רקע 1. עניינה של התובענה בתביעות כספיות הדדיות בין צדדים אשר התגוררו באותו בניין מגורים בחיפה. בקליפת אגוז, תובע כל צד את רעהו בגין נזקים שהוסבו לרכבו במהלך וויכוח שפרץ בין הצדדים ביום 15.3.10 לאחר שהתובע החנה את האופנוע (למעשה קטנוע) שבבעלותו בחנייה פרטית השייכת לנתבע. 2. מחד גיסא, ניצבת תביעת התובע על סך 12,958 ש"ח לפיה הנתבע בעט באופנוע השייך לתובע, הפיל את האופנוע אל הקרקע תוך שהוא מסב לו נזקים, קילל את התובע והכה אותו מכת אגרוף בבטנו. מאידך גיסא, הגיש הנתבע תביעה שכנגד על סך 40,000 ₪ בגין הנזקים שהסב התובע לרכבו של הנתבע כשבעט ברכב. בתביעה שכנגד תבע הנתבע אף את נזקיו בגין עוולת לשון הרע, עוולת מטרד ליחיד, עוולת התקיפה והפרת חובות חקוקות. 3. ביום 31.10.11, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים למתן פסק דין על סמך ראיות שהגישו הצדדים וסיכומים שהוצגו בעל פה בישיבת בית המשפט מיום 14.12.11. גדר המחלוקת 4. באשר לתביעה העיקרית ישנה מחלוקת עובדתית בשאלה האם הנתבע גרם לאופנוע נזק היות שבעט בו והפיל אותו לרצפה; או שמא, האופנוע נפל אל הקרקע משום שאחיזת הנתבע בכידון האופנוע נשמטה כשנרתע לאחור למראה התובע שרץ לעברו בעודו מניף את הקסדה ומאיים לפגוע בנתבע. 5. באשר לתביעה שכנגד חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לרכבו של הנתבע ובשאלה האם הוכחו עילות התביעה שכנגד. גרסת התובע והראיות מטעמו 6. בחקירתו במשטרה (נספח י"ז לתצהיר הנתבע) מסר התובע כי הנתבע מסוכסך עם אמו (של התובע) ומבקש לבוא עמו חשבון. לטענת התובע, כששב לחניה "מרטין אמר לי מה אתה חונה לי בחנייה ואז הוא ישר עבר לקטנוע שלי ונתן לו בעיטה והפיל אותו" (שם, עמ' 1, ש' 7 ואילך). התובע מסר בחקירתו כי נסוג על מנת לצלם את האופנוע, ובמקביל התקשר לאמו שתזמין משטרה. לדברי התובע אמו ואדם בשם זאב הצטרפו אליו זמן מה לאחר מכן, או אז נעמד הנתבע צמוד לתובע ואמר לו "תרביץ לי, מה אתה חונה לי בחניה". לדברי התובע: "אמא שלי וזאב נעמדו בינינו ואז מרטין ניסה לדחוף אותי ונתן לי בוקס בבטן ובאותו רגע, אמא שלי הזיזה אותי קצת הצידה ואז היא התקשרה למשטרה ואז אנחנו חזרנו לעמוד ליד הרכב של מרטין וליד הקטנוע השוכב ואז מרטין המשיך לקלל אותי ולדבר אלי בצורה לא יפה. הוא המשיך להגיד לי: "בוא תרביץ לי ובשלב זה, אני נתתי לו לרכב 2 בעיטות בצד ימין, אחת בדלת האחורית ואחת קצת מאחורי הדלת. לאחר מכן האמא שלי אמרה לי שעשיתי טעות ואז אני אמא שלי וזאב הלכנו הצידה" (שם, עמ' 2 ש' 17-23). 7. בתצהירו הצהיר התובע כי ביום האירוע החנה את האופנוע בחניית הנתבע למשך רגעים ספורים בלבד על מנת לפרוק בבית הוריו מצרכים שקנה. לדבריו, כשחזר לחנייה מצא את הנתבע עומד בסמיכות לאופנוע כשהוא משוחח בטלפון. התובע טען כי התנצל מיד בפני הנתבע וביקש לצאת לדרכו משום שמיהר לחתונת חברים. לטענתו, הנתבע קרא לעברו "קריאות בנוסח של 'מה אתה חונה בחנייה שלי', 'אני אראה לך מה זה סליחה', ו- 'על טעויות משלמים'". עוד הוסיף התובע כי הנתבע "הוא זה שהתנפל עליי והוא זה שבעט באופנוע שלי... דבר שגרם לאופנוע ליפול ולהיחבט בעוצמה ברצפת האספלט". לדברי התובע, ניסה ללא הצלחה לצלם את מעשה התובע בטלפון הסלולארי, אך לכל הפחות ניתן לראות מן התיעוד כי השעה הייתה 18:19. בשעה 18:20, על פי פלט שיחות הטלפון של התובע, התקשר התובע לאמו ובמקביל ירד לחנייה אדם בשם זאב ששהה בבית הוריו של התובע אותה עת. לדברי התובע, בנקודה זו התפתח עימות מילולי בינו לבין הנתבע כאשר התובע מדגיש כי "לא נגעתי בנתבע ולא תקפתי אותו אלא הוא זה 'שהכניס' לי אגרוף בשלב מאוחר יותר". התובע טען כי לאחר שהרים את האופנוע בעזרתו של זאב נחרד לגלות את היקף הנזק שנגרם לאופנוע החדש אשר נרכש אך שבועות ספורים קודם לכן. לדברי התובע, בשלב כלשהו גם אמו הגיעה למקום. התובע הודה בתצהירו כי בעט פעמיים ברכבו של הנתבע, אך סייג את דבריו והוסיף כי פעל מכעס וכתגובה למעשה הנתבע והנזקים שגרם לאופנוע. בהתייחס לתביעה שכנגד הצהיר התובע כי הנתבע זוקף לחובת התובע נזקים שאינם קשורים לאירוע אלא נובעים ממצבו הירוד של רכב הנתבע. עוד טען התובע כי אשת הנתבע התקשרה לאם התובע בזמן שהתובע כבר היה בדרכו חזרה לחניה ובכך יש להפריך את טענת הנתבע כי המתין 10-15 דקות עד לשובו של התובע. התובע הוסיף כי אשתו ובתו של הנתבע הגיעו למקום אחרי שהנתבע הפיל את האופנוע של התובע ורק לאחר שזאב ואמו של התובע הגיעו למקום. התובע הכחיש כי תקף את הנתבע והפנה להודעת הנתבע במשטרה (נספח ט"ו לכתב התביעה שכנגד) בה אמר הנתבע כי "הוא לא פגע בי... הוא לא יכול להרביץ אותי". התובע דחה את כל טענות הנתבע וטען לעניין עוולת לשון הרע כי הנתבע עצמו חטא בלשון הרע באופן בו תיאר את משפחת התובע בכתבי טענותיו כמו גם בהתייחסותו לתלונות שהוגשו לכאורה נגד התובע ולרישומים משטרתיים ופליליים של התובע אשר אינם רלוונטיים לתביעה דנן. כן דחה התובע את טענת הנתבע לעניין מטרד מרעיש וטען שלו היה בוקע רעש בלתי סביר מן הגינה, בוודאי היה נשמע בדירת הוריו המתגוררים מתחת לדירת הנתבע. התובע התייחס למקרה בודד ויחיד בו פירק את האופנוע שלו לצורך התקנת מכשיר אזעקה, וזאת מבלי שנחסמה הכניסה לבניין המשותף ובמבלי שנפגעה אפשרות השימוש וההנאה מהגינה המשותפת. 8. התובע צירף למסמכיו את הודעתו במשטרה של מור זיו זרהן (להלן: זרהן), חברו של התובע, מיום 16.3.10- לפיה, בזמן האירוע ישב זרהן באוטובוס שנעצר בפקק תנועה ברחוב פרוייד וראה את התובע: "עם קסדה ביד יורד מביתו... והוא התקדם לכיוון האופנוע שלו ומישהו יצא מהאוטו ועמד ליד האופנוע שלו ואז זה שיצא מהאוטו בעט לרועי באופנוע שלו ורועי הלך אחורה והוציא את הטלפון מהכיס ואז האוטובוס התחיל לנסוע ובשלב הזה כבר לא ראיתי מה קרה בהמשך". 9. אמו של התובע, שרה יונה, הצהירה כי התובע כבר היה בדרכו לחניה כשאשת הנתבע התקשרה אליה לבקש שהתובע יפנה את האופנוע שלו מן החנייה. דקות ספורות לאחר מכן התקשר אליה התובע וביקש שתזמין משטרה. לדבריה, כשירדה לחנייה מצאה את התובע נסער, כאשר האופנוע שכוב על הרצפה ובמקום נוכחים גם הנתבע וזאב. על פי תצהירה, זאב והתובע הרימו את האופנוע ולאחר שהתובע התרשם מגודל הנזק הוא "ניסה לבעוט במכונית של מרטין ואני וזאב תפסנו אותו כדי לנסות למנוע זאת ממנו". לדברי האם, בזמן שאחזה בבנה בעזרת זאב הנתבע הכה מכת אגרוף בבטנו של התובע. אמו של התובע הצהירה כי רק בשלב כלשהו שלאחר מכן הצטרפו למקום אשתו ובתו של הנתבע ובשום שלב בתו של הנתבע לא פרצה בבכי. אמו של התובע שללה תקיפה מצד התובע ובאשר לעוולת המטרד ליחיד טענה שמדובר היה במקרה חד פעמי שארך שעתיים בלבד ובו פירק התובע את האופנוע מבלי שנפגמה אפשרות השימוש וההנאה מהגינה המשותפת. 10. אביו של התובע, שמריהו יונה, הצהיר כי ירד לחניה כשראה שהתובע ואמו משתהים, או אז ראה את בנו בוכה ושמע ממנו כי "ביקשתי ממנו סליחה והוא עשה לי את זה בכוונה". לדברי האב במקום נכחו התובע, הנתבע, אשתו ובתו של הנתבע, אמו של התובע וזאב. אבי התובע שלל את כל טענות הנתבע בדבר אלימות מצדו או מצד בנו התובע, כמו גם את טענות הנתבע לעניין מטרד מתמשך מצד התובע. גרסת הנתבע והראיות מטעמו 11. בחקירתו במשטרה (נספח ט"ו לתצהיר הנתבע) שלל הנתבע כי נגע בתובע או שבעט באופנוע שלו. במילותיו: "אני לא נגעתי בו. הוא לא פגע בי. הוא קצת דחף אותי. (שם, בעמ' 1, ש' 2). ובהמשך: "אז רועי מגיע ומתחיל לקלל אותי מה אתה עושה יא בן זונה וכל המילים האלה וכל מה שאפשר ואז רועי רצה לתת לי מכה עם הקסדה ושאני הולך אחורה כי הוא בא אלי ואז האופנוע של רועי נופל ואני רוצה להגיד לך שאני לא הפלתי בכוונה את האופנוע. אני הלכתי אחורה ובלי שום כוונה האופנוע שלו נפל ואז רועי מתחיל לקלל אותי ולהשתגע ולא היה לו מספיק כוח להרביץ אותי ואז הוא קפץ על המכונית שלי ומתחיל לתת לו מכות ואז הגיעו המשפחה שלו. הכל בגלל שהאופנוע שלו היה בחנייה שלי ולפני שבוע היה עוד פעם דבר כזה סכסוך" (שם, ש' 4 ואילך). 12. על פי תצהיר הנתבע, התובע "בחר בחנייה שלי, ולא בכדי אלא בהמשך להצקות שונות ונשנות כלפי". לדבריו דומם את מנוע רכבו, וביקש את אשתו להתקשר להורי התובע על מנת שיבוא לפנות את האופנוע. בחלוף המתנה שארכה 10-15 דקות יצא הנתבע את רכבו, הרים את רגלית התמיכה של האופנוע וביקש לגרור את האופנוע הצידה ולפנות את החנייה. הנתבע הוסיף כי הינו מיומן בתפעול אופנועים שכן עסק בתחום במשך שנים, וכל כוונתו הייתה לפנות את החנייה ללא כוונה לגרום נזק. לדבריו, עת שאחז בכידון האופנוע הופיע התובע ורץ לעברו כשהוא "צורח ומקלל אותי בבוטות וגסות רוח ומאיים עלי 'תעזוב את האופנוע' 'אני יהרוג אותך' 'יא מפלצת'". לטענתו, בנקודה זו, בעקבות המהומה שיצר התובע, הגיעו למקום אשתו ובתו בת ה-7. כן הגיעו אמו ואחותו של התובע וחברים נוספים מצידם. כמו כן, הצטרפה שכנה בשם לידיה שבהתה במתרחש אך ביקשה שלא להתערב וסירבה בהמשך למסור תצהיר. לדברי הנתבע, התובע החל מניף ידו לכיוון ראשו של הנתבע במטרה להפחיד אותו כי יכה בראשו באמצעות הקסדה שבידו. הנתבע טען כי התובע קרא לו בין היתר: "ארגנטינאי מסריח" ועלב בבתו ובאשתו. לדבריו בתו החלה לבכות ואשתו התחננה לתובע כי יחדל ממעשיו אולם התובע איבד עשתונותיו באופן שהביא את חבריו או בני משפחתו לאחוז בו כדי להגן על הנתבע. לדברי הנתבע כתוצאה מהנפת ידו ורגליו של התובע לעברו, נהדף הנתבע לאחור, אחיזתו באופנוע נשמטה והאופנוע נפל. מרגע זה התובע החל לבעוט ברכבו של הנתבע ללא הרף תוך כדי שאמו מקללת את הנתבע ומשפחתו. לטענת הנתבע התובע המשיך לגדף אותו עד בוא המשטרה למקום. הנתבע הצהיר כי אבי התובע הגיע למקום והצטרף למהומה תוך שהוא מאיים על נתבע שייזהר ממנו ומניף לעברו את הקביים שהחזיק על מנת להפחיד את הנתבע. 13. בתצהירה של אשת הנתבע, מסרה כי לאחר שהתקשרה לאמו של התובע, ירדה לחניה עם בתה "עקב רעש של צעקות ומהומה" והבחינה בתובע "מתפרץ על בעלי, מאיים עליו, מקלל אותו, כשהוא מחזיק את הקסדה בידיו". לדבריה, התובע קרא לעבר בעלה "מפלצת" "אני יהרוג אותך" "ארגנטינאי מסריח" "הבת שלך נראית כמו מסכנה" ועוד. על פי תצהירה, היא התחננה בפני התובע שיניח לבעלה בעוד שבתה הקטנה ממררת בבכי. לדברי אשת הנתבע, התובע השתולל ובני משפחתו ניסו לתפוס אותו. במילותיה: "הבחנתי כי בעלי אוחז בכידון האופנוע וחושש לשחררו מידיו. רועי הניף ידו ורגליו לעבר בעלי, כאשר הקסדה ביו וכתוצאה מכך בעלי נהדף לאחור וכן, כידון האופנוע שהחזיק נשמט מידי ועל כן, האופנוע נפל". לדבריה מאותו רגע ואילך איבד התובע את עשתונותיו והחל לבעוט ברכב הנתבע ללא הרף תוך שהוא מקלל את הנתבע ומשפחתו. עוד הצהירה אשת הנתבע כי כתובע תקף את בעלה מילולית, התנהג כלפיו בצורה מאיימת וקרא לו בשמות גנאי. כן תמכה אשת הנתבע בטענות בעלה לעניין עוולת המטרד ליחיד. 14. הנתבע צירף למסמכיו הקלטה קולית שערך באמצעות הטלפון הסלולארי שברשותו. ההקלטה לא תומללה מפאת הקושי להבחין בין הדוברים, אך הנתבע ביקש להסב את תשומת לב בית המשפט לכך שקולו של הנתבע נשמע בשקט בעוד שמוטחים בו בקולי קולות ביטויים מבזים ומשפילים. כגון: "נראה את הפרצוף שלך מרוח", "חתיכת חרא", "אתה זונה קטנה", "אתה אדם דפוק", "ערבי יותר טוב ממך" ועוד. טענות הצדדים בסיכומיהם 15. ב"כ התובע טען כי עדי הראיה שהוזכרו בתצהירו של הנתבע כלל לא הוזכרו בהודעת הנתבע במשטרה ובכך יש להעיד כי בעת האירוע לא נכח ברחבת החניה איש מלבד התובע והנתבע. כן נטען כי לגירסת התובע ניתנה תמיכה מהימנה ומספקת בדמות תצהירה של אם התובע והודעתו במשטרה של מר זרהן אשר ראה מקטע מן ההתרחשות מחלון האוטובוס בו נסע. על סמך אלה סבור התובע כי יש להעדיף את גרסתו על פני זו של הנתבע. 16. לעניין התביעה שכנגד נטען כי דינה להידחות על שום הטעמים הבאים: עוולת המטרד ליחיד לא נוצרה באותן נסיבות של התביעה העיקרית; עוולת לשון הרע, אשר הוכחשה מכל וכל, מתייחסת לצדדים שאינם בעלי דין; עוולת התקיפה הופרכה בהודעתו של הנתבע במשטרה ובאשר להוצאות הנתבע בגין הנזקים שהוסבו לרכבו, אלו לא נתמכו בראיה כלשהי ונטען כי יש לייחסם למצבו הירוד ממילא של הרכב ולא לאירוע מושא התביעה. 17. ב"כ הנתבע טענה כי גרסת התובע אינה מהימנה נוכח "מקצה השיפורים" שערך בניסיון להתאימה לגרסה המתוארת בכתב ההגנה. כך נטען כי בכתב התביעה המקורי טען התובע כי מיהר לחזור לחניה למשמע אזעקת האופנוע בעוד שבכתב התביעה המתוקן לא נותר זכר לטענה זו. כן נטען כי בכתב התביעה המקורי טען התובע שהתרחק מס' מטרים מן המקום לכמה שניות בעוד שבכתב התביעה המתוקן טען שעלה לבית הוריו לפרוק מצרכים ואז חזר לחניה. עוד נטען כי התצהירים מטעם התובע תומכים בגרסת הנתבע שכן התובע והוריו מודים שהתובע השתולל ובעט ברכב הנתבע במהלך האירוע, כן הורי הנתבע מציגים את הנתבע כמי שנזקק להלוואות משל היה מקבץ נדבות, ואף התייחסו בתצהיריהם לאירוע נפרד בו התובע פירק את האופנוע בתחומי הבניין המשותף. בנוסף נטען כי הודעתו של זרהן היא בבחינת "גרסה מוזמנת" רצופת פרכות וחסרת מהימנות. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע כי ניתן ללמוד מן ההקלטה הקולית שהוגשה על העלבונות שהוטחו בנתבע, וכי נזקיו של הנתבע הוכחו כנדרש. דיון 18. היות שהצדדים הסכימו לוותר על חקירת העדים אין לי אלא להכריע במאזן ההסתברויות על סמך החומר הכתוב. 19. באשר לתביעה העיקרית, שני הצדדים סמכו ידיהם על תימוכין מפיו של קרוב משפחה או חבר. במובן זה ניתן לומר כי לכאורה כפות המאזניים שקולות: מחד גיסא טוען התובע כי הנתבע בעט באופנוע שלו, לכך ניתנה תמיכה בהודעתו של זרהן במשטרה, לפיה זרהן היה עד להתרחשות כפי שמתוארת מפי התובע, בעודו ישוב באוטובוס שעמד בפקק תנועה בסמוך למקום האירוע; מאידך גיסא, טוען הנתבע כי אחיזתו באופנוע נשמטה כתוצאה מהתנהגותו המאיימת של התובע ותימוכין לכך מובא בדמות תצהירה של אשת הנתבע שנטען כי הייתה עדה לנפילת האופנוע. 20. לאחר עיון במיכלול הראיות שהובאו בתיק באתי לידי מסקנה כי גרסת הנתבע לנפילת האופנוע עדיפה במיקצת על פני זו של התובע. הנתבע מסר גרסה עקבית החל מהודעתו במשטרה וכלה בכתבי טענותיו ובתצהיר מטעמו ולפיה אחיזתו בכידון האופנוע נשמטה כאשר התובע הניף את ידו שהחזיקה קסדה אותה עת לעבר הנתבע. תיאורו של הנתבע את התנהגות התובע מתיישב עם מזגו החם של התובע כפי שמצטייר מחומר הראיות. כך, הצהיר התובע כי היה "ממוטט" בראותו את הנזק שנגרם לאופנוע, ובהמשך הודה כי: "בשעת זעמי בעטתי ברכבו של הנתבע פעמיים בלבד..." (סעיפים 10-11 לתצהירו). כך גם הצהירה אמו של התובע כי התובע "נכנס להיסטריה" וכי נדרשו שני אנשים על מנת לאחוז בתובע בניסיון למנוע ממנו לבעוט במכונית של הנתבע (סעיף 8 לתצהירה). לטעמי, הלך העניינים המתואר על ידי הנתבע נמצא בגבולות הסביר וההגיוני, ככל שהדבר נוגע לאופן בו נפל האופנוע, ונתמך בתצהירה של אשת הנתבע שהייתה עדה לדברים. אוסיף לעניין זה כי אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שלא התייחס בחקירתו לנוכחות אשתו בחניה בעת האירוע היות שהנתבע כלל לא נשאל על כך בחקירתו. עדות נוספת לנוכחותה של אשת הנתבע במקום ניתנה בדו"ח הפעולה של משטרת ישראל מיום האירוע (נספח א'4 לתצהיר התובע, בעמ' 1). על פי הדו"ח בשעה 18:24:56 התקבל דיווח מזירת ההתרחשות ברחוב פרויד 35, ולפיו "המודיעה מדווחת שהשכן תוקף את בעלה כרגע". אוסיף לעניין זה כי על פי הדו"ח, בשעה 18:39:38 התקבל דיווח נוסף על האירוע, הפעם מפיה של אם התובע (שם, בעמ' 3). 21. באשר לגרסת התובע, מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבע כי השינויים שערך התובע בכתב התביעה, הגם שהותרו על ידי בית המשפט, מעיבים על מהימנות גרסתו. התובע טען כי באת כוחו הקודמת שגתה בהבנתה את הדברים או טעתה בתום לב כאשר ציינה בכתב התביעה המקורי כי התובע התרחק מן האופנוע מטרים ספורים למשך שניות בודדות או אז שמע את אזעקת האופנוע ומיהר לחזור למקום. תחת זאת, תיקן התובע את כתב תביעתו באופן שנטען כי עזב את האופנוע בחניה בכדי לפרוק מצרכים שקנה בבית הוריו ושב לחניה בחלוף מספר דקות ללא שאזעקת האופנוע הופעלה. סבורני כי לא ניתן להתעלם מן העיתוי לעריכת השינויים, בעקבות הגשת כתב ההגנה בתיק, כמו גם מן העובדה שמדובר בשינוי מהותי של העובדות אשר הסבריו של התובע לאותם שינויים ניתנו בדוחק. לכך מצטרפת העובדה כי התימוכין היחידי לגרסת התובע לפיה הנתבע בעט באופנוע ניתן בדמות עד ראיה שכביכול ראה מקטע מן ההתרחשות בעודו ישוב באוטובוס חולף שהיה בפקק תנועה באותה עת. גם טענה זו טענה דחוקה היא, אשר אינה נתמכת בתצהיר, והגם שלא ניתן לומר כי התרחיש המתואר אינו מתקבל על הדעת, הרי שבנסיבות סבורני כי גרסתו של הנתבע, כאמור, עדיפה. 22. על סמך האמור לעיל אני רואה לקבוע שני ממצאים: הראשון, כי אופנוע התובע נחבט בקרקע וניזוק כתוצאה מכך שאחיזת הנתבע באופנוע נשמטה; השני, כי התנהגותו של התובע היא שהביאה את הנתבע לשמוט את האחיזה באופנוע. משכך, תלויה ועומדת השאלה מה דין הנזקים שנגרמו בסופו של יום לאופנוע של התובע. 23. היות שלהתנהגותו של התובע הייתה תרומה ממשית להתגבשות הנזקים אני רואה לנכון לפנות אל הכלל האמור בסעיף 65 לפקודת הנזיקין לפיו: "נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק". בענייננו, התובע החנה את האופנוע בחניה פרטית לא לו וכתוצאה מהתלהמותו של התובע נשמטה אחיזת הנתבע באופנוע עת שביקש להזיז אותו מן החניה. 24. במצב הדברים האמור, אני רואה לנכון להעמיד את שיעור הפיצויים בהם יחוב הנתבע על 45% מן הנזק הממוני הנטען בכתב התביעה המתוקן (8957 ₪), ובסך הכול 3,869 ₪. 