חיוב הנאשם בכפל אגרה אקדמות מילין: ב"כ התובעת פתח את סיכומיו והדגיש בהם כי מעשיהם של הנתבעים הינם אקט של התרסה כנגד החוק ורשויות האכיפה. מנגד ב"כ הנתבעים פתח את סיכומי באימרה "העם דורש צדק חברתי - העם דורש צדק חברתי" ופירט בסיכומיו את מצוקת הדיור אשר בכפר דיר אל אסד ובאיזור כולו ואת מר גורלם של הנתבעים עת לא מצאו קורת גג הולמת לחסות בצילה הם ובני משפחותיהם. הינני סבור כי קיים קורטוב מזה וקורטוב מזה, היינו מצד אחד אין ספק כי הנתבעים היו "נאלצים" לבנות את בתיהם, אף ללא היתר כדין ותוך כדי עבירה על החוק, וזאת לא מתוך רצון ואהבה לעבור על החוק כי אם מתוך הכרח למצוא להם ולבני ביתם קורת גג שתשמש למגוריהם, כפי שכל אדם זכאי לו במדינת רווחה, כמו מדינתו, כפי שאף הדבר מתחייב מחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, כאשר יש לפרש את "כבוד האדם" גם כזכאות למקום מגורים סביר. התובענות: התובענה בתיק אזרחי 2648/05: תובענת "כפל שווי", ע"ס 848,000 ₪ שהוגשה נגד הנתבע, עפ"י סעיף 219 לחוק התיכנון והבנייה. נטען בכתב התביעה כי ביום 6/2/2000 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בת.פ. 4600/01, בימ"ש השלום בעכו בגין בניית בית מגורים בשטח 360 מ"ר, ללא היתר כדין ומחוץ לתחום תוכנית המתאר ובגין הפרת צו הפסקה ושיפוטי וכי ביום 14/1/02 הורשע הנתבע בביצוע העבירות המיוחסות ונגזר דינו לקנס ע"ס 25,000 ₪, חיוב בכפל אגרת בנייה, צו הריסה לביצוע תוך שישה חודשים וכן למאסר על תנאי של חמישה חודשים למשך שלוש שנים, כל זאת מבלי שהוא חוייב בכפל שווי בנייה. התובעת טענה כי הנתבע לא הרס את הבנייה נשוא כתב האישום. ומכאן התביעה לחייב בכפל שווי הבנייה הרלוונטיות, עפ"י סעיף 219 לחוק התיכנון והבנייה, כאשר צורפה לכתב התביעה חוות דעת שמאית לפיה הוערך שווי הבנייה בסך של 428,000 ₪. התובענה בת.א. 2647/05: אותה מהות תביעה כאשר הנתבע בתיק זה הוא אחיו של הנתבע בתיק הראשון ועפ"י כתב האישום בתיק עמ"ק 20058/05 ביהמ"ש השלום בעכו, אשר בה הודה הנאשם והורשע, הוא בנה בית בשטח של 130 מ"ר מחוץ לתחום המאושר לבנייה, ללא היתר כדין, כאשר אותו בית נהרס עפ"י צו הריסה מינהלי ותחתו הקים שוב הנאשם רצפת בית ובניית בלוקים בגובה של כשני מטרים תוך הכנת טפסנות של עמודים ליציקה. עפ"י גזר דין מיום 10/5/05 נידון הנאשם לקנס בך של 30,000 ₪, חוייב בכפל אגרה, חתימה על התחייבות כספית ע"ס 20,000 ₪ מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים וכן ניתן נגד הבנייה הלא חוקית החדשה (רצפה עם שורת בלוקים) צו הריסה עם עיכוב ביצוע לתקופה של שנה וחצי. עפ"י חוות דעת שמאי שצורפה הוערכה אותה בנייה חדשה בשווי של 13,000 $, השווי 26,000$ ושיערוכם לש"ח הוא 117,000 ₪ הוא סכום התביעה. טיעוני התביעה: ב"כ התובעת טען כי למעשה לא קיימת מחלוקת עובדתית לגבי עצם הבנייה, שלא עפ"י היתר כדין ואי קיום צווי ביהמ"ש, כאשר מעשיהם של הנתבעים מלמדים על התרסה כנגד החוק ורשויות האכיפה. ב"כ התובעת טען שאין כל יסוד לטענת האפליה. גם אם תתקבל טענת האפליה אין בדבר כדי להושיע את הנתבעים כי אם לכל היותר לחייב את התובעת לפעול גם נגד האחרים. ב"כ התובעים הדגישו כי הנתבעים עשו דין לעצמם, בנו ללא היתר כדין בקרקע חקלאית, התעלמו מצווים שניתנו על ידי בתי המשפט וגם לא קיימו צווי הריסה שניתנו בעניין המבנים. בעניין טענת האפליה: ציין ב"כ התובעת כי במשך עשור הוגשו ע"י התביעה, בתחום השיפוט שלה, בין עשרה לעשרים תביעות בעניין כפל שווי, כאשר מדיניותה היא להגיש תובענות של כפל שווי כאשר מדובר בבנייה בלתי חוקית, בקרקע חקלאית ותוך כדי הפרת צווים שיפוטיים וכי זהו המקרה של הנתבעים. מכאן ביקש ב"כ התובעת לחייב את הנתבעים במלוא כפל שווי הבניינים עפ"י הערכות השמאי, כפי שצורפו לכתב התביעה. ההגנה וטיעוניה: הנתבעים הגישו כתבי הגנה שבהם הם ביקשו לדחות את התביעות על הסף, זאת בין היתר לאור הטענה כי התובעת מיצתה את סעדיה במסגרת התיק הפלילי, בו עתרה, בין היתר, להשתת קנס כספי כבד. הנתבעים טענו לשיהוי, חלקו על הערכת השווי וכן טענו למדיניות ענישה סלקטיבית. בהמשך הוגשו מטעם הנתבע הראשון חוות דעת לפיה שווי הבניין הראשון הוא אך 41,000 $ ולא 104,000 $ כפי הערכת שמאי התובעת. הנתבעים פרטו במסגרת תצהיריהם וסיכומיהם את נסיבותיהם האישיות, כאשר הנתבע בתיק הראשון נישא עוד בשנת 1993, לו ארבעה ילדים והתגורר בחדר אחד בבית הוריו הקשישים, כך שתנאי מחייתו היו בלתי נסבלים, יכולתו הכספית לא אפשרה לו לרכוש קרקע זמינה לבנייה, כך שהוא נאלץ לבנות את ביתו, במקרקעין פרטיים שלו, אף שהדבר ללא היתר כדין. ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי קיימת תוכנית מפורטת מוצעת וקיים סיכוי כי המקרקעין עליהם בנויים הביתים יוכשרו בעתיד הקרוב ובנידון הוא צירף אישור הרשות המקומית. ב"כ הנתבעים טען נמרצות לגבי האכיפה הבררנית והאפליה שהיתה מנת חלקם של הנתבעים, כאשר מתוך מאות או אף אלפים של מקרי בנייה בלתי חוקית התובעת מצאה לנכון להגיש תובענות כפל שווי אך נגד ארבע אנשים בכפר דיר אל אסד ומהם שני הנתבעים אשר בתיק זה. ב"כ הנתבעים הדגיש כי החיוב בכפל שווי הינו הסכום המקסימאלי, כאשר ביהמ"ש רשאי לא לחייב כלל או להסתפק בסכום צנוע כך ולאור נסיבותיהם האישיות של הנתבעים, אנשים קשי יום, הוא ביקש להסתפק בהטלת "קנס מינימאלי". דיון והכרעה: סעיף 219 (א) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, שכותרתו: "קנס או תביעה לגביית רווחים מבנייה בלתי חוקית". מאפשר לביהמ"ש להטיל על נידון, מעבר לקנס עפ"י סעיף 204 לחוק או במקומו, כפל שווי אותו בניין. כן סעיף 219 (ב) לחוק מאפשר הגשת תובענה אזרחית לגבי חיוב בכפל שווי, זאת במידה וביהמ"ש במסגרת ההליך הפלילי לא הטיל קנס כפל שווי. אין חולקין כי התנאים המאפשרים חיוב כפל שווי אכן מתקיימים בעניינו כאשר הנאשמים לא הרסו עד כה אותם בניינים לא חוקיים. בה בעת יש לראות בתביעה לחיוב בכפל שווי כמעין ענישה פלילית נוספת מעבר לענישה שכבר נעשתה במסגרת ההליך הפלילי. אותו חיוב בכפל שווי היה נמנע אילו ביהמ"ש שדן בפלילי היה מטיל קנס נוסף בגין כפל שווי. כן יש לראות בחיוב בכפל שווי "כתיקרה מירבית" כמו כל קנס אחר, כאשר לביהמ"ש שיקול דעת שלא להטילו כלל או להטילו בשיעור מופחת מאשר השיעור המירבי זאת לאור נסיבות העניין. לאור כך שאין בדעתי למצות את ההליך ע"י חיוב בכפל שווי מירבי, אין אני נדרש להכריע במחלוקת אשר בין שתי חוות דעת לגבי התיק הראשון. נקודת המוצא שלי שהשווי הוא בין שתי חוות הדעת הינו שווי של כ- 75,000 $. כאמור, כותרת סעיף 219 הרלוונטי היא : "קנס או תביעה לגביית רווחים מבנייה בלתי חוקית" כאשר הסעיף נועד להיות אמצעי נוסף במערכה כנגד הבנייה הבלתי חוקית ועל מנת לעשותה, הבנייה הבלתי חוקית, כבלתי כדאית. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון הן אותם רווחים שהופקו מאותה בנייה בלתי חוקית ורק לאחר מכן לגזור את הקנס או החיוב בכפל שווי לאור נסיבות המקרה ונסיבות הנתבעים. אינני סבור כי הנתבעים הפיקו רווחים כלשהם מאותה בנייה בלתי חוקית או שרווחיהם "הוירטואליים" נתונים בספק רב. לגבי המקרה השני: הבניין הראשון כבר נהרס על ידי רשויות האכיפה ואילו הבנייה החדשה, רצפה ושורות בלוקים, עומדת ללא שימוש זה מספר שנים. כן על אותה בנייה מרחפת סכנת הריסה כמעט בכל זמן נתון. בכל מקרה הנתבע מס' 2 לא המשיך אותה בנייה בלתי חוקית החל משנת 2005, זאת כנראה מחשש להיות מובא שוב לדין בפלילים, כאשר עונש מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. לגבי המבנה הראשון - מדובר במבנה שעדיין, בעת עריכת שומת התובעת, לא הושלם בעבודות גמר ולא נעשה לו טייח מבחוץ וחרף כך, כנראה, הוא כבר משמש למגורי הנתבע מס' 1 ובני ביתו. גם לגבי הבניין הראשון לא נראה לי כי הופקו רווחים ממשיים ממנו. כאשר צו ההריסה מרחף עליו. לכל היותר הוא משמש כבית מגורים לנתבע מס' 1, במקום תנאי מגורים הקשים אצל הוריו וגם בבית הנוכחי אין הנתבע מס' 1 נהנה "מלוקסוס" או מרווחה זאת הואיל ועבודות הגמר טרם הושלמו. סיכום הדברים היא שהרווחים שהנתבעים הפיקו מאותה בנייה בלתי חוקית מוטלים מאוד בספק. יש להביא בחשבון ואין אפשרות להתעלם ממצוקת הדיור אשר היא מנת חלקם של הנתבעים, כמו גם שאר תושבי הכפר אשר סובלים ממצוקת דיור נוראית. אדם שיש לו משפחה או אף זוג צעיר חייב למצוא לעצמו בית מגורים, כאשר תרבות הדיור אשר בכפרים, כמו גם המחסור הכספי, אינם מאפשרים רכישת דירה בבניין דירות בערים או בעיירות הסמוכות. כל שנותר לאותם אנשים הוא לבנות בית מגורים על מקרקעין שלהם, זאת אף אם אותם מקרקעין טרם יועדו לבנייה למגורים. אותה מצוקת דיור ואותו הכרח של בנייה יש בו כדי לגרום להקלה משמעותית בסכום החיוב. לא אתעלם גם מכך שעניין הגשת תובענות לחיוב בכפל שווי או בחיוב בקנס לפי כפל שווי אינו עניין שבשגרה אצל התובעת, כמו גם אצל שאר וועדות התיכנון. למדנו במסגרת תיק זה כי לאורך כעשור הוגשו אך קצת יותר מעשר תביעות, כאשר היקף הבנייה הבלתי חוקית הוא מאות מונים ממספר זה. כן נטען על ידי הנתבעים כי ליד מקרקעיהם נבנו בתים, ללא היתר כדין, אך נגדם לא הוגשו תובענות לכפל שווי. אפשר להניח כי כך הוא המצב. עיקרון השיוויון בין שווים הינו עיקרון חשוב. לעיתים אין בידי ביהמ"ש כדי לבטל אותו חוסר שיוויון, אך יש בידיו כדי לאזן את הדבר בהטלת קנס או חיוב נמוך. כן לא אתעלם מהענישה הלא קלה שהושתה על הנאשמים/הנתבעים בגין אותה בנייה בלתי חוקית שהתבטאה גם בקנסות של עשרות אלפי ₪, גם בחיוב כפל אגרה, גם במתן צו הריסה וגם בהשתת מאסרים על תנאי. לפיכך, יש מקום כי החיוב בגין כפל שווי עפ"י סעיף 219 (ב) יהיה בסכום מדוד ולא מכביד. סיכום הדברים הוא שיש לקבוע את הסכום הראוי לחיוב בכפל שווי על הצד הנמוך והינני קובעו בזאת לסך של 50,000 ₪ בגין הבניין הראשון ובסך של 15,000 ₪ לגבי הבניין השני, כן יש לאפשר לנתבעים לשלם את הסכומים בתשלומים חודשיים. התוצאה: הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן: את הנתבע בת.א. 2648/05 - אחמד סעיד טאהא - סך של 50,000 ₪. סכום אשר ישולם על ידו בחמישים תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/3/12. כן הנתבע ישלם לתובעת סכום נוסף, באותה שיטת תשלומים, של 5,000 ₪, עבור שכר טרחת עו"ד. כן הינני קובע כי באם הנתבע לא ישלם שני תשלומים עוקבים, אזי כל הסכום הלא נפרע יעמוד לפירעון מיידי והוא יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל. את הנתבע בת.א. 2647/05 - חאלד סעיד טאהא - סך של 15,000 ₪. סכום זה ישולם בחמישה עשר תשלומים חודשיים של 1,000 ₪ לחודש, החל מיום 1/3/12 כאשר אי עמידת הנתבע בשני תשלומים עוקבים, יעמיד את כל הסכום הלא נפרע לפירעון מיידי והוא יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל. כן הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ שישולמו באותה שיטת תשלומים, כפי שנקבעה דלעיל. משפט פלילינאשםאגרה