פיצוי כספי למי שלא הוכנס למועדון רקע עובדתי התביעה שלפניי עניינה הפליה אסורה, שנקטו הנתבעים כלפי התובע, לטענתו, בסרבם להכניסו למקום בילוי, מועדון בשם "נונט" המצוי בקיבוץ גניגר (להלן: "המועדון"). התובע עותר לקבלת פיצוי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א- 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"). בתאריך 18-19/12/09, בלילה שבין יום שישי ליום שבת, הגיע התובע יחד עם חברתו למועדון, בכדי לחגוג את מסיבת יום ההולדת של חברו בשם רון (להלן: "רון"). חברים נוספים של השניים הגיעו גם הם למועדון, אולם רון ויתר החברים הגיעו למקום במועד מוקדם יותר, ולא יחד עם התובע. חשוב להדגיש כי מסיבת יום ההולדת לא תואמה מראש עם הנתבעים או עם נציגים אחרים של המועדון, אלא שהתובע וחבריו נדברו להיפגש במקום לשם כך. התובע וחברתו ביקשו להיכנס לתוך המועדון. התובע מסר לנציגה שעמדה בפתח המועדון, בשם שרון לוי (המכונה בעגה "סלקטורית"), כי הוא בא לחגוג את יום ההולדת של רון הנמצא כבר בתוך המועדון, והציג בפניה תעודת סטודנט. שרון מסרה לתובע כי הוא וחברתו אינם רשומים ברשימת המוזמנים של המועדון, וכי אין באפשרותה להכניסו, אולם היא לא התנגדה להכניס למועדון את חברתו. כעבור זמן מה, ועקב הסירוב להכניסם, עזבו התובע וחברתו את המקום. מטיעוני ההגנה עולה כי המועדון הנו בבעלות משותפת של קיבוץ גניגר (שאינו נתבע כאן), ושל הנתבע 3 ואדם נוסף בשם אסא קייזר (להלן: "אסא"), שהעיד במשפט. הנתבע 2 אינו נמנה על בעלי המועדון או מנהליו, אלא שהוא עובד במקום. בנוסף עלה מעדותו של אסא, כי המועדון אינו מאוגד כאישיות משפטית רשומה, אולם לאסא ולנתבע 3 יש מספר עוסק מורשה באמצעותו מנוהלת פעילות המועדון. גרסת התובע וטענותיו לטענת התובע, הוא וחברתו הגיעו למועדון סמוך לשעת חצות, לאחר שהתכנסו בביתו של רון יחד עם חברים נוספים. רון ויתר החברים עזבו את הבית ועשו את דרכם למועדון בסביבות השעה אחת-עשרה וחצי בלילה. לדברי התובע, בזמן שהמתין בכניסה למועדון ושוחח עם הסלקטורית, הוכנסו למועדון אנשים נוספים. לטענתו, גם רון והחברים הנוספים אשר הגיעו קודם לכן לא היו רשומים ברשימת המוזמנים של המועדון לאותו ערב, ואף-על-פי-כן, אפשרו נציגי המועדון את כניסתם. כמו-כן חברתו של התובע לא הופיעה ברשימת המוזמנים, ולמרות זאת, הסלקטורית לא התנגדה להכניסה למועדון. התובע ציין כי באותו ערב לא נערכה במקום מסיבה סגורה המותנית בהצגת הזמנה או כרטיס כניסה שנרכש מראש, ונציגי המועדון אף נהגו לפרסם את המסיבות בימי שישי ככאלה המיועדות לסטודנטים. על אף שהוא סטודנט, סירב המועדון להכניסו. טענתו של התובע הנה כי הופלה על ידי המועדון, משסירבו נציגיו להכניסו לתוכו, עקב חזותו, שהנה "חזות מזרחית" על-פי הגדרתו. המדובר במניעים פסולים וגזעניים, ובהתנהגות פוגענית כלפיו, אשר גרמה לו למבוכה בפני ציבור באי המועדון. מעדות התובע התברר כי האירוע המתואר בכתב התביעה הנו בגדר הפעם החמישית שבה הוא מגיע לאותו מועדון ומסרבים להכניסו לתוכו. התובע טוען כי הנתבעים פעלו בניגוד להוראות חוק איסור הפליה, באופן המקים את יסודות העוולה שנקבעה בחוק, ומזכה אותו בפיצוי. כן נטען כי מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 