התיישנות תביעה נגד בנק

התיישנות תביעה נגד בנק
לפני שתי בקשות, אחת מכל אחד מהנתבעים, בנק לאומי ובנק הפועלים, לסילוק התביעה נגדם על הסף. הטענה העיקרית של שני הנתבעים היא התיישנות התביעה, ולפיכך ידונו הבקשות ביחד.


א. התביעה נשוא הבקשות .
התובעים, חברה העוסקת בעבודות חשמל (להלן: "התובעת"), ובעל השליטה בה ומנהלה (להלן: "התובע"), הגישו את התביעה שבכותרת נגד הנתבעים ביום 19.6.11.

בכתב התביעה נטען כי התובעת ביצעה עבודות כקבלן משנה עבור חברת ש.י.ל תכנון וביצוע בניה הנדסית (להלן: "חב' ש.י.ל"), שהיתה קבלן ראשי בביצוע פרויקט בישוב אלעד. לטענתם, שימשו הבנקים הנתבעים (להלן: "הנתבעים" או "הבנקים") כבנקים מלווים לפרויקט, העמידו לחב' ש.י.ל אשראי למימון הפרויקט, והכירו היטב את חב' ש.י.ל ואת פעילותה.

חב' ש.י.ל שילמה לתובעת, בגין העבודה, תמורה על-פי קצב התקדמות העבודה, בצ'קים מעותדים סחירים, כדי שהתובעת תוכל לקבל כנגדם אשראי.

לטענת התובעים, טרם שהתובעת התקשרה בהסכם עם חב' ש.י.ל, בדקו התובעים עם בנק לאומי, אם יוכלו לקבל ממנו אשראי כנגד צ'קים מעותדים של חב' ש.י.ל, והבהירו שאם לא כן - לא תתקשר התובעת בהסכם עם חב' ש.י.ל.

לטענת התובעים, לאחר בדיקה שערך בנק לאומי, נתן להם הבנק אישור עקרוני לפיו יוכלו לקבל אשראי כנגד צ'קים מעותדים של חב' ש.י.ל, והבהיר כי בכל פעם שהתובעים יבקשו אשראי ספציפי, כנגד צ'קים מעותדים של חב' ש.י.ל, יותנה מתן האשראי בתוצאות בדיקות עדכניות שהבנק יבצע.

לטענת התובעים לא הייתה להם כל יכולת לבחון את מצבה של חב' ש.י.ל ואת מידת סיכון והחשיפה שלהם. כן לטענתם, לאור האישור העקרוני שלעיל, פתחה התובעת חשבון בבנק לאומי.

במהלך עבודות הפרויקט, קיבלה התובעת צ'קים מעותדים של חב' ש.י.ל, לעיתים מחשבון חב' ש.י.ל בבנק לאומי, ולעיתים מחשבונה בבנק הפועלים. בכל פעם שהתובעת הפקידה את השיקים של חב' ש.י.ל בבנק לאומי, אישר לה בנק לאומי כי מצבה של חב' ש.י.ל טוב מאוד, ונתן לה אשראי כנגד הצ'קים המעותדים.

בנוסף טוענים התובעים בכתב תביעתם כי בנק לאומי בדק את הצ'קים בבנק הפועלים, וקיבל מבנק הפועלים אינפורמציה חיובית בגינם.

בשנת 2002 קיבלה התובעת ארבעה צ'קים מחב' ש.י.ל ואלה הופקדו בחשבון התובעת בבנק לאומי על סמך הבדיקות שביצע האחרון. חלק מצ'קים אלה חוללו, ולאחר מכן קרסה חב' ש.י.ל וצ'קים מעותדים נוספים שנמסרו לתובעת חוללו. כתוצאה מחילול השיקים האמורים קרסה התובעת.

לטענת התובעים, בכתב התביעה, הציגו בפניהם הבנקים מצגי שווא רשלניים אודות איתנותה הפיננסית של חב' ש.י.ל. לטענתם, חזקה כי כאשר חברת בנייה גדולה כגון חב' ש.י.ל קורסת, יש לכך סימנים מוקדמים בחשבונות הבנק שלה, שהיו ידועים לבנקים הנתבעים. לטענתם הציגו בפניהם הבנקים מידע מוטעה, שאלמלא הוא, היו נמנעים מלהתקשר עם חב' ש.י.ל בהסכם נשוא הפרויקט, ולפיכך עליהם לשאת בנזקיהם.


ב. טענות הצדדים לעניין סילוק התביעה על הסף .
ב.1 התיישנות עילת התביעה .
שני הבנקים טוענים כי עילת התביעה נגדם התיישנה, באשר הנזק הנטען שנגרם לתובעים, נודע להם עם חילול הצ'קים, בשנת 2002, ומאז חלפו מעל שבע שנים.

בנק הפועלים מוסיף וטוען כי קריסתה של חב' ש.י.ל אירעה בסמוך לחילול הצ'קים, גם על-פי האמור בכתב התביעה.

בנק לאומי טוען גם כי התובעת קיבלה באופן שוטף, לכל אורך הדרך, דפי חשבון על שמה, וחרף זאת, לא טרחו התובעים לפנות אליו ולהעלות בפניו טענותיהם בדבר קבלת מידע חיובי כוזב אודות הצ'קים.

התובעים טוענים כי המעשה או המחדל, הצריכים לעילת התביעה, נודעו להם רק במהלך חקירתו הנגדית של פקיד בנק לאומי, ביום 3.9.09 במסגרת ת.א. 12793/07.

בנק לאומי טוען כי גם לאחר שהוא הגיש נגד התובעים תביעה כספית (ת.א. 12793/07), נמנעו התובעים להגיש תביעה נגדית, שכן ידעו כי אין בידיהם עילת תביעה נגדו. רק לאחר שהבינו כי הגנתם קורסת, הגישו, ביום 26.4.11, במסגרת ת.א. 12793/07, בקשה לתיקון כתב הגנתם, כך שיתאפשר להם להגיש כתב תביעה שכנגד. בקשה זו הוגשה במהלך שמיעת הוכחות, זמן רב לאחר שניתנה למשיבים רשות להגן, ביום 1.6.08. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט שם, תוך קביעה כי המועד להגשת בקשה כזו חלף, לאחר שהמשיבים לא הגישו אותה עם מתן הרשות להגן, וכאשר מתקרב מועד סיום הדיון בתובענה שם.

בנק הפועלים טוען כי עילת התביעה הנטענת אינה יכולה לבוא תחת החריג של התיישנות שלא מדעת [סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות")] או לחריג של תרמית ואונאה (סעיף 7 לחוק ההתיישנות). באשר לחריג ההתיישנות שלא מדעת, טוען בנק הפועלים, כי התובעים יכלו לגלות על נקלה כי המידע הנטען נמסר מבנק הפועלים לבנק לאומי, לו פעלו התובעים בזהירות סבירה, לגלות עובדות נטענות אלו. באשר לחריג התרמית, טוען בנק הפועלים, כי התובעים לא מבססים את תביעתם על הטענה של תרמית שכן טענת תרמית יש לטעון במפורש והתובעים לא טענו כאמור.

התובעים טוענים, כאמור כי העובדות המקימות את עילת התביעה נודעו להם לראשונה בחקירת פקיד הבנק לאומי, בת.א. 12793/07, ביום 3.9.09. לטענתם, נסיבות העניין נכנסות לגדר החריג של התיישנות שלא מדעת, כקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתם, ללא המידע שמסר פקיד הבנק בחקירתו הנגדית בת.א. 12793/07, לפיו בדק לגבי הצ'קים הספציפיים בבנק הפועלים וקיבל, על הצ'קים ועל חב' ש.י.ל, אינפורמציה חיובית, וכי לא בדק על חב' ש.י.ל במערכות בנק לאומי, לא היתה לתובעים עילת תביעה, לפחות לא נגד בנק הפועלים.

לטענת התובעים, על בסיס האינפורמציה החיובית שמסר בנק הפועלים לבנק לאומי צומחת להם גם טענת מרמה נגד בנק הפועלים, לאור האינטרס שהיה לו להסתיר את מצבה האמיתי של חב' ש.י.ל. לפיכך טוענים התובעים כי חל גם החריג של תרמית או אונאה שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות, ומשכך לא ניתן לראות בעילת התביעה ככזו שהתיישנה.

בתשובתו טוען בנק לאומי כי בהעלאת טענה לעניין סעיף 7 לחוק ההתיישנות יש לראות במשיבים כחסרי תום לב, באשר בבקשה לתיקון כתב הגנתם, במסגרת ת.א. 12793/07 טענו התובעים כי הסיבה לכך שהם נמנעו מהגשת תביעה שכנגד בשלב מוקדם יותר הייתה, בין השאר, הרצון להימנע מעלויות ההליך, ואילו עתה טוענים התובעים כי הסיבה לכך שלא הגישו את התביעה קודם לכן היא בשל כך שלא ידעו את העובדות המקימות את עילת התביעה, ואלה נודעו להם רק בשנת 2009.

עוד טוענים התובעים כי בנסיבות חל גם החריג הקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, לפיה לא תישמע טענת התיישנות נגד תביעה שכנגד, שהיא והתביעה העיקרית נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות. לעניין זה מבקשים התובעים לראות בתביעה דנן תביעה נגדית לתביעת בנק לאומי נגדם (ת.א. 12793/07) וככזו שבמהותה היא תביעה שכנגד.

המבקשים, בתשובותיהם הנפרדות, לא התייחסו לעניין החריג הקבוע בסעיף 4 לחוק התיישנות.


ב.2. נימוקים נוספים מפי בנק לאומי לסילוק התביעה .
ב.1.2. שיהוי .
לטענת בנק לאומי, נגועה התביעה בשיהוי ניכר העולה כדי מצג כלפי הבנק לפיו ויתרו התובעים על זכות תביעתם. לטענת בנק לאומי, הוא הסתמך על מצג זה ושינה מצבו לרעה.

ב.3. נימוק נוספים מפי בנק הפועלים לדחיית התביעה .
העדר יריבות .
בנק הפועלים טוען בבקשתו כי גם אם נניח כי הוא מסר אינפורמציה חיובית בעניינה של חב' ש.י.ל לבנק לאומי, הרי שמידע זה, מעולם לא הוצג לתובעים, ולפיכך אין יריבות בינם לבין בנק הפועלים.

התובעים טוענים, לעניין זה, כי כאשר תאגיד בנקאי מציג מצגי שווא לתאגיד בנקאי אחר, עבור לקוח של הבנק האחר, הוא צריך לצפות כי בין הנפגעים האפשריים של מצגי השווא שלו יהיו לקוחות הבנק האחר.
עוד טוענים התובעים כי לבנקים היה אינטרס להסתיר מספקים של חב' ש.י.ל את מצבה האמיתי, כדי לקנות עבורה זמן, ולדחות קריסתה.






ג. דיון והכרעה .
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להתקבל, ודין התביעה להידחות בשל התיישנות עילת התביעה, מטעמים כפי שיפורטו להלן.

על-פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות של תביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים.

על-פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות של תביעה מתחיל מהיום בו נולדה עילת התביעה.

הנתבעים טוענים כי עילת התביעה נולדה בשנת 2002, כאשר הצ'קים שמשכה חב' ש.י.ל לפקודת התובעים, חוללו החל מאוקטובר 2002, ולפיכך התיישנה עילת התביעה. התובעים טוענים כי הם חוסים תחת החריגים הקבועים בסעיפים 8, 7 או 4 לחוק ההתיישנות, ולפיכך טרם התיישנה עילת התביעה.


חריג ההתיישנות שלא מדעת – סעיף 8 לחוק ההתיישנות .
אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה הם חוסים תחת החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות כפי שיפורט להלן.

על פי הנטען בכתב התביעה, הודיע בנק לאומי לתובעים, ביום 29.10.02, כי צ'ק שקיבל כבטוחה ביום 26.8.02, חולל בשל אי כיסוי מספיק, ומיד לאחר הודיע כאמור לגבי צ'ק נוסף שהופקד בסמוך לו (סעיף 47 לכתב התביעה). עוד טוענים התובעים בכתב התביעה כי מיד עם חילול השיק, הפסיקו התובעים את כל העבודות בפרויקט, על מנת לצמצם את הנזקים שנגרמו להם (סעיף 48 לכתב התביעה). כמו גם טוענים התובעים כי חב' ש.י.ל קרסה וגם הצ'קים לסוף חודש נובמבר חוללו (סעיף 49 לכתב התביעה).

מכאן, שהנזק היה ברור וגלוי לתובעים כבר במועד חילול הצ'קים בשנת 2002, וסמוך לאחר מכן קרסה חב' ש.י.ל. לכל המאוחר, עם קריסתה, קמה לתובעים עילת התביעה שלפני. כל טענת התובעים היא כי אין זה סביר שחברה תקרוס וצ'קים שלה יחוללו, חודשיים לאחר שהבנקים יתנו מידע חיובי אודות הצ'קים. מכאן שהטענה כי הבדיקה נעשתה על ידי הבנקים, או מי מהם, שלא כראוי, היתה ידועה לתובעים מייד עם חילול הצ'קים וקריסת חב' ש.י.ל.

לפיכך, עילת התביעה אינה נכנסת בגדר החריג של סעיף 8 לחוק ההתיישנות.



חריג התרמית או האונאה – סעיף 7 לחוק ההתיישנות .
דין טענת התובעים לפיה הם נכנסים בגדר החריג של תרמית או אונאה, להידחות.

כתב התביעה לא כולל בחובו טענות תרמית או אונאה שעליהן מבוססת התביעה. כלל הוא, כי מקום שמועלית טענת תרמית, יש לטעון אותה במפורש. כמו כן, על מנת להיכנס בגדר החריג של סעיף 7 לחוק ההתיישנות, טענת התרמית או האונאה, צריכה להיות עילת התביעה עצמה.
ראה: ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה (5) .365, 371.

הטענה היחידה שהתובעים מעלים בהקשר זה היא כי הבנקים הציגו את מצגי השווא בכוונת מכוון מאחר והם עצמם היו מצויים בחשיפת ענק של מיליוני שקלים לחב' ש.י.ל, ואם היו מוסרים מידע אמיתי על מצבה הקשה של חב' ש.י.ל, היה הדבר גורם לקריסתה המהירה ולכך שהם יוותרו ללא מקורות פירעון. ראשית, טענה זו לא מעלה במפורש, כנדרש, מרמה נטענת ופרטיה. שנית, כאמור, לתובעים נודע על קריסתה של חב' ש.י.ל סמוך לאחר מתן השיקים, בשנת 2002. מאותו רגע, ממילא, לא יכולה להיות תרמית רלוונטית כלשהי מהסוג הנטען על ידי התובעים, על ידי מי מהבנקים, ביחס למצבה של חב' ש.י.ל.

לפיכך, אינני מקבלת את טענת התובעים בדבר הארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 7 לחוק ההתיישנות.


חריג התביעה שכנגד – סעיף 4 לחוק ההתיישנות .
החריג הקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, לא חל בעניינינו, ואין בו כדי להגן על התביעה מפני טענת התיישנות.

המשיבים מבקשים לראות בתביעה הנגדית (התביעה שלפני), כתביעה שכנגד, לתביעה שהגיש נגדם בנק לאומי בת.א. 12793/07, כאמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, מהטעם שנושאן אחד והן נובעות מאותן נסיבות.

על-פי ההלכה הפסוקה התביעה שלפני אינה יכולה לבוא בגדר תביעה שכנגד כאמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות. במקרה דומה, בברע"א 4223/06 פנחס כץ נ' ציפורה גוטליב (2008) (להלן: "פס"ד כץ"), נפסק על ידי בית המשפט העליון כי אין לראות בתביעה כזו, שהוגשה בהליך נפרד מהתביעה העיקרית, זמן רב לאחריה, משום תביעה שכנגד לעניין סעיף 4 לחוק ההתיישנות. נקבע כי אין לפרש פרשנות מרחיבה את המונח "תביעה שכנגד" שבסעיף 4 לחוק ההתיישנות, כך שיחול על תביעה נגדית, הן משום מובנו הרגיל והשגור של המונח, והן משום התכלית של סעיף 4 לחוק ההתיישנות. בעניינינו, כשם שהיה בעניין כץ, אין אפשרות מעשית לברר את שתי התביעות יחד שכן ההליכים בת.א. 12793/07 עומדים בפני סיום, ומסיבה זו גם נדחתה בקשת התובעים שם לתקן את כתב הגנתם ולהוסיף תביעה שכנגד.

התובעים מפנים למספר פסקי דין התומכים לשיטתם, בטענתם לפיה יש לראות בתביעה הנגדית שהגישו משום תביעה שכנגד, וביניהם לפסק הדין בע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון פ"ד כ(1) 505, הנזכר בפסק הדין בעניין כץ. אולם, כאמור בפסק דינו של השופט רובינשטיין בעניין כץ, פסקה ט"ו, גם אם הובעו בפסקי הדין הללו עמדות מרחיבות, התוצאה האופרטיבית של פסקי הדין, למעט אחד, לא הייתה לכיוון ההרחבה. גם עניין רובינשטיין אין בו כדי לסייע לתובעים כאן. בעניין רובינשטיין הוגשה התביעה מלכתחילה כדין, כתביעה שכנגד רגילה, במסגרת התביעה העיקרית, ורק בטעות הועברה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה נקבע שהעברת התיק לבית משפט אחר לא צריכה לשלול את הזכות שהיתה להגשת התביעה שכנגד. אין זה המקרה בעניינינו, שבו הוגשה התביעה הנגדית שלא במסגרת התביעה העיקרית, אלא בהליך נפרד, זמן רב לאחר התביעה העיקרית. בנסיבות אלה, קבע השופט רובינשטיין בפסקה ל"א לפסק דין כץ:
"... פרשנותו של בית המשפט המחוזי אינה פוגעת לאמיתה בעקרון השוויון בין בעלי הדין המגולם בסעיף 4. סעיף 4 מעניק לנתבע זכות להגיש – כתביעה שכנגד – תביעה המוגנת מפני טענת התיישנות. פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 4 אינה שוללת זכות זו מן הנתבע; משמעותה היא אך כי משנמנע בעל דין מלנצל את הזכות בהליכים שבין הצדדים בשלביהם הקודמים, והליכים אלה נסבים על אותו סכסוך, לא יוכל ליהנות מפריבילגיה דומה בעת הגשת תביעה מאוחרת יותר, במעין "מקצה שיפורים". כך, בענייננו, נמנעו המבקשים מהגשת תביעה שכנגד, במובנה הרגיל, במועד המתאים (ראו להלן דיון לגבי ההליך שהתאים לכך), ושיקולי שוויון אינם מביאים למסקנה כי מחדל זה מצדיק התייחסות לתביעתם המאוחרת של המבקשים כ"תביעה שכנגד". אין כאן איפוא פגיעה בכללי הגינות."

לפיכך, אין לראות בתביעה שלפני כ"תביעה שכנגד" בגדר סעיף 4 לחוק ההתיישנות. לא אף זאת, אלא שבעניינינו הגישו התובעים, במסגרת ת.א. 12793/07, בקשה לתיקון כתב ההגנה על מנת שיוכלו להגיש תביעה שכנגד, ובקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט שם. מכאן שעל אחת כמה וכמה שאין לראות בתביעה שלפני משום תביעה שכנגד לת.א. 12793/07 לעניין סעיף 4 לחוק ההתיישנות.

לפיכך, התביעה אינה באה בגדר החריג הקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות.

עניינים נוספים .
בשולי הדברים אציין כי לנוכח הקביעה לפיה התיישנה עילת התביעה, לא ראיתי לנכון להתייחס לנימוקים, שאינם מבוססים היטב, בעניין היעדר עילה ועשיית עושר ולא במשפט.


ד. פסיקתא .
לאור כל האמור לעיל, מתקבלות הבקשות לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, על-פי סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (סה"כ 30,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל .

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון