צו מניעה זמני האוסר להיכנס לחלקה

זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים, או מי מטעמם, להיכנס לחלקה 100 בגוש 15512 (להלן - החלקה), ולהימנע מלפגוע בכל דרך שהיא במיטלטלין המצויים בחלקה וכן בעצי הזית הנטועים בה. רקע ביום 15.8.2011 הגיש המבקש תביעה למתן צו מניעה קבוע, וכן "צו הצהרתי" לפיו ירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעל זכות הבעלות הבלעדי והיחיד בחלקה; ולחלופין, ליתן "צו הצהרתי" לפיו הינו בעל רישיון בלתי הדיר באופן יחידני ובלעדי בחלקה; ולחלופי חלופין, ליתן "צו המצהיר" כי הינו בחזקת דייר מוגן לפי כל דין לרבות סעיף 3 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972. בנוסף נתבע סעד כספי המוערך בסך 50,000 ₪. בד בבד עם התביעה הגיש המבקש את הבקשה האמורה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 16.8.2011 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים מבלי להעניק את הסעד המבוקש במעמד צד אחד. במסגרת הדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יוגשו סיכומים בכתב בבקשה ובשלב זה ועד למתן החלטה אחרת יינתן צו ארעי בכפוף לכתב התחייבות אישית בחתימת המבקש, בצירוף ערבות בחתימת צד ג', שתיהן על סכום בלתי מוגבל, לפיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם או למי מהם. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.10.2011 הגישו המשיבים תביעה שכנגד לסילוק ידו של המבקש מהחלקה וכן לסעד כספי בשיעור 50,000 ₪. עיקרי טענות הצדדים 4. לטענת המבקש, החלקה עובדה בידי סבו המנוח, אביו המנוח ודודיו ובהמשך על ידו, בתקופה כוללת של מעלה מ- 75 שנים ולמצער מאז שנת 1934. כך בהתאם, שילמו המבקש ואביו מיסים שחלו על החלקה למועצה המקומית מגדל. לתמיכה בטענותיו אלה, צירף המבקש לבקשתו, שנתמכה בתצהירו, ארבעה תצהירים ערוכים בידי מצהירים שהכירו היטב את אבי המבקש ותומכים בטענותיו וכן אישור האגודה שיתופית מגדל משנים 1996 ואישור המועצה המקומית מגדל משנת 1996 התומכים אף הם בטענותיו. לתצהיר התשובה מיום 18.8.2011, צירף המבקש אישור האגודה השיתופית מגדל משנת 2011. על בסיס כל זאת טוען המבקש כי סבו, ולאחר מותו אביו, היו הבעלים הבלעדיים מן היושר של החלקה ובעלות זו הועברה למבקש על פי דין עם מות אביו. עוד טוען המבקש, כי החלקה היתה נטועה בעצי מנגו החל משנת 1982 ועד לשלהי שנת 2010. ואולם עקב מחלת הסרטן בה לקה, עקר המבקש את עצי המנגו, הכין את הקרקע (חרש וריסס אותה) ושתל עצי זית בפברואר 2011. ביום 11.8.2011 גילה המבקש כי מאן דהו פלש לחלקה ועקר ממנה כ- 50 עצי זית (מתוך כ- 130 עצים שניטעו בה). בדיעבד ולאחר הגשת הבקשה התברר כי המשיב 2 שלח שליח מטעמו לשם כך (והוא אינו חולק על עובדה זו). על פי נסח טאבו שהוציא המבקש עולה כי המשיב 1 רשום כבעלים של החלקה החל משנת 1985, ואילו לטובת המשיב 2 רשומה הערת אזהרה בחלקה החל משנת 2011, לאחר שרכש את החלקה מהמשיב 1. כידוע, המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות). על פי תקנה זו, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כגון זו שבפניי עליו לשקול ארבעה שיקולים מרכזיים: האחד, האם מתן הסעד הוא אכן הכרחי עד כדי הצדקת התערבות בית המשפט בשלב מוקדם ועוד קודם שהתביעה התברר לגופה; השני, האם המבקש הוכיח זכותו לכאורה; השלישי, האם מאזן הנוחות במתן הסעדים המבוקשים נוטה לטובת המבקש או שמא דווקא לטובת המשיבים; והרביעי, שיקולי יושר שעיקרם תום ליבו וניקיון כפיו של המבקש והיעדר שיהוי מצידו. לטענת המבקש, אי מתן הצו יגרום פגיעה חמורה המצדיקה התערבות בית המשפט כבר בשלב זה למניעתה. אשר לזכות לכאורה נטען, כי די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה כדי לבסס את מתן הצו. המבקש טוען כי בידו ראיות מהימנות לכאורה התומכות בטענותיו, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונו, בשים לב כי על כף המאזניים מונחות זכויותיו של המבקש, ובכללן מטה לחמו, אשר החלקה מהווה חלק הימנו. הבקשה, כך המבקש, הוגשה בתום לב וללא שיהוי. בנסיבות אלה מתן הסעד ראוי וצודק. 5. המשיב 1 טוען כי הוא הבעלים הרשום של החלקה וכי הוא מכר אותה ביום 31.1.2011 למשיב 2, בציינו כי טרם נרשמה בעלותו של המשיב 2 בחלקה וכי בנסח הרישום שהומצא לבית המשפט מופיעה אך הערת אזהרה לטובתו. משמכר את זכויותיו אין לו עוד עניין בחלקה ובחזקה בה, וזו הועברה למשיב 2. במצב דברים זה, כך המשיב 1, יש לדחות את הבקשה נגדו תוך חיוב המבקש בהוצאותיו. המבקש לא פנה למשיב 1 עובר להגשת הבקשה. פנייה שכזו היתה מייתרת את הצורך בהגשת בקשה נגד המשיב 1. כך מצא עצמו המשיב 1 נגרר לבית המשפט מבלי שעשה רע לאיש. לטענת המשיב 1, די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה נגדו. עם זאת ביקש להרחיב ולטעון מדוע יש לדחות את הבקשה גם נגד משיב 2. לטענת המשיב 1, מדובר בתביעה תמוהה שבה טוען פולש לזכות בעלות במקרקעין. אפילו היתה טענת המבקש כי משך השנים שילם ארנונה בגין החלקה נכונה, יש בה לכל היותר כדי להעיד על חזקה אך בוודאי שלא על זכות קניין בחלקה. יתרה מכך, האישור שצורף לבקשה כהוכחה שהמבקש שילם ארנונה כלל לא מתייחס לחלקה. בהקשר זה אף ציין המשיב 1 כי אין חובה לשלם ארנונה בגין מקרקעין שאינם בנויים. עוד טוען המשיב 1, כי התביעה העיקרית אינה תביעה לחזקה אלא תביעה לבעלות. גם הסעדים החלופיים שהתבקשו הם סעדים הצהרתיים על זכות קניינית של המבקש - "רישיון בלתי הדיר" או לחלופין "דיירות מוגנת". העובדה שהסעד המבוקש בתביעה העיקרית הינו הצהרה על בעלות ולא על חזקה אף נלמדת מכך שהתביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. כל זאת מוביל למסקנה כי גם אם כל הכתוב בתביעת המבקש נכון, דין התביעה העיקרית להידחות. למעשה העובדות היחידות הנטענות בתביעה הן לחזקה ארוכת שנים של משפחת המבקש בחלקה. חזקה הינה מצב עובדתי שאינו יוצר זכות במקרקעין ובוודאי שלא במקרקעין מוסדרים כמו החלקה. המשיב 1 מפנה בהקשר זה להוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן - החוק), הקובע כי הרישום במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו. על כן, כך המשיב 1, דין התביעה להידחות על הסף. אשר לסעדים החלופיים, גם אם במשפט הישראלי היתה קיימת זכות קניינית של "רישיון בלתי הדיר", הרי שהמבקש לא טען לעובדות שיש בהן כדי להקים רישיון לא כל שכן רישיון בלתי הדיר. יתרה מכך, המבקש טוען כי לא היה לו מעולם קשר עם המשיבים, כיצד אפוא ייתכן שקיבל רישיון בלתי הדיר? גם הטענה בדבר "דיירות מוגנת" אינה עולה מהעבודות הנטענות בבקשה שהרי המבקש אינו טוען שהיה לו חוזה שכירות. לפיכך, בהינתן כי התביעה העיקרית היא תביעה קניינית ולא תביעת חזקה, דינה להידחות, וממילא כך גם דין הבקשה. מוסיף המשיב 1 וטוען בהקשר זה, כי שעה שהתביעה הינה מחוסרת סיכויים - לא ייתן בית המשפט צו מניעה זמני. עוד מוסיף המשיב 1, כי המבקש לא טען שהוא עצמו עיבד את החלקה, אלא רק בני משפחתו. טוען המשיב 1 כי גם לשיטת המבקש, בחודש אוקטובר 2010 נעקרו עצי המנגו מהחלקה ורק בפברואר 2011 ניטעו בה עצי הזית; ומשכך, המבקש הוא פולש טרי לחלקה, הן משום שלא עיבד בעצמו את החלקה והן משום שגם על פי גרסתו לא הוא ולא מי מבני משפחתו החזיק בחלקה החל מחודש אוקטובר 2010. כל זאת מתחדד על רקע הטענה שהמשיב 2 תפס בחלקה חזקה כדין החל מחודש פברואר 2011. המשיב 1 מבקש לגזור גזירה שווה מתיק אזרחי (קרית גת) 1275/94 אל חורטי נ' מינהל מקרקעי ישראל, שם פולש עלה על הקרקע וחרש אותה ולאחר זמן מה שב וזרע בתלמים שחרש. השאלה שעמדה בפני בית המשפט היתה מה המועד בו החלה הפלישה, מועד החרישה או מועד הזריעה. בית המשפט קבע כי הפלישה לצורך החריש לא היתה קבועה ונמשכת אלא זמנית וחולפת. עם סיום חרישת הקרקע לא היה את מי לסלק. לעומת זאת לאחר הזריעה ניתן היה לסלק את הנבטים שנבטו הזרעים. כמו התם כך גם הכא. לטענת המשיב 1 יש לדחות את הבקשה אף מכוח סעיף 19 לחוק. לבית המשפט קיימת סמכות שבשיקול דעת לקבוע כי עד להכרעה בזכויות הצדדים, תהיה החזקה בחלקה בידי המשיב 2. עוד טוען המשיב 1 כי עיון בתצלום הלווין שמצוי בפורטל הגיאוגרפי הלאומי מלמד כי החלקה ריקה וכי לא נטועים בה עצי מנגו או זית. לבסוף טוען המשיב 1 כי מאזן הנוחות מצדיק את דחיית הבקשה, ולחלופין, יש להתנות את צו המניעה הזמני, ככל שיינתן, בערבות בנקאית צמודה בסך של לפחות 250,000 ₪. 6. המשיב 2 החרה החזיק אחר המשיב 1 והוסיף כי אין דבר בטענותיו העובדתיות של המבקש. זאת שכן המשיב 2 הגיע לחלקה ומצאה פנויה מכל אדם וחפץ ורק לאחר שהבחין בפלישה חדשה, סילק את השתילים החדשים, והכל בהתאם לסעיף 18(ב) לחוק. לטענתו, היום לא קיימות בחלקה נטיעות או כל רכוש אחר של המבקש, כך שאין בצו מניעה כדי למנוע עקירה או סילוק רכוש השייך למבקש. יתרה מכך, המדובר במקרקעין מוסדרים ומשכך סיכויי התביעה של המבקש קלושים ביותר. לבסוף טוען המשיב 2 כי צו המניעה צפוי לגרום לו נזקים כבדים תוך עיכוב בניית ביתו לאחר שהשקיע בכך ממון רב. עוד טוען המשיב 2, כי בבקשתו הדגיש המבקש את מצבו הכלכלי הקשה, דבר המעמיד בסימן שאלה את יכולת גביית הפיצוי הראוי בגין העיכוב והנזקים שיגרמו למשיב 2 ככל שיינתן הצו. דיון והכרעה 7. סעיף 362 לתקנות קובע: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." כב' השופטת נאור עמדה לאחרונה על התנאים הנדרשים למתן סעד זמני באמרה: "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק... השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי... השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק... בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ'מקבילית כוחות'... משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך..." (רעא 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי, ניתן ביום 20.9.2011). 8. נפתח אפוא בשיקול הראשון, קרי קיומה לכאורה של עילת תביעה. טוען המשיב 1, כי תביעתו של המבקש היא תביעה לבעלות ולא להחזקה (תביעה פוססורית) ומשכך היא נעדרת עילה. זאת משום, שעל פי סעיף 125 לחוק, בהיות המקרקעין מוסדרים, הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו. במקרה זה מעיד הרישום כי המשיב 1 הוא הבעלים בחלקה. אשר לסעדים החלופיים בתביעה טוען המשיב 1, כי הם נעדרי סיכוי של ממש כפי שפורט לעיל. אחת מתכליותיו של הסעד הזמני היא שמירה על המצב הקיים העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני. הרעיון הוא לשמר את מערכת הנסיבות עובר להגשת התובענה, שאם לא כן עלול הנתבע לקבוע עובדות חדשות בשטח בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה. כדי שיינתן סעד זמני על בית המשפט להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה. ויודגש "אין זאת אומרת, כי חייב התובע להביא כבר בשלב זה את מלוא ההוכחה לקיום זכותו, שכן בית המשפט כלל אינו רשאי באותו שלב, על סמך התצהירים בלבד, לחוות דעה בגופו של עניין" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). בתהליך שהחל עוד בשנות השמונים, "הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום 'זכות לכאורה' בידי המבקש, כתנאי למתן צו זמני, לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (שם, שם; וראו גם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 522 (מהדורה עשירית, 2009). בהקשר זה אמרה השופטת נאור כי בשלב מוקדם זה, "די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה" (רעא 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, ניתן ביום 28.6.2010). 9. במקרה שבפניי טוען המבקש כי סבו ואביו המנוחים, יחד עם דודיו החזיקו ועיבדו את החלקה עוד משנת 1934 וכי הדבר מבסס זכות לבעלות מן היושר על החלקה, אשר עברה אליו עם מות אביו. המבקש צירף לבקשתו ארבעה תצהירים שנערכו בראשית שנות השמונים (להלן: התצהירים התומכים). לטענת המצהירים מכירים הם היטב את אבי המבקש ויודעים כי הוא ומשפחתו מעבדים את החלקה מאז שנת 1934. דווקא גילם של התצהירים (כ- 30 שנה) ועובדת עריכתם מספר שנים לפני מועד רישום המשיב 1 כבעלים בחלקה הופכים את השאלה שבמחלוקת למורכבת ורצינית יותר. לא נעלם מעיני כי באישור מאת האגודה השיתופית מגדל משנת 1996, אשר צירף המבקש לבקשתו, החלקה אינה נכללת. ואולם באישור האגודה השיתופית מגדל מיום 24.2.2011 שצירף המבקש לתצהיר התשובה מטעמו, חלקה 100 נמנית על רשימת החלקות בגוש 15512 המוחזקות ומעובדות בידי המבקש. כן נתתי דעתי לכך כי באישור המועצה המקומית מגדל יש התייחסות כללית ל- 61 דונם אדמות חקלאיות מבלי לפרט אם החלקה נכללת בהן. ברם בשלב זה ולאור השאלה שבמחלקות די בתצהיר המבקש בתוספת התצהירים התומכים וכן אישור האגודה השיתופית משנת 2011 כדי לקבוע שהתביעה איננה בגדר תביעת סרק וכי היא מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון. 10. לטענת המשיב 1 יש לראות במבקש פולש טרי לחלקה, משום שרק בחודש פברואר 2011 ניטעו עצי הזית, ומשכך תביעתו על סעדיה החלופיים נעדרת עילה. לאחר שבחנתי טענה זו ונתתי דעתי לפסק הדין אליו הפנה המשיב 1 באתי לכלל מסקנה כי אין לקבלה בשלב מוקדם זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשלהי שנת 2010 נעקרו עצי המנגו ובראשית שנת 2011 נטע בה המבקש עצי זית, באופן שהותיר מספר חודשים ללא נטיעות בחלקה. יחד עם זאת המבקש טוען כי בחודשים אלו חרש וריסס את האדמה כדי שתוכל לקלוט את עצי הזית. לכן אפוא איני מוצא להתייחס לתקופה זו ככזו המנתקת את רצף ההחזקה (ככל שבתיק העיקרי יוכח רצף שכזה). 11. לא נעלמה ממני טענת המשיבים כי מדובר במקרקעין מוסדרים, ולכן חלה על החלקה הוראתו של סעיף 125(א) לחוק, לפיו הרישום לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו. אלא שהוראת סעיף זה אינה ממצה את העניין. ראשית, מתוך החומר שהוגש לבית המשפט לא נתחוור לי מתי הסתיים הליך הסדר המקרקעין בחלקה, כך שייתכן שהזכות שביושר שהמבקש טוען לה נרכשה עוד קודם להסדר המקרקעין בחלקה (והשוו: עא (י-ם) 28671-12-10 יעקב זילפה נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950, ניתן ביום 25.9.2011). שנית, מתוך החומר שבפניי עולה לכאורה כי המבקש ומשפחתו החזיקו בחלקה ברציפות מאז 1934, דהיינו למעלה מ- 35 שנים בטרם נכנס לתוקפו חוק המקרקעין. שלישית, אילו היה היפוך תפקידים בתיק זה באופן שהמבקש הוא הנתבע והמשיבים הם התובעים, יכול היה לכאורה המבקש לעורר את הטענה לפיה רכש את הקרקע מכוח התיישנות, זאת מכוח סעיף 162 לחוק. האם הוא מנוע לטעון לרכישת הזכות מכוח החזקה רבת שנים רק משום היותו תובע? רביעית, גם התביעה לרישיון בלתי הדיר אינה מופרכת מעיקרה. בית המשפט העליון דן בשאלה אם הרישיון הבלתי הדיר גובר על זכויות שרכש צד שלישי לאחר שהתגבש הרישיון וכן דן בסוגיית ההשתק הקנייני. בהקשר זה אמרה כב' השופטת דורנר: "הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק (Estoppel) שפותחה בדיני היושר האנגליים. השתק נועד למנוע תוצאות בלתי צודקות, המתחייבות לכאורה מן הדין, על- ידי השתקת המתנגדים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות או עובדתיות, שהן נכונות כשלעצמן. השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך. עם זאת לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק, הפעלת הכלל היא גמישה, ולבית-המשפט ניתן שיקול-דעת בקביעת הסעדים - אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים - על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי.... כאשר הצדק מחייב קיומה של זכות בלתי הדירה, אין היא באה לסיומה עם העברת המקרקעין, אלא מכוחו של ההשתק, המכונה גם השתק קנייני (proprietary estoppel), היא חלה כלפי צד שלישי - נושה, יורש או רוכש - שזכויות בעל המקרקעין עברו אליו, להוציא רוכש המקרקעין בתמורה ובתום-לב, שלא ידע על קיומה של זכות השימוש... סעיף 160 לחוק ניתק את דיני המקרקעין מדיני היושר האנגליים, וסעיף 161 לחוק קבע כי "מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק". אולם הפסיקה המשיכה להכיר בָּרישיון הבלתי הדיר." (ע"א 7139/99 אלוני נ' ארד, ניתן ביום 1.4.2004; וראו גם יהושע וייסמן דיני קניין (כרך ג' - החזקה ושימוש 482 (2005)). במקרה שבפניי טוען המבקש, בין היתר, לרישיון בלתי הדיר. הראיות לכאורה שצירף בתמיכה לבקשתו מצביעות על כך שהחלקה היתה נטועה לאורך שנים ארוכות (אבוקדו, מנגו וזיתים). מנגד לא עלתה כל טענה בדבר פעולות שנעשו לסילוק ידו של המבקש מהחלקה. ויוער כי רישיון מכללא ניתן לרכוש גם בדרך פאסיבית מקום בו נמנע הבעלים מלנקוט בפעולות לסילוק יד של המחזיק בקרקע (ראו: עא 618/05 גדליהו דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות מדינת ישראל, ניתן ביום 21.3.2007; וכן נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב, א 24). בהינתן כל אלה מתעוררות לכאורה שאלות רציניות המצדיקות את בירור התובענה במסגרת התיק העיקרי. 12. משקבעתי כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לבוחנה במסגרת התיק העיקרי, אבחן עתה את מאזן הנוחות. היינו האם הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני גובר על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כן יש לבחון נזק שעלול להיגרם לצד שלישי. במקרה הנוכחי מדובר בחלקת אדמה שבה ניטעו עצי זית. החלקה, כך על פי הנטען, מעובדת על ידי המבקש ומהווה חלק ממטה לחמו. מנגד, המשיב 2 הינו רוכש הקרקע המעוניין לבנות עליה את ביתו. אם לא יינתן הצו הזמני, המשיב 2 עשוי לבנות את ביתו בחלקה כך שהמבקש יעמוד בפני מעשה עשוי שקשה לשום את שוויו עתה. אם יינתן הצו הזמני, המבקש ימשיך לעבד את החלקה וככל שתידחה תביעתו, ניתן יהיה לעקור את העצים ולנטוע אותם במקום אחר. הנזק שיגרם למשיב 2 יהיה בעיקרו כספי, להבדיל מהנזק שעלול להיגרם למבקש, אם לא ייעשה הצו, בהינתן שמלבד הנזק הכספי שייגרם למבקש עקב הפגיעה באחד ממקורות פרנסתו, יש בה גם פגיעה בעיסוקו כחקלאי שעיבד את החלקה (אותה עיבדו סביו ואביו המנוחים) עובר להגשת התובענה. בנסיבות אלה, דעתי היא כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של המבקש. 13. לבסוף נותר שיקול היושר. "בדונו בסעד זמני מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט" (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 524). לאחר שבחנתי את הדברים בבקשה שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי אין שיקולי יושר המונעים מתן הסעד הזמני במקרה זה. המבקש בא לבית המשפט נקי כפיים ובר לבב, וללא שיהוי. על פניו נדמה כי המבקש צירף את כל המסמכים שהיו ברשותו ואפילו את אלו שאין בכוחם לתמוך בגרסתו. 14. בנסיבות אלה אני נעתר לבקשה ומותיר על כנו את הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 18.8.2011, עד למתן החלטה אחרת. 15. אשר לקביעת ערבויות, ברי כי יש להתחשב בנזק האפשרי העלול להיגרם למשיבים עקב הענקת הסעד הזמני נגדם. כידוע "הכללים באשר למתן ערובה כתנאי למתן סעד זמני באים לאזן בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין. המבקש סעד זמני אינו זכאי לקבלו כלאחר יד, ועליו ליתן משקל לאפשרות כי יחויב ליתן ערובה כתנאי למתן הצו". (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 527). ברעא 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב (ניתן ביום 21.4.2009) חידד כב' השופט גרוניס את ההבחנה שעורכות התקנות בין מצב בו ניתן הסעד במעמד צד אחד לבין מצב בו ניתן במעמד שני הצדדים. בעוד שבמעמד צד אחד נקודת המוצא היא כי יש לחייב בהפקדת עירבון, אלא אם בית המשפט שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת עירבון, הרי שבמעמד שני הצדדים נקודת המוצא שונה במובן זה שבית המשפט רשאי לחייב את מבקש הסעד הזמני בהפקדת עירבון אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין, אך אינו חייב להורות כן והדבר נתון לשיקול דעתו המלא. במקרה שבפניי הצו הארעי ניתן במעמד שני הצדדים, תוך שקבעתי כי המבקש ואדם נוסף מטעמו יחתמו על התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, לשיפוי המשיבים במקרה הצורך. טוענים המשיבים כי מצבו הפיננסי של המבקש אינו מאפשר לו להמציא ערובה ראויה, כזו שיש בכוחה להבטיח את פיצויים בסוף ההליך, ככל שיתעורר בכך הצורך. לפיכך ביקשו המשיבים להתנות את צו המניעה הזמני בערבות בנקאית צמודה של לפחות 250,000 ₪. המשיבים הפנו את בית המשפט לבר"מ 5118/10 יוזמות חינוך ימין אורד נ' דגמופר (ניתן ביום 26.1.2011 מפי כב' השופט מלצר). לאחר שעיינתי בפסק דינו של השופט מלצר באתי לכלל מסקנה כי אין לגזור ממנו גזירה שווה לעניינינו. במקרה שעמד להכרעתו של השופט מלצר, סיכוייה הלכאוריים של התביעה היו נמוכים (פסקה 16 לפסק הדין), דבר אשר צוין אף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המקרה שבפניי אינו בא בגדר מקרים אלו, ומשכך אני מורה כי מלבד הערבויות שכבר ניתנו בתיק, יפקיד המבקש עירבון במזומן או בערבות בנקאית בסך 10,000 ₪ לקופת בית המשפט, בתוך 10 ימים מהיום. 16. לסיכום: ניתן בזה צו מניעה זמני כמבוקש. אם המבקש לא יפקיד את הערבון במועד, כאמור, או אז יפקע הצו מאליו. הוצאות בקשה זו, בסך 10,000 ₪, יהיו לפי תוצאות הדיון בתובענה העיקרית. המזכירות תמציא החלטה זו בדחיפות לצדדים בפקסימיליה. ניתנה היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה