לפנינו תביעת התובעת המופנית נגד החלטת הנתבע מיום 22.5.08, לפיה נדחתה תביעתה של התובעת לדמי אבטלה לפי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") בשל אי צבירת "תקופת האכשרה" הקבועה בחוק. היות והנתבע מאשר את העובדות המתוארות בתצהיר עדותה הראשית של התובעת (הודעת הנתבע מיום 4.4.11), השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה הנה בעיקרה משפטית: האם התובעת צברה את תקופת האכשרה הקבועה בסעיף 161 לחוק לצורך זכאותה לגמלת ביטוח אבטלה, אם לאו? העובדות התובעת הועסקה כעובדת יומית בחברת "מילגם בע"מ" החל מיום 6.6.06 ועד ליום 13.7.06. התובעת עברה הפלה בחודש 07/06, ובעקבותיה אושפזה בבית חולים "הדסה עין כרם" בין התאריכים 15.7.06- 18.7.06. במועד שחרורה מבית החולים נמסרה לתובעת תעודת מחלה לתאריכים 19.7.06 -2.8.06 (יצוין כי בתעודת המחלה שצורפה לתצהיר התובעת מצוין כי התובעת אושפזה בין התאריכים 15.7.07- 18.7.07, וכי ניתנה לה חופשת מחלה לשבועיים בין התאריכים 19.7.06- 2.8.06, אך אין מחלוקת כי המועד הנכון הנו שנת 2006 ולא 2007). התובעת הועסקה כעובדת יומית על ידי עמותת הורים בבית ספר "צור הדסה" בין התאריכים 2.1.07 ועד ליום 30.6.07. התובעת הציגה אישורי מחלה נוספים בין התאריכים 3.5.07- 22.5.07 (צורפו לתצהיר עדותה הראשית). אין מחלוקת כי ימי מחלה אלה נכללים בחישוב ימי האכשרה שצברה התובעת. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לדמי אבטלה החל מחודש 07/07. אין מחלוקת כי ה"תאריך הקובע" מבחינת התובעת הוא 1.7.07. ביום 22.5.08 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לפי סעיף 161 לחוק מן הנימוק: "צברת 289 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה." ביום 23.5.10 הודיע הנתבע כי הוא מסכים להוסיף לתקופת האכשרה של התובעת שני ימים וזאת בגין תקופת עבודת התובעת אצל "מילגם בע"מ", כך שתקופת האכשרה של התובעת עומדת על 291 ימים. המחלוקת עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלה, האם יש להביא בחשבון ימי האכשרה את תקופת המחלה שניתנה לתובעת עקב ההפלה (19.7.06- 2.8.06) בהתאם להוראת סעיף 161(ג)(3) לחוק, הקובעת כי בתקופת האכשרה ייכללו גם ימי מחלה שבעדם היה זכאי העובד לדמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה"), אם לא? טענות התובעת סעיף 161(א)(2) לחוק קובע כי תקופת האכשרה של עובד יומי הנה 300 ימים בגינם שולמו דמי ביטוח מתוך 540 ימים. סעיף 161(ג)(3) לחוק קובע כי בתקופת האכשרה ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח, ימי מחלה שבעדם היה זכאי העובד לדמי מחלה כמשמעותם בחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. סעיף 7(א) לחוק עבודת, תשי"ד-1984 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע כי עובדת שהפילה רשאית להיעדר מעבודתה שבוע לאחר ההפלה, ואם אישר רופא כי מצב בריאותה מחמת ההפלה מחייב שתיעדר זמן רב יותר- הזמן שקבע הרופא, אך לא יותר מ-6 שבועות. סעיף 7(ב) לחוק עבודת נשים קובע כי דין היעדרות מכוח סעיף קטן (א) כדין היעדרות מפאת מחלה. בהתאם לכך טוענת התובעת כי יש לכלול בתקופת האכשרה שלה את תקופת המחלה שניתנה לה עקב ההפלה. התובעת טוענת כי חוק עבודת נשים מגדיר במפורש את ימי ההיעדרות בגין הפלה כימי מחלה. מדובר בחוק ספציפי ולפיכך הוא גובר על חוק דמי מחלה, העוסק בימי מחלה באופן כללי. בהתאם לכך יש להביא בכלל ימי האכשרה את ימי המחלה בגין ההפלה ואז תקופת ההכשרה של התובעת תעמוד על 303 ימים. פירוש זה מתיישב עם חוק הביטוח הלאומי שהנו סוציאלי. המחלוקת בין הצדדים הנה סביב 9 ימי אכשרה בלבד המצדיקה את קבלת התביעה. טענות הנתבע בהתאם לסעיף 161 לחוק, יש לצבור 300 ימי אכשרה בהם שולמו דמי ביטוח, כדי לרכוש זכאות לגמלת דמי אבטלה. סעיף 161(ג)(3) לחוק קובע כי ימי מחלה ייכללו במניין ימי האכשרה ובלבד שהעובד היה זכאי לדמי מחלה על פי חוק דמי מחלה. המחוקק מצא לנכון להחריג תקופה בה שולמו למבוטח דמי מחלה, אולם יחד עם זאת תחם החרגה זאת למצבים בהם המבוטח אכן זכאי לימי מחלה אלה. החרגה זו מבוססת על אותו הגיון עליו מבוסס סעיף 161 והוא שימי האכשרה הנם ימים בגינם שולמו דמי ביטוח. התובעת עבדה בחברת "מילגם בע"מ" כחמישה שבועות בלבד, מיום 6.6.06- 13.7.06. לפיכך רכשה התובעת זכאות לשני ימי מחלה בלבד בהתאם לחוק דמי מחלה (סעיף 4). בהתאם לכך, התווספו לימי האכשרה שהתובעת צברה יומיים נוספים, כך שסך הכל ימי האכשרה הצבורים לטובת התובעת עומדים על 291 ימים. סעיף 7(ב) לחוק עבודת נשים קובע כי היעדרות עקב הפלה תחשב כהיעדרות מפאת מחלה, אולם הסעיף אינו מתייחס לצורך לשלם לעובדת דמי מחלה במקרה כזה. בהתחשב בכך שהסעיף סתום ולא מוגדר ובשים לב לכך כי במועד חקיקתו לא היה קיים איסור חוקי לפטר עובד הנמצא בתקופת מחלה, חזקה כי כוונת סעיף 7(ב) לחוק עבודת נשים הינה כללית ומתייחסת לסוגיות שבין העובדת למעביד. אכן, חוק ספציפי גובר על חוק כללי, ואולם בענייננו חוק הביטוח הלאומי הנו החוק הספציפי באשר הוא מציין במפורש כי ההחרגה לסעיף 161, כפופה לזכאות העובד לדמי מחלה, וזאת בהתאם לחוק דמי מחלה. לעומת זאת, חוק עבודת נשים הנו החוק הכללי בענייננו, שכן הוא אינו קובע ואינו מתייחס כלל לתשלום דמי מחלה בגין היעדרות עקב הפלה. מהטעם שהעלתה התובעת עצמה, דינו של חוק הביטוח הלאומי לגבור בעניין זה. דיון והכרעה סעיף 160 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מובטל ש"השלים את תקופת האכשרה" המוגדרת בסעיף 161 זכאי לדמי אבטלה: "160 (א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה- זכאי) וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1. ..." בהמשך קובע סעיף 161 לחוק מהי "תקופת האכשרה" הנדרשת לצורך הזכאות לדמי אבטלה: "161 (א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: (1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע; (2) היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (בפרק זה- שכיר יום), דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים. השר יקבע הוראות בדבר חישוב תקופת האכשרה לגבי מי שבתקופה של 540 הימים האמורה בסעיף קטן (א) היה בחלק הזמן שכיר יום ובחלק הזמן היה עובד שאינו שכיר יום. בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח- ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם (להלן- ימי אבל); ימי שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון עד 180 ימי שירות כאמור, או ימי שירות מילואים בצבא- הגנה לישראל. ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. ...". על המיוחד במהות ובתכלית החקיקתית של "תקופת אכשרה" עת מדובר ב"ביטוח אבטלה" עמד בית הדין הארצי לעבודה בדיון מא/103-02 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' ויויאן מרזוק, פד"ע י"ג 297, בעמוד 300) כי: "3. במסגרת הביטוח הסוציאלי באה "תקופת האכשרה" למלא את אחת משתי הפונקציות או את שתיהן גם יחד: הפונקציה האחת- להבטיח צבירת הון מינימלית על מנת למנוע הכרח לקבוע מלכתחילה דמי ביטוח גבוהים, או להגדילם מייד עם קבלת החוק; הפונקציה השניה- למנוע ניצול לרעה של הביטוח הסוציאלי. דוגמה לפונקציה האחת, אם כי לא למיצויה המלא, תוכל לשמש התקופה של חמש שנים שנקבעה בחוק המקורי כ"תקופת אכשרה" לעניין ביטוח זקנה (סעיף 7(2) לחוק המקורי); כדוגמה לפונקציה השניה, תשמש "תקופת האכשרה" של שנה אחת לעניין ביטוח שאירים (סעיף 11 לחוק המקורי). על המיוחד במהות ובמטרה של "תקופת אכשרה" עת מדובר ב"ביטוח אבטלה" אמר בית דין זה: "גמלת האבטלה הינה פונקציה של שניים: עבודה ואבטלה. רק מי שעבד בעבר וחדל, יקנה זכות לדמי אבטלה, אם יתקיימו יתר התנאים לזכאות. מכאן המשמעות המיוחדת ל'תקופת אכשרה' בהקשר ל'ביטוח אבטלה'. כך שהינה קרובה יותר לאחד ה'אירועים המזכים' בענפים אחרים (דב"ע לט/078-, [1], בע' 193). נוסיף ונאמר, שהיא קרובה יותר לאמור בסעיף 98 לחוק -"תחום הזכות" בקשר לזכאות לדמי לידה. אגב, בכך תוסבר, אולי, העובדה שבניגוד למתחייב לעניין "תקופת אשכרה" מהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק, הגדרה המתייחסת לפרק זמן שבו אדם "מבוטח" נדרש המחוקק לעניין "תקופת אכשרה" בקשר לביטוח אבטלה לפרק זמן שבעדו "שולמו דמי ביטוח", אותה לשון שלה נדרש בסעיף 98 לחוק בקשר ל"תחום הזכות...". סעיף 162 לחוק קובע "תקופות נוספות" שלא יובאו במניין 540 הימים בתכוף ל"תאריך הקובע" כאמור בסעיף 161, אלא יאריכו את מניין 540 הימים במספר הימים "החסרים" המקסימלי הקבוע לצד כל עילה: "162. לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפיסקאות שלהלן (להלן- הימים החסרים), ימנו את 540 הימים כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפני הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (לכל אלה ייקרא להלן- הכשרה מקצועית)- 360 ימים; מחלה או תאונה- 180 ימים; היעדרות מעבודה לפי סעיף 6 ו-7 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954- לפי מספר ימי ההיעדרות; היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו- 30 ימים. היעדרות מעבודה בתקופה שבעדה שולמו דמי הסתגלות מיוחדים- לפי תקופת הזכאות לדמי הסתגלות כאמור בסעיף 52 לחוק יישום תכנית ההתנתקות." לעניין זה נפסק בדיון מא/103-02 (ארצי) לעיל, כי סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי מטרתו "לרכך" את הנוקשות שבסעיף 161 לחוק. סעיף 161 לחוק קובע "כתנאי לזכאות מספר ימים נקוב "שבעדם שולמו דמי ביטוח", תוך מספר לוח שקדמו לתאריך הקובע. קביעה זו אינה מביאה בחשבון שיכול ויהיו ימים שבעדם לא שולמו אמנם דמי ביטוח, אך אי- התחשבות באותם הימים תגרום עוול למבוטח, מבלי שהדבר מתחייב מהמטרה שאותה מבקשים להשיג- לא ליתן דמי אבטלה לעובד "לעת מצוא" או עת הדבר יפה בעיניו." סעיף 162 "אינו בא ליתן דמי אבטלה בעד "הימים החסרים" כמוגדר באותו סעיף; הוא בא רק "להזיז" אחורה את 540 הימים שבתוכם שולמו דמי ביטוח כדי שתקום זכות לגמלה". בהעדר מחלוקת כי התובעת הנה עובדת יומית, יש לחשב את תקופת האכשרה שלה לפי סעיף 161(א)(2) לחוק, דהיינו יש לבדוק האם שולמו בגינה דמי ביטוח בעד 300 ימי עבודה בתקופה של שנה וחצי שקדמו ל"יום הקובע", קרי ליום 1.7.07. כאמור, מוסכם על הנתבע כי יש להוסיף לתקופת האכשרה של התובעת שני ימים נוספים בגין עבודתה ב"מילגם בע"מ", כך שהתובעת צברה 291 ימים "בתקופת האכשרה" הקבועה בסעיף 161(א)(2) לחוק. כאמור, עיקר המחלוקת שבין הצדדים הנה בשאלה, האם יש לכלול ב"תקופת האכשרה" של התובעת, את היעדרותה מעבודתה למשך שבועיים עקב ההפלה שעברה בחודש 07/06, אם לאו. לטענת ב"כ התובעת יש לכלול ב"תקופת האכשרה" את היעדרות התובעת מעבודתה בגין ההפלה שעברה בחודש 07/06, שכן סעיף 7 (א) לחוק עבודת נשים מגדיר במפורש כי ימי ההיעדרות בגין הפלה הנם ימי מחלה, ולפיכך מדובר בימי מחלה העונים על תנאי סעיף 161(ג) לחוק. הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ התובעת משמעותה כי היעדרות של עובדת עקב ההפלה נכנסת לגדר הוראות סעיף 161(ג) לחוק הביטוח הלאומי, ללא תנאי. טענה זו איננה מקובלת עלינו, כפי שיפורט להלן. סעיף 7 (א) לחוק עבודת נשים קובע: "7. (א) עובדת שהפילה רשאית להיעדר מעבודתה שבוע לאחר ההפלה, ואם אישר רופא כי מצב בריאותה מחמת ההפלה מחייב שתיעדר זמן רב יותר- הזמן שקבע הרופא, אך לא יותר משישה שבועות. (ב) דין העדר מכוח סעיף קטן (א) כדין העדר מפאת מחלה." סעיף 7 (א) לחוק עבודת נשים קובע את זכותה של עובדת שעברה הפלה להיעדר מעבודתה, שלא בכפוף לאישור המעביד, כאשר היעדרות העולה על שבוע ימים טעונה אישור רפואי. הקביעה בסעיף קטן (ב) לפיה היעדרות עקב הפלה דינה כהיעדרות מפאת מחלה משווה את זכויותיה של העובדת שעברה הפלה לזכויות המוענקות לעובד השוהה בחופשת מחלה. תקופת השוואת הזכויות הוגבלה בחוק עבודת נשים לשישה שבועות בלבד, דהינו כל היעדרות העולה על שישה שבועות תחשב כחופשה ללא תשלום והיא תהא כפופה לאישור המעביד. כאמור, קבלת הפירוש המוצע על ידי ב"כ התובעת משמעותה שהיעדרות עובדת עקב הפלה הנה היעדרות המזכה את העובדת בתשלום דמי מחלה, ללא כל תנאי, בניגוד להוראות חוק דמי מחלה (שיפורטו בהמשך). פירוש זה אינו מתיישב עם הוראות חוק הביטוח הלאומי (סעיף 161(ג)), הוראות חוק דמי מחלה, ואף לא עם הוראות חוק עבודת נשים, ולפיכך הוא איננו מקובל עלינו. סעיפים 7(א) ו- (ב) לחוק עבודת נשים אינם קובעים כי היעדרותה המותרת של העובדת עקב הפלה הנה היעדרות מותרת ללא ניכוי שכרה. אילו היתה זו כוונת המחוקק לא היה צורך להשוות "דין" היעדרות עקב הפלה ל"דין" היעדרות מפאת מחלה, והדבר היה מוצא ביטוי מפורש בהוראות החוק, כפי שנעשה, למשל, בסעיף 7(ה)(1) לחוק, שם נקבעה זכותה של עובדת בהריון להיעדר מעבודתה בשל ההיריון, "ללא ניכוי משכר עבודתה", אם ההיעדרות היתה לצורך פיקוח רפואי או בדיקות שגרתיות על ידי רופא נשים, הקשורים בהריון. כאמור, סעיף 7(ב) לחוק עבודת נשים קובע את השוואת זכויותיה המשפטיות של עובדת שעברה הפלה לזכויותיהם המשפטיות של עובדים אחרים השוהים בחופשת מחלה (לתקופה מוגבלת של שישה חודשים), כגון: הזכות לפדות את ימי המחלה שנצברו, זכויות לעניין רציפות וותק ולעניין איסור פיטורים. סעיף 161(ג)(3) לחוק קובע כי יובאו במניין "תקופת האכשרה" של מובטל, אף ללא תשלום דמי ביטוח: "ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה...". בהתאם להוראה זו רק תקופת מחלה שבעדה היה זכאי העובד לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה תובא במניין תקופת האכשרה של מובטל. יתר על כן, על מנת ששבועיים המנוחה שאושרו לתובעת עקב ההפלה יובאו במניין הימים לחישוב "תקופת האכשרה" של התובעת באופן שהיא תהיה זכאית לגמלת ביטוח אבטלה היו צריכים לעמוד לזכותה בחודש 07/06 שבועיים ימי מחלה בגינם היא היתה זכאית לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה. על מנת "לצבור" שבועיים ימי מחלה היה על התובעת לעבוד עד חודש 07/06 ב"מילגם בע"מ" תקופה העולה על תשעה חודשים, שכן ניתן לצבור יום וחצי מחלה בגין כל חודש עבודה מלא, כפי שיוסבר להלן. סעיף 2 (א) לחוק דמי מחלה קובע את זכותו של העובד לקבל ממעבידו דמי מחלה, בכפוף "לתקופת הזכאות המקסימלית" בסעיף 4 לחוק: "2 (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 - (1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור - תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן - דמי מחלה); (2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור - מחצית דמי מחלה; אולם שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה." סעיף 4 לחוק דמי מחלה קובע מהי "תקופת הזכאות המקסימלית" לדמי מחלה: "4. (א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה. (ב) עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו, לענין סעיף קטן (א), 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, ואם נהוג במקום העבודה שבוע עבודה בן חמישה ימים - ?21 ימי עבודה, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בדמי מחלה יחסיים." בחודש 07/06 התובעת היתה מועסקת בחברת "מילגם בע"מ" תקופה של חודש ושבוע בלבד (6.6.06- 13.7.06). בהתאם לכך, התובעת לא היתה זכאית לדמי מחלה בגין שבועיים. כפי שעולה מתלוש שכרה של התובעת לחודש 07/06, נצברו לזכות התובעת שני ימי מחלה בלבד ואלה הוספו לתקופת האכשרה של התובעת בהתאם להודעת הנתבע מיום 23.5.10. בהתחשב בנסיבות עניינה של התובעת, תקופת המחלה בת שבועיים שאושרה לה עקב ההפלה שעברה בחודש 07/06, הינה בבחינת "ימים חסרים" "המזיזים" אחורה את מניין 540 הימים שקדמו ל"תאריך הקובע" (יום 1.7.07), בתקופה נוספת של 14 יום, בהתאם לאמור בסעיף 162 (3). מעבר לכך, אין מחלוקת כי התובעת סיימה את עבודתה בחברת "מילגם בע"מ" ביום 13.7.06 ולפיכך ספק אם התובעת היתה יכולה לפדות את ימי המחלה שצברה בתום תקופת עבודתה (שכן אלה ניתנו לה לאחר סיום עבודתה), אפילו היו עומדים לרשותה די ימים לצורך זכאותה לגמלת דמי אבטלה. בדומה לכך, ספק אם סעיפים 7(א) ו-(ב) לחוק עבודת נשים רלוונטיים לעניינה של התובעת, מקום בו ממילא נותקו יחסי העובדוה בין הצדדים. בעניינה של התובעת הסעיף הרלוונטי שבו ניתן היה לעשות שימוש הוא סעיף 162(3) לחוק לגביו נפסק בדיון מא/103-02 (ארצי) לעיל, כי ניתן להחילו במקרה של "אי עבודה": "...בפסקה (4) מדובר ב"העדרות מעבודתו" היינו יש לו עבודה והוא נעדר ממנה, בעוד שבפסקה (3) מדובר בהעדרות מעבודה סתם, והדיבר סובל, בהקשר הדברים, פירוש "אי- עבודה". בהתאם להודעת ב"כ התובעת מיום 18.1.10 לפיה אין לתובעת תלוש עבור חודש 12/05 (פרוטוקול הדיון מיום 18.1.10, שורה 17), גם סעיף 162 (3) לחוק אינו מסייע לתובעת. איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה חוק עבודת נשים גובר על חוק דמי מחלה בהיותו חוק ספציפי. משהזכאות לדמי אבטלה נקבעה בחוק הביטוח הלאומי הרי שחוק זה הוא החוק הספציפי בענייננו. חוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות בסעיף 161(ג) כי רק "ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976" ייכללו במניין תקופת האכשרה של מובטל. על כן, כל מחלה בגינה אין העובד זכאי לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, אינה נופלת לגדר הוראות סעיף 161(ג), ובכלל זה מחלה עקב הפלה בגינה אין העובדת זכאית לדמי מחלה. כאמור, אין בחוק עבודת נשים הוראה הקובעת כי עובדת שהפילה זכאית ל"דמי מחלה" בגין היעדרותה עקב ההפלה. סוף דבר- התביעה נדחית. אין צו להוצאות. הערעור על פסק דין זה הנו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור אליעזר יערי נציגת ציבור אביבה שיין דניאל גולדברג, שופט לידהדמי לידהתקופת אכשרה