1. בפנינו תביעת התובעת (כתב תביעה מתוקן שהוגש ב- 10/05/2010) לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, נסיעות וגמול שעות נוספות, לאחר שעבדה כאופטומטריסטית מ- 01/01/01 ועד שסיימה עבודתה ב- 20/08/08. 2. התובעת הגישה תצהירה (ותצהיר משלים להכחשת תצהירי הנתבעת בדבר קיום שימוע). הנתבעת הגישה תצהירי סמנכ"ל תפעול וכ"א (איהב אבו-חטום, "אבו חטום") מנכ"ל הנתבעת (מר יעקב הלפרין, "מנכ"ל") מנהל אזור בנתבעת (קאסם עבד אל לטיף, "קאסם") וחשבת השכר (ריקי ברקוביץ, "חשבת"); (יצויין כי נמשך תצהיר הגב' אריאלה כהן שלא התייצבה לעדות). 3. ביום 06/10/11 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. 4. ולהכרעה - א. פיטורין שלא כדין טוענת התובעת כי בתחילת 2008 סוכם כי תשלח לעבוד בגינאה שם התעתדה הנתבעת לפתוח סניף/ים; בהתאם, ביצעה כל ההכנות לנסיעה (כולל חיסונים והערכות כלכלית), כשהנתבעת שלחה הוראות בדבר מועדי טיסות, מקום מגורים וכו' - עיתוי שנדחה מפעם לפעם בלא שהתייעצו עמה, ללא כל נימוק. ב- 21/07/08 קיבלה בפקס מכתב פיטורין מ- 20/08/08; כך פוטרה לאחר 8 שנים, בגיל 58, ללא שימוע (בניגוד להסכמים קיבוציים/ צווי הרחבה בענפי המסחר). משנגרמה לה עגמת נפש בפיטורין שלא כדין עתרה ל- 18 חודשי משכורת (243,108 ₪ = 13,506 ₪ X 18 חודשים). הנתבעת טענה כי אין קשר בין הנסיעה לגינאה (פרוייקט שבוטל כבר בפברואר) לפיטוריה (באוגוסט), שנעשו כדין, לאחר עשרות תלונות על התנהלותה ושיחות רבות עמה תוך ניסיון לשנות מיקום עבודתה, שמא יושג פתרון להתייחסותה ולאחר שמספר פעמים הוּדעה כי היא עומדת להיות מפוטרת, עד שלאחר ששמעה טענות התובעת, החליטה לפטרה. התובעת היתה מועמדת לנסיעה לשבוע בלבד לגינאה (ולא יותר מכך), נסיעה שלא יצאה לפועל בשל בעיות בריאות של מנכ"ל הפרוייקט ויזמית הנסיעה (ירדנה עובדיה ; "ירדנה"). בחקירתה הנגדית הכחישה התובעת איזשהי תלונה או שיחה בעניין זה. לטענתה, סוכם על נסיעתה לגינאה לשנתיים (כשסוכם עמה שכר שעה X 24 שעות). יוזכר כבר עתה כי עסקינן בטענות עובדה חדשות (הסכם לשנתיים, גובה שכר) - שלא בא זכרן בתביעה המתוקנת. גם בתצהירה (עת הכחישה טענות הנתבעת בדבר נסיעה ל"שבוע") טענה ל"עבודה קבועה" - זה ותו לא! נזכיר כי הגם שכך טענה בתצהירה - לא נטען בתצהיר כי סוכם על שכר (ערך שעה X 24 שעות ליום)! וכי "עבודה קבועה" הייתה לתובעת גם קודם לכן... לא בכדי הופנתה התובעת גם ל- נ/1 (מכתבה למנכ"ל מ- 31/03/08) בו לא נזכרת ולוּ ברמז טענתה החדשה בעדותה, בדבר הסכם לשנתיים (ושכר כאמור)! - תשובתה בהקשר זה - לאו