1. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי נסיעות ופיצוי נוסף בגין עגמת נפש. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ומספקת, בין היתר, שירותי אבטחה ושמירה. בין לקוחות הנתבעת נמנית עיריית חולון. 3. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בסיירת הביטחון של עיריית חולון. תחילה שררה בין הצדדים מחלוקת ביחס לרצף תקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת, אולם בדיון המוקדם מיום 1.10.2009 הודיעה ב"כ הנתבעת כי היא חוזרת בה מטענה להיעדר רצף תעסוקתי ומאשרת כי לתובעת רצף העסקה לכל אורך תקופת העסקתה בנתבעת - קרי, החל מיום 1.3.2006 ועד למועד סיום עבודתה. מועד הסיום עצמו מצוי במחלוקת, כאשר הנתבעת אוחזת בגירסה כי התובעת סיימה העסקתה ביום 25.6.2008 בכך שחדלה מלהגיע לעבודתה ואילו התובעת טוענת כי התפטרה ביום 14.7.2008 בנסיבות העולות כדי התפטרות בדין מפוטר. 4. אין חולק כי שכרה השעתי של התובעת בתקופת העסקתה עמד על סך 25 ₪ לשעה, למעט התקופה בה הרתה והועברה למשרת מוקדנית. בתקופה זו, שהיתה מחודש יוני 2007 ועד למועד הלידה שהיתה ביום 6.1.2007 או בסמוך לכך (המועד המדוייק לאו הוברר עד תום), עמד שכר התובעת על סך 18 ₪ לשעה. ההליך: 5. התובעת העידה בפנינו וכן העידו עמיתיה לעבודה מר נאור נלקן ומר אופיר בנדלק. תצהיריהם של שני מצהירים נוספים מטעם התובעת נמשכו מן התיק לבקשתה, ובהסכמת הנתבעת; מטעם הנתבעת העיד סמנכ"ל החברה, מר אלון אפגין. 6. להלן נדון ברכיבי התביעה השונים כסדרם: נסיבות סיום ההעסקה ופיצויי הפיטורים: 7. מגירסת התובעת עולה התמונה העובדתית הבאה: לטענת התובעת, עם חזרתה מחופשת הלידה סיכמה עם המפקח בנתבעת מר ניר ריכטר כי יותר לה לעבוד במשמרות בוקר בלבד, ובהתאם להסדר זה הועסקה משך למעלה משנה. 8. ביום 14.6.2008 התלוננה התובעת על הלנת שכר. לטענתה, הנתבעת הלינה באופן חוזר ונשנה את שכרה אשר שולם פעמים רבות באיחור של ימים אחדים וכך אירע גם ביחס לשכר חודש מאי 2008. בתגובה, נערכה לתובעת שיחה עם מר אפגין, אשר הודיע לה לדבריה כי טענותיה בעניין ההלנה יטופלו, אולם במקביל הודיע לה כי מעתה תועסק גם במשמרות צהרים וערב. לפי הנטען, בימים שלאחר מכן סירבה הנתבעת לשבץ את התובעת לעבודתה. ביום 25.6.2008 התייצבה התובעת בנתבעת, והודע לה ע"י המפקח מר שלום שרמן, לאחר ראיון אישי, כי לנוכח איחוריה והיעדרויותיה תשובץ לתפקיד אחר בחברה. התובעת, טוענת כי סברה שמדובר בשיחה לא-רשמית ולא בראיון. בו ביום שלחה התובעת מכתב במסגרתו ביקשה כי תושב לעבודתה כסדרה במשמרות בוקר בסיירת (נספח ח' לכתב התביעה). ביום 14.7.2008 שלחה התובעת מכתב שכותרתו "התפטרות מחמת הרעה בתנאים" ובו הודיעה על סיום עבודתה בסיירת הביטחון בחולון. 9. לטענת הנתבעת, אמנם דובר עם התובעת על עבודה במשמרות בוקר בלבד, אולם היתר זה ניתן לה רק כחודש לפני שהתפטרה מעבודתה ולמשך שבועות ספורים, לאחר שהודיעה כי למשך כשבועיים לא תוכל לעבוד במשמרות ערב ולילה. נטען כי מנהלי הנתבעת נעתרו לבקשה מתוך התחשבות בתובעת. 10. בתצהיר מר אפגין נטען כי ביום 12.6.2008 התייצבה במשרדי הנתבעת ודרשה כי מעתה תשובץ במשמרות בוקר בלבד (כזכור, לגירסת התובעת שיחה כזו נתקיימה ביום 14.6.2008). מר אפגין סירב ואמר לתובעת כי תשובץ על פי האמור בהסכם העסקתה, במשמרות בוקר, צהריים וערב. בהמשך, לא הגיעה התובעת לעבודה עד ליום 25.6.2008, בו הגיעה והודיעה לנציג הנתבעת כי לא תוכל לעמוד בדרישות התפקיד המצריכות התייצבות למשמרות צהריים וערב. נציג הנתבעת (ככל הנראה מר שרמן) הודיע לתובעת כי אם תבחר שלא להתפטר תוכל להשתבץ בתפקידים אחרים בחברה אולם התובעת לא הודיעה דבר ולמעשה לא התייצבה לעבודתה עוד. ביום 14.7.2008 שלחה את מכתב ההתפטרות. 11. מגירסת התובעת עולה כי בין המועדים 14.6.2008 ל-25.6.2008 לא שובצה התובעת למשמרות, אולם עולה כי התובעת לא ראתה בכך אקט של פיטורים, שכן שבה לעבודה ביום 25.6.2008 לשיחה עם מר שרמן. כמו כן, גם ביום 23.6.2008 התייצבה לעבודתה (כעולה ממוצג נ/1). אין חולק, איפוא, כי למעשה, התובעת התפטרה מתפקידה והדבר עולה מגירסאות שני הצדדים ובפרט ממכתב ההתפטרות מיום 14.7.2008. עלינו לבחון איפוא האם התפטרה התובעת בדין מפוטר אם לאו, קרי האם הורעו תנאי עבודתה הרעה מוחשית או שמא התפטרותה היתה מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. 12. לבחינתה של שאלה זו עלינו לבחון ראשית את סוגיית הסיכום על עבודה במשמרות הבוקר. התובעת טוענת, כזכור, כי הועסקה במשמרות בוקר בלבד במשך כשנה והנתבעת טוענת כי דובר על סיכום בן שבועות ספורים בלבד. 13. מר נלקן, אשר העיד כי הינו בן זוגה של התובעת, הצהיר כי "...מאחר ונטלי הינה אם חד הורית היא שובצה באופן קבוע למשמרות בוקר בלבד ואף היתה מתחילה את המשמרת בשעה 7:20 בבוקר. הסדר זה היה נהוג לכל הפחות במהלך כל תקופת עבודתי. בכל מקרה לא היה מדובר בהסדר לזמן קצר אלא בהסדר קבוע שנמשך חודשים" (ס' 9 לתצהיר) (ההדגשות הוספו - מ.ש.). מר בנדלק הצהיר באופן דומה וציין כי ההסדר היה נהוג מאז ילדה התובעת. 14. כמו כן, מחד העיד מר נלקן בפנינו כי "לא זכור לי שהיו סיירים שעבדו במתכונת עבודה קבועה". מנגד, ציין כי יום לאחר שהודיעה התובעת שלא תהיה מוכנה לעבודה עד שלא תקבל את שכרה (תקרית 14.6.2008) נערך לה שימוע בו נאמר לה כי "...מעכשיו היא חוזרת להיות סיירת רגילה ולא עובדת יותר רק בבוקר" (עמ' 3 לפרו', ש' 17). מר בנדלק ציין כי "...בשלב כלשהו התובעת עברה רק למשמרות בוקר" וכי "חוץ מהמפקח רק לתובעת היה אישור למשמרת קבועה"(עמ' 4 לפרו', ש' 4 ו-6 בהתאמה). 15. לכאורה, עולה מן העדויות הנ"ל כי התובעת אמנם עבדה משמרות בוקר בלבד אולם הדבר נסתר בעדותה של התובעת עצמה, המעידה: "לאחר שילדתי עבדתי בוקר, חוץ ממשמרות מסוימות שעבדתי לילה בגלל שהיה לי הסדרי ראיה עם הגרוש שלי. בלילות שהוא היה ישן בבית המשותף שלנו, אז יכולתי לעבוד לילה" (עמ' 5 לפרו', ש' 31 - 32) (ההדגשה הוספה - מ.ש.). עולה איפוא כי אף אם מר נלקן ומר בנדלק נוכחו לראות שהתובעת עבדה באופן קבוע-יחסית במשמרות בוקר, לא היו בקיאים דיים בסדרי עבודתה של התובעת. וכאמור, מר נלקן העיד כי לא זכור לו שהיו סיירים שעבדו במתכונת עבודה קבועה. 16. התובעת עבדה, איפוא, הן במשמרות לילה והן במשמרות בוקר כעולה מעדותה שלה. לפיכך, אין לקבל גירסתה כי עבדה במשך שנה רק במשמרות בוקר. יש טעם להעדיף, איפוא, את גירסת מר אפגין לפיה "אני אישרתי לתובעת לתקופה של שבוע לעבוד רק משמרות בוקר, בעקבות בקשתה, ומצבה האישי. היא ביקשה עד שתסתדר לעבוד שבוע ואני אישרתי לה" (עמ' 10 לפרו', ש' 31 -32). הדבר אף עולה ממכתב מר אפגין לב"כ התובעת מיום 23.6.2008 (נספח ז' לתצהיר התובעת), בו מציין מר אפגין: "בתקופת הליך הגירושים פנתה אלי נטלי בבקשה לאשר לה לעבוד משמרת בוקר לתקופה של שבוע עד שבועיים עד שתימצא סידור לילדתה. הבקשה הזו אושרה לנטלי אשר החלה לעבוד בוקר לתקופה המבוקשת ואף הוארך לשבוע נוסף וזאת מפאת התחשבות במצבה האישי... ההעברה של נטלי למשמרת בוקר מלכתחילה היתה לתקופה קצרה..." 17. עולה, איפוא, כי התובעת אינה יכולה להיאחז בטענה להרעת תנאים מוחשית עקב הפסקת עבודתה במשמרות הבוקר, לצורך התפטרות בדין מפוטר. זאת ועוד, ממכתב ההתפטרות (נספח י' לתצהיר התובעת) צויין כדלקמן: "בהמשך למכתב שנשלח ע"י באת כוחי זומנתי לשיחה אצל אלון אפגין, סמנכ"ל חברת יבטח, במסגרתה הסביר לי כי לא אוכל לעבוד בסיירת חולון והציע לי לעבוד או ברמת גן או בתל אביב במשמרות המתחילות או בשעה 8:00 או בשעה 7:00". אף במכתב מיום 23.6.2008 כותב מר אפגין לב"כ התובעת כי "נטלי תועסק בסיירת כפי הנדרש בעבודת משמרות ובאם תרצה לעבוד משמרות בוקר בלבד, ישנן בחברת יבטח מספר משרות בנושא אבטחה לשעות הבוקר בלבד - ללא פגיעה בשכרה" (נספח ז' לתצהיר התובעת). עולה כי הנתבעת היתה נכונה להציע לתובעת חלופות, אך גם אלו - כמו עבודתה במשמרות בוקר בסיירת, לא עלו בקנה אחד עם דרישות התובעת, ביחס לשעות פתיחת גן הילדים של בתה. הנתבעת עשתה ניסיון כן ואמיתי לפתור את הבעיה שהציבה התובעת לפתחה, אולם התובעת בחרה להתפטר ושיקוליה עמה. איננו סבורים כי מדובר בהרעת תנאים מוחשית או בנסיבות אחרות שיש בהן כדי לאפשר התפטרות בדין מפוטר. 18. שאלה נוספת הינה האם הולן שכרה של התובעת מדי חודש בחודשו באופן מתמשך, שיש בו כדי להוות הרעת תנאים מוחשית? 19. לטעמנו, אכן הוכח בפנינו כי פעמים אחדות במהלך תקופת העסקתה של התובעת התעכב תשלום שכרה. שכר התובעת שולם לה בהמחאות מדי חודש בחודשו. עיון בראיות שהציגה לעניין זה מעלה כי שכר התובעת לחודש אוגוסט 2007 שולם לה בשתי המחאות, כאשר חלקו שולם במועד (וצויין כמפרעה בתלוש השכר שהופק) וחלקו האחר שולם באיחור הופקד ביום 19.9.2007. נציין כי התלוש הופק רק ביום 16.9.2007, דבר המחזק המסקנה כי השכר הולן. התובעת טענה כי גם שכרה בחודשים אחרים הולן, ונסמכה לשם כך על מועד ההפקדות (בד"כ ה-11 בכל חודש). אכן, מצב חשבונותיה של התובעת כמשתקף מהתדפיסים מעיד כי הפקדה מיידית היתה חיונית עבורה, אולם איננו יכולים לקבוע על סמך הראיות שהובאו בפנינו, ובלא כל ראיה תומכת אחרת, כי שכרה של התובעת הולן כטענתה לאורך מרבית תקופת העסקתה. ודוק: הנתבעת טענה כי לרשות התובעת הועמדה ההמחאה ב-9 בחודש מדי חודש, כדין, והתובעת היא שהפקידה באיחור המחאותיה. בשים לב לכך שהתובעת היתה עובדת שעתית במשמרות, אנו סבורים כי בהחלט ייתכן שהפקידה באיחור של יום או יומיים את ההמחאות. לחילופין, ייתכן