1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור), מיום 8/4/11 בת"א 13117-10-09, לפיו נדחתה תביעת המערער לראות במכתב ששלח המשיב ביום 22/5/08 לד"ר צבי פייגרברג, מנהל אגף רפואה במד"א (להלן: ד"ר פייגרברג) בנוגע למערער, כמכתב המקים למערער זכות לפיצוי מהמשיב בעילות של לשון הרע ושל פגיעה בפרטיות. כמו כן, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 נכון למועד מתן פסק הדין. הרקע ונסיבות הצריכות לעניין: 2. המערער הוא פרמדיק במגן דוד אדום. כך גם המשיב. המערער היה פרמדיק במרחב הכרמל ושובץ לעבודה בהתאם לצורכי הארגון בתחנות השונות במרחב. המשיב שימש אחראי בתחנת נשר. עובר למועד הוצאת המכתב מושא הערעור עבדו הן המערער והן המשיב יחד במד"א בתחנת נשר. בין השניים שררו יחסים טובים. מדי פעם אף החליף המערער את המשיב בתפקידו כאחראי על סידור עבודה של הפרמדיקים. 3. בחודש אפריל 2008 החלו בעיות מסוימות ביחסיו של המערער עם הממונים עליו. עקב כך זומן לבירור משמעתי בפני מר שמעון ביטון, מנהל מרחב כרמל (להלן: מר ביטון). לאחר מכן זומן המערער לבירור משמעתי במרכז מד"א ובסופו של דבר פוטר מעבודתו ממד"א בדצמבר 2009. לטענת המערער, הממונים עליו: מר ביטון, סגנו אורן אביטן והמשיב, התנכלו לו במשך חודשים. כחלק מאותה התנכלות לו שלח המשיב לממונים מכתבי תלונה שלא היה בהם תיאור עובדתי תואם למציאות, לרבות המכתב, שהובילו לפיטוריו בדצמבר 2009. 4. ביום 14/5/08 ערכו מר ביטון ומר ארז גלר, פרמדיק סופרווייזר במרחב "כרמל" ביקורת פתע בשעות הלילה המאוחרות במרחב "כרמל". הביקורת כללה גם ניידת טיפול נמרץ עליה מופקד היה המערער. לטענת המשיב כמפורט בסעיף 11 לכתב ההגנה: "במהלך הביקורת, התרחש - בנוכחות מספר עדים - אירוע חריג אשר המערער עמד במרכזו. כך ועל אף שהביקורת העלתה שני ליקויים מינוריים בפעילות הניידת, הגיב התובע (המערער - ש' ו') באופן שלא תאם את הנסיבות, סירב להתייחס לממצאים, עזב את הניידת והסתגר בחדר הצוות. מספר דקות מאוחר יותר, איים התובע אף לעזוב את המשמרת, ופרץ בבכי בפני הנוכחים". (להלן: אירוע הבדיקה). אין חולק שהמשיב עצמו לא נכח באותו אירוע, ואולם לטענתו, עודכן על פרטיו במהלך האירוע, בין היתר, לאחר שהמשיב נוכח שהמערער סירב תחילה לחזור למשמרת. המשיב טען עוד שהמידע הובא לידיעתו עקב הכשרתו לשמש גם כ"מתערב ראשוני", שתפקידו, בין היתר, איתור וזיהוי נפגעי טראומה פוטנציאליים לצורך התערבות ראשונית, וכן כי הוא משמש כמדריך לצורך הדרכת מטפלים נוספים מקרב הארגון. 5. משהועבר המידע האמור לידיעת המשיב, מצא לנכון, מכוח תפקידו, מחשש כיצד ינהג המערער בשעת חרום לבחון את נסיבות אירוע הבדיקה, ולאחר שניסיונות שלו לברר את הדברים עם המערער באופן ישיר לא צלחו, החליט לשלוח את המכתב לשני נמענים: לד"ר פייגרברג, כמי שאחראי על בריאות עובדי מד"א, וכן אל מנהל מרחב "הכרמל" מר ביטון, וזו לשון המכתב: " 22 במאי 2008 י"ז אייר תשס"ח לכבוד ד"ר פייגרברג - מנהל אגף רפואה א.נ. שלום רב, הנדון: פרמדריק עדנאן אבו-רומי - א. כרמל בתאריך 14.05.08 בוצעו במהלך הלילה בקרת איכות אזורית בתחנות אזור כרמל ע"י מנהל האזור וסופווייזר-ואשר בהם נבחנו הצוותים בזמינות וכוננות-עפ"י נהלי מד"א. במהלך הביקורת נבדק גם הפרמדריק שבנדון - וזאת בעת ששימש כפרמדריק אט"ן קריות. במהלך הביקורת נמצאו בניידת 2 ליקויים "קלים" - אשר בגינם עדנאן הגיב בצורה חריפה ואשר לא תואמת הממצאים. תגובתו התבטאה בכך שהנ"ל סרב להתייחס לממצאים, עזב את הניידת והסתגר בחדר הצוות. מס' דקות מאוחר יותר איים לעזוב את המשמרת ופרץ בבכי. כבוגר קו' מדריכי התערבות ראשוניים (של המרכז הישראלי לטראומה), ומהיכרותי רבת השנים עם עדנאן - הייתי מבקש את חוות דעת בנושא נוכח התנהגות חריגה זו. נ.ב. - לצערי אינני זוכה לשת"פ ממנו בשלב זה - כך שאין ביכולתי לשוחח עמו בנושא. המידע שלעייל נמסר לי ע"י גורם שלישי האמון עלי (אני לא נכחתי במקום בעת האירוע). לידיעתך/המשך טיפולך, בברכה, רמ"ז יקי קלנג אנה"ז נשר אזור כרמל העתק: שמעון ביטון - מנהל אזור כרמל". (להלן: המכתב). טענות בעלי הדין: 6. לטענת המערער המכתב פוגע בשמו הטוב, בפרטיותו, בכבודו, בעבודתו ובפרנסתו. משלוח המכתב לד"ר פייגרברג, היה מעשה מכוון ששלח המשיב על-פי הוראתו של מר ביטון, ובעצה אחת עמו, וזאת כהכנה מכוונת לקראת פיטוריו. מכתב זה מהווה לטענתו פרסום לשון הרע בכך שיש כינויים כגון: חריגות ותגובות חריפות, מה שיכול להעיד על כוונה להצביע על בעיות נפשיות וניסיון להציגו באור שלילי. הדבר יכול לפגוע בו אם וכאשר יידרש לחפש עבודה אחרת. הפניה לרופא נותנת משקל יתר לטענה בדבר התנהגות חריגה משלו. עוד טען המערער כי הפרסום אינו חוסה בהגנות המפורטות בחוק. כמו כן ביקש המערער לראות במשלוח המכתב עוולה של פגיעה בפרטיותו, כהגדרתה בחוק הגנת הפרטיות, וגם בתחום זה אין המשיב חוסה תחת הגנות החוק. המשיב טען כי מדובר בבירור נדרש בנסיבות העניין והמכתב אינו אלא ביטוי תמציתי של אירוע שקרה, שהמשיב, מתוקף תפקידו, חייב היה לבצע הברור. כמו כן דחה המשיב טענה בדבר קיומה של עוולה לפגיעה בפרטיות. פסק הדין של הערכאה הדיונית: 7. בית משפט השלום בחן תחילה את התובענה לעניין תחולת חוק לשון הרע, ולצורך כך בחן תחילה אם משלוח המכתב מהווה אכן פרסום לשון הרע,; ובמידת הצורך את תחולת ההגנות הקבועות בחוק. תוך פירוט ההלכות בנושא, הגיע בית משפט השלום למסקנה שעל אף שבית המשפט התרשם שהמערער אכן נפגע מהאירועים שקדמו לפיטוריו, וכי הוא חש שנעשה לו עוול, וכי הוא רואה במכתב כחוליה במעשי התנכלות נגדו, הרי שהמבחן לצורך בחינת הפרסום הוא אובייקטיבי. בנסיבות אלה קבע משפט השלום כי הפרסום אינו בגדר לשון הרע. למעלה מן הנדרש הוסיף בית משפט קמא ובחן אילו הגנות היו יכולות לעמוד למשיב, אילו היה מדובר בפרסום לשון הרע, וקבע כי לכל הפחות עומדת למשיב ההגנה של "אמת בפרסום". במסגרת הקביעה האמורה, קבע בית משפט קמא כי תוכן המכתב תאם לעובדות בפועל. המשיב ציין במכתב כי לא היה נוכח בעת האירוע וכי המידע נמסר לו על ידי אחר שנכח בו, ללא ציון שמו. ואולם לא היה בחסר האמור כדי לשנות מהות התוצאה. בית המשפט קבע עוד כי האינטרס הציבורי הוא שפרמדיקים במד"א יהיו כשירים לביצוע תפקידם. העברת המכתב לד"ר פייגרברג, אשר מחוייב היה לסודיות, היה שיקול נכון, הן לאור תפקידו והן לאור כישוריו. עוד קבע בית המשפט כי למשיב, בהיותו בוגר הקורס של מתערבים ראשונים, הייתה חובה להעביר את האינפורמציה שהובאה בפניו לאנשי מקצוע, וכך פעל. לעניין זה, הסתמך בית משפט השלום על תצהירו של ד"ר פייגרברג. מאחר שקיימת חובה לשמור על תפקודם של הפרמדיקים, ומאחר שהבדיקה שנדרשה הייתה בתחום של בריאות גופנית ונפשית, צריך היה המכתב להגיע אל רשות רפואית מוסמכת ולא למשאבי אנוש, כפי שטען המערער. טענת המערער בדבר קיומה של עוולה לפגיעה בפרטיות המערער, כאמור בסעיף 4 של החוק, נדחתה אף היא. בית משפט השלום קבע כי לא הייתה פגיעה בפרטיות, הגם שיש לעובד זכות כזו גם במקום עבודתו וזאת מאחר שלא מדובר בזכות מוחלטת או זכות שאינה מסויגת. לצד הזכות האמורה אין גם לשלול את זכות המעביד לפקח על כשירות העובד, במיוחד בסוג עבודה של פרמדיק במד"א שמעצם מהות התפקיד דורש יכולת להציל חיים. פיקוח כאמור יכול שיפגע במידה מסוימת בזכות לפרטיות. עוד קבע בית משפט השלום, שגם אילו סבר שהמכתב מהווה פגיעה בפרטיותו של המערער, גם אז עומדות למשיב ההגנות המפורטת בחוק הגנת הפרטיות בסעיפים 18(2) ו-18(2)(ו). יחד עם זאת, חזר בית משפט השלום והדגיש בסוף פסק הדין - תחת הפרק "אחרית דבר" - כי למערער תחושת פגיעה קשה מן האירועים שהתרחשו בחודשים שקדמו לפיטוריו ממד"א בדצמבר 2009; כי המערער האמין באמת ובתמים שנרקמה נגדו קנוניה שהמשיב היה חלק ממנה; וכי אלו הביאו בסופו של דבר לפיטוריו באופן שפגע בכבודו ובפרנסתו. ואולם בית המשפט הדגיש, שהתביעה כפי שהוגשה והמחלוקת העומדת לדיון היא, משלוח המכתב בלבד, ובכך עוסק פסק הדין, ולא במכלול מערכת היחסים בין המערער לבין מי שהיה ממונה עליו במד"א. ובלשון בית משפט קמא: "פסק הדין אינו דן בשאלה האומנם נעשה לתובע עוול מצד גורמים שונים במד"א, ואין הוא בא לקבוע דבר לכאן או לכאן, בשאלה האם נהגו הגורמים הרלבנטיים במד"א בתובע כראוי. גם הנושאים של כשירותם של בעלי תפקידים שונים במד"א והתאמתם לתפקידם, נהלי עבודה במד"א, טיבו ואיכותו של קורס המתערבים הראשונים ושל מערך המתערבים הראשונים במד"א, אליהם התייחס התובע בהרחבה בסיכומיו, חורגים ממסגרת הדיון בתביעה זו. פסק דין מהווה אפוא, הכרעה אך ורק בסוגיות שעמדו לדיון, דהיינו האם מהווה משלוח המכתב פרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות המקימים לתובע זכות לפיצוי מן הנתבע...". למעשה אין מנוס מלאשר תוצאה זו, למעט נושא הטלת ההוצאות, כפי שיפורט בהמשך. טענות בעלי הדין בערעור: 8. בעלי הדין חזרו בערעור על טיעוניהם. המערער הוסיף וטען שיש במכתב משום הוצאת לשון הרע, במיוחד לאור קביעת בית משפט השלום כי יש לראות את המכתב כחלק ממסכת עובדתית מלאה. כחלק ממערכת הנסיבות, ציין המערער כי אין לנתק את משלוח המכתב מכלל האירועים שהיו. ביום 27/4/08 כתב המערער מכתב למנכ"ל מד"א בו ביקש לעבור למרחב אחר. המכתב הועבר למנהל המרחב בחיפה. ביום 14/5/08 נערכה ביקורת על המערער - אותה ביקורת שבמסגרתה נמצאו על פי הדוח עצמו שני ליקויים מזעריים. ביום 21/5/08 זומן המערער לבירור משמעתי ומייד בסמוך לאחר שזומן לבירור ביום 22/5/08 נכתב "המכתב", מכתב שהמערער מכנה אותו "מכתב מוזמן". לכן, על בית המשפט היה להגיע למסקנה ש"המכתב" הוזמן כדי לשמש ראיה בדיון במשמעתי שערכו לו. ב-26/5/08 נערך בירור משמעתי למערער על התנהגות בלתי הולמת בעת האירוע, והדרישה של מר ביטון שהוא הממונה עליו הייתה לפטר את המערער. לטענתו , בנסיבות אלה ככל שהיה מדובר במכתב "תמים" כפי שביקש המשיב לטעון, לא הייתה סיבה מדוע צריך היה לכתוב את המכתב באמצעות המשיב ולא על ידי מר ביטון, ובוודאי שלא היה מקום לכנות את התנהגותו ותגובתו, שבאה בעיקר בשל אופן פנייתו של מר ביטון אליו בעת הביקורת - ולא בשל תוכן ממצאיה. מעבר לאמור, הדגיש המערער כי היה הסבר מדוע נכנס לחדר אחרי שהצביעו על הליקויים שנמצאו, ומדוע עמדו דמעות בעיניו, וזאת לאור טון הדיבור והפנייה אליו, לרבות נסיבותיו האישיות עובר לאותו מועד, ואשר עמדו בבסיס בקשתו. המערער הדגיש עוד כי למרות שכביכול קיימת טענה נגד כישוריו להמשיך ולמלא תפקיד של פרמדיק במד"א - שזה הטעם הלכאורי עליו מבסס המשיב טענתו לפיטורי המערער - הרי שהיום עובד המערער בעמותה בנצרת שהיא בחסות מד"א ובהנחיית מד"א ולאחרונה אף הודיע מד"א על רצונו לראות את העמותה כחלק ממנו. דיון ומסקנות: 9. כפי שהבהיר בית משפט השלום בפסק דינו המפורט וכפי שהוסיף והעיר בית משפט זה במהלך הדיונים, המחלוקת המשפטית ממוקדת. לפיכך משמדובר בתביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע או בעוולה בגין פגיעה בפרטיותו, דין הערעור להידחות, מן הטעמים המפורטים בפסק הדין ולאור ניסוחו של "המכתב" ונסיבות הפצתו. ואולם, אין מקום להתעלם מן העובדה כי מדובר במערער אשר סיים לימודי תואר ראשון בסיעוד ורפואת חירום (פרמדיק). באוקטובר 2000 התקבל המערער לעבודה כפרמדיק במד"א. על פי טיעוניו עד לאפריל 2008 נחשב לעובד מקצועי, מסור וחרוץ אשר מדי פעם אף החליף את המשיב בתפקידו כאחראי על סידורי עבודה, כאשר האחרון יצא למילואים או לחופשות. עוד אין להתעלם מן הרקע שפורט על ידי המערער בטיעוניו, לפיו המחלוקת בינו לבין הממונים עליו החלה, משביקש להשתחרר מתרגיל עקב הכנות למסיבת אירוסיו. המשיב עצמו שהיה סדרן עבודה לא היה מוכן להיענות לבקשה והפנה אותו למר ביטון, מנהל המרחב. האחרון לא היה נכון לשחררו מהשתתפות בתרגיל, ובמקביל, החליט להפסיק את שילובו במערך המוטס לפרמדיקים. בעקבות האמור, שלח המערער ביום 27/4/08 מכתב אישי למר אלי בין, מנכ"ל מד"א, בו פירט את תחושותיו ובסופו של דבר ביקש לעבור למרחב אחר. המכתב הועבר לידי מר ביטון, ומאז לטענת המערער, החל האחרון לנקוט בהליכים לקראת פיטוריו. למרות שהמשיב היה מיוצג על ידי עו"ד מטעם מד"א, לא הוצגו ראיות סותרות בנושא זה מטעם המשיב. יש בדעתי ליתן משקל מסוים לנושא זה, ככול שמדובר בהוצאות משפט בהן חויב המערער בערכאה הדיונית ולהימנע מפסיקת הוצאות בערעור. 