השעיה מעבודה עקב חשד להטרדה מינית הרקע העובדתי התובע שימש כמנהל ביה"ס היסודי ד' בשפרעם. כנגד התובע נפתחה בחודש 6/10 חקירה באגף החקירות של נציבות שירות המדינה, בחשד להטרדה מינית של מורה שהועסקה בכפיפות אליו בביה"ס. ביום 15/8/10 זומן התובע לשימוע בעניין השעייתו עפ"י סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) התשנ"ג-1963 (להלן:"החוק"). 4. לאחר השימוע, ביום 24/8/10, החליט ד"ר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך, על השעיית התובע ל - 14 יום מיום 1/9/10 ועד 14/9/10 בהתאם לסעיף 48 לחוק. בהודעת ההשעיה נכתב בין היתר: "בימים 11/8/10 ו- 12/8/10 נחקרת תחת אזהרה. במהלך החקירה נמצאו תימוכין רבים וטובים לתלונות המורה נגדך. התימוכין ותלונות גובו בעדויות ובראיות שנאספו עד כה בתיק. לנוכח כל המיוחס לך, החלטתי לפעול על פי הסמכות המוקנית לי .... ולהשעותך ממקום עבודתך...". 5. ביום 30/8/10 פנה התובע לד"ר שושני בבקשה לביטול ההשעיה. ביום 15/9/10 האריך ד"ר שושני את ההשעיה ב - 16 יום נוספים, עד ליום 30/9/10. 6. ביום 19/9/10 הוגשה כנגד התובע קובלנה לפי סעיף 32 לחוק. ביום 21/9/10 ניתנה החלטת נציבות שירות המדינה להאריך תוקף ההשעיה מיום 21/9/10 ועד לתום ההליכים המשמעתיים, או עד להחלטה אחרת. בהחלטת ההשעיה נכתב בין היתר: "המעשים המיוחסים לך פוגעים במשמעת שירות המדינה ובתדמית השירות הציבורי בכלל וכן בתדמית משרד החינוך הפרט. במעשים המיוחסים לך יש כדי לפגוע גם באמון ציבור ההורים והתלמידים במערכת החינוך בארץ. המשך עבודתך בבית הספר, בשלב בו מתנהלת נגדך חקירה משמעתית בחשד להטרדה מינית והוגשה נגדך קובלנה, תהווה מסר שלילי שעה שאתה אמור לשמש אות ומופת לדור הצעיר". הנציב הדגיש את חומרת עבירות ההטרדה המינית במקום העבודה והקלון הנלווה לה. הנציב פרט טענות התובע בהליך השימוע שנערך לו אולם ציין, כי טענות התובע לגופן של הראיות יתבררו במסגרת ההליך המשמעתי. עוד ציין הנציב כי יש להביא בין השיקולים לנוכח מהות החשדות, את השפעת הישארות התובע בתפקידו בביה"ס על העובדים והמורים ועל מערכת היחסים בעבודה. הנציב אף ציין כי שקל את תפקוד התובע לאורך השנים והחשש לפגיעה בשמו של התובע ובמשפחתו, וכן את אפשרות העברת התובע לתפקיד אחר אולם קבע, כי "לנוכח המעשים המיוחסים לך, היקפם, אופיים, תפקידך כמנהל מקום עבודתך והעובדה שהוגשה נגדך תובענה לבית הדין למשמעת החלטתי שאין מקום לנקוט בצעד זה". 7. התובע פנה וביקש לשקול עניינו פעם נוספת אולם נענה ביום 17/10/10, ע"י עו"ד טל אביטן -תובעת תחום השעיות בנציבות שירות המדינה, כי הנציב לא מצא לשנות מהחלטתו, וכי זו תבחן מעת לעת ככל שתהיינה התפתחויות המצדיקות זאת. 8. ביום 12/12/10 הגיש התובע תביעתו שבפנינו בה טען כי יש לבטל השעייתו וכן הגיש בקשה למתן צו עשה במעמד צד אחד, אשר יורה להחזירו לתפקיד מנהל ביה"ס. בקשתו למתן סעד זמני נדחתה בהחלטה מיום 12/12/10. 9. בישיבת 30/1/11 הסתבר, כי כנגד התובע הוגשה ביום 3/1/11 תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. הצדדים הסכימו כי לתובע יערך שימוע בפני התובעת בתביעה המשמעתית והממונה על המשמעת מר אסף רוזנברג, ולאחר מכן יודיע התובע עמדתו באשר להמשך ההליך, כאשר אם יעמוד התובע על המשכו, יגיש כתב תביעה מתוקן המתבסס גם על ההחלטה החדשה שתינתן. 10. ביום 20/4/11 הודיע התובע כי לאחר קיום השימוע הנוסף נדחתה בקשת התובע לביטול ההשעיה, וביקש להמשיך בתביעתו. ביום 12/5/11 הוגש כתב תביעה מתוקן. 11. ביום 21/6/11 התקיים דיון מוקדם בתביעה. התובע ביקש להודיע עמדתו לאחר ישיבת בית הדין המשמעתי שהייתה קבועה ל - 27/6. הצדדים הסכימו כי ככל שיעמוד התובע על התביעה יוגשו סיכומי הצדדים בכתב. 12. ביום 26/6/11 הודיע התובע כי הוא עומד על התביעה ומשכך, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים. עיקר טענות התובע 13. לטענת התובע, השעייתו מהווה עוול ופגיעה קשה בו. המדובר בהשעיה ארוכה ביותר החורגת מכל פרופורציה. ההשעיה מתבססת על ממצאי חקירה המוכחשים ע"י התובע ובפני הנציב לא הובאו כל עובדות או ראיות חדשות מאז 8/10, שכן ההליך המשמעתי מתנהל באיטיות. הנציב לא שקל כל השיקולים הרלוונטיים לרבות מידת הפגיעה בתובע, העובדה כי ההשעיה הארוכה משמעה כפיטורין בפועל והטלת כתם בתובע טרם הוכחה אשמתו. המשך ההשעיה הממושכת פוגעת בחזקת החפות העומדת לתובע והופכת ההשעיה למעשה לגזר דין. על הנציב היה לשקול העובדה כי ההשעיה נמשכת ואילו ההליך המשמעתי אינו עומד לקראת סיום ולבטל השעיית התובע. המשך ההשעיה אינו מידתי ולוקה בחוסר סבירות קיצוני. עיקר טענות הנתבעת 14. לטענת הנתבעת, החלטת הנציב סבירה ומידתית. ההחלטה מביאה בחשבון את חומרת החשדות המיוחסים לתובע בגין מעשים מגוונים, הטרדה מינית, התנכלות וניצול עובדים הכפופים לו. החלטת הנציב תואמת לפסיקה הקובעת כי יש להתייחס בחומרה לעבירות המבוצעות ע"י עובדי הוראה המחויבים, מתוקף תפקידם , לסטנדרט התנהגות גבוה ולאחריות מיוחדת כלפי התלמידים. התובע אינו מעלה טענות באשר לפגם בהליך, שכן נערך לו שימוע כדין, וטענותיו מכוונות כלפי סבירות החלטת הנציב. לתובע נערך אף שימוע נוסף תוך כדי ההליך בביה"ד למשמעת (מכח הסכמת הצדדים) אולם הוחלט שאין לקבל בקשתו לחזור לעבודה. החזרת התובע תפגע בתדמית השירות הציבורי. משהוגשה תובענה, משמע כי נבחן חומר הראיות ונמצא בסיס ראייתי לכאורה לאשמה. אין זה מתפקיד הנציב או ביה"ד לשקול את חומר הראיות לאחר שהוגשה תובענה, ובחינת הראיות צריכה להיעשות בביה"ד למשמעת. לפיכך, יש לדחות התביעה. הכרעה 15. סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) קובע את התנאים להשעית עובד מדינה קבוע. להלן הוראות הסעיף: 47. (א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו. (ב) נציב השירות לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה תוך תקופה שיקצוב לו לפני נציב השירות או לפני מי שנציב השירות הסמיך לכך דרך קבע או לעניין פלוני ואולם אם העובד כבר הביא טענותיו לענין השעיה דחופה בהתאם לסעיף 48, רשאי נציב השירות להשעותו אף בטרם ניתנה לו הזדמנות כאמור, ובלבד שיתן לו הזדמנות סמוך לאחר מכן להביא טענותיו להפסקת ההשעיה; והוא הדין לענין העברתו הזמנית לעבודה אחרת לפי סעיף קטן (ד). (ג) ... (ה) הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי - עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים; ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר". הכלל הינו כי