6(2) לחוק איסור הפליה, המעבירה את נטל ההוכחה להראות כי התובע לא הופלה, אל כתפי הנתבעים. יצוין כי התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים גם הטעו אותו בתור צרכן, בפירסומיהם בדבר מסיבות לסטודנטים, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). טענה זו נזנחה בסיכומי התובע ולא זכתה לכל התייחסות נוספת מצדו, מעבר לאזכור האמור בכתב התביעה, ולפי-כך איני רואה לנכון לדון בה. גרסת הנתבעים וטענותיהם הנתבעים הכחישו את טענת התובע בדבר הפליה אסורה. לדבריהם, היו להם סיבות מוצדקות לסרב להכניס את התובע למועדון. התובע לא נכלל ברשימות המוזמנים לאותו ערב, כנדרש. להבדיל, רון חברו של התובע אשר חגג יום הולדת, היה רשום ברשימת המוזמנים לאותו ערב. כמו-כן, יתר החברים אשר הגיעו בקבוצה עם רון, ולא היו רשומים ברשימת המוזמנים, לוו באדם נוסף בשם יניב טומסיס, אשר לו קשרים עסקיים עם המועדון והוא זה שדאג להכניסם, בתיאום טלפוני מראש עם אסא (כאמור, אחד מבעלי המועדון). עוד לטענת הנתבעים, התובע וחברתו הגיעו למקום בשעה מאוחרת בהרבה מזו שנטענה (בסביבות רבע לשתיים בלילה), כך עולה מקלטת מצלמת האבטחה המוצבת בכניסה, ובשעה כזו המועדון בדרך כלל מלא. לטענת הנתבעים, תפקיד הסלקטורים המוצבים בפתח המועדון הנו לשמור על הסדר במקום ועל שלום הנכנסים, ולהוות "בקרה" על כמות הנכנסים ועל מצבם (כגון מניעת כניסה של אדם במצב שכרות כבדה או תחת השפעת סמים). לשם כך, עליהם להסתמך על התרשמות ושיפוט אישי בלבד. כן הם מחויבים לעמידה בקיבולת המירבית המותרת של המקום על פי קביעת הרשויות. עוד לטענת הנתבעים, לעתים מגיעים למועדון אורחים קבועים ומוכרים, שאין צורך בבדיקתם. לעתים, נכנסים למקום אורחים שכבר נבדקו ובילו בפנים, ויצאו החוצה לזמן קצר, וכעת הם שבים פנימה ומזוהים באמצעות חותמת המועדון. הנתבעים מעלים השערה לפיה בזמן שנמנעה כניסתו של התובע, נכנסו אל המקום אורחים קבועים או חוזרים. באשר להתרת כניסתה של חברתו של התובע, טענו הנתבעים כי ניסיון העבר מלמד שנשים אינן מהוות סיכון כלשהו לבאי המקום, ולפי-כך אין מדקדקים בבדיקתן. ככלל, טוענים הנתבעים, אנשים בעלי חזות מזרחית נוהגים להיכנס בשערי המועדון תדיר, ומהווים כמחצית מהמבלים בו, ואילו סירוב כניסה של אדם כזה או אחר הוא עניין שגרתי ואינו דבר חריג. דיון והכרעה התובע טוען כי ממסכת הראיות עולה באופן ברור שכניסתו למועדון סורבה על מחמת חזותו המזרחית, ועל רקע מוצאו. מעדותו אף עלה כי זו הפעם החמישית שבה הוא מגיע אל המועדון, ומסרבים להכניסו (עדותו בעמ' 3, ש' 28 ואילך, עמ' 4, ש' 1- 2). לעומתו טוענים הנתבעים כי אין מתקיימת הפליה כלפי הנכנסים למועדון, וכי כמחצית מן המבלים בו הנם ממוצא מזרחי. הנתבעים הביאו לתמיכה בגרסתם עד בשם אסף לוי, בחור ממוצא מזרחי ובעל חזות מזרחית, הנוהג לבלות במועדון (ראו תצהירו, נ/5). חוק איסור הפליה קובע בסעיף 3(א): "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות." חוק איסור הפליה קובע כי מעשה או מחדל בניגוד לו הם עוולה אזרחית, ומתיר לבית המשפט לפסוק בשל עוולה לפי החוק פיצוי עד לסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. נטל ההוכחה בהתקיים מספר