גם כי ההמחאות הופקדו במועד אולם הופיעו בשורת חשבונותיה של התובעת רק בחלוף יום או יומיים. ידיעה שיפוטית היא כי הפקדה שלא בקופת הבנק (למשל, באל-תור) עשויה להופיע בפירוט החשבון זמן מה לאחר מכן. בפרט, אם התובעת הפקידה את ההמחאות בשעות הערב לאחר עבודתה, ובזמן שסניף הבנק סגור. שכר חודש מרס ניתן לתובעת במועד, אולם ההמחאה שהופקדה ביום 9.4.2008, בוטלה ובמקומה ניתנה לתובעת המחאה אחרת על אותו סכום. לא הוצג בפנינו כל הסבר בהקשר זה ומשהשכר שולם במועד, אף כאן אין בידינו לקבוע כי מדובר בהלנה. אשר לשכר מאי 2008, הרי שבעניין זה העיד מר אפגין כי אמנם אירעה תקלה טכנית והשכר שולם ביום 12.6.2008. 18. הוכחה בפנינו איפוא הלנת שכר בשכר אוגוסט 2007 וכן בשכר יוני 2008. מדובר באיחור חד פעמי של ימים ספורים, ולפיכך איננו סבורים כי זו היתה הסיבה להתפטרותה של התובעת, ותחושתינו היא כי נאחזה בנימוק זה רק בדיעבד, ומכל מקום ספק בעיני אם איחור של פעם או פעמיים במספר ימים בתשלום השכר, מצדיק התפטרות בדין מפוטר. לכל זאת, יש להוסיף כי הנתבעת תיקנה את הטעות. 19. התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה, שכן התביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-60 יום לאחר שכר התובעת. 20. מכל האמור עולה כי התובעת התפטרה שלא בדין מפוטר, ואינה זכאית לפיצויי פיטורים. שכר בגין תקופת קורס ההכשרה: 21. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה שכר בגין תקופת קורס הכשרה אותו עברה בהתאם לדרישת הנתבעת וכתנאי הכרחי לקבלתה לעבודה. לטענתה, מדובר בקורס שהתקיים בטרם שובצה לעבודתה בנתבעת, אשר הנתבעת חייבה את כל עובדי סיירת הביטחון לעבור כחלק מתנאי להעסקה אצלה, במסגרתו נלמדו תפעול נשק, קרב מגע, התמודדות עם פעילות חבלנית עוינת, חובות וסמכויות מאבטחים בסיירת וכיו"ב, כאשר מדי יום נערכו מבחנים עיוניים אשר קבלת ציון עובר בהם היו תנאי להמשך הקורס והמשך העסקה בנתבעת. כמו כן, נטען כי במהלך עבודת התובעת בנתבעת נשלחה התובעת בחודש 10/2007 לקורס מטעם הנתבעת שארך 3 ימי עבודה בני 9 שעות כ"א וגם בגינו לא שולם לה שכר. 22. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לקבל שכר עבור קורס האבטחה שעברה לפני שהחלה בהעסקתה, משום שלא נתקיימו בתקופת הקורס יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת. לפי הטענה, אחד מתנאי הסף לעבודה כסייר בסיירת האבטחה של חולון בנתבעת הוא עמידה בקורס אבטחה, המקנה לתובעת הכשרה לעבוד במגוון חברות אבטחה. כמו כן, נטען כי אף בהסכם ההעסקה לדוגמה שהציגה התובעת בטענה כי הוחתמה על הסכם זהה (הנתבעת הכחישה כי נחתם הסכם כאמור), צויין כי לא ישולם שכר בגין קורס ההכשרה (סעיף 5 להסכם, צורף כנספח א' לכתב התביעה) . נעיר עם זאת כי למעט הפניה לחוזה העבודה שאת קיומו הכחישה, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את טענות התובעת. אף בתצהיר מר איפגן אין כל התייחסות לסוגיית ההכשרה. לפיכך, טענות התובעת לא נסתרו. 23. עניין לנו, איפוא, בהכשרה אשר החלה לאחר שסוכם כי נוצרו יחסי עובד-מעביד, שהיקפה הוא כהיקף משרה מלאה ומעבר לכך ושאופיה הינו אופי של הכשרה פרטנית למאבטחים העובדים בסיירת ביטחון (להבדיל משומרים רגילים). אין מדובר בקורס ממיין גרידא, המיועד מראש לנפות עובדים, כי אם בקורס שעיקרו הכשרה. כמו כן, לעובדים לא התאפשר לעבוד במקביל בעבודה אחרת בשים לב לשעות ההכשרה - 7:00 עד 19:00. לפיכך, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה בעבר (ר' למשל פסק דינה המקיף של כב' השופטת וירט-ליבנה בסק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, לא פורסם (2005)) התובעת הינה עובדת. ודוק: הנתבעת אינה יכולה להיתלות בהוראת ההסכם נספח א' לכתב התביעה לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד, כאשר במקביל הכחישה חלותו ותוקפו של הסכם זה. משהגענו למסקנה כי התובעת הינה עובדת גם בשלב ההכשרה, נציין כי מפעל המבקש לשכור לעצמו עובד אינו רשאי להכשיר את העובד מבלי לשלם לו שכר מלא ואף הסכמת העובד אינה תופסת, כאשר עסקינן בויתור על זכות מכוח המשפט המגן (תב"ע (ת"א) נז/35-3633 ערן ארקוש נ' לאופר תעופה בע"מ, פד"ע לג קכח). 24. מכל האמור, התובעת זכאית לתשלום בגין תקופת ההכשרה. התובעת תבעה סך 1,228 ₪ (ר' תחשיב מתוקן בסעיף 44 לתצהירה: 5 ימי הכשרה x 245.6 ₪ שכר יומי בגין 12 שעות עבודה). הנתבעת לא הציגה תחשיב חלופי. לפיכך, זכאית התובעת בגין חמישה ימי הכשרה לסך 1,228 ₪ שתשלם לה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.2006 (מועד תחילת ההעסקה) ועד למועד התשלום בפועל. משמצאנו כי השכר לא שולם בגין מחלוקת כנה על הצורך בתשלום, יש מקום להפחתת פיצויי ההלנה לגובה הפרשי ההצמדה והריבית. 25. אשר לתקופת ההכשרה הנוספת, הרי שהתובעת טענה כי קורס ההכשרה אירע באוקטובר 2007, אולם לא פירטה את מועדיו, ומתלוש שכר אוקטובר 2007 (נספח ד' לתצהיר התובעת) עולה כי שולם לתובעת שכר מלא בתקופת עבודה זו בגין 22 ימי עבודה. נזכיר כי במועד זה הועסקה התובעת כמוקדנית, וייתכן כי בשל כך לא שולם לה באותו החודש שכר שעתי. עם זאת, מששולמה משכורת חודשית, נראה כי שולם גם בעד ימי ההכשרה האמורים, ככל שהיו כאלה. שכר בגין תקופת עבודת התובעת כמוקדנית: 26. התובעת טוענת כי בתקופת הריונה הועברה לתפקיד מוקדנית תחת עבודתה כמאבטחת בסיירת הביטחון, וזאת למשך תקופה בת 6 חודשים. נטען, כי בניגוד למתחייב מחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, שולם לה שכר מופחת של 18 ₪ לשעה בתקופה זו. לטענתה, הדבר אף מנוגד להסכם העסקתה בו נקבע שכרה כעובדת בסיירת על סך 25 ₪ לשעה. משכך, תבעה התובעת את הפרשי השכר בגין רכיב זה. 27. הנתבעת טענה כי הסכם ההעסקה במסגרתו נקבע שכרה על 25 ₪ לשעה חל רק מקום בו מועסקת התובעת כשומרת, ומשהועסקה כמוקדנית היא אינה זכאית לאותו שכר. 28. סעיף 9א לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן: "(א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה. ..." 29. עולה כי הסעיף כולל איסור קטגורי לפגיעה בהכנסתה של מי שחוסה תחת הגנת החוק, למעט (כאמור בסעיף קטן (ב) שלא צוטט לעיל) פגיעה מכוח דין או הסכם קיבוצי, או פגיעה ברכיב השכר המשולם בהתאם לתפוקה. אין עסקינן בפגיעה שמקורה בדין או בהסכם קיבוצי וכמו כן, התובעת היתה עובדת שעתית ולא הועסקה לפי תפוקה. לפיכך, לא היה מקום לפגיעה בשכרה. ודוק: אכן, התובעת הועברה לתפקיד מוקדנית ומכאן הפחתת שכרה. אך ברי, כי התובעת הועברה לתפקיד האחר מפאת הריונה. הצדדים לא טענו לעניין זה אולם נראה כי רציונל ההעברה למשך תקופת ההריון היה ההסכמה ההדדית כי אישה הרה אינה יכולה לשמש כמאבטחת בסיירת (בין היתר, למשל, לנוכח איסור עבודת לילה על פי חוק עבודת נשים). מטרתו של חוק עבודת נשים, היא להגן על האישה העובדת בתקופת הריונה. אכן, ייתכן כי המעביד יפיק פחות תועלת מעבודתה בתקופת ההריון ולשם כך בדיוק נועד החוק - למנוע חשיפת התובעת לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה בגלל מצבה (דב"ע מח/8-3 אבנר קופל - סוכנות לביטוח נ' עדי וייס - ארלוביץ, פד"ע כ 57, 59). בהתאם לרציונל זה, גם אם המעסיק מפיק תועלת פחותה מן העובדת בשל הצורך להעבירה לתפקיד אחר, עליו להוסיף ולשלם לה לפי אותם תנאי שכר. 30. לפיכך, ישולמו לתובעת הפרשי שכרה בגין תקופת עבודתה כמוקדנית. התובעת העמידה תביעתה זו על סך 5,280 ₪ (לפי 5 ₪ הפרש שכר x 22 ימי עבודה בחודש x 6 חודשי העסקה). חשבונאות פשוטה מעלה כי ההפרש בין שכר התובעת כמוקדנית (18 ₪) לבין שכרה בסיירת האבטחה (25 ₪) עומד על הפרש גבוה יותר, אולם לא נפסוק לה יותר משתבעה ולפיכך התובעת זכאית לסך 5,280 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת עבודתה כמוקדנית, קרי מיום 1.9.2007 ועד למועד התשלום בפועל. ודוק, אף כי בתצהיר התובעת צורף תחשיב מתוקן בסכום גבוה יותר, לא ניתן לפסוק יותר משנתבע בכתב התביעה. התובעת לא תיקנה את כתב תביעתה ולפיכך, אין מקום לפסיקת סכום גבוה יותר. דמי נסיעה: 31. התובעת טענה כי בניגוד לצו ההרחבה הדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה הנתבעת שילמה לה רק 8 ₪ ליום בגין נסיעותיה, קרי 176 ₪ לחודש, חרף שבתלוש השכר צויין כי שולם לה 208 ₪. לאור האמור נותרה הנתבעת חבה לתובעת סך 1,601.6 ₪. 32. מר אפגין הצהיר כי בחודשים ינואר 2007 וכן ביולי-נובמבר 2007 קיבלה התובעת סך 208 ₪ נסיעות כמשתקף מתלוש השכר שלה, ונוסף על כך נהגה התובעת לעשות שימוש בשירותי ההסעות שסיפקה הנתבעת לעובדיה. 33. הצדדים אינם חלוקים למעשה על כי הוצאות הנסיעה שהיו צריכות להשתלם לתובעת עמדו על סך 208 ₪. המחלוקות ביניהן נוגעות ראשית לשאלה האם נהנתה התובעת מהסעות לעבודה וממנה, וכן האם שולם לה אמנם 208 ₪ מדי חודש בתלוש השכר. 34. מעדותה של התובעת עולה כי בתקופה בה היתה מגיעה באישור רק למשמרות הבוקר, "הסייר איתו עבדתי היה אוסף אותי מהגן" (של בת התובעת - מ.ש.) (עמ 5 לפרו', ש' 2). כלומר, לכל הפחות במשמרות אלה היתה התובעת מוסעת לעבודה. דא עקא, שהגענו לעיל למסקנה כי התובעת נהנתה מההסדר האמור של עבודה רק בבקרים רק משך שבועות ספורים, וכחודש עובר לסיום העסקתה. לפיכך, ניתן לאמץ את טענת הנתבעת רק ביחס לתקופה זו, שהתקיימה לדעתנו על דרך של אומדנא בחודשים מאי 2008-יוני 2008 (כאשר כזכור, ביוני 2008 התובעת עבדה בפועל פחות ממחצית החודש). 