תאונה עקב סטיה בכדי לא להתנגש








תאונה עקב סטיה בכדי לא להתנגש

תאונה עקב סטיה בכדי לא להתנגש
לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה.



התובע יליד 20 ספטמבר 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 3 דצמבר 2007, בעת שרכב על קטנוע. בהתאם לנטען, רכב צד ג' שעמד על השוליים במקום אסור לחניה, גרם לו לסטות ממסלול נסיעתו, כדי לא להתנגש בו וכתוצאה מהסטיה נפגע התובע מדלת הרכב.
התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים הלל יפה בחדרה, כשהוא סובל משברים וחבלות בקרסול רגל שמאל, ברגל ימין מתחת לברך, בכתף שמאלית ומסחרחורות. בבית החולים אובחן שבר מרוסק בטיביה ובפיבולה ושבר טאלוס בקרסול שמאל. התובע נותח ונותר באשפוז בבית החולים "הלל יפה" למשך 8 ימים, משם הועבר לביה"ח איכילוב ל- 20 יום נוספים. החל מה- 31 דצמבר 2007 ועד ליום 1 מרץ 2008 אושפז בביה"ח השיקומי "רעות".
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בהתאם לקביעת המל"ל מיום 1 פברואר 2009 נקבעו לתובע הנכויות כדקלמן:-


15% נכות לפי תקנה 35(1) ב' ו- ג' – מחלות עצמות ופרקים – כאשר קיימת השפעה קלה-בינונית על התנועה. (לגבי ברך ימין)
10% נכות לפי תקנה 49(3) – קשיון נוח של פרקי ה- TARSUS בכף רגל שמאל.
10% נכות לפי תקנה 34 ב' – ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.
10% נכות לפי תקנה 75(1) ב – צלקות בגוף – מכאיבות ומכערות.



סה"כ נקבעו לתובע 38% נכות רפואית. לתובע נקבעו נכויות זמניות של 100% עד ליום 31 ינואר 2009 ו- 39% עד ליום 31 דצמבר 2009. בהתאם להחלטת ועדה רפואית מיום 25 מרץ 2010, מיום 1 ינואר 2010, הועמדה נכותו על 57% נכות לצמיתות כתוצאה מהפעלת תקנה 15.
בהתאם לחו"ד אקטוארית של רו"ח שי ספיר, התובע מקבל קצבת נכות מעבודה, נכון למאי 2011 בשיעור של 3,835 ₪, כמו כן קיבל התובע קצבת נכות מעבודה ודמי פגיעה עד ליום 31 מאי 2011 בשיעור של 161,880 ₪. סך הגמלאות שישולמו לתובע עומדים על סך של 1,205,984 ₪. (חוה"ד הוגשה וסומנה נ/2)
המחלוקת בין הצדדים נטועה לשאלת נכותו התפקודית של התובע וכן לבסיס השכר לחישוב הפסדיו. כמובן שהצדדים חלוקים גם לגבי יתר רכיבי הנזק שנתבעו על ידי התובע.
התובע בתצהירו התייחס לאירוע התאונה ולתוצאותיה לרבות מגבלותיו הפיזיות והנפשיות כתוצאה ממנה. לטענת התובע עובר לתאונה, עבד כעצמאי בעסקי שליחויות והשתכר שכר ממוצע של כ- 10,000 ₪ לחודש, בסעיף 16 לתצהירו ציין כי צירף אישור יועץ מס ושומות מוגמרות לשנים 2005-2007 (נספח ו'). מאז התאונה ועד היום התובע אינו עובד ולטענתו מתקיים מקצבת המל"ל בלבד שהינה בשיעור של כ- 3,600 ₪.
עוד לטענת התובע כיום אין ברשותו רשיון לאופנוע, לאחרונה העיד כי עבר בהצלחה טסט והינו בעל רשיון לרכב. לטענתו בהתאם לקביעת רופא תעסוקתי אינו כשיר לשוב לעבודתו כשליח והומלץ לעבודה משרדית. התובע העיד כי עשה נסיון ללמוד במספר קורסים במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, אולם נזקק לריטלין ולכן לא עבר את המבחנים וזנח אפשרות זו. התובע טען למגבלות גופניות המונעות ממנו ביצוע עבודות בית יומיומיות ולדבריו הוא נעזר בבני משפחתו לשם כך.


