מבוא המבקש והמשיבות מס' 2 ו- 3 (להלן: "המשיבות") הם בעלים במשותף של מבנה מסחרי המצוי ברחוב עלי אבן אבו טאלב 9 בירושלים על חלקה 33 בגוש 30527, (להלן: "המבנה"). על פי החלטת בית המשפט מיום 24.10.1996 בת.א. 14911/96 מונו המבקש והמשיב מס' 1, (להלן: "עו"ד קופטי") ככונסי נכסים למבנה. בתובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה עותר המבקש לבטל החל מיום 1.1.2010 או לחילופין החל מהמועד שבו הוגשה התובענה את צו כינוס הנכסים בכל הנוגע למבנה זה. עוד מבוקש צו הצהרתי המורה כי עו"ד קופטי מנוע מלנהל ולבצע כל עיסקה, חוזה, התחייבות או פעולה משפטית אחרת באותם חלקים או יחידות במבנה השייכים בלעדית למבקש, בהתאם להסכם פירוק השיתוף עליו חתמו המבקש והמשיבות בתאריך 15.12.09, (להלן: "הסכם פירוק השיתוף"). הסעד ההצהרתי הנוסף הוא מניעתו של עו"ד קופטי מכל שימוש או פעולות אחרות בחשבון הבנק של קופת הכינוס בבנק מרכנתיל דיסקונט, (להלן: "הבנק"). לצד המרצת הפתיחה הוגשה 'בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני' ובה נתבקש כי בית המשפט יורה לעו"ד קופטי ולמשיבות להימנע מביצוע כל עסקה, חוזה, התחייבות, שימוש ופעולה משפטית אחרת לרבות גביית דמי שכירות בכל אותם חלקים או יחידות במבנה השייכים בלעדית למבקש לפי ההסכם לפירוק השיתוף ולהימנע מביצוע כל פעולה בחשבון הבנק כל עוד לא צורפה חתימתו האישית של המבקש ביחד ולצד חתימתו של עו"ד קופטי. בהחלטה שנתתי מיד לאחר הגשת הבקשה דחיתי את העתירה למתן סעד מיידי במעמד צד אחד מהשיקולים שפורטו באותה החלטה והוריתי על מועדים להגשת תגובה ותשובה לתגובה. בהמשך הוגשו תגובה ותשובה לתגובה, ניתנה החלטה ובמסגרתה נשאלו הצדדים שאלות ולאחר מכן התקיימו לבקשת הצדדים שני דיונים שבגדרם נעשה ניסיון להביאם להסכמות. משהניסיון לא עלה בהצלחה יש להכריע בשאלות התלויות ועומדות שהן במהותן הבקשה למתן צו מניעה וטענת עו"ד קופטי והמשיבה מס' 3 לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בהמרצת הפתיחה וכפועל יוצא מכך לדון בסעד הזמני. הבקשה כאמור לעיל, המבקש והמשיבות הם בעלים במשותף של המבנה שכולל מספר רב של יחידות ועל פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין מונו המבקש ועו"ד קופטי ביחד ככונסי נכסים למבנה כמו גם לנכסים אחרים. עוד הוסכם כי יפתח חשבון בנק על שם כונסי הנכסים בבנק ובו יופקדו ההכנסות וממנו ישולמו התשלומים כאשר שני כונסי הנכסים ישמשו בו מורשי חתימה יחד. בבקשה מתואר כי במשך השנים הצליחו כונסי הנכסים לנהל את המבנה ביחד תוך יחסים ש'סבלו מעליות וירידות' ובמקביל נוהל משא ומתן לכריתתו של הסכם לפירוק השיתוף. המבקש טוען כי המשא ומתן עלה יפה והצדדים הגיעו ביום 15.12.09 להסכמה שלפיה חילקו ביניהם את היחידות ואת שטח המבנה באופן שהמבקש קיבל את זכויות הבעלות והחזקה הבלעדית בחלק מהיחידות והמשיבות קיבלו לידיהן את הזכות לבעלות ולחזקה בחלק אחר בהתאם לטבלה שמפורטת בבקשה. עוד נטען בבקשה כי הוסכם על הצדדים כי החל מיום 1.1.2010 לא תהיה לצד אחד זכות כלשהי בחלק השייך לפי החלוקה המוסכמת לצד השני (סעיף 6 להסכם פירוק השיתוף). במקביל הוסכם כי עד ליום 31.12.09 יחולקו דמי השכירות במבנה ללא קשר להסכם פירוק השיתוף אלא לפי חלקיהם היחסיים בנכס בכללותו. המבקש מדגיש כי לא קיבל לידו את הסכם פירוק השיתוף החתום עד שהצליח להשיגו לאחרונה וככל שפנה לעו"ד קופטי כדי לקבלו נענה כי ההסכם אינו סופי וצריך לערוך בו שינויים עקב טענות המשיבות לקיפוח בחלוקה. עם זאת המבקש טוען כי למרות עמדת עו"ד קופטי ולפיה ההסכם אינו מחייב הוא נוהג בשם המשיבות מנהג בעלים באותם חלקים של הנכס שאמורים להיות בבבעלותן; מסתיר את קיומו של ההסכם מידיעת השוכרים שנכסיהם שייכים למבקש אך מציג את המשיבות כבעלים לגבי החלק ששייך להן לפי ההסכם. המבקש מביא בבקשתו כדוגמא את המקרה של משפחת אבו סנינה, המשיבים הפורמאליים מס' 4-5 להמרצת הפתיחה, שהנכס המושכר להם אמור להיות בבעלות המבקש בהתאם להסכם פירוק השיתוף. שוכרים אלה לא שילמו דמי שכירות והפרו את החוזה והוסכם בין הצדדים כי יש להגיש כנגדם תביעה אך בפועל עו"ד קופטי אינו מגיש תביעה וכאשר פעל המבקש עצמו להגשת תביעת פינוי פנו לעו"ד קופטי שהגיע איתם להסדר פינוי תוך שהוא פועל ללא סמכות. גם לעניין חשבון הבנק מלין המבקש כי החשבון אמור היה להיות מופעל רק תוך מתן הוראות משני כונסי הנכסים וחתימתם יחד בעוד שבפועל הפך עו"ד קופטי למורשה חתימה היחיד בחשבון. מכל מקום עמדת המבקש היא כי אין עוד מקום לכינוס הנכסים ויש להורות על ביטולו. באשר לצורך בסעד זמני סבור המבקש כי נוכח התנהגות כל המשיבים יש מקום להורות על הסעד המבוקש. לבקשה צורפו פסק הדין שהורה על כינוס הנכסים; הסכם פירוק השיתוף וכן התביעה שהוגשה כנגד עזאת ואחמד אבו סנינה. יש לציין כי התביעה כנגד שוכרים אלה הוגשה בשם המבקש בלבד אף שהיא מתייחסת לתקופה שמתחילה בשנת 2003 -מועד שבו לכאורה גם לשיטתו של המבקש טרם נכנס ההסכם לתוקף. התשובה לבקשה עו"ד קופטי מתאר בתגובתו את התנהלותו של המבקש במשך השנים כמי שמאז מונה כונס נכסים מפר פעם אחר פעם את החלטות המינוי ואת חובותיו ככונס נכסים. עוד מציין עו"ד קופטי כי המבקש מתגורר בחלק מנכס אחר שנמצא בכינוס הנכסים ללא תשלום דמי שכירות. במסגרת טענות הסף שמעלה עו"ד קופטי הוא טוען כי על פי הסכם פירוק השיתוף ככל שהוא חל קיימת תניית בוררות מחייבת. במישור הסמכות הוא טוען כי אין לדון בהליך זה בדרך של המרצת פתיחה וככל שהמבקש מעוניין כי עו"ד קופטי יפסיק לשמש ככונס נכסים עליו לפעול בהתאם ולהגיש בקשה לביטול ההחלטה על מינוי הכונסים משנת 1996. טענה נוספת במישור הסמכות העניינית היא כי ככל שניתן לדון בהליך בדרך של המרצת פתיחה הרי שהסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי שכן ערך הנכס עולה בהרבה מעל תקרת סמכותו העניינית של בית משפט השלום. לגופה של הבקשה טוען עו"ד קופטי כי זו הוגשה תוך הסתרת עובדות מהותיות ובחוסר ניקיון כפיים והוא מתאר בהרחבה את מערכת היחסים שבין המבקש למשיבות ולבינו. הוא מפנה לכך שהתביעה בשנת 1996 הוגשה לאחר שהמבקש גבה את דמי השכירות עבור הנכס לעצמו אך לאחר שהסכים למינוי משותף לכונס נכסים שלו ביחד עם עו"ד קופטי הוא התעלם מכינוס הנכסים המשותף ופעל לפי האינטרס האישי שלו. בעניין זה מפנה עו"ד קופטי לדברים שנכתבו על ידי כב' השופט שמעוני באחת ההתדיינויות בין הצדדים. טענתו של עו"ד קופטי היא כי המבקש ממשיך וגובה דמי שכירות באופן עצמאי גם עבור התקופה שעד 31.12.2009 ונוטל אותם לעצמו מבלי להפקיד בחשבון הכינוס; מסרב לחתום על דו"חות כספיים ועל הסכמי שכירות עם שוכרים; השכיר את אחת הדירות לבנו והוא אף בונה ללא הסכמת עו"ד קופטי בנכס אחר. באשר לזכויות החתימה כותב עו"ד קופטי כי בשלב מסוים מינה המבקש את עו"ד מארון סרור כנציגו אך עו"ד סרור הודיע כי אינו מעוניין בכך לאחר זמן קצר וביקש כי חתימתו של עו"ד קופטי תהיה מספקת לצורך חיוב החשבון בשם שני הכונסים. מאז שכך הוחלט מסתפק הבנק בחתימתו של עו"ד קופטי וזאת בידיעת המבקש ומבלי שהסדר זה שונה. עו"ד קופטי מציין כי מאז שנת 1996 מתנהלים חשבונות הכינוס בצורה מסודרת ללא שהמבקש מתעניין בכך וכל רצונו הוא להתיש את המשיבות. בכל הנוגע להסכם פירוק השיתוף טוען עו"ד קופטי כי התנהל משא מתן ונחתם הסכם בין המבקש למשיבה מס' 3 אך המשיבה מס' 2 לא נתנה את הסכמתה ולא חתמה על ההסכם וההסכם הושאר בנאמנות בידיו עד לבואה של המשיבה מס' 2 ארצה וחתימתה עליו. מכאן שההסכם מותנה בהסכמתה של המשיבה מס' 2 וכל עוד זו לא ניתנה הוא אינו תקף. עו"ד קופטי מסביר כי במסגרת המשא ומתן נוסחה טיוטה שעליה חתומים כל הצדדים לרבות המשיבה מס' 2 אך בטיוטה זו קיימות טעויות ומשיבה זו הבהירה כי היא תאשר סופית את ההסכם רק כאשר תגיע ארצה תוך שכבר הוסכם על שינויים בהסכם. עו"ד קופטי מתייחס לתביעה שהוגשה על ידי המבקש כנגד בני משפחת אבו סנינה באמצעות בא כוח המבקש, עו"ד ח'ורי, וטוען כי דמי השכירות שולמו לו ככונס נכסים ובכל מקרה לא ניתנה הסכמתו להגשת תביעה לתשלום דמי שכירות על ידי המבקש באמצעות בא כוחו. על רקע זה סבור עו"ד קופטי כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. בין המסמכים שצורפו לבקשה פרוטוקול מישיבה מיום 10.3.2000 שהתקיימה בין כונסי הנכסים עו"ד קופטי ועו"ד סרור מארון שבמסגרתה הוסכם כי חתימתו של עו"ד קופטי בלבד בחשבון הבנק תחייב את הבנק (נספח ח'). המשיבה מס' 3 הגישה גם היא תגובה לבקשה שמנוסחת באופן דומה. התשובה לתגובה המבקש הגיב לבקשה וטען כנגד האמור בתגובה. הוא מציין כי עו"ד קופטי נוהג בכל הנוגע לנכסים השייכים לפי הסכם פירוק השיתוף למשיבות כבעלים לכל דבר ולא כמי שמונה ככונס נכסים; הוא שולל את הקונסטרוקציה המשפטית שנבנתה בתגובה בדבר מתן הסכמה מותנית לחתימה על הסכם פירוק השיתוף מצד המשיבה מס' 2. המבקש ביקש לקיים דיון ולהחליט בה לאחר חקירת המצהירים. בהחלטה שניתנה לאחר הגשת התגובה הקצרה הוריתי למבקש, ככל שהוא מעוניין בכך, להגיש תשובה מלאה ועניינית. בתשובה נוספת שהוגשה טען המבקש כי המדובר בתובענה בדבר 'חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם' המסורה לבית משפט השלום. בכל מקרה הביע את הסכמתו להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. הוא שלל את הטענה לקיום תניית בוררות מקום בו כופרים המשיבים בהסכם פירוק השיתוף. לשיטתו של המבקש בקשתו אינה לביטול מינוי כונסי הנכסים אלא לצמצום המינוי כך שלא יחול על המבנה הספציפי כפי שהוסכם בין הצדדים. בהמשך תשובתו הוא מציג מכתב וטיוטת חוזה שכירות לאחד החלקים במבנה שלפי הסכם פירוק השיתוף אמור להיות בבעלותן של המשיבות ושם עו"ד קופטי מציג את עצמו כמי שמשכיר את הנכס כמנהל נכסי המשיבות ולא ככונס הנכסים. כמו כן הוא הציג את עצמו במכתב שכתב באותו אופן תוך השמטת שמו של המבקש כאחד הבעלים. המבקש מצביע על מקרה נוסף שבו הושכר נכס על ידי עו"ד קופטי ולטענתו הושכר לא בכובעו ככונס הנכסים אלא בשם המשיבות תוך דרישה כי דמי השכירות ישולמו לו ישירות. בקשת ההבהרה מצד בית המשפט והדיונים שהתקיימו לאחר עיון במסמכים ובכתבי הטענות התבקשו הצדדים (בהחלטה מיום 5.11.11) להבהיר מספר נקודות ולהתייחס להצעה להסדר. לבקשת המבקש נקבע דיון ובמסגרתו הועלו הצעות שונות לפתרון מעשי של המחלוקת עד להכרעה בהמרצת הפתיחה אך בסופו של דבר המגעים לא הבשילו להסכמה. השאלות העומדות להכרעה כמפורט לעיל, יש לדון בשאלות הבאות: האם הסמכות העניינית לדון בסעדים המתבקשים היא של בית משפט השלום והאם ניתן לעתור לסעדים אלה בהליך של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי. בהנחה שבית משפט השלום מוסמך לדון בהליך העצמאי האם יש מקום למתן הסעד הזמני המבוקש. הסמכות העניינית טענת הסמכות העניינית עולה בשני מישורים: היות הסעדים חלק מהליך כינוס הנכסים ולכן יש להגיש את הבקשה במסגרת התיק שבו מונו כונסי הנכסים; היות החלקים האחרים של התובענה בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. המבקש סבור כי מכלול הסעדים אינו צריך להתברר במסגרת ההליך שבו מונו כונסי הנכסים אלא בתובענה נפרדת באשר לתובענה הנפרדת עמדתו היא כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום אך הוא מסכים ככל שבית המשפט יסבור אחרת כי זו תועבר לבית המשפט המחוזי. המבקש מתנגד לזכותם של המשיבים לטעון את הטענה הראשונה משום שזו אינה כלולה במסגרת תגובתם לבקשה. המשיבים סבורים כי התובענה כוללת סעדים שונים שחלקם קשורים לניהול השיתוף במקרקעין וככל שיש חלקים שאינם קשורים הרי שבהינתן שווי המבנה הסמכות לדון בהם היא בבית המשפט המחוזי. הם נסמכים בכל הנוגע לטענה הפורמאלית לכך שלא העלו את הטענה על האמור בסעיף 13 לתגובתם. המבקש השיב לטיעון זה בכך שככל שיש סעדים שונים הרי שיש לראות בהם טפלים לעיקר ובהתאמה יש להתיר את הגשת ההליך כתובענה נפרדת. לצורך בחינת הסמכות העניינית יש להידרש לסעדים שבהמרצת הפתיחה. עיון בסעדים שהתבקשו מעלה אפוא כי המרצת הפתיחה מתמקדת בפסק הדין שבו מונו כונסי נכסים לנכסים נשוא אותה תביעה. בנוסף מתבקש סעד הצהרתי הנוגע לפעילות חשבון הבנק של הכינוס. השאלה הנשאלת בהיבט זה היא היכן יש לברר שאלות אלה. בחינת הוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, (להלן: "חוק המקרקעין"), מעלה כי פירוק השיתוף נעשה על פי הסכם בין השותפים וככל שנקבעה בהסכם זה חלוקה בעין הוא נתון לאישור המפקח (סעיף 38 (א') לחוק המקרקעין). בהיעדר הסכם נעשה הפירוק על פי צו בית המשפט בדרך של חלוקה בעין, תשלום תשלומי איזון או בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון (סעיף 39 לחוק המקרקעין). כל עוד לא הושלם הליך פירוק השיתוף רשאי בית המשפט 'לתת צו זמני בדבר סדרי ניהול המקרקעין והשימוש בהם עד לסיום הליכי פירוק השיתוף' (סעיף 44). המקרקעין נשוא התובענה והבקשה שבפני מצויים למעשה בשלב שבו קיימת מחלוקת האם קיים הסכם לפירוק השיתוף בין השותפים ומכל מקום מאחר וההסכם, ככל שהוא קיים, כולל חלוקה בעין הוא טעון אישור המפקח. במצב הדברים הזה הרי שמשטרם הסתיימו הליכי פירוק השיתוף בית המשפט מוסמך לתת צוים זמניים לגבי ניהול המקרקעין והשימוש בהם עד לסיום הליכי פירוק השיתוף. גם הסעדים האחרים שעניינם בטלות הליך כינוס הנכסים נוגעים למעשה לאותו שלב זמני של ניהול המקרקעין עד לפירוק המלא של השיתוף וככאלה הם נכרכים בסעדים האחרים. מכאן שאין מדובר אפוא בתביעה לאכיפת הסכם פירוק השיתוף ככזו אלא בתביעה לסעדים שונים הנוגעים לניהול הזמני של המקרקעין המשותפים עד להשלמת אישורו של הסכם פירוק השיתוף שנוכח האמור בחוק המקרקעין ממילא לא שוכלל לכדי הסכם תקף בהיעדר אישור המפקח ונוכח המחלוקת בין הצדדים. הדיון נוגע אפוא לחזקה ולשימוש במקרקעין המשותפים וככזה מצוי לכאורה בסמכות העניינית של בית משפט השלום. השאלה האחרת במישור הסמכות היא בשאלה האם על בית המשפט שנתן את פסק הדין והורה על מינוי כונסי הנכסים להידרש לביטול המינוי או שניתן לעשות כן בהליך של המרצת פתיחה בפני מותב אחר. בעניין זה מקובלת עלי עמדת המבקש כי לכאורה אין מתחייב קיום הדיון בפני אותו מותב ומכל מקום כאשר המדובר בסעד זמני איני סבור כי יש לעצור את הדיון המתקיים בפני ולהעבירו למותב אחר באותה ערכאה. לסיכום, אין בטענות הסף לעניין הסמכות שהעלו המשיבים כדי למנוע דיון במתן הצו הזמני לגופם של דברים. מתן צו המניעה הזמני הבקשה לסעד זמני כוללת, כאמור, שני עניינים. האחד הימנעות מביצוע עסקאות ופעולות לרבות גביית דמי שכירות באותם חלקים השייכים בלעדית למבקש בהתאם להסכם פירוק השיתוף; השני - הימנעות מביצוע פעולות בחשבון הבנק של הכינוס כל עוד לא צורפה חתימתו של המבקש לצד חתימת עו"ד קופטי. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." כפי שנקבע "הסמכות ליתן צווי מניעה, ובכלל זה צו מניעה זמני או צו עשה זמני, מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. מהותו של הצו הזמני היא כידוע לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, זאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם, ובעיקר, לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (ראו בהגדרת "סעד זמני", בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי; לתכלית השמירה על המצב הקיים ראו גם: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 483). ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב כה מקדמי של ההליכים קיימת, בעיקר, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינוי של מצב קיים. ואכן, הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק הדין (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 159)...' (ר' החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' גל) בבש"א (י"ם) 302/06 ריבוע כחול (ישראל) בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (פורסם במאגרים, 20.2.06)). לפיכך, יש לבחון תחילה האם יש למבקש עילת תביעה והאם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה. קיום עילת תביעה וקיום ראיות מהימנות לכאורה מינוי כונסי הנכסים נעשה בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין מונו המבקש ועו"ד קופטי ביחד ככונסי נכסים על מספר נכסים, שפורט, נקבע כי ינהלו ביחד את הנכסים, ישכירו אותם, ידאגו למצבם, יגבו כספים, ישלמו הוצאות ויבצעו ביחד כל פעולה הדרושה לניהול השוטף והתקין של הנכסים האמורים. עוד נקבע כי לצורך כך יפתח חשבון בבנק וזכות החתימה בו תהיה לכונסי הנכסים ביחד. במסגרת ההסכם נקבע כי תיערך התחשבונות בתום כל שנה או מועדים אחרים שיוסכמו ויחולקו הכספים שיצטברו לפי חלקו של כל אחד מהבעלים בנכס. כל עוד לא בוטל הסכם זה והסעד העיקרי המבוקש בתובענה הוא ביטולו הרי שהוא שריר וקיים ועל כל הצדדים לנהוג על פיו ובהתאם להוראותיו. כפי שפירטתי לעיל כונסי הנכסים שמונו הם המבקש ועו"ד קופטי יחד ומטעם זה אף אם אניח כי בשלב מסוים הוסכם על כך שעו"ד קופטי רשאי לחתום לבדו על מסמכים הנוגעים לחשבון הבנק הרי שהסכמה זו הדירה והמבקש רשאי בכל רגע לחזור ולבקש לממש את זכותו ככונס נכסים משותף. לפיכך, זכאי המבקש לסעד הזמני השני המבוקש על ידו וניתן בזה צו כלפי הבנק המורה לו לפעול אך ורק בהתאם להוראותיהם של שני כונסי הנכסים - המבקש ועו"ד קופטי. שונים פני הדברים בכל הנוגע לסעד הזמני הראשון. דומה כי הן המבקש והן המשיבות נוהגים מנהג בעלים נפרד בחלקים של המקרקעין כאילו הפך כל אחד מהם לבעלים של חלק מהמקרקעין ואולם עמדתם של שני הצדדים מתעלמת מכך שכל עוד לא בוטל מינויים של כונסי הנכסים הרי שלצדדים עצמם אין את הזכות או החרות לנהוג מנהג בעלים בנכס בהתעלם מכינוס הנכסים. על תפקידם של כונסי הנכסים הממונים על ידי בית המשפט נאמר כי: "כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם, בנאמנות לבית המשפט ובציות להוראותיו, עם מינויים של כונסי הנכסים עוברים נכסי החייב לשליטת בית המשפט, וזה לא יסבול התערבות של מאן דהוא במעשים של עושי דברו, אלא ידאג הוא בעצמו לכך שייעשה בנכסים מה שצריך להיעשות..." (ע"א 2077/92 שלדון אדלסון נ' ראובן רייף, פ"ד מז (3) 485, 499 (1993)) אף שהקשר הדברים האלה הוא שונה הרי שהם יפים גם לענייננו. מקום בו כינוס הנכסים קיים הרי שעד לביטולו על כונסי הנכסים לנהל את כל הנכס על מכלול יחידותיו יחד ככונסי נכסים ואין להם את החרות להפריד את הבעלות ביחידות השונות לפי הסכם כזה או אחר אלא אם נעשה פירוק שיתוף או צו כינוס הנכסים בוטל. על כונסי הנכסים לגבות דמי השכירות מכל היחידות, להכניסם לקופת הכינוס ולחלקם. הסכמי שכירות או תביעות יוגשו על ידי כונסי הנכסים יחדיו ולא בנפרד. משזו מסקנתי הרי שלא זו בלבד שאין להעתר לסעד הראשון המבוקש בבקשה לסעד זמני אלא ההיפך מכך. עו"ד קופטי והמבקש ככונסי נכסים חייבים להיות אלה שיקבעו כיצד להשתמש בכל חלקי הנכס לרבות אותם חלקים שלפי ההסכם יהיו שייכים למבקש וזאת עד לאישור הסכם פירוק השיתוף. זאת ועוד מתן סעד שמשמעותו ביטול כינוס הנכסים ביחס לנכסים שאמורים להיות בבעלותו של המבקש לפי הסכם פירוק השיתוף הוא למעשה מתן הסעד העיקרי בעת הדיון בסעד הזמני וגם מטעם זה אין להעתר לבקשה (השווה רע"א 2059/98 וולטה ייצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S בע"מ, פ"ד נב (4) 721, 732 (1998); ע"א 213/64 חיים ברא"ז נ' נציב המים פ"ד יח (3) 647, 653-4 (1964)). סיכום הבקשה לסעד זמני מתקבלת באופן חלקי במובן זה שכל פעולה בחשבון הבנק מס' 476757 בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, סניף מזרח ירושלים (638) תחייב את חתימותיהם של שני כונסי הנכסים, המבקש ועו"ד קופטי. ניתן צו המורה לבנק להימנע החל ממועד המצאת החלטה זו לידיו מביצוע כל פעולה אלא אם שני כונסי הנכסים יחד מורים לו לבצע אותה. הבקשה לסעד הזמני כמפורט בסעיף 1 לפירוט הסעדים בבקשה - נדחית. מאליו מובן כי על כונסי הנכסים לפעול בהתאם למחויוביותיהם על פי הדין ופסק הדין שניתן כמפורט בהחלטה זו. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ב, 18 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. המרצת פתיחהסעד הצהרתי