25. בד בבד עם קבלת התביעה העיקרית, הגעתי לידי מסקנה כי דין התביעה שכנגד אף היא להתקבל בחלקה, אך זאת ככל שהדבר נוגע לנזקים אשר גרם התובע לרכבו של הנתבע. 26. על פי התשתית הראייתית בתיק, התובע הודה בהודעתו במשטרה, כמו גם בתצהירו, כי בעט ברכבו של הנתבע מחמת זעם. בדומה, גם אמו של התובע הצהירה כי התובע היה נתון במצב של "היסטריה" באופן שהצריך שני אנשים על מנת לאחוז בו, בניסיון כושל למנוע ממנו לבעוט ברכב הנתבע (סעיף 8-9 לתצהירה). באלה, כמו גם בתיאור הדברים מפי הנתבע ואשתו ובתמונות הרכב יש די על מנת לבסס את עילת התביעה שכנגד בגין הנזקים הנטענים לרכבו של הנתבע. 27. היות שהנתבע מימש את ביטוח הרכב מטעמו, נזקיו הכספיים הינם בגין התייקרות פוליסת הביטוח בעלות של 2272 ₪, השתתפות עצמית בסך 1,150 והפסד בגין ירידת ערך בניכוי השתתפות עצמית על סך 377 ₪. אוסיף כי אינני רואה להידרש לטענות בדבר הפסד ימי עבודה שכן אלו לא נתמכו בראיות. אשר על כן אני קובע כי התובע ישלם לנתבע את הסך של 3,799 ₪. 28. באשר ליתר עוולות התובענה שכנגד, דינן של אלו להידחות מן הטעמים הבאים: סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] קובע: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה כתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". 29. בענייננו, טען הנתבע בתצהירו כי התובע הכה ודחף אותו בחוזקה (סעיף 56 לתצהירו). זאת בעוד שבהודעתו במשטרה מסר הנתבע דברים שונים לפיהם: "הוא (התובע) לא פגע בי. הוא קצת דחף אותי ...." ובהמשך הוסיף התובע: "... בלי שום כוונה אופנוע שלו נפל ואז רועי מתחיל להשתגע ולא היה לו מספיק כוח להרביץ אותי ואז הוא קפץ על המכונית שלי ומתחיל לתת לו מכות..." (נספח ט"ו לתצהיר הנתבע בעמ' 1, ש' 7 ואילך). לענייננו די בכך שהנתבע מסר בהודעתו כי במאזן הכוחות ידו של התובע על התחתונה בכדי לשלול כי התובע היווה איום על הנתבע כלשון סעיף 23(א) לעיל. למעלה מן הצורך אוסיף כי הגם שרכיב הנזק אינו נמנה על רכיבי העוולה, מן הראוי להתחשב בעובדה כי לנתבע לא נגרם כל נזק. מסקנתי מן הראיות הינה כי אירוע "התקיפה" לא עבר את הרף התחתון לסיווג המקרה כתקיפה על פי פקודת הנזיקין. 30. באשר לעוולת המטרד ליחיד קובע סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין כי: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך ללא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." לעניין זה, לא הניח הנתבע תשתית ראייתית לטענותיו כי הנאתו מן המקרקעין המשותפים נפגמה כתוצאה מהתנהלות התובע, לפחות לא "הפרעה של ממש" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ פ"ד ל(3) 785 (1976)). כך לא הוצגה כל ראיה לתלונות קודמות מטעם הנתבע או מטעם שכנים אחרים למשמע הרעש שנטען כי התובע השמיע לכאורה במשך שנים. כמו כן לא הוצג תימוכין לטענה כי התובע מנע מדיירי הבניין שימוש במקלט הבניין, או פגם ביכולתם ליהנות מן הגינה המשותפת. לכל היותר, הצהירו התובע והוריו כי במקרה חד פעמי פירק התובע את האופנוע בגינה המשותפת, אך סיים את עיסוקיו תוך שעתיים מבלי שהיווה מטרד לאחר. מלבד זאת כאמור, לא נשמעה כל תלונה מן הנתבע אלא עד שבאה תביעתו לעולם. לא שוכנעתי כי המקרה גרם לנתבע "הפרעה של ממש", משכך דין התביעה בגין עוולה זו להידחות. 31. באשר לעוולת פרסום לשון הרע בענייננו, טוען הנתבע כי התובע הטיח בפניו עלבונות קשים וכתימוכין לכך הובאו תצהירה של אשת הנתבע והקלטה קולית שערך הנתבע בסמיכות לאירוע. מפאת להט הרוחות הניכר בהקלטה עלה בידי לתמלל מקטע בודד בו נשמעו חילופי הדברים הבאים: קול גברי: .... רמאי אם התובע: "אתה זונה קטנה.. אתה בדיוק זונה... זה מה שאתה, אתה זונה בעירבון מוגבל... אם אתה אומר אני שיחקתי מטומטמת בכל הימים הטובים שלך אז בעצם מטומטם זה אתה... אני אירגע?! אתה צריך לדבר וללמוד להירגע כי אתה בן אדם דפוק! פה, פה אתה דפוק, אין מקום אחר, רק פה! אתה צריך ללכת לפסיכולוג, ייתן לך הרבה... אתה דפוק, לא אשתך, אתה הדפוק.... הנתבע: "גם את..." אם התובע: "אתה דפוק, כן, כו-לם תשמעו, זה שכן דפוק, ד-פוק, ד-פוק... שכן דפוק.. לך... גוי! ערבי, יותר טוב ממך, גוי ערבי, אתה אנטישמי...." נתבע: "הנה, יש אלימות שלך" אם התובע: "כן... אלימות שלך..." תובע: "אלימות פיסית שלך כלפי האופנוע וכלפי אליי לא קיימת? לא קיימת? אתה לא הרבצת לי?" נתבע: "זה לא פעם ראשונה..." אם התובע לתובע: "מה אתה מדבר עם בהמה?" נתבע: "זה לא פעם ראשונה". 32. לאחר שעיינתי במסמכים והאזנתי להקלטה הגעתי לידי מסקנה כי לא ניתן לאמוד מהימנה את נסיבות אמירת הדברים ועיתויים, האם בעידנא דריתחא, והאם במסגרת חילופי דברים הדדיים בין המעורבים. מבלי לעמוד על משקלה של ההקלטה, הרי שזו כאמור מתייחסת לכל היותר להורי התובע ואלו אינם צד לתובענה המקורית. לעניין זה קובעת תקנה 214ה(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כי "נתבע בתובענה בסדר דין מהיר רשאי, עם הגשת כתב ההגנה, להגיש תביעה שכנגד שאינה כוללת בעלי דין שאינם עדיין בעלי דין בתובענה המקורית...". בקשה שהוגשה בשלב מאוחר יחסית של הדיון לתיקון כתב התביעה והעברת הדיון למסלול רגיל נדחתה. משכך דין התביעה שכנגד בגין רכיב זה להידחות גם כן. סוף דבר 33. משקבעתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל וכך גם דין התביעה שכנגד בחלקה, הרי שיש לקזז מן הסכום שנפסק לטובת התובע (3,869 ₪) את הסכום בו חב התובע לנתבע (3,799 ₪). 34. אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע את הסך של 70 ₪ תוך 30 יום. סכום זה ישא ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל. מעבר לכן, ישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. רכבחניהנזק לרכב