תגובה היא (סיפא עמ' 5 - רישא עמ' 6)! יצויין עוד, כבר בשלב זה - לא מתקבל על הדעת כי התובעת, שכתבה מכתב (נ/1) בגין תשלום חופשי חודשי - לא כתבה מילה/ רמז על הנזק בבטול הנסיעה לגיניאה, בהכנות ובעלויות (שכביכול הוציאה), שלא להזכיר טענת הסכם לשנתיים (לפחות) ולשכר (כנטען בעדות בפנינו)! המנכ"ל הכחיש הטענה, כביכול, דובר על נסיעה ארוכת טווח. אבו חטום שלא היה בסוד הפרוייקט, סבר כי עסקינן בנסיעה לשבוע - פחות מחודש. נזכיר כי התובעת צרפה קבלות לחיסונים שונים - אלא שאין באלה, ולוּ ברמז, כי אינם רלוונטים לנסיעה בת שבוע, שבועיים... די אם נזכיר כי עפ"י ההתוויות שצרפה לתרופה "מלרון" כי הכמות שבמסמכים אינה מיועדת לנסיעה ארוכה... איננו מקבלים סיכומי התובעת בהקשר זה - שהרי העובדה שאמורה הייתה לנסוע לאפריקה כלל לא הוכחשה, מבוססת היא בראיות בכתב - אלא שאין כל ראייה להסכם בינה לנתבעת לפיו תעבור לעבוד באפריקה, לעבודה קבועה (שם) לתקופה ארוכה, ודאי לא לשנתיים לפחות! ודאי וודאי לא בשכר שטענה לו (כזכור, לראשונה בעדותה)! ואגב כך, התובעת אינה מציגה ראיה/אסמכתא לטענה כי כשבועיים קודם לפיטוריה הוצגה כעובדת מצטיינת או כַּעובדת באפריקה (במשמעות כלשהי למינוח זה). נזכיר כי הנסיעה לגינאה בוטלה בפברואר והתובעת פוטרה בסוף אוגוסט (מה שמלמד, ולוּ לכאורה, שאין קשר ביניהם). לאור כל אלה - איננו מקבלים טענת התובעת להסכם, לפיו תעבוד באפריקה לשנתיים לפחות בשכר שטענה לו! - טענה שכאמור, לא נטענה ככזו ולא שוכנענו בה. משכך, ככל שבהקשר זה נטען לפיטורין שלא כדין - נדחית היא. ב. פיטורין שלא כדין (שימוע) התובעת טוענת כי לא היו כל תלונות על תפקודה, לא היו שיחות עמה בהקשר זה וכי לא היו שיחות שימוע בטרם פוטרה. הנתבעת טענה לשיחות שימוע, לאחר תלונות רבות על תפקודה, יחסה לחבריה לעבודה/ללקוחות, תלונות שהובאו בפני התובעת במהלך עבודתה. יצוין כי הנתבעת לא חלקה על מקצועיותה הרבה של התובעת כאופטומטריסטית. נציג הנתבעת, שטח בפניה התלונות, הבהיר כי מצב זה אינו יכול להמשך (לאחר פעמים קודמות שהובהר לה כי תופסק העסקתה) והתובעת הגיבה באגרסיביות ובבכי. משלא תיקנה התובעת דרכיה - ולאחר שהשמיעה טענותיה - לא היה מנוס אלא לפטרה. בתצהירה טענה התובעת כי פוטרה ללא שימוע, כשמכתב הפיטורין נשלח אליה בפקס, "בהליך ברוטאלי", הכחישה כל טענות הנתבעת, צרפה מכתבי תשבחות (מהמנכ"ל ומלקוחות). בתצהיר המשלים (לאחר תצהירי הנתבעת) הכחישה זימון לשימוע, שימוע ב-13.7.08, או במועד אחר, הכחישה פגישה עם אבו חטום ב-13.7.08 בב"ב/בחולון/במקום אחר וטענה כי בפעם