תנאים, קובע החוק בסעיף 6 מספר חזקות, המעבירות את הנטל מן התובע לכתפי הנתבע להוכיח כי לא פעל בניגוד להוראות החוק. ואלו הן החזקות שנקבעו בחוק: "(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3. (2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. (3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי, או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. (4) הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה." בהצעת החוק שפורסמה טרם חקיקת חוק איסור הפליה, צויין, בין היתר: "בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של האדם. בעת האחרונה נודע כי במקומות בילוי, למשל, נמנעה כניסה מאנשים בעלי חזות מזרחית." (ה"ח התש"ס 2871, ע' 370). על פי עדותו של התובע נציגי המועדון סירבו להכניסו לתוכו מהנימוק שאינו מופיע ברשימת המוזמנים של המועדון לאותו ערב. יחד עם זאת, וכפי שיפורט בהרחבה להלן, למועדון נכנסו באותו ערב מבלים שלא היו רשומים ברשימת המוזמנים, ובמקרים מסוימים אין כלל דרישה של המועדון להיכלל ברשימת המוזמנים (למשל, כאשר מדובר באדם "המקורב" לבעלי המועדון, במבלה קבוע, או בנשים). אחד מעדי התביעה הנו יניר שינאויג (ע"ת 3). הוא חבר של התובע, אולם הוא הגיע למועדון בערב האירוע באופן עצמאי ובנפרד מהתובע, זמן קצר לפניו (סעיף 7 לתצהירו, ת/3). יניר לא היה רשום ברשימת המוזמנים, ואף-על-פי-כן, הותרה כניסתו למועדון. ליניר חזות שאינה חזות מזרחית. לטענת התובע, בנסיבות אלה מתקיימים תנאי החזקה המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים. לטענת הנתבעים, אין די בהוכחת התנהגות שרירותית, או בהעדר הסבר לסירוב להכניס אדם אל המועדון, כדי להקים את החזקה. התובע כלל לא הוכיח כי הופלה בכניסה למועדון, או כי נציגי המועדון ביררו עמו פרטים לגבי מוצאו והשתמשו בו כנימוק למניעת כניסתו. בהקשר זה אומר, לא ניתן לצפות שהפליית אדם על רקע מוצאו, או מחמת השתייכותו לקבוצה מסוימת, תיאמר בקול רם קבל עם ועדה. הפליה מתבטאת תדיר במסרים שאינם מילוליים, בהתנהגות מפלה ובמתן יחס לא שוויוני על רקע מאפייני הרקע, האישיות והחזות של אדם. אין מקום להטיל על תובע להוכיח כי מתקיימת הפליה שיטתית בהספקת המוצר, השירות או בכניסה למקום. די בכך שהתובע יוכיח כי באותו מקרה שבו לא הותרה כניסתו, הוא הופלה על רקע מראהו החיצוני המעיד על מוצאו, כדי להעביר את הנטל אל הנתבע (ת"א (שלום חדרה) 46945-05-10 סייאג נ' קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע"מ, ( 23/9/11), פסקה 17; והשוו גם: ת.א. (שלום ת"א) 22225/07 ירימי נ' ב.ת.א. החזקות בע"מ, ( 27/2/08), פסקה 12; ת.א. (שלום הרצליה) 1004/05 לוי נ' אסקו-בר - מסעדה בע"מ ( 6/11/06), פסקה 6 בעמ' 10, בהם נקבע בנסיבות דומות כי התקיימו תנאי החזקה). נראה לי כי התובע שלפניי עמד בנטל זה. ב-ע"א (מחוזי חיפה) 3724/06 קיבוץ רמות מנשה ואח' נ' מזרחי , 7/1/08 , נקבע ברוב דעות, כי המשיב הופלה על רקע "גוון עורו" הכהה, בניגוד להוראות חוק איסור הפליה, מבלי להתייחס לשאלה אם המעשה הנו בגדר הפליה על רקע "מוצאו", ובניגוד לדעתו החולקת של כבוד השופט רון שפירא, אשר סבר כי עילות ההפליה המנויות בחוק הן בגדר רשימה סגורה. הנה כי כן, אף אם הופלה התובע שלפניי אך ורק על בסיס מראהו, המתבטא בגוון עורו הכהה, הרי שעל פי פסיקה מנחה זו, המעשה הנו בבחינת הפליה על פי החוק. עוד נקבע שם, בין היתר: "העובדה שבמקרה דנן היו בין באי המועדון, גם שחומי עור אין בה כדי להעיד על אי-קיומה של הפליה, מאחר שהוכח שאלה שנמנו על אותה קבוצה, נדרשו לתנאי נוסף לצורך כניסתם, תנאי שלא נדרש מבהירי העור. גם העובדה שהמשיב עצמו נכנס למועדון בעבר, אין בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה, מאחר שכניסתו הייתה חד פעמית ומותנית הייתה באותו מועד, בהיותו מוכר לעורכי המסיבה. בכל הפעמים הבאות בהם ניסה להיכנס לאותו מועדון, ומדובר בחמש פעמים, היה מגיע למקום מנסה להיכנס, וכניסתו לא הותרה, באמירה 'אתה לא נראה לי' (עמ' 3 ש' 1-3 ישיבה מיום 12/3/06)" (שם, בפסקה 27). הנתבעים הסתמכו בטיעוניהם על פסק הדין בעניין ג.י.א.ת., (בר"ע (מחוזי י-ם) 478/08 ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' מור, 25/9/08), בו נקבע כי אין די בהתנהגות שרירותית או בפגיעה בעיקרון השוויון, בכדי לקבוע כי התקיימה הפליה, אולם בפסק-דין זה נקבע כי לא הוכח על ידי התובע (ואף לא נטען) כי הופלה על רקע אחת העילות המנויות בסעיף 3 לחוק, אלא שהופלה "על-פי מראהו החיצוני", או שנמנעה כניסתו למקום בשל "מצב רוחה של המארחת", מבלי שלסירוב יש קשר להשתייכותו לקבוצה מסוימת. דהיינו, שהתובע עצמו שלל כי הופלה על רקע גזעו או מוצאו. יצוין כי בפסק-דין זה, תמך כב' השופט צבי זילברטל בדעת הרוב בעניין מזרחי לעיל. הנה כי כן, בנסיבות שפורטו לעיל, מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 6(2) לחוק איסור הפליה, כיוון שהוכח בפניי כי כניסתו של התובע, בעל חזות מזרחית, אל תוך המועדון, סורבה, בעוד שכניסתו של אדם אחר, שאינו בעל חזות מזרחית, לתוך המועדון, התאפשרה. שניהם הגיעו אל המועדון באותו ערב, בסביבות אותה השעה ומבלי שהיו רשומים ברשימת המוזמנים, ולמרות זאת, הותרה כניסת זה שאינו בעל חזות מזרחית, וזה שהוא בעל חזות מזרחית נותר בחוץ ונאלץ לעזוב את המקום בבושת פנים. כמו-כן, ניתן לקבוע כי מתקיימת גם החזקה הקבועה בסעיף 6(3), שכן המועדון התנה את כניסתו של התובע ברישום מראש ברשימת המוזמנים, ואילו את כניסתו של יניר לא התנה ברישום מראש ברשימת המוזמנים. כלומר, שהוכח בפניי כי תנאי זה לא נדרש ממי שחזותו לא היתה חזות מזרחית. בהתקיים תנאי החזקות הקבועות בסעיפים 6(2) ו-6(3) עובר הנטל אל כתפי הנתבעים, להוכיח כי לא נקטו הפליה אסורה כלפי התובע. הנתבעים בטיעוניהם לא נקבו בסיבה קונקרטית לכך שסורבה כניסתו של התובע למועדון. הנתבעים הסבירו את מדיניות המועדון תקפה לכלל המקרים, ואת נימוקיהם לסינון קהל המבלים בכניסה למקום, אולם לגבי התובע העלו הנתבעים מספר השערות באשר לנימוקים שעשויים היו לעמוד בצד הסירוב להכניסו. הנתבעים לא מסרו גרסה פוזיטיבית בנוגע לסירובם להכניס את התובע אל המועדון (לשם הדוגמה, שהתובע נראה כמי שטמון בו סיכון מסוים לקהל המבלים על פי התנהגותו, שנראה שיכור, או שהיה מוכר במקום כמי שיש לו רקע אלים ובעייתי וכו'). הנתבעים לא הביאו להעיד את נציגי המועדון שנכחו בכניסה בערב האירוע, והסתפקו בהעדת