פיטורים משפילים - זכאות לפיצויים ? בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר האגודה השיתופית טל אל יישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ (להלן-הנתבעת) לתשלום פיצוי בגין אי קיום שימוע קודם לפיטוריו בסך כולל של 35,000 ₪ ובגין הפגיעה בו ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מן האופן המשפיל, לטענתו, בו נקטה הנתבעת בעניין פיטוריו בסך של 15,000 ₪ ובסה"כ לתשלום הסך הכולל של 50,000 ₪. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. הנתבעת הינה אגודה שיתופית וולונטארית של תושבי היישוב טל אל (להלן- היישוב) וזאת במובחן מגוף אחר, הוא הוועד המקומי הקיים ביישוב מכח הוראות צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, כחלק מן המבנה המוניציפאלי של יישובים באזור. כאמור, הנתבעת הינה גוף וולונטארי שהחברות בו היא וולונטארית וחברים בה חלק מתושבי היישוב, גם אם לא כולם. הנתבעת מנוהלת על ידי וועד הנהלה (להלן - הוועד) בן חמישה חברים שפועלים בהתנדבות ומתחלפים מעת לעת. תקציבה של הנתבעת מורכב מדמי החבר שמשלמים חבריה, והיא אינה מקבלת תקציבים מקופה ציבורית כלשהי. 2. התובע החל את עבודתו בנתבעת בתפקיד מזכיר הנתבעת ב-24/6/07 והועסק בה בהיקף של 70% משרה בהתאם להסכם עבודה אישי שנחתם עמו ביום 30/7/07 (להלן - הסכם העבודה). 3. עבודתו של התובע הסתיימה ביום 24/1/07 בהתאם למכתב פיטורים שמסרה לו הנתבעת אשר במסגרתו נמסרה לו הודעה מוקדמת בתשלום, תוך ויתור על עבודתו בתקופה זו. 4. במקביל לעבודתו בנתבעת, שימש התובע גם כמזכיר היישוב חרשים במשרה חלקית והמשיך בתפקידו זה גם לאחר פיטוריו מהנתבעת. 5. אין חולק בין הצדדים כי הרקע להפסקת עבודתו של התובע היו חילוקי דעות שהתגלעו בינו לבין אחת מחברות הוועד שהיא גם גזברית היישוב - הגב' ליאת דסקלו במועד כלשהו בחודש 11/09 או בסמוך לכך, חילוקי דעות שהלכו והחריפו, ככל שחלף הזמן. 6. לא ברור אם כתוצאה מאותם חילוקי דעות מכך או מסיבה אחרת, פנה התובע ביום 9/11/09 באמצעות הדואר האלקטרוני אל יו"ר הועד - הגב' קלאודיה בן דור, בקשר לחילופי האשמות בישיבת הוועד שהתקיימה יום קודם לכן, ובמסגרתו התבטא בין היתר: "אני רק רוצה שתדעי שלדעתי אם אין אמון ביו יו"ר ההנהלה למזכיר זה מצב לא תקין שמחייב טיפול להשבת האמון או שהמזכיר צריד לסיים את תפקידו. עד כמה שאני רוצה להמשיך בתפקיד בטל-אל, מספיק רמז שלך ואני אסיים (בצורה מכובדת כמובן). יכול להיות כמובן שהתחושה שהרגשתי (ובגללה לא ישנתי טוב) אינה נכונה ואז אני מציע שתתעלמי מכל המגילה הארוכה שכתבתי כאן". 7. על כך נענה התובע למחרת היום בדואר אלקטרוני מאת יו"ר הועד, כדלקמן: "יהודה שלום, לפעמים ותוך עשייה נאמרים דברים או מובנים בצורה מסוימת כאשר זאת לא הייתה הכוונה בכלל. הנטייה שלנו כבני אדם היא לחבר את חלקי הדברים לפאזל ולפעול על פיו. אני חושבת שזה מה שהוביל אותך למסקנה שלך. יש לי את הכבוד, האמון וההערכה בך, במקצועיות שלך ובתרומתך רבת השנים ליישוב. במצב הלחצים הגדול הפועל על היישוב יתכנו אי הבנות. אני מבקשת בזאת שתסיר כל דאגה מלבך ואנו נמשיך יחד, ברוח טובה, לפעול למען טובת היישוב". 