האחרונה פגשה באבו חטום חודשים טרם פיטוריה. קאסם בתצהירו טען לעשרות תלונות על התובעת ביחסה לחברים לעבודה/לקוחות ומספר שיחות שניהל עימה ואת תגובותיה, כשאחרי כל אלה סוכם כי תעבור לסניף אסה"ר שהוא סניף עם פחות לקוחות ולחץ. המנכ"ל בתצהירו מציין (מפי נציגת המרכז באסה"ר) תלונות על התנהלות התובעת ללקוחות. אבו חטום הדגיש בתצהירו כי בשנתיים האחרונות הצטברו אצלו עשרות תלונות על יחס התובעת ללקוחות/חברים לעבודה. בסוף 2007 לא הושלם הליך פיטוריה והוחלט להעבירה לסניף אחר, לנסיון וכך הודיעו לה הוא וקאסם (בחנות בה עבדה ב-6.11.07) ואכן הועברה לאסה"ר וחרף שיחות חוזרות - לא השתנה יחסה. בהתאם - זימן אותה ב-13.7.08 למשרדי הנתבעת וערך לה שיחת שימוע, פרט בפניה אי שביעות רצונה של הנתבעת (תלונות של לקוחות על יחס אנטיפטי ומזלזל הנהלת המרכז באסה"ר, צעקות על עובדים בנוכחות לקוחות, על לקוחות, מצבי רוח והתקפי זעם המבריחים לקוחות). בתגובה, החלה התובעת לצעוק בהיסטריה, אח"כ לבכות. הבהיר לה כי תשובה תנתן ע"י מנהל האזור. כסמנכ"ל כ"א, בהיותו ער למשמעות - לא הודיע על פיטוריה, אלא משלא חל שיפור בהתנהלותה חרף כל השיחות איתה, שלח ב-21.7.08 למר שבי סימן טוב בפקס את מכתב הפיטורין ע"מ שימסור אותו ביד (בעדותו השיב כי שבי אינו עובד עוד בנתבעת ונבצר מהנתבעת להעידו). בהתאם - דחה טענות התובעת בהקשר לפיטוריה. בעדותה טענה התובעת "לשיחה לא נעימה" עם המנכ"ל (ומנהלת הסניף) בלא שהבינה למה, הכחישה טענות אישיות כלפיה; אח"כ טענה כי כשנה טרם פיטוריה אבו חטום ביקש שתחכה לו, הוא הגיע בצהריים, ניסה להגיד שהיו כמה תלונות (אחרי שאמר לה שלא אוהב לעבוד עם נשים מבוגרות; טענה חדשה שהעלתה בח.נ.) ואז יצא קאסם ושאל אותה למה היא מתרגשת ובוכה והוא הגיב לדבריה שזה לא נכון ומאד מרוצים ממנה, ורק רוצים שתעבור לאסה"ר. לא סיפרה על שיחות אלה עם אבו חטום וקאסם, כי זה לא היה רלוונטי, כי הסבירו לה אז שזו לא הסיבה (אלא כדי "שתרים את הסניף"). עוד ציינה כי השיחה התנהלה בחולון, כשנה לפני שפוטרה, לקראת ספטמבר, לא יכול להיות באפריל. נציין כי ע"ג נ/1 (שקשה היה לדעת אם מנובמבר או מאפריל הוא) צוין יום ג' ובדיקתנו העלתה כי אכן 6.11.07 הוא יום ג' בשבוע, מה שמתאים דווקא לעדות התובעת, לפיה, הפגישה התקיימה כשנה לפני פיטוריה! בעדויות הנתבעת לא נסתרו טענותיה בדבר תלונות שהופנו כלפי התובעת ושיחות שנערכו עמה. אכן, מכתבי תלונה לא הוצגו בפנינו, אך תלונות - אין הכרח כי תוגשנה בכתב. כך, לא מצאנו "פגם" בכך כי מכתב הפיטורין מודה לתובעת על תרומתה לנתבעת (ואינו מפרט ההנמקות שהביאו לפיטוריה) - אלא ההפך. מקובל עלינו הסבר- הנמקתו של המנכ"ל לכך! שונים הם פני הדברים - ולוּ חלקית - ביחס לשימוע טרם פיטוריה התובעת. שוכנענו מעדות אבו חטום ומעדות קאסם (שהעידו באופן אמין מהימן ומשכנע) כי אכן ניהלו שיחות לא מעט עם התובעת. נזכיר כי התובעת עצמה, חרף הכחשותיה בתצהיר ובתצהיר המשלים - אישרה בעדותה קיומה של השיחה עם אבו חטום, אישרה תגובותיה (קול רם/בכי) - שאחרת, הכיצד "יצא קאסם" ושאל אותה מה קרה?! ויותר מכך - בתשובותיה (כמודגש לעיל) טענה, שקאסם אמר לה ש"זה לא נכון" והוסבר לה ש"זו" לא הסיבה, להעברתה לאסה"ר - אך נמנעת היא מלהסביר ולפרט אופי הדברים שנאמרו, שכטענתה, הוכחשו ע"י מנהליה. אבו חטום הציג פרוטוקול שנכתב ע"י מזכירתו, לאחר שיחתו עם התובעת (וקאסם). שוכנענו מצרוף העדויות כי אכן הובאו בפני התובעת תלונות על התנהלותה, כי תגובתה היתה תגובה רגשית (כטענת הנתבעת) ובפועל, כל "שהפיקה" התובעת מהשיחה אתה, הוא שמעבירים אותה לאסה"ר לטובת הנתבעת - אך לא הפנימה כלל הטענות כנגדה! אכן, ראוי היה לקיים שימוע ע"י הודעה בכתב, שתציין התלונות (מהותן/אופיין) ומבעוד מועד - אלא שכאן, נחה דעתנו כי התובעת הוּדעה, יותר מאחת, על התלונות שהופנו כנגדה, אך המשיכה בתפיסתה כי היא בסדר, מצטיינת - ותו לא. ונזכיר, לנתבעת לא היו (גם לא בפנינו) טענות כנגד מקצועיותה של התובעת. בהקשר זה השמיעה רק תשבחות לתובעת; מה שמלמד עוד יותר על אמיתות התלונות שהופנו כלפיה בתחום יחסי האנוש וכשהתובעת, אגב תשובתה בח.נ., איששה כתגובתה-שלה (הרגילה... כטענת הנתבעת, כאמור לעיל). אף אין בפנינו כי הטענות כנגדה הובאו בפניה רק לאחר פיטוריה - אלא ההפך. נזכיר כי נ/2 הובא בפנינו רק בח.נ. של אבו חטום (לא צורף לתצהירו) ובהתאם, הגם שסברנו כי ראוי לאפשר הצגתו - לא מצאנו לבסס עליו הכרעתנו, ודאי כך, משלא הוצג לתובעת בחקירתה (ולא משום שנכתב ע"י מזכירתו). אגב כך ראוי לציין כי לא מצאנו כל פגם ברישום שבסיפא נ/2, שאין חולק וכך נחזה אף מעצם המסמך, כי נכתב מאוחר יותר, שהרי אין חולק כי סמוך לאחר אותה פגישה, שאף התובעת אישרה קיומה בחקירתה - הועברה לאסה"ר. עוד אין חולק כי אין בפנינו ראיות כתובות לשיחות שימוע טרם הפיטורים, הגם שכאמור, עדויות הנתבעת שכנעונו כי אכן הותרתה התובעת לא אחת והיתה ערה לטענות שהועלו כנגדה. נזכיר כי אין בפנינו, מעבר לעדות התובעת ועדות אבו חטום וקאסם - ראיות לקיומה של שיחת שימוע ב-13.7.08. טוענת התובעת כי ב-21.7.08 קיבלה בפקס את מכתב הפיטורין. יצויין כי הגם שצורף זה לכ"ת המתוקן (והגם שניכר מהעותק שצורף כי הינו צילום מפקס) - אין לראות מתי נשלח או לאן. מנגד, מעבר לעדות אבו חטום, לפיה שלח הפקס למנהלה דאז - אין בפנינו כי אכן זה מסר לה המכתב. נזכיר רק כי התובעת לא טענה כי היתה מנהלת סניף/חנות וממילא, אף לא כי משלוח בפקס נעשה ישירות אליה! משמע, הגם שנשלח בפקס ע"י אבו חטום - לא נסתרה טענתו כי נשלח לשבי ע"מ שזה ימסור אותו לתובעת! בהתאם, עצם העובדה שנשלח בפקס - ויוּעד להמסר לידיו של שבי - אינו הופך לפטורין בפקס, או לפטורין ברוטאליים. בענין זה - אין בפנינו הוכחות מספיקות. (הגם שראוי היה לטעמנו, כי הנתבעת תגיש עדותו של שבי - ולוּ לאור טענת התובעת בתצהירה). ובאשר לשימוע מ-13.7.08 - התובעת בתצהירה המשלים הכחישה קיומה של פגישה כזו (בכל מקום) והוסיפה וטענה כי לא פגשה באבו חטום חודשים קודם לפיטוריה. נציין כי לפגישה זו - אין בפנינו זימון, פרוטוקול, ציון ביומן או אסמכתא "חצונית" כלשהי. לטעמנו, ראוי היה כי הנתבעת תביא בפנינו ראיות מבוססות לקיומו של הליך שימוע במועד זה ואין די לכך בעדותו (הגם, אמינה מאד) של אבו חטום. נציין כי נ/2 ועדויות הנתבעת שכנעונו כי פיטוריה לא נפלו, ולא צריך היה, שיפלו על התובעת כ"רעם ביום בהיר"! העובדה כי נרשם פרוטוקול למחרתו ע"י מזכירתו של אבו חטום, אין בה כדי לשנות מאמירתנו דלעיל. לטעמנו, היה על הנתבעת לזמן התובעת לשימוע זה במכתב, לציין בו את ההנמקות לשימוע (שצוינו בתצהיר אבו חטום), לקיים במהלכו פרוטוקול וליתן לתובעת עם סיום הפגישה - עותק ממנו! בהתאם - והגם שעדיפה בעינינו עדותו של אבו חטום על עדותה של התובעת, מצאנו כי הליך זה לא בוצע כראוי. משעסקינן בעובדת שהועסקה כ- 7.5 שנים (1.01-8.08) ע"י הנתבעת, ומששוכנענו כי עסקינן בעובדת מקצועית, שאכן הותרתה פעמים לא מעט בשל התנהלותה, כי לא ידעה (גם בעבר) ל"התמודד" עם הטענות כנגדה ומכל מקום, לא שינתה מהתנהלותה הלא מקובלת (בתחום יחסי אנוש עם עובדים ולקוחות) ומשעסקינן בעובדת שקיבלה את עובדת פיטוריה (הסכינה עמם) (והראייה - כתב התביעה שהגישה בעצמה), - אין עסקינן בפטורין שלא כדין אלא בפגם בבצוע ההליך. בהתאם, בהנתן כל האמור לעיל - קובעים אנו לתובעת פצוי בסך 13,000 ₪ בגין האמור, כולל לעגמת נפש (ולא שכר קובע אחד כנקבע להלן). ג. נסיעות בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי עד 12.04 לא קיבלה תשלום ברכיב זה. בהתאם, עתרה לזכאות לפי 529 ₪, כסכום שהשתלם לה בסיום עבודתה. יוער כבר עתה כי תמוהה התביעה וחישובה, שהרי אין חולק כי רק מנובמבר 2007 עבדה התובעת באסה"ר! בהתאם, כעולה מתלושיה, משהתגוררה בחולון ועבדה בראשל"צ (עמ. 1) ואח"כ בחולון, רחובות, ארלוזורוב (עמ. 2) - "קשה" להבין חישוביה לסכום הנתבע!! נעיר עוד כי, משום מה, לא נמצא לתובעת בעדותה ליתן גרסה ברורה להוצאה בפועל מחד, ומאידך, לא התייחסה כלל לסכום ששולם לה מיד עם "השינוי" בתלושיה (בינואר 2005, סך 250 ₪)! התנהלות בתום לב ודאי אינה כאן! יתר על כן, התובעת מתעלמת בתביעתה מהתיישנות שנטענה (ולא בכדי) (וגם בתצהירה) לא טרחה להתייחס לעיתוי תביעתה המתוקנת, בבקשה מ- 25.2.10, כשהחלטה על הגשת התביעה המתוקנת נתקבלה רק במרץ/ אפריל. ממילא - יש לבחון 7 שנים למועד זה ובענייננו, לכל היותר לתקופה 12.04-4.03. משאין בפנינו ולוּ אמירה לערך ההוצאה או כי אכן עסקינן בהחזר הוצאה - ואף לא, היכן עבדה התובעת באותה עת - מצאנו להעתר לתביעה ברכיב זה אך לתקופה האמורה ועפ"י ערך חופשי חודשי שבתלוש 1.05 (קרי: לכל היותר, 21 חודש X 250 ₪). אין חולק כי במהלך עבודתה לא העלתה התובעת איזשהי טענה בהקשר זה. מנגד, מנספחי הנתבעת בתצהיריה עולה - נחרצות - כי לא אדם כתובעת "יוותר"/ "ישתכח" ממנה תשלום הנסיעות לו זכאית היא! ולנ/1 - התובעת טוענת ב- 31.3.08, כי לא רכשה חופשי חודשי, כי רק שבוע קודם הבינה שאינה נוסעת לגינאה!? עוד ציינה כי "עד היום מאז היותי בסניף כן קיבלתי את כל כספי, הוצאות הנסיעה, כשלחלק מהנסיעות אינו קיים בו חופשי חדשי" ובהמשך, כי אינה צריכה לממן את נסיעותיה לעבודה! איננו נדרשים לתשובתה (הסברה) לאמור בח.נ. שהרי מכתב זה מתייחס לעבודתה באסה"ר, כשתביעתה - לא! רכיב זה ראוי כי יגזר מהכרעתנו בעתירת התובעת (להלן) בהתייחס לשינוי בשכרה בתלוש. ד. שכר טוענת התובעת כי עד 12.04 נרשם "שכר כולל" - (ללא ש"נ וללא נסיעות) תוך שקיבלה תוספות פיקטיביות כ"פרמיה" "הפרשים" וכי מ- 1.05 החלה הנתבעת לפצל פיקטיבית את שכרה (נרשמו רכיבי ש"נ ונסיעות), כך שהשכר נטו נשאר 9,000 ₪. נזכיר כי התובעת טענה בתביעה המתוקנת כי עבדה במתכונת עבודה שבועית של 4 ימים X 11 שעות + 1 יום X 5 שעות. הנתבעת טענה כי מדובר בתשלום אמיתי בגין שעות נוספות שאכן ביצעה התובעת בפועל! וכי כשעבדה מעבר לשעות הנוספות הגלובליות ששולמו לה - קיבלה תשלום נוסף וכי הוסכם בין הצדדים כי שכר בסיס ותוספת ש"נ גלובלית הם שכרה, ודאי כך כאשר אחרי "למעלה משמונה וחצי שנות עבודה" (צ"ל: למעלה מ- 7 וחצי!) לא דרשה דבר. בתצהירה מתייחסת התובעת אך לטענת הנתבעת בהגנתה ולפיה עברה למערכת שכר חדשה יותר (לשימוש בתלושי שכר מפורטים ולפירוט טוב יותר של רכיבי השכר). אין היא מתייחסת לטענות הנתבעת גופא ואף לא לכך כי מהותית לא חל שינוי בשכרה או בעבודתה. כבר קבענו לעיל, עפ"י התרשמותנו, כי לא עובד כתובעת יחריש 4 שנים, כשלא שולמו לה נסיעות או ש"נ (אותן אין חולק כי עבדה!). - ודאי לא, עת שוּנה מבנה השכר! ונזכיר - לא שכרה השתנה אלא מבנה התלוש - ולא בכדי כך! ראשית, ברי כי לא סוכם עם התובעת (כטענתה בתצהיר) כי שכרה יהיה 9,000 ₪ נטו - ודאי לא ביחס לתחילת עבודתה. כך עולה מתלושיה ל- 2004 (מה גם שעולה מהם בברור כי עסקינן בחישוב יומי ולא בשכר חודשי קבוע!). מנגד, לא נסתר תצהירה של החשבת, המבהיר האופן בו חושב שכר התובעת, כולל תוספת השכר שקיבלה התובעת בינואר 2005 וחישוב התשלומים, כולל ש"נ טרם ינואר 2005 ולאחריו! ובהקשר זה - בעצם טענת התובעת לפיה סוכם על שכר נטו - נשללת טענתה לזכאות לנסיעות עובר ל- 1.05, שהרי ברי כי קיבלה משכורת העולה - בהרבה - על שכר מינימום, באופן שיכלה הנתבעת לכלול בתשלום גם רכיב נסיעות (ושנ"ג). משכך - נדחית התביעה ביחס לרכיב נסיעות, שכן שוכנענו כי שולמו לתובעת כדין (והכל, מעבר ובנוסף לקביעותינו לעיל ברכיב נסיעות). באשר לשכר - התובעת בעדותה אישרה טענות הנתבעת בהגנתה ולפיהן המשיכה (מ- 1.05) לקבל אותו שכר כמקודם. לא היה שינוי בשכרה למעט השינוי ברישום, וכי קיבלה אותה משכורת! עוד הוברר כי תמיד בדקה ועקבה אחר ש"נ שביצעה, ואם היה חסר תשלום - התריעה ושולם לה! משמע, גם לשיטתה, לא מדובר בזכאות לש"נ או בפיקציה בתשלומן או בכך כי עסקינן ברכיב פיקטיבי (לש"נ)! משהוכח בפנינו, להנחת הדעת, כי לא חל שינוי בשכרה, בהסכמת הצדדים, או כי עסקינן היה ברכיב פיקטיבי (בתשלום שנ"ג) - אלא כי כך נהגו הצדדים כל השנים (הגם שעד 12.04 כולל, לא פורט בשכרה רכיב שנ"ג, אך בפועל שולם לה כזה!) - קובעים אנו כי השכר הקובע הוא זה שבתלוש 1.05 (כערכו עם סיום העבודה), כי קיבלה כדין רכיב שנ"ג, שאינו פיקטיבי כלל ועיקר (משביצעה ש"נ ומשכך סוכם מראש וכי תמיד קיבלה תשלום בגין ש"נ שביצעה בפועל). הוא הדין בנסיעות. ובהתאם - כי בדין חושב שכרה וחושבו פצויי הפטורין ששולמו לה. הנה כי כן - נדחות טענות התובעת ועתירותיה בהקשר זה. ה. לאור כל האמור - נדחית התביעה על מרבית רכיביה ונעתרת בהתייחס להליך השימוע (כולל עגמת הנפש שנטענה, הגם שלא ממש שוכנענו כי נגרמה כזו) בשוקלנו כל הנתונים והנסיבות מורים אנו כי הנתבעת תפצה התובעת בסך של 13,000 ₪. לאור תוצאת ההליך - ישא כל צד בהוצאותיו. ניתן היום, כג' חשון תשע"ב, 20 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ.: מר י. כהן (ע) שרה מאירי,שופטת-אב"ד נ.צ.: מר א. יארניצקי (מ) צו הרחבהפיטוריםצווים