בעלי המועדון והנתבע 2 שעבדו במקום באותו ערב אך לא נכחו בכניסה ולא היו עדים לאירוע. הבאת הסלקטורית לעדות יכולה היתה לשפוך אור על מניעי המועדון לסרב להכניס את התובע למקום. כמו-כן, אף-על-פי שעלה מעדותו של אסא כי היה בכוחם של הנתבעים להביא ראיות בנוגע לכמות המבלים במקום באותו ערב (עמ' 11, ש' 23- 32; עמ' 12, ש' 1- 2; עמ' 14, ש' 1- 11), אשר היתה יכולה לתמוך בטענת הנתבעים כי המועדון הגיע לקיבולת המקסימלית המותרת בזמן שהתובע ביקש להיכנס לתוכו, הם נמנעו מלצרף לתצהירים את רשימות המוזמנים או את ספחי כרטיסי הכניסה מאותו ערב, על-אף שראיות אלה נשמרו על ידם והיו מצויות בידיהם. הצגת רשימות המוזמנים אף היתה עשויה לתמוך בטענת המועדון בדבר העדר הפליה, ובטענה שקהל באי המועדון מורכב בכמחציתו ממבלים ממוצא מזרחי. אמנם, הובאה עדותו של מבלה בשם אסף לוי, שהנו בעל חזות מזרחית, אשר העיד כי הוא נוהג לבלות במועדון לעתים קרובות, וכי הוא דואג להרשמה מראש ברשימת המוזמנים של המועדון (עמ' 20, ש' 10- 12). יחד עם זאת עלה מעדותו כי עקב ביקוריו התכופים במועדון הוא התיידד עם בעליו, והם נעשו "חברים" (עמ' 20, ש' 20). לפיכך, אינני מייחס משקל רב לעדות זו. כפי שנקבע בעניין סייאג, העובדה שחלק מבאי המועדון באותו עניין היו בעלי חזות מזרחית, הנה לכל היותר בגדר הוכחה להעדר הפליה שיטתית, אולם אין בה, כשלעצמה, להוכיח כי התובע לא הופלה על אותו הרקע במסגרת האירוע הספציפי (פסקה 17 לפסק הדין). קביעה זו יפה גם לענייננו, (והשוו גם לקביעת בית המשפט בת.א. 47045/05 (שלום ת"א) טוקוב נ' אולטיים עסקים בע"מ, ( 11/7/06), בעמ' 14; ול-ת.א. (שלום חיפה) 2786/07 עקיבא נ' באלאגן יגור בע"מ ( 14/1/10), בפסקה 38). אתייחס עתה בפירוט לטענות הנתבעים בדבר הנימוקים למניעת כניסת התובע גופן. רישום מוקדם ברשימות המוזמנים טענת הנתבעים הנה כי כתנאי מוקדם לכניסת מבלים למועדון, יש צורך ברישום מוקדם ברשימות המוזמנים, באמצעות הטלפון, אצל נציגים של המועדון או אצל בעליו. יצוין, כי זה היה הנימוק שניתן לתובע על אתר, על ידי נציגי המועדון, למניעת כניסתו. יוסבר גם כי אין מדובר ברכישת כרטיס כניסה מראש בתשלום. מי שרשום ברשימת המוזמנים ויגיע למקום עשוי לזכות בהנחה מסוימת בתשלום עבור הכניסה למקום, באם ירצה לנצלה ולעמוד בתור לקופה נפרדת בה מוענקת הנחה זו (סעיף 4 לתצהיר אסא, נ/1; עדותו בעמ' 11, ש' 3- 19; סעיפים 3- 4 לתצהיר הנתבע 2, נ/4). לטענת הנתבעים, הרישום מראש אינו מבטיח את הכניסה למועדון, שכן הכניסה היא על בסיס מקום פנוי וכפופה למגבלה של תפוסה לעומת קיבולת המקום (סעיף 6 לתצהיר אסא, נ/1; עדות הנתבע 3, עמ' 17, ש' 30- 31). אין חולק כי התובע לא נרשם ברשימת המוזמנים לאותו ערב (סעיף 8 לתצהיר התובע, ת/1; סעיף 12 לתצהיר אסא, נ/1). אולם, הוכח בפניי כי רשימת המוזמנים אינה "חזות הכל", ואינה תנאי בלעדיו אין. גם על פי עדותו של אסא, ישנם פרסומים בהם נרשם שיש צורך להירשם מראש ברשימת המוזמנים, וישנם פרסומים בהם לא נרשם כך (עמ' 12, ש' 3- 7). לגבי ערב האירוע לא הובאה כל עדות לפיה יוחד אותו ערב למוזמנים עפ"י הרשמה מראש, ולא הוצגו לבית המשפט רשימות המוזמנים לאותו ערב. חבריו של התובע נכנסו קודם באותו ערב מבלי שהיו רשומים ברשימות המוזמנים. נטען, כי כניסתם התאפשרה כיוון שלוו באדם שיש לו קשרים עסקיים עם המועדון, ותיאם את ההגעה למקום מראש בטלפון עם אסא (סעיף 12 לתצהיר אסא, נ/1, עדותו בעמ' 13, ש' 9- 15). גרסה זו נתמכת גם בעדותו של התובע (עמ' 4, ש' 6- 13). לגבי חוגג יום ההולדת, רון, טען אסא בתצהירו, כי "למיטב ידיעתו" הוא נרשם ברשימת המוזמנים לאותו ערב. בעדותו הסביר כי בתצהיר נקב במונח "למיטב ידיעתו" כיוון שיתכן והתובע יטען שאדם אחר חגג במקום יום הולדת, אחר מזה שנבדק על ידו (עמ' 13, ש' 18- 22). יחד עם זאת, אסא אישר כי בדק ברשימות המוזמנים לאותו ערב וראה כי שמו של רון מופיע בהן (עמ' 14, ש' 14- 15, ש' 22- 23). הנתבע 3 אישר בעדותו כי רון נרשם דרכו, ולאחר עיון ברשימות ציין כי שמו אכן מופיע ברשימה (עמ' 18, ש' 12- 27). מכאן שחבריהם המשותפים של התובע ורון (למעט רון עצמו) נכנסו למועדון אף שלא היו רשומים מראש ברשימות המוזמנים. זאת ועוד, אסא אישר בעדותו כי יש אנשים הנכנסים למועדון מבלי שהם רשומים ברשימת המוזמנים, משום שיש להם "פרוטקציות" (עדות אסא, בעמ' עמ' 13, ש' 16- 17). יתרה מכך, עד התביעה מס' 3, יניר שינאויג, חבר נוסף של התובע, הגיע למועדון זמן קצר לפני התובע, באופן עצמאי (דהיינו, לא יחד עם רון וחבורתו), ואף שלא נרשם מראש ברשימת המוזמנים אפשרו נציגי המועדון את כניסתו (סעיפים 6- 7 לתצהיר יניר, ת/3; עדותו, בעמ' 7, ש' 27- 30; עמ' 8, ש' 8). כפי שצוין כבר לעיל, יניר אינו בעל חזות מזרחית. חברתו של התובע, שרי עזרא, אף היא לא נרשמה מראש ברשימת המוזמנים ואף-על-פי-כן, נאותה הסלקטורית להכניסה למועדון (סעיפים 6, 9 לתצהיר שרי, ת/2). לגרסת הנתבעים, בנשים אין טמון סיכון מיוחד, ולפיכך אין מניעה להכניסן, על בסיס מקום פנוי (סעיף 16 לתצהיר אסא, נ/1; עדות הנתבע 3, עמ' 17, ש' 24 ואילך, עמ' 18, ש' 1, ש' 9- 11). עוד יצוין כי לאחר השעה שלוש בלילה, מתאפשרת כניסה של מבלים ללא בדיקה ברשימות המוזמנים (סעיף 10 לתצהיר אסא, נ/1; עדות הנתבע 3, עמ' 17, ש' 22- 23). לאור המפורט לעיל, ובעיקר לאור העובדה שהוכח בפניי כי זמן קצר לפני הגעת התובע למועדון, הוכנס לתוך המועדון אדם אשר לא היה רשום ברשימת המוזמנים, וחזותו לא היתה חזות מזרחית, אני דוחה את טענת המועדון לפיה התובע לא הוכנס למקום בשל העובדה שלא נרשם מראש ברשימת המוזמנים. תפוסה מלאה במועדון אחת מטענות הנתבעים הנה כי כאשר המועדון נמצא בתפוסה מלאה, בהתאם לקיבולת המותרת שלו על פי קביעת הרשויות, נמנעת כניסה של מבלים נוספים למועדון (ס' 4 לתצהיר אסא, נ/1; עדות הנתבע 3, עמ' 15, ש' 28- 29). הנתבעים טוענים כי באותו ערב המועדון היה מלא (עדות הנתבע 3, ש' 26- 27; עדות אסא, עמ' 11, ש' 20- 22). כן טוענים הנתבעים כי מצילומי האבטחה עולה כי התובע וחברתו הגיעו למועדון בסביבות השעה 2:00 בלילה ולא כפי שהתובע טוען (סמוך לחצות), וכי בשעה זו המועדון כבר בדרך כלל מלא. הגם שעל פי עדותו של התובע, בעת שסורבה כניסתו למועדון, המשיכו אנשים נוספים להיכנס למקום, הסבירו זאת הנתבעים בכך שיתכן ומדובר באורחים חוזרים או במבלים קבועים שאינם נבדקים (סעיף 13 לתצהיר אסא, נ/1; עדות הנתבע 3, עמ' 4- 23). טענת הנתבעים לכך שהמועדון היה מלא בעת שהתובע וחברתו הגיעו למקום לא הוכחה, ואף נסתרה. לראיה, לא סורבה כניסתה של שרי, חברתו של התובע. על פי עדותו של הנתבע 3, אילו היה המקום בתפוסה מלאה לא היה ניתן להכניס גם בנות, על-אף שאינן נבדקות בדרך-כלל בכניסה (עמ' 17, ש' 24 ואילך, עמ' 18, ש' 1- 3). לא היה בפיו כל הסבר לשאלה מדוע, אם כן, נמנעה כניסתו של התובע. גם הסברי הנתבעים עצמם, לכך שבאותו זמן שבו סורבה כניסתו של התובע המשיכו להיכנס אנשים נוספים לתוך המועדון (כך על פי הצילומים), לפיהם יתכן ומדובר במבלים חוזרים או במבלים קבועים שאינם נבדקים בכניסה, אינם משכנעים, כיוון שאם אכן היה המקום בתפוסה מלאה, ממילא לא היה ניתן לאפשר את כניסתם של אותם מבלים קבועים. יצוין, כי על פי עדותו של אסא, קיימת דרך לעמוד במדויק על הנתון של כמות המבלים שנכנסה למועדון באותו ערב (עמ' 11, ש' 23 ואילך, עמ' 12, ש' 1- 2; עמ' 14, ש' 1- 11), אולם הנתבעים נמנעו מלהביא ראיות בעניין זה, והימנעות זו עומדת להם לרועץ. כיוון שמעדותו של אסא עולה כי במקום קיים נומרטור אלקטרוני (עמ' 14, ש' 2), ניתן היה לדעת במדויק, בעת הגעתו של התובע, אם המקום הנו בתפוסה מלאה, אם לאו, ואם אכן היה זה הנימוק לאי הכנסתו של התובע באותו ערב, ניתן היה לצפות שהדבר יקבל ביטוי בדברי נציגי המועדון אל התובע. באשר לשעת הגעתו של התובע למועדון, גרסתו של התובע בעניין זה מקובלת עליי, כיוון שהיא נתמכה גם בגרסותיהם של חברתו, שרי, ושל יניר (סעיף 9 לתצהיר התובע, ת/1, עדותו בעמ' 2, ש' 5- 7, 21- 28; סעיף 7 לתצהיר שרי, ת/2, עדותה בעמ' 6, ש' 7- 8; סעיף 7 לתצהיר יניר, ת/3). על פי תצהירו של אסא ממילא שעון מצלמת האבטחה לא היה מכוון, כך שלא ניתן להסתמך על הצילומים כראיה לעניין שעת הגעתו של התובע (סעיף 12, נ/1), ולפיכך גרסת המועדון לעניין זה לא הוכחה. יתרה מכך, ממילא לא ניתן להסתמך על שעת ההגעה כעל אינדיקציה לתפוסה של המקום באותו רגע, בהסתמך על ניסיונם הכללי של הנתבעים מערבים אחרים. אף לא נטענה טענה כי בשעה זו נמנעת כניסת מבלים נוספים למועדון, כעניין של מדיניות, אלא שנמסר על ידי הנתבעים כי לאחר השעה שלוש בלילה אף מתאפשרת כניסת מבלים ללא בדיקה ברשימת המוזמנים, על בסיס מקום פינוי, ובכפוף לבדיקה בטחונית וסלקטיבית (כפי שיוסבר להלן). מכאן, שגם לו היתה מוכחת טענת הנתבעים בדבר הגעתו המאוחרת של התובע למועדון, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. לאור המפורט לעיל, טענת המועדון בדבר היותו של המקום בתפוסה מלאה, עת הגיע התובע בשעריו, לא הוכחה בפניי ואף נסתרה. מיון של המבלים על בסיס התרשמות חיצונית טענה שנטענה בהרחבה על ידי הנתבעים, הנה כי על מנת לשמור על שלום באי המועדון, מוטל על נציגיו לבצע תצפית לשם הערכה של המסוכנות הטמונה במבלים המבקשים להיכנס בשעריו, על בסיס התרשמות חיצונית מהם. הנתבעים מצדיקים מיון זה בנימוקים של מניעת תקריות אלימות בתוך המועדון. לדבריהם, הם מעדיפים כי עקב השיטה "הסלקטיבית" הזו, תימנע כניסה של אנשים תמימים, מאשר שתתאפשר כניסה של גורם אלים ובעייתי לתוך המקום (סעיפים 2, 6- 10 לתצהיר אסא, נ/1). המדובר בטענה היפותטית שכל כולה באה להצדיק מניעת כניסתם של מבלים המגלים בהתנהגותם פוטנציאל להתנהגות מסוכנת או אלימה, אולם אין למדיניות זו דבר וחצי דבר עם מניעת כניסת התובע, ובמובן זה הטענה נטענה בעלמא. אף אחד מן העדים לא דיווח על התנהגות חריגה כלשהי של התובע. יתרה מכך, הנתבעים עצמם אישרו כי אף שלא נכחו בכניסה למועדון בעת האירוע, הרי שמצפייה בקלטת מצלמת האבטחה מאותו ערב כי לא נצפתה התנהגות חריגה מצדו של התובע. אציין בהקשר זה כי צילומי האבטחה הוגשו על גבי דיסק מחשב כראיה מטעם הנתבעים, אולם לא הצלחתי לצפות בצילומים באף אחד מן האמצעים העומדים לרשותי, בפורמט שבו הוגשו. יחד עם זאת, הצפייה בצילומים אינה מעלה ואינה מורידה, כיוון שבעניין זה אני סומך ידי על עדותם של הנתבעים עצמם, אשר אישרו כי מצפייה בצילומים לא נראית התנהגות חריגה של התובע (עדות אסא, עמ' 12, ש' 16 ואילך, עמ' 13, ש' 1- 4; עדות הנתבע 3, עמ' 15, ש' 11- 25). ממילא הנתבעים לא הביאו עדים שנכחו בכניסה בעת האירוע ויכלו לשפוך אור על הנימוקים למניעת כניסתו, או על התנהגות התובע מהתרשמותם האישית. יתרה מכך, הנתבעים כלל לא טענו כי כניסתו של התובע נמנעה עקב חשד לסיכון מסוים, או עקב חשד להיותו במצב של שכרות או תחת השפעת סמים, כך שלא ברור מדוע פירטו בהרחבה מדיניות זו של המועדון, אף שאין לה קשר עם נימוקיהם למניעת כניסתו. לפי-כך, טענה זו אינה יכולה לתת הסבר סביר והגיוני למניעת כניסתו של התובע למועדון, ואין בכוחה לשלול את חזקת ההפליה. לאור המפורט לעיל, חזקת ההפליה שקמה בנסיבות העניין לא נסתרה, והנתבעים לא עמדו בנטל להפריכה. הוכח בפניי כי כניסתו של התובע למועדון נמנעה מנימוקים בלתי מוצדקים, הקשורים בחזותו ובמראהו החיצוני, המעיד על מוצאו. לפי-כך, נציגי המועדון נקטו בהפליה כלפי התובע, ובכך התקיימו יסודות העוולה שנקבעה בחוק איסור הפליה, המזכה את התובע בפיצוי. הפיצוי יצוין, כי בחוק איסור הפליה נקבע פיצוי מקסימלי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, אולם לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצוי בטווח של עד ל-50,000 ₪, ואינו חייב להעניק לתובע את הסכום המקסימלי. גובה הפיצוי יקבע, בין היתר, בהתאם לנסיבות המקרה, לנחיצות וחיוניות השירות (אשר במקרה שלנו אינה מן הגבוהות), ובהתאם להיקף ההפליה ועוצמת פגיעתה בתובע. בענייננו, סירוב כניסתו של התובע למועדון לא היה כרוך באלימות פיזית, ואף לא באלימות מילולית או משפילה כלפי התובע. בטרם סיום אציין, כי מכיוון שהמועדון אינו מאוגד כאישיות משפטית הכשרה לתבוע ולהיתבע, ומכיוון שהוכח בפניי כי הנתבע 2 אינו מנהל או בעלים של המועדון, עולה כי החובה לפצות את התובע תוטל כל כולה על כתפי הנתבע 3 (שחבותו נובעת מן ההגדרה המנויה בסעיף 3(ג) לחוק), וזאת על אף שהוא בעלים במשותף של המועדון יחד עם עד ההגנה אסא קייזר, שאינו צד להליך. סוף דבר 38. הנני מקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 3, ומחייבו לשלם לתובע פיצוי בסך -.12,000 ₪, בצירוף שכ"כ עו"ד בסך -.2,500 ₪ והוצאות משפט בסך -.1,000 ₪. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית. הסכומים הנ"ל ישןלמו לתובע באמצעות בא-כוחו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםאפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילוי