קצבת נכות שלא כדין

קצבת נכות שלא כדין

1. תביעת התובע לקבלת קצבת נכות כללית, נדחתה במכתב מתאריך 11.10.09, וזאת בתחולה מ-1.5.09 בנימוק, כי התובע אינו בגדר "נכה" כמשמעותו בחוק, שכן הכנסותיו מעבודה עלו בתקופה מ-1.5.09 על 25% מהשכר הממוצע במשק, ולא חל צמצום של 50%, לפחות, בהכנסותיו.

במכתב הנתבע גם צוין, כי תשלח לתובע הודעה על גובה החוב שנוצר לו, עקב קבלת קצבת נכות כללית, בחודשים 5/09 ועד 8/09, וכן הוספה הערה, כי:
"גם עפ"י תיקון חוק לרון, אינך זכאי לקצבה".

כנגד החלטה זו, הגיש התובע את התביעה שלפנינו, ובכתב התביעה טען, כי לאור אחוזי הנכות ודרגת אי הכושר שנקבעו לו, הוא פנה לפקידת השיקום שהסבירה לו, שבתאריך 1.8.09 עומד להיכנס לתוקפו תיקון לחוק הביטוח הלאומי בעניין נכות כללית המכונה "חוק לרון", ושעל פיו התובע יוכל לעבוד ולהשתכר סכום מסוים, מבלי שתישלל ממנו קצבת הנכות הכללית.

לטענת התובע, הוא התקשר למוקד טלפוני ושם נמסר לו, מספר פעמים, כל פעם ע"י פקידה אחרת במוקד, כי הוא יכול להשתכר עד 4,500 ₪ נטו, מבלי שהדבר יפגע בזכותו לקבלת קצבת נכות כללית.

התובע הוסיף וטען, כי החל לעבוד בחודש 5/09, אולם לאחר מכן נאמר לו, שהשתכר יותר מידי, וכאשר התקשר פעם נוספת למוקד הטלפוני נאמר לו, בסופו של דבר, שיפנה עם התלושים שלו לסניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב למקום מגוריו, על מנת שהעניין יבדק לעומק, וכי הם מתנצלים אם ההסבר שנתנו לו לא היה נכון.
2. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, הבהיר מהי הגדרת "נכה", בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), פירט את אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובע ואת דרגות אי הכושר שנקבעו לו, וכן צירף פירוט מחישוב הכנסותיו של התובע וחישוב הצמצום בהכנסה לעניין הגדרת "נכה".

הנתבע הדגיש, כי תיקון החוק המכונה "חוק לרון", נכנס לתוקפו רק ב-1.8.09, אולם גם על-פיו, אין התובע זכאי לקצבת נכות כללית, שכן רף ההכנסה המקסימאלי לפי התיקון, הינו 3,568 ₪, בעוד התובע השתכר בפועל סך של 4,808 ₪.

הנתבע צירף תעודת עובד ציבור לכתב ההגנה, המסבירה את אופן היווצרות חובו של התובע וציין, כי בנוסף לשכר החודשי מקבל התובע פנסיה מהמשטרה, ולפי מדיניות הנתבע יש לגבות את החוב.

העובדות הרלוונטיות לענייננו:

3. בעיקרו של דבר, התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
התובע הגיש תביעה לקבלת קצבת נכות כללית בתאריך 19.2.09.
בטופס התביעה ציין התובע, כי הפסיק לעבוד ב-22.1.09, עקב ניתוח מעקפים שעבר.
התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי חתם בטופס התביעה על הצהרה לפיה, הוא מתחייב להודיע על כל שינוי רלוונטי שיחול בבריאותו או בהשתכרותו (עיין עמ' 9, ש' 17-18 לפרוטוקול).
רופא מוסמך קבע לתובע 60% נכות רפואית יציבה בתחולה מ-1.5.09.
לא הוגש ערעור על אחוזי הנכות הרפואיים.

4. לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 75% לתקופה מ-22.1.09 ועד 30.4.09, ולאחר מכן נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 60% לתקופה מ-1.5.09 ועד 30.4.11.
בתעודת עובד הציבור צוין, כי לתובע נקבעה דרגת אי כושר זמנית על מנת לבחון, פעם נוספת, את כושרו לעבוד בחלוף שנתיים.

5. על יסוד אחוזי הנכות הרפואיים, ודרגת אי כושר, ולאור הצהרת התובע בתביעה שהגיש, כי החל מ-22.1.09 אינו עובד, החל התובע לקבל קצבת נכות כללית מ-1.5.09 בשיעור של 60% בסך של 1,873 ₪.
הזכאות לקצבת נכות כללית, הינה בחלוף 90 יום מהמועד שנקבעה לתובע דרגת נכות רפואית ודרגת אי כושר, דהיינו מ-22.4.09.
6. התובע אישר, כי קיבל את מכתב הנתבע מ-3.5.09 - נ/5.
במכתב זה הודע לתובע, כי עליו לעדכן את הנתבע בכל שינוי שיחול במצבו הבריאותי או התעסוקתי (עיין עמ' 9 רישא לפרוטוקול).
התובע העיד, כי בטרם חזר לעבודה בתחילת חודש 5/09, הוא פנה לפקידת השיקום לבירור זכויותיו, וזו, אף לגרסתו, לא מסרה לו נתונים מדויקים - כמה הוא יכול להשתכר, מבלי שתפגע הקצבה, אלא הפנתה אותו לנציגים העוסקים ב"חוק לרון".
התובע טוען, כי התקשר טלפונית ונמסר לו, שהוא יכול להשתכר עד 4,500 ₪, כאשר התובע הבין או טוען שנאמר לו, שהמדובר בסכום נטו, אם כי לעניין זה (הטענה שנאמר לו, שהמדובר בסכום נטו), הננו בספק, שכן כל הקריטריונים על-פיהם נערכות בדיקות ההכנסה, הינם סכומי ברוטו ולא סכומי נטו.
נדגיש, כי גם לגרסת התובע, הוא הודיע טלפונית על כך שבכוונתו לחזור לעבודה, בטרם חזר, אולם הוא לא מסר לפקידת מחלקת הבטחת הכנסה, או לפקידת השיקום, את הנתונים המדויקים בדבר גובה השתכרותו, בעת שהחל לעבוד.
נתונים מדויקים במצורף לתלושי שכר, המציא התובע רק בסוף חודש 7/09.

7. בתאריך 28.7.09 הגיש התובע לנתבע טופס הצהרה על עבודה והכנסות נכה בו הבהיר, כי הוא עובד, וצירף תלושי משכורת לחודשים 5/09 ו-6/09, מהם עלה שהוא שב לעבוד ב-1.5.09.
כמו כן, המציא התובע בתאריך 17.9.09, באמצעות פקס', את תלושי השכר לחודשים 7/09 ו-8/09.
לאור המידע החדש שהתקבל בעניין עבודתו של התובע, ערך הנתבע בדיקת צמצום בהשתכרות, כמפורט בתעודת עובד הציבור - ס/ 7 לנ/9, ונמצא כי אין צמצום בשיעור של 50% לפחות, בהכנסות התובע.
בדיקת צמצום והשתכרות נערכת על סמך הכנסות בתקופה של 3 חודשים, כך שניתן היה לבודקה, רק לאחר שהיו בידי הנתבע לפחות 3 תלושי שכר.
לאור הבדיקה עולה, כי החל מ-1.5.09, אין צמצום בהשתכרות כנדרש בחוק, על מנת שהתובע יהא בגדר "נכה".
החישובים המפורטים בתעודת עובד הציבור, כמו גם הבסיס החשבונאי לעריכת חישובים אלה, לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, והתובע לא טען שהנתונים הינם אחרים ולא סתר את אופן ביצוע החישוב.

8. התיקון בחוק המכונה "חוק לרון", נכנס לתוקפו ב-1.8.09, ותיקן את הגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק.
גם בהתאם לתיקון זה, הכנסת התובע, החל מחודש 5/09, היתה גבוהה מ-45% מהשכר הממוצע במשק.
יש לזכור, כי לתובע דרגת נכות בשיעור 60% והוא אינו נכלל בקטגוריית מי שהינו "בעל ליקוי חמור".
השכר הממוצע במשק נכון לחודש 5/09, עמד על סך של 7,928 ₪ והתובע השתכר למעלה מ-3,568 ₪ ברוטו.
אין ספק, כי החוק מדבר על סכומי ברוטו ועל סכומי נטו.
(במאמר מוסגר נציין, כי הנתבע טען, שגם לו היה מדובר במבוטח שמוגדר כ"בעל ליקוי חמור", עדיין כאשר לוקחים בחשבון את שכר העבודה של התובע, במצורף לדמי ההבראה המחולקים על פני 12 חודשים, הכנסת התובע ברוטו עולה על הסכום שמאפשר לו לקבל קצבה).

9. לתובע נוצר חוב עבור 4 חודשים (5/09 ועד 8/09), שעמד על סך של 7,492 ₪ (לפי 1,873 ₪ לכל חודש, שהתובע קיבל כקצבת נכות כללית).
בהתחשב בנסיבות העניין, לא התווספו לחוב התובע הפרשי הצמדה וריבית, והנתבע דרש ממנו רק את סכום קרן החוב.

10. לאחר תום תקופת אי הכושר הזמנית, נערך לתובע אבחון רפואי ב-6.4.11, ועל פי דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו הוא מוגדר כ"בעל ליקוי חמור" החל מ-10.10.10, והתובע אף הפסיק לעבוד בחודש 5/10, כך שהתובע זכאי לקצבת נכות כללית החל מ-5/10.
מסכום קצבת הנכות הכללית אשר לו זכאי התובע, בוצע קיזוז בשל החוב של אותם 4 חודשים בשנת 2009, שהתובע קיבל קצבה וזו לא הגיעה לו לאור לשון החוק.
הקיזוז בוצע בהתאם להוראות סעיף 315 לחוק.

עיקר טענות התובע:

11. לטענת התובע, נמסר לו מידע טלפוני שגוי באשר לסכומים אותם להשתכר, ומשהשתכר בפועל סכומים אלה, נשללה זכאותו לקצבת נכות כללית.
ב"כ התובע טען, כי הנתבע ניסה במכוון לבלבל את התובע.

עיקר טענות הנתבע:

12. משהתשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת, הרי התובע קיבל בחודשים 5/09 ועד 8/09 קצבת נכות כללית שלא כדין ובניגוד לתנאי החוק והתקנות, ועל כן עליו להחזיר סכום שהתקבל שלא כדין.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובע לא ציין כלל את שם הפקידה עמה שוחח בטלפון, ואשר לדבריו מסרה לו נתונים שאינם נכונים באותה שיחה, ואף לא ציין את מועדי השיחות.

מכל מקום, טען הנתבע, כי טענת הטעיה, אינה מקימה עילת תביעה למבוטח, בניגוד להוראות החוק, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה.
יתר על כן, על מנת למנוע טענות או אי בהירות, דורשת תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ט-1998, הודעה בכתב על שינוי ואין התקנה מסתפקת בהודעה בעל-פה.

הנתבע טען, כי התובע היה מודע לחובתו לדווח על כל שינוי, הן מטופס התביעה עליו חתם, והן ממכתב הנתבע שנשלח אליו ב-3.5.09, והתובע לא פעל על פי חובתו ולא דיווח בכתב לפני 28.7.09.

מאחר וצמצום בהשתכרות ניתן לבדוק רק לאחר 3 חודשי השתכרות, הרי שהנתבע יכול היה לבחון עניין זה, רק לאחר שהתובע הגיש את תלושי השכר של החודשים 5/09, 6/09 ו-7/09, דהיינו רק לאחר 17.9.09, המועד בו הועברו התלושים של החודשים 7/09 ו-8/09.

דיון והכרעה:

13. באשר לטענותיו של התובע, כי הוטעה במידע הטלפוני שנמסר לו (וכפי שציינו לעיל, איננו סבורים, כי לתובע נמסרו נתוני הכנסה נטו השוללות זכאות לקצבה, אלא נתוני ברוטו), אין לנו אלא להפנות לפסק הדין בענין שלגי (דב"ע נג/02/7 שלגי בועז ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז' 117 בעמ' 120), שם נאמר:

"מאחר ובזכות מכח החוק עסקינן, אין העובדה, שפקיד שירות התעסוקה מסר למערערים מידע מוטעה ומטעה, כדי להקנות להם זכות."

בית הדין הארצי חזר על ענין זה בעב"ל 20243/97 עזר מיטרני נ. המוסד לביטוח לאומי, ושם אף צויין:

"יתרה מזו פקידי המוסד לביטוח לאומי אינם מוסמכים למסור מידע החורג מן האמור בחוק, ולפיכך במידה ונפלה טעות או אי דיוק, הרי אז נמצא הדבר בגדר חריגה מסמכות.
זאת ועוד, המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לשלם למבוטח קיצבה בניגוד להוראות החוק, היינו כאשר הוא אינו זכאי לקבלם מכח הוראות החוק (ועיין גם באסמכתאות המפורטות שם)."

ועיין אף בפסק דינו של כב' השופט פליטמן בענין מיכל גוטמן, שם נפסק:

"טענת המניעות בנוגע למכסת שעות העבודה של המשיבה, וטענת הסתמכותה על ה"ידיעון לחייל משוחרר" - ראויות להדחות, באשר הדין הוא המקור הבלבדי לקביעת זכאות המשיבה למענק עבודה מועדפת או נדרשת. "קבלת טענת המשיבה, פירושה, כי עקב טענה בדבר התנהגות המוסד לביטוח לאומי, עשיה להיווצר עילה לזכות אשר אינה קיימת בוק ואשר המחוקק לא התכוון להעניקה. תוצאה זו היא בלתי מתקבלת על הדעת, והיא מנוגדת לבסיס עקרונות כל זכות המוענקת על פי החוק הביטוח הלאומי." (דב"ע נג/0/78 פיגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' 283, 287).

בענין זה, אף נפסק על ידי הנשיא אדלר בע"ע 20105/96 אורלי יהלום נ. המוסד לביטוח לאומי, כי:

"מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך, החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות, וכעת אינו יכול לטעון כי מבוטח אינו זכאי לביטוח אבטלה.
בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון, ולפיהם התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק.
...
על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח – דבר שלא קרה במקרה דנן, אין הוא רשאי להעניק לו זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק. "

ועיין גם בעב"ל 343/05 יחזקאל דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי, בו חזר בית הדין הארצי מפי כב' השופטת וירט-לבנה על אשר נפסק בענין יהלום ובענין גוטמן, ופסק:

"אמנם ערים אנו לטענותיו של המערער באשר לטעותו שנבעה מאי ידיעת הדין. אולם יש ליתן את הדעת לאופיים ובסיסם של היחסים בין המערער והמוסד לביטוח לאומי. מערכת יחסים זו, מקורה סטטוטורי. לפיכך, על פי החוק והחוק בלבד נקבעות הזכויות והחובות של כל גורם במערך הבטחון הסוציאלי. קבלת טענות המערער פרושה, כי עקב טענה בדבר התנהלות המוסד לביטוח לאומי עשויה להיווצר עילה לזכות אשר אינה מתקבלת על הדעת, והיא מנוגדת לבסיס עקרונות כל זכות המוענקת על פי חוק. .."


14. גם לאחרונה, נפסק מפי השופטת רוזנפלד בעב"ל 284/09 חסן חלבי נ' המוסד לביטוח לאומי (7.2.10), כי:

"... הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם. חובת המוסד לביטוח לאומי ליידע את ציבור המבוטחים אודות זכויותיהם אינה מקימה לצידה חובת תשלום גמלאות למבוטחים, שלא על פי הוראות החוק וההסכמים הרלוונטיים, המחייבות, לעניין עצם הזכאות במועד מסוים, הגשת תביעה למוסד עובר לאותו מועד ... ".


עיין גם בעב"ל 617/09 המוסד לביטוח לאומי נ' מימון יהודה ואח' (29.7.10), וכן בעב"ל 16657-09-10 כוכבה סבן נ' המוסד לביטוח לאומי (6.10.11), בס' 19 לפסק-הדין.

15. משעובדתית קיבל התובע קצבת נכות כללית בחודשים 5/09 ועד 8/09, חודשים בהם לא התקיימה לגביו הגדרת "נכה", אין התובע זכאי לקצבה בחודשים אלה, והנתבע רשאי לקזז את סכום הקצבאות שקיבל התובע מסכום הקצבאות להן הוא זכאי החל מ-5.10, וזאת כאמור בסעיף 315 לחוק.

16. אשר על כן - דין התביעה להדחות.

אין צו להוצאות.

יחד עם זאת, הננו מפנים את תשומת לב הנתבע לכך, שהוא ייטיב לעשות, אם המידע באשר לגובה השתכרות השולל זכאות לקצבת נכות כללית, והשולל את היות המבוטח בגדר "נכה", יפורט, מידי חודש, במקום המיועד לכך באתר אינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, והפקידות יוכלו להפנות כל אדם לאתר זה, כך שלא תהא מחלוקת על מהות המידע שקיבל טלפונית.


ניתן היום, ו' טבת תשע"ב, 1 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.



                             
אריה גורנציג עובדים יוסי הלפריןנציג מעבידים עפרה ורבנר – שופטת                          





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קצבת קיום לקטין

  2. קצבת נכות שלא כדין

  3. ניכוי מקצבה חודשית

  4. שחיקת גמלאות וקצבאות

  5. ערר על שלילת קצבת שר"ם

  6. ביטול קצבת נכות מעבודה

  7. ערר קצבת שירותים מיוחדים

  8. עדכון קצבאות ביטוח לאומי

  9. קצבת ראש רשות מועצה מקומית

  10. קצבת שירותים מיוחדים לעיוור

  11. הכפלת קצבת נכות מביטוח לאומי

  12. תיקון קצבת נכות מביטוח לאומי

  13. הגדלת קצבה איש צוות עזר אווירי

  14. תביעה לתשלום קצבה – נכות מעבודה

  15. איחור בתשלום קצבאות ביטוח לאומי

  16. פטור לקצבה המשולמת על ידי מעביד

  17. שלילת קצבת נכות באופן רטרואקטיבי

  18. זכות גרושה קצבאות הבעל מביטוח לאומי

  19. ניכוי קצבאות ביטוח לאומי - קצין תגמולים

  20. תקנות הביטוח הלאומי (חלוקת קיצבה), התשמ''ד-1984

  21. תקנות הביטוח הלאומי (קיצבה משפחתית), תש''ך-1960

  22. חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984

  23. תקנות הביטוח הלאומי (קיצבת זיקנה יחסית), תשל''א-1971

  24. תקנות מס הכנסה (ניכוי תשלומים בעד תגמולים או קיצבה), תש''ם-1980

  25. תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ''ה-1965

  26. תקנות הביטוח (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים) (תיקון), תשל''ט-1978

  27. תקנות הביטוח הלאומי (העברת ניכויי קיצבה לאוצר המדינה), תשל''ז-1976

  28. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום קיצבאות בעד ילדים וחלוקתן), תשי''ט-1959

  29. תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (קיצבה חודשית), התשנ''ג-1993

  30. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לקיצבה המשולמת על ידי מעביד), התשס"א-2001

  31. לאחר למעלה משנתיים שבהן שילם ביטוח לאומי קצבת נכות, שלל את הקצבה באופן רטרואקטיבי

  32. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום נקודת קיצבה בעד הילד הראשון והילד השני), התשמ''ו-1985

  33. תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (הגשת תביעה לקיצבה ותשלומה), התשנ''ה-1995

  34. תקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקיצבת נכות לפי פרק ט'), התשמ''ד-1984

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון