ארטריטיס רבמטואידית - תאונת דרכים

1. התובע, יליד 3.8.73 , נפגע ביום 30.7.08 בתאונת דרכים. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. הנתבעת הודתה בחבותה לפצות את התובע והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע. 2. התובע נפגע בהיותו הולך רגל, כאשר מכונית בה נהג הנתבע פגעה בו והעיפה אותו אל הכביש. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח רמב"ם שם אושפז במחלקה האורטופדית עד יום 12.8.08. בקבלתו אובחנו שברים בקרסול, בשוק ובברך שמאל , שברים בעצם הסירה ורדיוס רחיקני ביד שמאל. בתאריך 31.7.08 עבר התובע ניתוח מתיחה וקיבוע של העצמות שנשברו ברגל וביד (באמצעות אליזרוב). במהלך האשפוז התלונן התובע על כאבי ראש, בוצע CT מוח שלא הדגים ממצא פתולוגי. 3. עם שחרורו מביה"ח רמב"ם הועבר התובע לבי"ח אלישע, שם אושפז עד יום 24.11.08 לצורך שיקום. גם במהלך אשפוזו בבי"ח אלישע סבל התובע מכאבי ראש, סחרחורות והפרעות בשינה ובהמשך חזר על תלונותיו בפני הרופא המטפל בקופת חולים. התובע הופנה לחדר מיון פסיכיאטרי לאור תלונותיו גם על סיוטים ופחדים. בפני הרופא המטפל הרבה התובע להתלונן על כאבים ברגל וקשיי ניידות. 4. התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה" ונקבעו לו נכויות כדלקמן: 70% מיום 30.10.08 עד 31.12.08. 50% מיום 1.1.09 עד יום 31.3.09. 40% מיום 1.4.09 עד יום 31.7.09. 30% מיום 1.8.09 עד יום 31.10.09. מיום 1.1.09 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשעור של 47% כדלקמן: 20% - בגין שיתוק עצב חלקי שמאלי לפי סעיף 32(4)(א)(3) 10% - בגין הפרעות פסיכונוירוטיות לפי סעיף 34ב' 5% - בגין צלקות לפי סעיף 75(1) בין א' ל-ב'. 5% - בגין ארטריטיס רבמטואידית ניוונית עם השפעה קלה על כושר הפעולה, לפי סעיף 35(1) בין א' ל- ב'. התובע התלונן בפני הועדה הרפואית גם על ירידה בשמיעה וטנטון . הודעה קבעה כי הבדיקות תקינות ולא נקבעה לתובע נכות בתחום א.א.ג. ועדת הרשות הפעילה את תקנה 15 בשעור 1/3 (11.68%) בקובעה כי נותרה פגיעה בעצב הפרונאלי העמוק בצורה קשה וכן סובל התובע מתסמונת פוסט טראומטית. צויין כי התובע לא שב לעובדה בעקבות התאונה וכי השילוב בין מצב הרגל ומצבו הנפשי מצמצם את טווח עבודתו. 5. בתצהיר עדות ראשית של התובע (ת/ 4) הוא העיד על מגבלותיו בעקבות התאונה: "מאז התאונה אני סובל מהגבלה בתנועות רגל שמאל וכף יד שמאל, מכאבים ברך ובקרסול מסתובב עם קו צמוד אליי וסד פיני לכף הרגל, צלקות רבות דבוקות ומכוערות ברגל שמאל ויד שמאל, כאבי ראש, סחרחורות, התפרצויות זעם, חוסר ריכוז, ביטחון עצמי ירוד, הערכה עצמית נמוכה, חוסר הנאה מדברים, חוסר שמחת חיים, רגשי נחיתות, סיוטי לילה, נדודי שינה עקב כאבים בעיקר בשינויי מזג אויר , התקפי חרדה ועייפות במשך היום". התובע המשיך וטען כי הוא סובל מבטחון עצמי ירוד, אינו יכול לעסוק בפעילות ספורטיבית, אינו יכול לבצע עבודות בית ומתגורר ביחידת סמך הסמוכה לדירת הוריו . התובע טען כי הוא גם מוגבל בעבודה כאשר עובר לתאונה הקים מאפיה ועבד עבודה פיזית, ומאז התאונה הוא אינו מסוגל לעבוד עבודה המצריכה מאמץ פיזי ועובד עבודה חלקית בלבד. יוער כי התובע טופל במסגרת האגף לשיקום של המוסד לביטוח לאומי ובאבחונו נקבע כי הוא אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת וכי הוא מוגבל בתפקודו. 6. בשים לב לתלונותיו ולקביעות ועדת הרשות טען ב"כ התובע בסיכומים כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 55% לפחות, דהיינו "תוספת מינימלית של 1/3 לנכות הרפואית, כפי שגם קבעה ועדת הרשות של המל"ל". 7. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי נכותו התפקודית של התובע "נמוכה לאין ערוך מנכותו הרפואית", כי הוא אקדמאי ומסוגל להשתלב בשוק העבודה בתחום ההייטק (תחום אליו נכנס לאחר סיום לימודיו) וכי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15% (כמחצית הנכות בגין ההגבלה ברגל בשילוב עם הפגיעה הנפשית). 8. בסיכומי התגובה טען ב"כ התובע כי העובדה שלפני התאונה פתח מאפיה מעידה על הכיוון התעסוקתי בו בחר למשך חייו וכי חרף כישוריו האקדמאיים לא היה חוזר לעבוד בתחום זה. ב"כ התובע שב והפנה לנכותו הרפואית ולמגבלותיו כמפורט לעיל. 9. בקביעת נכותו התפקודית של תובע אין די בעובדה כי לתובע השכלה אקדמאית כדי לקבוע כי אין פגיעה בכושרו שהרי מדובר באדם בוגר שבחר מסלול חיים ויש להתחשב בעובדה שהתאונה קטעה מסלול זה והוא אינו יכול להמשיך בעיסוקו הקודם. כפי שאמר כבוד השופט ברנזון עוד בע"א 237/55 סטוצינר נ. פומרנצ'יק, פ"ד י', 1050: "יש ומום קל באופן יחסי גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות ויש ופגיעה קשה אינה נושאת בכנפיה נזק כספי גדול ביותר, הדבר תלוי לא במעט במי מדובר, בעברו של האיש, בגילו הנוכחי, בעבודתו או במקצועו, ביכולתו ולהסתגל למצב החדש או אם יש צורך בכך, ביכולתו לעבוד למקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה". 10. בעניינו של התובע, כאמור, אין מחלוקת כי התובע אינו מסוגל לבצע את אותה עבודה שביצע לפני התאונה. איני סבורה כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שאינו מוכן לעבודה תובענית יתר על המידה. כפי שגם טוען ב"כ הנתבעים בעמוד 5 לסיכומיו גם לפני התאונה הוא התרחק מעבודה תובענית, דבר המעיד על אופיו והתנהלותו והוא אינו נדרש לשנות התנהלות זו בעקבות התאונה . כושר ההשתכרות של התובע צריך להבחן בשים לב לזה שהיה עובר תאונה ואם בחר בדרך הקלה עובר לתאונה הוא אינו חייב לשנות אורחותיו, על מנת להקטין את גובה הפיצוי שיהיה על הנתבעים לשלם לו בעקבות התאונה. איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים לפיה התובע אינו עושה להקטנת נזקיו. הוכח כי התובע עשה מאמצים להשתלב בשוק העבודה , ואף עבר קורס מקצועי ואולם אלה אינם חזות פני הכל ויש להתחשב גם במגבלותיו האובייקטיביות, כפי שעולות מדוחות הועדות והרופאים שבדקו אותו, לרבות נכותו הנפשית המגבילה אותו בתפקודו. 11. מאידך, איני סבורה כי יש לשוב ולהפעיל את תקנה 15 מעבר לזו שנעשתה על ידי ועדת הרשות, כטענת ב"כ התובע, ונראה כי אכן הנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (47%) משקפת את נכותו התפקודית. 12. עובר לתאונה היה שכרו החודשי הממוצע של התובע 4,146 ₪. בתצהירו (ת/ 4) טען התובע כי בנוסף לשכר קיבל הטבות שונות המסתכמות ב- 2,700 ₪ (שכר דירה והוצאות דלק וכלכלה) ולפיכך טען ב"כ התובע כי יש להעמיד את שכרו של התובע על סך של 6,846 ₪ למועד התאונה. יחד עם זאת, טען ב"כ התובע כי יש לקחת בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של התובע . ב"כ התובע הפנה לעדותו של מר שמואל קאופמן אשר סיים את לימודיו האקדמאיים יחד עם התובע ומשתכר בממוצע 22,174 ₪ ולעובדה שעוד לפני התאונה הוא סיכם לעבור לעבוד בחברת "טסט-פרו" לניהול מערך תיקי הלקוחות שלה בתמורה לשכר חודשי של 17,000 ₪ בצירוף רכב צמוד ופלפון . בנסיבות אלה, טוען ב"כ התובע כי בהשתכרותו עובר לתאונה, לא מימש התובע את הפוטנציאל שלו והוא מבקש להעמיד את כושר ההשתכרות של התובע על 17,000 ₪. 13. ב"כ הנתבעים טען כי התובע כלל לא הוכיח את גובה השתכרותו עובר לתאונה ובכל מקרה הסכום אינו עולה על הסכום שדווח למוסד לביטוח לאומי , דהיינו 4,146 ₪ וכי אין כל בסיס לדרישה להעמיד את בסיס השכר על 17,000 ₪. 14. כאשר קבעתי את נכותו התפקודית של התובע קבעתי כי יש להתחשב בעברו התעסוקתי, לרבות "מזגו התעסוקתי" בעבר. עבר זה הוא הקובע גם באשר לכושר ההשתכרות שלו לעתיד, שהרי אם אלך לשיטתו של התובע ואגזור גזירה מתעסוקה של מי שלמד איתו בלימודים אקדמאיים ומשתכר פי כמה יותר ממנו, גם יהיה מקום לקבוע כי כושר השתכרותו ונכותו התפקודית כמעט ולא נפגעו בתאונה, כטענת הנתבעים. העבודות האחרות להן טען התובע אינן מצריכות מאמץ פיזי וספק בעיני אם נכותו בתחום הנפשי בלבד (10%) - יש לה השלכה על תפקודו בעבודה ממין זה. 15. בנוסף, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע בן 35 וכבר גיבש את עברו התעסוקתי (לרבות העובדה שבחר לא לעבוד בתחום התמחותו והרבה לשנות מקומות עבודה). 16. אני מקבלת את גרסת התובע כי בנוסף לשכרו המדווח למוסד לביטוח לאומי קיבל הטבות המסתכמות בכ- 2,700 ₪ ולפיכך אני מעמידה את בסיס השכר על סך של 6,846 ₪ ובשערוך להיום 7,569 ₪. 17. בשים לב לאמור אני קובעת את הפסדי השכר של התובע לעבר כדלקמן: ממועד התאונה (30.7.08) ועד יום 31.7.09 - לפי הפסד שכר מלא : 7,569 X 12 חודשים = 90,828 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 104,489 ₪ מיום 1.8.09 ועד היום - 7,569 X 47% X 31 חודשים = 110,280 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 112,880 ₪ ולעתיד - 7,569 X 47% X 232.2373 = 826,168 ₪ 18. באשר לכאב וסבל - אין מקום לחשבו בהתאם לנכות הרפואית "הרצויה " לתובע ואין מקום להוסיף לנכות הרפואית שנקבעה עוד 10%, בשים לב לתלונותיו בתחום א.א.ג שלא אושרו על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, ועל בסיס נכות בשעור של 35.2% ו- 117 ימי אשפוז - הפיצוי לו זכאי התובע בגין כאב וסבל, מסתכם ב- 103,183 ₪. 19. התובע טען כי הוא מוגבל בעמידה ממושכת ובהליכה, בהרמת משאות ובניידות וכי הוא זקוק לעזרה במשק הבית. סמוך לאחר אשפוזו סעדה אותו אימו וכאמור, לאחר שחרורו מבית החולים הוא עבר להתגורר ביחידה הסמוכה לבית הוריו והמשיך לקבל עזרה מבני משפחתו. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי היום התובע רווק אך ככל שיתבגר ויקים משפחה הוא יזדקק לעזרה מוגברת. 20. ב"כ הנתבעים הודה בסיכומיו כי התובע נזקק לעזרת בני משפחתו סמוך לאחר הפגיעה אך טען כי העזרה לא חרגה מגדר עזרה ודאגה רגילה שיש לצפות מבני משפחה וכי בשים לב לפגיעתו של התובע הוא אינו זקוק לכל עזרה. 21. אין ספק כי סמוך לאחר הפגיעה נזקק התובע לעזרה והאמור בתצהירה של אימו של התובע (ת/3)לפיו סעדה אותו בהיותו בבית חולים והיא מושיטה לו עזרה במשק הבית גם היום - לא נסתר. 22. יחד עם זאת, בשים לב לנכותו , הסכום הנדרש בגין עזרה בעתיד נראה לי מוגזם ולפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על סכום של 140,000 ₪. 23. איני סבורה כי יש לפסוק פיצוי נפרד לאימו של התובע . בשים לב לנכותו של התובע ומגבלותיו לאחר שחרורו מבית החולים לא ראיתי כל מניעה לשובה של האם לעבודה והעובדה שלא שבה לעבודה עד היום לבטח אינה קשורה לתאונה ואינה נזק בר פיצוי. גם הפסד שכר הדירה אינו בר פיצוי שהרי אין חולק כי התובע נזקק למדור גם אלמלא התאונה וככל שהיה משלם על מדור שכזה במידה והיה גר במקום אחר, אין מניעה כי ישלם שכר דירה לאמו (ודוק: רכיב שכר הדירה כבר נלקח בחשבון בקביעת בסיס ההשתכרות כאמור לעיל). בנוסף, אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעים כי אין יריבות בין האם ובין הנתבעים, כאשר האם אינה נמנית עם "התובעים" בתיק זה, וכאשר הנזק שנטען כי נגרם לאם אינו במסגרת "עזרת בני משפחה" שהינו בר פיצוי בתביעת הנפגע בתאונה. 24. באשר להתאמת דיור - לא מצאתי כל אסמכתא לצורך בהתאמת דיור וגם מגבלותיו של התובע כפי שעולה מהתיעוד הרפואי , לא מצריכות התאמה שכזאת. יחד עם זאת, מאחר והסכום הנתבע הינו מינימלי - 1,328 ₪ (משוערך למועד הסיכומים) , איני סבורה כי יש מקום לבחון האם בפועל נעשה בשים לב למגבלותיו של התובע או אחרת, ואני מאשרת לתובע את הפיצוי המבוקש. 25. התובע טען כי נגרמו לו הוצאות עבור רכישת תרופות, תשלומים לאמבולנס, רכישת משקפיים במקום אלה שנשברו בתאונה , השכרת כסא וקביים מיד שרה ורכישת סד. "AIR CAST - הוצאות שהסתכמו ב- 13,218 ₪ (מתאריך "ממוצע" - 30.7.09). התובע העיד גם כי לא קיבל החזר ההוצאות מקופת חולים או מהמוסד לביטוח לאומי. 26. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאי התובע לכיסוי כל הוצאותיו בעקבות התאונה ודין תביעתו בגין ראש נזק זה להידחות. 27. מאחר וטענת התובע לפיה לא קיבל החזר בגין ההוצאות הנטענות על ידו (והמגובות בקבלות) זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות אלה - בסכום של 13,218 ₪ ובשערוך להיום 14,106 ₪. 28. התובע טען כי הוגשה נגדו תביעה על ידי ביה"ח אלישע לתשלום דמי אשפוזו שם לאחר התאונה. התובע ציין גם כי הגיש נגד הנתבעים הודעה לצד שלישי במסגרת תביעה זו. בנסיבות אלה, ממילא חוב דמי האשפוז אינו רלבנטי לתביעה שבפני (ויוער כי אכן הסכום הנ"ל כלל לא נתבע על ידי התובע בתביעתו בפני). 29. בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים אני פוסקת לתובע סכום גלובלי (בשים לב לשכר הבסיס שנקבע לעיל לא כולל ההטבות שנוספו אליו) של 50,000 ₪. 30. בהתאם לאמור בסיכומי ב"כ הנתבעים, ועל בסיס חוות הדעת האקטוארית ליום 1.6.11 - מסתכמות גימלאות המוסד לביטוח לאומי בסכום של 464,763 ₪ ובשערוך להיום 468,820 ₪. 31. מאחר וקבעתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בשעור נכותו התפקודית החל מחודש אוגוסט 2009 - אין מקום לנכות את דמי האבטלה ששולמו לו בגין תקופה בה לא עבד בפועל (עד חודש מאי 2010). 32. לתובע שולם ביום 26.4.09 תשלום תכוף בסך 67,623 ₪ ולאחר ניכוי שכ"ט (בהתאם לאמור בסיכומי ב"כ התובע ובתגובתו לסיכומי ב"כ הנתבעים) - 58,994 ₪. סכום זה, כשהוא משוערך להיום ונושא ריבית מסתכם ב- 67,351 ₪. ביום 10.2.10 שולם לתובע תשלום תכוף נוסף בסך של 20,000 ₪ ולאחר ניכוי כנ"ל - 17,448 ₪. בשערוך להיום ובצירוף ריבית מסתכם ב- 18,917 ₪. 33. סך נזקו של התובע מסתכם איפוא ב - 1,352,154 ₪ כאשר הניכויים מסתכמים ב - 555,088 ₪. 34. התוצאה - אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 797,066 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל. הסכום האמור ישולם לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל. 35. הצדדים יישאו ביתרת האגרה בהתאם להוראות התקנות. ניתן היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. מחלות פרקיםתאונת דרכים