פגיעת קרסול בירידה מהאוטובוס: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן :"חוק הפלת"ד"). רקע כללי התובע יליד 21/4/1966, נשוי ואב לשישה ילדים. לטענתו, ביום 29/9/2006 הוא נפגע בתאונת דרכים בעת שירד במדרגות אוטובוס אותו נהג; הוא מעד ונפל וכתוצאה מכך הוא נפגע ברגלו הימנית. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה, ביטחה את השימוש באוטובוס בביטוח חובה. לטענת הנתבעת, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת אירוע התאונה. התובעת מוסיפה וטוענת כי גם אם ייקבע כי התובע הוכיח את גירסתו, הרי אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. דיון ומסקנות הסוגיה העובדתית לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, לרבות העדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את גירסתו באשר לאירוע התאונה. התובע תיאר את נסיבות אירוע התאונה בסעיפים 9-12 לתצהירו כדלקמן: "9. ביום 29.9.06 התבקשתי מטעם החברה להסיע אוטובוס (ריק) מירושלים למושב ישרש ולהשאיר את האוטובוס שם. הבנתי מבעל הבית שבגלל שזו היתה תקופת חגים, הוא רצה לרפד מחדש את המושבים באוטובוס ועבודת הריפוד היתה אמורה להתבצע במושב ישרש. בסביבות השעה 14:30 החניתי את האוטובוס בחניה במושב ישרש, וכשהתחלתי לרדת מהאוטובוס מעדתי והחלקתי במדרגות עד שנפלתי מהאוטובוס וכל החפצים שהיו לי בכיס התפזרו על החניה (להלן: התאונה"). מצ"ב כנספח א' אישור משטרה. נותרתי לשכב על הרצפה כשאני סובל מכאבים איומים ברגל ימין. אחרי מס' דקות הצלחתי לאסוף את חפציי שהתפזרו על הרצפה כשנפלתי, וחייגתי לחבר בני מעולמי, שהיה אמור לאסוף אותי בכל מקרה, וביקשתי ממנו שיזדרז ויבוא לקחת אותי לבית חולים כי לא הייתי מסוגל להתנייד בעצמי. בני הגיע תוך עשר דקות. הוא הסיע אותי עד לגוש 80 (אזור סנהדריה) ומשם חבר אחר, יוסי חקשור, הסיע אותי לבית חולים (בני היה חייב לחזור הביתה ולכן התקשרתי מהדרך ליוסי שייקח אותי לבית חולים) ". התובע פירט את נסיבות המעידה והנפילה שלו במהלך עדותו בבית המשפט (ראו עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, ש' 16-29). חיזוק לגרסתו של התובע בדבר נפילה בעת הירידה מהאוטובוס ניתן למצוא בגיליון סיכום אשפוז שנערך בבית חולים הדסה עין כרם שבו אושפז התובע לאחר פגיעתו, שם נרשם: "ביום קבלתו חבלה בלתי ישירה בקרסול בימין בירידה מאוטובוס". חיזוק נוסף לגרסתו של התובע, ניתן למצוא גם בעדותו של העד מטעמו ,מר בנימין מועלמי, אשר מסר בתצהירו כי התובע התקשר אליו ביום האירוע וסיפר לו כי כשירד מהאוטובוס הוא נפל במדרגות האוטובוס. כמו כן, העד מתאר כי כשהגיע למקום התאונה מצא את התובע שוכב על הרצפה ואינו מסוגל לזוז כאשר כף רגלו היתה עקומה. מר מועלמי חזר על גרסתו במהלך חקירתו בבית המשפט. (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, ש' 30-31); בנוסף לכך, מסר מר מועלמי בעדותו בביהמ"ש, כי כשהגיע למקום הוא מצא את התובע שוכב "ממש מול הדלת, צמוד" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, ש' 10). דברים אלה מחזקים את גרסת התובע שהוא נפגע כאשר ירד במדרגות האוטובוס. חיזוק נוסף לגרסתו של התובע ניתן למצוא בעדותו של העד, יוסף חקשור, אשר מסר בתצהירו כי ביום האירוע התקשר אליו התובע ומסר לו כי הוא נפגע תוך ירידה במדרגות של האוטובוס ורגלו נשברה (ראו סעיף 3 לתצהירו של מר חקשור). מר חקשור עמד על גירסתו במהלך חקירתו בבית המשפט, (בעמ' 6 ש' 6-7, לפרוטוקול הדיון), שם הוא מעיד: "ש. אז אני מבין שהוא התקשר אליך, אמר לך שהוא נפל ושבר רגל וביקש שתיקח אותו לקחת אותו לבית החולים? ת. כן." הנתבעת מבקשת לזקוף לחובת התובע את העובדה שהוא שינה מגירסתו במהלך עדותו בבית המשפט כאשר מסר כי הוא ביקש לרדת מן האוטובוס על מנת לוודא שהאוטובוס חונה כראוי ואף השאיר את מנוע האוטובוס דלוק (עמ' 14 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון). לטענת הנתבעת, גרסה זו הוזכרה לראשונה במהלך עדותו של התובע ולא זכתה לכל התייחסות במסגרת תצהירו. אכן, פרטים אלה שצוינו בעדותו של התובע לא צוינו בתצהירו; ואולם, אין הם עומדים בסתירה לדבריו של התובע שצוינו בתצהירו, שלפיהם הוא מעד ונפל במהלך ירידתו במדרגות של האוטובוס. עם זאת, ניתן לקבוע כי פרטים אלה לא הוכחו על ידי התובע מעבר למאזן ההסתברות כנדרש במשפט האזרחי, שכן, כאמור, התובע לא הזכיר פרטים אלה בתצהירו והם לא זכו לכל זכר אחר מעבר לעדותו של התובע בבית המשפט, שלא נמצא לה בעניין זה כל סיוע או חיזוק. הנתבעת אף מבקשת לזקוף לחובת התובע את עדותה של העדה מטעמה, הגב' אורה מנחם, גיסתו של התובע (אחותה של אשתו), אשר מסרה בעדותה כי היא ביקרה אצל התובע בביה"ח לאחר פגיעתו בתאונה ובמהלך הביקור התובע סיפר לה כי: "שהוא חנה את האוטובוס וכשהוא ירד מהאוטובוס כלב נבח וכתוצאה מכך הוא נבהל ונפל" (עמ' 22, ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון). מעדותה של הגב' מנחם עלה כי היא אינה ביחסים טובים עם משפחת התובע בגלל סכסוך כספי. דבר זה מפחית ממשקל עדותה של הגב' מנחם. זאת ועוד, גם עדותה של הגב' מנחם אינה עומדת בסתירה לגרסת הבסיס של התובע, שלפיה הוא מעד ונפל במהלך ירידה ממדרגות האוטובוס לאחר סיום הנסיעה, אלא שלפי גרסה זו התובע מעד ונפל משום שנבהל מכלב שהיה במקום אשר נבח לעברו. התובע אישר במהלך עדותו שהיה במקום כלב שמירה קשור אל הגדר שמאחורי האוטובוס, אשר אף נבח (ראו עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-28). התובע אף מסר בעדותו כי הוא לא הזכיר את דבר קיומו של הכלב משום שבא כוחו מסר לו שאין הדבר רלבנטי: "היא אמרה שיש גם כלב, חתול, ציפורים בשמיים"( עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, ש' 14-15). לנוכח כל האמור, ניתן לקבוע כי התובע הצליח להוכיח מעבר למאזן ההסתברויות את העובדה שהוא מעד ונפל במהלך ירידה מהאוטובוס בסוף הנסיעה, לאחר שהחנה את האוטובוס. תאונת דרכים, האומנם? מכאן לשאלה: האם האירוע שהוכח על ידי התובע נחשב תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק? על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, "תאונת דרכים" הינה : "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "נסיעה ברכב, נסיעה בתוכו, או ירידה ממנו...". כאמור, בענייננו נקבע