זכויות עובדת סוציאלית ברשות מקומית עניינה של תובענה זו בשאלה, האם זכאית התובעת (להלן: התובעת), אשר עובדת בתפקיד עובדת סוציאלית ברשות מקומית, שהיתה חלק מעיר הכרמל, על איחודה ופירוקה מחדש (להלן: הנתבעת), לתשלומים שונים בגין תפקידה בפועל. בתחילת דיון ההוכחות, חזרה בה התובעת מתביעתה להחזר הוצאות טלפון ותוספת שכר בשיעור 6.85% [עמ' 6, ש' 25-19]; ובסיכומיה זנחה את טענותיה לעניין "תוספת איזון". לפיכך - עלינו לבחון את התביעה ביחס להפרשי שכר - בגין דרגה שונה מהדרגה בה מדורגת התובעת בדירוג העובדים הסוציאליים; לתשלומי "גמול השתלמות" ולהחזר הוצאות נסיעה; וכן להשלמת הפרשות לזכויות סוציאליות, בגין כל אחד מהרכיבים הללו, ככל שתתקבל התביעה להוסיפו לשכרה השוטף של התובעת. המחלוקת בין הצדדים היא, בעיקרה, משפטית ונדון בה לאחר שתוצג התשתית העובדתית המתאימה. עובדות עיקר העובדות הרלבנטיות אינו שנוי במחלוקת, למעשה, ואלה הן: התובעת החלה עבודתה ביום 4.1.1994 במועצה המקומית דאלית-אל-כרמל (להלן: המועצה), טרם האיחוד לעיר הכרמל (להלן: העירייה). התובעת התחילה לעבוד במועצה כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה, בהיקף משרה של 100% - ובדרגה "02" - כאשר בכתב המינוי שקיבלה, לא הוגדר תפקיד ספציפי [נ/1, נספחים א1-א3, לתצהירו של מר נג'יב נסראלדין, מטעם הנתבעת (להלן: נג'יב)]. בפועל חולקה עבודת התובעת, באופן שהיתה עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה (קשישים ומשפחה), בהיקף 50% משרה, ועובדת סוציאלית בבית ספר "מפתן" בהיקף של 50% משרה נוספים [נ/1, בנספחי ב' ו-ז']. לךימים, דורגה התובעת בדרגה ז' בדירוג העובדים הסוציאליים. לעמדת התובעת - משנת 1995 [עמ' 9, ש' 11-10], ולעמדת הנתבעת - משנת 1998 [נ/1, ס' 19ג]. מחודש 3/2000, או ממועד סמוך, עברה התובעת, על פי בקשתה, לעבוד כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה ב-75% משרה. ערב איחוד המועצה עם המועצה המקומית עוספיא לעירייה אחת, היא הנתבעת, עסקה התובעת, כעובדת סוציאלית קשישים ומשפחה, גם בריכוז הועדה המקצועית המקומית לעניין ביטוח סיעוד, בהתאם להוראות צו הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (ועדות מקומיות מקצועיות) תשמ"ח-1988 (להלן: ועדת חוק סיעוד). החל משנת 2003, חולקה משרת התובעת באופן ש-15% משרה נזקפו למטלות רכזת הועדה לחוק סיעוד ושאר המשרה (60%) ליתר המטלות בתפקיד עו"ס קשישים ומשפחות [עדות התובעת - עמ' 8, ש' 28 - עמ' 9, ש' 4]. את תפקידיה אלה, ביצעה התובעת מבלי שזכתה במכרז ו/או קיבלה כתב מינוי ספציפי לתפקיד עובדת סוציאלית קשישים ו/או עובדת סוציאלית משפחות ו/או רכזת ועדה לחוק סיעוד ו/או כל תפקיד אחר במחלקת הרווחה במועצה. בשלהי שנת 2003, בהתאם לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה לשנת הכספים 2004-2003) (מס' 2) התשס"ג-2003 (להלן: חוק האיחוד), אוחדו המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא לרשות מקומית אחת, היא עיריית עיר הכרמל (להלן: העירייה). העירייה חויבה להכין תוכנית להבראתה הרשות המקומית המאוחדת, שקבעה את המבנה הארגוני של העירייה וקיבלה את אישור משרד הפנים ולעירייה אף מונה חשב מלווה (להלן: תוכנית ההבראה). לפי חוק האיחוד, תקנות והנחיות משרד הפנים, חויבה העירייה לאייש את כלל המשרות בה באמצעות מכרזים, ובכלל זה, גם משרות עובדי הרשויות שאוחדו. במסגרת זו פרסמה העירייה גם שני מכרזים (מס' 77/1 ו-77/2), לשני תפקידים של "עו"ס זקנים וחוק סיעוד"; האחד - בלשכת הרווחה בדאלית-אל-כרמל, והשני - בלשכת הרווחה בעוספיא. ביום 14.4.05, התובעת התמודדה במסגרת מכרז לתפקיד מרכזת ועדה לפי חוק סיעוד ועו"סו זקנים, ולא זכתה בתפקידים על פי מכרז כזה [נ/1, נספח ד']; כאשר קיימת מחלוקת - האם ביצעה התובעת את התפקיד, בפועל, למרות שלא נבחרה במכרז, והאם העובדים שזכו בתפקיד במכרז ביצעו אותו [ראו: דברי באי-כח הצדדים וניסוח מוסכמות ופלוגתאות, עמ' 1 לפרוטוקול]. התובעת כעסה על תוצאות המכרז ואי זכייתה בו, סירבה לבצע חפיפה לגב' אימאן ביראני, שזכתה בתפקיד, ובלשונה: "הלכתי הביתה, פשוטו כמשמעו" [עמ' 7, ש' 4]. גב' אימאן ביראני, היא חברתה של התובעת, אשר ויתרה, בנסיבות אלה, על התפקיד וכתוצאה מהתנהלות התובעת נותרה מחלקת הרווחה בדאלית-אל-כרמל, על הקשישים המטופלים באמצעותה, ללא עו"ס קשישים וללא גורם המטפל בנושא חוק הסיעוד. בנסיבות שנוצרו, פנתה העירייה אל התובעת וביקשה ממנה לחזור בפועל לעבודתה [עדות התובעת - עמ' 6, ש' 28 ואילך; נ/1, ס' 17-15]. נוכח העובדה, שהתובעת ביצעה מטלות הקשורות לועדת חוק סיעוד, הועלתה התובעת בדרגה, החל מחודש 6/08, עקב חלק ממטלותיה, בקשר לתפקידה כרכזת ועדת חוק סיעוד וקיבלה דרגה ו', בגין 15% ממשרתה (בהתאם להיקף המוסכם של משרת התובעת, במטלות תפקיד רכזת ועדת ביטוח סיעוד, שהוגדל אחר כך ל-20% ול-25% בתקופות מסוימות). משעה שהועלתה התובעת בדרגה - בגין חלק ממטלותיה, כאמור - חלוקת המשרה לחלקיות שונה, בגין המטלות השונות, מצאה ביטויה באופן מפורש גם בתלושי השכר [נ/2, נספחי ו' לתקופה 1/09-1/06]. קיימת מחלוקת, האם היתה התובעת זכאית להעלאה בדרגה במועדים קודמים, וכן להעלאה לדרגה ה' החל משנת 2004 [ס' 23 לסיכומיה, בשינוי מהפרוטוקול לעיל]. לעובדים הסוציאליים זכות לקבל "גמול השתלמות", כתוספת אחוזית, בהתאם לאישור ועדה. בהחלטות ועדת גמול ההשתלמות, מיום 1.1.08, אושרה לתובעת תוספת גמול השתלמות בשיעור 1.2%, החל מיום 1.8.06; תוספת נוספת, של 1.2% החל מיום 1.7.07 [ת/6, נספח ו']; וגמול נוסף בשיעור 1.2%, החל מיום 1.2.08 [ת/6, נספח ז']. התובעת החלה לקבל תשלום של שתיים מתוספות גמול ההשתלמות הנ"ל, בפועל, רק בחודש 1/08, והשלישית ב-9/08; כאשר המחלוקת היא, האם המועד הקובע הוא קבלת החלטת הועדה בעירייה, כטענתה, או המועד שנקבע בהחלטות, כטענת התובעת. בתחילת חודש 11/08, התקבל בכנסת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא) התשס"ט-2008 (להלן: חוק הפירוק). הפירוק נדרש, בין היתר, לאור מצבה הכלכלי הקשה ביותר של העירייה. בהתאם לחוק הפירוק, מינה שר הפנים ועדה ממונה, בראשה עמד האלוף (במיל') גבי אופיר, שנכנסה לתפקידה ביום 1.12.08. ממועד זה ואילך נוהלה העירייה על ידי הועדה הממונה מטעם משרד הפנים. מצבה של העירייה בתקופת המעבר היה בכי רע. עובדי העירייה לא קיבלו משכורות במשך מספר חודשים ונקטו בהליכים של עיצומים ושביתות, החשמל לבניין העירייה נותק בשל חוב העירייה לחברת החשמל ומבנה העירייה נסגר, ובשל חוב למקורות, נותקה, מפעם לפעם, אספקת המים לעיר. הבחירות למועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא (שתיהן יחד להלן: המועצות המקומיות), התקיימו ביום 18.8.09. ביום 8.9.09, או במועד סמוך, כוננה המועצה המקומית דאלית-אל-כרמל כמועצה מקומית נפרדת וביום 8.10.09 כוננה המועצה המקומית עוספיא כמועצה מקומית נפרדת ועיריית העירייה פורקה סופית. ביום 17.9.09 פורסם צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית-אל-כרמל ועוספיא) התש"ע-2009, הכולל רשימת עובדי עירייה שהועברו למועצות המקומיות. התובעת נמצאת ברשימה כעובדת המועצה (דאלית-אל-כרמל). התובעת הגישה תביעתה בחודש 2/09 - לאחר ההחלטה על פירוק העירייה ובעת כהונת הועדה הממונה מטעם משרד הפנים. החל מחודש 9/09, התובעת הינה עובדת המועצה. גם המועצות המקומיות דהיום, חליפותיה של העירייה, חויבו בתקנות ו/או בהנחיות משרד הפנים לאייש את כלל המשרות בכל אחת מהן, באמצעות מכרזים; תחילה מכרזים פנימיים, לעובדי המועצות המקומיות, ולאחר מכן מכרזים פומביים. דיון והכרעה לאחר ששמענו את הצדדים, קראנו סיכומיהם וחזרנו ועברנו על כל החומר שבתיק, דעתנו היא, כי התובעת טועה לעניין הדרגה המגיעה לה, אולם, יש צדק בטענותיה בנושא רכיב "גמול השתלמות"; דבר המשליך על זכותה להפרשה לפנסיה. יחד עם זאת, לא הוכחה התביעה להפרשי תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה. להלן יובאו נימוקינו, בתמצית. לעניין הדרגות בעת שהחלה התובעת את עבודתה במועצה, היה זה במשרת עובדת סוציאלית - "ללא תפקיד מיוחד" [ס' 38 לסיכומי הנתבעת], בהתאם להגדרות מקבץ התפקידים של עובדים סוציאליים במחלקת הרווחה במועצה המקומית, והדרגות המגיעות בגינם, מתח הדרגות לתפקיד מסוג זה, הוא: י"א - ט' [ת/6, נספח י"ב]. עם זאת, מאחר שהתובעת היתה מתחילת עבודתה ועד לשנת 2000, עובדת יחידה במחלקת הרווחה במועצה, בתחום הקשישים והמשפחה (50% משרה) וכן ב"מפתן" (50% משרה נוספים) - היתה זכאית למתח דרגות י' - ח'. התובעת הצהירה, כי שובצה בדרגה ז' - "עוד משנת 1995" [ת/6, ס' 12], אולם, לא הציגה אסמכתא לכך. את טענתה לכך, שהיתה אמורה לקבל דרגה גבוהה יותר, היא מבססת, הן על חלוף הזמן, מעת שהחלה לעבוד - כאשר לטענתה, אחת לשלוש שנים היא זכאית לעליה בדרגה - והן על כך שביצעה, הלכה למעשה, תפקיד של רכזת ועדת חוק סיעוד, שצמוד לו מתח דרגות ז' - ה'. הנתבעת טוענת, כי הדרגה המקסימלית לה היתה זכאית התובעת בתחילת הדרך, בתפקידה כעובדת סוציאלית לקשישים, הינה דרגה ח' [נ/1, ס' 19ג]. מאחר שמוסכם, שהתובעת התחילה לעבוד במועצה ללא תפקיד ייחודי (ודורגה בדרגה 02, לפי הדרוג דאז) - אנו מקבלים את טענת הנתבעת, שלא היתה מדורגת כבר בתחילת הדרך בדרגה ז', ודורגה בדרגה זו רק בשנת 1998, מספר שנים לאחר שהחלה בעבודתה במועצה. ככלל, שכרם של עובדים בשירות הציבורי, מושפע מדרגה הצמודה למשרתם, הנקבעת לפי סולמות שכר מקצועיים, בהתאם לתחום השכלתם. לוח תיפקוד, בכל דרוג, הוא תוצאה של הסכמות קיבוציות, כאלה ואחרות, לפיהן מוצמד לתפקיד נתון, בתחום הרלבנטי, מתח דרגות בסולם השכר המקצועי המתאים. בנוסף - תפקידים בשירות הציבורי מאויישים באמצעות הליכי מכרז, למשרה פנויה בתקן, ובהתאם למתח הדרגות הצמוד אליה, עם כללי קידום בדרגה עד דרגת השיא. אין בעצם בעובדה, שעובד מבצע, הלכה למעשה, תפקיד מסוים, כדי להעניק לו דרגה מסויימת, אם אין הוא משובץ בתקן הנכון עם מתח דרגות מתאים. במקרה של התובעת, כל עוד לא זכתה התובעת במכרז לתפקיד עו"ס לעניין חוק סיעוד - לא היתה זכאית להיות מדורגת בדרגות מתוך מתח הדרגות הספציפי המיועד לתפקיד כזה, שהינו: ז' - ה'. משכך, צודקת העירייה בטענתה, כי מתן דרגה ז' לתובעת - בין אם היה בשנת 1995 ובין אם בשנת 1998 - היה בבחינת הענקה חריגה, שאינה יוצרת זכות לקידום אוטומטי בסולם הדרגות, רק בשל חלוף הזמן. משכך - יש לדחות את תביעת התובעת לעלייה בדרגה, הנסמכת רק על זמן השהיה בתפקידה כעובדת עו"ס במועצה או בעירייה. אשר למטלה של ריכוז ועדת חוק סיעוד - הואיל והתובעת לא קיבלה תפקיד זה במכרז, לא היתה זכאית לקבל דרגה הנגזרת ממתח הדרגות הצמוד בלוח התפקוד למשרה מסוג זה. העובדה, שבעבר המטלות בוצעו ללא הגדרת תפקיד בתקן, היא בין הגורמים לכך, שהוצאו מכרזים לתפקידים כאלה בשנת 2005, אבל, אין להכשיר מתן דרגות רק בשל ביצוע עבודה, הלכה למעשה, על ידי מי ששרתוינה לא דרת כך בתקן, ולא זכה במכרז לאותה משרה מסויימת. התנהגות התובעת, לאחר שלא זכתה במכרז, היא זו הראויה לגינוי - מחד, לא תקפה את תוצאות המכרז בערכאות, על אף שועדת הבחינה רשמה במפורש - "הועדה בחרה למשרה את המועמדות מספר 1 ומספר 2 הועדה לא התרשמה מעו"ס אמאל רוחאנא [היא התובעת] ." [נ/1, נספח ד', עמוד אחרון]; ומאידך - הגישה תביעה זו לאחר שנים. התנהגותה של התובעת, שבחרה "ללכת הביתה", פשוטו כמשמעו, כדבריה, ולא לקיים חפיפה עם העובדת שזכתה במכרז, דבר שהביא לכך שאותה עובדת - שהיתה גם חברה אישית של התובעת - ויתרה על התפקיד, יכולה להתקבל בכל הקשור ליחסיה של התובעת עם חברתה; נכון שאף נוצר עובדות בשטח, שהביאו את הנתבעת להמשיך ולהעסיקה, כפי שהועסקה קודם למכרז, ברם, אין התנהגות כזאת יכולה ליצור לתובעת זכות לשיבוץ במשרה בה לא זכתה במכרז, תוך הענקת מתח הדרגות הצמוד למשרה ספציפית זאת, ולא למשרה בה משובצת התובעת מתחילת עבודתה. יש ממש בטענת הנתבעת, כי הלכה למעשה - "אולצה" העירייה על ידי התובעת להמשיך ולהעסיקה בתפקיד עו"ס קשישים וחוק סיעוד, ללא מכרז, כאשר על פי החלטת ועדת המכרזים היא אינה המתאימה ביותר לתפקיד. עוד נכון, שהתובעת לא קיבלה כתב מינוי לתפקיד "עו"ס קשישים וחוק סיעוד", היות ולא זכתה במכרז לתפקיד האמור, על אף, שאין חולק, כי המשיכה למלא מטלות כאלה, כפי שעשתה זאת קודם לכן, לפי תנאי העבודה והשכר שקיבלה טרם המכרז, ההולמים את המשרה אליה התקבלה. לטעמנו, ראוי היה לנהוג אחרת ועדיין לא מאוחר לתקן את המצב מכאן ואילך. העובדה, שהתנהגותה הכוחנית של התובעת, הביאה לתוצאה מעשית של הדרת הזוכה במכרז מהתפקיד האמור, תוך השארת התובעת כמי שמבצעת את המטלות, בפועל, אינה יכולה להצמיח לתובעת את אשר לא ניתן לה בדרך המקובלת והראויה. אנו מבינים את טרונייתה של התובעת, על כך, שלא קויים מכרז נוסף לאחר שחברתה, גב' ביראני, ויתרה על התפקיד - בשל התנהגותה של התובעת - אבל, הסעד לו היתה זכאית התובעת הוא, לכל היותר, לחייב את הרשות להוציא מכרז חדש לתפקיד מיוחד. אין התובעת יכולה לקבל את התוצאות של שיבוץ בתפקיד למשרה מסויימת, אותה ניתן לאייש רק לאחר זכייה במכרז, ללא השתתפות במכרז לתפקיד האמור וזכייה בו. משעה, שהתובעת אף לא מצאה לנכון להגיש הליךכלשהו, המחייב את המועצה לפרסם מכרז חדש לתפקיד, שאת מטלותיו היא מבצעת, אין לה להלין, אלא, על עצמה בלבד. ייתכן, שהתובעת חששה מבקשה מסוג זה, נוכח העובדה, שלא צלחה את המכרז בו השתתפה, לתפקיד מוגדר, אולם, אין פירושו של דבר, שניתן לעשות "קיצורי דרך" ולחייב את הרשות המקומית להעניק לה דרגות, השמורות בלוח התפקוד לתפקיד מיוחד, בלבד, בעוד שלא זכתה במכרז לתפקיד האמור. עם זאת, נוכח חלוף הזמן - מומלץ למועצה להסדיר פרסום חדש של מכרז, לתחום האמור, בהתאם למגבלות החוקיות שלה. טוענת התובעת, כי אין זה מקובל לפצל תפקיד לחלקי משרה, והיא יוצאת כנגד העובדה, שהועלתה לדרגה ו' בגין 15% משרה, בלבד, נוכח העובדה, שהיא ממלאה, בפועל, את המטלות הקשורות בועדת חוק סיעוד (בחלקיות שהשתנתה מזמן לזמן). אף אם נכון הדבר, שעניין לנו במצב ייחודי, ניתן לראות בו דווקא הליכה לקראת התובעת, בכך שתגמלו אותה, באופן יחסי למטלות שביצעה, על אף שמטלות אלה אינן בהגדרת משרתה. התובעת, בהתנהגותה, יצרה קושי מעשי, אשר ייתכן שהנהגה אחרת של הרשות המקומית היתה מתמודדת עמו טוב יותר, אך, ספק רב בעינינו, אם להעלאה חלקית זו בדרגה, יש הצדקה כדין. מכל מקום, חלוקת משרת התובעת, באופן יחסי למטלותיה השונות, מצאה ביטוי בתלושי השכר, לפחות משנת 2006, כאשר בוצעה העלאה בדרגה לחלק הרלבנטי של המטלות; ואילו התובעת אישרה, שחלוקת המטלות לאחוזים אלה, היתה ידועה עוד קודם לכן, כבר בשנת 2003 [עמ' 9, ש' 1]. לפני כן, ביצעה התובעת את כל המטלות במסגרת המשרה הרגילה בה היא משובצת, אשר, כזכור - לא מיוחדת לתפקיד מסוים. לאור הזמן הרב בו ידעה התובעת, שיש חלוקה ברורה של היקף מטלותיה במכלול חלקיות משרתה - אנו מוצאים, שאין זו התנהגות בתום לב, לתקוף חלוקה זו, בדיעבד, כעבור כל כך הרבה שנים, בדרישה לעד כספי ולא לסעד של פרסום מכרז חדש לתפקיד שלא אוייש במכרז. לדעתנו, אמנם, כשלה הרשות בהתמודדות עם התנהגותה הנלוזה של התובעת, ובחרה בפתרון "קל" של השארת התובעת בעבודה, תוך שהיא מבצעת גם מטלות בקשר לועדת חוק סיעוד, למרות שהתובעת לא זכתה במכרז לבצע תפקיד כזה, תחת להגיב - ולו במישור המשמעתי, כנדרש וכמצופה - על נטישת העבודה על-ידי התובעת, במחאה על כך שלא זכתה במכרז. יחד עם זאת, משהוענקה לתובעת דרגה ו', כביטוי להתחשבות בעבודתה בשטח, מתוך רצון לתגמלה על הסיטואציה שנוצרה - ואין לפנינו תביעה לביטולה - לא נתערב בכך. הואיל והתובעת משובצת במשרה אשר דרגת השיא שלה היא דרגה ח', והיא מדורגת, הלכה למעשה, בדרגה גבוהה יותר - דרגה ז' - גם בחלק הארי של משרתה הרגילה (ובחלקיות מסויימת בדרגה גבוהה יותר - ו'), דומה, כי בכך כבר קיבלה התובעת, לפני שנים רבות, תגמול על "שהייה בדרגה", שהיא דרגת השיא במשרה אליה התקבלה, כדין. אין כל מקום להיענות לתביעתה, להוסיף לה תוספת שהייה, כלשהי, כבקשתה בסעיף 23 לסיכומיה. התובעת אף לא הצביעה על כל מקור נורמטיבי, המאפשר להעניק לעובד ברשות מקומית, שתי דרגות מעל דרגת משרתו בתקן. לפיכך - כל תביעות התובעת להעלאה בדרגה - נדחות. גמול השתלמות כאמור, גמול ההשתלמות לעובדים סוציאליים משולם כתוספת אחוזית, בהתאם להחלטת ועדה רלבנטית הבוחנת את בקשות העובדים וההשתלמויות שעברו. בהתאם לכללים המקובלים [כמוסכם בזיכרון דברים, שנערך ונחתם ביום 15.8.94, בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין איגוד העובדים הסוציאליים (להלן: הסכם גמול ההשתלמות)] - הועדה שדנה בעניינה של התובעת, קבעה, כי התובעת זכאית לתוספות אחוזיות בתאריכים מפורשים. בהתאם להסכם גמול ההשתלמות "יוכרו לימודים שהסתיימו ב-5 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לועדת הגמול" [ס' 6, שם]; בעניין "תחולה" - קבע סעיף 10.1 להסכם גמול ההשתלמות כללים ברורים: "המועד הקובע לתחולת התשלומים עפ"י כל הקריטריונים יהיה 1.8.88. למעט התשלום האמור בסעיפים 3 ו-8.4 לעיל [השתלמות המהווה תנאי לקבלה לתפקיד או לעבודה, ויחידות לימוד באוניברסיטה הפתוחה - הבהרה שלנו]. לאחר 1.1.95 ישתנה המועד המוקדם ביותר לתחולת התשלום ל-5 שנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לגמול השתלמות לועדה." עינינו הרואות, כי הסכם גמול ההשתלמות לא ייחס כל רלבנטיות למועד בו נודע למעסיק על החלטת ועדת גמול ההשתלמות, והועדה היתה מוסמכת לקבוע מועד תחולה, שיהא קודם למועד בו קיבלה את החלטתה. כך פעלה ועדת גמול ההשתלמות בקשר עם בקשותיה של התובעת, עת קבעה, כי יש לאשר לה יחידות של גמול השתלמות, כדלקמן: "יח' אחת מ-1.8.06 ועוד יח' מ-1.7.07." [ת/6, נספח ו']; וכן, הוסיפה יחידה אחת, אף היא לפי 1.2%, החל מיום 1.2.08 [ת/6, נספח ז']. אנו סבורים, שטענת הנתבעת, כי "גמול השתלמות משולם ממועד מתן החלטת הועדה והעברתו לרשות המקומית." [ס' 57 לסיכומיה], או כי "כרשות מקומית וגוף ציבורי בעל תקציב (ובמקרה דנן - בתוכנית הבראה) אינה רשאית לשלם תשלומים רטרואקטיביים. ..." [ס' 58 לסיכומים] - בטעות יסודה. ההסכם בעניין גמול השתלמות נחתם גם ע"י מרכז השלטון המקומי בישראל, אשר כל הרשויות המקומיות, לרבות הנתבעת - על כל גלגוליה - מחוייבות מכוחו. הסכם זה מדבר מפורשות על תחולה לאחור, החל מתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה. על כן, ההי ראוי לכבד את המועד המפורש שנקבע לתחולת התוספת, ע"י ועדת גמול ההשתלמות, אשר היא ועדה פריטטית, שלמעסיק יש בה נציג. לאור המקובץ, מסקנתנו היא, כי מגיעים לתובעת הפרשים בנושא גמול ההשתלמות, החל מהמועדים שנקבעו ע"י ועדת גמול ההשתלמות, ועד המועד בו החלה הנתבעת לשלם את התשלומים בפועל לתובעת. מאחר שגמול ההשתלמות הינו תוספת אחוזית המובאת בחשבון גם בהפרשות לפנסיה, יהיה צורך לערוך את החישוב בהתאם. הנתבעת העלתה טענת "התיישנות", בקשר לכל תשלום שעילתו קודמת ליום 24.2.02. מאחר שמועדי הזכאות שקבעה ועדת גמול ההשתלמות לתובעת, הינם משנת 2006 ואילך - נדחית טענת ההתיישנות בקשר עם רכיב זה. התובעת לא חזרה בסיכומיה על החישובים הרלבנטיים לרכיב זה, שלא פורטו אף בתצהירה, אלא, נזכרו רק בכתב התביעה [ס' 17-16]. סכום תביעתה ברכיב זה - 840 ₪+296 ₪+296 ₪ (בעיגול) - מסתכם לסך 1,432 ₪, והתובעת תבעה בגינו גם פיצויי הלנה, בנפרד מפיצויי הלנה שנתבעו בגין אי תשלום שכר, משך חודשים, שנתבעו בתביעה נפרדת, יחד עם עובדי מועצה אחרים. כל תביעה לפיצויי הלנה, בגין רכיבי שכר שלא שולמו לתקופה הקודמת ליום 24.2.08 - התיישנה בהתאם להוראות סעיף 17א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. במקרה שלפנינו, נראה, כי אי תשלום חלק מיחידות גמול ההשתלמות, שאושרו לתובעת, במועד הראוי, נבע מטעות כנה, שכן, קיבלה עצה משפטית, ועמדה זו לא התקבלה על-ידינו בפסק-דין זה. בנסיבות אלה - אנו עושים שימוש בסמכותנו, כאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, ומעמידים את פיצויי ההלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 24.2.09 - ועד יום התשלום המלא בפועל. הפרשות לפנסיה התובעת ביקשה לעדכן גם את ההפרשות לפנסיה, ככל שייקבע, כי היתה זכאית לתשלום מהתשלומים שתבעה, אשר מהווה בסיס להפרשות כאלה. מוסכם, כי גמול ההשתלמות הינו רכיב בגינו אמורה רשות מקומית להפריש הפרשות מסוג זה, והנתבעת העמידה את ההפרשים שתבעה "בגין גמול השתלמות", על סך 422 ₪ [ס' 30 לתביעה]. לפיכך - ישולם לתובעת גם סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה. נסיעות לטענת התובעת, היא זכאית להשתתפות בהחזקת רכב, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל משרד הרווחה - "בתור מרכזת חוק סיעוד ..." [ס' 26-23 לתביעה]. בתצהירה, לא ערכה התובעת חישוב מדויק של ההפרשים אותם היא תובעת ברכיב זה, אלא, המציאה "דיווחים לדוגמה", ואימצה את שנאמר בכתב התביעה [ת/6, ס' 29-28]. לאור קביעתנו לעיל, כי התובעת אינה זכאית זכויות של משרה בתקן, אליה לא נבחרה במכרז, כדין - מובן, כי גם זכות להחזר הוצאות נסיעה, ככל שהיא קשורה למשרה מסויימת, שהתובעת לא נבחרה אליה, כאמור, אינה מגיעה לתובעת. בנוסף, אנו סבורים, כי לא הנתבעת היא שצריכה להוכיח איזה תקציבים קיבלה, אלא, התובעת היא שצריכה להוכיח הוצאה שהוציאה, ומקור נורמטיבי לקבלת החזר עבורה. בכך כשלה, ומקובלות עלינו, בנושא זה, טענות הנתבעת [ס'79-67 לסיכומיה]. סיכום התובעת התקבלה לעבודה ברשות מקומית כעובדת סוציאלית ללא תפקיד מיוחד, ודרגת השיא למשרתה, בהתחשב בעובדה שתפקדה בתחילה כעו"ס יחידה - היא דרגה ח'. התובעת לא זכתה במכרז למשרה של "עו"ס זקנים וחוק סיעוד", אליה צמוד מתח דרגות ז' - ה' בדרוג העובדים הסוציאליים, על כן - אינה זכאית לעלות בדרגות אלה, בהתאם. זאת, גם אם בפועל, כחלק מתפקידה, היא מבצעת מטלות של ריכוז ועדת חוק סיעוד. כמו כן - התובעת לא הוכיחה זכאות לקבל החזר נסיעות נביעה, מעבר לתשלומים ששולמו לה ברכיב זה. על כן - נדחו התביעות להפרשי תשלום בגין דרגות או נסיעות. התובעת היתה זכאית לקבל תוספת של יחידות גמול ההשתלמות, במועדים שקבעה ועדת גמול ההשתלמות לעובדים-סוציאלים. ללא קשר למעד געת ההחלטה לידיעת המעסיקה. אשר על כן - על המועצה לשלם לה הפרשים בסך 1,432 ₪; בצרוף הפרשים בגין אי הפרשה לפנסיה, על רכיב זה, בסך 422 ₪. הסכום המצטבר ישולם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 24.2.09 - ועד התשלום המלא. בהתחשב בתוצאה, כאשר התביעה התקבלה אך בחלקה - כל צד ישא בהוצאותיו. ראוי שהמועצה תפעל בהקדם לפרסום מכרז חדש למשרה של עו"ס זקנים וחוק סיעוד, בהתחשב במגבלות החוקיות החלות עליה, כרשות ציבורית תחת תכנית הבראה. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין. רשויות מקומיותעובדים סוציאלייםזכויות עובדים