קנס. המבקשת טוענת עוד, כי ככלל, הוצאות - לא נועדו להעניש צד להליך אלא לאפשר לזוכה בדין, להשבת הוצאותיו, וכי יש בהחלטה שניתנה משום הבעת כעסו של השופט, ולא לשם כך נועד חיוב ההוצאות. עוד נטען שבנוגע לחיוב הוצאות לטובת אוצר המדינה, לא ניתן לחייב את המדינה עצמה לשלם הוצאות לעצמה (סע' 15 ברע"א 38788-02-12). טיעון מקביל פירטה המבקשת בערעור הנוסף, וזאת בטענה כי אין כל חובה חוקית לערוך הסדר טיעון בכתב, וכי למרות העדרו של מסמך בכתב באותו מקרה ניתן היה על נקלה להמשיך בדיון ולסיימו באותו מועד. דיון ומסקנות 10. לדעתי, ראוי היה שהמדינה תימנע להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות כגון אלה, וכי תעשה כל מאמץ נדרש למלא אחר החלטותיו של כב' השופט יציב, אשר כל מטרתו בהחלטות כפי שניתנו לייעל את הדיון ולמנוע הארכת ההתדיינות, בתופעות החוזרות על עצמן, במסגרת שמיעת תיקי תעבורה. החיוב בהוצאות שנעשה, לא מחמת כעס אישי, אלא בשל הארכת ההתדיינות שלא לצורך. בהיות הפרקליטות מייצגת לא רק את משטרת ישראל אלא גם את הנהלת בתי המשפט - והיה על הפרקליטות להיות ערה להיותה מייצגת גם את הנהלת בתי המשפט כמשיב נוסף בהליך - היה עליה לבחון גם את כלל השיקולים המנחים את בית המשפט, עובר למועד מתן החלטה כגון זה, כאשר לא מדובר בהחלטות שיגרתיות, אלא ניסיון נכון וראוי, להתגבר על תופעות חוזרות שאין להשלים עמן, בכלל, וכאשר מדובר בהתנהלות מצד התביעה, בהליך פלילי, בפרט. 11. ראשית, יש להדגיש, כי דין המדינה, לעניין חיוב בהוצאות, כדין כל בעל דין, וזאת לפי סע' 9 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958. כך יש גם לראות את מעמדה של המדינה כבעל דין בהליך פלילי ובדומה לסמכות הנתונה לבית המשפט כלפי כל בעל דין המבקש לדחות את מועד המשפט או שבית המשפט נדרש לדחותו בשל מעשה או מחדל של אותו בעל דין, לחייבו בהוצאות, כך יש סמכות לבית המשפט גם נגד המדינה במעמדה כבעל דין. שנית, לא יכולה להיות מחלוקת כי בהליך אזרחי יש לבית המשפט סמכות, מכוח תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להטיל הוצאות, בשיעור שימצא לנכון, לטובת אוצר המדינה (בנוסף להוצאות שיכול להטיל לטובת בעל הדין שכנגד ויכול שההוצאות יהיו לטובת השניים) בגין הארכת הדיון שלא לצורך, וזאת ללא קשר לתוצאות המשפט, ראה גם בג"ץ 2651/09 (האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, בסע' ד של פסק הדין [ניתן ביום 15/6/11]). שם פירט בית המשפט את הסמכות שיש לבית המשפט, לא רק בהליך אזרחי, אלא גם בעניינים מינהליים (סע' 41(ג) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), לרבות סדרי הדין בבית המשפט הגבוה לצדק (תקנה 6 לתקנות סדר דין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984), להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה, כאשר המטרה היא כפולה: כיסוי העלויות שהביאו להתנהלות כזו, והרתעה מפני התנהגות המביאה לבזבוז זמן שיפוטי, תוך הבהרה כי נקיטה בהליך כגון זה איננה מבוססת על אופייה העונשי של תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא צורך הכרחי הנובע מסמכותו של בית משפט מעיקרו, ואולי אף מחובתו לנהל הליך שיפוטי יעל וענייני (ראה גם רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שהי שאול, בפסקה 4 [24/4/06] להלן: פס"ד תדיראן). 12. החובה לנהל משפט יעיל ורצוף היא חובה מוגברת כאשר מדובר בהליך פלילי. בסע' 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הבהיר המחוקק שקיימת חובה של רציפות המשפט בהליך פלילי, ואם קיימת סמכות לדחיית מועדים, ככל שזו קיימת, הרי שזו נתונה עד לשלב בו הוחל בגביית ראיות. משהוחל שלב גביית הראיות, יש להמשיך ברציפות יום יום עד גמר ההליך, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, אשר יבהירו כי אין אפשרות לנהוג כך. הכבדה על התביעה לברר אם היה זימון לדין, לרבות החובה לוודא הופעתם, איננה לדעתי, טעם מספיק אשר יש בו כדי להצדיק דחיית דיון, משהחל שלב הראיות. החובה האמורה, לרבות החובה שלא להאריך את ההתדיינות שלא לצורך, מבהירה כי יש לבית המשפט סמכות טבועה שהוא קונה לעצמו על פי קביעתו, לא מפני שהוא יוצר אותה, אלא משהיא סמכות נדרשת והכרחית לצורך הפעלת סמכויותיו, לצורך ניהול משפט תקין ויעיל, תוך שמירה על זכותו של בעל הדין שכנגד שלא יידרש להופיע למועדים שנקבעו להוכחות, ובדיעבד יתברר כי מדובר במועדי סרק בשל אי הופעת עדי התביעה, וכמו גם כדי למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר. סמכות טבועה להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הארכת הדיונים היא סמכות דרושה וחיונית, כדי לאפשר יכולת תפקודית-מוסדית של בית המשפט, כפי שהובהר על ידי בית המשפט בע"א 4845/95, 4846 (ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639, 646ג-ה). באותו מקרה, חויב עורך הדין במסגרת משפט תעבורה בהוצאות אישיות, והגם שבסופו של דבר ביטל בית משפט העליון את הוצאות שנפסקו לגופם של הנתונים שם, הבהיר בית המשפט שכאשר קיימות נסיבות מחייבות, אין בית המשפט נדרש להירתע מעשיית שימוש בסמכות האמורה, אשר יהיה בה כדי למנוע פגיעה בעקרונות הכללים המקובלים (שם, 646ד-ה), למשל פגיעה ברציפות הדיון והארכת הדיון שלא לצורך, בענייננו. ככלל, במקום שניתן לסיים את הדיון בישיבה אחת, אין מקום לאפשר הימשכות ההליך מעבר לכך, לא מבחינת בעל הדין האחר ולא מבחינת בית המשפט. בעל דין הגורם להארכת הדיון - והחובה המוטלת על המדינה כבעל דין בנושא זה היא אף חובה מוגברת - פוגע ביכולת ניהול ההליך השיפוטי ביעילות. במקרה כגון זה, יש למעשה הקדשת יתר זמן להליך מסוים מבלי שהייתה הצדקה לעשות כן, והאמצעי למנוע זאת הוא הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. נחזור ונפנה לדברים שנאמרו בפס"ד תדיראן: "האמצעי האמור (הסמכות להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה - ש' ו') נותן בידי בית המשפט כלי ניהולי, שיש לו אף פן שניתן לכנותו משמעתי. הארכת הדיון שלא לצורך מביאה לכך שבית המשפט מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה. המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקים תלויים בבית המשפט הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית המשפט נגרעות יחידות שניתן היה להקדישן לטיפול בתיקים אחרים. במלים אחרות, אובדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסוים ... כלומר, נפגעת היכולת לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי". (ראה פס"ד תדיראן פסקה 4). הרציונל האמור חל גם ואולי אף יותר, בהליך הפלילי. 13. בהיות המדינה בעל דין ככל בעל דין אחר - הן בהליך האזרחי, והן בהליך הפלילי - ומאחר שלכל רשות מרשויות המדינה יש במסגרת התקציב, תקציב משלה, חזקה הוא שחיוב רשות אחת מרשויות המדינה בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אכן יבוצע על דרך של ביצוע בפועל של העברת הכספים הנדרשים מהרשות עליה הוטל החיוב, לכלל אוצר המדינה. לעניין זה ראוי עוד להבהיר - המדינה יכול שתתייצב לדיון בכמה כובעים: כבעל דין בתיק ויכול שבאותו תיק תופיע כמייצגת רשות מינהלית או ציבורית נוספת, למשל היועץ המשפטי או מי שנדרש כבעל דין - כמשיב נוסף בתיק - הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית אגרות, קנסות ואגרות (ראה גם סעיף 3 להחלטה זו). ואולם הכלל הוא, תוך הפנייה לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], שבמקום שצד להליך בדיון הוא רשות ציבורית המיוצגת כבר על ידי היועץ המשפטי, והייצוג נדרש גם לצורך משיב נוסף שאף הוא רשות ציבורית, אין צורך למעשה להורות על צירופו, שהרי ממילא יוכל נציג היועץ המשפטי, במסגרת אותו הליך לייצג את בעל הדין הנוסף הנדרש ולפרט את הנימוקים הנדרשים גם מטעמו של בעל הדין הנוסף (ראה לצורך השוואה - עת"מ (חי') 30354/97 הקרן הקיימת לישראל ומינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון [10/3/03], סע' 29 בפסק הדין). בענייננו, לא הייתה הפרקליטות ערה לעובדה כי עליה לייצג גם את הנהלת בתי המשפט. 14. מכאן שהשאלה הנדרשת איננה אם הייתה סמכות לבית המשפט לתעבורה להטיל הוצאות על התביעה - משטרת ישראל - לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה במקרה דנן, אלא אם אכן הייתה הצדקה לעשות כן בנושא הקונקרטי על נסיבותיו, כפי שאלה פורטו על ידי בית המשפט לתעבורה, ואם השימוש במכשיר הטלת ההוצאות נעשה בצורה מושכלת וזהירה, ולא כהחלטה שיגרתית חוזרת (ראה פסקה 7 בפס"ד תדיראן). לדעתי, בנסיבות העובדתיות של כל אחד מן ההליכים, שבגדרם ובגינם הוטלו ההוצאות, היה בסיס המצדיק לפעול כך, במיוחד כאשר היו החלטות קודמות באותם נושאים, והתביעה נדרשה לחזור ולבחון את אופן ההתנהלות, הן בנוגע להסדרי טיעון, והן בנוגע לזימון עדים ולחובה לוודא הופעתם של העדים קודם למועד ההוכחות. 15. בערעור בתיק רע"א 38788-02-12, מדובר בתיק תאונת דרכים, שהגיע לשלב שמיעת ראיות והתברר שלאותה ישיבה הופיע עד תביעה אחד בלבד. בסיום שמיעת העדות הודיע התובע כי יתר עדיו לא התייצבו, וכי הוא מבקש לדחות את הדיון ולזמנם למועד הבא. בית משפט לתעבורה הפנה שאלה לתובע מה עשה מטעמו כדי להביא להתייצבות העדים. בנושא זה, דעתי היא כדעת בית משפט קמא, ובניגוד לעמדת המבקשת בפניי. החובה היא על בעל דין ועל המדינה כתובע, על אחת כמה וכמה בהליך פלילי, לוודא כי הזימון אפילו נעשה באמצעות בית המשפט, אכן הגיע לידי העדים, ליצור קשר טלפוני עם העדים מטעם התביעה ולוודא הופעתם ביום הדיון, וזאת במועד מוקדם, ובסמוך להוצאת הזימון באמצעות מזכירות בית המשפט. אין זה תפקידה של מזכירות בית המשפט ליצור קשר עם העדים ולברר אם הזימון הגיע. הבירור צריך שייעשה מטעם התובע הן דרך תיק בית המשפט, והן בדרך של יצירת קשר עם העדים. יתר על כן, גם כאשר מוצא צו הבאה על ידי בית המשפט באמצעות מזכירות בית המשפט, ולאחר שבוצע זימון כדין, על התובע המופיע בתיק מטעם התביעה לברר שצו ההבאה בוצע במועד מוקדם, באופן שיהיה סיפק בידי התובע לחזור ולדאוג לביצועו של צו ההבאה, כדי לאפשר את ניהול התיק ברציפות. תגובת התובע כפי שפורטה בפרוטוקול בית המשפט מיום 9/1/12, איננה ראויה. משהורה בית המשפט על זימון עדים למועד מסוים, ומשנמצא כי המועד שונה עקב טעות, חובה הייתה על התובע לדאוג לזימונם של העדים למועד האחר. חובה זו היא חובה כללית, שהיא חלק מתפקידי התביעה בכל תיק פלילי. אין צורך בהחלטה חוזרת ומבהירה לעניין זה, ורק על דרך הזהירות הייתי מציעה להוסיף הוראה בהחלטה סטנדרטית המורה על שמיעת ראיות, על החובה המוטלת על הסניגור, ובמיוחד על התביעה לוודא המצאה לזימון לרבות הופעה במועד שנקבע לשמיעת ראיות. מתגובת התובע בתיק תאונת הדרכים נראה כי נפל בלבול מסוים בנושא החובות המוטלות על התביעה כבעל דין יוזם ההליך, לבין הסמכויות המוטלות על בית המשפט. יתר על כן, קודם להטלת ההוצאות נשמרה מלוא הסמכות לתביעה להביא טיעוניה. בית המשפט לתעבורה שמע את הטיעון והבהיר כי ההחלטה על שינוי המועד הובאה לידיעת בעלי הדין, כי החובה לוודא זימונם של העדים מוטלת על בעלי הדין, וכי קיימת תופעה שאין להשלים עמה לפיה: "משפטים נדחים עקב מחדלי התביעה. פרוטוקול שהעביר המפקח הכללי של המשטרה, למנהל בתי המשפט בה התייחס לתיקים תת"ע 2835-01-09 ותת"ע 2935-10-10 ואשר הועברו ממנו למפכ"ל המשטרה נענו בתשובה כי מדובר בשתי (בטעות נכתב שני - ש' ו') תקלות נקודתיות, למרות שמדובר בעשרות מקרים ודבר אינו משתנה" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו). בנסיבות אלה, הופעל שיקול הדעת לעניין הטלת ההוצאות על המדינה בצורה זהירה ונכונה, הן למועד ההחלטה, והן בנוגע לשיעור ההוצאות. 15. בנוגע לערעור 39883-02-12 הורה בית משפט לתעבורה במהלך דיונים קודמים כי יש לנסח הסכמה בדבר הסדר טיעון בכתב, ובשני עותקים, באופן שיהא בידי הסניגור עותק מן ההסדר, ועותק מקביל בידי ב"כ התביעה אשר יופיע בבית המשפט ביום הדיון. גם אם אין חובה בחוק לערוך הסדרי טיעון בכתב, ההוראה שהורה בית המשפט מחייבת את בעלי הדין. מוסמך בית המשפט במסגרת ניהול תיקי תעבורה להורות על נוהל ביצוע אשר יהיה בו כדי לייעל את ההליך, וכך הוא הדבר לגבי ההחלטה האמורה. עולה מתוך ההתדיינות שהייתה בפני בית המשפט באותו עניין, שלא הייתה התאמה בין ההסדר עליו הוסכם עם הסניגור לבין התובעת שטענה לעונש וביקשה להפעיל את התנאי במצטבר, לבין טענת הסניגור כי הייתה הסכמה שלא להפעיל את התנאי במצטבר. קיומו של הסדר רשום ובכתב, היה מונע את המחלוקת האמורה, היה מבהיר לסניגור מה הייתה ההסכמה, ומצד שני, היה מאפשר לתובעת שלא הייתה צד לאותו הסדר, לדעת בבירור מה הוסכם. בסופו של דבר, אכן הסכים הסניגור כי נפלה טעות במידע שנמסר לבית המשפט, וכי לא שם לב לרישום בתיק שאכן הייתה הסכמה שההפעלה של התנאי תהיה במצטבר ולא כפי שרשום אצלו כי התנאי יופעל בחופף. אין ספק שזמן הדיון שבוזבז בנושא זה, היה שלא לצורך, ויכול היה להימנע אילו הועלה הסדר הטיעון בכתב. בית המשפט לתעבורה הבהיר את הדברים בפרוטוקול בית המשפט בכותבו: "חזרתי חזור ואמור עשרות פעמים, כי הסכמות והסדרים יש לעשות בכתב ובשני העתקים. העתק אחד יהיה בידי התביעה והעתק שני יהיה בידי הסניגור, וזאת כדי למנוע בזבוז זמן כמו שקורה עכשיו, ואין זו הפעם הראשונה שכך זה קורה ואבקש עכשיו לדעת מהתביעה מדוע הדבר לא נעשה ומדוע אני לא אטיל הוצאות על התביעה בגלל חוסר הרישום בכתב על ידי שני הצדדים". גם בתיק זה עולה בבירור כי מדובר בתופעה חוזרת, בבזבוז זמן שיפוטי שלא לצורך, רק מפני שהתביעה נמנעת מלמלא אחר הוראות בית המשפט. גם בתיק זה נשמרה הזכות המלאה לתובע להשמיע טיעוניו קודם לפסיקת ההוצאות. התשובה שניתנה איננה מקובלת, ככלל, ועל אחת כמה וכמה כאשר נאמר על ידי התובע כי: "ראש השלוחה רשמה את הדברים בנוכחותו של הסניגור בתאריך 29/11/11. אני הראיתי בתחילת הדיון את התרשומת ואמר שזה בסדר. כך שטענתו כעת לא מובנת לי". כלומר, רישום הדברים נעשה על ידי התביעה. כל שהיה על התביעה לעשות כדי למלא אחרי הוראת בית המשפט היה לצלם את ההוראה האמורה או לפחות לעמוד על כך שהסנגור ירשום לעצמו תעתיק של ההסדר. אילו היה נמסר עותק מן הרישום לסניגור היה הדבר נמנע. שיעור ההוצאות שהוטל סביר ביותר, ואין מקום להתערב גם בהחלטה זו. כפי שהובהר, ההחלטה בדבר הטלת הוצאות לא נעשתה על בסיס רוגז אישי של השופט, אלא לצורך הבהרה כי אין מקום להאריך את הדיון שלא לצורך. 16. אשר על כן, הבקשות נדחות. בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה - ותשובה צריך היה שתינתן על ידי הפרקליטות, כמייצגת את הנהלת בתי המשפט - אין צו להוצאות נוספות. טוב הייתה עושה המבקשת אילו העבירה הנחיות מתאימות למי שייצג אותה מטעמה, בכלל, ובתיקי תעבורה, בפרט, כי יש לסייע בידי בית המשפט להביא לייעול הדיונים, ולעשות כן אף אם הדבר כרוך במאמצים של התביעה. תשלום ההוצאות כפי שנפסקו על ידי בית משפט לתעבורה, יבוצע בתוך 14 ימים מהיום. חיוב בהוצאותדיון