הסכם הגירושין - חלוקת מחצית הפנסיה לגרושה

1. המערערת הגישה ערעור על החלטת הממונה על מחלקת הגמלאות במשרד האוצר, (להלן: "הממונה") אשר דחתה את תביעתה של המערערת לקבלת קצבת שארים. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. המערערת ומר דב לב ז"ל, (להלן: "המנוח") נישאו כדמו"י ביום 14/7/70. ב. לבני הזוג שני ילדים בגירים. ג. בשנת 2001, לאחר 30 שנות נישואין, החליטו בני הזוג להתגרש. במסגרת זו הגישה המערערת תביעה לבימ"ש לענייני משפחה למזונות ולרכוש. ד. ביום 14/5/2002 אושר וקיבל תוקף של פס"ד הסכם גירושין בין הצדדים. ה. בהסכם הגירושין קבעו הצדדים זכאותה של האשה למזונות שישולמו מתוך קצבת הפנסיה של המנוח ולאחר אריכות ימיו, מתוך קצבת השארים של המנוח. ו. בהתאם להסכם הגירושין, העביר המנוח לחשבונה של המערערת מדי חודש בחודשו, מחצית מקצבת הפנסיה שקיבל מהמשיבה. זאת עד למועד פטירתו. ז. למנוח הייתה ידועה בציבור עמה התגורר לאחר הגירושין. ח. לאחר פטירתו הוכרה הידועה בציבור של המנוח כזכאית לקבלת פנסיית שארים. ט. תביעתה של המערערת לקבלת פנסיית שארים נדחתה על ידי הממונה. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו: המערערת, גברת חנה שוורץ, מנהלת תחום בכיר במחלקת הגמלאות במשרד האוצר וגברת אדמוני דליה, הידועה בציבור של המנוח. 4. הוראות הסכם הגירושין פרק 9 להסכם הגירושין עסק בזכויות הפנסיה של המנוח: "הצדדים מצהירים כי זכות הפנסיה של הבעל כהגדרתה להלן, נצברה על ידו בתקופת חייהם המשותפים של בני הזוג עת היו נשואים וקיימו משק בית משותף, ולפיכך האישה הינה בעלת זכויות בעלות במחצית הפנסיה - זכות בעלות הקיימת לה מעיקרה מכוח הדין. הבעל מצהיר, כי הינו גמלאי של שירות הביטחון וכי הינו מקבל גמלת פנסיה המשולמת מדי חודש בחודשו. תלוש פנסיה עבור חודש מרץ 2002 מצ"ב כדוגמא כחלק בלתי נפרד מההסכם נספח א'. הבעל מאשר בזאת כי האישה זכאית למחצית (50%) מהפנסיה שנצברה לזכותו ולכן במסגרת חלוקת הרכוש שבין הצדדים, זכאית האשה לקבל ממועד אישור הסכם זה ובכפוף לביצוע הגירושין במועדם, מדי חודש בחודש, מחצית מתשלום הפנסיה החודשי המשולם לבעל כמפורט להלן... לאור האמור לעיל עותרים הצדדים במעמד אישור הסכם זה ליתן פס"ד סופי לפיו האשה הנה הבעלים הבלעדי בזכות אשר הוגדרה לעיל כחלקה של האשה בפנסיה". פרק 10 להסכם הגירושים קובע חובת מזונות של המנוח כלפי המערערת: "מוצהר ומוסכם בזאת כי הבעל מתחייב לשלם לאשה מדי חודש בחודשו את דמי מזונותיה החודשיים וזאת בגובה הסכם המוגדר כחלקה של האשה בפנסיה. מובהר כי במועד חתימת ההסכם מגיע לאשה סכום של 4,731.5 ₪ לחודש. סכום זה אשר בכפוף לאמור להלן, ישולם לה מדי חודש בחודשו כשהוא נגזרת של מחצית מתשלום הפנסיה והינו צמוד לשיעור גידול הפנסיה, כשבסיס החישוב הוא שיעור הפנסיה למועד חתימת הסכם זה. למען הסר ספק מוצהר כי כל עוד מעביר הבעל לאשה את חלקה בזכויות הפנסיה על פי הוראות סעיף 9 לעיל, לא יהא חייב הוא לבצע התשלומים הקבועים לעיל ובכל מקרה לא מדובר בתשלום כפל. מוסכם בזאת כי זכותה של האשה לתשלום מזונותיה הינה למשך אריכות ימיה ושנותיה של האשה, אולם את זכותה למזונות לאחר אריכות ימיו ושנותיו של הבעל, תיגבה היא רק על פי ההסדרים הקבועים על פי סעיף 38 לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל - 1970. למען הסר ספק מוצהר בזאת כי גם אם האשה תעבוד או תשתכר בעתיד ו/או תינשא לאחר ו/או תחיה דרך קבע עם אחר, לא יהא בכך כדי לשנות או להקטין את חיובו של הבעל כקבוע בסעיפים 9-10 לעיל". 