התפטרות בלי הודעה מראש

התפטרות בלי הודעה מראש זוהי תובענה לתשלומם של פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, דמי מחלה, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. רקע עובדתי 1. הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל כדין ועיקר עיסוקה הינו ייצור עוגיות ודברי מאפה. 2. התובעת הועסקה אצל הנתבעת כאופה החל מחודש דצמבר 2001. בתחילת העסקתה עבדה התובעת במפעל הנתבעת ברמת פולג, כאשר בחודש יולי 2004 הועברה לעבוד בחנות הנתבעת בנתניה. 3. מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים שנוי במחלוקת. התובעת טוענת כי פוטרה על ידי הנתבעת במכתב מיום 15.12.08 כאשר פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 20.2.09, מועד בו הסתיימה תקופה בה שהתה בחופשת מחלה. ואילו לטענת הנתבעת יחסי העבודה הסתיימו כבר ביום 15.12.08 , עת התובעת החליטה על דעת עצמה שלא להגיע לעבודה ובכך למעשה התפטרה. 4. אין חולק כי ביום 15.12.08 הוצא לתובעת מכתב הנושא כותרת "הודעה על הפרת משמעת חמורה והודעה על התפטרותך" (נספח ת/7 לתצהיר התובעת). במכתב זה צוין כי עקב מחדלי התובעת נשללה תעודת הכשרות של הנתבעת, כי עקב מחדל זה הודיע מנהל הנתבעת לתובעת ביום 14.12.08 כי היא נדרשת להתייצב לעבודה במפעל עצמו במקום בחנות, כי התובעת סירבה להיענות לדרישה זו ועזבה את משרדי הנתבעת ולפיכך מעשיה מהווים מעשה התפטרות והיא נדרשת לשוב לעבודה לאלתר. טיעוני התובעת 5. התובעת טוענת כי פוטרה על ידי הנתבעת בתקופת שהותה בחופשת מחלה, באמצעות מכתב הנתבעת מיום 15.12.08. התובעת מציינת כי פיטוריה נעשו על רקע מחלתה, העובדה כי ביקשה להיעדר מעבודתה בימי שישי עקב קבלת טיפול כימותרפי והעובדה כי דרשה באמצעות ההסתדרות לשלם לה דמי הבראה עבור כל תקופת עבודתה. לפיכך תובעת היא פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין מחמת הפלייתה על רקע מצב בריאותה. לגרסת התובעת בנוסף לשכר המצוין בתלושי השכר, קיבלה לידה חלק מהשכר החודשי בגובה של 700 ₪ לערך במזומן ועל כן יש לחשב את שכרה על פי המופיע בתלוש השכר בצירוף סכום של 700 ₪. 6. התובעת טוענת כי לא שולמו לה מלוא דמי המחלה להם היא זכאית. לטענתה על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף האפייה ו/או צו ההרחבה שהוצא מכוחו, היה על הנתבעת לבטחה בביטוח דמי מחלה במסגרת קרן מבטחים ומשלא עשתה כן עליה לשלם לתובעת דמי מחלה בהתאם להוראות תקנות מבטחים. 7. לטענת התובעת הנתבעת נהגה להפחית מדי פעם את שכרה, מבלי שנתנה הסכמתה לכך ולפיכך היא תובעת הפרשי שכר. בנוסף לטענתה שולמו לה החזרי הוצאות נסיעה חלקיים בלבד ועל כן היא תובעת הפרשים גם בגין רכיב זה. 8. התובעת מציינת כי בתום עבודתה אצל הנתבעת לא שולם לה פדיון חופשה בגין 14.74 ימי חופשה לא מנוצלים. 9. עוד לטענתה על פי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה היה על הנתבעת לבטחה בקרן פנסיה. מלא עשתה כן ולא ביטחה את התובעת על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגובה ההפרשות. טיעוני הנתבעת 10. הנתבעת טוענת כאמור, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו כבר ביום 15.12.08, וכי אישורי המחלה שהציגה התובעת לתקופה שמיום 15.12.08 הוצאו רק בדיעבד תוך ניסיון להונות את הנתבעת. הנתבעת מציינת כי התובעת הועסקה בעבודה קלה וללא מאמץ ואף רופאה תעסוקתית אישרה את המשך עבודתה של התובעת. כמו כן מציינת הנתבעת כי לא קיבלה לידיה את מכתב ההסתדרות בדבר הדרישה לתשלום דמי ההבראה וכי אלו נכללו במסגרת שכרה הכולל של התובעת. 11. לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שהתפטרה ללא כל הודעה מוקדמת, וזאת למרות שנאמר לה במפורש שמקום עבודתה ממתין לה. לפיכך היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים והיא זו שחייבת בתשלום תמורת הודעה מוקדמת לנתבעת. 12. באשר לדמי המחלה- טוענת הנתבעת כי אלו שולמו לתובעת בטעות וממילא לא היו מגיעים לה. הנתבעת טוענת כי כל שכרה שולם לתובעת כדין וכך גם החזרי ההוצאות ששולמו בהתאם לכרטיס "חופשי חודשי" ולראיה התובעת מעולם לא טענה אחרת. 13. הנתבעת מכחישה זכאותה של התובעת לפדיון חופשה ולהפרשות לפנסיה ומכל מקום לטענתה יש לקזז כל סכום שייפסק לתובעת מסכום דמי ההודעה המוקדמת ומגובה הנזקים שגרמה התובעת המוערך בסכום של 28,000 ₪. דיון והכרעה נסיבות סיום העסקתה של התובעת 14. כאמור, חלוקים הצדדים באשר למועד סיום עבודתה של התובעת ונסיבות סיום העסקתה. הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה ביום 15.12.08 " מועד בו חדלה להגיע למקום עבודתה ללא כל סיבה". (סעיף 3 לתצהיר הנתבעת), ואילו התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה במכתב הנתבעת מיום 15.12.08, כאשר פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 20.2.09, מועד בו סיימה את חופשת מחלתה. 15. מכתב הנתבעת (ת/7) הוצא לתובעת ביום 15.12.08, מועד בו החלה התובעת לשהות בחופשת מחלה - כך על פי אישורי המחלה שהוצגו (נספח ת/5) . במכתב הגדירה הנתבעת את התנהגותה של התובעת כ"הפרת משמעת חמורה" ואת סירובה של התובעת להתייצב לעבודה במפעל כ"התפטרותה" מעבודתה. בחקירתו הנגדית אישר מנהל הנתבעת מר עמר אדי כי המכתב התייחס לסוגיית אי הגעתה של התובעת לעבודה ולא לנושא שלילת תעודת הכשרות בשל מחדלי התובעת (עמ' 12 ש' 28). עוד אישר העד כי מבחינתו ההתפטרות נכנסת לתוקף אחרי שבוע או שבועיים שהעובד לא מגיע לעבודה (עמ' 13 ש' 12). 16. בהתייחס לאישורי המחלה שהציגה התובעת טענה הנתבעת כי אלו הוצאו "בדיעבד" ועל מנת להונות את הנתבעת. בענייננו צירפה התובעת לתצהירה 3 תעודות מחלה, חתומות על ידי רופא של קופת חולים לאומית (ראה: נספחים ת/5-ת/6 לתצהיר התובעת) לתקופה שמיום 15.12.08 ועד ליום 20.2.09. אכן תאריך ההדפסה המופיע על שתי התעודות הראשונות הוא יום 11.1.09, דהיינו שבועיים לאחר המועד בו התחילה חופשת המחלה. אלא שהתובעת הסבירה כי ביום 15.12.08 חשה ברע ופנתה לרופאת המשפחה שלה ד"ר יודין ראיסה אשר הפנתה אותה לרופא תעסוקתי (ת/4) ואף הוציאה לה אישור מחלה בזמן אמת לתקופה שמיום 15.12.08 ועד ה- 19.12.08. אישור זה כמו גם האישור שמיום 21.12.08 ועד ליום 21.1.09 מסרה לטענתה לידי עובד החנות בשם ברוך על מנת שיעבירו למעביד. התובעת טוענת כי מכיוון שלא שמרה לעצמה העתק, ולכן לצורך הגשת התביעה פנתה לקופת החולים וביקשה לקבל העתקים. בתקופה זו ד"ר יודין הייתה בחופשה והרופא המחליף הוציא העתקי אישורים ולכן תאריך ההדפסה המופיע על גביהם הינו 11.1.09. 17. בהינתן כי הנתבעת לא סתרה את נכונות האמור בתעודות הרפואיות הנ"ל, אין בידינו לקבוע, כטענת הנתבעת, שמדובר בהונאה ו/או בהוצאת אישורי מחלה בדיעבד שלא כדין. הנתבעת לא זימנה לעדות את העובד שלה ברוך, על מנת שיזים את טענות התובעת כי מסרה בידיו את אישורי המחלה המקוריים, וזאת יש לזקוף לחובתה. 18. יתרה מכך. חיזוק לגרסת התובעת כי אישורי המחלה נמסרו לנתבעת בזמן אמת אנו מוצאים בעובדה כי הנתבעת עצמה שילמה לתובעת תשלומים בגין דמי מחלה הן בחודש 12/08, הן בחודש 1/09 והן בחודש 2/09 (ראה תלושי השכר לחודשים אלה - ת/1). בעובדה זו יש להעיד כי בזמן אמת קיבלה הנתבעת את אישורי המחלה האותנטיים ואף שילמה דמי מחלה על פיהם. 19. טענת מנהל הנתבעת כי דמי המחלה שולמו לתובעת בטעות וכשמאזן ימי המחלה שלה היה במינוס נטענה רק בדיעבד ומבלי שנתמכה בראייה כלשהי דוגמת עדות מנהלת החשבונות שעל פי הנטען, היא זו שחישבה את דמי המחלה ו/או בדרך של הצגת מאזן ימי מחלה שנתי ברור. (מהרישום לגבי דמי מחלה בתלושי השכר לא ברור כיצד בוצע המאזן, כאשר ישנם חודשים בהם נוצלו ימי מחלה ואילו התשלום הוא במינוס, לדוגמה תלושי שכר לחודשים 12/05- 2/06. מה גם שעד לחודש 12/05 לא בוצע כל רישום בתלוש בגין ימי מחלה) . 20. זאת ועוד - הרי שאם התפטרה התובעת עוד ביום 15.12.08 משלא התייצבה לעבודה- מדוע המשיכה הנתבעת להוציא לתובעת תלושי שכר עד לחודש פברואר 2009 ולשלם לה דמי מחלה? הנתבעת לא סיפקה תשובה כלשהי לשאלות אלה. ייאמר עוד כי אף לשיטת הנתבעת במועד הוצאת המכתב - היה זה היום הראשון להיעדרות התובעת מהעבודה. לפיכך טענת הנתבעת כי היא "רואה" בהיעדרות מהעבודה (למשך יום אחד) משום התפטרות אין בה כל ממש. 21. הלכה פסוקה היא כי : "המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמרי ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן... אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד. כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות...' (דב"ע לב/58-3 רשות השידור-מאיר אשל, פד"ע ד' 298, 302)... כשם שעובד אינו יכול ל"הכתיב" למעבידו, כי במידה וינקוט, או יימנע מלנקוט בפעולה זו או אחרת, הוא יראה עצמו כמפוטר, כך אין המעביד יכול ל"יצור" מראש, מעשה התפטרות רצוני מצד העובד, במידה וינקוט העובד בפעולה מסוימת". (דב"ע נז/3-39 בביוב נ. גפן, מיום 2.6.97). בענייננו לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת הביעה כוונתה המפורשת לסיים עבודתה אצל הנתבעת, לא ביום 15.12.08 ולא במועד מאוחר יותר. לפיכך אנו מקבלים את גרסת התובעת וקובעים כי היא פוטרה. 22. בע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ בניהול מיוחד נ' לסלי פנחס וניט ושופרסל בע"מ, מיום 7.12.08, קבע בית הדין הארצי כי המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה. עוד נקבע בפסיקה כי מטרתה של ההודעה המוקדמת לפיטורים היא שלעובד תהיה אפשרות לחפש עבודה אחרת במהלך תקופת ההודעה, כשהוא עדיין עובד ועדיין מקבל משכורת (דב"ע לז/78-3 עיריית רמת גן נ' מינץ, פד"ע ט 23). 23. סבורים אנו, כי חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת ובין חופשת מחלה לה זכאי עובד, נוגדת הן את תכליתה של הזכות להודעה מוקדמת, והן את תכלית הזכות לחופשת מחלה בתשלום. לפיכך מסקנתנו היא כי מועד סיום יחסי עובד- מעביד בין הצדדים, הינו ה- 20.2.09, מועד בו הסתיימה חופשת המחלה של התובעת, בהתאם לאישורים שהוצגו בפנינו. 24. משקבענו כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת שקמה לה הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים. התובעת טענה כי שכרה שולם לה בשני חלקים- חלק אחד בתלוש השכר והחלק השני- במזומן כאשר היא מצרפת לתצהירה פתקים עליהם נרשמו הפרשים במזומן - ת/2. 25. על פי ההלכה הפסוקה נטל הראיה לשיעור שכר עבודה מוטל על כתפיו של התובע (דב"ע נד / 3-23 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח' ,פד"ע כו, 552). עוד נקבע כי "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח מעדויות אמינות אחרת" (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19). אנו סבורים כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח טענתה. התובעת צירפה פתקים אשר אינם נושאים את שמה . כמו כן דוחות נוכחות אשר אליהם צורפו אותם פתקים אינם שייכים במרביתם לתובעת ונושאים שמה של עובדת אחרת בשם יפרח אילנית (יצוין כי התובעת אף צירפה דוחות ופתקים לתקופה שקדמה לחודש 12/01- דהיינו לתקופה בה כלל לא עבדה בנתבעת- עמ' ראשון לת/2) . התובעת לא הגישה שום מסמך, כדוגמת הפקדות לחשבון הבנק, להוכחת טענתה בדבר תשלומים ששולמו לה במזומן. 26. לאור האמור, אנו קובעים כי שכרה של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא כמשתקף מתלושי השכר בלבד (23 ₪ לשעה במועד סיום יחסי העבודה). בהתאם לכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים כדלקמן: 3,616 ₪ (שכרה הממוצע החודשי בשנה האחרונה לעבודתה) X 86.5/12 = 26,065 ₪. בנוסף זכאית התובעת לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בסך - 3,616 ₪. מעבר לאמור לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הנסיבות שפורטו לעיל באשר להפסקת העבודה אינם מלמדים על פיטורים שלא כדין. הפרשי דמי מחלה 27. טוענת התובעת כי מאחר והנתבעת לא מילאה אחר חובתה על פי הוראות צו ההרחבה בענף האפייה ולא ביצעה הפרשות עבור התובעת לביטוח דמי מחלה, דמי המחלה ששולמו לה בגין תקופת המחלה האחרונה, היו נמוכים מדמי המחלה המגיעים לה על פי תקנות מבטחים, להם היתה זכאית לו נערך לה ביטוח דמי מחלה בהתאם להוראות צו ההרחבה. 28. לא בכתב התביעה, לא בתצהיר ולא בסיכומים מפנה התובעת למקור החובה לה היא טוענת ולפיה הייתה הנתבעת חייבת בהבטחת זכויותיו לתשלום דמי מחלה במבטחים.   עיון בצו ההרחבה בענף האפייה מגלה, כי אין הצו מטיל על הנתבעת חובה כאמור. כך קובע סעיף 16 לצו ההרחבה תחת הכותרת "ביטוח מחלה": "כדי להבטיח לפועלים, חברי קופת חולים, דמי מחלה מתאימים במקרה מחלה, ישלמו המעבידים לקופת החולים של ההסתדרות הכללית 2.5% משכר העבודה הכולל של העובדים, שלא יעלה על 47 שעות לשבוע. הפועלים יקבלו את דמי המחלה מקופת החולים בהתאם לתקנונה".   29. משלא הוכיחה התובעת את המקור לזכות לה היא טוענת לפיה הייתה הנתבעת חייבת להבטחת זכויותיו לתשלום דמי מחלה במבטחים, דין התביעה לפיצוי בגין הפגיעה בזכויותיה בשל אי ביטוח כאמור - להידחות. הפרשי שכר 30. טוענת התובעת כי הנתבעת נהגה מפעם לפעם להפחית את שכרה, מבלי שנתנה הסכמתה לכך. כך לטענתה למשל בחודש יולי 2002 חושב שכרה על בסיס תעריף יומי בסך 153.48 ₪. ואילו חודש לאחר מכן הורד שכרה היומי לכדי 135.8 ₪. ובאופן דומה שכרה שעמד בחודש אוגוסט 2005 על סך 187.04 ₪ ליום הופחת חודש לאחר מכן לכדי 152 ₪. 31. עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי אכן שכרה היומי הנקוב בתלוש השתנה מידי פעם. עם זאת - חרף העדר הסבר מטעם הנתבעת - שוכנענו כי במהלך שנות העבודה לא היו לתובעת טענות באשר לכך. התובעת ציינה במפורש כי היתה מקבלת את תלושי השכר שלה מידי חודש ולא היו לה תלונות (עמ' 4 ש'13-15) ואף לא אמרה למנהל הנתבעת במהלך השנים שלא משלמים לה כמו שצריך (עמ' 5 ש' 10-11). בנסיבות אלו לא שוכנענו, כי נגרע משכרה של התובעת בגין הרישום האמור בתלושי השכר ועל כן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות נסיעה 32. לטענת התובעת החזרי הוצאות נסיעה לכל אורך תקופת עבודתה שולמו לה בחסר. התובעת צירפה לתצהירה פירוט תעריפי "חופשי חודשי" לתקופות שונות (נלקח מאתר "אגד" - ת/10) ובהסתמך על כך ערכה תחשיב בגין זכאותה להפרשים בגין רכיב זה- ת/9. הנתבעת טוענת מנגד כי דמי הנסיעות הוחזרו לתובעת כדין ובהתאם לקבלות שהציגה בזמן אמת, וכי התובעת במשך כל תקופת עבודתה מעולם לא הלינה על כך. 33. משפירוט תעריפי הנסיעה שצירפה התובעת לתצהירה מתייחס לתקופה החל מחודש יולי 2004 ומשלא הציגה התובעת קבלות בגין נסיעות מזמן אמת, לא נוכל לפסוק לתובעת הפרשים בגין החזרי הוצאות נסיעה שבוצעו עד למועד זה. 34. על פי לוח מחירי "חופשי חודשי"- אגד אשר היה בתחולה מה- 1.7.04 עלות כרטיס חופשי חודשי נתניה (מקום העבודה)- חדרה (מקום מגורי התובעת) עמד ע"ס 250 ₪. החל מחודש 1.7.08 (כך על פי הראיות שהוצגו בפנינו) עלה תעריף הכרטיס לכדי 264 ₪. 35. בהתאם לכך לתקופה שבין יולי 2004 ועד יולי 2008 זכאית התובעת להפרשים בגין החזרי הוצאות נסיעה בסך: 1,444 ₪ ולתקופה שמחודש יולי 2008 ועד נובמבר 2008 בסך: 85 ₪. (בחודש דצמבר עבדה התובעת מחצית החודש ולכן אינה זכאית להחזר הוצאות נסיעה בגין חודש מלא). סה"כ זכאית התובעת להפרשים בגין רכיב זה בסך 1,529 ₪. דמי הבראה 36. התובעת טוענת כי בכל תקופת עבודתה לא שולמו לה דמי הבראה והיא מכחישה את טענת הנתבעת כי סוכם עמה על כך ששכרה יכלול דמי הבראה. משהועלתה טענת הגנה בדבר שכר כולל, מוטל הנטל להוכיחה על כתפי הטוען לה - וזאת לא עשתה הנתבעת, משאין בידה ולו ראיה ממשית אחת מזמן אמת בדבר סיכום שכר כולל עם התובעת, אין אנו מקבלים עמדה זו של הנתבעת. 37. אשר על כן, ותביעה בגין תשלום דמי הבראה הוגשה לראשונה עוד ביום 18.1.09 בטרם הסתיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים ,זכאית התובעת ע"פ התחשיב שהוגש מטעמה (ראה כתב התביעה מיום 18.1.09) ואשר לא נסתר לסך של 14,095 ש"ח ₪, בגין דמי הבראה. פדיון חופשה שנתית 38. על פי מאזן ימי החופשה המופיע על גבי תלושי השכר של התובעת, במועד סיום יחסי העבודה עמדו לזכות התובעת 14.74 ימי חופשה שלא נוצלו. אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובעת פדיון חופשה בגין אותם ימים (סעיף 54 לסיכומי הנתבעת) . לפיכך זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה בסך 2,132 ש"ח (144.64 ש"ח ליום X 14.74 ימים). פיצוי בגין אי הפרשה לגמל 39. התובעת דורשת לקבל פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות ע"י הנתבעת לקרן הפנסיה "מבטחים" לכל אורך תקופת עבודתה וזאת בהסתמך על הוראות ההסכם הקיבוצי בענף האפייה, ו/או צו צו הרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) (ילקוט הפרסומים 1292 מיום 31.7.66), אשר מחייב את המעסיק להפריש לקרן פנסיה סכום השווה ל - 6% מהמשכורת. זכאותה של התובעת בעניין זה הוכחשה ע"י הנתבעת . הנטל להוכיח טענה בדבר חלות הסכם קיבוצי, שהיא טענה שבעובדה, מוטל על העובד. בענייננו לא הוכיחה התובעת חלותו של ההסכם הקיבוצי על הנתבעת. 40. על אף האמור לעיל, קיימת חובה של הנתבעת לבצע הפרשות לפנסיית יסוד. חובה זו נקבעה במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) , שהוראותיו הורחבו בצו ההרחבה בדבר הנהגת פנסית זקנה משלימה (יסוד) והוחלו על כלל העובדים והמעבידים בענפי התעשייה, המלאכה ובתחנות הדלק. 41. השאלה העומדת להכרעתנו בענין זה היא האם חל על יחסי העבודה שבין הצדדים צו ההרחבה בדבר פנסיית יסוד, צו ההרחבה חל על פי הנאמר בו - "על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות דלק...". באשר לשאלת תחולת צו ההרחבה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי: "בצו ההרחבה מדובר ב"תעשיה, מלאכה ותחנות דלק", ללמדך שמנסח הצו ראה להתייחס לסוגי מפעלים ולא לסוגי עובדים ומעבידים. התייחסות זו אינה פסולה, כי בעקיפין מגדירה היא את סוגי העובדים והמעבידים במשמעות של עובדים במפעלים שבמסגרת הסוג, ומתיישבת היא עם הגישה "המפעלית" בתחום יחסי עבודה בישראל". (דב"ע לו/6-5 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' סקילי, פד"ע ח' 321). 42. מכאן, שעל התובעת היה להוכיח כי מפעלה של הנתבעת משתייך לקטגוריה של תעשיה או מלאכה. הלכה פסוקה היא כי שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, 160). לעניין זה ניתן להיזקק לספר הסיווג האחיד של משלחי יד ולספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (עניין סקילי, בעמ' 5; דב"ע נו/272-3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז). לאחר עיון בספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 תחת הכותרת "תעשייה" מצאנו כי מפעלה של הנתבעת משתייך לענף תעשיית המזון- מוצרי קונדיטוריה (ענף 1470). ומכאן כי צו ההרחבה חל בענייננו (ראה גם דב"ע נו/3-27 חאלד אגרבייה נ' יצחק יצחקוב, מיום 24.7.96). לפיכך ומשלא הפרישה הנתבעת עבור התובעת לקרן פנסיה עליה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה לפי החישוב הבא: 6% X 3,616 ₪ X 84 חודשים = 18,224 ₪. סיכום 43. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 26,065 ₪. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,616 ₪. דמי נסיעה בסך 1,529 ₪. דמי הבראה בסך 14,095 ₪. פדיון חופשה שנתית בסך 2,132 ₪. פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 18,224 ₪. סה"כ 65,661 ₪. לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.2.09 ועד ליום התשלום בפועל. אין אנו מחייבים את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר או בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים הואיל ושוכנענו בקיום מחלוקת של ממש באשר לזכויות אלו. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. התפטרות