כממצא עובדתי כי התובע נפגע כאשר ירד מהאוטובוס בסוף הנסיעה. על פי הפסיקה, ירידה מרכב בסוף הנסיעה הינה שימוש לוואי תעבורתי אשר מקיים את מבחן המטרה התחבורתית. השוו בענין זה: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ(3) 532: "אחד משימושי הלוואי התחבורתיים לרכב למטרת נסיעה הוא בכניסה או ביציאה מהרכב במהלך הנסיעה או בסיומה. על כן נזק גוף הנגרם עקב כניסה לרכב או יציאה ממנו, הוא נזק הנגרם עקב שימוש ברכב "למטרות תחבורה"." יוצא, אפוא, שהעובדה שהתובע לא השכיל להוכיח כי הוא ביקש לרדת מהאוטובוס על מנת לוודא שהאוטובוס חונה כראוי ואף השאיר את האוטובוס מונע, אינה משנה לצורך הגדרת התאונה כתאונת דרכים, שכן, כאמור, די בגרסה שהוכחה על ידי התובע, על מנת שהאירוע ייכנס לגדר תאונת הדרכים כהגדרתה בחוק. זאת ועוד, גם אילו היתה מתקבלת הגרסה שהוצגה על ידי הגב' מנחם, שלפיה התובע מעד ונפל בעת ירידתו מהאוטובוס משום שנבהל מהכלב שנבח מחוץ לאוטובוס, עדיין סבורני שהדבר לא היה מוציא את האירוע מגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. סבורני כי נביחת כלב אשר מבהילה נהג בעת ירידה מרכב וגורמת לו ליפול תוך כדי הירידה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין הירידה מהרכב לבין הנפילה, שכן, לדעתי, מעידה במהלך ירידה מרכב, למטרות תחבורה, כתוצאה מגורם מתערב רגיל וטבעי, הינו סיכון תחבורתי כתוצאה משימוש ברכב מנועי; ניתן אף לומר שנראה שמדובר בסיכון מובהק יותר במהלך ירידה מרכב בהקשר הזה, שכן יש להניח, מן הסתם, שאדם אינו אמור דרך כלל למעוד או ליפול כשהוא יורד מרכב, אלא שהדבר צפוי יותר כשקיים גורם או מפגע מתערב נוסף רגיל וטבעי, כמו למשל במקרה שלנו, בהלה מנביחת כלב או במקרה של בהלה מצפירת צופר של רכב אחר, או החלקה כתוצאה ממי גשמים. רוצה לומר, כי בהקשר הזה מתקיים מבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר. הנכות הרפואית לתובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר ש' סבתו. בחוות דעתו מציין ד"ר סבתו כי התובע נפגע בקרסול בירידה במדרגות אוטובוס ואובחן אצלו שבר פריקה בשלוש הפטישונים; הוא נותח ובוצע שחזור המרפק וקיבוע הפיבולה המרוחקת על ידי פלטה וברגים; רגלו היתה בגבס במשך 6 שבועות ולאחר מכן הוא טופל בפיסיותרפיה. ד"ר סבתו מציין כי כיום התובע מסתובב ללא צליעה, אך נמצאת רגישות בנגיעה בפטישון החיצוני המנותח; טווח התנועה של הקרסול ללא הגבלה, זהה לטווח התנועה בקרסול שמאל; נמצאת צלקת עדינה שאינה בולטת מעל המלאולוס החיצוני מימין. עוד מציין ד"ר סבתו, כי בעתיד ייתכן ויהיה הצורך להוציא את הפלטה אך זה לא ישנה את הנכות. ד"ר סבתו קובע כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% במשך חודשיים מיום התאונה; לאחר מכן נכות בשיעור 50% במשך חודשיים נוספים ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) א-ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות מתצהירו ומעדותו בבית המשפט עולה כי התובע יליד 1966, נשוי ואב לשישה ילדים; הוא סיים בי"ס תיכון ללא תעודת בגרות ולאחר מכן המשיך בלימודים בישיבה; הוא סיים לימודי שחיטה והתחיל לעבוד כשוחט; במסגרת עבודה זו הוא נסע לחו"ל באופן קבוע, בעיקר לדרום אמריקה למספר חודשים בשנה; בחודשים בהם הוא שהה בארץ, בין נסיעה לנסיעה לצורך עבודתו כשוחט, הוא היה מחוסר עבודה. לפיכך, בתחילת שנות ה-2000 הוא הוציא רישיון לאוטובוס והתחיל לעבוד כנגה אוטובוס לסירוגין, בעיקר כממלא מקום. ממסמכי ההשתכרות שהוגשו על ידי התובע, עולה כי בשנת 2006 הכנסתו מעבודת השחיטה עמדה על 52,765 ₪ עד חודש ספטמבר 2006; מתלוש השכר שצירף התובע מחברת "מסיעה דרך צלחה" עולה כי הוא קיבל שכר בסך של 1,600 ₪ עבור 10 ימי עבודה, ולפיכך שכרו החודשי בחברת דרך צלחה כנהג היה אמור לעמוד על סך 3,500 ₪, כך יוצא שסה"כ הכנסתו השנתית של התובע היתה אמורה לעמוד בשנת 2006 על סך 63,265 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 5,517 ₪, על פי טופס 106, יוצא: 57,748 ₪ לשנה, וסך של 4,800 ₪ במעוגל לחודש. סכום זה כשהוא משוערך להיום בתוספת הפרשי הצמדה מגיע ל- 5,500 ₪ לחודש. בשנת 2007 עמדה הכנסתו של התובע מעבודות השחיטה בלבד על סך 40,000 ש"ח. בחודשים בהם לא עבד בשחיטה קיבל התובע דמי אבטלה מהמוסד לבטוח לאומי. בשנת 2008 התובע לא הצליח למצוא עבודה כלשהי בשחיטה. לטענתו, הוא ניסה לפתוח עסק עצמאי כנהג אולם העסק כשל משום שלא הצליח להרוויח במסגרתו מעבר ל-1,900 ₪ בחודש. בשנים שלאחר מכן עמד שכרו הממוצע של התובע על סך של 5,200 ₪ בחודש. התובע מציין בתצהירו ובעדותו כי במהלך אשפוזו בבי"ח לאחר התאונה הוצעה לו עבודת שחיטה באירלנד, שלפיה הוא היה אמור להשתכר בעבודה קבועה 4,000 דולר לחודש לשארית ימי חייו, אולם עקב פגיעתו הוא לא יכול היה לקבל את העבודה. לטענת התובע, על הנתבעת לפצותו בגין הפסד זה. לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 5,500 ₪, ואת שיעור הפסדי ההשתכרות שלו לעבר ולעתיד לפי הנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המומחה הרפואי, כאשר בכל הנוגע לתקופת הנכות הצמיתה - יועמד שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על כ- 60% מחישוב אקטוארי לפי הנכות הרפואית הצמיתה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. בסיס השכר נקבע על פי נתוני השכר של התובע עובר לתאונה. מעדותו של התובע עלה כי עבודת השחיטה אינה סדירה, ותקופות העבודה משתנות כל שנה בהתאם לצרכי הבשר בארץ ובהתאם ליבואן ולרבנות שבוחרת את השוחטים שיקבלו את העבודה (ראו סעיף 19 לתצהירו של התובע). מטבע הדברים, גם עבודתו המשלימה של התובע כנהג, אינה סדירה, שכן היא תלויה בעבודת השחיטה ובתדירותה; התובע ציין בעדותו כי הוא עובד כנהג ממלא מקום וכי אין מדובר בעבודה קבועה ומובטחת. מכאן גם אין בסיס לבקשת התובע לפסוק לו פיצוי בגין הפסד עבודת השחיטה שהוצעה לו באירלנד, שכן התובע בעצמו העיד כי היו מקרים שבהם העבודה היתה מופסקת כתוצאה מסיבות שונות, לרבות עליית מחיר הבשר (ראו עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, ש' 1-9). אשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות: יש להביא בחשבון מצד אחד שנכותו של התובע הינה נמוכה באופן יחסי וכי הוא חזר לעבודת השחיטה סמוך לאחר התאונה ולפני סיום תקופת הנכות הזמנית; מאידך גיסא יש להביא בחשבון שעבודתו של התובע כרוכה במאמץ פיסי לא מבוטל. במכלול השיקולים, נראה שסביר להעמיד שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על כ- 60% מחישוב אקטוארי מלא. לנוכח האמור, יש לפסוק לתובע בגין הפסדי השכר לעבר לפי: חודשיים אי-כושר מלא ששוויים 11,000 ₪; חודשיים של נכות זמנית בשיעור 50% ששוויים סך של 5,500 ₪, ולאחר מכן ועד להיום לפי 60% מחישוב לפי 5% נכות רפואית ושכר של 5,500 ₪, סך של 10,230 ₪; סה"כ יש לפסוק לתובע בגין העבר 26,730 ש"ח ובתוספת ריבית מאמצע התקופה סך של 28,000 ש"ח במעוגל . אשר לעתיד: יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 31,500 ₪ במעוגל. סכום זה משקלל כאמור, 60% מחישוב אקטוארי מלא לפי נכות בשיעור 5%, שנות עבודה עד גיל 67 ושכר ממוצע בסך 5,500 ₪ בחודש. נזק לא ממוני בנסיבות העניין, ובשים לב שהתובע סבל משבר לא פשוט, אני פוסק לתובע בגין נזק לא ממוני סך של 16,000 ₪, וזאת תוך הפעלה חלקית של תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. הוצאות רפואיות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, ולפיכך המוסד לבטוח לאומי אמור לשאת בהוצאות הרפואיות של התובע, ומאידך בשים לב לאופי פגיעתו של התובע ולנכות הזמנית שנקבעה לו, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות ועזרת הזולת פיצוי בסכום גלובלי סך של 5,000 ₪. ניכויי מל"ל כאמור, התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כתאונת עבודה. אין מחלוקת שהתובע קיבל דמי פגיעה. בסיכומי התובע נרשם כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך 13,873 ₪, ואילו בסיכום טענותיה מציינת הנתבעת כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 14,490 ₪. עיון בתיק מעלה שלא הוגש כל מסמך אשר מעיד על קבלת דמי פגיעה מהמל"ל ועל שיעורם. על פי הדין, נטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבעת שמבקשת לנכות סכום זה מהפיצוי. בנסיבות אלה, ומשהנתבעת לא עמדה בנטל זה, יש לקבל את גרסת התובע, שלפיה שיעור דמי הפגיעה עמד על 13,873 ₪. סכום זה כשהוא משוערך בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כאמור בפסיקה, עומד על 15,000 ₪ במעוגל. הנתבעת מבקשת אף לנכות מהפיצוי ניכוי רעיוני בגין מענק שהתובע עשוי היה לקבל מהמל"ל באם היה מגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. אין בידיי לקבל טענה זו. הנכות שנקבעה לתובע בשיעור 5% אינה מזכה את התובע במענק כלשהו מהמל"ל, מה גם שהנתבעת בעצמה סבורה בסיכום טענותיה שלא היה מקום לקבוע לתובע נכות בשיעור שנקבע על ידי המומחה מטעם בית משפט ( ראו עמ' 3 בסוף העמוד ועמ' 4 בתחילת העמוד לסיכומי הנתבעת). סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפסקי שכר לעבר 28,000 ש"ח. ב. גריעה מכושר השתכרות 31,500 ₪. ג. נזק לא ממוני 16,000 ₪. ד. הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ש"ח. סה"כ: 80,500 ש"ח. בניכוי דמי פגיעה (15,000) ש"ח 65,500 ש"ח לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קרסולאוטובוס