משנפתח הליך משמעתי בבית הדין למשמעת, תימשך ההשעיה עד לסיום ההליכים. יחד עם זאת, לנציב אפשרות להורות על הפסקת ההשעיה מוקדם יותר. 16. בענייננו, אין חולק כי נפתחה ומתנהלת כנגד התובע תובענה משמעתית ועל כן החליט הנציב להאריך ההשעיה עד לסיום ההליכים שם, מכוח סמכותו לפי סעיף 47 לעיל. 17. האם מתקיימים בענייננו טעמים לסטות מן הכלל ולהורות על קיצור ההשעיה, או, במילים אחרות, האם אי קיצורה של ההשעיה במקרה דנן מהווה חוסר סבירות קיצוני בשיקול דעת הנציב? 18. באשר למידת התערבותו של בית הדין לעבודה בהחלטת נציב שירות המדינה, בעניין השעיה מכח סעיף 47 לחוק המשמעת, נפסק, כי התערבות בהחלטה תהיה רק שעה שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או מעקרי הצדק הטבעי. לעניין זה ראו: ע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה נ' שרה אהרון. דבע נב/ 70-3 רפי בן חיים נ' מדינת ישראל, פדע כד 54. בג"צ 2899/91 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה (5) 335. בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פד' לה (4) 118. נד/ 120-3 יחיאל שבח נ' ראש עיריית תל-אביב יפו, פדע כו' 395.   19. כמו כן, נקבע בפסיקה כי הליך ההשעיה "לא נועד לבחינת ממצאים וקביעתם בדבר אשמתו של עובד ציבור או חפותו" כי אם תכליתו היא "הגנה על השירות הציבורי ותדמיתו בציבור" (עניין שוקי ויטה, ראה גם ע"ע 151/05 חיים טולדנו - עיריית נצרת עילית (ניתן ביום 26.2.07); דב"ע נד/120-3 שבח - ראש עירית ת"א פד"ע כו 395). הנציב רשאי להסתמך בהחלטתו על ראיות מנהליות שאינן דווקא כשרות להליך הפלילי אך עשויות להספיק לצרכי ההשעיה. כמו כן אין הנציב מהווה רשות מרשויות החקירה המופקדות על בחינת הראיות לגופן (ע"ע 1132/00 צפורה לוי - נציב שירות המדינה פד"ע לה 376 (2000); בג"צ 94/62 מרוין לי גולד נ' שר הפנים טז 1846, 1856-1857 (1962)). 20. לענין היקף הביקורת ומהותה הודגש בפסיקה , כי "אין ביה"ד בא בנעלי המשעה , אלא הוא בוחן בחינה מנהלית את החלטותיו … בחינת החלטתו של המשעה נעשית עפ"י תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה " (פס"ד גנץ הנ"ל , כמו גם דב"ע מא 4-23 מועצת פועלי ירושלים ואח' נגד מדינת ישראל , פד"ע כג' 158 ודב"ע נב 3-70 רפי בן חיים נגד מדינת ישראל ואח', פד"ע כד 54). בביקורתו יתייחס ביה"ד הן לפגמים פורמליים , עקב אי מילוי תנאים מוקדמים או פורמליים שנקבעו בחוק או בהלכה וכן לפגמים בהחלטה גופה (ראה דב"ע נד 3-20 יחיאל שבח נגד ראש עירית ת"א-יפו ואח', פד"ע נו 395). באשר להחלטה גופה תיבחן השאלה האם הופעל שיקול הדעת ע"י בר סמכות ההשעיה - בתום לב , באופן סביר , תוך הבאתם בחשבון של השיקולים הרלבנטיים ובשים לב למטרה לשמה הוענקה לו הסמכות . מטרת ההשעיה כאמור בסעיף 47 לחוק המשמעת , אינה עונשית אלא הגנתית במובן זה שמטרתה להגן על הציבור ועל מקום העבודה והמשמעת בשירות המדינה באמצעות הפסקת פעילותו של העובד אשר בהתנהגותו נמצא, לכאורה , רבב . " (עב (חי') 2880/04 אחמד חסן אסדי נ' שירות המדינה). 21. בענייננו, אין בפי התובע טענה כי נפל פגם בהליך או באי מתן זכות טיעון אלא, עיקר טענותיו של התובע מתמקדות בתוכנה ומהותה של ההחלטה, היינו, בדרך הפעלת שיקול דעתו של הנציב והמסקנה אליה הגיע. 22. באשר למידת ההתערבות בשיקול דעתו של הנציב נקבע: "ההחלטה להשעות עובד בשל הגשת אישום פלילי או משמעתי היא החלטה מקצועית של הנציב ובחינת רמת החומרה הנובעת מן האישום הוא עניין המסור לשיקול דעתו, בהתאם למדיניות הננקטת על ידו" [עע 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, , 21.11.04 (להלן: ענין שרה אהרון)]. בפסק הדין בעניין שוקי ויטה אף צויין, כי התערבות שיפוטית בהחלטת השעיה "תמצא מוצדקת בהתקיים סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, על רקע תפיסות היסוד של המשפט הישראלי. ואם קיימים שיקולים לכאן ולכאן 'וניתן היה על בסיס אותה תשתית נתונים לקבל החלטות שונות העומדות, כל אחת, במתחם הסבירות, יימנע בית המשפט מלהתערב' " [עע 478/07 שוקי ויטה - מדינת ישראל, 3.3.08 (להלן: עניין שוקי ויטה)].   "...יוטעם, כי חומר החקירה והליך ההשעיה לא נועדו לבחינת ממצאים וקביעתם בדבר אשמתו של עובד ציבור או חפותו. במסגרת הליך הביקורת השיפוטית על החלטת השעיה, בוחן בית הדין לעבודה בחינה מינהלית את החלטות הנציב, על פי תוכנן, נסיבותיהן וההליכים שהתקיימו בהן. בית הדין אינו בא בנעלי הנציב בהחלטת ההשעיה, ואין הוא נדרש להיכנס לנבכי חומר הראיות [ראו: עניין שוקי ויטה]. ועוד זאת. בבחינת תקפותה של החלטת ההשעיה, במסגרת הביקורת השיפוטית שמקיים בית הדין לעבודה על החלטת הנציב, קיימת זיקה ישירה בין התשתית להוכחה לכאורה של העבירות והקלון המיוחסים לעובד, ובין משקלן של הראיות המנהליות הרלבנטיות, ובהן נסיבות המקרה וחומר החקירה. כתב האישום הינו ראיה מנהלית בעלת משקל כבד ביותר, בהיותו מיצוי ממצאי החקירה של המשטרה והפרקליטות ומשיש בו כדי ללמד על כך שדיות הראיות מספיקה לכאורה לאישום ולגיבושו של הקלון שבמעשים המיוחסים לעובד [ראו גם: עב' 16/08 יוסף אקסלרד - מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 20.7.08; עב' 1/07 בארקר שירותי סיוע בע"מ - שר התעשייה המסחר והתעסוקה, 28.3.07]. ביסוד סמכות ההשעיה, הנחת המוצא של המחוקק לפיה רכיבי העבירה על נסיבותיה הוכחו לכאורה. ועל בסיס זה, הקלון הדבק בעבירה המיוחסת לעובד, הוא מרכז הכובד להתגבשות סמכות הנציב להשעיית עובד ציבור מתפקידו [וראו: עניין שוקי ויטה, פסקה 30]." (בשא (ארצי) 673/08 מדינת ישראל-משרד החינוך נ' עליא רחאל, הלחטה מיום 31/12/08) 23. לאחר שעיינו במסמכים ובטיעוני הצדדים בפנינו במסגרת הליך זה ובשים לב להלכה הפסוקה בדבר היקף הביקורת השיפוטית על החלטתו של הנציב ומהותה, הגענו למסקנה, כי לא נפלו פגמים בהחלטת ההשעיה, אין מקום להתערבות ביה"ד בהחלטה וכי דין התביעה להדחות. להלן נפרט מסקנתנו. 24. במסגרת סמכותו עפ"י חוק, הנציב שקל השעייתו של התובע ונתן החלטתו לאחר שמולאו התנאים הפורמליים - המוקדמים כנדרש. הנציב שקל את כל השיקולים הרלבנטיים , לרבות החשדות החמורים המיוחסים לכאורה לתובע, כמו גם את המטרות לשמן נועד הליך ההשעיה וערך את האיזונים ביניהם כנדרש, הכל כמפורט במכתב ההשעיה. בין השאר נשקל תפקידו של התובע כאיש חינוך ומנהל, על סטנדרט ההתנהגות הגבוה המצופה הימנו ככזה ; נשקלו המעשים המיוחסים לכאורה לתובע וחומרתם, על מהותם והיקפם בכלל וכאיש חינוך בפרט; נשקלה השפעת השארת התובע בתפקידו על מערכת היחסים בעבודה עם המורים והעובדים, כל אלה לצד הבאתן בחשבון של מטרות ההשעיה, כמו גם החששות שהעלה התובע לפגיעה בשמו הטוב ובמשפחתו. 