8. לטענת התובע במחצית חודש ינואר 2010 יצרה עימו הגב' דסקלו קשר והטיחה בו בתוקפנות לשיטתו, ביקורת חסרת מעצורים, והפגינה כלפיו זלזול וחוסר הערכה. בעקבות כך, שלח התובע באותו יום, את מכתבו בדואר אלקטרוני אל יו"ר הועד, כדלקמן: "קלאודיה בוקר טוב, גם הבוקר ליאת התקשרה מלאה בדברי ביקורת. קשה לי מאוד להמשיך בצורה כזו - כל יום דברי ביקורת, חלקם מוצדקים ורובם לא, ועוד תופעות שבשלב זה אני שומר לעצמי. אמרתי לה שאם היא תכתוב לי מכתב שאתפטר מתפקידי - אני אתפטר. היא אמרה שמכתב בדרך. לאור זאת אני לא רואה טעם שאשתתף הערב בישיבת הועד. בברכה, יהודה" 10. לטענת הנתבעת בעקבות הודעתו זו של התובע התקיימה ביום 17/1/10 ישיבת הוועד, בה הוחלט לזמן את התובע לשיחה על סיום העסקתו (ראה: מסמך פרוטוקול וועד הנהלה מיום 17/1/10 - מוצג נ/1), בו כל שנרשם הוא: "החלטות: ועדה ההנהלה החליט להזמין לשיחה את מזכיר היישבו, יהודה אזר - סיום העסקה. זימון יהודה אזר, לשימוע - ע"י קלאודיה בן דור (יו"ר) +דני קייף חבר וועד" 11. כך או כך, אין חולק בין הצדדים כי ביום 18/1/10 התקיימה שיחה טלפונית בין יו"ר הועד לבין התובע, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת התובע באותה שיחה הודיעה לו יו"ר הוועד כי הוחלט על פיטוריו לאלתר וכי הוא מוזמן לפגישה רשמית שבה יודיעו לו על פיטוריו, או שמא כטענת הנתבעת באותה שיחה הזמינה יו"ר הועד את התובע לפגישה כדי לדון בהמשך העסקתו. 12. אין חולק בין הצדדים כי ביום 19/1/10 התקיימה אותה פגישה בין התובע לביו יו"ר הועד וחבר הוועד הנוסף- מר דני קרייף. לאותה פגישה הגיע התובע עם מכתב מוכן, אותו מסר לנוכחים כדלקמן: "לקראת פגישתנו ביום 19/1/10 אני מכבד את רצונכם להפסיק את ההתקשרות בינינו, כפי שמסרה לי קלאודיה טלפונית ביום 18/1/10. אלה הצעותי לקראת סיום ההתקשרות: א. הודעת פיטורים פורמלית אקבל בסוף ינואר 2010. ב. ההתקשרות תסתיים ביום 31/3/10. עד אז אעבוד כרגיל (במידת האפשר) אשתתף בישיבות הועד כל שבועיים. ג. עד למועד סיום עבודתי אבצע העברת תפקיד מלאה למחליף/ה (להערכתי נחוצים לפחות 20 ימי עבודה למחליף שמכיר את טל אל כפי שאני הכרתי בתחילת עבודתי). ד. תוך 30 ימי עבודה מסיום עבודתי אקבל המגיע לי לפי זכויותי עפ"י הסכם העבודה בינינו ועפ"י חוק. ה. אעמוד לרשותכם בטלפון/דוא"ל לפי הצורך גם לאחר סיום עבודתי ללא כל תמורה. 3. אודה להתייחסותכם בהקדם. אני מבקש לאחל לתושבי טל - אל, לועד ההנהלה, לצוות העובדים והמתנדבים הצלחה רבה". גם לגבי תוכנה המדויק של השיחה חלוקים הצדדים ביניהם, אך אין חולק ביניהם כי במהלכה העלה התובע את הצעותיו כנזכר גם במכתבו הנ"ל לגבי אופן סיום עבודתו וכי האווירה בין הנוכחים היתה טובה. 13. ביום 24/1/10 נמסר לתובע מכתב הפיטורים מאת הנתבעת בו נאמר: "הנדון: הפסקת עבודתך בטל אל 1. בהמשך לשיחתנו 19.1.2010 ועקב אי התאמה וחילוקי דעות, הננו להודיעך על הפסקת עבודתך לאלתר בטל אל. 2. הפסקת עבודתך תכנס לתוקף מהיום 24.1.2010. 3. אך לפנים משורת הדין תשולם לך הודעה מוקדמת - בסך 37 יום (במקום 30 יום). 4. הננו לאשר כי התחלת בעבודה בתאריך 24.6.07. 5. נבקשך לסור למזכירות לצורך קבלת זכויותיך. 6. הננו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך". 14. אין חולק בין הצדדים, כי בהמשך לכך שולמו לתובע כל הזכויות המגיעות לו מכח דין בשל סיום עבודתו וכי ביום 25/1/10 נכנסה לתפקיד מחליפתו של התובע הגב' אורנה דין. 15. בחודש 5/10 הגיש התובע את תביעתו שבנדון. במסגרת תצהירו טען התובע כי פיטוריו בוצעו בשרירות לב מבלי שניתנה לו זכות טיעון. לטענתו הנתבעת היא גוף דו מהותי ועל כן חלות עליה חובות אמון מוגברות ובכלל זה חובת השימוע. לטענתו, ובניגוד לגרסת הנתבעת, הרי שבשיחת הטלפון מיום 18/1/10 הובהר לו כי כבר הוחלט על פיטוריו. לדבריו, הוא כלל לא ידע שבנסיבות העניין עומדת לו זכות השימוע והזכות שיוצגו בפניו טענות האגודה כלפיו וכי תינתן לו האפשרות להגיב ולתקן את דרכיו, אם שגה, ועל כן קיבל את החלטת הנתבעת והשלים עימה. מוסיף התובע וטוען כי הוא חש בושה והשפלה מן הנסיבות בהן סיים את עבודתו, כי הוא חש שהנתבעת מבקשת לסלק אותו ולהשליך אותו בטריקת דלת, ולכן לשיטתו, קיום שימוע כהלכתו היה מאפשר לו להפריך טענות אלו שהטילו בו דופי ופגעו בו. לדבריו, הוא נותר מחוסר עבודה באופן מפתיע ובגילו (63) יקשה עליו מאוד למצוא עבודה חלופית ואכן הוא טרם מצא כזו. אי לכך, לטענתו, הפרת חובת השימוע ושלילת זכות הטיעון הינם פגם במעשה הפיטורים המזכה אותו בפיצוי כספי מאת הנתבעת. בנוסף לכך על הנתבעת לפצותו בגין עוגמת הנפש והפגיעה בכבודו נוכח סיום העסקתו באופן משפיל ומבזה, התואמת פיטוריו של מי שעבר כלפי האגודה עבירה שיש עימה קלון, הגם שטעמי הפיטורין טמונים באי התאמה וחילוקי דעות כלשון מכתב הפיטורים. 16. מנגד לטענת הנתבעת המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שמטרתה לנגח את הנתבעת וחברי הוועד. לטענתה, כגוף פרטי במובחן מוועד מקומי שהוא יציר החוק, כלל לא מוטלת עליה חובת שימוע בטרם פיטורים, אך חרף זאת, היא קיימה לתובע שימוע לפני סיום עבודתו. לטענתה, החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ענייניים של חוסר התאמה וחילוקי דעות בין התובע לבין הוועד, שעה שהתובע עצמו היה זה שהביע את רצונו לעזוב לנוכח אותם חילוקי דעות. הנתבעת לא יכלה להיענות לכל דרישותיו של התובע במכתבו מיום 19/1/10 אך שילמה לו את מלוא זכויותיו ואף חלף הודעה מוקדמת מעבר למתחייב על פי הסכם העבודה, וכן שילמה לתובע את ההוצאות והזכויות הנלוות לשכר עבור אותו חלף הודעה מוקדמת, למרות שלא היתה חייבת לעשות כן. לטענתה משלא נפל כל פגם בהליך הפיטורים של התובע - דין תביעתו של התובע להדחות מכל וכל. דיון והכרעה 17. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' בן דור. כמו כן ולבקשת התובע, הוזמנה להעיד מטעם התובע, הגב' אורנה דין, אשר מסרה את עדותה הראשית ולאחריה נחקרה עליה בחקירה נגדית. 18. הואיל והצדדים הרחיבו זה בכה וזה בכה, בכל הנוגע ל"זכות השימוע" מן הראוי להקדים ולהזכיר מספר מושכלות ראשוניים בכל הנוגע לזכות השימוע. וכך, מקורה של זכות השימוע או זכות הטיעון, הוא בכללי הצדק הטבעי, והיא מבוססת על ההלכה הכללית לפיה רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו [ראה: בג"צ 654/78, ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה (2), 649; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו עמ' 395, סעיף 12 לפסה"ד]. במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו [ראה: מנחם גולדברג - תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423]. בהקשר לכך נפסק כי מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' [ראה: דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט(1) 282, וכן ראה: ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24]. מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. כפעל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי [ראה: ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ (פסה"ד מיום 15/7/07); ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ (פסה"ד מיום 29/12/02); ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס (פסה"ד מיום 19/11/08)]. ובאשר לדרכי הגשמת הזכות, נפסק כי דרכי השימוע מגוונות הן: יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בעל פה, כל עוד ניתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג טענותיו במלואן בפני הרשות [ראה: דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו', 395; ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה - יעקב חג'אג', (פסה"ד מיום 12/1/03)]. כך או כך, הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיימו, ואמנם לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי: "הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צורכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר" [ראה: ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44]. 19. הנה כי כן, לא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעביד לעובד, במסגרתה יציג המעביד בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן מפני הכוונה לפטרו ולנסות לשכנע את המעביד לחזור בו מכוונתו, וזאת אף אם אין כל וודאות שהעובד יצליח בהכרח לשכנע את מעבידו לשנות מכוונתו. 20. עד כאן הכלל, ומן הכלל אל הפרט. ראשית, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, נציין כי לא מצאנו בסיס לטענת התובע כי הנתבעת היא גוף דו מהותי. המדובר באגודה שיתופית שהתאגדה מכח המשפט פרטי. החברות בה היא וולונטרית, ובמובחן מהוועד המקומי שהוא גוף שפועל מכח הוראות הדין המוניציפאליות, תקציבה של הנתבעת אינו ניזון מכספי ציבור. עם זאת וכפי שבואר לעיל, חובת השימוע לפני פיטורים חלה גם על מעביד פרטי מכח חובות תום הלב הכלליות החלות על מעביד באשר הוא, ועל כן חלה גם על הנתבעת. 21. ולגופם של דברים, בעדותו בפנינו, והגם שקיומו של מסמך זה לא הוזכר על ידו בתביעתו או בתצהירו, אישר התובע כי הוא אמנם כתב את המכתב אשר נזכר בסעיף 9 לעיל, הגם שלא ידע למסור תאריך מדויק שבו נשלח (ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 17-24). כעולה מאותו מסמך, הוא נרשם באותו בוקר שבו לשיטת התובע, הגב' דסקלו הטיחה בו בתוקפנות ביקורת חסרת מעצורים, ובתגובה לכך וכעולה מאותו מכתב, הודיע התובע ליו"ר הוועד כי קשה לו מאוד להמשיך בצורה כזו, וכי אם יידרש להתפטר, הוא יתפטר. אגב, אין זו הפעם הראשונה בה טורח התובע להבהיר כי בכוונתו להתפטר על רקע אובדן אמון וחילוקי דעות עם נציגי הוועד. גם במכתבו מיום 9/11/11 אל יו"ר הועד, מדגיש התובע כי בהעדר אמון בין הצדדים, הוא צריך להתפטר מתפקידו. 22. הנה כי כן, מקריאת התכתובת שבין הצדדים במלואה, ולא רק זו החלקית שהציג בפנינו התובע בכתב תביעתו ותצהירו, עולה כי נושא הפסקת עבודתו של התובע לא היה בגדר הפתעה לתובע, אלא להיפך, מי שיזם את האפשרות לניתוק היחסים בעקבות משבר האמון בינו לבין חברת הוועד, היה דווקא התובע. בנסיבות אלו, אין תימה על כך שביום 17/1/10 התכנס וועד היישוב על מנת לדון בהודעתו האחרונה של התובע, לפיה קשה לו להמשיך בעבודתו בצורה כזו. 23. ובאשר לשאלה, האם באותה פגישה מיום 17/1/10 החליט הוועד סופית על פיטורי התובע או שמא כל שהוחלט באותה פגישה היה להזמין את התובע לשיחה על אפשרות סיום עבודתו, הרי שלעניין זה העידה הגב' בן דור (שבינתיים סיימה את תפקידה בוועד), כי: "נקבע שאנחנו נסיים את עבודתו לאלתר, כלומר סוכם שאנחנו מדברים איתו ונותנים לו את כל התנאים ומסיימים את עבודתו ונותנים לו חודש התאקלמות בלי שהוא יהיה בעבודה כולל המשכורת וכל התנאים, כולל אחזקת רכב והכל" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 8-10). ובהמשך עדותה כאשר נשאלה לגבי תוכן שיחת הטלפון מיום 18/1/10 עם התובע, השיבה בספונטאניות ובכנות, יש לומר, כדלקמן: "ש.  לאחר הישיבה הזו של הוועד נכון שאת דיברת עם התובע בטלפון? ת. נכון, כי הוא ביקש שאתן לו כל תשובה כי הוא לא רוצה להיות במתח ושלא נמרח אותו. אם אני זוכרת נכון הוא היה צריך לצאת לחופשה בסוף שבוע וביקש לדעת מה המצב, מה ההחלטה. ש.         מה בישרת לו שמה ההחלטה? ת. שאנחנו החלטנו כמו שהוא ביקש כל הזמן בגלל חוסר אמון עם חבר וועד להפסיק את עבודתו. לשאלת בית הדין, אם את זה אמרתי בטלפון אני משיבה שכן(ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 11-19). וכאשר נשאלה באשר למטרת הפגישה השיבה: "ש. כשלמעשה מטרת השיחה פנים מול פנים היא כדי לבשר לו את מה שאמרת לו יום קודם לכן בטלפון? ת. כן. זה היה כדי להבהיר את החלטת הוועד ולראות מה יש לו להגיד לנו.  לשאלת בית הדין, מן שימוע כדי לתת לנו להבין מה הוא חושב על זה. לשאלת בית הדין, האם לפני הפגישה החלטנו כבר על סיום עבודתו של התובע לאלתר, אני משיבה שהחלטנו שהוא מסיים את העבודה אבל רצינו לשמוע מה יש לו להגיד לנו בקשר למצב הזה ואז הוא נתן לנו בתחילת הפגישה מכתב עם הדרישות שלו. לשאלת בית הדין, למה כוונתי שרצינו לשמוע מה יש לו להגיד על זה אני משיבה על המצב שנוצר בינו לבין הגזברית. לשאלת בית הדין, מדוע זה היה רלוונטי אם כבר החלטנו להפסיק את עבודתו, אני משיבה שהיה חשוב בגלל שזה הגורם העיקרי שגם לנו להחלטה בגלל שאני הפכתי להיות גננת ביניהם" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 23 עד עמ' 10 לפרוטוקול ש': 1). 24. הנה כי כן, וגם אם הדברים אינם תואמים בהכרח את קו הטיעון של הנתבעת, הרי שעדותה של הגב' בן דור הרשימה אותנו דווקא בכנותה ואנו נותנים אמון בדבריה, כי כך אמנם היו פני הדברים לאשורם. כעולה מעדותה של הגב' בן דור, אכן לא התקיים לתובע "טקס" שימוע, אך מנגד יש לזכור כי לא מדובר בנסיבות בהן מחליט המעביד מיוזמתו להפסיק את עבודתו של העובד אלא בנסיבות בהן המעביד נענה בעצם להצעתו של העובד, אשר הבהיר כי אינו יכול להמשיך לעבוד עוד, בתנאים שנוצרו. נראה כי כך אף ראה התובע את הדברים בזמן אמת, שכן לא נטען על ידו כי למשמע הודעתה של הגב' בן דור בשיחתם הטלפונית מיום 18/1/10, הוא מחה על ההחלטה לפטרו. כפי שניתן היה להתרשם, בין התובע לבין הגב' בן דור שררה מערכת יחסים טובה, כך שאילו התכוון התובע להתנגד לאותם פיטורים, חזקה עליו כי היה מוחה על הפיטורים בפני הגב' בן דור כבר באותה שיחה מיום 18/1/10 בין השניים. יותר מכך, אילו באמת שקל התובע בעקבות אותה הודעה טלפונית לחזור בו מכוונתו לסיים את עבודתו, חזקה עליו כי היה עושה כן באותה שיחה טלפונית או למצער במהלך הפגישה שנקבעה ליום 19/1/10, ודוק, הגב' בן דור העידה כאמור, כי בכוונת הועד היה לשמוע מה יש לתובע לומר להגיד על המצב שנוצר בינו לבין הגזברית, כך שאילו התובע היה מגיע לאותה פגישה ומודיע כי שינה את דעתו וכי הוא מאמין שיוכל לשקם את היחסים עם הגב' דסקלו ולהמשיך בעבודתו, היה מאפשר לחברי הוועד שנכחו באותה פגישה לשקול או למצער להמליץ לחבריהם לשקול את הצעתו. דא עקא, שהתובע לא עשה כן אלא הגיע עם מכתב מוכן מבעוד מועד שבו נפרד בחום מכולם והעלה על הכתב את הצעותיו לגבי אופן סיום ההתקשרות. ודוק, איננו נותנים אמון בגרסתו המאוחרת של התובע, כי לא ידע נכון לאותה עת כי שמורה לו זכות השימוע. ראשית, אדם בעל ניסיונו המקצועי של התובע, חזקה עליו כי היה מודע לזכותו של עובד לשימוע לפני פיטורים. שנית, והעיקר לענייננו הוא שאין צורך לדעת על זכות פורמאלית מסוג זה כדי להביע התנגדות לפיטורים, אילו אמנם התכוון התובע לכך. 25. כעולה מהתשתית העובדתית שהונחה בפנינו שוכנענו כי הנכון הוא שהתובע כלל לא התנגד לעצם הפיטורים, אלא ביקש להכתיב את הדרך שבה ייעשו. ודוק, לעניין זה אין חולק בין הצדדים כי התאפשר לתובע להביע את דעתו באשר לדרך שבה לשיטתו צריכים להסתיים היחסים בין הצדדים, וכי התובע הביע את דעתו בעניין זה, ואולם, דעתו זו לא התקבלה על ידי חברי הוועד. על פי הוראות הסכם העבודה בין הצדדים, זכאי היה התובע להודעה מוקדמת של 30 יום (ראה: סעיף 11(א) להסכם העבודה). לתובע הוענקה זכות זו ואף מספר ימים מעבר לכך, תוך וויתור על עבודתו בתקופה זו. כפי שהוכח בפנינו מעדותן של הגב' דין (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 12-32) ועדות הגב' בן דור (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 1-14) בהן נתנו אמון, לאחר ראיון עבודה מיום 19 או 20 לחודש ינואר, הוחלט על תחילת עבודה של הגב' דין ביום 25/1/10. ההחלטה אם לדרוש מן התובע לבצע חפיפה בפועל לגב' דין, אם לאו, הינה בסמכות המעביד ואם סברה הנתבעת כי אין בכך צורך, עליה לשלם לתובע את משך ההודעה המוקדמת כקבוע בהסכם העבודה בין הצדדים. 26. הלכה פסוקה היא, כי לא כל פגם בשימוע מביא לבטלות הפיטורים, ואף לא בכל מקרה יינתן סעד של פיצוי כספי עקב העדר שימוע [ראה: ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה לעיל; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס לעיל], אלא הדבר תלוי בנסיבות כל עניין ובבחינת השאלה האם, לאמתו של דבר, התקבלה החלטה לא מבוססת או שנגרם לעובד עוול [ראה: ע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע (פסה"ד מיום 24/12/04)]. מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, עת כלל לא שוכנענו כי מבחינה מהותית הופרה זכות השימוע של התובע. ובכל הנוגע להודעה המוקדמת, הרי מששילמה הנתבעת לתובע את משך ההודעה המוקדמת כמתחייב על פי הסכם העבודה, אין ולא היתה לתובע זכות קנויה מכח דין או פי הסכם העבודה, למשך הודעה מוקדמת ממושך יותר או להודעה מוקדמת שתקוים בפועל, מעבר לצפייתו או רצונו כי כך ייעשה. 27. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרת זכות השימוע ולא כל שכן את תביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, טו' טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. (-) נציג ציבורחיים הובר אביטל רימון-קפלןשופטת פיטורים