בפני ערעורו של מר שאול יוסף ("המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ("הוועדה" או "הוועדה לעררים") אשר קבעה, בהחלטתה מיום 27.07.11, כי למערער נכות צמיתה משוקללת: מיום 15.04.99 בשיעור ; 19% ו מיום 12.1.00.בשיעור 31% . רקע: 1. א. המערער יליד 1958, ספר במקצועו, הגיש ביום 14.4.99 תביעה למוסד לביטוח לאומי ("המשיב") להכרה בדלקת של הגיד המשותף (מרפק טניס דו צדדי) כפגיעה בעבודה. תביעה זו נדחתה והמערער הגיש כנגד החלטת המשיב תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. לאחר שעניינו של המערער נדון בבית הדין האזורי לעבודה ונדחה (בל 4317/00 יוסף שאול - המוסד לביטוח לאומי) וערעורו לבית הדין הארצי התקבל (עב"ל 1084/02 יוסף שאול - המוסד לביטוח לאומי, 16.05.05) הודיע המשיב למערער, במכתבו מיום 09.08.05, כי הכיר בליקוי כתאונת עבודה ותביעתו אושרה, עקרונית. ב. ועדה רפואית לעררים מיום 13.07.08 קבעה למערער נכות צמיתה משוקללת, מיום 15.04.99, בשיעור 19% על פי הפירוט הבא: 10% בגין פציעת שרירי מרפק ימין בצורה בינונית בהתאם לסעיף ליקוי 42(2)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 ("התוספת", "התקנות"); 10% בגין פציעת שרירי מרפק שמאל בצורה ניכרת בהתאם לסעיף ליקוי 42(2)(ד)(II)) לתוספת. ג. המערער הגיש לבית הדין ערעור כנגד החלטת הועדה בו טען, כי שגתה היא, בכך שלא ישבה בהרכב מתאים ובכך שסירבה לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין פגימה נוספת לה טוען המערער בשרשי כפות הידיים לבין תנאי עבודתו. בפסק דין, שניתן על ידי השופטת פריימן, קיבלה היא את הערעור בחלקו וקבעה, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים: "על מנת שתתייחס לטענות המערער באשר לליקוי בשרשי כפות הידיים ותבחן אם יש קשר בין ליקוי זה לפגימה שהוכרה במרפק, ואם כן, תקבע האם מזכה ליקוי זה באחוזי נכות" (בל 2310/08 שאול יוסף - המוסד לביטוח לאומי, 22.09.09). ד. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה הרפואית, באותו הרכב, שלוש פעמים, ביום 17.01.10, ביום 20.10.10 וביום 21.12.10: ביום 17.01.10 ביקשה הוועדה הרפואית את חוות דעת ועדת הרשות לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("וועדת הרשות" ו-"תקנה 15", בהתאמה). זו התכנסה ביום 12.04.10 והמליצה שלא להפעיל את תקנה 15, מאחר שזו הופעלה בתביעה בגין מחלת מקצוע קודמת שהגיש התובע. הוועדה הרפואית לעררים עיינה בחוות דעת ועדת הרשות וסברה כי זו אינה תקינה ועל כן ביקשה את חוות דעתה בשנית. לפיכך, התכנסה וועדת הרשות ביום 30.11.10. וועדת הרשות, לאחר התייעצות עם האגף המקצועי ועם הלשכה המשפטית, עמדה על דעתה כי אין מקום להפעיל תקנה 15 בשנית. בהחלטתה מיום 21.12.10 קבעה הועדה הרפואית לעררים למערער, 25% נכות זמנית לתקופה שמיום 15.04.99 - 28.02.06 ו-23.05% נכות צמיתה משוקללת בהתאם לפירוט הבא: 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת, 5% נכות בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(א-ב) לתוספת ו-10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 42(2)(ד)(I) לתוספת. כמו כן, בניגוד להמלצת ועדת הרשות, הפעילה הועדה הרפואית את תקנה 15 במלואה והגדילה את נכותו בצמיתה בחצי, כך שסך נכותו הצמיתה לתקופה שהחל מיום 01.03.06 הועמדה על 35%. ה. גם כנגד החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין. בהסכמת ב"כ המשיב, עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית באותו הרכב:- "על מנת שתזמן את המערער, וזאת לאור העובדה כי בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 21/12/10 מציינת הוועדה שלמערער נקבעה לו דרגת נכות בוועדה אחרת שהתקיימה ביום 13/4/08 בעניין המרפקים, כך שנקבעו לו 10% הן במרפק שמאלי וכן עוד 10% בגין המרפק הימני ועם זאת בבוא הוועדה בסעיף סיכום ומסקנות הוועדה ציינה נכות של 10% בלבד בגין שני המרפקים גם יחד, הוועדה תשוב ותעיין בהחלטתה מחדש. כמו כן הוועדה תשקול את עמדתה לעניין מועד תחולת הנכות הזמנית ותאפשר למערער לטעון לעניין זה" (בל 38906-01-11 יוסי שאול - המוסד לביטוח לאומי, 31.05.11 כב' הרשמת שגית דרוקר). ז. ביום 27.07.11 התכנסה הועדה הרפואית פעם נוספת. הועדה הגיעה למסקנה כי למערער נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% מיום 15.04.99 בגין 10% בהתאם לסעיף ליקוי 42(2)(ד)(I) לתוספת ו- 10% בהתאם לסעיף ליקוי 42(2)(ד)(II) לתוספת וכן נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף ליקוי 35(1)(ב) לתוספת ו-5% בהתאם לסעיף ליקוי 35(1)(א-ב) לתוספת ובסה"כ 31% מיום 12.01.00. 2. הערעור בפני מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.07.11. 3. לטענת המערער בנימוקי הערעור, הועדה הרפואית שגתה בכך ש: "חרגה מסמכותה ופעלה מעבר לפסק הדין בכך שהועדה שינתה את תחולת הנכות הצמיתה בעניין שורשי כפות ידיים וביטלה את החלטתה להפעיל תקנה 15 במלואה דבר שלא התבקשה ואסור היה לה לדון בכך". מאחר, שלטענתו, הדיון בעניינו נמשך זה זמן רב והוחזר לוועדה הרפואית לעררים פעם אחר פעם - מבקש המערער כי בית הדין ייתקן את הטעות בעצמו ולא יחזיר את העניין לדיון מחודש בפני הוועדה הרפואית לעררים. 4. באת כוח המשיב טוענת, כי הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, לא חרגה ממנו ואף נימקה את החלטתה. לעניין קביעת מועדי תחולת הנכות, הרי שלטענת באת כוח המשיב, זוהי קביעה רפואית מובהקת ובית הדין אינו מוסמך לקבוע בעצמו מועד תחולת נכות או להתערב בקביעה זו. לעניין אי הפעלת תקנה 15 טוען המשיב, כי צדקה הוועדה בכך שלא הפעילה את התקנה, אף שלא נתבקשה ליתן על כך את דעתה. לטענת באת כוח המשיב, המערער מוסיף לעבוד כספר ולכן אין לראותו כמי "שאינו מסוגל לחזור לעבודתו". כמו כן, משהתקנה הופעלה בגין מחלת מקצוע אשר הוכרה במערער בעבר, לא ניתן לשוב ולהפעילה כעת. עוד טוענת ב"כ המשיב, כי מאחר שלמערער נקבעה זכאות לקצבת נכות מעבודה בשיעור 100% מיום 31.12.87 הרי שבהתאם לסעיפים 320(ג)(1) ו- 320(ו)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 המערער אינו זכאי לתשלומי קצבאות בגין הליקוי דנן. לפיכך, כך לגישת המשיב, יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה: 5. הלכה פסוקה היא, כי : "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין האזורי..." (דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). לפיכך, יש לבחון האם הועדה פעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה בפסק הדין מיום 31.05.11 בבל 38906-01-11. כאמור לעיל, הסכים ב"כ המשיב בדיון מיום 31.05.11 בפני כב' הרשמת דרוקר להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בשני עניינים: האחד - "על מנת שתזמן את המערער, וזאת לאור העובדה כי בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 21/12/10 מציינת הוועדה שלמערער נקבעה לו דרגת נכות בוועדה אחרת שהתקיימה ביום 13/4/08 בעניין המרפקים, כך שנקבעו לו 10% הן במרפק שמאלי וכן עוד 10% בגין המרפק הימני ועם זאת בבוא הוועדה בסעיף סיכום ומסקנות הוועדה ציינה נכות של 10% בלבד בגין שני המרפקים גם יחד, הוועדה תשוב ותעיין בהחלטתה מחדש". והשני, על מנת ש- "תשקול את עמדתה לעניין מועד תחולת הנכות הזמנית ותאפשר למערער לטעון לעניין זה". 6. א. בסעיף "ממצאים ונימוקים" ציינה הוועדה - "הוועדה התכנסה בתוקף פס"ד ואכן נפלה טעות בחישוב הנכויות והוועדה מוסיפה 10% נכות על כל אחד מהמרפקים בנפרד. הוועדה עיינה בכל המסמכים שבתיק ובכל הוועדות שבוצעו עד כאן ובכל פסקי הדין. עקב מורכבות התיק והמסמכים, חלו מספר שיבושים בהחלטות הוועדה". ובסעיף "סיכום ומסקנות" פרטה הוועדה- "בגין מרפק ימין נכותו 10% לפי סעיף 42 (2)(ד)(I) בגין מרפק שמאל נכותו 10% לפי סעיף מותאם 42(2)(ד)(II) נכות צמיתה מתאריך 15.4.99 וזאת מכיוון אי-יכולת של הוועדה לבדוק בשנת 2007 את מצבו הרפואי ב- 1999 ולכן הוועדה הולכת לקראת התובע ונותנת לו להנות מהספק וקובעת 19% נכות צמיתה מתאריך 15.4.99. בוועדה מ- 17.1.10 נקבע קשר סיבתי בנכות בשורשי כפות הידיים ולכן הוועדה קובעת נכות של 10% בגין שורש כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ב). ובגין שורש כף יד שמאל נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35(1) בין א' ל- ב' מתאריך 12.1.2000, מועד שבו קיבל חוו"ד מד"ר אבי וינר - מומחה ברפואה תעסוקתית". בסעיף "דיון בהפעלת תקנה 15 / 16" ציינה הוועדה, כי: "הוועדה עיינה בדו"ח ועדת רשות מתאריך 30.11.10 אשר התייעצה עם הלשכה המשפטית ואגף נ"ע, לפיה לא ניתן להפעיל תקנה 15 על מחלת מקצוע בשנית, כאשר הופעלה בעבר על מחלת מקצוע קודמת - לתובע מחלת מקצוע מתאריך 31.12.87 בגינה כבר הופעלה תקנה 15". מכאן, שבאשר לחלק הראשון, המתייחס לקביעת הנכות במרפקים, פעלה הוועדה בהתאם לפסק הדין. ב. באשר לחלק הנוגע לעניין הנכות הזמנית, הרי שניתן לראות מסעיף נימוקי הערעור, בו הובאו דבריו של המערער, כי ניתנה לו ההזדמנות לטעון לעניין מועד תחולת הנכות הזמנית, אלא שהוועדה, לאחר שעיינה בחוות דעת של ד"ר אבי וינר, קבעה את מועד תחולת הנכות ליום 12.01.00. מעיון בחוות דעתו, עולה כי ד"ר וינר סבר, נכון ליום 12.12.00, כי המערער סובל ממגבלה בתנועתיות בשורשי כפות ידיו, מגבלה המקנה לו 10% נכות בעבור כל יד. עם זאת, לא ברור מדוע קבעו חברי הוועדה את מועד תחילת הנכות ליום 12.01.00 - חוות דעתו של ד"ר וינר ניתנה ביום 12.12.00 ואף שמפורטים בה מסמכים מתאריכים מוקדמים יותר, עליהם הסתמך ד"ר וינר (ר' סעיף ד' לחוות הדעת - "מקורות לחוות הדעת"), אף אחד מאותם מסמכים לא ניתן ביום 12.01.00 (יצוין, כי אחד מאותם מסמכים הוא מיום 11.01.00 ואולם בפירוט נכתב, כי מדובר ב- "מכתב רפואי: דלקת פרקים מרפק שמאל - הזרקה מקומית" אשר ספק אם יש בו כדי לבסס קביעת אחוזי נכות בגין מגבלה בתנועות בשורשי כפות הידיים). ג. על כן, סבור אני, כי יש להחזיר את עניינו של התובע לוועדה, אשר תנמק מדוע קבעה את יום תחילת הנכות בשורשי כפות ידיו של המערער ליום 12.01.00, באשר חוות הדעת עליה הסתמכה הוועדה, כעולה מסיפא סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 27.7.11, הינה מיום 12.12.00. הפעלת תקנה 15 - 8. א. כאמור, בישיבתה מיום 17.01.10 ביקשה הועדה הרפואית את חוות דעתה של ועדת הרשות "בשל ירידה בהכנסותיו ומגבלתו הרפואית כספר" של המערער (סעיף 24 לפרוטוקול). לאחר שהתקבל דו"ח ועדת הרשות מיום 12.04.10, לפיו: "מדובר בספר העובד כיום בתספורות גברים. כיום מדובר במחלת מקצוע בכפות הידיים. לנ"ל פגיעה קודמת ריאתית של מחלת מקצוע בעבודתו כספר אשר הופעלה במלואה תקנה 15 בעבר ב- 1982 ואין מקום היום להפעיל תקנה 15 גם בגין מחלת מקצוע בכפות הידיים - מדובר באותו המקצוע שעליו ניתנה בעבר תקנה 15 בגין פגיעה בכושרו להשתכר בעבודתו כספר. הירידה בהכנסותיו נבדקה בעבר והופעלה תקנה 15 בהתאם". הוועדה הרפואית עיינה, בישיבתה מיום 20.10.10 בדו"ח וועדת הרשות וקבעה, כי: "הוועדה עיינה בחו"ד הרשות מתאריך 12.4.10. הועדה הרשות (כך במקור - ר.כ.) קובעת שאין מקום להפעיל את תק' 15 לענין מחלת המקצוע שבכאן מכיוון שכבר הופעלה הת' בגין פגימות אחרות. הועדה אינה מקבלת את חו"ד הרשות. לדעתה החלטת ועדת הרשות אינה תקינה ויש לבחון הפעלת התקנה גם בגין פגימה שבנידון שהינה פגימה חדשה ושונה מהפגימה הקודמת". לפיכך, החזירה את התיק לועדת הרשות לעיון מחדש. וועדת הרשות התכנסה בשנית ביום 30.11.10 והגיעה למסקנות הבאות: "בפני הועדה הופיע הנפגע. הועדה התייעצה עם האגף המקצועי במשרד הראשי ולאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית הועדה חוזרת וקובעת כי לא ניתן במחלות מקצוע להפעיל תקנה 15 בשנית כאשר הופעלה תקנה 15 בעבר בגין מחלת מקצוע במלואה. גם הירידה בהכנסותיו נבדקה בעבר והופעלה תקנה 15 בגין ירידה בהכנסות ובגין איבוד מקצוע". הועדה הרפואית שהתכנסה שוב ביום 21.12.10, עיינה בחוות דעת וועדת הרשות וקבעה, כי: "הועדה אינה מקבלת את חו"ד הרשות ומחליטה להפעיל תק' 15 מכיוון שהנכות בשרשי כפות ידיים היא נכות חדשה בהחלה מ 28.2.06 ולכן לדעתה יש להפעיל התקנה מאותו תאריך". ב. כפי שפורט לעיל, המערער הגיש לבית הדין ערעור על החלטת הועדה הרפואית מיום 21.12.10 ואולם לא התייחס בערעורו לנושא הפעלתה של תקנה 15 (בל 38906-01-11). המשיב, מצידו, בחר שלא לערער על החלטת הועדה הרפואית להפעיל את תקנה 15. לפיכך, אף בפסק הדין מיום 31.05.11 לא ניתנה כל התייחסות לשאלה זו ובוודאי שלא ניתנה לוועדה כל הנחיה לדון בסוגיה זו. ג. כאמור לעיל בסעיף 5, על הוועדה היה להתייחס רק למה שהוטל עליה בפסק הדין מיום 31.05.11. בפסק דין זה לא נכללה כל הנחיות לדון בשאלת הפעלתה של תקנה 15, משערעור בגין כך לא עמד בפני בית הדין. לכן החלטת הוועדה בעניין זה לא הייתה בסמכותה, אין לקבל טיעוני המשיב השונים לעניין זה, ואני קובע ששגתה הוועדה בעניין זה. 9. מבקש המערער, כי בית הדין יפעיל סמכותו וייתקן את הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה וזאת לנוכח העובדה שעניינו הוחזר לוועדה הרפואית מספר פעמים בפסקי דין שונים. לא אחת נקבע, כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות (דב"ע נא/50-99 זוהר כץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 105; בר"ע 331/09 שרה מוצפי-פרץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.6.09)). אינני סבור כי עניינו של המערער נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים תיקון הטעות על ידי בית הדין. 10. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, אשר: א. תפעל בהתאם לאמור בסעיף 7(ג) לפסק הדין, היינו - תנמק מדוע קבעה את יום תחילת הנכות בשורשי כפות ידיו של המערער ליום 12.01.00, באשר חוות הדעת עליה הסתמכה הוועדה, כעולה מסיפת סעיף 23 לפרוטוקול הוועדה מיום 27.07.11, הינה מיום 12.12.00. ב. תבטל החלטתה לעניין הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער. 11. המשיב ישלם למערער סך 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. 12. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.   ניתן היום י"ב חשון תשע"ב, 09 נובמבר 2011 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. תקנה 15 (ביטוח לאומי)חוות דעת