הרעת תנאים תחת חוזה - שינוי שיטת חישוב עמלות ובונוסים

הרעת תנאים תחת חוזה - שינוי שיטת חישוב עמלות ובונוסים: 1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי כספי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי בגין פיטורין בהעדר שימוע , הפרשי דמי מחלה, הפרשי דמי חופשה, הפרשי הוצאות נסיעה ופיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמוכרת בחנות בגדים החל מיום 27/11/05 ועד ליום 8/9/08. ב. הנתבעת הנה חברה העוסקת בעיצוב אופנה על ידי המעצבת סיגל דקל והיא בעלת מספר סניפים. ג. טרם סיום העסקתה עבדה התובעת בחנות הנתבעת הממוקמת בקניון רמת אביב. ד. התובעת הועסקה בהתאם לחוזה העסקה ובו נקבעו תנאי שכרה לרבות תשלומים בגין עמלות מכירה ובונוסים. ה. התובעת עבדה לשביעות רצונה של הנתבעת ואף הוצעו לה מספר תפקידי ניהול אולם התובעת סירבה. ו. בחודש מאי 2008 הנהיגה הנתבעת הסכם העסקה חדש בו הוחל שינוי שיטת חישוב העמלות והבונוסים וכן העלאת שכר הבסיס של התובעת. התובעת חתמה על הסכם העסקה החדש בחודש יולי 2008. ז. במהלך חודש מאי החלה לעבוד בנתבעת מנהלת חדשה אשר התובעת הייתה תחת מרותה. ח. הנתבעת הציעה לתובעת לנהל את סניף רמת אביב אולם התובעת סירבה. בד בבד, התובעת החלה בדין ודברים עם הנתבעת בנוגע לסיום העסקתה בטענה להרעת תנאי שכרה ואי יכולת לתפקד תחת ניהולה של המנהלת החדשה. ט. הנתבעת הבהירה לתובעת כי היא איננה מעוניינת בסיום העסקתה ולאור הנסיבות החדשות שנוצרו, הועברה התובעת לחודש ימים לסניף הנתבעת ברחובות. י. לאחר חודש הועברה התובעת לסניפי החברה בת"א, תחילה בנווה צדק ואח"כ בדיזינגוף סנטר. יא. בד בבד, התעררו היחסים בין התובעת לנתבעת כאשר המחלוקות בין הצדדים בנוגע לתנאי העסקתה ודרישותיה של התובעת הקצינו. יב. ביום 8/9/08 קיבלה התובעת מכתב מהנהלת החברה לפיו התובעת התפטרה מעבודתה. יג. התובעת סירבה לעזוב את מקום עבודתה ולאחר דין ודברים בין הצדדים נשלח לתובעת מכתב נוסף המודיע לה כי אין היא עובדת בנתבעת ועליה להימנע מלהגיע לחנויות הנתבעת. יד. לאחר סיום היחסים בין הצדדים שילמה הנתבעת לתובעת סך של 10,000 ₪ לשיטתה, לצרכי פשרה. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובעת ומנהל הנתבעת מר אסי דקל. 4. נסיבות סיום העסקתה של התובעת מהראיות שהובאו בפנינו עלו הדברים הבאים - התובעת הועסקה בנתבעת בסניף רמת אביב לשביעות רצונה של הנתבעת. התובעת הועסקה על פי הסכם העסקה שבו נקבעו תנאי שכרה כדלקמן - שכר שעתי - 27 ₪. בונוס בשיעור של 1.5% ממחזור החנות ללא מע"מ חלקי סך שעות העבודה בחנות, כפול מספר השעות שעבד כל עובד בפועל, (להלן: "בונוס מכירות"). בונוס מכירות המותנה ברף מכירות קבוע לחנות. רף המכירות נקבע על סך של 270,000 ₪ כאשר אם מגיעים לרף זה מתקבלת תוספת של 50 ₪ לכל מכירה בת 1000 ₪, (להלן: "בונוס"). 5. מנתוני שכרה של התובעת במהלך שנת 2007 ו - 2008, לשנת 2007, ממוצע שיעור השתכרותה מ"בונוס" עמד על סך של 1650 ₪ ומבונוס מכירות, על סך של 1000 ₪. לשנת 2008 ממוצע שיעור השתכרותה מ"בונוס" עמד על סך של 2750 ₪ ומבונוס מכירות, על סך של 1000 ₪. 6. במהלך עבודתה של התובעת בסניף רמת אביב הוצע לה מספר פעמים קידום לתפקידי ניהול בסניפי החברה ברחובות, ברעננה ובקניון סביונים. התובעת סירבה לכל אלה. 7. החל מחודש מאי 2008 הנהיגה החברה הסכם העסקה חדש ובו הוחל שינוי בנוגע לתנאי השכר של התובעת. בהסכם העסקה החדש נקבעו שתי חלופות וכן, בוטל בונוס המכירות - חלופה ראשונה - בחודשים בהם מחזור המכירות בחנות נמוך מהרף החודשי ועל כן העובדים לא יהיו זכאים לקבלת "בונוס"- משרה מלאה בשכר כולל על סך 8,000 ₪, דהיינו, שכר שעתי בסך של 43 ₪. אופציה שניה - בחודשים בהם יושג רף המכירות בחנות - משרה מלאה בשכר כולל על סך 6400, דהיינו, שכר שעתי בסך של 35 ₪. "בונוס" באותו שיעור כפי שהיה בהסכם הקודם. 8. התובעת טענה בכתב התביעה, כי הסכם העסקה החדש מהווה הרעה בתנאי שכרה וכי נכפה עליה לחתום על הסכם ההעסקה. טענה זו של התובעת לא הוכחה ואף נסתרה בראיות שהובאו בפנינו. הנתבעת טענה, כי הסכם העסקה החדש דווקא היטיב עם שכרה של התובעת. בהינתן העובדה, כי התובעת השתכרה בממוצע סך של 1000 ₪ בגין בונוס מכירות הרי שעל פי תנאי שכרה החדשים, חלה הטבה בשכרה, על פי החלופה הראשונה - התובעת השתכרה 43.7 ₪ לשעה במקום 27 ₪ לשעה ועל כן, קיבלה תוספת של 16.7 ₪ לשעה ובסך הכל - 3056 ₪ לחודש. זאת לעומת ההסכם הישן כאשר על פי חלופה זו הייתה משתכרת 27 ₪ לשעה ומקבלת תוספת של 1000 ₪ בלבד. לאור העובדה כי לא חל כל שינוי בתשלום "בונוס" הרי שחלה הטבה בשכרה של התובעת. על פי החלופה השניה - התובעת השתכרה סך של 35 ₪ לשעה במקום 27 ₪ לשעה ועל כן מדובר בתוספת של 8 ₪ לשעה ובסך הכל 1464 ₪ לחודש. זאת לעומת ההסכם הישן כאשר על פי חלופה זו הייתה משתכרת 27 ₪ לשעה ומקבלת תוספת של 1000 ₪ בלבד. הווה אומר, על פי שתי החלופות חלה הטבה בשכרה של התובעת. 9. התובעת לא הצליחה לסתור את טענות הנתבעת בעניין זה ולא הביאה כל ראייה לפיה, שכרה הממוצע פחת בעקבות ההסדר החדש. לאור האמור אנו קובעות, כי לא חל שינוי לרעה בתנאי שכרה של התובעת ולא הייתה כל הרעת תנאים בעבודתה של התובעת במובן זה. 10. גם לגבי הטענה שנכפה על התובעת לחתום על החוזה הראיות העלו אחרת. בכתב התביעה טענה התובעת באופן סתמי, כי הונהג הסכם העסקה חדש וכי הופעל לחץ על עובדי החברה לחתום עליו. בתגובה הוסבר בכתב ההגנה על ידי הנתבעת, כי אמנם הונהג הסכם העסקה חדש אך הנתבעת הותירה בפני העובדים אופציה להמשיך ולקבל שכר לפי הסכם העסקה הישן. במקביל, הסבירה הנתבעת לעובדים, כי המעבר להסכם החדש יהווה הטבה בשיעור שכרם. כך למעשה, התובעת קיבלה את ההסכם החדש אולם בחרה לא לחתום עליו והמשיכה להשתכר לפי ההסכם הישן. לאחר כחודשיים התובעת החליטה על דעת עצמה כי עדיף לה לעבור להסכם החדש שיטיב עם שכרה וכך היה. התובעת קיבלה שכרה חודש יולי לפי ההסכם הישן ולאחר שבחנה את גובה שכרה לפי ההסכם החדש התובעת פנתה לנתבעת וביקשה לעבור להסכם החדש ודרשה לקבל תוספת לשכרה בחודש יולי. לנוכח כך קיבלה התובעת השלמה לשכרה בחודש יולי בסך של 1500 ₪. התובעת העידה בעניין זה ועדותה הייתה מתחמקת ומגמתית: ש". דיברת על ההסכם החדש. מתי ראית לראשונה את ההסכם החדש ת. בחודש יוני. אני אזכיר לך שהראו לך את החוזה החדש בחודש מאי 2008. ת. אולי. ... ש. אני מפנה אותך לסעיף 25 לתצהירך. את טוענת שחתמת על החוזה בחודש יולי 2008. מתי בדיוק בחודש יולי חתמת על החוזה ת. אני לא זוכרת", (עמ' 6 לפרוט' ש' 27- עמ' 7 לפרוט' ש' 4). וכן, "ש. האם זכורה לך שיחה עם נטלי מהנהלת החשבונות אחרי שחתמת על ההסכם ואמרת לה שיש טעות במשכורת חודש יולי 2008 ושחישבו לך את זה לפי החוזה הישן ולא החדש ת. נכון. ש. האם נכון שבעקבות כך החברה הוסיפה לך משכורת חודש אוגוסט את ההשלמה לחוזה החדש ת. כן", (עמ' 7 לפרוט' ש' 23-31). 11. יובהר, כי התובעת לא פרטה מאום מהאמור לעיל בכתב תביעתה. לא זו אף זו, לאחר שהתבררה התמונה כולה לפיה, התובעת בחרה לחתום על ההסכם החדש לאחר כחודשיים טענה התובעת טענה חדשה , כי לא הייתה לה כל ברירה אלא לחתום על ההסכם החדש לאור איומי הנתבעת, כי רף המכירות יועלה ל - 300,000 ₪ ועל כן מי שיוותר לעבוד על פי ההסכם הישן יורעו תנאי שכרו באופן משמעותי. גם טענה זו של התובעת לא הוכחה שכן, לפי הקבוע בהסכם ההעסקה הישן, מדובר בפררוגטיבה של המעביד להחליט להעלות את רף המכירות ואין מדובר בזכות קנויה של התובעת לעמוד באותו רף מכירות לכל תקופת העסקתה. לסיכום, לא הוכחה טענת התובעת לפיה נכפה עליה לחתום על הסכם העסקה החדש, מהדברים עלה כי התובעת החזיקה בהסכם החדש משך חודשיים עד שבחרה על דעת עצמה לעבור להסכם החדש. זאת ועוד, לא הוכחה כל הרעת תנאים או פגיעה בשכר בהסכם החדש. 12. בחודש מאי 2008, בד בבד עם התרחשות הדברים, התחילה הנתבעת להעסיק מנהלת אזור חדשה - גברת מאירה מוהבן, שהייתה אחראית בין היתר על סניף רמת אביב בו עבדה התובעת. בסמוך לכניסתה של מוהבן לתפקיד ולנוכח עזיבתה של מנהלת הסניף ברמת אביב, הוצע לתובעת לקבל את תפקיד מנהלת הסניף ברמת אביב בו עבדה אולם היא סירבה. התובעת טענה, כי היא איננה מסוגלת לעבוד תחת הגברת מוהבן שכן לשיטתה, היא אינה ראויה ומתאימה לתפקיד וכן הביעה ביקורת אישית כלפי מוהבן. 13. התובעת יזמה הצעה לפיה, היא תסיים את העסקתה ותקבל מהנתבעת פיצויי פיטורין כאילו פוטרה. הדברים עלו באופן ברור מתמלולי הקלטות שצורפו לתיק. התובעת העלתה את ההצעה בטענה כי תנאי שכרה הורעו וכן כי אין היא מעוניינת לעבוד תחת ניהולה של אותה מנהלת. להלן מספר ציטוטים מתמלולי השיחות שהתקיימו בין התובעת למנהל הנתבעת והדברים מדברים בעד עצמם. כך לדוגמא, הביקורת והטענות הלא ענייניות כלפי מוהבר, "אסי: את שמת איקס. שמת איקס על מאירה. מהיום הראשון שהיא נכנסה. מהשניה הראשונה שפגשת אותה. ... ברכה: אני לא שמתי איקס. אני פשוט היא לא נראית לי אחת משכמה ומעלה, זה הכל. אסי: אבל מי את שתגידי שהיא לא משכמה ומעלה? על סמך מה? על סמך מה? ברכה: לדעתי היא לא משכמה ומעלה אסי: אבל על סמך מה את לא מכירה אותה בכלל על סמך מה ברכה: מספיק לי לראות את השפת גוף שלה ומספיק לראות את האיפור שלה" כך על הצעתה של התובעת כי יינתן לה מכתב פיטורין וכי ישולמו לה כספים והכל תוך תרמית, "ברכה: אני אסביר לך מה עלה לי בראש אסי" כן ברכה: נגיד, אתה נותן לי מכתב פיצויים. נותן לי מכתב פיצויים לפי הדו"ח שעשיתם. נגדי אני צריכה לקבל 28,000 ... ברכה: ואנחנו עושים הסכם שאתה, שאני קיבלתי ממך את כל הפיצויים, נגיד מה שסוכם בנייננו זה לא יודעת כמה אמרת לי, לא יודעת מה בצ'ק, והיתרה כאילו מה שנשאר הפרש שזה יהיה במזומן, ואני אחתום על זה ואת המזומן אל תיתן לי. אבל אני חתמתי שקיבלתי. אני לא יכולה להוכיח שלא קיבלתי את המזומן" כך כאשר הנתבעת השיבה לתובעת בשלילה על הצעתה כאמור וניסיונות התובעת שיפטרו אותה מעבודתה על מנת לקבל את הכספים. "אסי: אז תקשיבי. הפתרון האחרון שהצעת הוא לא בא בכלל בחשבון. זה לא, לא משהו שאני יכול לעשות את זה, זה לא, לא חוקי ברכה: בסדר. אסי: אני לא רוצה לעשות את זה ברכה: בסדר. אז תפטר אותי וזהו, ואז הכל יהיה חוקי. אסי: אני לא אבל לא ברכה בואי לא ניכנס לזה אני לא אפטר אותך למה שאני אפטר אותך ברכה: כי אני מפריעה לך אתה אומר אני לא מתאימה לעבוד ברמת אביב יותר... אסי: תקשיבי, זה לא שאת לא מתאימה לעבוד ברמת אביב אבל לאור המצב שנוצר המצב העגום שנוצר זה לא, לא יכול לעבוד בצורה כזאת. זה לא יכול לעבוד בצורה כזאת. ... אסי: אני לא רוצה, מה, מה את רוצה את רוצה כאילו ש ברכה: רגע, מה יותר טוב לך שאני אעבוד באיזה שהוא מקום ואני לא אעשה כלום? כאילו מה?" וכך היא ממשיכה ללחוץ על הנתבעת לפטר אותה ולהכתיב לנתבעת כי מקום העסקתה יהיה אך ורק ברמת אביב, "ברכה: בסדר, אבל שוב אני אומרת. אם לדעתך החנות לא מתפקדת כי משהו בי מפריע לחנות, ואם אתה רוצה להציב שם צוות, ואללה באמת, כאילו אין לי בעיה עם זה. אסי: לא אני לא ברכה: ואם אני לא מסתדרת לך שם כי אתה חושב שאני אקלקל שם בגלל כל מיני סיבות, אז תגיד לי ללכת הביתה. ואל תזרוק אותי ל - אסי: לא, אז אני אגיד לך שלא תעביד, אז אני אגיד לך את לא תעבדי ברמת אביב". 14. תמלולי השיחות העידו באופן ברור על כך שהתובעת פנתה לנתבעת בדרישה לסיים את העסקתה ולקבל פיצויי פיטורין וכאשר הנתבעת סירבה ,היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. התובעת הציבה תנאי לפיו היא תעבוד רק ברמת אביב לאחר שדרשה בדיוק ההיפך, שלא לעבוד שם יותר תחת ניהולה של מוהרבן והנתבעת לא הסכימה להמשיך להעסיק את התובעת ברמת אביב לאור התנהגותה של התובעת והנסיבות שנוצרו בעטייה. למעשה, נוצר משבר אמון בין הצדדים והנתבעת סברה בצדק, כי אין מקום שהתובעת תעבוד בסניף רמת אביב, כי התובעת תעבוד שלא לשביעות רצונה וכן לאור הביקורת הקשה שהטיחה התובעת במנהלת החדשה. לא זו אף זו, כי התובעת רמזה כי המוטיבציה בעבודתה תרד וכך לכאורה לאור הסכם העסקתה החדש הייתה יוצאת נשכרת ומקבלת שכר קבוע בסך של 8,000 ₪. למעשה נוצר מצב בלתי נסבל בין שני הצדדים אשר החל למעשה על דעתה של התובעת וביוזמתה בלבד. 15. יובהר, כי לאור הדברים הברורים לפיהם לא חלה הרעה בתנאי העסקתה של התובעת ואין לתובעת כל מקור משפטי לסירובה לעבוד תחת המנהלת החדשה הרי שלא קמה לתובעת כל זכות לבקש את שדרשה ולטעון להרעת תנאים. תנאי העסקתה של התובעת לא הורעו ועל כן, היא לא הייתה זכאית להתפטר בדין מפוטרת ובוודאי שלא הייתה זכאית בתנאים אלה לקבלת פיצויי פיטורין על פי דין. 16. לאחר דין ודברים בין הצדדים כאמור, הנתבעת הציעה לתובעת לעבור לסניף רחובות. התובעת סירבה בתחילה ועמדה על דרישתה להמשיך לעבוד בסניף רמת אביב. אח"כ התרצתה והחלה לעבוד בסניף ברחובות. מדובר היה בסניף על סף סגירה והנתבעת טענה, כי התובעת לא השיגה יעדי מכירות סבירים בהשוואה לעובדת אחרת באותו סניף. הנתבעת צירפה נתוני מכירות של שתיהן לפיהן עלה, כי העובדת האחרת, הגברת עמרם עבדה בהיקף משרה נמוך מהתובעת אולם מכרה 50% יותר ממנה. התובעת הועסקה בסניף ברחובות חודש ימים ואח"כ הועברה לסניף נווה צדק ובהמשך לסניף דיזיגנוף. סה"כ התובעת הועסקה בסניפים בתל אביב 8 ימים. הנתבעת טענה, כי התובעת החלה להסית עובדים כנגד החברה, לא עבדה באופן ראוי והחלה לגרום לפרובוקציות, הכל בניסיון שהנתבעת תפטרה מעבודתה ותקבל פיצויי פיטורין. טענות אלו המתייחסות לאופן עבודתה של התובעת בסניף רחובות ובסניפי החברה בת"א לא נסתרו על ידי התובעת ולא זו אף זו, לא היה בהם כדי להשפיע על הכרעתנו כפי שיפורט להלן. יובהר, כי השיקול העיקרי בהכרעתנו היה התנהלותה של התובעת למן תחילת השתלשלות האירועים בסניף רמת אביב ויוזמתה לסיים את העסקתה תוך קבלת פיצויי פיטורין שלא על פי דין. 17. בהמשך, ולאור על האמור התקיימה שיחת טלפון ביום 7/9/08 בין מנהלת חנויות הרשת האזורית הגב' לורנס לבין התובעת בה הובהר לתובעת כי לאור התנהגותה ודרישותיה החד משמעיות לסיים את העסקתה ולקבל פיצויי פיטורין, הרי שהנתבעת רואה בה כמי שהתפטרה מעבודתה. התובעת ביקשה מכתב פיטורין אולם הנתבעת סירבה. תחת זאת, ביום, 8/9/09, הוצא לתובעת מכתב המתאר את השתלשלות האירועים עד לאותו מועד ובמהותו הנו למעשה הודעה על קבלת התפטרותה של התובעת. התובעת בתגובה לקבלת המכתב התבצרה בחנות הנתבעת בדיזינגוף סנטר וסירבה לצאת מהמקום עד שתקבל מכתב פיטורין. בתוך כך מנהל הנתבעת התקשר לתובעת וביקש ממנה כי תעזוב את המקום, כך גם התקיימו שיחות בין ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת באותו עניין ואולם התובעת סירבה לצאת מהסניף. בשעה 18:00 לערך, ולאחר שהתובעת עמדה על סירובה להתפנות מהחנות נשלח לתובעת מכתב לפיו החל מיום 8/9/08 היא איננה עובדת הנתבעת ועליה להימנע מלהגיע לחנויות הנתבעת. בעקבות קבלת מכתב זה הסכימה התובעת להתפנות מהחנות. למרות כל האמור לעיל, בחרה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ לצרכי פשרה בגין סיום העסקתה. 18. ההלכה על פי ההלכה הקובעת, כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר יש ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ולבחון בין היתר למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוק יחסי העבודה, מי יזם את ניתוק היחסים, מי היה הצד המעוניין בניתוקם ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. כן נפסק, כי כוונתו של עובד להביא את יחסי העובדה לידי סיום יכול ותצא ביטויה שלא באקט בפורמאלי אלא במעשיו שיש בהם כדי ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים לידי סיום, (ראה דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז' 175). כן ראה דב"ע נד/2-289, המוסד לביטוח לאומי - שריף גאנם, פד"ע כח 117, "לא תמיד אקט פיטורים פורמלי הוא חזות הכל, ויכולה התפטרות למעשה, לעטות איצטלא של פיטורים. כך, למשל אם מבקש עובד לשנות באורח משמעותי את תנאי עבודתו והשינוי אינו עונה על צרכי העבודה, הרי במקרים או בנסיבות מסויימים "מתמרן" העובד את "פיטוריו" ומאלץ את המעביד לפטרו. סיטואציה משפטית זו, משמעה כי העובד (ולא המעביד) שם קץ לחוזה העבודה המקורי, והוא מציע מעתה למעביד חוזה עבודה חדש, שתנאיו שונים מתנאי קודמו. או אז "פיטורים" כביכול, על פי סיטואציה זו משמעם סירוב המעביד לתנאי החוזה החדש". 19. לאחר ששקלנו את הדברים לכאן ולכן הגענו לידי החלטה, כי בנסיבות שנוצרו יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בנסיבות בהן אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורין. מהראיות שעמדו בפנינו עלה באופן ברור, כי התובעת היא אשר יזמה את סיום העסקתה ובאה בתלונות לנתבעת לפיהם חלה הרעה בתנאי שכרה (דבר שלא הוכח) וכי היא איננה מסתדרת עם המנהלת החדשה. טענות אלו של התובעת אין בהם כדי להביא לזכאותה להתפטר בדין מפוטרת וצדקה הנתבעת כאשר סירבה לשלם לתובעת פיצויי פיטורין. הנתבעת, עד אשר החל דין ודברים באותו עניין הייתה מרוצה מעבודתה של התובעת ואף הציעה לה תפקידי ניהול שונים לרבות תפקיד ניהולי בסניף רמת אביב. בעשותה כן לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעת רצתה ויזמה לסיים את העסקתה, ההיפך הוא הנכון. בנסיבות שנוצרו צדקה הנתבעת כאשר הבינה, כי התובעת לא תוכל להמשיך לעבוד בחנות ברמת אביב תחת ניהולה של המנהלת החדשה אשר לא היה ספק בעניין חוסר האמון אשר הפגינה התובעת כלפיה. התובעת למעשה גרמה לנתבעת להפסיק את העסקתה בסניף רמת אביב ולא הסכימה לקבל כל עבודה אחרת, בסניפים אחרים שהציעו לה. למעשה, התובעת כבלה את ידיה של הנתבעת לקבל את דרישתה להפסקת העסקתה ואין לתובעת אלה להלין על עצמה בעניין זה. התנהגותה החמורה היא שהביאה את הנתבעת לחוסר ברירה אלא להסכים לדרישתה להפסקת העסקתה. במצב דברים זה לא חלה חובה על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורין ואין מדובר באקט פיטורין של הנתבעת. לא זו אף זו מהדברים עלה, כי הנתבעת אף שילמה לתובעת סך של 10,000 ₪ עבור תקופת עבודתה לצרכי פשרה. כל זאת כאשר התובעת לא הייתה זכאית לכך על פי דין ולאור התנהגותה כפי שתואר לעיל. 20. לאור כל האמור לעיל נדחית תביעתה התובעת לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ופיצוי בגין את תשלום דמי אבטלה. 21. הפרשות לפנסיה התובעת טענה כי חל על הצדדים צו ההרחבה בענף ההלבשה על פיו חלה חובה על הנתבעת להפריש עבור התובעת הפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת בפועל, לא הפרישה לתובעת הפרשות לפנסיה על פי צו ההרחבה אלא שהחל מיום 1/1/08 הופרשו עבור התובעת כספים מכח צו ההרחבה הכללי בעניין הפנסיה. לאחר שעיינו בצו ההרחבה אנו קובעים כי הוא חל על יחסי העבודה בין הצדדים. נדחית טענת הנתבעת לפיה הצו חל אך ורק על מי שעוסק בייצור ובמסחר סיטונאי. על פי האמור בצו, הצו יחול על כל המעבידים בחנויות הלבשה בישראל ועובדיהם ובנסיבות הקיימות בתיק זה הרי שיש להחילו על הצדדים. התובעת טענה, כי היא זכאית להפרשות לפנסיה לאחר ניכוי הסכומים שהופרשו על ידי הנתבעת החל מיום 1/1/08 על סך של 12,360 ₪. יחד עם זאת, התובעת לא צרפה כלל תלושי שכר להוכחת תביעתה ולכן, לא הוכיחה את דרך חישוב הסכומים. 22. נתוני השכר אשר מצויים בתיק הוגשו ע"י הנתבעת, ומתייחסים לשנת 2007 ו - 2008 בלבד. מתוך נתונים אלו ניתן לקבוע אלו סכומים היו אמורים להיות מופרשים לקרן פנסיה. על פי הנתונים לשנת 2007 שכרה הקובע עמד על סך של 5653 ₪ ובשנת 2008 - 5485 ₪. יובהר, כי חישוב שכרה הקובע של התובעת נעשה על פי שכר בסיס בתוספת בונוס מכירת בלבד. כל יתר הרכיבים אינם כלולים בשכרה הקבוע. 23. על פי סעיף 18 לצו ההרחבה היה על הנתבעת להפריש לקרן פנסיה 5% מהשכר בניכוי 1.5% לפי חוק הביטוח הלאומי, הווה אומר, 3.5%. לאור האמור בשנת 2007 הייתה התובעת זכאית להפרשות לפנסיה בסך של 2374 ₪ ובשנת 2008 - 1791 ₪ וסה"כ - 4165 ₪. בניכוי הסכומים שהופרשו עבור התובעת בשנת 2008 - 629 ₪, הרי שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך של 3536 ₪. 24. מחלה וחופשה התובעת טענה כי היא זכאית להפרשי דמי מחלה וחופשה ששולמו לה בטענה, כי אלה חושבו שלא על פי שכרה הקובע. התובעת צרפה לכתב תביעתה טבלה המפרטות לכאורה את הסכומים המגיעים לה אולם לא צירפה לכתב התביעה תלושי שכר לביסוס תביעתה, מועדים מדויקים בהם הייתה בחופשה ו/או מחלה, פירוט וראיה בדבר סכומים ששולמו לה וביסוס טענותיה לגבי שכרה הקובע באותם מועדים. תביעתה של התובעת בעניין זה לא הייתה ברורה, לא הייתה מפורטת ו/או מכומתת כראוי. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. על כן נדחית תביעתה ברכיב זה. 25. הפרשי הוצאות נסיעה התובעת טענה, כי היא זכאית להפרשי נסיעות בגין החודשים 12/06, 4/07, 5/07, 8/07 ו - 9/07 עבור נסיעות מדיזינגוף לרמת אביב וחולון, מחולון לרחובות מרמת אביב להרצליה וכיוצא בזה. התובעת צרפה טבלה המפרטת לכאורה את הסכומים אותם הוציאה עבור נסיעות אולם לא צירפה תלושי שכר כלל ולא כל ראיה לביסוס טענותיה בדבר ביצוע הנסיעות בפועל במועדים אלו. לגבי נסיעות לדיזינגוף והרצליה - תביעתה בעניין זה לא הייתה ברורה, לא מפורטת ולא מבוססת על ראיות שבדין. לגבי נסיעות לרחובות - התובעת טענה כי מגיעים לה הפרשים כלשהם אולם לא ביצעה תחשיב ברור ומפורט לרבות ניכוי בגין תשלומי הנסיעות שקיבלה לאור העדר ראיות תביעתה ברכיב זה נדחית. 26. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך כולל של 3536 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/10/09 ועד למועד התשלום בפועל. 27. בנסיבות המופרטות בפסק הדין וכאשר התובעת הגישה תביעה על סך של 87,000 ₪ ואילו תביעתה התקבלה על סך של 3536 ₪ ואף זאת, ללא ביסוס ראייתי מטעם התובעת ורק לאור ראיות שהגישה הנתבעת ומשהתובעת קיבלה מהנתבעת סכומים לצורך פשרה בסך של 10,000 ₪ הרי שעל התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בשל ניהול תביעתה בסך של 4000 ₪. חוזההרעת תנאיםבונוס