העתקת מקום לאיזור פיתוח בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום בגין שעות נוספות, דמי נסיעה, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים ופיצויי פיטורים על פי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר ואינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. עוד טוענת כי לתובע שולמו במלואן כל זכויותיו בגין עבודתו ולכן יש לדחות את תביעתו. כמו כן הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בטענה כי התובע גרם לנתבעת נזק בהתפטרות מיידית בלא הודעה מוקדמת. כן טענה כי שילמה לו דמי נסיעות וחופשה ביתר אותם תבעה. העובדות התובע עבד בנתבעת - סטקיית המושבה בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובע החל עבודתו ביום 7.6.06 וסיים ביום 18.4.08. בתחילת עבודתו גר בירושלים. לאחר מכן עבר להתגורר בעלי ובסיום עבודתו עבר לגור ביבניאל שמוגדר כ"אזור פיתוח" על פי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורין). הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים ותשלומי יתר. מחלוקת האם בנסיבות אלו של סיום יחסי העבודה זכאי התובע לפיצויי פיטורין. ככל שכן, מהו השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורין. האם התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת והאם קמה לנתבעת זכות קיזוז. האם לתובע יתרת ימי חופשה לפדיון כטענתו או שהנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה ביתר כטענתה. האם היתה הסכמה כי שכרו של התובע כלל תשלום בסך 1 ₪ עבור דמי הבראה. בהתאם לתשובה, האם לתובע יתרת תשלום בגין דמי הבראה ובאיזה שיעור. מה היו שעות עבודתו של התובע בפועל והאם עבד שעות נוספות, והאם לתובע שולם בגינן והאם נותרה יתרה לתשלום בגין רכיב זה. האם זכאי לתשלום בגין ימי חג ובגין אילו ימי חג. האם התובע היה עובד בשכר או במשכורת ובאיזה תקופה. האם לתובע שולמו דמי נסיעות ובאיזה שיעור. האם הנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת מגוריו בהתנחלות "עלי" החזר הוצאות נסיעה במזומן ובאיזה שיעור והאם יש לקזז מן הסכומים אותם חייבת הנתבעת לתובע, תשלום הוצאות ביתר. האם על התובע לשאת בנזקים שנגרמו לנתבעת לטענתה בשל התפטרותו. הכרעת הדין נסיבות סיום עבודתו של התובע אין מחלוקת בעניין מועד סיום עבודתו של התובע ביום 18.4.08. המחלוקת מתייחסת לשאלה האם התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת כטענת הנתבעת, והאם הצדדים סיכמו כי התובע יעבוד גם בחג הפסח ויסיים את עבודתו לאחר מכן. התובע טוען כי התפטר מעבודתו לנוכח מעברו ליישוב יבניאל וכי הודיע על כך לנתבעת חודש מראש (סעיף 5-7 לתצהיר התובע). התובע חזר על גרסתו גם בעדותו בפנינו (עמ' 3 ש' 29 וכן עמ' 2 ש' 8) ועמד על כך בתקיפות "ישבתי אתו במסעדה ממול סיכמנו בינינו שאני עוזב בתאריך מסוים ב-18.4". גרסת התובע עקבית ולא נסתרה כלל. הנתבעת טענה כי סוכם שהתובע יעבוד עד לסוף חודש אפריל לאחר חג הפסח, אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמוך בטענתה זו. הנתבעת לא זימנה למתן עדות עדים מטעמה לתמוך בטענתה זו, וזאת למרות שבנתבעת עובדים כ-20 עובדים (עמ' 3 ש' 16) ולמרות טענת מנהלה, מר מור יחזקאל כי במהלך החג עבדו עובדים אחרים במקומו של התובע (סעיף 13 ג' לתצהירו). כך למשל, התובעת לא העידה את מר אורן, שלטענתה הוזעק לעבוד בחג הפסח במקומו של התובע. הנתבעת אף לא זימנה למתן עדות את הגב' רחלי חזן, בת דודתו של מר מור, אשר תצהיר מטעמה הוגש לבית הדין ובו נאמר כי סוכם בין הצדדים כי התובע יעזוב את עבודתו לאחר חג הפסח (ר' עמ' 12 ש' 10-12). תצהירה של הגב' חזן הוצא מתיק בית הדין משלא התייצבה למתן עדות(ר' עמ' 12 לפרוטוקול). הלכה פסוקה היא, כי הימנעות של צד להליך מלהביא ראיה או להזמין עד חשוב בעניין המבסס טענת הגנה מרכזית שלו, פועלת לחובתו, יש בה כדי להצביע על נקודת תורפה בגרסתו (ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים, פד"י מד (1) 235, 245). הלכה זו יש ליישם על הנתבעת שנמנעה לזמן עדים היכולים לתמוך בטענותיה או לוודא התייצבותם. גרסת הנתבעת לוקה גם בחוסר סבירות שכן על פי גרסתה היה מעדיף התובע עבודה בירושלים על פני שהות עם משפחתו בחג הפסח ביבניאל. הנתבעת לא סתרה את גרסת התובע לפיה הודיע מראש ומבעוד מועד , הודעה מוקדמת טרם סיום עבודתו ביום 18.4.08 גרסתו הוכחה וטענת הנתבעת נדחית. זכאות לפיצויי פיטורין התובע טוען כי זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (הלן: "החוק") ולתקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות") מאחר ועבר ליבניאל, יישוב המוגדר כ"אזור פיתוח" על פי החוק. הנתבעת טוענת כי מאחר והתובע עבר מעלי- התנחלות , ליבניאל, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. שכן כוונת החוק לעודד מעבר לאזור פיתוח מאזור שאינו פיתוח, ומכיוון שהתובע עבר לאזור פיתוח מהתנחלות אשר לטענת הנתבעת מעמדה זהה לאזור פיתוח, הסעיף אינו חל עליו. סעיף 8(2) לחוק קובע כי יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו ליישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו לצורך כך בתקנות. תקנות אלו קובעות כי "יבניאל" הינה יישוב באזור פיתוח. השאלה העומדת בפנינו האם התנחלות נחשבת כאזור פיתוח בכלל ו"עלי" בפרט. הזכאות לפיצויי פיטורים לרגל מעבר לישוב באזור פיתוח נוצרת אם התמלאו שני תנאים מצטברים: האחד, ההתפטרות באה "עקב" כוונה להתיישב באזור פיתוח; השני, העובד הוכיח כי גר באותו יישוב ששה חודשים לפחות. באשר לתנאי הראשון נקבע בפסיקה כי: "לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכח ס' 8 פסקה 2, צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת המגורים מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ועל כן מתפטר הוא מעבודתו." (דב"ע לב/8-3 משה שויקי - מדינת ישראל, פד"ע ג 347). באשר לתנאי השני יש לבחנו בחינתו מהותית, תוך לקיחה בחשבון של תכלית החקיקה לעידוד ההתיישבות באזורי פיתוח, ללא חשש כי מעבר אליהם יגרום להפסד פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי קובע בדב"ע מח/159-3, שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ' 290 בעמ' 295: " ... הצד השווה לכל ה 'אירועים' המנויים בסעיף ובתקנה 12 היא, שהעתקת מקום המגורים יצרה מצב שהביא להתפטרות מן העבודה, בין שהמניע להעתקה היה כורח של חיי המשפחה ובין שהיה היענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה... על כן צריך שכל מקרה ייבחן על נסיבותיו כדי לוודא אם היה קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום המגורים וההתפטרות...". התובע הוכיח קיומם של שני התנאים הנ"ל. אין חולק כי התובע עבר ליבניאל ועקב כך עזב את העבודה. המרחק מיבניאל לירושלים גם תומך בכך שלא יכול היה להמשיך עקב המעבר. על פי תקנות פיצויי פיטורים, יבניאל מוגדרת כ"אזור פיתוח" ובכך עמד התובע בתנאי הראשון של הסעיף. התובע העיד כי התגורר בה כשנה (עמ' 4 ש' 5). מאחר והתובע הוכיח כי התגורר ביבניאל מעל לחצי שנה התקיים גם התנאי השני. במצב שנוצר, אין זה סביר לדרוש מהתובע להמשיך ולעבוד בנתבעת לאחר שעבר ליבניאל ואין ספק שקיים קשר סיבתי בין המעבר לבין הפסקת עבודתו בנתבעת (לעניין זה ר' דב"ע לד/3-18 את"א בע"מ נ' זליג ויגלר, פד"ע ה 234). הנתבעת לא הציגה בפנינו כל אסמכתא או מקור משפטי לטענתה כי מאחר והתובע עבר לאזור פיתוח מהתנחלות, זכאותו לפיצויי פיטורין נשללת. עלי אינה מופיעה ברשימת היישובים בתקנה 12, כל עוד לא מופיעה עלי כאזור פיתוח אינה נחשבת ל"אזור פיתוח", על כן התובע עמד בתנאי תקנה 12 כנדרש. טענת הנתבעת כי עלי הנה אזור פיתוח לא בוססה על התקנות אלא כאמירה בעלמא. במקרה זה קם הרציונל שבתקנה כפי שנפסק בעניין דומה בפס"ד ד"מ (י-ם) 5712/06 גרינוולד רחלי נ' עמותת לב בנימין. נוכח זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים נבדוק שיעורם. שכרו לשעה של התובע עמד על 26 ₪ לשעה כמפורט בתלושי השכר.התובע עבד משרה מלאה(186 ש'). תקופת עבודתו עמדה על 1.9 חודשי עבודה . הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בגין בסך 9,788 ₪. פדיון ימי חופשה ודמי הבראה התובע תבע פדיון 22 ימי חופשה. הנתבעת טוענת כי היתה בין הצדדים הסכמה ששכרו של התובע לשעה יכלול גם את דמי החופשה וגם את דמי ההבראה המגיעים לתובע (סעיף 20 לתצהיר מר מור). התובע בעדותו שלל כי היה סיכום כזה (עמ' 3 ש' 10, 16). במסגרת תשלום השכר, רשאי מעביד לכלול דמי נסיעה ודמי הבראה (דב"ע שנ/ 7 - 1 אליקים הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג 45). אולם, הסכמה כזו צריכה להיות בהירה, חד משמעית ומפורשת (דב"ע 63/98 - 3 גלי בובליל נ' א. א. צ. שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב 91) ויש להגדיר באופן ברור וחד משמעי אלו רכיבים נוספים כולל השכר. הנתבעת לא הוכיחה כי היתה הסכמה לכלול בשכרו של התובע את דמי החופשה ואת דמי ההבראה. גם מתלושי שכרו של התובע שבו מפורט "שכר יסוד" ללא התייחסות לחופשה והבראה, לא ניתן ללמוד כי היתה הסכמה כזו (נספח לתצהיר התובע). יתר על כן, סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע איסור על תשלום שכר כולל לעובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל עליו וכי יש לראות את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת. מכאן ששכרו של התובע בסך 26 ₪ לשעה מהווה את שכר היסוד של התובע וטענת הנתבעת כי שכרו של התובע כולל בחובו את תשלום דמי החופשה ודמי ההבראה המגיעים לו, נדחית. לתובע לא שולמו לו דמי הבראה במשך כל תקופת עבודתו כעולה מתלושי השכר. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי הבראה סך 3,377 ₪. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 מחייב את המעביד לנהל פנקס חופשה, שבו יירשם בין היתר "מועד החופשה שניתנה" (תקנה 1 (4) לתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז 1957). נטל הראיה לכך שמלוא החופשה ניתנה לעובד היא על המעביד, שחייב על פי חוק לנהל פנקס חופשה (דב"ע לג/65-3 פרחי - אשל, פד"ע ה 113, וראו גם דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג, 215; דב"ע לג/3-65 יהודה פרחי נ' עדנה אשל, פד"ע ה 113; דב"ע לח/3-73 ביטון מכלוף נ' נפתלי הכט, פד"ע י, 390). בפנינו לא הוצג פנקס חופשה כאמור. אף מתלושי שכרו של התובע לא ניתן ללמוד על מספר ימי החופש שנוצלו או על יתרת ימי החופש של התובע והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. הנתבעת תשלם לתובע פדיון 22 ימי חופשה בסך 4,576 ₪. דמי חגים מתלושי השכר של התובע עולה כי לא שולם לו כלל בגין דמי חגים במשך כל תקופת עבודתו. הנתבעת לא הציגה גרסה הסותרת את זכאות התובע לתשלום בגין רכיב זה. על פי הפסיקה, הנטל להוכיח תשלום דמי חג, מוטל על כתפי המעסיק (ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן, ניתן ביום 28.5.07). מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי לתובע לא שולם כלל בגין דמי חגים. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע בגין 10 ימי חג סך של 2,080 ₪. דמי נסיעות התובע טען כי לא קיבל דמי נסיעות לאחר שעבר לעלי המרוחקת כ-54 ק"מ מירושלים והמשיך לקבל דמי נסיעות בשיעור של "חופשי חודשי" בתוך ירושלים. התובע עבר להתנחלות עלי ביום 15.8.07, כשמונה חודשים טרם סיים עבודתו בנתבעת. למרות זאת, המשיך לקבל דמי נסיעות על סך 216 ₪ גם לאחר שעבר לעלי. התובע העיד כי הנתבעת לא שילמה עבור נסיעותיו, מלבד תשלום על סך 40 ₪ בגין נסיעות בימי ראשון בהם נדרש לסגור את המסעדה בחצות (עמ' 2 ש' 28). אף תשלום זה אינו מופיע בתלושי השכר של התובע. כאשר נשאל על כך מר מור, אישר כי שילם לתובע רק בגין חופשי חודשי אולם אמר כי עשה זאת עקב טעות של רואה החשבון שגרם לו לנזקים כספיים (עמ' 9 ש' 6-7). לטענת מר מור לתובע במרבית הזמן בו התגורר בעלי היה רכב ולתובע שולם בגין הוצאות הדלק אותם קיבל בנוסף לתשלום חופשי חודשי. בהמשך אמר כי תשלום זה ניתן לתובע במזומן ולכן אין לו תיעוד על כך (עמ' 9 ש' 23-25). הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בעניין הזכאות לדמי נסיעות מוטל על העובד (דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב, ניתן ביום 10.9.96). למרות זאת, בתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות רבה עם העובד בכל הקשור לדרכי הוכחת הוצאות הנסיעה לעבודה ונפסק כי לצורך הוכחת הזכאות לדמי נסיעה, די באמירה כללית של העובד כי לא קיבל נסיעות, כאשר ברור כי לאור מקום עבודתו המרוחק של העובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע אליה (דב"ע נא/ 60-3 עטאללה בלוט נ' עזרא לוי ובניו בע"מ, פד"כ כג 409). אין חולק כי התובע התגורר בעלי כשמונה חודשים טרם סיום עבודתו. מר מור אישר כי לתובע שולם רק בגין חופשי חודשי ולא הציג בפנינו כל ראיה כי לתובע שולמו סכומים מעבר לכך. ברי כי המרחק חייב הוצאה מעבר לחופשי חודשי ששולם לו. התובע התייצב לעבודה על כן ברור כי נסע. הוצאות הדלק שטען המעביד לא הוכחו כלל אולם מעדותו עולה שחשב שיש לשלם לתובע על דרך זו. די בכך כדי לראות בתובע כמי שנשא בנטל. התובע תבע סך של 10 ₪ לכל כיוון בגין נסיעה מעלי לירושלים ובחזרה בכל יום עבודה. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע בגין החזר דמי נסיעה ל 8 החודשים בהם התגורר בעלי. (20 ₪ X 8 (חודשים) X 22 (ימי עבודה)=) הנתבעת תשלם לתובע בגין נסיעות סך 3,520 ₪. תשלום בגין שעות נוספות התובע העיד כי עבד שעות נוספות אולם לא קיבל תשלום בגינן וכי בכל יום ראשון היה סוגר את המסעדה בחצות או ב-1:00 בלילה לבקשת מנהל הנתבעת (עמ' 2 ש' 29). עדות זו נתמכה בעדות מר מור כי התובע עבד לעיתים שעות נוספות ולעיתים גם 11 שעות ביום (עמ' 11 ש' 19-24). תמיכה נוספת מצאנו בתלושי השכר של התובע בהם צויינה לעיתים עבודה בשעות נוספות (ר' למשל תלושי שכר לחודשים מאי ויולי 2007). בכתב התביעה, התובע תבע תשלום בגין 3 שעות נוספות בכל יום עבודה מאחר ולטענתו עבד כל יום משעה 10:00 עד לשעה 21:00 (סעיף 9 לתצהירו). למרות שמר מור אישר כי התובע לעיתים עבד שעות נוספות, התובע עצמו לא הציג כל רישום ממנו יכול ללמוד בית הדין על היקף עבודתו בשעות נוספות או אפילו על מסגרת מובנית חוזרת ונשנית כנדרש בפסיקה. תקופת עבודתו של התובע הייתה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. לפיכך, נטל ההוכחה בדבר עבודה בשעות נוספות ובדבר מספר השעות הנוספות בהן עבד או תבנית עבודה מוטל עליו, שכן מדובר בתביעת ממון הדורשת הוכחה מדויקת ואין לפסוק בה בדרך של אומדנא (ע"ע (ארצי) 300360/98 צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן ביום 30.4.2002). התובע אף לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה (לעניין זה ר' ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אפרים, ניתן ביום 12.11.2008). לפיכך, בית הדין אינו יכול לקבל את תביעת התובע לגמול בגין שעות נוספות במלואה. עם זאת, חלק מתלושי השכר של התובע מצביעים כי התובע עבד לעיתים שעות נוספות אולם לא קיבל גמול נכון על כך והשעות הנוספות חושבו על פי שכר היסוד שלו בשיעור 100%. כך למשל בחודש מאי 2007 התובע עבד 206 שעות, בחודש יולי 2007 עבד 203 שעות, בחודש אוקטובר עבד 195 שעות, בחודש אוגוסט וספטמבר עבד 198 שעות ובחודש מרץ עבד 211 שעות. שעות אלו למרות שעלו על היקף השעות של משרה מלאה (186 שעות), שולמו לתובע בשיעור של 100%. רישומים אלו בתלושי השכר לא נסתרו ותוכנם אינו שנוי במחלוקת. התובע הוכיח כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור של 125% עבור אותן שעות שעבד, שהן מעבר ל-186 שעות בחודש כמופיע בתלושים (לעניין זה ר' ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ - יאיר חודאדי ואח', ניתן ביום 19.1.10). על הנתבעת לשלם לתובע 95 השעות הנוספות בהן עבד כמצויין בתלושי השכר שלו סך 3,088 ₪. התביעה שכנגד הנתבעת (התובעת שכנגד) הגישה כתב תביעה שכנגד ובה טענה כי מאחר והתובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת ולפני חג הפסח, נגרמו לה נזקים והפסדים רבים עקב היעדרותו . טענה זו של הנתבעת כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת כדין, נדחתה לעיל. מטעם זה יש לדחות רכיב זה בכתב התביעה שכנגד. גם לגופו של עניין מצאנו כי יש לדחות טענות בדבר נזק. הנתבעת לא הוכיחה כלל את הנזקים שנגרמו לה, אם בכלל. הנתבעת הציגה בפנינו מכתב של מנהל החשבונות של הנתבעת ובו אישר את הרווח הגולמי של הנתבעת (נספח ב' לתצהיר מר מור). לטענתה, מאחר והוצאות התפעול הקבועות של הנתבעת לא משתנות, ההפסד הינו בשיעור הרווח הגולמי. אין בידינו לקבל טענה זו. המסמך אינו חתום, עורך המסמך לא הגיש תצהיר לאימות האמור בו ואף לא הוזמן למתן עדות ואין בו כדי ללמד כלל על שיעור הפסדיה, וביחס לתובע אם בכלל (ר' החלטת בית הדין בעניין זה בעמ' 5 לפרוטוקול). מלבד מסמך זה, הנתבעת לא הציגה בפנינו כל אסמכתא, חוות דעת, דו"ח הכנסות או עדות כל מסמך אחר היכול לתמוך בטענתה בדבר ההפסדים שנגרמו לה ושיעורם. מר מור בעדותו הודה כי היה זה חג הפסח הראשון בו הנתבעת היתה פתוחה בחול המועד. לכן לא ניתן היה לדעת מהו צפי ההכנסות של המסעדה, ולא יכולה להיות לנתבעת כל אינדיקציה בדבר הרווח או ההפסד שלה בתקופת חג הפסח (עמ' 8 ש' 17 וכן עמ' 6 ש' 19-24). לא מצאנו תימוכין גם לטענת הנתבעת כי התובע היה היחיד שעבד בתפקיד "גריל מן" ולכן נאלצה להזעיק עובד אחר במקומו של התובע על מנת שימלא את מקומו. (ר' עדותו של מר מור בעמ' 4 ש' 29, עמ' 8 ש' 8 ועמ' 11 ש' 29) . בהתאם לגירסתה, העובד עבד רק יומיים. אולם מתלוש השכר של העובד עולה כי שכרו עמד על סך 2,000 ₪ ומכאן כי היקף עבודתו עלה על יומיים שהרי לא סביר כי בגין שני ימי עבודה יתקבל שכר כה גבוה (נספח א' לתצהיר מר מור). הנתבעת לא הזמינה לעדות עובד זה והדבר יזקף לחובתה. לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כלל כי נגרמו לה נזקים בחג הפסח, ואף אם נגרמו לה נזקים, לא הוכיחה כלל כי הפסדיה נגרמו עקב היעדרותו של התובע. לפיכך, התביעה שכנגד בעניין זה נדחית. הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, טוענת כי לתובע שולמו דמי נסיעות ביתר. טענה זו של הנתבעת נטענה בעלמא ובאופן כללי והנתבעת לא פירטה כלל טענתה זו. כאמור לעיל, התובע הוכיח כי לא שולמו לו דמי נסיעות כדין, והנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה כי לתובע שולמו סכומים ביתר כטענתה. להיפך. אף מר מור בעדותו אישר כי התובע שילם בעצמו עבור הדלק של הקטנוע (עמ' 9 ש' 15-17). בכתב התביעה שכנגד הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע דמי נסיעות ביתר בסך של 2,933 ₪. בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי מדובר בסכום של 5,130 ₪ לכל הפחות. מדובר בהרחבת חזית אסורה ובסתירה שהנתבעת לא הסבירה את מהותה. גם מטעם זה של חוסר עקביות גרסתה ולאור האמור, התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית. הנתבעת טענה כי לתובע שולמו דמי חופשה ביתר ולכן עליו להחזיר סכומים אלו. טענה זו נדחית אף היא. מתלושי השכר של התובע עולה כי לתובע לא שולם בגין דמי חופשה וכי שכרו לא כלל תשלום בגין דמי חופשה כטענתה. מר מור בעדותו נשאל בעניין אולם השיב כי אינו יודע האם התובע ניצל ימי חופשה (עמ' 10 ש' 23). טענת הנתבעת לגבי רכיב זה לא הוכחה כלל וכלל ולפיכך נדחית. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים להלן: בגין פיצויי פיטורין סך של 9,788 ₪. בגין דמי הבראה סך של 3,377 ₪. בגין פדיון ימי חופשה סך של 4,576 ₪. בגין דמי חגים סך של 2,080 ₪. בגין דמי נסיעות סך של 3,520 ₪. בגין גמול שעות נוספות סך של 3,088 ₪. התובע תבע פיצויי הלנה בגין חלק מהרכיבים, מצאנו כי ביחס לסיום יחסי העבודה היתה מחלוקת משפטית ודי בכך כדי שלא להיעתר לבקשתו, אולם לסכומים הנ"ל יווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום עבודתו 18.4.08 ועד ליום התשלום בפועל. מבלי לגרוע מהסכומים לעיל,ובין היתר מאחר ומרבית תביעתו של התובע התקבלה והתביעה שכנגד נדחתה כולה, על הנתבעת לשלם לבא כח התובע בגין הליך זה שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התפטרות בדין מפוטרפיטוריםהתפטרות