35. באשר ליתר התקופה: מתלושי השכר וריכוזי השכר עולה כי שולמו לתובעת לפרקים סכומים הנמוכים מסך 208 ₪. לפיכך, בגין החודשים בהם לא שולם לתובעת סך 208 ₪ זכאית התובעת להשלמת הסכומים. הפרש זה יחושב עפ"י הקריטריונים הבאים: מקום שלא הובא לעיוננו תלוש שכר ובריכוז השכר לא צויין כי שולם הסכום האמור, אנו יוצאים מנקודת הנחה כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי שולם לה כעדותה, סך 176 ₪ ולא 208 ₪ לפי זכאותה (המוסכמת על הצדדים). כמו כן, בתקופת חופשה הלידה (ינואר - מרס 2007) אין התובעת זכאית לדמי הנסיעה. 36. בסה"כ תהא התובעת זכאית איפוא לסך 1,298 ₪ בגין דמי נסיעה. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת ההעסקה, קרי מיום 1.5.2007 ועד למועד התשלום בפועל. עוגמת נפש: 37. התובעת העלתה רצף טענות הנוגע לשימוע שנערך לה שלא כדין על ידי מר אפגין וראיון שנערך לה שלא כדין על ידי המפקח מר שלום שרמן. טענות אלה אין בידינו לקבל. לתובעת לא נערך שימוע, שכן כאמור לעיל, כלל לא פוטרה. 38. התובעת עתרה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪, אך לא פירטה כל נזק שנגרם לה. זאת ועוד, משטענתה העיקרית ,היא הטענה לפיטורים מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, נדחתה, הרי שלא ברור מה מקור הטענה כי נגרמה לתובעת עגמת נפש ודין הטענה להידחות. דמי הודעה מוקדמת וקיזוז דמי הודעה מוקדמת: 39. כאמור לעיל, הגענו למסקנה כי התובעת התפטרה מתפקידה ולא פוטרה. לפיכך, ברי כי אין התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת. 40. הנתבעת העלתה טענת קיזוז ביחס לדמי הודעה מוקדמת לה היא זכאית לטענתה מן התובעת, אשר התפטרה לפי הנטען ביום 25.6.2008 בכך שפסקה מלהגיע לעבודתה. 41. איננו סבורים כי משהוכח בפנינו כי התובעת התפטרה בשל סוגיית משמרות הבוקר אותה העלתה כבר ביום 14.6.2008 (ולשיטת הנתבעת, ביום 12.6.2008) וכן במכתבה מיום 23.6.2008 (מוצג נ/1) ומכתב ב"כ מיום 25.6.2008, מצאנו כי התובעת יצאה ידי חובת ההודעה המוקדמת ולפיכך, אין מקום להורות על קיזוז. סוף דבר: 42. התובעת זכאית לסכומים האמורים, שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין: א. בגין חמישה ימי הכשרה סך 1,228 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.2006 (מועד תחילת ההעסקה) ועד למועד התשלום בפועל. ב. בגין הפרשי שכר עבודה כמוקדנית סך 5,280 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת עבודתה כמוקדנית, קרי מיום 1.9.2007 ועד למועד התשלום בפועל. ג. בגין דמי נסיעה סך 1,298 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.5.2007 ועד למועד התשלום בפועל. 43. יתר טענות התובעת נדחות, והוא הדין בטענת הקיזוז. 44. בשים לב לתוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו. 45. לסיום נעיר כי במהלך כתיבת פסק הדין הלכה לעולמה ד"ר לילי ניר ז"ל שישבה במותב ופסק הדין ניתן על ידי חברי המותב החוסרים, לאחר שהתקבלה הסכמת הצדדים לכך. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, כג' בשבט תשע"ב, 16 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםמר אריה המר מיכאל שפיצר, שופטנשיא לידהפיטורים אחרי לידהפיטורים