5. ההסדר הנורמטיבי - חוק הגמלאות סעיף 28 (א)(1) לחוק הגמלאות קובע, כי גרושתו של זכאי לקצבת פרישה שנפטר, איננה זכאית לקיצבת שארים. סעיף 38 לחוק קובע סייג לשלילת הזכות כדלקמן: "38. דין אשה הזכאית למזונות א) אדם שנתגרש מאשתו ואגב כך נתחייב בתשלום מזונותיה, על פי פסק דין או על פי הסכם בכתב, רואים את האשה, בעניין הזכויות הקשורות במותו לפי חוק זה, כאילו לא נתגרשה ממנו ובלבד שאם תגיע לה קיצבה, היא לא תעלה על סך המזונות שהאדם היה חייב בהם ערב פטירתו. (ב) לעניין סעיף קטן (א) יחולו כללים אלה: (1) היה לממונה יסוד להניח, כי החיוב במזונות או השינוי בשיעורם נקבעו למראית עין - על המערערת הגימלה לפי סעיף זה הראיה, כי החיוב או השינוי הוא כן" 6. טוענת המשיבה, כי הביטוי מזונות הקבוע בהסכם הגירושין בין בני הזוג הנו פיקציה, ונעשה רק כדי לחסות בגדר הוראות סעיף 38 א' לחוק הגמלאות. לטענתה, יש לפרש את המונח מזונות, כדמי מחייה לבת זוג הנקבעים מכח הדין האישי או מכח סעיף 2א' לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות. לטענת המשיבה, הסכם הגירושין בין בני הזוג הנו הסכם חלוקת רכוש אשר במסגרת חולק הרכוש בין בני הזוג לרבות כספי הפנסיה של המנוח. 7. המשיבה דחתה את תביעתה של המערערת לקבלת קצבת שארים וכך קבעה בהחלטה: "לנוכח האמור בסעיף 38(ב) לחוק הגמלאות ומשלא הועברו לידייך מזונות בהתאם לדין האישי, הריני לדחות תביעתך לקצבת שארים." בעדותה בפני הסבירה הגברת שוורץ את הסיבות לדחיית בקשתה של המערערת. נטען לראשונה, כי ל פי נוהל פנימי הקיים במשיבה, במקרה בו אשה לא קיבלה מזונות על פי פסק דין או הסכם לפני גירושיה, היא לא תהיה זכאית לקבל זכויות על פי סעיף 38 לחוק. 8. זכאותה של המערערת לקבלת פנסיית שארים על פי הוראות החוק הנימוק לדחיית בקשתה של התובעת הועלה לראשונה בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק ולא הובא אפילו ברמיזה בהחלטת הדחייה של הממונה שהועברה למערערת ואף לא בכתבי הטענות שהוגשו לבית הדין. למרות האמור, נדון לגופו של עניין בסוגיית מעמדן של הוראות נוהל פנימיות. מהעדויות שהובאו בפני עלה, כי על פי הוראות הנוהל הפנימיות על מנת להכיר בזכאותה של גרושה לקבלת פנסיית שארים יש לעמוד במספר תנאים במצטבר: על הגמלאי לשלם לגרושה מזונות עוד לפני הגירושין, על הגמלאי להמשיך לשלם את אותו סכום מזונות לאחר הגירושין ברציפות ועל האישה להוכיח ביצוע התשלומים בפועל לאחר הגירושין. במקרה שלפני, המערערת לא עומדת לכאורה בתנאי הראשון בלבד שהרי לטענת הממונה, המנוח לא שילם למערערת דמי מזונות טרם הגירושין על פי הסכם כתוב או פסק דין. יחד עם זאת יובהר, כי המערערת קיבלה תשלום קבוע עד לגירושין, אולם בשל העובדה כי לא היה בסיס חוזי לתשלום זה טענה המשיבה, כי לא ניתן לאשר את תביעתה של המערערת. 