דיון והכרעה

הנכות התפקודית

לפני העידו התובע ואימו, לאחר שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעלפה.



התובע, הצהיר וטען כי התאונה שינתה באופן קיצוני את מהלך חייו. לטענתו עובר לתאונה היה עצמאי ובעל עסק והשתכר למחייתו בכבוד. כיום, הינו שבר כלי, אינו מסוגל לכל מלאכה ואינו מצליח למצוא תעסוקה שתהלום את כישוריו. לטענת התובע עשה ניסיון לרכוש מקצוע במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, אולם בשל הפרעות קשב וריכוז מהן הוא סובל והצורך בנטילת ריטלין לא סיים את הקורסים אליהם נרשם. כיום, לטענתו מצבו הפיזי והנפשי, לרבות יכולתו להתרכז מונעים ממנו כל תעסוקה. לטענתו נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.
מתצהיר אימו של התובע הגב' מירי פלד, עלה כי במהלך תקופת אשפוזו נזקק התובע לעזרה שניתנה לו על ידי אביו וסבתו. לאחר התאונה חזר להתגורר בבית הוריו, אותו עזב זה מכבר. כשנה לאחר התאונה שב להתגורר בשכירות, בגפו בהוד השרון בסמוך להוריו המתגוררים בכפר סבא. עוד הצהירה האם (סעיף 7) כי העזרה ש"הוענקה" לבנה התבטאה בעיקר בהסעות לטיפולים, קניות, בישולים, נקיון, הלבשה ומקלחת. עוד הצהירה האם כי היא משתדלת גם לסייע לבנה כלכלית. כיום, מוגבל התובע בעבודות הבית ובני המשפחה משתדלים להעניק לו עזרה בתחומים אלו, בהיקף שהוערך על ידה בכ- 10 שעות שבועיות. עוד הצהירה האם כי התובע מצוי במצב רוח ירוד וכי הוא נזקק ומקבל טיפול פסיכולוגי עד היום.
בחקירתה הנגדית העידה האם כי לתובע אין תעודת בגרות בשל בעיות קשב וריכוז מהן סבל גם בעבר. כיום, העידה האם כי היא ובתה נוהגות להגיע לביתו של התובע פעם עד פעמיים בשבוע כדי לסייע בניקיון, בבישול ובקניות. (עמ' 5 ש' 14, עמ' 6 ש' 5-7 לפרוטוקול הדיון מיום 8 אוקטובר 2011.)
התובע במסגרת חקירתו הנגדית התייחס לטראומה שחווה במסגרת התאונה ולהימנעותו מרכיבה על אופנוע מאז התאונה ועד היום. לטענתו אינו מסוגל ל"עלות" על אופנוע מחשש מפגיעה ואי יכולת פיזית "להחזיק" את האופנוע בין רגליו (עמ' 7 ש' 26-27 לפרוטוקול). עם-זאת, הודה התובע כי מאז התאונה הוא רוכב על אופניים, גם בדרכים בין עירוניות בין כפר סבא להוד השרון, מביתו לבית הוריו, מרחק רכיבה של כחצי שעה. יוער, כי התובע הכחיש בתחילה רכיבה על אופניים בדרכים בינעירוניות וכן את תדירות השימוש שהינו עושה באופניו (עמ' 8 ש' 2 לפרוטוקול). מאוחר יותר הודה וציין כי עשה זאת לצורכי ריפוי ובהתאם להנחיות רופאיו. בנוסף, העיד כי אין ביכולתו לשאת בהוצאות נסיעה באוטובוס ולכן אמצעי זה הינו פשרה התואמת את יכולתו הכלכלית (שם, ש' 10-16). בהמשך עדותו עלה כי לאחרונה עבר טסט על רכב וכי רכש לאחרונה רכב ובו הוא משתמש. עוד, הודה התובע כי אף גורם רפואי או רשמי אחר לא אסר עליו את הנהיגה על אופנוע וכי הוא נמנע מכך מרצונו בלבד ונוכח פחדיו כפי שתוארו על ידו.
התובע טען כי אינו מקבל טיפול נפשי מזה למעלה משנה (מאוגוסט 2010) כיוון שלא היו לטיפול תוצאות. לדבריו נטל ריטלין אולם בשל תופעות לוואי הפסיק את הטיפול. התובע העיד בניגוד לעדותה של אימו כי לא נטל ריטלין בתקופת ביה"ס. (לטענתו בלבלה האם בינו לבין אחיו האחרים – עמ' 8 ש' 25 לפרוטוקול). לטענת התובע נרשמו לו כדורים אחרים לצורך טיפול בהפרעות הקשב והריכוז אולם נוכח עלותם הגבוהה לא רכש אותם. עוד, העיד התובע כי אינו מודע לזכאותו לקבל החזר להוצאותיו הרפואיות מהמל"ל (עמ' 9 ש' 11 לפרוטוקול).
התובע פירט במסגרת חקירתו הנגדית כי ניסה לעבוד בשתי חנויות לממכר אופניים, אולם פוטר לאחר כשבוע וכן כי ניסה ליזום מכירת כריכים אולם לאחר קבלת דו"ח מהעיריה חדל מעיסוק זה גם כן.
מדו"ח של הגב' בברלי וויגלט, ממחלקת שיקום בכפר סבא של המל"ל, מיום 9 מאי 2011, אשר הוגש באמצעות תע"צ, עולה כי התובע הופנה אליה לשם בחינת אפשרויות לשיקומו המקצועי והתעסוקתי. כעולה מהמסמך, ביולי 2010 עבר התובע אבחון תעסוקתי פסיכולוגי במכון "אדם-מילוא" והומלץ לו על המשך לימודיו באוניברסיטה הפתוחה, למרות קשיי הלימוד, בשינוי התמחות מכלכלה למינהל עסקים כאשר המדובר בלימודים קלים יותר. עוד נרשם כי התובע הביע רצון להתפרנס במהלך לימודי התואר והעלה כמה רעיונות ליזמות. לאחר האבחון נפגש התובע עם הגב' וויגלט כדי לעבד את תוצאות האבחון אבל הביע אי שביעות רצון מהקשר וניתק אותו באוקטובר 2010. התובע בחקירתו הנגדית התייחס לדו"ח ולמפגש עם הגב' וויגלט, לטענתו ניסה ללמוד אולם נאלץ להפסיק לימודיו מכיוון שלא הצליח בהם. עוד טען כי האבחון שבוצע לא היה מדוייק.
נכון הוא כי בהתאם לעולה מע"א 3049/93 גורגיסיאן נ' רמזי, בנסיבות בהן נגרמת לתובע נכות רפואית, שומה על בית המשפט לקבוע כי אותה נכות רפואית הינה גם הנכות התפקודית. במקרה שלפני בהתאם לקביעת המל"ל נקבעו לתובע 15% נכות לפי תקנה 35(1) ב' ו- ג' – מחלות עצמות ופרקים – כאשר קיימת השפעה קלה-בינונית על התנועה. (לגבי ברך ימין). 10% נכות לפי תקנה 49(3) – קשיון נוח של פרקי ה- TARSUS בכף רגל שמאל. 10% נכות לפי תקנה 34 ב' – ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה ו- 10% נכות לפי תקנה 75(1) ב – צלקות בגוף – מכאיבות ומכערות.
אשר לצלקות - התובע ואימו טענו כי הן מכאיבות ומפריעות לו בפעילותו היומיומית. מחוה"ד של ד"ר אליישיב מיום 5 אוקטובר 2008 עולה כי המדובר בצלקת באספקט הצדדי בשוק ימין באורך של כ- 17 ס"מ, בקוטר של עד 2 ס"מ – מכערת. ובאספקט הפנימי בצלקת של כ- 8 ס"מ ועוד מספר צלקות קטנות בקוטר של 1 ס"מ כל אחת לאחר הקיבועים. יוער כי במהלך הדיון, שערך כמה שעות, לא הופנתה תשומת הלב לצלקות על ידי התובע. התובע, משך כל עדותו ישב מולי על כסא ולא גירד או נגע ברגליו במשך עדותו או טיעוני ב"כ הצדדים שנמשכו שעות ספורות. רק לאחר שבא כוחו, במסגרת סיכומיו טען כי התובע מגרד את הצלקות מידי 10 דקות, גירד התובע את רגלו פעם אחת בלבד !
אשר לפציעות ברגליו ולהשלכות על תפקודו של התובע. התובע לא נראה צולע באולם ביהמ"ש. עם-זאת, מייד עם התחלת עדותו ביקש להתיישב. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע ביקש זאת מייד עם תחילת העדות, השיב התובע כי הוא מתקשה לעמוד אף לפרק זמן של 10 דקות. (עמ' 7 ש' 18 לפרוטוקול). מעדותו של התובע, עולה כי הוא עושה שימוש תדיר באופניו ורוכב אף למרחקים ארוכים. פעילות פיזית מסוג זה, אינה מתיישבת עם מגבלות קשה כפי שתיאר התובע. בנוסף, התרשמתי מעדותו של התובע ומזו של אימו כי ישנו נסיון להאדיר את עצמת פגיעתו של התובע וההשלכה על תפקודו היומיומי בכלל. יוער כי התובע ניסה להצניע השימוש שהוא עושה באופניו ומנגד טרח לציין כי אינו מסוגל לעמוד על רגליו לפרק זמן העולה על 10 דקות. נסיון האדרה נוסף מצאתי גם באופן בו התייחסו התובע ואימו להשלכות הנפשיות של הפגיעה על תפקודו היומיומי. אימו של התובע הצהירה והעידה כי התובע נזקק גם כיום לטיפול נפשי. מנגד הודה התובע כי מזה למעלה משנה שאינו פונה לקבלת טיפול נפשי ואינו נוטל תרופות. עוד, ניסה התובע להעצים את הפגיעה ומצבו הנפשי לאחר התאונה בהתייחס לקשיי הקשב והריכוז והשפעתם על יכולת לימודיו כיום, בשונה מזו ממנה סבל עובר לתאונה. אימו של התובע העידה כי נהג ליטול ריטלין גם בתקופת לימודיו בביה"ס התיכון ואילו התובע הכחיש זאת. עוד, הוצע לתובע טיפול אלטרנטיבי לריטלין אולם הוא בחר שלא לנסותו. התובע העיד כי בחר להפסיק את הטיפול הנפשי שהוצע לו מכיוון שלא נחל הצלחה. התובע גם בחר שלא להסתייע בשירותי השיקום המוצעים לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. מחד, טען כי עשה מאמצים למצוא פרנסה – נסיונות ספורים ומעטים ביותר. מאידך, הפגין זלזול באמצעים טיפוליים ותרופתיים שהוצאו לו וזנח אותם.
התרשמותי מהתובע היא כי החליט ל"הקפיא" את חייו לצורך ניהולו של ההליך ועד לקבלת פיצוי, תוך האדרת השלכות התאונה על מהלך ואורח חייו. יוסף עוד, כי התובע ניהל הליך משפטי נוסף נגד חברת הביטוח בעניין פוליסת ביטוח לכיסוי אבדן כושר השתכרות אשר במסגרתה הגיעו הצדדים לפני כמה חודשים להסדר.
התובע סבל מקשיי קשב וריכוז עובר לתאונה. לאחריה הוצעו לו דרכי טיפול ושיקום, אולם הוא בחר שלא ליטול את התרופות, לא לקבל טיפול וגם לא להתייצב לקבלת שירותי שיקום. מנגד, פציעתו הפיזית גם היא לא מצאתיה כה קשה המצדיקה חוסר תפקוד כפי שמעיד עליו התובע. עוד, יש לזכור כי לתובע אין תעודת בגרות וכי נפצע בראשית חייו ותחילת תפקודו המקצועי. נכון הוא כי התובע עסק במשך כשנתיים במתן שירותי שליחויות באמצעות אופנוע וכיום הוא טוען כי אינו יכול לשוב ולרכב על אופנוע לשם ביצוע השליחויות. התובע בוחר שלא לרכב שוב על אופנוע, לא מצאתי כי פגיעתו הפיזית אכן מונעת ממנו לשוב ולעשות כן וגם לא פגיעתו הנפשית. התובע טען כי הוא מפחד לנוע על הכביש באופן חשוף ופגיע, אינו נמנע מרכיבה על אופניים בדרכים בינעירוניות כאשר הוא חשוף לפגיעה באופן ניכר אף יותר. התרשמתי כי התובע נמנע מכל פעילות ומאדיר את עצמת הפגיעה והשלכותיה ואינו עושה כל ניסיון לשיקום, לימודים או פרנסה כאשר פציעתו ומצבו הרפואי אינם מצדיקים הימנעות בהיקף זה. נהפוך-הוא, עולה כי מצבו התפקודי של התובע ופגיעתו בגפיים אינה כה חמורה המצדיקה את ישיבתו של התובע בבית ללא כל מעש ועבודה או לימודים. עוד עולה כי הפחדים המתוארים על ידי התובע הינם "סלקטיביים" ולכן התובע אינו פונה כלל לטיפול נפשי או נוטל תרופות.
בנסיבות אלו מצאתי כי נכותו התפקודית של התובע אינה עולה על זו הרפואית. עוד, אני קובעת כי לצלקות שנגרמו לתובע אין השלכה תפקודית כלל. בנסיבות אלו אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 32% בלבד.