25. בכל הנוגע לעובדי מדינה, אנשי הוראה וחינוך, קבעה השופטת ד' בייניש בעניין בנדקובסקי כי: "מורים, ואנשי חינוך בכלל, מהווים מודל חיקוי לתלמידיהם והם אמונים על סלילת דרכיהם של הילדים ובני הנוער לבניית החברה העתידית. על כן, יש והתנהגות מסוימת תקבל חומרה מיוחדת כשהיא מבוצעת על ידי אנשי חינוך, שהציפיות מהם גבוהות יותר מן המצופה מכל עובד מדינה אחר, וחובת הנאמנות המוטלת עליהם, כלפי החברה וכלפי תלמידיהם בפרט, היא מיוחדת". ( עש"מ 978/03 אביבה בנדקובסקי נ' נציבות שירות המדינה, [פורסם ביום 24.4.03]). כן נקבע: "כמחנכים בישראל, על מורי בית הספר ומנהליו להוות דוגמה ומופת להתנהלות תקינה וישרת דרך. אמון הציבור, ובמיוחד זה של התלמידים והוריהם, הוא אבן הרֹאשָׁה בפעולתה של מערכת החינוך"[עע 1338/04 ד"ר בברלי גריבץ - עיריית ירושלים, 15.2.05]. 26. החשש לפגיעה באמון הציבור אם ימשיך התובע בתפקידו לנוכח ההאשמות הקשות בהן נחשד ובמיוחד לנוכח תפקידו כמנהל בי"ס הוא ברור בנסיבות העניין. למולו יש לבחון את טענות התובע כי יש לראות בו זכאי עד שתוכח אשמתו ואת נסיבותיו האישיות של התובע. אלה נשקלו על ידי הנציב, אולם לא נמצא בהן כדי לשנות מהמסקנה כי קיימת הצדקה להשעייה. 27. התובע טוען, כי פרק הזמן הארוך בו מתנהל ההליך המשמעתי הינו שיקול שיש בו להביא לשינוי החלטת הנציב, והתעלמות ממנו היא בלתי סבירה. כאמור, בהסכמת הצדדים נשקל עניינו של התובע מחדש בחודש 4/11 אולם הנציב לא מצא כי קיימות נסיבות לשנות מהחלטתו ולהפסיק את ההשעייה. בהתאם לסעיף 47 לחוק, ככלל, ההשעיה אמורה להימשך עד לתום ההליך המשפטי ומתן פסק דין סופי בעניין. מטבע הדברים, הליך שכזה אינו מסתיים תוך פרק זמן קצר. בסמכותו של הנציב לשקול הפסקת ההשעייה מעת לעת ומשך הזמן יכול שיהווה אחד מן הגורמים להם יש ליתן את הדעת מול כל יתר הסיבות והטעמים בגינם ננקט הליך ההשעייה. לא מצאנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו החלטת הנציב לוקה בחוסר סבירות קיצוני. חומרת החשדות ומידת הפגיעה באמון הציבור במיוחד לנוכח תפקידו של התובע נשקלו ע"י הנציב. הבחינה האחרונה של עניינו של התובע נעשתה בחודש 4/11. על פי סעיף 47 (ה1) על הנציב לשקול עניינו של העובד המושעה אחת ל-9 חודשים, ואלה טרם חלפו. הוראה זו מלמדת שאין במשך זמן ההשעייה כשלעצמו כדי להוות גורם להפסקת ההשעייה, ויש לראות בו אחד מן השיקולים שיש לשקול. בענייננו, פרק הזמן שחלף אינו מצביע על חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הנציב ואין בו כדי להצדיק התערבותנו. 28. לסיכום, לא מצאנו כל פגם לא בהליך בו התקבלה החלטת ההשעיה ולא בהחלטה לגופה . ההחלטה אינה לוקה בחוסר סבירות או בחוסר מידתיות ולא נפל בה פגם המצדיק התערבותו של ביה"ד. לפיכך, ומשאין ביה"ד ממיר שיקול דעתו של הנציב - בר הסמכות, בשיקול דעת ביה"ד , דין התביעה להידחות. 29. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 5000 ₪ תוך 30 יום 30. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. השעיה מעבודההשעיההטרדההטרדה מינית