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי המערערת עמדה בתנאי הקבוע בנוהל הפנימי של המשיבה הלכה למעשה, למרות שלא היה הסכם כתוב בין הצדדים. הוכח בפני, כי המערערת קיבלה את תשלומי המזונות בפועל מהמנוח למרות שלא היה הסכם כתוב בין הצדדים. על כן, בפועל התקיים אצל המערערת התנאי הראשון של תשלום מזונות עוד לפני הגירושין. טענת המשיבה כי התשלום צריך להיות כתוב בהסכם או על פי פסק דין איננה דרישה סבירה ולא הובא בפני כל צידוק לקיומה. זאת ועוד ייאמר, כי לא הוכח פרסומו ברשומות של נוהל פנימי זה של המשיבה ואין לו כל סימוכין בחוק. התנאים הקבועים בנוהל המשיבה כלל אינם קיימים בהוראות החוק ואף סותרים את לשונן. חוק הגמלאות קובע ודורש קיומו של הסכם למזונות אגב גירושין, בדיוק כפי שנעשה במקרה דנן. על כן יש לקבוע כי המערערת מקיימת את הוראות החוק ולא היה כל בסיס חוקי לדחיית תביעתה של המערערת. הלכה פסוקה היא והדבר ידוע, כי מעמדו של חוק גובר על מעמדו של נוהל פנימי. נחה דעתי, כי לא ניתן לשלול מאדם זכות, ובפרט כשמדובר בזכות סוציאלית ברבות הימים, על בסיסו של נוהל פנימי אשר לא פורסם ולא הובהר אף מי חתום על נוהל זה. 10. מעבר לאמור, מעדותה של גב' שוורץ עלה, כי נוהל זה החל להיות בתוקף לפני כ 3,4 שנים. הווה אומר, אחרי שהמנוח פרש מעבודתו ולאחר שבני הזוג חתמו על הסכם גירושין. במצב דברים זה, כלל לא ניתן להחיל את הוראותיו של הנוהל על הצדדים. הלכה פסוקה היא, כי לא ניתן להחיל נורמה למפרע, בלא הסמכת המחוקק ובמקום שהחלתה פוגע בזכויות מוקנות של הצדדים. 11. לאור האמור יש לקבוע, כי על פי הוראות החוק המפורשות, הסייג יחול, כאשר הגמלאי התחייב לשלם מזונות אגב גירושין, כלומר, במסגרת הסכם גירושין ולא טרם הגירושין. לא מצאתי כל אפשרות לפרש הוראה זו באופן אחר. 12. טענה נוספת שהועלתה על ידי המשיבה הנה, כי המונח מזונות, כפי שנקבע בהסכם הגירושין בין הצדדים אינו כפי הקבוע בהוראות חוק הגמלאות משום שאין מדובר במזונות על פי הדין האישי. טענה זו נדחית אף היא. סעיף 38 לחוק קובע, כי במידה וייפסקו לאישה מזונות על פי הדין האישי או על פי הסכם בין הצדדים יחול לגביה הסייג. במקרה דנן, ברור ומוסכם כי נקבעו לגבי המערערת מזונות על פי הסכם בין הצדדים. לאור כך המערערת מקיימת פשוטו כמשמעו את הוראות החוק. 13. המסקנה המתבקשת מהדברים הנה, כי הקביעה של המשיבה לפיה המונח מזונות בחוק הגמלאות מתייחס למזונות על פי הדין האישי בלבד מוטעית והיא אף איננה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה בנושא. כבר נפסק, כי יש לבדוק מהו אופי החיוב ומה הייתה כוונת הצדדים והאם אופי החיוב נושא אופן ייחודי של מזונות. מזונות הם קשת רחבה של חיובים אשר המשותף להם, סיפוק חיי מחייה וקיום לזכאים. החיוב במזונות לא משנה את מטרתו ותכליתו רק מחמת גירושין, (ראה בעניין זה ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פד"י מט (2) 508). 14. לסיכום יש לקבוע כי המערערת מקיימת את הוראות סעיף 38 א' לחוק הגמלאות ועל כן, בהתקיים כל התנאים לכך על פי החוק, ועל כן היה על הממונה לקבל את תביעתה של המערערת לתשלום קצבת שארים. לכאורה, ניתן היה לסיים את פסק הדין בהתקיימות כל התנאים על פי דין לקבל את הערעור. יחד עם זאת סוגיית זכאותם של בני זוג גרושים לקבלת פנסיית שארים הנה סוגייה מורכבת אשר מתנגשות בה זכויות פנסיה, זכויות שיתוף בין בני זוג וזכויות סוציאליות של אוכלוסיה מבוגרת. סוגיה זו משליכה באופן ישיר על הכרעתי ועל הטעמים שבגינם יש לקבל את הערעור ויש להרחיב על כך. 15. זכאותם של בני זוג גרושים לקבלת קצבת שארים בראי פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת רוזנשטראוך, (ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות, ניתן ביום 30/12/07) פתח כבוד השופט רובינשטיין את דבריו בהדגשת טעמים של צדק אישי וחברתי אשר עמדו לנגד עינייו במתן הכרעתו בסוגיה הדומה לענייננו וכך נאמר, "עלי להודות כי למקרא התיק חשתי תחושה של אי צדק אם לא יתקבל הערעור. לא שמטיל אני חלילה ספק ברצונו של בית המשפט קמא לעשות צדק, וגם הוא הביע צערו על המצב אליו נקלעה המערערת, אך סבורני כי אין להלום תוצאה משפטית שתשלול ממנה את הקצבה. אכן, הטרידה אותי השאלה היכן יושם קו הפדות במקרים נוספים, אך משוכנע אני כי מי שחיתה עם בעלה ארבעים שנה והיתה שותפה לו עד שנים רבות לאחר פרישתו לקצבה, אך נפרדו לעת קשישות, שלילת זכאותה לקצבה מכל וכל אינה יכולה להיות צודקת, לא כלפיה ולא במבט חברתי רחב יותר של זכויות, והמדובר בעניין מהותי ובסיסי. על כן, ומן הטעמים המשפטיים שיפורטו, יש לדעתי לקבל את הערעור". בפסק הדין התייחס כבוד השופט רובינשטיין על החובה המוטלת על החברה וטעמים אשר בגינם יש לנהוג ביתר כבוד באוכלוסיית הקשישים במדינתו, "נוסיף, כי כלפי האדם הקשיש פשיטא שקיימת חובה מיוחדת של החברה, בגלל חולשתו הטבועה ("והדרת פני זקן" - ויקרא י"ט, ל"ב; "ואל תבוז כי זקנה אמך" משלי כ"ג, כ"ב). אין מי שאינו רוצה להגיע לזקנה, אך אין מי שאינו רוצה כי הזקנה תהיה מכובדת, במובנו הבסיסי ביותר של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, קרי, "כבודו של אדם באשר הוא אדם"". 16. בפסק הדין נבנתה על ידי בית המשפט קונסטרוקציה לפיה, יש לראות קשר ישיר בין "מזונות" לפנסיה באשר שניהם משמעותם מחייתו של אדם ומטרתם אחת, " אכן, הביטוי "מזונות" משמעותו הרגילה היא דמי מחיה לבת זוג או לילדים, הנקבעים אם מכוח הדין האישי ואם לפי סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959. עם זאת מושג המזונות לפי המשפט העברי "כולל לא רק מזונות במובן הצר של המלה (אוכל) אלא גם את כל יתר צרכיה האמיתיים, כגון כסות, מדור, ריפוי וכדומה" וכן, "מה מהותה של פנסיה, ובודאי ככל שהשנים חולפות והגיל מתקדם ועמו הצרכים הגוברים? האם אין משמעותה של הפנסיה אף היא מחייתו של אדם, מזונותיו במובנם הרחב, גם אם לא נפסקו מלכתחילה "מזונות" במובן ה"רגיל" של הליך שזה שמו?". כן התייחס בית המשפט לאינטרס ההסתמכות של האישה על קבלת קצבת השארים כטעם נוסף שבגינו יש לקבל את התביעה, "כללם של דברים: ניתן לראות את המערערת דנא כמי שבידה פסק מזונות; נוסיף לכך את הסתמכותה על הקצבה, ותכנון חייה לאורך שנים על פי זה, אינטרס שבמקרה זה אינו מתגמד, ומהוה מרכיב בהכרעה" 17. המשיבה טענה, כי פסק דין זה של בית המשפט העליון אינו בבחינת ההלכה הקובעת אלא הוא מקרה קצה, אשר מטעמי צדק ונסיבות מיוחדות, אישרו את תשלום קצבת השארים לאשה. סבורה אני, כי נסיבות המקרה דנן, דומות במספר היבטים לפרשת רוזנשטראוך. גם במקרה שלפני מדובר במערערת אשר הייתה נשואה למנוח שנים רבות, מעל 30 שנים. זכויות הפנסיה של המנוח נצברו אך ורק במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג. לאחר הגירושין המנוח לא צבר זכויות פנסיוניות עם ידועתו בציבור על כן לא היה כל שיתוף בין המנוח לידועתו בציבור אשר ראוי לחלוקה. על כן יש לראות את המערערת כשותפה פעילה בתשלומי הפנסיה ששולמו על ידי המנוח. סבורה אני כי המערערת אשר קיבלה בפועל משך 10 שנים מזונות מהמנוח זכאית הייתה להסתמך על המשך תשלום המזונות כפי שנקבע בהסכם גם לאחר מותו. גם במקרה שלפני סבורה אני כי יש לעשות צדק עם המערערת אשר נמצאת במצב רפואי קשה ואשר איננה מתקיימת ממקורות אחרים מלבד תשלומי המזונות אשר שולמו לה מדי חודש בחודשו על ידי המנוח. גם במקרה שלפני סבורה אני יש לפרש את המונח מזונות כבעל קשר ישיר לקצבת השארים אשר במהותה נועדה לאפשר לאישה חיים בכבוד, מזון וכסות ולדאוג לכל צרכיה. לאור האמור, ולמרות שאין מדובר בנסיבות זהות ,ההלכה שנפסקה בפרשת רוזנשטראוך והטעמים שבגינם נפסקה זכותה של האשה לקבלת קצבת שארים, יפים גם לענייננו. 18. בפרשת שאוה - שוע, (בג"ץ 2673/06 שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 21/4/09), נדרש בית המשפט העליון לסוגיה דומה. ברם, באותה הפרשה בני הזוג חתמו על הסכם ממון אשר קבע משטר של הפרשת רכוש (לא כך בענייננו). וכן, הסכם הגירושין עליו הסכימו בני הזוג כלל אף הוא הסדרה של חלוקת הזכויות הכלכליות בין בני הזוג לרבות ובמפורש הזכויות הפנסיוניות. באותו הסכם ויתרה העותרת, (גרושתו של בן הזוג) במפורש על זכויותיה הפנסיוניות. לאור הנסיבות דחה בית המשפט העליון את תביעתה של העותרת לקצבת שארים. יחד עם זאת קבע בית המשפט ביחס להלכת השיתוף, כי חלה היא גם ביחס לזכויות פנסיוניות, "ביחס להלכת השיתוף נקבע כי "הלכת השיתוף בזכויות הוחלה על כל הנכסים של בני זוג... היא חלה גם ביחס לזכויות סוציאליות כפיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, חיסכון בביטוח מנהלים וכיוצא בזה"... ביחס לחוק יחסי ממון נקבע כי "על דרך הכלל, זכויות פנסיה שצבר בן-זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין הינם נכסים בני-איזון, בין שגמלו ובין שטרם גמלו. זאת, נוכח ראייתן של זכויות אלה חלק מהתמורה הכוללת שקיבל בן-הזוג בגין עבודתו" 19. בית המשפט הדגיש, כי קיימת בעיה עקרונית לגבי בני זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף או שניהלו משטר של שיתוף בנכסים באשר בני זוג כאלה, אפילו יבקשו בעת הגירושין ובהסכמה, להעניק זה לזו חלק מהזכויות הפנסיוניות - יתקלו בקושי. הקושי נובע מהתנגשות בין רצונם המשותף לבין תקנוני קרנות הפנסיה, והיא טעונה פיתרון. בהקשר הספציפי של פנסיית השאירים, נאמר כי יש להגיע לאיזון הראוי בין התכלית הסוציאלית שבבסיס קצבת פנסיית השאירים, מצד אחד, לבין ההצדקות הניצבות בבסיס כלל החלוקה השוויונית מכוח הלכת השיתוף מצד שני. האיזון בין השיקולים השונים אינו קל וניתן למצוא את האיזון הראוי בנסיבות העניין. ואולם נקבע על ידי בית המשפט, כי שאלות אלה אינן מתעוררות באותו המקרה משום שהצדדים בחרו, עם נישואיהם השניים, במשטר של הפרדת רכוש, ומה שחשוב מזה - העותרת ויתרה במפורש על זכויותיה הפנסיוניות בהסכם הגירושין. 20. וכן בע"מ 4870/06, פלונית נ' עזבון המנוח פלוני, ניתן ביום 24/3/08). באותה פרשה, נידונה השאלה, מה דינה של אשה, לצורך קצבת שארים מקרן הפנסיה, שבהסכם גירושין מבעלה נקבעו הוראות כי תקבל כספי מזונות מן הפנסיה של בעלה (המנוח), והוא נשא לאחר גירושיהם אחרת שהיא אלמנתו, ואחר כך נפטר לעולמו תוך זמן קצר. ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את טענת המערערת כי "הפנסיה מהוה נכס כחלק מרכושו של המנוח", ולפיכך, הן על פי הלכת השיתוף בנכסים והן על פי הסכם הגירושין - זכאית היא לחציו. ערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי התקבל. נקבע כי המנוח לא יכול היה ליתן למערערת זכויות בהסכם הגירושין בניגוד לתקנון הקרן (המערערת כגרושת המנוח, איננה נמנית על השארים כהגדרתם בתקנון הקרן). ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ופסק ברוב דעות בניגוד לדעתו החולקת של השופט רובינשטיין (נקט בשיטה שונה וסכום שונה) כי המערערת זכאית לגבות מן העיזבון סכום חד- פעמי שמהווה היוון של תשלומי המזונות. ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין לגבי זכויות הפנסיה של בני זוג שנפרדו: "אוסיף כי במבט רחב, בעולם משתנה שבו יציבות המשפחה ודמות היחסים הזוגיים אינה כשהיתה, יש מקום ליצירת אפשרויות של "דרך המלך", שאינן פרשנות משפטית מפותלת, לזכויות בני זוג גרושים... לדידי - ואיני קובע מסמרות - יש מרכיב מעין קנייני למצער בנושא הפנסיוני, במערכת יחסים רבת שנים, ובמיוחד שעה שלא עסקינן בענין אזוטרי של מה בכך, אלא בזכויות לעת זקנה, תקופה שבה מטבע הדברים צרכיו של אדם מתרבים והוא נזקק חיונית לקיומו לפנסיה. לכן קרובים הדברים להיות זכות בסיסית, קניינו של אדם, זכות יסוד לפי סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ניתן לומר, כי המצב הרצוי - אם כי לא תמיד המצוי - הוא כי שנות חיים משותפים יְזַכו בנתח בפנסיה של בן הזוג, ומימוש הזכות יבוא עם תחילת תשלום הפנסיה, אלא אם כן - אולי בגילים צעירים יותר ובצבירת זכויות של שנים לא רבות, או מטעמים אחרים - מגיעים הצדדים להסכמה בדבר תשלום חד-פעמי. אך המצב הקיים אינו מוסדר כדבעי... דומה שכדי להסדיר דבר דבור על אופניו, כדי שזכות זו תיושם כדבעי, ראוי מאמץ מטעם המחוקק, שלנגד עיניו ועיני מסייעיו מצויה התמונה הכוללת, כך לכאורה. התקנון האחיד נשוא ענייננו, למשל, אינו נותן ביטוי לכך, שכן לפיו - כאמור - אין גרושה או גרוש מוצאים את מקומם... ואכן, הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, תשס"ז-2007 (מאת חברת הכנסת אורית נוקד) באה לפתור שאלות הכרוכות בכך. רעיונות חקיקה כגון זה יש לדעתי לעודד... ". 21. לאור פסיקתו של בית המשפט העליון אשר העלתה את חשיבותן של זכויות הפנסיה של בני זוג גרושים ראוי ויש חשיבות רבה להכרעה בפסק דין זה באשר זכותה של המערערת לקבלת קצבת השארים הנה זכות ראשונה במעלה ועל כן, על מנת לשלול את הזכות על המשיבה להעלות טעמים מוצדקים ומידתיים אשר יעמדו מנגד. 22. חיזוק נוסף לדעתי כפי שהובאה לעיל נמצא בדוח ועדת השופט שוחט, אשר דן בנושא זכויות הפנסיה של בני זוג פרודים ואשר המליץ על שינוי חקיקתי נרחב בנושא. דוח הועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו הועדה הוקמה על מנת להתמודד עם הבעיה של היעדר אפשרות מעשית לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו על אף שזכויות אלו הן נכס בר חלוקה מכח חזקת השיתוף בין בני הזוג. 23. לדעת הועדה, הבעיה המורכבת והסבוכה ביותר הנה קצבת השארים. כאשר במצב המשפטי הקיים, בני זוג לשעבר אינם מוגדרים כשארים ומשום כך, אינם זכאים לקצבת השארים. לעומת זאת, בני זוג שחיים עם העמיתים לאחר שמרבית הזכויות בקופה או בהסדר הפנסיה התקציבית כבר נצברו, מוגדרים כשאירים ויזכו לקבלת קצבת שארים. מצב זה, לדעת הועדה, מנקודת המבט של דיני השיתוף בחיסכון הפנסיוני, הוא בלתי נסבל. הועדה קובעת, כי על פי דיני השיתוף הזוגי, בן הזוג לשעבר שהיו בן זוגו של העמית בעת שנצברה הזכות, אך למצער, לא בעת מימושה, הוא שצריך ליהנות מקצבת השארים. 24. הועדה הסבירה את הבעייתיות אשר מתקיימת אף במקרה דנן לפיה, הסכמי גירושין רבים כללו בפועל את זכותו של בן הזוג לשעבר לקצבת שארים. הסכמים אלה אושרו על ידי בית משפט ואף קיבלו תוקף של פסק דין אולם בפועל, נוצר קושי לממש את המוסכם היות וקרנות הפנסיה טענו שאין בכוחו של הסכם להוסיף "שאר" שאינו זכאי לקצבת על פי הוראות הסדר הפנסיה. 25. ממצאי ומסקנות הועדה קבעו, כי יש לבטל את ההוראה בחוק הגמלאות לפיה גרושה איננה זכאית לקבלת קצבת שארים ולבטל את הוראת סעיף 38 א' לחוק הגמלאות. הועדה קבעה כי יש לקבוע כי בני זוג לשעבר הזכאים לקצבת פרישה בחיי הפורש יתווספו לרשימת השארים בכפוף לחלוקה רעיונית של קצבת השארים בין בו הזוג לשעבר לבן הזוג הנוכחי של הפורש. 26. ולענייננו, יש לראות בדו"ח הועדה דלעיל בסיס נוסף לזכאותה של המערערת. ממצאי הועדה, נימוקיה והטעמים שפורטו על ידה מגדירים היטב את הקושי הקיים במקרה דנן, את החשיבות שיש ליתן לחזקת השיתוף שהייתה קיימת בין המערערת לבין המנוח ואת הצורך הקיומי של המערערת. כל אלה מקבלים חיזוק נוסף לאור תרומתה של המערערת בלבד ולא של הידועה בציבור ליצירת הזכות כאשר הרציונל המרכזי להסדרי השיתוף בין בני הזוג נשען על התפיסה כי בן הזוג שלעבר תרם באמצעות המאמץ המשותף שלו למשפחה לפרנסתו של החוסך. גם מנקודת המבט הסוציאלית והתלות הכלכלית של בן הזוג לשעבר בחוסך. בפרט כאשר מדובר בנישואים ממושכים בהם בן הזוג לא עבד מחוץ לבית וויתר על יצירת מקור פרנסה. בן הזוג הסתמך על חסכונות הפנסיה וכלכל את צעדיו מראש. מסקנות הועדה נועדו לשנות מצב קיים שבו זכויותיהם של בני זוג גרושים מקופחים ללא צידוק מוסרי או משפטי. 27. לסיכום לאור האמור לעיל, באשר לזכותה של המערערת לקבלת קצבת שארים יש ליתן את החשיבות הראויה להסכם הגירושין אשר נחתם וייושם בפועל בין הצדדים. כפי שנאמר, הסכם זה הקנה למערערת את הזכות למזונות כאשר נקבע בו מפורשות כי אלו ישולמו מתוך החיסכון הפנסיוני של המנוח. במצב דברים זה, כאשר זכותה של המערערת למזונות הוכחה כדבעי, שולמה על ידי המנוח כל שנות חייו מדי חודש בחודש הרי שיש לקבוע כי מדובר אכן במזונות שנקבעו על פי הסכם שבדין ולכן מתקיים גם הסייג שבסעיף 38א' לחוק הגמלאות. זאת ועוד, כאשר נפסק כבר, כי החיסכון הפנסיוני מהווה זכות קניינית של שני בני הזוג הרי שיש לכבד את רצונם של הצדדים. 28. המערערת, דאגה למימוש זכותה למזונות אשר שולמו מן הפנסיה, הלכה למעשה, מיום חתימת הסכם הגירושין ובמשך חייו של המנוח ולא רק ממועד פטירתו. העובדה שהמערערת קיבלה כספי מזונות מהמנוח בחייו, במשך 10 שנים מחזקת את המסקנה כי היתה תלויה במנוח לשם מחייתה. דבר זה נותן משנה תוקף להסתמכותה של המערערת לקבלת קצבת השארים של המנוח כהמשך ישיר לתשלום המזונות ששולמו לה. 29. סעיף 31 לחוק הגמלאות המשיבה טענה, כי ע"פ סעיף 31 לחוק הגמלאות אין המערערת זכאית לקבלת קצבת שארים היות והיא חיה חיי שיתוף עם בן זוגה כידועים בציבור. טענה זו נדחית אף היא ממספר טעמים. סעיף 31 לחוק הגמלאות חל על אישה שנישאה. אין חולק, כי המערערת לא נישאה לאחר גירושיה וטענת המשיבה, כי סעיף 31 לחוק חל גם על ידועים בציבור לא הוכחה. זאת ועוד, כלל לא הוכח כי המערערת ובן זוגה הנם ידועים בציבור. לא הוכחה מהות היחסים, אם בכלל בין המערערת לבין בן הזוג, לא בוצעה חקירה של אותו בן זוג לרבות לגבי השיתוף הכלכלי אם קיים כלל בניהם. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי המשיבה ועל כן, מדובר אף בהרחבת חזית אסורה. זאת ועוד, סעיף 31 לחוק קובע, כי במקרה של החלתו, תהא המערערת זכאית למענק כספי שיהא על המשיבה לשלם למערערת. 30. זכויות הגברת אדמוני הגברת אדמוני טענה, כי לאור הוראות החוק המפורשות וכן, לאור תלותה הכלכלית בקצבת השארים של המנוח, יש לדחות את הערעור. שקלתי את טענותיה של הגברת אדמוני בכובד ראש וסבורה אני, כי בנסיבות המקרה הדין והצדק מחייבים מתן קצבת השארים למערערת. המערערת כאמור, הייתה נשואה למנוח מעל ל 30 שנים. מדובר בתקופה ארוכה אשר במהלכה נולדו לבני הזוג ילדים והמערערת תמכה במנוח ותרמה למאמץ המשותף של התא המשפחתי. המנוח, במהלך נישואיו צבר את זכויותיו הפנסיוניות תוך הישענות על המערערת ומתוך שיתוף כלכלי מלא של בני הזוג. כל זכויותיו הפנסיוניות של המנוח נצברו במהלך חייהם המשותפים של המנוח והמערערת. הגברת אדמוני לעומת זאת, לא הייתה שותפה כלל לצבירת זכויות אלה. מדובר בשיתוף מלא של המערערת בלבד המקנה זכאות מלאה של המערערת לקבלת זכויות הפנסיה. זאת ועוד, זכותה של המערערת עוגנה בהסכם הגירושין של הצדדים בו התחייב המנוח לשלם למערערת מזונות כל ימי חייו ולאחר מכן, באמצעות כספי הפנסיה. התחייבות המנוח לתשלום מזונות עומדת בתנאי חוק הגמלאות. לא זו אף זו, המערערת בפועל, במהלך חייהם המשותפים של המנוח והידועה בציבור, קיבלה תשלומי מזונות מהמנוח והדבר היה בידיעתה של הידועה בציבור. בכך מימשה את זכויותיה גם ולאחר גירושי הצדדים. למערערת קיימת זכות הסתמכות, מתוקף קבלת הזכויות בפועל ומתוקף ההסדרים שנקבעו בין הצדדים לגבי זכאותה לקבלת קצבת שארים. 31. סוף דבר הערעור מתקבל. ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ב, 22 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. חוזהפנסיהגירושיןהסכם גירושין