בפסק-דין שניתן ביום 25.12.2012 התקבלו שלושים ושש תביעות מאוחדות ובהן גם התביעה הנדונה (להלן - פסק הדין). ביום 31.1.2012 הגיש המבקש (הנתבע בת"א 4877/09) בקשה לביטול פסק הדין, ככל שהוא מתייחס אליו, מהנימוק שלא ידע על ההליך, אלא רק בדיעבד, וכי עורך הדין שייצג את כל הנתבעים, לרבות אותו, לא הוסמך על-ידו לייצגו. הנתבע מתנגד לבקשה, ומכאן ההחלטה. עיקרי העובדות הרלוונטיות לבקשה 2. בכל שלושים ושש התביעות המאוחדות עתר מינהל מקרקעי ישראל (המשיב בבקשה, שיכונה להלן - המינהל או המשיב) לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים בכל התביעות, כולם תושבי מושב אורה (אגודה שיתופית אורה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, שתכונה להלן - אגודת מושב אורה, מושב אורה או האגודה), להשתמש בלולים שאותם הסבו למטרות אחסנה, ייצור או מסחר. המינהל טען בכל התביעות, כי שימוש זה בלולים מהווה הפרה של חוזה המשבצת, שנחתם בינו לבין האגודה ומהווה הפרה של חובה חקוקה וכן כי שימוש אסור זה מהווה עשיית עושר ולא במשפט. כן עתר התובע לפיצול סעדים, כדי שיוכל לתבוע דמי שימוש בגין שימוש התושבים במשק שלא כדין. בקשתו זו נענתה בהחלטה מיום 23.6.2009 (שניתנה על-ידי כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל). מנגד טענו הנתבעים טענות שונות שלפיהן לטענתם, אין לקבל את התביעות, כמפורט בפסק הדין.   3.        התביעות המאוחדות הוגשו בשלושה מועדים. שתיים-עשרה התביעות הראשונות הוגשו בחודש דצמבר 2008, שתיים ובהן התביעה הנדונה, הוגשו בתחילת שנת 2009 ועשרים ושתיים התביעות הנוספות הוגשו בחודש יולי 2010. בכל שלושים ושש התביעות היו הנתבעים מיוצגים על-ידי עורכי הדין יחיאל גוטמן ויריב גוטמן (להלן - עו"ד גוטמן) אשר הגישו כתבי הגנה ותצהירים בכל התביעות. הם גם הופיעו בקדם המשפט שהתקיים לפניי ביום 26.4.2010 (לאחר שהתביעות הועברו להמשך שמיעתן לפניי) והודיעו שהם מייצגים את כל התובעים, עוד בטרם הוגשו עשרים ושתיים התביעות הנוספות. באותו דיון גם נקבע שכל התביעות תשמענה במאוחד. לאחר שהוגשו התביעות הנוספות, הגיש עו"ד גוטמן כתבי-הגנה גם בעניינן וכל שלושים ושש התביעות אוחדו בהסכמת כל הצדדים. נעיר שרק במועד מאוחר יותר, במהלך שמיעת ההוכחות בתביעות, ביקשו הנתבעים בת"א 21095/09 להחליף את עורך הדין המייצג אותם, אולם פרט לנתבעים אלו שעניינם איננו רלוונטי לבקשה הנדונה, כל הנתבעים היו מיוצגים כאמור, על-ידי עו"ד גוטמן. ההוכחות בכל התביעות נשמעו במהלך חודשים מאי ויוני 2011 ולאחר מכן הוגשו סיכומי טענות הצדדים, בעוד שסיכומי כל הנתבעים הוגשו על-ידי עו"ד גוטמן. ביום 25.12.2011 ניתן פסק-דין, שלפיו כאמור, התקבלו כל התביעות. 4. ביום 31.1.2012 הגיש המבקש את הבקשה נושא החלטה זו, אשר נתמכה בתצהיר שלו, שבה ביקש את ביטול פסק הדין, ככל שהוא מתייחס לתביעה שהוגשה נגדו. בהחלטה מאותו יום התבקשו המינהל (המשיב) ובאי-כוחו המקוריים של המשיב (עו"ד גוטמן) להגיב לבקשה עד יום 9.2.2012. המינהל הגיש את תגובתו בצירוף תצהיר ביום 6.2.2012, ובהתאם להחלטה מיום 12.2.2012 השיב המבקש לבקשה ביום 15.2.2012. ביום 16.2.2012 הגיש המבקש תצהיר נוסף שלו ועוד תצהיר של אחר, שאליו נתייחס בהמשך הדברים. עו"ד גוטמן לא הגיש כל תגובה. נעיר כי בשל תקלה באופן קליטת תגובת המינהל במערכת נט-המשפט, היה קושי בקריאת הכתוב בה, ועותק קריא הוגש רק ביום 21.2.2012 (ראו החלטות מיום 16.2.2012 ו-19.2.2012). עיקרי טענות המבקש בבקשה 5. עיקרי טענות המבקש הן כי לא מסר כל יפויי-כוח לעו"ד גוטמן ולא הסמיכו לייצגו בתביעה הנדונה. כן טען כי מעולם לא קיבל את התביעה לידיו וכי "נודע לו על כך שמתנהל הליך כנגדו רק בדיעבד" (פסקה 2 בבקשה). עוד טען המבקש, כי משנודע לו על התביעה - אך לא ציין מתי היה זה - פנה אל מזכיר המושב, מר רפי דנין, כדי לברר כיצד היה מיוצג מבלי שקיבל את כתב התביעה, ואז נמסרו לו מסמכים שמהם לטענתו, למד שהוגש בשמו כתב הגנה ונוהל הליך שלם לרבות מתן החלטה על פיצול סעדים. עוד אמר לו מזכיר המושב כי "העסק כבר נגמר". בבקשתו חזר המבקש על כך שעל המשיב להציג אישור מסירה על עצם מסירת כתב התביעה לידיו. עוד טען, שההליך כולו בטל מעיקרו וזאת בין השאר, לאור טענות אלו: מעולם לא נפגש עם עו"ד גוטמן; בין הנתבעים שפסק הדין ניתן נגדם, גם שני נתבעים אשר נפטרו זה מכבר, עוד בטרם הוגשו התביעות נגדם; מפסק הדין למד על משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, שעליו לטענתו, כלל לא ידע; בהיותו נתבע, הוא זכאי לקבל את יומו לפני בית המשפט; בניגוד לנטען בכתב ההגנה שהוגש בשמו, למשק 14 שבבעלותו לא ניתן פיצוי כספי עבור מכסת עופות (נעיר כי המשק אינו בבעלות המבקש, אלא רק מוחזק על-ידו); למבקש היתר בניה למבנה שבבעלותו (שוב נעיר, כי אינו בבעלותו, אלא מוחזק על-ידו), כי המבנה מחוץ לחלקה א', כי הוא מצוי בחלקה ב' מחוץ לאזור המושב, וכי אזור זה מיועד לתעשייה ולמלאכה. לכן לטענתו, לא היה מקום לטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כי הבקשות להיתר לא אושרו. 6. הבקשה לביטול פסק הדין נתמכה בתצהיר של המבקש. חשוב להדגיש כי בדומה לבקשה, גם בתצהיר נמנע המבקש במפגיע מלציין מתי נודע לו על התביעה נגדו. כאמור בתצהירו "נודע לי על כך שמתנהל הליך כנגדי רק בדיעבד" (שם, פסקה 2). אמנם משתמע לכאורה, שנודע לו על כך לאחר שכבר הוגש מטעמו כתב הגנה, ואמנם עולה כי התברר לו שנוהל הליך שלם בלא ידיעתו (שם, פסקה 3), אולם מקריאת התצהיר כולו עולה שהמבקש בחר באופן ברור, מובהק ומודע לא לומר באיזה שלב היה ההליך המשפטי בעת שנודע לו עליו וכך גם בחר שלא לומר מתי היה זה. תשובת המשיב (המינהל) 7. בתשובתו טען המשיב, כי הבקשה מהווה ניסיון פסול לניהול "משפט חוזר" תוך הסתמכות על כך שככל הנראה לא נחתמו לעו"ד גוטמן ייפויי-כוח פורמאליים בכתב. אולם לטענתו, המבקש ידע על התביעה סמוך לאחר הגשתה, ידע שהוא מיוצג בפועל על-ידי עו"ד גוטמן ואף קיבל לידיו את כתב התביעה מספר חודשים קודם למתן פסק הדין. רק לאחר שהתביעה נגד הנתבעים ובהם גם המבקש, התקבלה, בחר הוא לנסות להביא לניהול חוזר של התביעה נגדו. בהתנהלות זו יש לטענת המשיב, חוסר תום-לב וניצול לרעה של הליכי משפט. המשיב טוען עוד, כפי שכבר נאמר ובולט לעין, שהמבקש מסתיר את העובדה החשובה ביותר, שהיא המועד המדויק שבו נודע לו על הגשת התביעה נגדו, שהוגשה כשלוש שנים קודם למתן פסק הדין. כן טען, כי טענת המבקש בדבר אי ידיעתו על התביעה תמוהה, במיוחד בשים לב לכך שיו"ר האגודה, מר יגאל אבדר, שהוא אח של המבקש, העיד מטעם כל הנתבעים. בעניין אישור המסירה המבוקש להוכחת המצאת כתב התביעה לידי המבקש, טענת המשיב היא, שכתב התביעה נשלח בדואר רשום אל המבקש, כמו אל יתר הנתבעים. מאחר שעו"ד גוטמן קיבל על עצמו לייצג את כל הנתבעים, לא בדק המשיב בשעתו את נושא אישורי המסירה, ועתה בחלוף זמן, הדבר אינו אפשרי עוד. 8. לעניין ההיבט העובדתי, נתמכה תגובת המשיב בתצהירו של מזכיר מושב אורה מאז שנת 1995, מר רפי דנין. אלו הן אפוא, עיקרי העובדות העולות מתצהירו: כארבעים תביעות נגד תושבי אורה, ובהם גם המבקש, הוגשו עוד בשנת 1999, ובהחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית שבה השתתפו כל הנתבעים, הוחלט שהייצוג יהיה מאוחד על-ידי עו"ד גוטמן. כך גם הוסכם בבית המשפט שהתביעות תאוחדנה. לפי הזכור לדנין, המבקש שהיה אחד הנתבעים אף חתם על ייפוי-כוח לעו"ד גוטמן, שככל הנראה נמצא בתיק התביעה המקורית. תביעות אלו נמחקו בשל חוסר מעש מצד המשיב. בשנים 2009-2008 (וכאמור, גם 2010), הוגשו שלושים וחמש תביעות (יוער שצריך להיות: שלושים ושש) חדשות נגד תושבי אורה, ובהם המבקש, וגם הפעם הוחלט לאחד את הדיון בכל התביעות. באסיפה הכללית מיום 23.11.2009 שוב הוחלט שעו"ד גוטמן ייצג את כל הנתבעים. ביום 23.11.2009 נשלח חוזר אישי לכל הנתבעים, ובהם המבקש, שבו הובא עדכון על ההליכים בתביעות והנתבעים התבקשו להכין שומות פרטניות ביחס לכל נכס. באספה הכללית מיום 18.5.2011 שגם בה נכח המבקש, עדכן יו"ר האגודה, מר יגאל אבדר, אחיו של המבקש, את הנוכחים באשר להליכים בתביעות המאוחדות. ביום 30.5.2011 נשלח חוזר לכל הנתבעים ונקבע מפגש ליום 5.6.2011 למסירת דיווח נוסף בעניין ההליכים בתביעות המאוחדות. המבקש היה נוכח גם במפגש שהתקיים ביום 5.6.2011. בנוסף לכל אלו, כרטיסו של המבקש חויב בתשלום שכר טרחתו של עו"ד גוטמן בכל חודש דצמבר שבשנים 2009, 2010 ו-2011, והמבקש מעולם לא הביע כל הסתייגות על חיוב זה. בחודש יוני 2011 לקראת סיום הדיונים בבית המשפט, הגיע המבקש אל מזכירות המושב וביקש את כתב התביעה שהוגש נגדו, טען כי לא הגיע לביתו והוסיף שבכוונתו להתייעץ עם עו"ד. ביום 28.6.2011 הודיע מר דנין למבקש שכתב התביעה אצלו. המבקש שלח את בנו כדי לקבלו וכתב התביעה שנמסר לידיו. בחודש ספטמבר 2011 שאל מר דנין את המבקש אם עשה משהו עם התביעה, והמבקש השיב לו ש"טרם הספיק לשבת עם עורך דינו". מאז לא שמע דנין דבר מהמבקש בעניין זה. לתצהירו של דנין צורפו המסמכים הבאים: פרוטוקול אסיפה מיום 20.8.2008; הודעה אישית בעניין התביעה שנשלחה אל המבקש ביום 23.11.2009 על-ידי מזכירות המושב; פרוטוקול אספה מיום 18.5.2011; רשימת נוכחים באספה מיום 18.5.2011 שבה מסומן המבקש כנוכח; הודעה שנשלחה אל חברי האגודה בעניין התביעה ביום 30.5.2011 (לא מצוינים שמות הנמענים); רשימת נוכחים באספה מיום 5.6.2011 שבה מסומן המבקש כנוכח; כרטיסי חשבון של המבקש שלפיהם חויב חשבונו בתשלום לעו"ד גוטמן בגין התביעות בדצמבר 2009, בדצמבר 2010 ובדצמבר 2011. 9. לאור האמור בתצהירו של מר דנין טען המשיב, שהמבקש ידע על הגשת התביעה נגדו ועל כך שהוא מיוצג על-ידי עו"ד גוטמן. המבקש גם קיבל את כתב התביעה לידיו כששה חודשים קודם למתן פסק הדין, ולמרות זאת המתין עד לאחר שניתן. המבקש, כך נראה, הסכים לייצוגו על-ידי עו"ד גוטמן ובכל מקרה, חתימה על יפויי-כוח פורמאלי בכתב אינה תנאי ליצירת השליחות. בכל מקרה לטענתו, גם חוסר מעשה מהווה הבעת רצון לייצור יחסי שליחות. לחלופין טען המשיב טענות אלו: אפילו לא הסכים המבקש לייצוגו על-ידי עו"ד גוטמן, הרי שלאור חלוף הזמן מהמועד שידע על כך עד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הוא מנוע מלטעון טענה של היעדר המצאה פורמאלית; אין לקבל את טענות המבקש שבחר להתנער מההליך שהתנהל בעניינו, עד לאחר שנודע לו על קבלת התביעה נגדו; לאור תקנה 481 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן היה להמציא את כתב התביעה אל מזכיר המושב, שאין ספק שקיבל אותו, כך שיש לראות את המבקש כמי שהתביעה הומצאה לו. 10. באשר לטענות לגופה של התביעה טען המשיב, שאין בנטען בבקשה כדי לשנות מתוצאות פסק הדין. אפילו יש למבקש היתר בניה ואישור תכנוני, אין בכך כדי לפטור אותו מקבלת הסכמת המשיב לפעילות הבלתי חקלאית בחלקה שאותה הוא מחזיק. מאחר שהמבקש אינו טוען שקיבל הסכמה לכך או פטור מהצורך לקבלה, אין לו כל הגנה מפני התביעה, כך שממילא אין כל תכלית בביטול פסק הדין. תשובת המבקש לתגובת המשיב 11. בתשובה לטענות המשיב חזר המבקש על עיקרי טענותיו בבקשה והוסיף, שאין מקום לטענת המשיב שכיום לא ניתן לאתר את אישור המסירה להמצאת כתב התביעה. באשר לתצהירו של מר דנין, ביקש המבקש לזמן את מר דנין להיחקר על תצהירו. לעניין המצאת כתב התביעה טען המבקש טענות אלו: רק המצאה מקנה לבית המשפט את הכוח לדון בתביעה; המצאה למזכיר המושב אפשרית רק אם לא ניתן למצוא את הנמען, ולא נטען שלא ניתן היה למצוא את המבקש; המבקש לא חתם על ייפוי-כוח לעו"ד גוטמן בהליך הנדון או בהליך שהיה בעבר, ומעולם אף לא נפגש עימו; בניהול התביעות המאוחדות הייתה לנתבע זכות להגיש תצהיר ולהביע את עמדתו ולטענתו, אף יש לו טענות טובות נגד התביעה שהוגשה בעניינו; בכל מקרה, כדי שעורך-דין יוכל לייצג, נדרש יפויי-כוח בכתב. 12. יום לאחר הגשת התשובה הגיש המבקש תצהיר נוסף מטעמו וכן תצהיר מטעם מר יורם נהרי, חבר המושב. בתצהיר של המבקש חזר הוא על כך שמעולם לא קיבל את כתב התביעה, שעו"ד גוטמן לא ייצג אותו בתביעה שהוגשה בשנת 1999 ושלא חתם על יפויי-כוח המסמיך אותו לייצגו. על ההליך נודע לו בדיעבד, לאחר שהתלווה לחבר מושב בשם יורם נהרי, אל אסיפת חברים שהייתה במושב בחודש יוני 2011. עוד טען, שבחודשים יולי ואוגוסט 2011 שהה בחו"ל (הגם שלא תמך זאת בדבר), וכן כי לטענתו, מר דנין מבקש לכסות על מחדליו בתצהיר שנתן. בעניין החיובים לעו"ד גוטמן בכרטיס החבר שלו טען, שעו"ד גוטמן נותן למושב שירותים משפטיים שונים, ולכן לא ידע עבור מה החיוב. בתצהירו של יורם נהרי נאמר שכחצי שנה לפני שניתן פסק הדין התקיימה אסיפת חברים בעניין התביעות, ובדרכו אליה קרא למבקש להצטרף אליו. לדבריו, המבקש לא גילה עניין בכך, אך שכנע אותו להצטרף. המבקש הגיע ועזב לאחר כחצי שעה. "לאחר מכן הסתבר שגם אבישי נתבע". נמצא אפוא, שגם בתשובה וגם בתצהירים שצורפו אליה, מעלים המבקש באופן בולט ומכוון את המועד שבו נודע לו על התביעה שהוגשה נגדו. דיון 13. לא ראיתי צורך לקיים דיון שבו יוכלו הצדדים לחקור את המצהירים בחקירה נגדית. הטעם לכך הוא שלצורך החלטה זו, אניח שיש לפניי רק את התצהירים שהגיש המבקש. אף מעבר לכך, אניח כי אין לפניי את תצהירו של מר דנין, מזכיר המושב, שהוגש מטעם המשיב, אולם הנחה זו היא על בסיס העובדה שהתצהיר כן היה מונח בפני המבקש בעת שהגיש את תצהירו השני. 14. הקורא את שני תצהיריו של המבקש - וכך גם אני - מתקשה להתנער מהתחושה שהם רחוקים מלהיות תמי-לב וכי הם נגועים בחוסר ניקיון כפיים חמור, אם לא מעבר לכך. כל זאת בלשון המעטה. כל הקורא את שני תצהיריו של המבקש - וכך גם אני - מתקשה שלא לראות באופן בולט וניכר את מה שאין בתצהירים. מה שהוחסר מהתצהירים כל כך בולט וזועק, עד כדי כך שבאופן מרשים, בולט יותר וניכר יותר ממה שיש בהם. ובכן, מה שיש בתצהירים אינו אלא חזרה על כך שהמבקש לכאורה לא ידע על התביעה נגדו, אלא בדיעבד - מבלי לומר מתי ידע - כי לא חתם על יפויי-כוח לעו"ד גוטמן וכי הוא מבקש שיוצג לו אישור מסירה על המצאת התביעה לידיו. זאת בהתעלם מהעובדה שידע, גם אם בדיעבד, על הגשתה. מה שאין בתצהירים הוא מתי בדיוק נודע למבקש על הגשת התביעה נגדו. אפילו בתצהיר הנוסף, שהגיש בתגובה לתצהירו של מזכיר המושב מר דנין, לא טרח המבקש לומר זאת. כל שהיה לו לומר, הוא אמירה לא רלוונטית על כך שהיה בחו"ל בחודשים יולי ואוגוסט 2011, מבלי לתמוך זאת בדבר. 15. המסקנה האחת והיחידה המתבקשת מכל המלל הרב - שהחסר בו כאמור, עולה על המצוי בו - היא שהמבקש ידע גם ידע על התביעה נגדו זמן רב קודם למתן פסק הדין, אך בחר לשבת באפס מעשה ולהמתין לתוצאותיה. המבקש שידע היטב שהוגשה נגדו תביעה זמן רב קודם למתן פסק הדין - ואף לא הכחיש זאת ובאופן בולט וחסר תום-לב לא אמר ממתי נודע לו על התביעה - חיכה לראות, שמא התביעה תידחה. רק לאחר שהתביעה נגדו התקבלה, בחר להגיש את הבקשה הנדונה. נזכיר גם, שהמבקש בחר להתעלם בתצהיריו מכל אסיפות החברים שבהם נכח ושבהם נמסרו עדכונים על ניהול התביעות. המבקש גם בחר להתעלם מכך שהרוח החיה מטעם הנתבעים, מי שנכח בכל הדיונים ואף נתן תצהיר בשם הנתבעים, היה יו"ר האגודה, שהוא אחיו, מר יגאל אבדר. גם ההתעלמות מכל אלו, בשעה שמבקש בחר להגיש תצהיר נוסף מטעמו בתגובה לתצהירו של מר דנין ולתגובת המשיב, זועקת בקול רם ויש לה משמעות רבה. רבה מאד. 16. באשר לטענת המבקש בדבר היעדר ייפוי-כוח חתום מטעמו, הרי שאין צורך בייפוי-כוח חתום מטעם בעל הדין, כדי שבא-כוחו ייצגו. תקנה 472 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שתוקנה בשנת 2004 ובשנת 2005 (ק"ת מס' 6352 מיום 14.12.2004 עמ' 202 - תק' (מס' 2) תשס"ה-2004; ק"ת מס' 6388 מיום 31.5.2005 עמ' 658 - תק' (מס' 3) תשס"ה-2005), קובעת במפורש כי די בהודעת עורך הדין על כך שיש בידיו יפויי-כוח מטעם בעל הדין. כאמור בעניין זה בספרו של א' גורן (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, בעמ' 703): "התקנה החדשה הסתפקה בכך כי עורך הדין הודיע בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש שיש בידיו יפויי כוח מטעם בעל הדין ... הוראת תקנה 472 היא הוראה דיונית העלולה לבסס מניעה לפעולתו של עורך הדין בבית המשפט, אך אין בה כדי לפגום ביחסי השליחות". המבקש חזר וטען כי מעולם לא חתם על ייפוי-כוח לעו"ד גוטמן וכי מעולם לא נפגש עימו. אולם כפי שכבר נאמר, גם בעניין זה בחר המבקש שלא לומר את אשר התבקש. גם הדברים אשר לא אמר, זועקים יותר מהדברים הלא רלוונטיים שבחר כן לומר. למרות התצהיר הנוסף שהגיש המבקש, שנועד לכאורה, להוות תגובה לתצהירו של מר דנין, בחר המבקש להתעלם באופן בוטה - שלא לומר מביך - מהנטען בתצהירו של דנין כי ההחלטה שעו"ד גוטמן ייצג את כל הנתבעים התקבלה באסיפה כללית שבה נכחו הנתבעים ובהם גם המבקש. די בבחירת המבקש להתעלם מעובדה זו כדי להסיק את המסקנה המתבקשת, שהיא שאף אם לא חתם על ייפוי-כוח לעו"ד גוטמן, הרי שהסכים ליפות את כוחו לייצגו בתביעה, יחד עם שאר הנתבעים. שאם לא כן, תמוה מאד, על שום מה התעלם "בקול רם" מעובדות חשובות אלו. לכך גם מתווספת עובדה נוספת והיא העובדה שהמבקש שילם לעו"ד גוטמן שכר-טרחה, בשלושה תשלומים אשר שולמו בחודשי דצמבר בשנים 2009, 2010 ו-2011. איני מקבלת את הסברו של המבקש, כי לא ידע עבור מה התשלום וכי שיער שמדובר בעניינים אחרים, ביודעו שעו"ד גוטמן מייצג את המושב במספר עניינים. ראשית, די בעצם התשלום כדי להוות הסכמה לתשלום ולייצוג. שנית, בכרטיס חיוביו של המשיב מחודש דצמבר 2009 נכתב שהתשלום עבור "תביעות מ..." (לא קריא), תשלום עבור "תביעות ממ" מחודש דצמבר 2010 ותשלום עבור "תביעות מי" מחודש דצמבר 2011. לא מדובר בתשלום שכר-טרחה כללי, אלא בתשלום עבור ייצוג בתביעות. 17. לעניין היעדר אישור מסירה על המצאת התביעות, הסברו של המשיב בעניין זה מניח את הדעת. לא זו בלבד, אלא שאילו המבקש היה באמת מוטרד מהיעדר אישור מסירה, היה צריך להזדעק על כך מיד כששמע על התביעה לפני חודשים רבים, ולא רק לאחר שהתביעה נגדו התקבלה. משעה שהתובע ידע על התביעה נגדו ולא עשה דבר, אין הוא יכול עוד להיתלות בהיעדרה של המצאה כדין ואף אין הוא יכול לטעון כי לא היה לו יומו בבית המשפט. בעניין זה, אין לנו אלא להביא מדבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן, פ"ד נט(2) 440 (2004), פסקה 6, שאליהם הפנה המשיב בתגובתו: "אכן, ניתן לראות את כלל 'הידיעה' כחריג לכלל 'ההמצאה', אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם ועל-פי תכליתם האמיתית... החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי-דין לבעלי-הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם ... כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה, עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלוונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. העדפת כלל 'ההמצאה' על כלל 'הידיעה' בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל-הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה... הדבר עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל-הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב-בי-הדין העומד בבסיס ההליך. העדפת כלל 'הידיעה' על פני כלל 'ההמצאה' בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות - עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן הזדמנות מלאה לבעל-הדין שקיבל לידיו בפועל את כתב-בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על-פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל-הדין שכנגד להתגונן כראוי בטרם תחלוף תקופה ארוכה שבעטייה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהימנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן". אם נסכם את הדברים, הרי שמשידע המבקש על התביעה נגדו, הוא מנוע מהעלאת טענה המבוססת על היעדר המצאה פורמאלית, ככל שאמנם לא הייתה כזו. בנסיבות אלו, אין בטענתו אלא משום חוסר תום-לב ובכל מקרה, אין הוא יכול לטעון שנפגעה זכותו שיהיה לו יומו בבית המשפט. 18. לבסוף ולמעלה מן הצורך נעיר, כי אפילו היה מבוטל פסק הדין, הרי שלנוכח טענות המבקש, סיכויי הגנתו קלושים, אם בכלל, וממילא יש להניח שטענותיו היו נדחות. כפי שטען בא-כוחו של המשיב בצדק, אפילו אמנם יש למבקש היתר בניה ואישור תכנוני, אין בכך כדי לפטור אותו מקבלת הסכמת המשיב לפעילות הבלתי חקלאית בחלקה שאותה הוא מחזיק. המבקש לא טען שקיבל הסכמה לפעילות הלא-חקלאית בחלקה שבחזקתו, ולפיכך ממילא שאין לו הגנה מפני התביעה. כל זאת מן הטעמים אשר פורטו בהרחבה בפסק הדין. 19. מכל הטעמים האמורים, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב ובשכר-טרחת עורך-דינו בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ט בשבט תשע"ב, 22 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. כלל הידיעה / כלל ההמצאההמצאת כתבי בי דין