העתירה והסעד המבוקש 1. לפני עתירה שהגישו פול סליפטי (להלן: "העותר") וג'ין סליפיטי (להלן: "העותרת") למתן צו על תנאי להורות לשר הפנים (להלן: "המשיב") לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד קבע. זאת על-פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי נוהל מס' 5.2.0008, (להלן -הנוהל). העותר הגיש בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1997 אשר אושרה בסוף שנת 1999. מיום הגשת הבקשה ועד ליום הגשת העתירה (ביום 21.3.2010) חלפו מעל שתיים עשרה שנה, ושהייתה של העותרת בישראל עד היום היא מכוחם של התרי המת"ק המתחדשים מידי שנה. המשיב מנמק מצב זה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) התשס"ג (2003) (להלן: "חוק הוראת השעה") (נספח ע\5 לעתירה), המונע שידרוג מעמד של בן זוג זר תושב האיזור בתקופת תוקפה של הוראת השעה וטוען כי מניעה זו חלה גם בעניינם של העותרים. העותרים, מנגד, טוענים, כי אי שדרוג מעמדם נעוץ באופן טיפולו הרשלני של המשיב בטיפול בבקשה, וכי במהלך כל התקופה ננקטה סחבת בטיפולו של המשיב בבקשתם. הרקע העובדתי לעתירה 2. העותר הינו אזרח ישראלי ונושא תעודת זהות ישראלית. העותרת הינה ילידת בית לחם ובשנת 1997 נישאה לעותר. לבני הזוג נולד ילד בשנת 1998. העותרת מצויה זה למעלה משתיים עשרה שנים בהליך איחוד משפחות עם העותר. ביום 12.11.97 הוגשה בלשכת המשיב בירושלים בקשת העותר למתן מעמד עבור העותרת, מכוח נוהל איחוד משפחות. ביום 26.11.97 נדרשו העותרים, הן טלפונית והן בכתב, להמציא מסמכים נוספים בתמיכה לבקשה, בנוגע למקום מגוריהם. מבדיקה אצל המשיב מאוחר יותר עולה, כי אין אינדיקציה להמצאת המסמכים שנדרשו על ידי העותרים, אף כי קיים קושי עובדתי להכריע בטענה זו, כמוסבר להלן. 3. ביום 21.10.99 שלחו העותרים מכתב לבירור מצב הטיפול בבקשתם אשר נתקבל במשרדי המשיב ביום 24.10.99. ביום 25.10.99 נשלח לעותר מכתב המשיב ובו דרישה נוספת להמצאת מסמכים לתמיכה בבקשתו, בין היתר בנוגע למקום המגורים וחשבונות שוטפים המוכיחים אותו. לטענת המשיב, המכתב חזר מהדואר בציון "לא נדרש". ביום 23.11.99 נשלח לעותר מכתב על אישור בקשת איחוד משפחות. ביום 16.12.99, הוענק לעותרת אשרת ישיבה ארעית מסוג א\5 בתוקף לשנה עד ליום 16.12.00. 4. ביום 12.10.00, כחודשיים טרם פקיעת אשרת הישיבה, פנו העותרים בבקשה נוספת להארכת האשרה (להלן גם "המת"ק"). ביום 6.3.01 נשלח מכתב לפיו אושרה הבקשה להארכת אשרת הישיבה הארעית. אולם, בפועל, רק ביום 17.4.01 הוארכ אשרת הישיבה מסוג א\5, עד ליום 15.12.01. 5. ביום 17.10.01, שוב חודשיים, טרם פקיעת תוקף אשרת הישיבה ועל פי הנוהל, התייצבו העותרים במשרדי המשיב והגישו בקשה נוספת להארכת האשרה. גם הפעם, רק ביום 30.5.02, הוארכה אשרת הישיבה מסוג א\5, לשנה נוספת. 6. אין חולק, כי העותרים מקיימים את מרכז חייהם בירושלים יחד עם בני משפחתם, מתגוררים בעיר ועובדים בה. 7. ביום 29.9.2008, פנו העותרים למשיבה בבקשה לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד של תושב קבע. התשובה שהתקבלה ע"י המשיב ביום 4.11.2008, כי לא ניתן לשדרג את מעמדה של העותרת וזאת בהתאם לחוק הוראת השעה. על כך השיגו העותרים בפני נציג השגות לזרים (ע\6), השגה זו נמחקה ביוזמת העותרים זאת מן הטעם שעל עניינה של העותרת חלות הוראות חוק האזרחות, זאת שעה שסמכות הועדה מוגבלת לרשימה סגורה של סעיפים ספציפיים בחוק הכניסה לישראל (ע\7). עיקר טענות העותרים 8. לטענת העותרים, שהותה של העותרת כיום בישראל נובעת מתוקף ישיבה ארעית רצופה שלה בישראל במשך למעלה מעשור, ישיבה המתאפשרת מכוחם של התרי מת"ק המתחדשים כל שנה. לטענתם, העותרת עונה על תנאי הנוהל וכן על הדרישות והאישורים הרלוונטיים של גורמי הביטחון ולפיכך היא זכאית לשדרוג מעמדה על פי הנוהל. 9. עוד טוענים העותרים, כי טיפולו של המשיב בבקשות העותרים מתאפיין ב"רשלנות פושעת". לדבריהם, מדובר בעיכובים בלתי מוצדקים מצידו של המשיב, מיום הגשת הבקשה הראשונה לאיחוד משפחות, עיכובים שיש בהם משום רשלנות רבתי ואדישות לבקשת העותרים. זאת, לטענתם במיוחד, משום שהמשיב לא פעל על פי הנהלים, שהוא עצמו קבע, לגבי לוחות זמנים בטיפול בבקשות העותרים. לטענתם, חריגת המשיב מאותם מועדים, היא אשר בסופו של יום, שיבשה את יכולתה של העותרת לבוא בגדרי החריגים לחוק הוראת השעה, צריכה לשמש כנגדו. 10. העותרים גם מבקשים להדוף את טענת השיהוי בהגשת העתירה שמעלה המשיב. לטענתם, הם פנו אל המשיב בבקשה לקבלת תעודת זהות ביום 29.09.08. החלטת המשיב ניתנה ביום 4.11.08. בתגובה זו הודיע להם המשיב את עמדתו, כי בעקבות התיקון לחוק הוראת השעה, לא ניתן לשדרג את מעמדה של העותרת. בעקבות כך, פנו העותרים ביום 23.3.09 אל ועדת ההשגה לזרים, אשר ביום 13.5.2009 נתנה החלטתה למחיקת ההשגה מחוסר סמכות. בעקבות החלטה זו עתרו העותרים לבית משפט ביום 21.3.2010 . 11. העותרים טוענים, כי עקב מחדלי המשיב בטיפול בבקשה ובהתחשב בעובדה שכתוצאה מן העיכוב בהגשת העתירה לא נגרם נזק לצדדים שלישיים, הרי שאין לתת משקל לשיהוי בהגשת העתירה. לטענתם, בשקלול מכלול הנסיבות ובראשן השהוי הניכר מצד המשיב בטיפול בבקשתם הוא זה שהביא לפגיעה קשה בתא המשפחתי של העותרים ובזכות החוקתית שלהם ושל בנם שהוא אזרח ישראלי, לחיי משפחה. עיקר טענות המשיב 12. עמדת המשיב הינה, כי דין העתירה להדחות מחמת שהוי כבד, שכן העתירה הוגשה בחלוף כשנה וארבעה חודשים ממועד ההחלטה הנתקפת. בעניין זה מדגיש המשיב כי החלטתו הרלוונטית ניתנה ביום 4.11.08 ואילו העתירה הוגשה ביום 21.3.10. המשיב מוסיף וטוען כי העותרים אמנם הגישו השגה לוועדת השגה לזרים ביום 23.3.09, אך בקשה זו נמחקה לבקשת העותרים עצמם ביום 13.5.09, מחמת חוסר סמכות. גם בהתעלם מתקופה זו מדגיש המשיב, כי העתירה הוגשה בחלוף למעלה משנה לאחר נתינת ההחלטה המינהלית הנתקפת. 13. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי יש לו שיקול דעת רחב לעניין מתן רישיונות ישיבה לזרים בתחומי ישראל. במסגרת שיקול דעת זה, נקבע, בין היתר, הנוהל המתווה הליך מדורג למתן מעמד בישראל לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. מאחר שהעותרת היא במקור תושבת האזור, חל לגביה חוק הוראת השעה. סעיף 4(1) לחוק, קובע כי תושב אזור שיש ברשותו אשרת שהייה בישראל, בעת כניסת הוראת השעה לתוקף (12/5/02), ניתן להאריך את אשרת השהייה הקיימת ברשותו אך לא לשדרג את מעמדו. סעיף 4(2) לחוק, קובע, כי במקרים שבהם מדובר בבקשות לקבלת מעמד שטרם הוכרעו, ניתן להעניק למבקש היתר שהייה זמני אך לא לשדרג את מעמדו. 14. כתולדה מהוראת החוק וממועד קבלת החלטת הממשלה (12.5.02), אשר עוגנה בחוק הוראת השעה, כמועד הקובע המונע את המשך השידרוג, לא משודרג מעמדו של מועמד לקבלת רישיון לישיבת קבע, שהוא במקור תושב האיזור, והוא נותר במעמד שניתן לו, טרם המועד הקובע. המשיב מציין, כי הוראה זו חלה גם לגבי העותרת, שכן עד למועד הקובע, חלפו בעניינה רק כשנתיים וחצי ממועד קבלת האשרה הראשונה למעמד ארעי ועד למועד הקובע. זאת, שעה שעל פי הוראת הנוהל ניתן היה לשדרג את מעמדו של בן זוג זר, רק בחלוף 4 שנים שבהם היו ברשותו אשרות תושב ארעי מסוג א/5 מתחדש. 15. המשיב טוען עוד, כי לא חלו בעניינה של העותרת טעויות או עיכובים בלתי מוצדקים מצידו. לעמדתו, הבקשה הראשונה של העותרים אושרה ביום 23.11.99 וביום 16.12.99 נרשמה העותרת במעמד ארעי מסוג א/5. בקשת ההארכה האחרונה, בטרם ניתנה החלטת הממשלה, הוגשה ביום 17.10.01 ואושרה כעבור 4.5 חודשים, לאחר קבלת מסמכים שנדרשו מהעותרים ולאחר עמדות הגורמים הרלוונטיים. לעמדתו, תקופה זו סבירה ביותר ובוודאי שאינה מצביעה על עיכוב או טעות בלתי מוצדקים. דיון והכרעה 16. דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה. נימוקי הדחייה מטעמי שיהוי 17. החלטתו של המשיב הנתקפת בעתירה שלפניי, התקבלה ביום 4.11.08, אך העתירה עצמה הוגשה ביום 21.3.10, כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן. תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"ה-2000 (להלן: "התקנות"). קובעת, כי עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין וככל שלא נקבע מועד, כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין "ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". 18. לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי זה וכן לא הוסבר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת העתירה. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. ראו לעניין זה: עת"מ (י-ם) 884/06 סנאא ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הפנים, שבו נדחתה עתירה בעניין דומה, שהוגשה באיחור של 9 חודשים לאחר מתן ההחלטה, וכן לעת"מ (י-ם) 8516/08 עוואד ואח' נ' הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין, מיום 5.8.08, שבו נדחתה עתירה בעניין דומה, כי הוגשה בשיהוי של שנה. בעניין האחרון, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, מפי כב' השופט סולברג, כי: "אין מדובר בדקדוקי עניות פורמאליים, אלא בשיקול מהותי. לא בכדי נקבעו בחקיקה מועדים קצובים, ואין הצדקה להעמיס את הרשויות השונות בטיפול בעניניים שעניינם עבר, על חשבון עניינים שזקוקים וראויים לטיפול יעיל". הנימוקים לדחיית העתירה לגופה 19. כאמור, גם לגופה, דין העתירה להידחות. בעניינם של העותרים, מדובר בבקשה למתן מעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי. באותו עניין, קובע סעיף ב' לנוהל, כי "ככלל במהלך בדיקת הבקשה, יינתן רישיון ב/1 / היתר מת"ק עד ל-6 חודשים. עם אישור הבקשה יינתן רישיון לישיבת ארעי (א/5) לתקופה של שנה וזאת למשך 4 שנים, שלאחריהן - בהעדר מניעה - התאזרחות". יצויין, כי סעיף ז.1 לנוהל מקנה לבן הזוג הזר, עם סיום ההליך המדורג, ולאחר שבני הזוג הוכיחו כי עמדו בתנאיו של ההליך, לבחור את מעמד הקבע שבו מעוניין בן הזוג הזר - תושבות או אזרחות. 20. כאמור, בעקבות חוק הוראת השעה, חלה מעין הוראת "גיליוטינה" שקטעה את ההליך המדורג, הן לגבי בני זוג זרים, תושבי האזור, של אזרחי ישראל והן לגבי בני זוג זרים, תושבי האזור, של תושבי קבע בישראל. בעניינם של הראשונים, כל עוד לא חלפה תקופה של ארבע שנים, שבמהלכה קיבל בן הזוג הזר, תושב האזור, אשרות ארעי מתחדשת מסוג א/5, עובר ליום 12.5.02, נעצר ההליך המדורג ובן הזוג הזר, תושב האזור, זכאי לפי סעיף 4 לחוק הוראת השעה, להחזיק באותו מעמד שהיה לו ערב המועד הקובע, קרי, אשרת ארעי מתחדשת מסוג א/5. זאת בכפוף להגשת בקשה לחידוש האשרה מדי שנה ועמידה בתנאים שנקבעו בנוהל המדורג. 21. בנסיבות המקרה דנן, התקופה הרלוונטית שלגביה יש לבדוק האם חל לגביה שיהוי או עיכוב בלתי מוצדק בטיפול הרשויות, שבעטיו נמשך ההליך אל מעבר למועד הקובע, הינו התקופה שקדמה למועד הקובע ראו: עע"מ 8849/03 דופש ואח' נ' מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים, פס"ד מיום 2.6.08, שבו הוסכם על ידי המשיב כי במקרים של טעות או עיכוב בלתי מוצדק בטיפול, ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש, גם אם מעמד זה לא שודרג לפני המועד הקובע וכן עת"מ (י-ם) 413/03 סעדה ואח' נ' מינהל האוכלוסין מזרח ירושלים, פס"ד מיום 23.11.08, שבו יושם הכלל שנקבע בפס"ד דופש הנ"ל. 22. במקרה שלפנינו, ככל שמדובר בתקופה שבין מועד הגשת הבקשה הראשונה לאיחוד משפחות עבור העותרת, 12.11.97, לבין המועד שבו קיבלה העותרת לראשונה את האשרה הארעית מסוג א/5, 16.12.99, ניצבות, זו כנגד זו, טענת העותרים כי צרפו את מלוא המסמכים הנדרשים כבר ביום הגשת הבקשה, לעומת טענת באי-כוח המשיבים לפיה ביום 26.11.97, נתבקשו העותרים, במכתב נספח 2 לכתב התשובה, להמציא מסמכים נוספים לאלה שהומצאו ביחד עם הבקשה, ובהם אישור מגורים שיציין את כתובת המגורים, מספר החדרים שבדירה, תאריך הכניסה למגורים וכן תאריך כניסתם של ההורים שנפטרו בכתובת המגורים. יצוין, כי במענה בעל-פה, בדיון מיום 12/10/10, לא הגיבו העותרים לטענה זו ולא סתרו אותה, אף כי נטען בעתירה עצמה , שבמהלך התקופה, שעד לפניית התזכורת הראשונה בכתב, מיום 21.10.99, הם פנו בעל-פה, מספר פעמים, ללשכת מנהל האוכלוסין במזרח ירושלים וביקשו לברר מה עלה בגורל בקשתם. לפיכך, נותרה בעניין זה בספק השאלה האם חל שיהוי או עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בבקשה, וקשה לקבוע, בראיה לאחור, מה בדיוק אירע באותו "חלון זמן" של כשנתיים. בהקשר זה יצויין, כי מיד לאחר מכתב התזכורת, ומשנתבקשו העותרים להמציא מסמכים נוספים "בדבר מגורים וחשבונות", והתקבל בשנית אישור הגורמים הבטחוניים, חלפו פחות מחודשיים, עד שניתנה לעותרת האשרה המבוקשת. 23. באשר לטיפול בבקשה הראשונה להארכת תוקפה של האורכה מסוג א/5, הרי שזו הוגשה ביום 12.10.00. ביום 22.10.00 הופנו לגורמי המשטרה והשב"כ, ביום 8.11.00 הועברה עמדת המשטרה לפיה "אין הערות" וביום 26.11.00, הועברה עמדת השב"כ לפיה "אין הערות". בחודש ינואר 2001 התקבל במשרדי המשיב תצהיר מטעם העותר בעניין המגורים, ביום 6.3.01 נשלח לעותרים מכתב לפיו אושרה בקשה להארכת רשיון הארעי וביום 17.4.01 קיבלה העותרת את האשרה המחודשת בתוקף עד ליום 15.12.01. 24. באשר לטיפול בבקשה השנייה להארכת תוקפה של האשרה, זאת הוגשה ביום 17.10.01, השאילתות לגורמי הבטחון הופנו ביום 18.10.01. ביום 1.11.01, הועברה עמדת המשטרה לפיה "אין הערות". ביום 11.11.01, נשלח לעותר מכתב המשיב שבו נדרשה המצאת מסמכים נוספים לתמיכה בבקשה ואלו התקבלו אצל המשיב ביום 27.11.01. ביום 23.12.01, הועברה עמדת השב"כ לפיה "אין הערות". ביום 6.3.02 אושרה הבקשה להארכת הרישיון וביום 30.5.02 הוארך רישיון הארעי של העותרת בתוקף לשנה נוספת. 25. גם אם ניתן לסבור, שבטיפול בבקשה הראשונה והשנייה חל עיכוב בלתי מוצדק, בין המועד האחרון שבו התקבלה עמדת הגורמים או התקבלו מסמכים חסרים שנדרשו מהעותרים לבין מועד הנפקת האשרה בפועל לעותרת, במקרה הראשון שלושה חודשים ובמקרה השני חמישה חודשים, עדיין אין בכך כדי לסייע לעותרים. זאת, משום שגם אם תופחת במלואה תקופה זו- שמונה חודשים - מהתקופה הכוללת של ההליך המדורג, עדיין לא יהיה בכך כדי להביא את העותרת לתקופת ארבע השנים הנדרשת, כדי שתוכל לעמוד במועד הקובע, שנקבע בהוראת השעה. 26. לא-זו-אף-זו, גם אם ייקבע, שחל שיהוי בלתי מוצדק בטיפול בעניינם של העותרים, בין מועד הגשת הבקשה לראשונה, ביום 12.11.97, לבין מועד קבלת מכתב בא-כוחם מיום 21.01.99, המבקש להבהיר את מצב הטיפול בבקשה, לא יהא בכך כדי לסייע לעותרים ואבהיר: אמנם, יתכן וניתן להניח לטובת העותרים, שהמסמכים שנתבקשו במכתב המשיב מיום 26.11.97, אכן נשלחו אליו על ידי העותרים, אך אבדו במשרדי המשיב. זאת, תוך היקש מן העובדה, שגם לגבי המצאת המסמכים הנוספת, בעקבות דרישתו השנייה של המשיב מיום 25.10.99, לא קיים תיעוד פוזיטיבי על קבלתם, ואף-על-פי-כן, מוכן בא כוח המשיב היום להניח, כי אותם מסמכים אכן התקבלו, כלשונו, "כפי הנראה לאחר שהומצאו המסמכים הנדרשים " ראו פסקה 14 לכתב התשובה. דבר זה מעיד, לכאורה, על חוסר סדר בתיקי המשיב עצמו, ועניין זה צריך לפעול לטובת העותרים. אולם, גם בכך לא יהיה כדי לסייע לעניינם. זאת מן הטעם שגם אם ייקבע, מבחינה וירטואלית, שהעותרת היתה זכאית לקבל את האשרה הראשונה, מסוג א/5, מייד לאחר העברת "אישור הגורמים" האחרון למשיב בשלב הטיפול הראשון, 17.6.98, וכן שהיתה מגישה את בקשותיה העוקבות להארכת האשרות מסוג א/5 במועדים הנדרשים ומקבלת את הארכת האשרות מייד אחר כך, מצב שאינו ריאלי לאור הצורך בקבלת הערות הגורמים הבטחוניים בכל פעם מחדש, הרי שגם במצב המיטבי ביותר מבחינתה, היתה תקופת ארבע השנים, במעמד א/5 ארעי, נמנית מיום 17.6.98 ומסתיימת ביום 17.6.2002, קרי, חודש ו-5 ימים לאחר המועד הקובע. כלומר, גם במצב הדברים האופטימלי ביותר מבחינת העותרים , לא היתה העותרת זכאית לשדרוג מעמדה, לאור קטיעת ההליך המדורג על-ידי הוראת סעיף 4 לחוק הוראת השעה. 27. לנוכח האמור ולאור הוראותיו המפורשות של חוק הוראת השעה, אשר הארכתו הנוספת, מחודש ינואר 2007, אושרה לאחרונה בבג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' מיום 11.1.12, דין העתירה להידחות גם לגופה. 28. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 6,000 ₪. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ה' בשבט, התשע"ב, 29 בינואר, 2012, בהעדר הצדדים. משה יועד הכהן, שופט אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעי