זכאות עורך דין לשכ"ט עורך דין בגין טיפול

תביעה כספית בסך של 132,127 ₪ לתשלום שכ"ט עורך דין. התביעה מתייחסת בעיקר לשכר טרחה בגין טיפול במספר תביעות הקשורות לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה: תביעה נגד המעביד, טיפול בערעור שהגיש המעביד, תביעה נגד המל"ל, ותביעה כנגד חברת הביטוח הפניקס. התביעה כוללת גם תביעה לשכ"ט בגין הליך בעניין אחר, לביטול פסק דין. נתבעה גם יתרת חוב שנובעת, לפי הטענה, מתשלומים ששילם התובע במקום הנתבע או עבורו. הצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, עם הנמקה ועל סמך החומר בתיק ולאחר שהגישו סיכומים בכתב. לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים אני פוסקת כדלקמן: כללי התביעה מבוססת על שלושה הסכמי שכר טרחה בכתב (התביעה נגד המעביד, תביעה נגד המל"ל והתביעה לביטול פסק דין). בגין הייצוג בערעור שהגיש המעביד, נתבע שכ"ט מינימאלי לפי התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין ובגין התביעה נגד חברת הפניקס, נתבע שכ"ט מסתמך על ההסדר החקיקתי בתביעות פלת"ד (11% + מע"מ, לסיום התיק בפשרה לאחר הגשת תביעה). לגרסת הנתבע, שעלה לארץ בשנת 1999, בשל קשיי השפה, לא הבין על מה חתם ולא היה מודע לתוכן המסמכים וההסכמים עליהם חתם וכן, הוחתם בין היתר, גם על מסמכים ריקים. בכפוף לאמור להלן, באשר להסכם שכ"ט בתביעה כנגד המל"ל, אני מוצאת שיש קושי בטענות הנתבע באשר לתוקף ההסכמים עליהם חתם וקשיי השפה וביכולת שלו להוכיח טענות אלה במידה הנדרשת במשפט האזרחי. אדם מוחזק כמי שקרא ויודע על מה שחתם. הנתבע לא הציג ראיות וטענות שיש בהן פוטנציאל משמעותי לסתור זאת, במידה הדרושה במשפט האזרחי. הנתבע חתם על שלושה הסכמים בתאריכים שונים ובשל קשיי השפה, נעזרו התובע והנתבע, לפחות בתחילת הדרך, לגבי ההסכם ביחס לטיפול בתביעה כנגד המעביד, בעורך דין קול ז"ל, שאף נכח בחלק מהדיונים בתביעה נגד המעביד בבד"ע. יחד עם זאת, מצאתי שהסכם שכר הטרחה בנוגע לתביעת המל"ל הצריך מתן הסברים ברורים ומפורטים מצד התובע, שלא נטען כי ניתנו, בפרט כאשר מדובר בלקוח שעלה לישראל שנים מספר קודם לכן, באופן המצדיק להיעתר לתביעת שכר הטרחה בעניין זה, באופן חלקי בלבד, כפי שיפורט להלן. כיוון שעל פי הסכמי שכר הטרחה בין הצדדים חוב שכר הטרחה צמוד למדד (ראו ס' 2 להסכמים), אין מקום לחייב את התובע גם בריבית, כפי שעשה התובע. יש להחיל הסדר מוסכם זה גם על התשלומים האחרים שנתבעו, שלא לפי הסכמי שכר טרחה, כיוון שסביר להניח כי זהו אומד דעת הצדדים ביחסים שביניהם. כך גם ראוי משום הזמן הרב שהמתין התובע עד שהציב את חוב שכר הטרחה בצורה ברורה ומפורשת בפניו של הנתבע. התובע נמנע מלהציג לנתבע דרישות תשלום מפורטות ומסודרות בכתב, לאורך השנים שבהם טיפל בענייניו, ולאחר סיום טיפול בכל עניין, כמקובל. לפיכך, החל מהמועד לתשלום כפי שנקבע ע"י התובע (הנתבע לא חלק על מועדי התשלום לגבי מי מהסכומים) ועד למועד הגשת התביעה המתוקנת (17/8/10) יש לחייב בהפרשי הצמדה בלבד. ממועד הגשת התביעה המתוקנת ועד לתשלום בפועל, מחוייב הנתבע לשלם הפרשי הצמדה וריבית לפי הדין. להלן, אתייחס לטענות ספציפיות שהועלו לפי ראשי התביעה ולסכום לו זכאי התובע בגין כל עניין. דיון ספציפי בטענות ביחס לתביעות השונות התביעה נגד המעביד נחתם הסכם שכ"ט מיום 7/6/01, נספח א' לתצהיר התובע, שבו נקבע שכ"ט בשיעור של 20% + מע"מ, ולגבי שכר עבודה 17% + מע"מ, מהסכום שייפסק לטובת הלקוח או הסכום שייפסק כשכ"ט על ידי בית הדין, לפי הגבוה. בית הדין פסק שכ"ט בסך של 7,500 ₪ + מע"מ, בפ"ד שניתן כנגד המעביד מיום 1/4/04.התובע העמיד את תביעתו על סכום שכר הטרחה שנפסק. המעביד שילם את חובו הפסוק לאחר הליכי הוצל"פ ביום 24/9/05, הוא המועד שקבע התובע כמועד שחלה חובת התשלום. הנתבע לא חלק על תחשיב התובע לעניין המועד הקובע לתשלום. לפיכך ובהעדר טענות ספציפיות מעבר לאלו שנדונו בחלק הכללי, זכאי התובע לסכום שתבע בסך 7,500 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 24/9/05 ועד ליום 17/8/10, שהם 8,501.65 ₪+מע"מ. הטיפול בערעור שהגיש המעביד על פסק הדין כאמור, לא נחתם הסכם שכר טרחה נפרד לעניין זה והתביעה בסך של 6,040 ₪+מע"מ היא, לפי כתב התביעה, לפי התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין עבור טיפול בערעור. אני דוחה את טענת הנתבע כי סבר שהטיפול בערעור כלול בהסכם שכ"ט נספח א', שכן ההסכם קובע במפורש כי שכר הטרחה בעבור הטיפול בתביעה כנגד המעביד, איננו כולל טיפול בערעור (ס' 3 להסכם). אין מחלוקת שהעבודה נעשתה. יחד עם זאת, משנמנע התובע מלערוך הסכם שכר טרחה עם הנתבע ולא הסדיר את גובה שכר הטרחה מראש, בשים לב לעבודה שנעשתה ולסכום התביעה ששולם לאחר פשרה שהושגה בערעור זה (21,500 ₪) - אני סבורה כי שכר הטרחה הראוי הוא 3,000 ₪ + מע"מ. הנתבע חייב בתשלום הסכום הנ"ל בצירוף ה"ה בלבד, מיום 31/3/05 (מועד מתן פסק הדין) ועד ליום 17/8/10, שהם 3,475.32+מע"מ. התביעה כנגד המל"ל בין הצדדים נחתם הסכם מיום 16/4/02, נספח ב' לתצהיר התובע, לפיו זכאי התובע לסך של 20% בצירוף מע"מ, "מכל סכום שיתקבל מהמל"ל לרבות דמי פגיעה, קצבאות נכות מעבודה וקצבאות עתידיות (בהיוון)". הנתבע קיבל מהמל"ל סך של 137,598 ₪ ובפועל, 91,169 ₪ לאחר שהמל"ל קיזז חובות שונים כגון בעבור ביטוח בריאות ומזונות (להבהרת הקיזוזים ראו, בין היתר, מסמך המל"ל, שסומן כנספח 206 לתצהיר התובע). אין מחלוקת, כי מתוך סכום זה, קיבל התובע כשכר טרחה סך של 30,000 ₪, שהם 25,974 + מע"מ. הנתבע טוען כי התשלום של 30,000 ₪ הוא מלוא שכר הטרחה שסוכם, ולראיה בחשבונית צוין שכ"ט ולא "ע"ח שכר טרחה". לא מצאתי ממש בטענה זו. יש להתחשב במכלול הטענות והנסיבות ורישום כאמור, כשלעצמו, אין בו דבר פסקני ויכול להתיישב עם שתי האפשרויות. הנתבע טוען גם, כי ההוראה שבהסכם ביחס לתשלום שכ"ט עבור הקצבאות המהוונות איננה ברורה, ומפנה להחלטה מיוחדת של ועדת האתיקה שכ"ט 3/08 שבה צוין, כי בשימוש במילה "היוון", מרבית הלקוחות אינם מבינים שיצטרכו לשלם את שכר הטרחה בגין קצבאות שטרם קיבלו ולכן הומלץ לכתוב זאת במפורש בהסכם שכר הטרחה. עוד התרתה הועדה כי במקרים עתידיים שבהם לא יהיה פירוט כנדרש, היא עלולה לקבוע שעורך הדין לא יהיה זכאי למלוא שכרו כבר באותו שלב. בענייננו אמנם מצוין במפורש בהסכם, כי שכה"ט נגזר גם מקצבאות עתידיות, כלומר: מקצבאות שיתקבלו בעתיד. אך בכך לא די. אני סבורה שאכן יש קושי בהבנת חובת התשלום, שנקבעת על סמך סכומים שטרם התקבלו בפועל בידי הנתבע, ועתידים להתקבל בידו, בתשלומים ולאורך שנים. כפי שעולה גם מהחלטת ועדת האתיקה, זהו הסכם בלתי שגרתי וקשה להבנה גם ביחס למי שעברית היא שפת אימו. בוודאי שכך לנוכח קשיי השפה, בנסיבות שבהן עלה הנתבע לארץ שנים ספורות קודם לחתימת ההסכם. הסכם זה אף איננו דומה להסכמים האחרים שנחתמו בין הצדדים בתיק. מן הראוי היה להבהיר את הדברים ב"רחל בתך הקטנה" ואף להמחישם באמצעות דוגמא מספרית. בנסיבות אלה, משההסכם איננו בהיר דיו, ובתוקף החובות המוטלים לפי הדין על עורך הדין בנושא הסכם שכר הטרחה, אני סבורה כי יש להפחית 50% משכר הטרחה שקבוע בהסכם. התובע הסתמך בתחשיב שכר הטרחה, שמבוסס על היוון הקצבאות העתידיות, על חוות הדעת של האקטואר שי ספיר, שנערכה במסגרת התביעה כנגד חברת הביטוח. בתביעה זו ועל סמך חוות הדעת של שי ספיר, הושגה בין הצדדים פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. לפי פסק הדין, הנתבע קיבל מחברת הביטוח 120,000 ₪, בנוסף לתשלומים התכופים ולתגמולי המל"ל שנקבעו, כאמור, לפי חוות הדעת של ספיר (ראו להלן, הדיון בתביעה כנגד המבטחת). הנתבע התנגד לשימוש בחוות הדעת לצורך התביעה שלפנינו וציין עוד, כי מבירור שערך בביטוח הלאומי נאמר לו שהסכום המהוון שהוא יכול לקבל, נמוך יותר מזה שנקבע בחוות הדעת. בנוסף טען, כי חוות הדעת מתעלמת מהסכומים שנוכו מהקצבה ואיננה קובעת את הסכומים שקיבל בפועל במסגרת קצבת הנכות, גם לא ברוטו. אני דוחה התנגדות זו. בנסיבות העניין, מחייבת חוות הדעת את הנתבע, בין היתר, גם מחמת "השתק שיפוטי". הפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין בתביעה כנגד חברת הביטוח מבוססת על חוות הדעת ולאחר שקיבלה תוקף של פסק דין, התקבלו בידי הנתבע כספים בהתאם לפסק הדין (ראו רע"ב 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט (6) 625). מעבר לכך, לא הוצג תחשיב אלטרנטיבי מצדו של הנתבע. יש לציין כי חוות הדעת, כאמור בה, לא הביאה בחשבון את הכספים שקיבל הנתבע במסגרת נכות כללית והתעלמה, כנדרש, מחובות שהיו לנתבע למל"ל ונוכו ע"י המל"ל מהתשלום. התובע זכאי לשכ"ט העומד על מחצית מן הסך של 103,966 ₪ +מע"מ בצירוף ה"ה בלבד מיום 31/3/07 ועד ליום 17/8/10 (שהם 117,792.74 ₪+מע"מ). בסך הכל חייב הנתבע לשלם לתובע בגין עניין זה, 58,896.37 ₪+מע"מ. תביעה כנגד הפניקס הנתבע קיבל תשלומים תכופים בסך כולל של 45,000 ₪ (10,000 ₪ ביום 26/3/02; 20,000 ₪ ביום 20/11/02; 15,000 ₪ ביום 14/8/03). בפשרה שניתן לה תוקף של פסק דין (לאחר הגשת תביעה), נפסקו לנתבע 120,000 ₪, בנוסף לתגמולי המל"ל ובנוסף לתשלומים התכופים. מתוך הסכום הנוסף שנפסק בפשרה, הנתבע קיבל לידיו בפועל, 70,000 ₪. לגרסת התובע, מתוך הסך הנותר של 50,000 ₪ ועל פי הוראת הנתבע, 20,000 ₪ הופרשו לתשלום לפרקליטים בהליך הפלילי. כתוצאה מהפרשי שער הדולר, שולמו לפרקליטים 18,000 ₪. נותרו 2,000 ₪, שהותיר התובע ברשותו וזקף על חשבון חובות הנתבע. עם קבלת הסכומים הנ"ל לידי הנתבע, התובע קיבל כשכר הטרחה עוד 30,000 ₪, שהם 25,974 ₪ + מע"מ. מדובר בסכומים ששולמו לאחר הגשת תביעה ושיעור שכר הטרחה הוא בתביעות פלת"ד 11%+מע"מ מהסכום שנפסק. לעניין זה, יש להביא בחשבון גם את התשלומים התכופים ששולמו ע"ח התביעה ובטרם הגשתה . גם בגינם יש לשלם 11%+מע"מ, שהרי הם משתלמים ע"ח הסכומים שיגיעו בתיק העיקרי ואני דוחה את הטענה כי יש לשלם בגינם שכר טרחה בשיעור של 8% +מע"מ. אני דוחה את הטענה שהתובע קיזז מהתשלום התכוף סך של 2,000 ₪. ממכלול המסמכים והראיות שבתיק, התובע הוציא חשבוניות על כל תשלום שקיבל כהחזר הוצאות או שכר טרחה. קיזוז כאמור ללא חשבונית הוא עבירה ולא הוצגו ראיות בעלות פוטנציאל כבד משקל, כנדרש להוכחת טענה זו במאזן ההסתברויות האזרחי. לא מצאתי שיש משמעות לטענות הנתבע ביחס לסך של 2,000 ₪ שנותרו בידי התובע מתוך הסכום שיוחד לתשלום לפרקליטים שייצגו את הנתבע במשפט הפלילי, שעה שאין מחלוקת שנותרו בידו של התובע 2,000 ₪ ונזקפים הם על חשבון החוב. הפרקליטים הפליליים, עוה"ד ליסטר וערד, הגישו תצהיר ואישרו קבלת שכרם באמצעות התובע. אין גם מחלוקת שאלה אמנם עשו לייצוג הנתבע. לא הוצגה טענה ביחס לתשלום בסכום אחר שצריך היה, לגרסת הנתבע, לשלם לאותם פרקליטים. גם כאן, כמו בעניין שנזכר לעיל, לא מצאתי ממש בטענה כי העובדה שבקבלה נרשם שכ"ט ולא "ע"ח שכ"ט", מעידה שזהו כל שכר הטרחה שלו זכאי התובע בגין הטיפול בתביעה. התובע זכאי אפוא לשכר הטרחה כאמור בתחשיב שהציג (לא נטענו טענות כנגד התחשיב) בסך של 18,845 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 30/1/08 ועד ליום 17/8/10, שהם 20,559.69 ₪+מע"מ. בקשה לביטול פסק דין מזונות בין הצדדים הסכם שכ"ט, מיום 4/12/06, נספח ג' לתצהיר התובע, שלפיו ישולם לתובע שכ"ט בשיעור של 40% + מע"מ מכל סכום שיתקבל ובכל מקרה מינימום בסך של 5,000 ₪ +מע"מ. התביעה נדחתה ביום 24/3/08. התובע תבע את שכר הטרחה המינימאלי בסך של 5,000 ₪ + מע"מ. בטענות הנתבע בעניין זה - אין כל ממש. הנתבע טוען כי סוכם רק על 40%+מע"מ מכל סכום שייפסק, טענה שמנוגדת להסכם הברור בכתב. עוד העלה תהיות, מדוע הסכים התובע לייצג את הנתבע בתיק חסר סיכוי זה. הנתבע רצה בטיפול בעניין וחתם על הסכם שכר טרחה. אין טענה של ממש מצדו כי הוטעה ע"י התובע לחשוב שסיכויי התביעה טובים. טענת התובע, כי הסביר ללקוח את ההיפך (דהיינו: שקיים סיכוי קלוש לבטל פסק דין שניתן לפני 7 שנים), מתיישבת יותר עם תוכנו של הסכם שכר הטרחה. התובע זכאי לשכר הטרחה שתבע בסך של 5,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 24/3/08 ועד ליום 17/8/10, שהם 5,465.61+מע"מ. יתרת חוב בגין תשלומים שונים התשלומים השונים, בסך נומינלי כולל של 13,747 ₪, מפורטים בסעיף 23(ד) לתצהיר התובע. הנתבע הודה בכל הפריטים למעט בפריט (12) (סך של 408 ₪ ביצוע עיקול אצל המעביד) וכן, פריט (19) (הלוואה של 1,000 ₪ לנתבע שהראיה לה היא רישום שעשה התובע ע"ג פתקית). הנתבע שילם ע"ח החוב סך של 8,824 ₪, 7,324 ₪ בדרך של קיזוז מהתשלום שהתקבל מהמעביד וכן תשלום של 1,500 ₪ ששילם התובע עבור שכ"ד לנתבע פריט (13), שהחזיר לו הנתבע. את יתרת החוב בגין האמור, בסך של 4,923 ₪, תובע התובע. לעניין פריט 12 - עיקול אצל המעביד ביום 5/9/05. הסכום מבוסס בקבלות, והטענה לאי בהירות ביחס לסך של 408 ₪, נדחית. לעניין פריט 19 - הלוואה לנתבע בסך של 1,000 ₪ - הנתבע לא מצא תימוכין להלוואה כזו ולכן לא הודה בה. מעיון ברשימת הפריטים שכמעט בכולה מודה הנתבע עולה, כי אמנם הייתה מערכת יחסים שחרגה מיחסים רגילים של עורך דין ולקוח והתובע ביצע תשלומים והלווה לנתבע כספים כאשר נקלע למצוקה כספית כגון תשלום שכר דירה, קניית מצרכים בבית המעצר, העברת תשלומים לכלא ותשלומי תמיכה שונים. ברוב הפריטים גם הודה הנתבע. יחד עם זאת, התובע לא ערך רישומים בכרטסת מסודרת של הלקוח. אין פירוט ולא ברור בגין אלו תשלומים קוזז הסך של 7,324 ₪, שניתן לתובע, כאמור בקבלה, בעבור החזר "הוצאות+תמיכה", לאחר תשלום המעביד בספטמבר 24/9/05. התמיכה בסך של 1,000 ₪ היא מספטמבר 2004 וסביר היה שתוחזר בספטמבר 2005. יש, אפוא, לחסר סכום זה בסך של 1,000 ₪, מסכום התביעה, והסכום שמגיע לתובע תחת סעיף זה הוא: 3,923 ₪ (הסכום נתבע ללא צירוף ה"ה וריבית). הסכומים שקיבל התובע לאחר שנקט התובע בהליכי הוצל"פ כנגד המעביד, שילם המעביד, ביום 14/9/05, סך כולל של 21,500 ₪. התובע ניכה סך של 7,324 ₪ ע"ח חובות ותשלומים ששילם מכיסו עבור התובע כמפורט בס' 13 ד לכתב התביעה וכנגד חשבונית עבור "החזר הוצאות+תמיכה" מספטמבר 2005 (מסמך 130 לתצהיר התובע). הנתבע מאשר את הקיזוז (ס' 101א לכתב ההגנה המתוקן). לטענת התובע, היתרה בסך של 14,176 ₪ נמסרה לתובע - 6,000 ₪, הפקיד התובע בחשבון פקדונות והזרים את הכספים לנתבע לפי דרישתו (נספחים 131-134) ועוד 8,176 ₪ שהועברו לנתבע מיידית. הנתבע מודה בקבלת 6,000 ₪. לטענת הנתבע בכתב ההגנה המתוקן, אין הוכחה שקיבל את הסך של 8,176 ₪ במזומן. אלא שמכתב ההגנה הראשון עולה כי הודה בקבלת כספים אלה במזומן ולא ניתן כל הסבר לשינוי בגרסה, זולת העדר יכולת של התובע להציג ראיה בכתב, הסבר שאני מוצאת, כי אינו משכנע בנסיבות. על כן, אני סבורה כי הנתבע קיבל לידיו גם את הסך של 8,176 ₪, סכום זה לא נותר בידי התובע ואין לקזזו מהסכומים המגיעים לתובע. סיכומו של דבר, התובע קיבל עד כה, את הכספים הבאים ע"ח שכר טרחתו: 30,000 ₪ מתוך הכספים שהתקבלו מהמל"ל, בצירוף ה"ה מיום 18/7/06, שהם 33,291.34 ₪.30,000 ש"ח מתוך מהכספים ששילמה הפניקס בצירוף ה"ה מיום 1/2/08. עוד קיבל לידיו סך של 2,000 ₪ שנותרו לאחר התשלום לפרקליטים בהליך הפלילי והתקבלו ביום 1/2/08 ויש לנכותו בצירוף ה"ה מתאריך זה. צירוף שני הסכומים האחרונים, בתוספת ה"ה כאמור הוא 34,911.66 ₪. התובע קיבל, אפוא, תשלומים בסך כולל של 68,203 ₪ נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת. סיכום סך התשלומים להם זכאי התובע בגין שכר טרחה, הם כדלקמן: 8,501.65 ₪ + מע"מ 3,475.32 ₪ + מע"מ 58,896.37 ₪ + מע"מ 20,599.69 ₪ + מע"מ 5,465.61 ₪ + מע"מ שהם 96938.64 ₪ + מע"מ (112,448.82 ש"ח) לכך יש לצרף עוד 3,923 ₪ בגין החובות, כאמור לעיל. בסך הכל זכאי התובע לסך של 116,371.82 ₪. התובע קיבל סך של 68,203 ₪ ולפיכך, היתרה לתשלום היא 48,168.82 ₪, נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת (17/8/10). לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 48,168.82 ₪ בצירוף החזר האגרה בסך של 1,635 ₪. הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 17/8/10 ועד לתשלום המלא בפועל. מעבר להחזר האגרה, בנסיבות העניין, אינני עושה עוד צו להוצאת וכל צד יישא בהוצאותיו, לרבותש שכ"ט עורך דין. ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. שכר טרחת עורך דיןעורך דין