1. לפנינו תביעת התובע להכיר בליקוי ממנו הוא סובל ביד ימינו כ"פגיעה בעבודה". התובע הוא נהג אוטובוס. לטענתו, במסגרת עבודתו, הוא מבצע בכל יום פעולות חוזרות ונשנות רבות עם ידו הימנית, כשהצטברותן גרמה לו לליקוי ביד ימין. בתמיכה לטענותיו, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו. 2. ביום 10.11.10, לאחר שתובע נחקר על תצהירו, הגיעו הצדדים להסכמה לגבי העובדות הרלבנטיות באשר לתנאי עבודתו של התובע, והן: "א. התובע יליד 1961, עבד כנהג אוטובוס מ- 2006 עד היום, כשבין אוגוסט 2009 לאוגוסט 2010 הוא לא עבד והיה בחופשת מחלה. ב. התובע מעשן קופסת סיגריות אחת ביום במשך עשרות שנים. ג.  התובע עובד במשמרת של כ - 12 שעות ביום עם הפסקת אוכל של כחצי שעה באמצע היום. במהלך משמרת נוהג התובע 7 פעמים את קו האוטובוס מתחנה ראשונה לתחנה סופית. בין נסיעה לנסיעה בקו, לעיתים היתה הפסקה של 10 דקות ולעתים מדובר בנסיעה בקו הלוך וחזור ללא הפסקה. ד. משך מהלך הקו הוא כשעה ורבע לכל כיוון.   ה.  מספר התחנות במסלול הקו נע בין 50 ל- 60 תחנות, בהן עולים ויורדים בין נוסע 1 ל- 20 נוסעים. ו. התובע אוחז בהגה בזמן נהיגה בעיקר ביד שמאל, כאשר ביד ימין הוא פותח וסוגר דלתות עם האצבע המורה, מושיט ידו לקבלת כסף או כרטיס נסיעה, נותן עודף ומנקב כרטיסיות נוסע. ז. התובע משתמש במתקן הפריטה למתן עודף, כשארבע אצבעות כף היד הימנית אוחזות בבסיס המתקן והאגודל לוחץ על המקשים להוצאת עודף. מדובר ב פעולה שנעשית אלפי פעמים במשמרת. ח.  את ניקוב הכרטיסיות מבצע התובע בעזרת צבת אותה אוחז בין ארבע אצבעות כף יד ימין לבין כרית האגודל. ט.  במהלך הנסיעה בין תחנה לתחנה מניח התובע את מרפק ידו הימנית על מוט ידית דלת ההפרדה למנוחה. י.  את כל הפעולות הללו עושה התובע לסירוגין במחזוריות לאורך כל המשמרת". 3. על בסיס העובדות המוסכמות כאמור, החליט בית הדין למנות מומחה לכירורגיית כף יד, על מנת שישיב על השאלות הבאות: "א. מהי מחלת התובע ביד ימין? ב.  האם יש קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין הליקוי שהוא סובל ממנו ביד ימין לבין תנאי עבודתו כמפורט בעובדות המוסכמות? ג.  האם נוכל לראות בכל פעולה שביצע התובע ביד ימין, כחבלה זעירה בלתי הפיכה, אשר היא כשלעצמה לא גרמה למחלתו אך בהצטרפותן יחד, נגרמה מחלתו? ד.  האם השפעת תנאי עבודתו של התובע כמפורט בעובדות המוסכמות על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתו?" 4. ביום 11.11.10 מונה ד"ר יעקב פעילן - מומחה באורתופדיה ובכירוגיה של כף היד, לשמש מומחה יועץ רפואי, (להלן:" המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות שפורטו לעיל על בסיס העובדות המוסכמות. לצורך מתן חוות דעתו נשלח למומחה תיק ובו כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לעניינו של התובע כפי שהוגשו ע"י שני הצדדים. 5. ביום 23.2.11 הוגשה חוות דעת המומחה, (להלן:"חוות הדעת הראשונה"). בטרם השיב המומחה על השאלות שהופנו אליו, הוא פירט בחוות הדעת הראשונה את העובדות המוסכמות באשר לתנאי עבודתו של התובע וסקר מסמכים רלבנטיים מתיקו הרפואי. ביחס לשאלות שהופנו אליו השיב המומחה כדלהלן: "אצל מר מושיח, נהג אוטובוס במשך כ - 3 שנים, אובחנו: 1. תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בשורש כף היד הימנית מאופיינת בלחץ על העצב המדיאני. הלחץ הוא כתוצאה מעיבוי הדרגתי ואיטי במשך שנים של הליגמנט הכפי, המהווה את "גג" התעלה, הלוחץ בהדרגה על העצב המדיאני. כתוצאה נפגעת אספקת הדם לעצב ונגרמת הפרעה בתחושה הכפית של 3.5 אצבעות ובעצבוב של שרירי כרית כף היד. מהתיק הרפואי שהובא לעיוני - לא ידוע אצל מר מושיח על גורמי סיכון מקומיים או סיסטמים להופעת התסמונת. CUMMULATIVE STRESS DISORDER (מיקרוטראומה) יכול לגרום לתסמונת התעלה הקרפלית, במצבים בהם נגרם עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות, הגורמים לעיבוי הדרגתי ואיטי של הליגמנט ובהמשך ללחץ על העצב המדיאני. אין בתנאי עבודתו של מר מושיח, כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד, עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות. אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הופעת תסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף היד הימנית. 2. תסמונת לכידה אולנרית במרפק הימני, לפי בדיקות הולכה עצבית בלבד, ללא תלונות או ממצאי בדיקה קלינית התומכים באבחנה. בדיקת הולכה עצבית שבוצעה בהמשך - שללה את קיום התסמונת. לשאלות בית הדין א. תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בשורש כף היד הימנית. ב. לא, כפי שכתבת בדיון. ג. לא. ד. אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו להופעת התסמונת. " 6. ביום 14.4.11 הופנתה למומחה שאלת ההבהרה הבאה ביחס לחוות הדעת הראשונה: "האם עדותו של התובע על לחץ מתמיד במרפק, כתוצאה מהנחת היד על מוט ההפרדה באוטובוס, כפי שצויינה גם בעובדות המוסכמות, יש בה לשנות את מסקנתך?" 7. ביום 26.4.11 השיב המומחה על שאלת ההבהרה כדלהלן (להלן:"חוות הדעת השנייה"): "- תסמונת לכידה אולנרית במרפק הימני, אובחנה לפי בדיקות הולכה עצבית בלבד (מיום 17.6.09), ללא תלונות או ממצאי בדיקה קלינית התומכים באבחנה. -בדיקת ההולכה העצבית מיום 15.9.09 - שוללת את קיום התסמונת במרפק. -בעת הנחת היד על מוט ההפרדה באוטובוס (בד"כ על איזור האמה) - לא נגרם כל לחץ על התעלה הקוביטלית במרפק (כפי שנגרם למשל אצל מלטשי יהלומים, הנשענים ישירות ובאופן רצוף על התעלה במהלך ליטוש היהלומים, במשך שעות רבות ורצופות מידי יום ולאורך שנים רבות). לראיה, אין בתיק תלונות המתאימות ללחץ העצב האולנרי במרפק. אין ממצאי בדיקה המעידים על לחץ על העצב. בדיקת האמג מיום 15.9.09 שללה את קיום הלחץ על העצב האולנרי. לסיכום - אין שינוי חוות דעתי. אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של מר מושיח, לבין תסמונת לכידת העצב האולנרי בתעלה הקוביטלית במרפק הימני (אשר קיומה נשלל לפי בדיקת האמג מיום 15.9.09)." 8. ביום 24.11.11 הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת והיא: "לגבי המרפק: המומחה ציין בחוות דעתו כי בדיקת ההולכה העצבית השניה מחודש ספטמבר 2009 שללה את קיום תסמונת לכידה אולינרית במרפק ימין. תשומת לב המומחה מופנית לכך שהתובע עבר ניתוח ב - 15/7/09 בין היתר במרפק ימין לשחרור העצב האולינרי בתעלה הקוביטלית. המומחה מתבקש להבהיר האם במסמכים הרפואיים שקדמו לניתוח כאמור, דהיינו המסמכים מ - 16/6/09 ומ - 21/6/09, לא מופיעים ממצאים לגבי קיומה של התסמונת כאמור במרפק? אם כן, האם יש בממצאים אלו כדי להצביע על קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין אותה תסמונת." 9. ביום 7.12.11 השיב המומחה על שאלת הבהרה הנוספת, (להלן:"חוות הדעת השלישית"), כדלהלן: "-תסמונת הלכידה האונלרית במרפק הימני - אובחנה לפי בדיקות הולכה עצבית בלבד, מיום 17.6.09 (בה לא נעשתה השוואה ליד השמאלית). -אין בתיק הרפואי תלונות או ממצאי בדיקה קלינית פתולוגים התומכים באבחנה. ברישום מיום 15.6.09 אין כל תלונה או ממצאי בדיקה המעידים על קיום תסמונת התעלה הקוביטלית. הרישום מיום 21.6.09 (ללא דלדול שרירים כח תקין. פרומנט שלילי. ורטנברג שלילי) - שולל את קיום תסמונת התעלה הקוביטלית. -בחוות דעתי נכתב כי נותח ביום 15.7.09 לשחרור גם של העצב האולנרי בתעלה הקוביטלית הימנית. -ערכי ההולכה העצבית של העצב האולנרי הימני בבדיקה מיום 15.9.09 - בגדר הנורמה. -בהנחה ואכן התסמונת קיימת - אין קשר סיבתי לתנאי עבודתו, כפי שכתבתי "בעת הנחת היד על מוט ההפרדה באוטובוס (בד"כ על איזור האמה) - לא נגרם כל לחץ על התעלה הקוביטלית במרפק (כפי שנגרם למשל אצל מלטשי יהלומים, הנשענים ישירות ובאופן רצוף על התעלה במהלך ליטוש יהלומים, במשך שעות רבות ורצופות מדי יום ולאורך שנים רבות)". התעלה הקוביטלית נמצאת בהיבט הפנימי - אחורי של המרפק. בתנאי עבודתו אין כל מגע עם התעלה. לסיכום: אין שינוי בחוות דעתי לגבי תסמונת התעלה הקוביטלית. אין קשר סיבתי לתנאי עבודתו, לא כגרימה ולא כהחמרה." 10. עיקרי טענות ב"כ התובע : א. חוות הדעת של המומחה אינן מתיישבות עם התשתית העובדתית המוסכמת שהונחה בפניו, ועם המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע. לטענת ב"כ התובע, הפעולות היומיומיות שמבצע התובע במהלך עבודתו לאורך השנים אלו שפורטו בעובדות המוסכמות תואמות מצב של עומס/רטט/לחץ/כוח הממוקם על הלגימנט הכפי. וטענת המומחה כי אין זה כך, שגויה. ב. המסמכים הרפואיים מלמדים, כי התובע סובל מתסמונת לכידה אולנרית במרפק הימני. ביום 15.7.09 עבר התובע ניתוח לשחרור העצב האולנרי. הניתוח הצליח והעצב שוחרר. אין ללמוד מכך כי התובע לא סבל מתסמונת לכידת העצב האולנרי קודם לניתוח וזאת עקב תנאי עבודתו. ג. יש להעדיף את מסקנתו של ד"ר שלמה משה, (להלן: "ד"ר משה"), מומחה לרפואה תעסוקתית של "מכבי" שירותי בריאות, על פני מסקנות המומחה. ד"ר משה הכיר בליקויים מהם סובל התובע ביד ימינו כ"פגיעה בעבודה". ד. המומחה משמש כיועץ רפואי לבית הדין לעבודה וכפוסק רפואי בנתבע. דואליות זו כשלעצמה פסולה בשל ניגוד עניינים ויש בה כדי לקבוע חזקה כי המומחה נוטה לצד מעסיקו האחר, קרי הנתבע. לכן, יש ליתן לחוות הדעת מטעמו משקל נמוך. 11. לטענת ב"כ הנתבע, לא נפל כל פגם בחוות דעת המומחה ולאורן יש לדחות את התביעה. 12. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולאמור בשלוש חוות הדעת של המומחה, מצאנו כי יש לקבל את מסקנות המומחה, ולפיכך להורות על דחיית התביעה. א. ביחס לתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בשורש כף היד הימנית של התובע: המומחה שלל באופן מפורש קשר סיבתי בין תסמונת זו לבין תנאי עבודתו של התובע. לדברי המומחה, מיקרוטראומה יכולה לגרום לתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף היד, במצבים בהם נגרם עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות, הגורמות לעיבוי הדרגתי ואיטי של הליגמנט ובהמשך ללחץ על העצב המדיאני. לדברי המומחה, אין בתנאי עבודתו של התובע, כמפורט בעובדות המוסכמות, כדי ליצור עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות. ב. ביחס לתסמונת לכידה אולנרית במרפק הימני של התובע: המומחה הבהיר כי תסמונת זו אובחנה לפי בדיקות הולכה עצבית בלבד (מיום 17.6.09), אך זאת ללא תלונות או ממצאי בדיקה קלינית התומכים באבחנה. המומחה הבהיר, כי אין ברישום הרפואי מ- 15.6.09 כדי להעיד על קיום התסמונת וכי הרישום הרפואי מ- 21.6.09 שולל את קיומה. המומחה ציין גם כי בדיקת ההולכה העצבית מיום 15.9.09 - שוללת את קיום התסמונת במרפק. המומחה הוסיף וציין בחוות הדעת השלישית כי גם אם נניח והתסמונת קיימת אצל התובע - אין קשר סיבתי בינה לבין לתנאי עבודתו. לדברי המומחה בעת הנחת היד על מוט ההפרדה באוטובוס (בד"כ על איזור האמה) - לא נגרם כל לחץ על התעלה הקוביטלית במרפק (כפי שנגרם למשל אצל מלטשי יהלומים, הנשענים ישירות ובאופן רצוף על התעלה במהלך ליטוש יהלומים, במשך שעות רבות ורצופות מידי יום ולאורך שנים רבות). לדברי המומחה, התעלה הקוביטלית נמצאת בהיבט הפנימי-אחורי של המרפק ובתנאי עבודתו של התובע אין כל מגע עם התעלה. שלוש חוות הדעת של המומחה ברורות, בהירות ומנומקות. לא מצאנו כל הצדקה שלא לאמץ את מסקנותיו. 13. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי. ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשות לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך על ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (לא פורסם); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עבל 167/07 עמרם אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין, (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 14. טענת ב"כ התובע, כי מסקנותיו של המומחה מנוגדות לעובדות המוסכמות, אינה מקובלת עלינו. משלוש חווות הדעת עולה כי המומחה בחן את העובדות המוסכמות ועל בסיסן הגיע למסקנותיו. כך, לעניין תסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף היד הימנית, מדגיש המומחה, כי "אין בתנאי עבודתו של מר מושיח, כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד, עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות" (ההדגשות שלי - א.פ.) גם ביחס לתסמונת הלכידה האולנרית במרפק הימני, הבהיר המומחה, כי גם בהנחה וקיימת תסמונת כזו אצל התובע, אין קשר סיבתי בינה לבין תנאי עבודתו. במסקנתו זו, התייחס המומחה מפורשות לעובדה המוסכמת שגיבשו הצדדים בנדון והסביר מדוע אין בה כדי להקים קשר סיבתי. לדידו - בעת הנחת היד על מוט ההפרדה באוטובוס לא נגרם כל לחץ על התעלה הקוביטלית במרפק. לדברי המומחה התעלה הקוביטלית נמצאת בהיבט הפנימי-אחורי של המרפק. ובתנאי עבודתו של התובע אין כל מגע עם התעלה. יודגש, כי בראשית חוות הדעת הראשונה, המומחה חזר במפורש על העובדות המוסכמות כפי שגיבשו הצדדים. 15. טענת ב"כ התובע כי המומחה התעלם מהמסמכים הרפואיים המלמדים כי התובע סבל מתסמונת לכידה אולנרית במרפק הימני, נדחית. בחוות הדעת השלישית המומחה התייחס באופן מפורש למסמכים רפואיים שקדמו לניתוח של התובע - (15.7.09). הכוונה למסמכים מיום 15.6.09, מיום 17.6.09 ומיום 21.6.09 והבהיר את שהתבקש באשר לאמור בהם לגבי התסמונת הנדונה. לדברי המומחה תסמונת הלכידה האולנרית במרפק הימני אובחנה רק לפי בדיקות הולכה עצבית מיום 17.6.09 (בה לא נעשתה השוואה ליד השמאלית) וחוץ מאבחנה זו, אין בתיק הרפואי של התובע מסמכים רפואיים אחרים המצביעים על תלונות או בדיקות אחרות התומכות באבחנה. בכל מקרה כעולה מחוות הדעת השלישית, גם אם הייתה קיימת תסמונת כזו אצל התובע, אין קשר סיבתי בינה לבין תנאי עבודתו. 16. טענת ב"כ התובע כי המומחה משמש גם כפוסק רפואי במוסד לביטוח לאומי ודואליות זו פסולה במקרה הנדון בשל ניגוד עניינים, נדחית. ראשית, יצוין כי בעל דין המתנגד למינויו של מומחה פלוני חייב למחות על כך מיד עם המינוי - "לא יתכן, שצד המיוצג על ידי עורך דין לא ימחה נגד מינויו של פלוני כמומחה יועץ רפואי ורק לאחר שהוגשה חוות הדעת וזו אינה לציפיותיו של הצד, תבואנה טענות כגון אלה שהועלו. במקרה זה יראה בית הדין את הטוען מנוע מלהעלות את טענת הפסול במינוי" (דב"ע לו/0-8 סמיון דוידוביץ נ' המוסד פד"ע ז 374; דב"ע נג/0-181 ישראל עזריאלי נ' המוסד פד"ע כח 209). טענת ב"כ התובע בנדון מועלית לראשונה במסגרת הסיכומים, ולא נטענה קודם לכן. שנית יצוין, כי עד לאחרונה ההלכה הנוהגת הייתה כי מי שמכהן כפוסק רפואי בועדה רפואית, אינו פסול מלשמש מומחה יועץ רפואי לבית הדין (בג"ץ 2874/93 כמאל קופטי נ' בית הדין הארצי פ"ד מח (2) 673; עב"ל 388/05 אליעזר וידר נ' המוסד לא פורסם). רק ביום 14.2.11 בעב"ל 389/09 ועב"ל 390/09 לגזיאל שמואל ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי חל שינוי בהלכה זו ונקבע הסדר חדש לפיו ככלל מומחים המשמשים כפוסקים בוועדות רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי לא ימונו כמומחים יועצים רפואיים מטעם בית הדין לעבודה למעט מקרים חריגים. יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי כי הסדר חדש זה הוא מכאן ואילך, ולא ייושם ולא יבוצע לגבי מינויים שנעשו עד למועד מתן פסק הדין, ולא ניתן יהיה לפסול מומחים שמונו עד למועד זה מטעם זה בלבד. בעניינו, המומחה מונה עוד ביום 11.11.10, לפני מתן פסק הדין ששינה את ההלכה הנוהגת, ולפיכך גם טענה זו של ב"כ התובע נדחית. 17. לאור האמור, ובהסתמך על שלוש חוות הדעת של המומחה נקבע בזאת, כי אין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע ביד ימין לבין תנאי עבודתו. לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. מר דוד מנחם, נציג עובדים א. לקסר - שופטת גב' שולמית חיימזון, נציגת מעסיקים רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)אוטובוסנהג אוטובוס