הפסד שכר לעבר ולעתיד:-



התובע, לטענתו לא עבד מאז התאונה ועד היום. הנתבעת לא הציגה ראיות לסתור טענותיו. התובע נחקר בחקירתו הנגדית למתן שירותים מביתו וללא חשבונית. התובע הכחיש את הטענות וטען כי לא הציע ולא נתן שירות לאיש.
התובע בתצהירו ובמסגרת סיכומיו טען לשכר בשיעור של כ- 10,000 ₪ עובר לתאונה ולכושר השתכרות העולה על כך, עד כדי כפל השכר הממוצע במשק. ב"כ התובע ביקש כי ייפסק לתובע פיצוי בשיעור של 100% ממועד הפציעה ועד היום. לעתיד טען ב"כ התובע לנכות תפקודית בשיעור של כ- 60%. על בסיס ההנחה שהיה משתכר כפל השכר הממוצע ובהנחה שישתכר שכר מינימום של כ- 5,000 ₪ תבע לפצות התובע בגין ההפרש של 7,000 עד 8,000 ₪ לחודש לכל שנות עבודתו.
ב"כ הנתבעת, מנגד טען בסיכומיו כי לא הוצגו נתונים מלאים להכנסותיו של התובע עובר לתאונה. לעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת, בהתייחס לנספח ו' לתצהירו של התובע, כפי שהועלתה בתחילת דיון ההוכחות. אין ב"אישור" של יועץ המס מר שפירא מיום 16 יוני 2008 להוות אינדיקציה לשיעור השתכרותו של התובע. בוודאי שלא הוצגו "שומות מוגמרות לשנים 2005-2007", כפי שנטען בתצהירו של התובע. עוד יוער כי ב"כ התובע, בסיום ישיבת ההוכחות הצהיר כי אינו מבקש אורכה להגשת שומות ומסמכים נוספים. התובע העיד כי כבעל עסק עצמאי טרח לנכות מהכנסותיו חלק מהוצאות הדיור ועלויות נוספות. בנסיבות אלו בהעדר אינדיקציה אחרת, בסיס השכר של התובע עובר לתאונה "ייגזר" מהדיווח הרבע שנתי למל"ל (בסיס) בשיעור של 23,187 ₪. אשר הינו בערכו נכון להיום 26,388 ₪ (מדד בלבד). נטו לחודש הינו סך של כ- 8,230 ₪ בגובה השכר הממוצע במשק נכון להיום.
בהתאם לקביעת המל"ל עד ליום 31 ינואר 2009 הוכרה נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100%, עד ליום 31 דצמבר 2009 עמדה נכותו על שיעור של 39%. מינואר 2010 הופעלה תקנה 15 ונכותו הועמדה על שיעור של 59%. כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי התובע עשה מאמץ כן ואמיתי לעבוד ולהקטין את נזקיו מאז שהחלים מפציעתו ועבר להתגורר בגפו ועד היום. תיאור של שני ניסיונות כושלים לעבודה בת שבוע בחנות אופניים וניסיון כושל נוסף של מכירת כריכים אינו בבחינת ניסיונות ראויים לאדם בגילו של התובע עם כישורים כפי שעלה באבחון שבוצע לו כאמור. לכן אין בעובדה שהתובע לא הרוויח כסף ממועד התאונה ועד היום כדי להצדיק הענקת פיצוי מלא לכל התקופה.
בנסיבות אלו, החלטתי לחשב את אובדן שכרו של התובע בהתאם לקביעת המל"ל לנכות מלאה עד ליום 31 ינואר 2009 בלבד, כדלקמן:


8,230 X 14 (חודשים) = 115,220 ₪. בצירוף ריבית מחצית תקופה סך של 118,800 ₪.

מפברואר 2009 ועד היום יחושב לתובע פיצוי בשיעור של % 40 משיעור הכנסתו עובר לתאונה, הן נוכח הצורך בהליך של שיקום ולימוד. יודגש כי אף הנתבעת בסיכומיה סברה כי יש מקום לפצות התובע בתקופה זו בהתאם לנכות שנקבעה לתובע על ידי המל"ל:-

8,230 X 33 (חודשים) X 40% = 108,636 ₪. בצירוף ריבית מחצית תקופה סך של 111,139 ₪.



לעתיד – מקובלת עלי טענת ב"כ התובע כי התובע היה משביח שכרו לו היה מתמיד בעבודתו. אולם, בשעה שלא הוצגה כל ראיה או אסמכתא לשיעור השתכרות של בעלים של חברת שליחויות ובשילוב עם עדות התובע כי עובר לתאונה עבד בעצמו ולא שכר שירותים של עובדים נוספים וכי אינו מסתדר עם אנשים נוספים. בנסיבות אלו אני מעריכה כי הכנסותיו החודשיות של התובע לא היו עולות על 10,000 ₪ ובנסיבות אלו הפיצוי לנזקיו בעתיד יחושב בהתאם.


10,000 X 32%X 259 (מקדם היוון)= 828,800 ₪.

אבדן תנאים סוציאליים



התובע העיד כי לאורך שנות עבודתו הפריש הפרשות לטובת פנסיה. בתצהירו טען כי נהג להפריש כ- 1,500 ₪ לקרן השתלמות וקרן פנסיה. התובע לא הציג כל אסמכתא לעניין זה. כבר צוין לא אחת בפסיקה כי בהעדר בסיס ראייתי אחר, ובקבוצת הגיל בה מצוי התובע, יש לחייב המזיק בפיצוי בשיעור של 5% מבסיס שכרו לצורכי פרישתו כחלק מתנאיו הסוציאליים. ר' לעניין זה פס"ד של כב' השופט י. שפירא בת"א (י- ם) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (מיום 22.6.2011) שם נקבע בין היתר כך, בעמ' 33 לפסה"ד:


"בהיעדר כל ראיה לשיעור שונה של הפרשות סוציאליות, זכאי הניזוק לפיצוי בגין אובדן הפרשות המעסיק לפנסיה, בשיעור 5%. אשר לחלק המופרש לפיצויים, ככל שלא מובאת ראיה לסתור (כדוגמת תחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים על יחסי העבודה בין הצדדים), הרי שכסף זה הינו כספו של המעסיק, ואין כל חובה שבדין להעבירו לרשות העובד (על אף שבדרך כלל כך מקובל, בוודאי במידה והעובד לא משך כספים אלו במהלך שנות עבודתו)".

הפרשה בשיעור של 5% משיעור הנזק הינה סבירה בעיני לפרק הזמן שממועד התאונה ועד לתוחלת חיי העבודה באופן שהתובע יוכל לפנות לקרן פנסיה ולהפקיד בה את סכום הכסף הנכון להבטחת שיעור פנסיה מתאים לבוא העת. בנסיבות אלו בהתאם להפסד השכר אני קובעת כי יש לפצות התובע בגין רכיב נזק זה בפיצוי בשיעור של 53,000 ₪.

עזרת זולת לעבר ולעתיד:



התובע כאמור שהה בתקופת אי כושר מלא לתקופה של כ- 14 חודשים. התובע אושפז לתקופה של 87 יום ולאחר מכן התגורר בבית הוריו. לטענת אימו נזקק לעזרת בני המשפחה בפעולות יומיומיות כמו הלבשה ורחצה. בוודאי שנזקק לסיוע בהסעה וליווי לצורך קבלת טיפולים רפואיים. עולה כי התובע ובני משפחתו לא שכרו עזרה בשכר בשל חסרון כיס וכי אביו וסבתו של התובע סייעו לו רבות כמו גם אימו, אשר בהגינותה לא טענה לאבדן שכר, נוכח שעות עבודתה שלא היו שגרתיות. לעבר טען התובע כי יש לפצותו לתקופת 3 חודשי האשפוז בהיקף של 21 שעות שבועיות. לאחר מכן ועד היום ולעתיד טען כי יש לפצותו בפיצוי בגובה של כ- 450,000 ₪ לפי חישוב של 10 שעות עזרה בשבוע. הנתבעת מנגד טענה כי אין לפצות התובע כלל, בהעדר קבלות ונוכח מצבו הגופני התקין היום.
יוער כי נוכח תקופת נכותו המלאה של התובע לאורך תקופה של למעלה משנה הרי שהסיוע לו נדרש חורג מהטיפול המצופה מבני משפחה. אין לי ספק כי לו היו לתובע ובני משפחתו אמצעים כספיים היו שוכרים עזרה בשכר לתקופת האשפוז הממושכת וכן לתקופת אי הכושר. לאחר שהתובע עבר להתגורר בגפו, טענה אימו כי היא וביתה מגיעות פעם עד פעמיים בשבוע לסייע לו בנקיון, בישול וקניות. האם העריכה העזרה בהיקף של כ- 10 שעות שבועיות. בנסיבות אלו מצאתי לקבוע כי לעבר ועד היום יהלום פיצוי בראש נזק זה בשיעור של 30,000 ₪.


לעתיד, בהתחשב בנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, קביעתי היא כי פיצוי גלובאלי בשיעור של 120,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:



התובע בתצהירו טען כי יזדקק לאביזרים רפואיים ותרופות בהיקף של 100,000 ש"ח. לטענתו הגם שחלק מהאביזרים והתרופות ימומנו על ידי המל"ל חלקם האחר לא ימומן. התובע לא הציג ולו קבלה אחת או אסמכתא להוצאות שהוציא. במסגרת סיכומיו בעלפה הסכים ב"כ התובע להעמיד הפיצוי הנדרש בגין ראש נזק זה על סך של 25,000 ₪. עוד טען התובע כי יש לפצותו בעלות שימוש בחדר כושר, כיוון שבהתאם להמלצת רופאיו הוא זקוק לפעילות גופנית אינטנסיבית על מנת לשפר את מצבו הגופני הקשה בין היתר שחיה, בעלות כוללת של כ- 102,000 ש"ח. לא הוצגה כל אסמכתא או הנחיה מרופא לצורך בטיפול בחדר כושר. התובע נחקר בענין והודה כי לא קיבל הנחיה רפואית (עמ' 12 ש' 16-17 לפרוטוקול). התאונה הינה תאונת עבודה התובע זכאי לקבל החזר בגין כל הוצאותיו הרפואיות. בנסיבות אלו אני סוברת כי פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.


הוצאות נסיעה עבר ועתיד :



בתצהיר עדותו עתר התובע לפיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעבר בשיעור של 21,000 ₪. לעתיד עתר לפיצוי חודשי בשיעור של 700 ₪ לחודש וכן לפיצוי בשיעור של 100,000 ₪ נוכח הצורך לרכוש רכב. בסיכומיו חזר ב"כ התובע מדרישה לפיצוי בעבר והתמקד בדרישה לפיצוי לעתיד בשיעור של 700 ₪, הפרש עלויות בין נסיעה באופנוע לרכב פרטי. ב"כ הנתבעת טען מנגד כי לא הוצגה כל אסמכתא או חו"ד לטענה בדבר הפרש ההוצאות. עוד, לא הוצגו אסמכתאות להוצאות. בנוסף, התובע רשאי היה לפנות בתביעה לקצבת ניידות למוסד לביטוח לאומי לו היה מתעורר צורך אמיתי בפיצוי. התובע כאמור, שהה במשך כשנה בתקופת אי כושר מלא ונזקק ללווי והסעות לצורכי טיפול. פגיעתו בגפיים עשויה להוות סיבה לשימוש מוגבר ברכב ולהוצאות נסיעה מוגברות. בנסיבות אלו מצאתי לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 50,000 ₪.


כאב וסבל



התובע יליד 1979, אושפז כתוצאה מהתאונה לתקופה של 87 יום, הוכר כנושא נכות צמיתה בשיעור של 38%. לפיכך ועל פי תקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1967, אני פוסקת לתובע 103,143 ₪ בגין ראש נזק זה.


ניכויים



בהתאם לדו"ח אקטוארי ליום 9 יוני 2011, סך הקצבאות שישולמו לתובע עומד על סך של 1,205,984 ₪. החישוב אינו כולל ריבית על תשלומי העבר בשיעור של 5,586 ₪ ואינו כולל מפרעות ששולמו לתובע ביום 13 מרץ 2009 ו- 5 באפריל 2009.


שכר טרחת עו"ד



התובע בתצהיר משלים מיום 15 אוגוסט 2011, עתר לקבלת פיצוי בשיעור של 11% בצירוף מע"מ, מסך התקבולים שקיבל מהמל"ל. לטענת התובע בהתאם להסכם שכר הטרחה, בינו לבין ב"כ התחייב לשלם לב"כ שכ"ט בשיעור זה. לא הוגשה בקשה לצירופו של תצהיר זה וב"כ התובע עתר לעניין זה בפתחו של הדיון. ב"כ הנתבעת התנגד להגשתו של התצהיר וכן להרחבת חזית. עוד טען כי המדובר בתביעה כספית אשר יש להגישה באופן נפרד וכי אין לכלול תביעה זו במסגרת התביעה שהוגשה בהתאם לחוק הפלת"ד.
בהתאם לסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977, שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט, לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק. בנסיבות אלו לא ניתן לחייב הנתבעת לשאת בשכ"ט החורג מכללים אלו. בנוסף, המדובר בהרחבת חזית ומקובלת עלי עמדת הנתבעת בעניין זה.




סה"כ נזקי התובע כתוצאה מהתאונה מסתכמים בסך של 1,424,882 ₪. יש לנכות כאמור את תגמולי מל"ל, מהוונים נכון למועד פסה"ד, בצירוף ריבית לתשלומים שהוקדמו, כן יש לנכות תשלומים תכופים בערכם להיום. הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 13% כולל מע"מ (ראו לענין זה ע"א 3454/11 בוקאעי בלאל נ' חדוה אביטל מיום 11.10.11) משיעור הפיצוי שיוותר כאמור וכן באגרת ביהמ"ש ששולמה על ידי התובע.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונות שרשרת

  2. תאונה בלי טסט

  3. דריכה על גחלים

  4. תאונה באור ירוק

  5. תאונה עם עגלת סופר

  6. דריכה על מסמר חלוד

  7. תאונה ברוורס ביציאה

  8. קושי לבשל לאחר תאונה

  9. הכחשת מעורבות בתאונה

  10. קניית רכב שעבר תאונה

  11. תאונה ביציאה ממקום חניה

  12. עורך דין תאונה של ילד

  13. תאונה במתקן בלונה פארק

  14. כסא נשבר תוך כדי ישיבה

  15. תביעת רכוש תאונת שרשרת

  16. תאונה עקב הרמת משקל יתר

  17. גרימת תאונה בה נהרג אדם

  18. תאונת פגע וברח ללא ידיעה

  19. תאונה בכביש היציאה מכפר קרע

  20. תאונת שרשרת בכניסה לאשדוד

  21. סטיית רכב מהמסלול בעת התאונה

  22. תאונה בין רכב פרטי לרכב מסחרי

  23. תאונה בגלל חציית קו הפרדה רציף

  24. פגיעת ראש קשה של תינוק בתאונה

  25. מדיניות ענישה בתאונות קטלניות

  26. תאונה עקב סטיה בכדי לא להתנגש

  27. תאונה לאחר סיום פריקת סחורה מרכב

  28. רכיבה טיפולית על סוסים - תאונה

  29. סטיה לנתיב הנגדי - תאונה קטלנית

  30. הוכחת תאונת פגע וברח בהליך אזרחי

  31. תאונה במהלך השתלבות בנתיב השמאלי

  32. האם זכאית התובעת לתשלום דמי תאונה ?

  33. תקלה במערכת הבלמים - תאונה קטלנית

  34. אדם שאיבד הכרה ולא זוכר את התאונה

  35. תאונה בביצוע מעבר לא זהיר מנתיב לנתיב

  36. בדיקת רכב על תאונות קודמות לפני קניה

  37. תביעה לתשלום נזקים בגין תאונה בין רכבים

  38. פגיעה באותו איבר בגוף בשתי תאונות שונות

  39. תאונת "פגע וברח" באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

  40. תאונה בפארק מים - החליקה על רצפת ה"דק" ( עץ) הרטובה

  41. גרסה לאופן שבו התרחשה התאונה אינה מתיישבת עם מיקום הנזק

  42. הדגימו בבית המשפט באמצעות רכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה

  43. נטען כי בעת עמידה בפקק תנועה, נסע לאחור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון