נזקי חקלאות בגין ריסוס רשלני

נזקי חקלאות בגין ריסוס רשלני בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט ישי קורן, בת.א. 55430/05, ביום 13.12.09, במסגרתו התקבלה תביעת השיבוב שהגישו המשיבים נגד המערערים. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא המשיב 1, קיבוץ שער העמקים (להלן: "המבוטח" או "הקיבוץ"), הזמין אצל ב.א.ז עיבודים חקלאיים (אדיר) בע"מ (להלן: "ב.א.ז" או "מערערת 1") עבודות ריסוס בחלקה בשטח של כ-100 דונם בשדה כותנה. באותה עת, ב.א.ז היו מבוטחים אצל מערערת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מערערת 2"). מערערת 1 ביצעה את הריסוס ביום 2.5.03 בחומר המיועד להדברת עשבים. שותפות גד"ש ר.א.ם (להלן: "גד"ש"), שעיבדו את החלקה הסמוכה, טענו, כי בשל ביצוע רשלני של הריסוס - ביצועו בתנאי מזג אוויר שאינם מתאימים (רוחות חזקות) - נגרם נזק לחלקה שבה הם מגדלים עגבניות, לאחר שהרוחות הסיטו חלק מהרסס אל חלקתם. בשל כך, הגישה גד"ש תביעה נגד הקיבוץ, שהיה מבוטח באותה עת אצל משיבה 2 (להלן: "המבטחת") בפוליסה מסוג אחריות לצד שלישי משקים. משיבה 2 פיצתה את גד"ש, וגבתה מהקיבוץ 10,000$ בגין השתתפות עצמית. המשיבים הגישו תביעת שיבוב והשבה כנגד המערערים, היא התביעה נשוא פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא קיבל את התביעה לאחר שאימץ את גרסת המשיבים והעדים שהעידו מטעמם, לרבות חוות הדעת של המומחה מטעמם, אותה ביכר על פני חוות הדעת מטעם המערערים. בית המשפט קבע כי הריסוס בוצע באופן רשלני, בתנאי מזג אוויר שאינם מתאימים לכך, ושהנזק שנגרם לחלקת העגבניות אכן נגרם בשל הריסוס הרשלני. לפיכך, חייב בית המשפט את המערערים בשיפוי המשיבים בגין מלוא נזקיהם בסך 180,693 ₪ בצירוף ריבית והצמדה. טענות הצדדים בערעור 5. לטענת המערערים, המשיבים אינם זכאים להשבת הכספים ששילמו והיה מקום לדחות את תביעתם. מאחר שנקבע כי לקיבוץ אין כל אחריות לאירוע הנזק, נשללת זכות התחלוף של משיבה 2, שלטענת המערערים, לא הייתה צריכה לשלם על פי הפוליסה את תגמולי הביטוח לגד"ש. לטענתם, הפוליסה מחייבת את המבטחת לשפות את המבוטח, רק בגין חבות נזיקית שהוא יהיה חב בה כלפי צד שלישי, ובענייננו נקבע, כאמור, שהקיבוץ אינו נושא באחריות כלפי גד"ש, אלא שהמערערת 1 היא זו שהתרשלה. בהיעדר חובת תשלום מצד המבטחת לא קמה זכות התחלוף. בנוסף, המערערים טוענים כי בית משפט קמא כלל לא דן בטענה זו. שאר טענותיהם של המערערים מתייחסות לקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. לטענתם, בית משפט קמא שגה במספר נושאים: כאשר קבע כי הריסוס בוצע באופן רשלני וגרם לנזק לשדה העגבניות תוך שמחד הטיל ספק בעדותו של המרסס (להלן: "אודי") מבלי שנימק זאת, ובעוד שהמשיבים עצמם לא הטילו ספק בגרסתו, ומאידך הסתמך על עדותו של ישי קציר (עובד שותפות גד"ש) בעוד שעדות זו, לטענת המערערים, מלאה בסתירות שלא יושבו. בנוסף טענו המערערים, כי שגה בית משפט קמא כשהעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, ד"ר קליפלד, לפיה הנזק לשדה העגבניות נגרם עקב הריסוס - על פני חוות דעת המומחים מטעמם, ד"ר יעקובי ועודד יפה. לטענתם, אין בעובדה שלא הוצגו תוצאות בדיקת המעבדה שערך ד"ר יעקובי כדי לפגוע בחוות דעתו, לא כל שכן כאשר גם תוצאות הבדיקה מטעם משיבה 2 לא הוצגו. עוד לטענתם, בכך שהמומחים מטעמם לא ידעו לציין מהו החומר שממנו כן נפגעו הצמחים, אין כדי להפחית ממשקל חוות דעתם, שכן נטל הראיה הוא על המשיבים, והם אלו שהיו צריכים לשלול גורמי נזק אחרים. עוד נטען, כי העובדה שהבדיקה של ד"ר יעקובי בוצעה 9 שבועות לאחר קרות האירוע לא יוצרת כל בעיה, שכן לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בתחום הביוכימיה, ואם המומחה ראה לנכון לערוך בדיקה לאחר חלוף פרק זמן זה, אזי אין לפקפק בכך. לאור כל זאת, המערערים טוענים כי כלל לא הוכח שהריסוס הוא שגרם את הנזק לחלקה של גד"ש. 6. מנגד, טוענים המשיבים, כי בצדק קיבל בית משפט קמא את תביעתם, וכי טענות המערערים הינן כנגד ממצאים עובדתיים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים כגון אלה. בתוך כך טוענים המשיבים, כי אין מקום להתערב בשאלת מהימנות העדים והעדפת עדותו של ישי קציר על פני זו של אודי. כמו כן, נטען, כי בית משפט קמא התרשם מחוות דעת המומחים והחליט בצורה מנומקת לבסס את ממצאיו על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, ולכן אין מקום שערכאת הערעור תתערב בכך. בהתייחס לטענת העדר זכות השיבוב טוענים המשיבים כי הפוליסה של הקיבוץ כללה אחריות גם בגין מעשיו של מי שפעל בשמם, וממילא בית משפט קמא כבר דן בכך, והכריע כי תשלום התגמולים נעשה כדין. דיון 7. עיקר טענות המערערים הן כנגד ממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, שהעדיף את העדויות ואת חוות הדעת מטעם המשיבים על פני אלה מטעם המערערים. 8. הלכה מושרשת וידועה היא כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות שאותן קבעה הערכאה הדיונית, לאחר שהוצגו בפני הערכאה הדיונית ראיות ונשמעו בפניה עדויות, ולאחר שהעריכה את מהימנותם של העדים וקבעה ממצאים עובדתיים, בהתבסס על מארג הראיות הכולל שהוצג בפניה. התערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים בהם נפל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהממצאים שקבעה ערכאה זו אינם מבוססים על פניהם [ראו למשל: ע"א 8589/06 יעקב שפיגל נ' צבי איינס ( 14.05.08); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל ( 11.6.98); ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ ( 21.1.07)]. זאת ועוד, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית להעדיף חוות דעת מומחה אחד על פני חוות דעתו של מומחה אחר, ואין דרכה להתערב בממצאים עובדתיים המבוססים על אימוץ חוות דעת המומחה אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם משמעותי בקביעות בית המשפט [ע"א 8693/08 הרמן נ' ד"ר שטרנברג ( 24.03.11)), וכן ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) נ' מאיוסט (לא פורסם, 17.4.94)]. 9. ומן הכלל אל הפרט; עיקר המחלוקת בענייננו נסבה סביב השאלה האם הריסוס בוצע באופן רשלני, והאם הריסוס הוא הגורם לנזק לחלקת העגבניות. בית משפט קמא הכריע בשתי שאלות אלו, וקבע - בהתבסס על העדפת העדויות וחוות הדעת מטעם המשיבים על פני אלה מטעם המערערים - כי הריסוס בוצע באופן רשלני וגרם לנזק הנטען. קביעותיו של בית משפט קמא מפורטות ומנומקות היטב, ומתבססות על התרשמות ישירה שלו מהעדים ומכלל הראיות שהוצגו בפניו. בית משפט קמא קבע באופן מפורש כי אינו מקבל את גרסת המערערים, כדלקמן: "אינני מאמין לעדותו של אודי, לפיה לאורך כל השעה בה בוצע הריסוס הוא עקב אחר אבוקת העשן וראה שהרוח נעה לכיוון דרום - הכיוון המנוגד לשדה העגבניות. לא ייתכן שבמדידות שנעשו כל שעה עגולה בין 10:00-06:00 היו הרוחות מזרחיות, ולמרות זאת משך שעה שלימה בה בוצע הריסוס הייתה הרוח צפונית. אני מטיל ספק באמינות עדותו של אודי הן באשר לעצם קיומה של אבוקת העשן עליה העיד והן באשר לכיוון הרוח של אותה אבוקה" (הדגשות שלי - ר.ל.ש). בית המשפט ביכר את גרסת המשיבים, וקבע כדלקמן: "אני מאמין לעדותו של ישי קציר שהעיד כי הבחין בשרוולי המרסס המתנופפים ברוח העזה. אין מדובר בתנודות שמקורן במהמורות שבשדה. העד - אשר מכיר את עבודת הריסוס ואת מכונת הריסוס מעבודתו האישית - יודע אל נכון להבחין בין 'השתוללות' של השרוולים ברוח, לבין תנודות שמקורן במהמורות בשדה" (הדגשות שלי - ר.ל.ש). על סמך התרשמותו זו, קבע בית המשפט כי הריסוס בוצע בתנאי מזג אוויר לא נאותים, וכי המערערת 1 נהגה ברשלנות. לא מצאתי כל נימוק להתערב בקביעה עובדתית זו. 10. גם בשאלה האם הריסוס הרשלני הוא הגורם לנזק, קבע בית משפט קביעות עובדתיות מנומקות, תוך שהעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, ד"ר קליפלד, וקבע כדלקמן: "אני מעדיף את חוות דעתו של מומחה זה על פני חוות דעת המומחים מטעם ההגנה. בפני בית המשפט לא הובאו תוצאות בדיקת המעבדה מכוחה מבקשים המומחים להסיק כי הצמחים לא נפגעו על ידי גליפוסט. המומחים אינם יודעים להצביע על החומר שממנו נפגעו הצמחים. המומחים מטעם הנתבעות בדקו את הצמחים במעבדה רק מספר שבועות לאחר קרות הארוע". בתוך כך, התייחס בית המשפט גם לטענת המערערים כי לא יתכן שהריסוס הוא שגרם לנזק לחלקת העגבניות מאחר ולא נגרם נזק לחלקות סמוכות אחרות. בית המשפט דחה הטענה, וקבע כדלקמן: "ראשית, אני מקבל את ממצאיו של ד"ר קליפלד הקובע כי שדה העגבניות לא ניזוק באופן אחיד. קביעה זו מתיישבת גם עם ההמלצה שקיבלו הניזוקים בדבר ייבוש של חלק מהשדה בלבד. גם המומחה יגר נבו העיד כי רמת הפגיעה בשדה הייתה שונה בחלקים שונים של השדה. שנית, כפי שציינתי לעיל, מקור הפער שבין שדה העגבניות לשדה החמניות נובע משלבי הגידול השונים ומהשוני ברגישות הצמחים לחשיפה לרסס של חומרי הדברה נשוא התביעה". 10. בסיכומו של יום, אינני סבורה כי המקרה שבפנינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת התערבות בממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. בענייננו, פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב. בית המשפט בחן והתייחס לכל טענות המערערת באופן מקיף ויסודי, ואין מקום להתערב בממצאים אלה, המתבססים על הראיות שהובאו בפניו ועל העדויות ששמע. זכות המשיבים להשבת התגמולים ששילמו 11. המערערים טענו, כאמור, כי אין למשיבים עילה לתבוע השבת תגמולי הביטוח, שכן בית משפט פטר אותם מאחריות לאירוע הנזק ועל כן התשלום נעשה על ידם בהתנדבות. עוד טענו כי בית משפט קמא לא דן בטענה זו, טענה שאינה ברורה, לאור העובדה שבית משפט התייחס במפורש לסוגיה, וקבע כדלקמן: "הוכח להנחת דעתי שהתובעת 2 שילמה את ששילמה על פי תנאי הפוליסה, שהיא פוליסה לביטוח נזקי צד ג'. ס' ה(2) של פרק ההרחבות מכסה נזקים שנגרמו לצד ג' כתוצאה מפעולות ריסוס שנעשו על ידי התובע 1 או עבורו. אני דוחה את טענת הנתבעות לפיה שילמה התובעת 2 כמתנדבת". בית המשפט קבע, כי בכך שלא נקבעה אחריות נזיקית למשיב 1 אין כדי לפטור את חובתה של משיבה 2 לשלם תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, זאת בהסתמך על פרק ההרחבות של הפוליסה, אשר מכסה גם נזקים שנגרמו מפעולות שנעשו עבור המבוטח, המשיבה 1 בענייננו. עיון בפוליסה, בפרק "הרחבות כלליות לפוליסה צד שלישי למשק" (נספח 3 לתיק מוצגי המשיבים) מלמד כי בצדק קבע בית משפט קמא את אשר קבע, וזו לשון הפוליסה: "ב. אחריות שילוחית מוסכם בזה כי פוליסה זו מורחבת לכסות את אחריותו של המבוטח הראשי הנובעת מעשיו ומחדליו הרשלניים של כל אדם או גוף הפועל בשם המבוטח הראשי או מטעמו. ... ה. ריסוס על ידי כלי טייס ואמצעים אחרים ... ... פוליסה זו מורחבת לכסות את חבות המבוטח הראשי, כאמור במבוא לפוליסה, הנובעת מריסוס אווירי המוזמן על ידי המבוטח הראשי מאת אחר לשם ביצוע ריסוס מעל שדות ומטעים בתחום המשק עקב מעשה או מחדל של הפועלים מטעמו של המבוטח הראשי..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש). האמור בפוליסה לא יכול להתפרש לשתי פנים, ודין טענת המערערים להידחות, מנימוקיו המפורטים של בית משפט קמא. סוף דבר 12. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערערים ישלמו למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪. ההתחייבות העצמית שהפקידה מערערת 2 - תבוטל לאחר תשלום ההוצאות הנ"ל. נזק חקלאיריסוסחקלאות