התובע שהוא מתווך ובעלים של משרד תיווך (להלן: "התובע") הגיש תביעה כנגד הנתבעת, שהיא חברה קבלנית לבנייה, על סך של 227,175 ₪ לדמי תיווך בגין תיווך, אשר ביצע, לטענתו, במכירת זכויות הבעלות של הנתבעת בנכס הנמצא ברחוב ויצמן 4 ברמת השרון (להלן: "הנכס"). התובע טען כי הוא היה המתווך שבאמצעותו גובש הסכם בין הנתבעת לבין חברת גינדי השקעות נדל"ן בע"מ (להלן: "גינדי"). הנתבעת טוענת הן כי התובע לא היה מתווך העסקה ולכן לא מגיעים לו דמי תיווך, והן כי במסגרת הסדר פשרה בין הצדדים שולם לתובע סכום והוא חתם על כתב וויתור, ולכן הוא מנוע מלתבוע כל סכום מן הנתבעת. לעניין כתב הוויתור טוען התובע כי חתם עליו בכפייה, כאשר הוא כותב על כתב הוויתור את המילים "תחת מחאה". הצדדים הגישו ראיות, כאשר התובע הגיש תצהיר שלו ושל X (להלן: "X") והנתבעת הגישה תצהירים של רוית אליה, מנהלת הנתבעת (להלן: "רוית"), אייל פרידמן, מנכ"ל גינדי (להלן: "פרידמן") ועו"ד ערן בליאנט, עורך דין גינדי, אשר ייצג אותה בעסקה מול הנתבעת (להלן: "עו"ד בליאנט"). העדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הנתבעת הייתה בעלת הנכס וביקשה למכור אותו תוך שהיא מפרסמת את רצונה למכור באמצעים שונים. בין הנתבעת לבין התובע נחתם הסכם תיווך ביום 29.1.2009 על פיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך בשקלים השווה ל-2% משווי המכירה של הנכס. הסכם התיווך היה הסכם ללא בלעדיות. הנכס נמכר לבסוף לגינדי במחיר 9,750,000 ₪ בתוספת מע"מ בהסכם מכירה מיום 15.9.2009. לאחר שנחתם ההסכם בין גינדי לנתבעת דרש התובע מהנתבעת דמי תיווך. ביום 29.9.2009 נחתם מסמך עליו חתומים התובע, מר אלון X, ורשת תקשורת סלולרית (2004 בע"מ), כאשר המסמך הינו מכתב המופנה לנתבעת, למר צדוק שמואלי ולגינדי, אשר כותרתו "התחייבות בלתי חוזרת". במסמך זה אישרו החתומים עליו כי קיבלו מגינדי סך של 114,850 ₪ כולל מע"מ, כאשר חלק מהסכום שולם לפי בקשתם בשיק לפקודת רשת תקשורת סלולרית, וחלקו האחר שולם לאלון X. עוד נכתב בהתחייבות: "3. אנו מאשרים כי הסכום ששולם הועבר ושולם לנו לפנים משורת הדין, ולמרות שלא היתה חובה על גינדי השקעות נדל"ן בע"מ לעשות זאת. 4. אנו מאשרים בזאת כי אין לנו ולא תהינה לנו כל טענות ו/או דרישות ו/או טענות כלפיכם, ואנו מוותרים באופן סופי ומוחלט על כל טענה ו/או דרישה כלפיכם וכלפי כל מי מטעמכם..." (להלן: "כתב הוויתור"). בראש כתב הוויתור בכתב יד נכתבו האותיות "בסד'" ובקצה השני נכתבו אותיות, אשר התובע טוען כי הם "ת.מ". במהלך ניהול המשא ומתן נוצר גם קשר בין התובע לבין X, כאשר X ביקש לקשר בין הנתבעת ובין אחד בשם צדוק שמואלי (להלן: "שמואלי"). אולם ההסכם לא נחתם עם שמואלי אלא עם גינדי. טענות התובע התובע טוען כי נעזר בשירותיו של X, על מנת למצוא קונה לנכס, כי X קישר בינו ובין שמואלי, וכי שמואלי צרף לצידו את גינדי לתמונה. לטענת התובע גינדי נכנסה בנעליו של שמואלי כקונה המיועד של הנכס וזאת בתיווכם של התובע וX. עוד טוען התובע, כי לאחר החתימה על ההסכם החליטה גינדי שלא לשלם דמי תיווך בגין העסקה ושללה כל קשר בין התובע לעסקת המכר. לטענתו הוא פנה לגינדי באמצעות רוית, אולם גינדי דחתה את תביעתו. התובע טוען עוד כי לאחר שהופעל לחץ כבד מצידו של X ומאחר ונחתם הסכם למתן שירותי תיווך בין X לבין שמואלי הפעילה גינדי לחץ פסול הגובל בעושק ובסחיטה על התובע וX לחתום על התחייבות בלתי חוזרת ובה מוותרים השניים על כל אחת מהטענות שלהם כנגד גינדי, בכפוף לתשלום דמי תיווך, לפנים משורת הדין, אשר ישולמו למר X בלבד. התובע טוען, כי קודם לחתימה על ההתחייבות התייעצו הוא ומר X עם עורך דין וחתמו תחת מחאה, וזאת מאחר והתובע חשש לפגוע בזכויותיו של X לקבל תמורה עבור העסקה שתיווך, וזאת, לטענתו, לאחר שהביע בפני כל הנוכחים במעמד החתימה את מחאתו והודיע להם כי הנתבעת מחוייבת כלפיו לתשלום אשר אותו הוא יתבע מהנתבעת. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי מי שתיווך את העסקה בין הנתבעת לגינדי הוא מתווך בשם מיכאל גוטר (להלן: "גוטר"), אשר לטענתה פנה לנתבעת עוד בחודש פברואר 2009 והתעניין ברכישת המגרש עבור גינדי. בתחילה לא מסר גוטר לנתבעת את זהותה של גינדי, מתוך חשש, שאם תדע הנתבעת את העובדה, שמדובר בחברה גדולה, המחיר עבור המגרש יהיה גבוה יותר. בתחילת חודש יולי 2009, עם התקדמות המו"מ, כבר גילה גוטר לנתבעת, כי הקונה המעוניינת היא גינדי. הסכום שדרשה הנתבעת מגינדי עבור המגרש בתחילת המו"מ היה 10,000,000 ₪ פלוס מע"מ. גינדי התחייבה לשלם לגוטר דמי תיווך בגין העסקה. הנתבעת טוענת, כי ניהלה משאים ומתנים עם רוכשים פוטנציאליים נוספים שהגיעו אליה שלא באמצעות התובע, וכן עם גינדי. במהלך חודש יולי 2009 לאחר שגינדי נחשפה בפני הנתבעת פנה לנתבעת התובע וביקש להציג לה את שמואלי, כמי שמתעניין ברכישת המגרש. לטענת הנתבעת, ביום 15.7.2009 נערכה פגישה בין הנתבעת לבין שמואלי בה היו נוכחים גם התובע, X ועו"ד ערן באלינט (להלן: "עו"ד באלינט") כב"כ שמואלי. לטענת הנתבעת, מאותו שלב החלו התובע וX להפעיל לחצים על הנתבעת שלא לחתום על הסכם עם גינדי אלא עם שמואלי. בסופו של דבר, אין מחלוקת כי הסכם המכירה נכרת בין הנתבעת לבין גינדי ולא עם שמואלי, כאשר במועד כריתת ההסכם היתה נוכחת רוית מטעם הנתבעת ופרידמן מטעם גינדי ואילו שמואלי לא היה נוכח, כיוון שלא היה צד להסכם. הנתבעת טוענת כי התובע לא תיווך בעסקה ובכל מקרה לא היה הגורם היעיל בעסקה. הנתבעת טוענת עוד כי למרות שלא הגיע לתובע ולX דמי תיווך, הרי על מנת להמנע מהתדיינות ממושכת הסכימה גינדי, לפנים משורת הדין, כי ישולם לתובע ולX סך סופי ומוחלט של 114,000 ₪ (כולל מע"מ) וכנגד קבלת הסכום יחתמו התובע וX על התחייבות בלתי חוזרת, הכוללת וויתור תביעות וסילוק טענות כלפי הנתבעת, גינדי ושמואלי. הנתבעת דוחה כל טענה כי הפעילה לחץ על התובע לחתום על כתב הוויתור, עוד היא טוענת כי אין משמעות לאותיות "ת.מ.", אשר נכתבו בתרמית והטעיה על כתב הוויתור. דיון והכרעה כתב הוויתור התובע חתם על כתב הוויתור תמורת תשלום. משחתם התובע על כתב הוויתור הוא כפוף לכתב הוויתור ואינו יוכל להתנער ממנו, ולכן לתביעה זו אין בסיס. טענת התובע לחתימה בכפייה אין לה על מה שתסמוך ואמירה בעלמא, כי גינדי "הפעילה לחץ פסול הגובל בעושק וסחיטה" (סעיף 14 לתצהיר) ללא כל פירוט של מהות הלחץ הנטען, אין בה די כדי להוכיח כי הופעלו לחץ וסחיטה. גם X כותב בתצהירו "אני לא הסכמתי מרצוני על וויתור כלשהו על דמי תיווך המגיעים לי משמואלי ובוודאי לא על אלה המגיעים לנאור מהתובעת. כיוון שהייתי לחוץ לקבל כספים...", גם אמירה זו אין בה דבר המוכיח לחץ, אשר יוכל לבטל חתימה על כתב וויתור. שהרי לו לא הסכימו התובע וX לחתום - מדוע חתמו? נראה כי רצו בכסף שהוצע להם ודי היה בכך על מנת שיחתמו, כאשר ידעו שאם לא יחתמו, יוכלו להגיש תביעה לדמי תיווך (ראו עמ' 14 שורות 2-4 לפרוטוקול), כפי שהדבר נעשה בהסדרי פשרה הנעשים כדבר שבשגרה מידי יום. החוק והפסיקה מחייבים את הצד שחתם על הסדר פשרה ואין לאפשר לחזור מהם אלא בנסיבות משמעותיות של לחץ וכפיה. צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומים, כי פגם ברצון יש להוכיח בצורה הברורה ביותר, כאשר כל אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו, הבין אותו וחתם עליו לאות הסכמתו (ע"א 9538/06 סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (2008)). יתר על כן, במקרה זה התובע אישר כי קודם לחתימה התייעץ עם עורכי דין, שראו את המסמך (עמ' 12 שורות 29-32 לפרוטוקול). זאת ועוד, בין השיטין נטען, כי מדובר היה בלחץ כלכלי לחתימה על ההסדר, אולם על מנת להוכיח לחץ כלכלי כזה המבטל חתימה על כתב וויתור יש להוכיח לחץ עסקי כלכלי בלתי חוקי או המהווה פסול מוסרי- חברתי-כלכלי (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח (5) 705 והפסיקה המובאת בסיכומי הנתבעת בעמ' 21-22), לחץ שכזה וודאי לא הוכח במקרה זה. לפיכך אני קובעת כי לא הוכח על ידי התובע לחץ פסול לחתימה על ההסכם. זאת ועוד, כתיבת האותיות "ת.מ" בראש העמוד אין להן כל משמעות בתיק זה. התובע טען כי כתב "ת.מ", על מנת לבטא, כי חתם "תחת מחאה", לחץ וכפייה. אולם כפי שקבעתי לעיל התובע לא חתם תחת לחץ וכפייה, ולכן האותיות "ת.מ" אינן מביעות דבר במקרה כזה. בדומה לדוגמא המובאת בפסק דין ע"א 829/80 שכון עובדים בע"מ נ' שרה זפניק, פ"ד לז(1) 579, הרי לא מדובר במקרה זה בתשלום של חשבון מים לעירייה, כדי למנוע ניתוק המים על ידי העיריה, שאז יש משמעות לכתיבת של המילים "תחת מחאה". אולם במקרה זה לא הייתה כפייה, אלא שלאחר שקילת כדאיות נחתם כתב הוויתור. יתר על כן, לפי עדות עו"ד בליאנט, שבה אני נותנת אמון, האותיות נכתבו בתרמית וללא ידיעתו. האותיות נכתבו בצורה בלתי ברורה בקצה העליון של הדף בראשי תיבות ולא במפורש. כאמור עו"ד באלינט העיד, כי כתיבת האותיות "ת.מ." הייתה בתרמית ובהטעיה ללא ידיעתו וללא הסכמתו. הוא מעיד, כי לא נאמר לו דבר על ידי התובע או X כי הוספו האותיות, והם אף לא הסבירו לו, כי החתימה על כתב הוויתור הייתה תחת מחאה. הוא גם מציין כי לא הבחין בכך בעת שחתמו. עו"ד בליאנט חוזר על גרסתו גם בחקירה הנגדית (ראו עמ' 33 שורות 1-18). בנסיבות אלה, אין כל משמעות לאותיות "ת.מ." וכתב הוויתור עומד בתוקפו. משקבעתי כי כתב הוויתור עומד בתוקפו די היה בכך על מנת לדחות את התביעה כבר בשלב זה. אולם אמשיך ואבחן את טענת התובע לגופה כי מגיעים לו דמי תיווך מהנתבעת. דמי תיווך על מנת להוכיח זכאות לדמי תיווך, על התובע להוכיח, שהיה "הגורם היעיל" בהתקשרות בין הצדדים בהסכם מחייב (סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: :"חוק המתווכים"). על פי ההלכה הפסוקה, כדי להוכיח את התנאי של "גורם יעיל" יש להוכיח הן קשר סיבתי עובדתי לפיו פעולת המתווך הייתה חוליה בשרשרת הסיבתית והן שהיה "סיבה שבלעדיה אין" (ראו ע"א 7247/97 כוכבה יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בנייה ). בפסק דין ע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' אסתר ביר, פ"ד מח (3) 116, 123-124קבע הנשיא שמגר את הגורמים היכולים ללמד על מידת היעילות של המתווך בקשירת העסקה: "ניתן לציין - בקווים כלליים - מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון - נושא הנכס; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה מקורית עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 [2] הנ"ל); (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך - היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך מובן כי רשימת הנסיבות איננה סגורה." ובמקרה שלפני בדיקת הנסיבות מראה כי התובע לא היה הגורם היעיל לעסקה. חלוף הזמן- העסקה בין הנתבעת לבין גינדי נעשתה חודשים רבים לאחר שנחתם הסכם התיווך (כשמונה חודשים לאחר ההסכם). מידת הדמיון- המחיר המבוקש בהסכם התיווך 8,500,000 ₪ שונה משמעותית מהמחיר בו סוכמה העסקה 9,750,000 ₪ כלומר למעלה ממליון ₪. העדר בלעדיות- בן הצדדים נחתם הסכם ללא בלעדיות. אינטנסיביות פעולות המתווך לקשירת העסקה- לעניין זה אני מקבלת את עדות עדי הנתבעת, כי התובע לא היה כלל הגורם היעיל ביצירת העסקה, אלא דווקא ניסה להפריע לסיום העסקה. על פי עדות עדי הנתבעת שאותם אני מקבלת כאמינה, המשא ומתן עם גינדי התנהל באמצעות המתווך גוטר שהחל לתווך את העסקה בין הנתבעת לבין גינדי בחודש פברואר 2009 ובחודש יולי 2009 חשף בפני הנתבעת את שמה של גינדי שבשמה הוא פועל. במהלך אותו חודש יולי 2009 פנה התובע אל הנתבעת, ללא שום קשר למו"מ שהתקיים בין הנתבעת לבין גינדי וביקש להציג לה את שמואלי כמי שמתעניין ברכישת המגרש. בהתאם לכך ביום 15.7.2009 נערכה פגישה בין הנתבעת לבין שמואלי בה היו נוכחים גם התובע, X ועו"ד באלינט כב"כ שמואלי ולא כב"כ גינדי (עמ' 10 שורה 8, ועמ' 10 שורות 23-24, וכן עמ' 25 שורות 29-30 לפרוטוקול). רוית העידה כי הופתעה לראות את X בפגישה, כיוון שלא ידעה על קשר בינו לבין התובע אלא הכירה אותו כמי שניהל עמה מספר חודשים קודם לכן מו"מ כקבלן המעוניין לרכוש את המגרש. רק בשלב זה התברר לנתבעת, לפי עדות רוית, שאותה קיבלתי כמהימנה, כי כאשר X ניהל איתה את המו"מ בינואר 2009, הוא התחזה לקבלן המעוניין לרכוש את המגרש, וניהל איתה מו"מ מבלי שהיתה לו כוונה אמיתית לרכוש את המגרש, אלא ניסה להחזיק במגרש עד שימצא לו קונה כמתווך. בשלב זה התנהלו מגעים בין שמואלי לבין גינדי, כפי שהצהיר פרידמן בעדותו. שמואלי מסר לפרידמן כי X פנה אליו וטען שיש לו אופציה שהצליח להשיג מהנתבעת, לאור יחסים אישיים קרובים בינו ובין רוית (יחסים שהוכחשו בתוקף על ידי רוית) לרכוש את המגרש תמורת סך של 9,500,000 ₪ בלבד ובתוספת אפשרות יציאה מהעסקה אם לא יצליח לרכוש גם את המגרש הסמוך. בעקבות זאת נפגש פרידמן עם שמואלי וX. אולם לאחר הפגישה שהתקיימה בין הנתבעת לבין שמואלי, הודיע שמואלי לפרידמן, כי בניגוד למצגיו של X, הנתבעת אינה מסכימה למכור את המגרש תמורת סך של 9,500,000 ₪ עם התניה לרכישת המגרש הנוסף. במצב דברים זה פרידמן זנח את המסלול שהציע לו X ושמואלי, משום שלא יכול היה להתממש, והתקדם ישירות במו"מ עם הנתבעת, עד שלבסוף גינדי חתמה על ההסכם לרכישת המגרש ובתמורה לסכום הגבוה ב-250,000 ₪ וללא התניה לרכישת המגרש הסמוך. רווית העידה כי כאשר נודע לתובע שהנתבעת החליטה להתקשר בעסקה עם גינדי החלו התובע וX להתקשר ולשלוח אליה הודעות דואר אלקטרוני והודעות טקסט מאיימות, אך למרות זאת החליטה הנתבעת לחתום על ההסכם עם גינדי. משקיבלתי את עדויות הנתבעת כמהימנות ואמינות, הרי שברור הוא שהתובע לא שימש כגורם יעיל לחתימת ההסכם עם גינדי. העדר אינטנסיביות - התובע לא נקט שום פעולה לצורך יצירת עסקה בין הנתבעת לגינדי, אלא ההיפך הוא הנכון כל יוזמתו היתה לעסקה בין הנתבעת לשמואלי ולכן הוא איננו יכול לראות עצמו כגורם היעיל לחתימת ההסכם. בכל מקרה קיבלתי את העדות כי את גינדי יצג גוטר אשר הוא שהביא לחתימת ההסכם. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי גם אם גירסת התובע, אשר לא התקבלה על ידי, הייתה נכונה הרי שכל הסיפור שמספר התובע לעניין התיווך רק מוכיח כי X הוא שניהל עם הנתבעת מו"מ והוא שהביא את שמואלי, וגינדי היא שנכנסה כביכול בנעלי שמואלי. מכאן שגם לגירסת התובע המפותלת, ואשר לא התקבלה על ידי, הוא אינו מהווה גורם יעיל בחתימת ההסכם. סוף דבר עינת רביד אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪. ניתן היום, ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. עורך דיןמסמכיםתשלום / חתימה תחת מחאה