10. לעניין הטענה בדבר היות "המכתב" על תוכנו ונסיבותיו כמבסס עילה לזכות בפיצוי לפי חוק לשון הרע, אין לי אלא לחזור ולאמץ את פסק הדין של בית משפט קמא. כפי שהבהיר בית משפט השלום, בחינת תוכנו של המסמך תיעשה על פי המשמעות שאדם סביר ורגיל היה נותן לתוכן זה. קריאת המכתב על כל האמור בו, לרבות השימוש במלים "התנהגות חריגה" אין בהם כדי לבסס עילה לפי החוק. יש לקבוע משמעות פשוטה ומשתמעת של הפרסום בעיני האדם הסביר והרגיל, ובהקשר בו הובאו הדברים הנטענים להיות כביכול לשון הרע, על-פי כלל הפרסום (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פ"ד נו(2) 607, בעמ' 620-619). יש לזכור כי פרשנות ה"פרסום" והשאלה אם טמון בו לשון הרע, נעשית על ידי בית המשפט תוך עיון תחילה בפרסום עצמו, מבלי להיזקק לעדויות ולראיות בשאלת המשמעות שיש לתת לאותו פרסום. המבחן הוא אובייקטיבי. מכאן הדיון בתביעת התובע על פי חוק לשון הרע יישאר מוגבל לאותם חלקים בפרסום או לאותו פרסום שבגינו בחר הטוען לתבוע בגין לשון הרע (ראה לצורך השוואה שם, 617ה - 618א, ב-ג). מדובר בפרסום כי כי הפרמדיק פרץ בבכי לאחר ביקורת. ואולם, לצורך פרשנות הפרסום יש להתעלם מכוונת המפרסם או מהדרך בה הובן הפרסום על ידי המערער, כמי שטוען לפגיעה בו (שם, 617ג-ד). "המכתב" הגיע לד"ר פייגרברג, ובהנחה שקרא את תוכן הדברים, ונדרש לבדוק את הדברים לגופם, מבלי שהיה לו מידע נוסף או אחר, הרי שגם ד"ר פייגרברג לא יכול היה לראות במכתב ובתוכנו משום פגיעה בשמו הטוב של המערער. העובדה שהמערער עצמו ייחס לממונים עליו לרבות למשיב, בין באופן ישיר ובין כאמצעי, כוונה להביא לפיטוריו, והן אופן הבנתו הוא את הפרסום, אינם רלוונטיים לקביעת משמעות הפרסום (ראה ע"א מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד ס(4) 13; ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, בעמ' 338-337). על סמך המפורט לעיל, אין אלא לחזור ולאשר את פסק הדין של בית משפט השלום בנוגע לדחיית התביעה בגין עוולה לפי חוק לשון הרע ולאור התוצאה האמורה, אין מקום להידרש לטענות ההגנה שעומדות למפרסם על פי החוק. 11. בהתייחס לעוולה על פגיעה בפרטיותו של המערער לפי סע' 4 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות), יש לחזור ולאשר את התוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית, וזאת מאחר שנסיבות המקרה דנן, כפי שפורטו על ידי הערכאה הדיונית וכפי שהובאו בפסק דין זה, אינן נכללות בהגדרה של פגיעה בפרטיותו של אדם כמפורט בסעיפים 2(1) סיפא של החוק, או סע' 2(9) ו-2(10) לחוק. לא ניתן לקבל טענה שבכל מקרה של ניסיון לבירור משמעתי, בקשר לאופן התנהלות עובד במהלך עבודתו, ייחשב הדבר ל"הטרדה אחרת". גם אם עובד נפגע מהתנהגותו של הממונה עליו, בשל טון דיבור או בשל התגובה שאיננה ביחס הולם לביקורת שבוצעה ולממצאיה, אין בכך בלבד כדי להיכלל בהגדרה של "הטרדה אחרת", לפי חוק הגנת הפרטיות. כמו כן, אין לראות בעצם משלוח "המכתב" אל ד"ר פייגרברג משום פגיעה בפרטיותו של המערער. לא היה במכתב האמור משום שימוש בידיעה על עניין פרטי של המערער, ומשלוח המכתב יכול שנעשה אכן לצורך בירור תגובתו של המערער במהלך הביקורת. מכל מקום, הידיעות שפורטו במכתב אינן בגדרך "עניין פרטי" של המערער. כמו כן לא חלה ההגדרה של פגיעה בפרטיות המפורטת בסע' 2(10) של החוק, מאותם טעמים. לאור האמור לעיל, ולאור התוצאה האמורה, אין מקום עוד להידרש לשאלה בדבר חלות ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. 12. כאמור, פסק הדין של הערכאה הדיונית וכך גם פסק דין זה, ממוקד בעילות התביעה שהגיש המערער. ואולם, אין גם להתעלם מן העובדות הנוספות שפורטו בקשר להתנהלות מד"א בעניינו של המערער. אין להתעלם מן העובדה כי המשיב פעל במסגרת עבודתו כעובד מד"א, ומשקיבל ייצוג כפי שקיבל, ניתן היה להבהיר בפני הערכאה הדיונית, לפחות לכאורה, מדוע ננקט ההליך של הוצאת מכתב לד"ר פייגרברג כפי שננקט, וכן לנסות ולהראות כי להליכים שננקטו לא היה קשר למכתב ששלח בשעתו המערער למנכ"ל מד"א וכי אכן לא היה בהם קשר להליך המשמעתי הצפוי, נכון לאותה עת, בפניי מר ביטון, אליו זומן המערער. יש לחזור ולהדגיש כי עד לאותו מועד, על פי פירוט העובדות שהושמעו מפי המערער ובהעדר כל תגובה אחרת, נחשב המערער לעובד מקצועי ומסור. עוד יש להדגיש כי המערער עצמו לא נפגע מעצם הביקורת או ממצאיה שהיו גם לדעת המבקרים ליקויים זעירים, אלא מאופן התגובה של מר ביטון כלפיו במהלך אותה ביקורת. אין להתעלם מן השאלה מדוע הייתה תגובת המערער כפי שהייתה, כאשר מדובר בעובד שאינו חדש, ומדוע לא נבחנה השאלה כיצד נוהל הליך הביקורת, ואם אכן היה בו כדי לפגוע בכבודו של המערער כעובד. על-פי הדברים שהובאו במכתב לא הצליח המשיב לנהל שיחה בנושא עם המערער. בנסיבות כאלה, כשאין ספק לגבי תחושת הפגיעה של העובד מיחס ממוניו, ראוי כי יבחן הממונה תחילה את אופן התנהלותו, יקבל הדרכה בעצמו כיצד לטפל בנושא ורק בשלב האחרון ינקוט בהליך של הוצאת מכתב כגון זה המעביר את הבדיקה של הנושא לגורם אחר. יתרה מזאת, ראוי היה כי המכתב יוצא על ידי מי שנכח וראה את האירוע עצמו. לא שוכנעתי כי המכתב צריך היה אכן להיכתב על ידי המשיב, בייחוד שעה שמר ביטון, מנהל המרחב, היה נוכח בעצמו בביקורת ויכול היה להוציא המכתב מטעמו. האמור לעיל אינו בגדר של קביעת עובדות אלא נותר בגדר שאלות ותמיהות בלבד. ואולם יש בהן כדי לבסס במידה מספקת שלילת הוצאות לזכות המשיב, שהוא בעצמו למעשה לא נשא בהן. התוצאה: 13. אשר על כן, הערעור מתקבל בנושא ההוצאות בלבד. אני מורה על ביטול ההוצאות בהן חויב המערער בערכאה הדיונית. למרות האמור, מאחר שעיקר הערעור נדחה, יישא כל צד בהוצאותיו בערעור. העירבון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, י' אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. מסמכיםהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות