ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת יעל אחימן) בת.א. 37310/07 מיום 24.5.09, על פיו נתקבלה תביעת המשיבים כנגד המערער בעילה של הסגת גבול בשטח גג הבית המשותף. יובהר כי פסק הדין הוכתר בכותרת פסק דין חלקי, אולם הכרעתו סופית בענין הנדון ומכאן הערעור שבפנינו. עניינו של הערעור הוא ביטול פסה"ד של בית המשפט קמא אשר קבע כי גג הבית המשותף (להלן:"הבית המשותף") אשר ברחוב כורש 10 ת"א הידוע כחלקה 24 בגוש 7103 מהווה רכוש משותף השייך לכלל בעלי הדירות בבית המשותף. המשיבים עתרו בתביעה שם לסילוק ידו של המערער מגג הבנין של הבית המשותף ומן החדר שלטענתם בנה עליו שלא כדין. הטענה הייתה שהמערער השתלט שלא כדין על הגג, הקים עליו יחידת דיור מרפסת ופרגולה ובכך הסיג גבול בגג המהווה רכוש משותף. המערער משיג על קביעה זו. לטענתו מדובר בגג שהוצא מכלל הרכוש המשותף והוצמד לדירתו הבנויה על הגג בשטח 7.19 מ' המסומנת כיחידה 24/11. פסה"ד ניתן לאור הסכמה דיונית לפיה, שאלת מעמדו הקנייני של גג הבית המשותף תוכרע על בסיס נתונים מתיק מוצגים הכולל את כל המסמכים שהוגשו בהליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים בעבר. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 9.7.2008 נספח כב' 1 לתיק מוצגי המערער). העובדות בשנת 1998 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט טל לפירוק שיתוף בבית המשותף הנ"ל (בת.א 3706/93). המחלוקת בבית משפט קמא, נסבה סביב פרשנותו של פסק הדין האמור לאמר:- האם פסק הדין ייחד את גג הבית המשותף למערער כשטח שהוצא מן הרכוש המשותף והוצמד לדירתו הבנויה על הגג או שהגג שייך לכלל בעלי הדירות בבית המשותף בבחינת רכוש משותף. לרבות החדר שהוא לטענת המשיבים חדר כביסה. במילים אחרות:- ההכרעה בשאלה שבמחלוקת בפני בימ"ש קמא התמקדה בזיהוייה ובהגדרת תוכנה של זכות הקניין של המערער ביחידה הבנויה על הגג 24/11 ובגג הבניין. עפ"י תסריט הבית המשותף, מזוהה יחידת משנה 24/11 כדירה הבנויה על גג הבית המשותף. המפקחת על רישום המקרקעין עו"ד מירה אריאלי אשר נתבקשה להגיש חוות דעת לענין עפ"י חוק המקרקעין קבעה כי בהתאם לתסריט הבית המשותף, מדובר בדירה שבעליה צריך לאפשר ליתר בעלי הדירות בבית המשותף בבניין זכות מעבר לחלק הגג המהווה רכוש משותף. בית משפט קמא קבע, כי לא ניתן להסיק מחוות דעת המפקחת, כי למערער זכויות קנייניות בגג, זכויות שאינן מופיעות בתסריט. עוד ציין ביהמ"ש כי זכותו של המערער ביחס ליחידה 24/11 הממוקמת על גג הבניין, הוגדרה ככוללת אך ורק את הזכות על פי תוכנית מתאר ג' היינו את הזכות לבניית חדרי יציאה לגג בשטח של 23 מ"ר ופרגולה על 1/3 מחלק הגג שנותר. מכאן קבעה השופטת אין לגזור כל זיקה לבעלות המערער בכלל גג הבניין. עוד קבעה השופטת המלומדת, כי פרשנות המערער שהוא בעל הזכויות הקנייניות בגג אינה מתיישבת אף עם החלוקה בפועל של הזכויות בבית המשותף. הזכות שהוקנתה למערער בהסכם פירוק השיתוף שאושר על-ידי בית המשפט לא כללה אלא את הזכאות הכספית בשווי שנקבע ע"י המהנדס ברמן כלפי מי שירצה וזכאי לבנות על הגג על פי חוקי התכנון והבניה. עוד קבעה השופטת, כי הזכות להקמת שני חדרי יציאה לגג ופרגולות מעוגנת בחיבור פיזי לשתי הקומות העליונות הנמצאות מתחת לגג, אשר אינן מהוות יחידה עצמאית מבחינה תכנונית, וכן מימוש הקמתם בפועל יכול להיעשות אך ורק על ידי בעלי הדירות העליונות שהן מתחת לגג. מכאן הגיע ביהמ"ש למסקנה כי פרשנותו של המערער לפיה הוא בעל הזכויות הקנייניות בגג הבית המשותף - זכויות שמעולם לא הוקנו לו - אינה נכונה. לכן קיבל ביהמ"ש את תביעת המשיבים לסילוק ידו של המערער משטח הגג המהווה רכוש משותף. על פסק דין זה הערעור שבפנינו. טוען המערער שזכויותיו הקנייניות בגג לא עמדו מעולם במחלוקת לפחות במשך 10 שנים תמימות ממועד מתן פסק הדין שניתן במסגרת התביעה לפירוק השיתוף. לטעמו של המערער, פסק הדין לפירוק השיתוף קבע מפורשות ובאופן חד-משמעי את בעלותו בגג כהאי לישנא:- "לצורך פירוק השיתוף בבניין נתקבלה חוות דעת של עו"ד מירה אריאלי, המפקחת על רישום מקרקעין, מתאריך 5.10.97 לפיה ראוי הבניין להרשם כבית משותף בכפוף לכך שבצו החלוקה יורה ביהמ"ש שבעל הדירה שידועה כחלקת משנה 24/11 יאפשר לבעלי יתר הדירות זכות מעבר לגג שמהווה רכוש משותף". ובהמשך קבע פסק הדין בעמ' 58: "התובע 2 (המערער בענייננו) יירשם כבעלים של הדירה החזיתית בקומה א' של גג הבניין עפ"י הזכויות המפורטות בחוות דעת השמאי בלבד, דהיינו, לבניית שני חדרי גג ופרגולות בשטח כולל של 46 מ"ר ברוטו. במידה ותורחבנה זכויות הבניה על הגג תהיה יתרת הזכויות נחלת כל דיירי הבניין לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף". המפקחת עוד הבהירה בחווה"ד (שהוגש כמוצג ד') כי: "גג חדר המדרגות מהווה רכוש משותף. על מנת להגיע לגג זה יש לעבור דרך גג המסומן בסימן "א" המוצמד לדירה הידועה כדירת משנה 24/11". עוד טוען המערער לחוסר יריבות, לשיהוי, ולמעשה בית דין עפ"י פסק הדין שניתן על-ידי כב' השופט טל בבקשה לפירוק השיתוף. אשר לתסריט המהנדס ויינלס שצורף לחוו"ד המפקחת נטען כי לא הובן כדבעי, שכן מעיון בתסריט עולה בבירור כי היחידה המסומנת 24/11 הינה יחידה המסומנת כדירה הבנויה בקומת הגג, ולדירה זו מוצמד הגג המסומן באות א'. לטעמו, חווה"ד של המפקחת ברורה וחד-משמעית והיא מבהירה כי הגג המסומן בתסריט באות "א" צמוד לדירה הידועה כחלקת משנה 24/11, ומכאן הצורך ליתן זכות מעבר ליתר בעלי הדירות בשטח ההצמדה האמורה. המערער עותר לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע, כי שטח הגג המסומן באות "א" צמוד ליחידה מס' 24/11 שבבעלות המערער, הן הדירה, והן הגג. דיון לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים ועיינו היטב בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. השאלה שבמחלוקת הינה - מה דינו של שטח הגג, האם הוא בגדר רכוש משותף, כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, או שהוא צמוד לדירה 24/11 שבבעלות המערער. בראש ובראשונה נתייחס לפסק דינו של כב' השופט אברהם טל שדן בפירוק השיתוף בבית המשותף נשוא הערעור (ראה: ת.א. 38706/93 מיום 13.9.98 נספח ה' לפסק דין זה) כב' השופט טל קובע בפסק דינו מפורשות כי: "... התובע 2 (הוא המערער שבפנינו) ירשם כבעלים של הדירה החזיתית בקומה א' ושל גג הבניין עפ"י הזכויות המפורטות בחוות הדעת השמאי בלבד, דהיינו, לבניית שני חדרי גג ופרגולות בשטח כולל של 46 מ"ר ברוטו. במידה ותורחבנה זכויות הבניה על הגג תהיה יתרת הזכויות נחלת כל דיירי הבניין לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף" (התוספת אינה במקור). עוד קובע כב' השופט טל כי לצורך פירוק השיתוף הוא הסתמך על חוות דעתו של השמאי יצחק ברמן ששם את שווי הבניין בסכום של 691,500 דולר תוך פירוט שוויה של כל דירה בבית, ולפיה שווי הבנין הוערך בסכום של 691,500 דולר. כן נקבע כי היחידות בבית המשותף חולקו באופן הקרוב ביותר שניתן לחלוקתו על פי חלקו המדויק של כל שותף, בכפוף לביצוע תשלומי איזון. גם בהחלטת כב' השופט טל מיום 11.3.98 מציין השופט המלומד את חלוקת הדירות בין הבעלים המשותפים כאשר בקומת הגג הוא מציין: "גג - גג חזית - תובע 2 (המערער בענייננו). גג עורף - תובע 2 (המערער בענייננו)". ובאשר לתשלומי האיזון נקבע בנספח י"א כי: "בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 6.7.98 להלן תחשיבי האיזון אותם חב התובע מס' 2 (המערער בענייננו) לצורך בצוע חלוקת היחידות בבית ברח' כורש, על פי החלטת בית המשפט מיום 11.3.98: 1. על פי החלטת יום 11.3.98 זכה התובע (המערער) בדירת 3 חדרים חזיתית שבקומה א' שערכם המוסכם 175,000 $ וכן בגג בשלמותו שערכו 30,000 $ ובסך הכל 205,000 $. 2. סך ערך הבית, הינו 691,500 $ (ראה שמאות מוסכמת). 3. לתובע 25.5% מתוך 691,500 $, דהיינו זכות שוות ערך ל- 176,000 $. 4. מכאן, שלתובע מס' 2 נכסים ששויים עודף על ערך זכותו הרשומה בשעור של: 205,000 $ - 176,332 $ 28,668 $ (ההדגשה אינה במקור). ועוד שם : "התובע 2 (המערער בענייננו) ישלם תשלומי איזון בסכום של 36,192 דולר עפ"י השער היציג ביום התשלום לנתבע 7". כל האמור לעיל הוא בהקשר לחלקיו של המערער בבית המשותף ותשלומי האיזון אותם הוא חב לשלם ואף שילם. עינינו הרואות, כי פסק הדין מדבר בעד עצמו והוא ברור לחלוטין. עפ"י המבואר בו קיבל המערער את הדירה החזיתית בקומה א' ואת הגג בשלמותו לרבות היחידה שעליו, בצירוף זכויות הבניה שהיו קיימות אותה עת, כפי שפורטו בחוות דעת השמאי. "אותה עת", משמע, עפ"י הזכויות דאז - לאמור: שני חדרי גג ופרגולות בשטח כולל של 46 מ"ר ברוטו. אשר לזכויות נוספות שיתווספו בעתיד, אם יתווספו, קובע כב' השופט טל כי הם יהוו נחלת כלל דיירי הבניין, לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף. דהיינו, אם עפ"י תוכנית בניין עיר עתידית יתווספו זכויות בניה על הגג, זכויות אלו יחולקו בין כלל בעלי הדירות בבית המשותף. במקרה שכזה, אם ירצה המערער לנצל זכויות אלו, כי אז יצטרך לאזן ולשלם תמורתן- שכן זכויות נוספות כאמור, אם יהיו כאלה, יהוו רכושם של כלל בעלי הדירות והן בעלות ערך כלכלי- כספי. פסק הדין הנ"ל הסתמך על חוות דעתה של המפקחת על רישום המקרקעין, עו"ד מירה אריאלי אשר גם היא ציינה מפורשות: "1. כפי שעולה מהתסריט המהווה חלק בלתי נפרד מחוות דעתי, על המקרקעין בנוי בית המורכב ממבנה אחד וכניסה אחת. המבנה בן 4 קומות ובו 11 חלקות משנה אשר ניתן לזהות כל אחת מהן כיחידה נפרדת. 2. גג חדר המדרגות מהווה רכוש משותף. על מנת להגיע לגג זה יש לעבור דרך גג המסומן בתסריט באות "א" והמוצמד לדירה הידועה כחלקת משנה 24/11. לכן יש להורות בצו החלוקה כי על בעל דירה זו לאפשר ליתר בעלי הדירות בבית זכות מעבר לגג המהווה רכוש משותף. 3. כפוף לאמור בסעיף קטן 2 דלעיל, ובהסתמך על התסריט, ראוי הבית להרשם כבית משותף עפ"י הוראות סעיף 142(א) וסעיף 143(ב) לחוק המקרקעין." (ההדגשות אינן במקור). גם על פי חוות דעת המפקחת עולה תמונה ברורה לפיה הבעלים של היחידה 24/11, הוא גם בעליו של הגג הצמוד ליחידה זו והמסומן בתסריט באות "א". זאת בכפוף לכך שעליו ליתן זכות מעבר לדיירי הבניין דרך שטח ההצמדה האמור לגג חדר המדרגות. אכן חוות הדעת של המפקחת הינה דקלרטיבית לעניין הרישום בלבד, אולם היא מחייבת לצורך הרישום כפי שפורט בה. זאת ועוד; גם עיון בתסריט הרישום שהוכן ע"י המהנדס ויינלס לצורך רישום הבית כבית משותף מיום 19.6.97 מלמדנו מפורשות כי בקומת הגג קיימת יחידה, "דירה" המסומנת כחלקת משנה 24/11 בשטח של 7.19 מר', אשר אליה צמוד שטח הגג המסומן באות "א'", בשטח של 123.70 מ"ר. המהנדס צבי ויינלס, אף מפרש במכתב מיום 06.1.08 כי: "עפ"י פסק הדין התסריט וחוות הדעת של המפקחת, הגג כולו בשטח של 123.70 מ"ר צמוד לדירת החדר של מר אמנון כהן שעל הגג שמסומן בתסריט חלקת משנה 24/11". יתרה מכך, בנספח יב' שהוגש ע"י עו"ד ידיד ב"כ נתבעים 1-3 ונתבע 2 שהיו צד לפרוק השיתוף בפני כב' השופט טל, והם חלק מהמשיבים בערעור שלפנינו, לביהמ"ש של הפירוק, צויין מפורשות בסע' 4 כי: "כב' בית המשפט מתבקש לציין בהחלטתו במפורש בזכויות תובע 2 (המערער) בגג מתייחסות אך ורק למצב הזכויות הנוכחי. קרי! שלתובע 2 זכויות בחדר כביסה הבנוי על הגג (בשטח 8.5 מ"ר ברוטו) (עמ' 3 סע' ג בחוות הדעת) וכן הזכות עפ"י תכנית המתאר ג' שפורסמה למתן תוקף..." (התוספת לא במקור). כאן קיימת הודאת בעל דין כי למערער חדר כביסה בשטח 8.5 מ"ר ברוטו, היינו יחידה 24/11 אליה צמוד הגג וכן הזכויות שהיו קיימות אז עפ"י תכנית ג' בלבד. ולבסוף, מהסכם הפשרה שאושר בפסיקתא ע"י כב' השופט טל עולה כי בוצע פירוק שיתוף, נעשו איזונים וחולקו הדירות בבית המשותף. כאשר בסעיף ב' לפסיקתא מיום 9.4.2000 (נספח יג') שנתן תוקף להסכם הפשרה המתוקן, נאמר, כי "בבעלות התובע 2 יחידות 5, 11 בשלמות" דומה שהיה על ביהמ"ש לקבל טענתו של המערער כי היה מקום לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ובשל שיהוי, שכן פסה"ד לפירוק השיתוף של כב' השופט טל, לרבות הפסיקתא אשר קבע וחילק את זכויות הצדדים היה פסק דין סופי וחלוט. בעניין הזכויות כפי שבארנו, לא היה מקום לפתוח את ההתדיינות פעם נוספת על מנת לאפשר למשיבים ללבן סוגיה שנדונה והוכרעה בו באופן סופי (ראה לעניין זה ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו) וכן נ. זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א-1991. לסיכום:- אנו קובעות, כי הגג בשטח 123.70 מ"ר המסומן בתסריט באות "א" צמוד ליחידה מס' 24/11 שהיא בבעלות המערער, אשר גם שילם תשלומי איזון בגין אלו. אשר על כן הערעור מתקבל, ופסק דינה של הערכאה הדיונית בטל בזאת. המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הפיקדון שהופקד על פירותיו- יוחזר לידי המערער. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. אב"ד מיכל רובינשטיין, סג"נ שופטת עופרה צ'רניאק, שופטת הסגת גבולגגבתים משותפים