שבר בפמור - תאונת דרכים

רקע כללי וההליך שלפני התובע יליד 29.10.1986 נפגע בתאונת דרכים ביום 17.8.2002 (להלן: "התאונה"). הנתבעים אחראיים לפצות את התובע על מלוא נזקי הגוף הנובעים מהתאונה. בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה הובהל התובע על ידי אמבולנס לבית חולים העמק בעפולה שם קיבל טיפול ראשוני ואובחן כסובל משבר בפימור רגל שמאל וכן שבר בקרסול רגל ימין. מטעם בית המשפט מונה בתחילה מומחה רפואי בשטח האורטופדי פרופ' גרשון וולפין. פרופ' וולפין בחוות דעתו קבע כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות הכיפוף של מפרק ירך שמאל ו- 5% נוספים בגין הגבלת תנועות קרסול ימין לאחר שבר תלישה בפטישון הקרסול. סה"כ נכותו המשוקללת של התובע הועמדה על 14.5%. כאשר התיק היה קבוע לשמיעת ראיות הודיע התובע כי יש ברצונו לעתור למינוי מומחה בשטח הפסיכיאטרי בשל מחלת הסכיזופרניה (להלן: "המחלה") אשר התפרצה לטענתו בעקבות התאונה. ביום 24.5.2010 נעניתי לבקשת התובע ומיניתי מומחה בשטח הפסיכיאטרי, ד"ר גיא אור. ד"ר אור אישר בחוות דעתו כי התובע סובל מהמחלה וקבע את נכותו בשל המחלה בשיעור של 50%. יחד עם זאת, קבע כי אין קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לבין התאונה. התובע לא השלים עם קביעה זו וחקר את ד"ר אור על חוות דעתו. לאחר חקירתו הגיש התובע בקשה לפסול את חוות דעתו של ד"ר אור ולחילופין למינוי מומחה נוסף בשטח הפסיכיאטרי, בקשה נשוא החלטה זו. אציין עוד כי בטרם נחקר ד"ר אור על חוות דעתו ובטרם נתן את חוות דעתו הגיש התובע בקשה לביטולו מינויו של ד"ר אור בטענה כי מומחה זה מנוי על האסכולה לפיה בכ למקרה אין קשר סיבתי בין תאונה לבין המחלה. בקשה זו נדחתה על ידי. טענות הצדדים התובע מעלה במסגרת בקשתו הטענות כדלקמן: 10.1 התובע צפה כי המומחה יקבע כי אין קשר סיבתי עוד בטרם נתן את חוות דעתו מאחר והמומחה מחזיק בדעה שללא חבלת ראש אין לקשור את המחלה עם תאונה. לכן התובע הגיש בזמנו בקשה לביטול מינויו של ד"ר גיא אור, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט. 10.2 המומחה סטה באופן מהותי והתעלם מאסכולות קיימות, פגם היורד לשורשו של עניין. המומחה התעלם מתלונותיו של התובע שיש בהן כדי לקשור קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. 10.3 המומחה הסתמך בחוות דעתו של תיזה אחת לפיה רק במידה וקיימת חבלת ראש ניתן לקשור בין תאונה למחלה מבלי שימציא אסמכתא בנושא. המומחה שלל אפשרות לפיה מצב של דחק בעקבות התאונה יכול להוות טריגר להתפרצות המחלה. 10.4 המומחה התעלם מהאמור בספרם של צדוק וקפלן לפיו מצבי טראומה יכול לגרום לדחק אשר יכול לגרום לפרוץ המחלה. 10.5 המומחה לא ראיין את בני משפחתו של התובע ולא העניק משקל לעובדה כי על פי עדותם התובע היה ילד חברותי, עסק בספורט, בעל שמח חיים ויציב בכל המסגרות וכל "חטאו" הוא היותו בן למשפחת עולים חדשים מאתיופיה בעל גישה תרבותית שונה. 10.6 התעלמות המומחה מתיזה רפואית אחרת לפיה במחלה יכולה להתפרץ בשל גורמי דחק ללא חבלת ראש מקפחת את התובע זאת בשים לב כי בתאונות דרכים לא ניתן להביא חוות דעת מטעם צד כלשהו ובית משפט מכריע את פסיקתו אך ורק על סמך דברי מומחה רפואי מטעמו. 10.7 המומחה התעלם מרישומים רפואיים שנעשו בבית חולים שער מנשה לפיהן השינוי בהתנהגות התובע החל רק לאחר התאונה. 10.8 המומחה התעלם מכך שהתובע עבד בבסטה בשוק מאז גיל 16 וכן שיחק כדורגל באופן פעיל. כמו כן, התעלם מהעובדה כי התובע היה תלמיד ממוצע בלימודיו אך התמיד בהם והיה נער חברותי וחייכן. 10.9 המומחה טרח לציין כי אימו של התובע הייתה מאושפזת בשער מנשה מבלי לבדוק את הדברים לעומקם ומבלי לציין את סיבת אשפוזה ומה האבחנה בגינה אושפזה. 10.10 באשר לשימוש בסמים ואלכוהול המומחה נתן תשובות פתלתלות המלווה בבקיעים ותמיהות. 10.11 המומחה התעלם מכך שעל פי רישומי בית חולים שער מנשה מעידים כי סיבת הדחק הינה תאונת הדרכים וחלק מהזיותיו היו על חברת הביטוח ועל סוכן הביטוח לגביו דמיין כי הוא רודף אותו. 10.10 קיימת אסכולה אחרת הגורסת כי טראומה ללא חבלת ראש הגורמת לדחק עשויה להוביל לפרוץ המחלה. המומחה התעלם מהאסכולה האחרת מאחר והוא היה שבוי באסכולה שלו עצמו. הנתבעים מאידך מעלים את הטענות כדלקמן: 11.1 על פי הפסיקה יש לשקול פסילת מומחה מטעם בית המשפט רק במקרים נדירים. 11.2 חוות דעתו של המומחה אינה נגועה בכל פגם, הוא נחקר בבית המשפט וטענות התובע מקורם באי שביעות רצונו מקביעות המומחה. 11.3 בניגוד לאמור בבקשה המומחה לא קבע כי רק במידה והייתה פגיעת ראש ניתן לקשור בין המחלה לתאונה. המומחה מנה גורם זה כשיקול במכלול שיקולים אחרים אותם יש לקחת בחשבון אך לא כשיקול יחיד. 11.4 במקרה זה מתקיימים בתובע גורמי סיכון אחרים שאינם קשורים בתאונה כפי שקבע המומחה. 11.5 בניגוד לטענת התובע לאחר חקירתו שלח המומחה לבית המשפט ספרות רפואית רלוונטית התומכת בטיעוניו. 11.6 על פי הפסיקה יש לשקול היזקקות למומחה נוסף במקרים חריגים בהם קיימת ספקות בדבר נכונות חוות הדעת ותחושת השופט שאין בידו להכריע בסכסוך בהסתמך על חוות הדעת המונחת לפניו. 11.7 פסקי הדין עליהם מסתמך התובע אינם רלוונטיים. נסיבותיהם של הנפגעים שם אינם זהים לנסיבותיו של התובע כאן. דיון והכרעה קביעות המומחה המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי מדובר בנפגע בן 23 בן לאם הסובלת ממחלת נפש. התובע נולד לאחר סיבוך לידה ושהה בפגיה. בגיל הגן תוארה אצל התובע הפרעה רגשית והתנהגותית אשר להערכת הגורמים המטפלים נבעה מהזנחה סביבתית וכנראה על רקע זה הושם בפנימיה בגיל חמש שנים. בבית הספר תואר אצל התובע קשיי למידה והוא נזקק ללמוד במסגרת מיוחדת בחלק מהשנים וסיים 9 שנות לימוד לאחריהן יצא לשוק העבודה. התובע נפגע בתאונה נשוא התביעה ברגלו ולא תוארה פגיעה בראש. כמו כן, לא תוארו תסמיני חרדה או מצוקה סביב התאונה. התובע אובחן כסובל משבר בירך שמאל וקרסול ימין. לאחר תקופת החלמה עבד התובע לפרקים בעבודות מזדמנות אך ברוב הזמן לא עבד. בהמשך התחיל התובע להשתמש בסמים שונים וכנראה גם באלכוהול. לדברי התובע כפי שמסר למומחה לאחר כשנתיים מיום התאונה החל לסבול מתסמינים פסיכוטיים ובהם מחשבות שווא,,והזיות עם ביטוים של הפרעה בהתנהגות. רק כשנה לאחר פריצת התסמינים הובא על ידי אחיו לאשפוז. בתחילה סברו הרופאים המטפלים כי מדובר בפסיכוזה על רקע שימוש בסמים ורק לאחר מכן התבררה התמונה הקלינית וכיום אין חולק כי התובע סובל ממחלת הסכיזופרניה. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נכותו הצמיתה של התובע בגין המחלה הינה בשיעור 50% לפי תקנה 33ד לתקנות המוסד לביטוח לאומי. באשר לקשר הסיבתי סבר המומחה כי אין קשר בין התאונה לבין התפרצות המחלה. המומחה הסביר בחוות דעתו כי קיימים מספרי גורמי סיכון המתקיימים בתובע ואשר אינם תולדה של התאונה ואלה הם: א. תחלואה נפשית במשפחה כאשר אימו של התובע סבלה ממחלת נפש. ב. סיבוכי לידה: אצל התובע תוארו סיבוכי לידה , הוא נולד אפאטי ונזקק לשהות זמן מה בפגיה. ג. קשיי למידה וקשיים קוגניטיביים. ד. שימוש בסמים. התובע בנוסף לא סבל מחבלת ראש ולכן המומחה סבור כי אין לקשור בשל עובדה זו בין התאונה והמחלה. המומחה מתייחס לאפשרות שגורמי דחק יגרמו להתפרצות המחלה ומציין כי לא תועד שהתובע סבל מגורמי דחק לאחר התאונה ובעטיה. כמו כן, מציין המומחה כי גורמי דחק יכולים לגרום להתרצות המחלה כאשר מדובר בגורמי דחק ממושכים בגיל ההתבגרות ולא גורמי דחק חדים הנובעים מתאונה. במקרה הזה ניתן לראות בהזנחה הסביבתית ממנה סבל התובע כגורם דחק מתמשך אשר מהווה גורם סיכון נוסף להתפרצות המחלה. פסילת חוות הדעת לאחר ששקלתי את טענו הצדדים הנני סבור כי אין ממש בבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר גיא אור. עצם העובדה כי התובע אינו מרוצה או חולק על הקביעות הרפואיות של המומחה מטעם בית המשפט אינה עילה לפסילת חוות דעתו. גם העובדה כי המומחה מחזיק בדעה מסוימת באשר לסיבות להתפרצות מחלת הסכיזופרניה וסבור כי רק בהתמלא תנאים מסוימים ניתן לקשור בין המחלה לאירוע טראומטי אינה מהווה סיבה לפסילת חוות דעתו של המומחה, כל עוד לא הוכח כי מדובר בטעות גסה וחמורה של המומחה. לא נטען ולא הוכח כי דבק בפועלו של המומחה ניגוד אינטרסים או פגיעה בכללי המשפט הטבעי על מנת שניתן יהיה לפסול את חוות דעתו. התובע אף פותח את בקשתו בכך שאין הוא מטיל כל דופי אישי במומחה. לדעתי כל הטענות אותן מעלה התובע כמפורט לעיל הינן טענות רלוונטיות לראשה השני של הבקשה ככל שהיא מכוונת למינוי מומחה נוסף מטעם בי המשפט. לאחרונה נפסק בע"א 1168/07 יפה נוף- תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד (פורסם ביום 1.2.2009) באשר לעילות פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט כדלקמן: "ככלל, עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב [ראו: ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381, 391 (1994)]. פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. בע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד  בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא(2) 146 (1967) נדרש כבוד השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי לשאלה זו וקבע בנוגע למעריך, נשוא דיונו, כי: '... במידה שמסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בענין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם". [שם, בעמוד 153].'" חריג לכלל הנ"ל מתקיים כאשר המומחה שגה שגיאה גסה כאשר אותה שגיאה עולה מהכתובים (ראה: ע"א 311/66 נחמיאס נ' "לקט" קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד כ (4) 48, 50 (1966)). במקרה הניצב לפני לא עלה כלל כי המומחה שגה שגיאה גסה ולכן אין כל עילה להורות על פסילת חוו דעתו. משתחמה הפסיקה את עילות הפסילות לעילות ידועות ומוגדרות כאשר לא התקיימה בענייננו אף אחת מאותן עילות דין הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה ולמינוי מומחה אחר במקומו להידחות. מינוי מומחה נוסף ברע"א 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו(4), 673, דן בית משפט העליון בסוגיה מתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים למינוי כזה. בית המשפט העליון קבע כי: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו" השאלה המתעוררת לפני האם לאחר חקירת המומחה נותרה תחושה שלא ניתן להכריע במחלוקות שבהליך זה בהסתמך על חוות דעת המומחה וחקירתו? על שאלה זו עליי להשיב בשלילה. אדגיש כבר כעת כי, חלק מטענות המבקש מקומן להתברר במסגרת פסק הדין והן אינן רלוונטיות לשאלה האם יש למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט. לכן אדון רק בטענות שאני מוצא אותן רלוונטיות לשלב זה של הדיון. אין ממש בטענת התובע לפיה ד"ר אור סבר כי קיים הכרח בקיום חבלת ראש בתאונה על מנת שיתבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. בחוות דעתו של ד"ר אור הוא ציין: "אמנם תואר במספר מחקרים (עם סימן שאלה לגבי המתודולוגיה שלהם) כי מצב דחק בילדות ובראשית ההתבגרות (בזמן שהמוח עובר עדיין תהליכי שינוי) יכולים להביא להגברת הסיכון לחלות במחלה, אך מדובר בדרך כלל בדחק מתמשך ולא חריף." מציטוט זה עולה כי המומחה היה ער לאפשרות אחרת שהועלתה במחקרים אחרים לפיה המחלה יכולה להתפרץ על רקע של דחק מתמשך ולאו דווקא על רקע של תאונה והוא שלל אפשרות זו מכח אותם מחקרים אשר דרשו כי מצב הדחק יהיה מתמשך. הספרות עליה הצביע התובע בבקשתו לאו דווקא סותרת את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט. אכן בספרם של צדוק וקפלן הופיעה התייחסות לגבי מצבי הדחק והופעת המחלה. באותו פרק צוין כי רוב המודלים מצביעים ע כך שהדחק הוא תולדה של מצב ביולוגי או סביבתי. המרכיב הסביבתי יכול לנבוע מסיבה ביולוגית כגון זיהום או פסיכולוגי כגון מוות במשפחה בעוד המצב הביולוגי יכול לנבוע משימוש בסמים או מטראומה. יוצא אפוא כי טראומה יכולה לגרום להתפרצות המחלה אם היא גרמה לשינוי ביולוגי. קביעה זו תואמת את קביעת המומחה לפיה דרוש כי תתלווה לפגיעה חבל ראש עם זעזוע מח, חבלה אשר יכולה לגרום לשינוי ביולוגי, על מנת שיתקיים קשר סיבתי בין תאונה למחלה. אוסיף עוד ואדגיש, כפי שהמומחה העיד לפני, כי אותו פרק עליו מסתמך התובע בספרו של צדוק וקפלן על קשר אפשרי בין המחלה למצבי לחץ הופיע במהדורה 9 ובמהדורה העדכנית של הספר (מהדורה 10) הורד והוצא פרק זה כעולה מצילומי הדפים הרלוונטיים שצירף המומחה לתיק בית המשפט לאחר חקירתו. לכן אין כל תוקף מדעי לאותו פרק ולא ניתן להסתמך עליו עוד כאסמכתא מדעית. לא עלה בידי התובע להוכיח כי קיימת אסכולה נוספת ואחרת השונה מדעתו כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת. עצם העובדה כי המומחה ציין בחקירתו כי יש רופאים הסבורים כי תאונה יכולה לגרום סכיזופרניה אין הדבר מוכיח קיומה של אסכולה. המומחה בעצמו בהמשך התשובה השיב כי הדבר אינו על הקריטריונים של אסכולה (עמ' 30 ש' 16). המומחה ציין כי אין מחקר שיתמוך בדעה זו של אותם רופאים. ברע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ''ד נז(1) 931 נפסק: "כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים." הנטען בבקשה על ידי התובע לפיו בית משפט העליון בע"א 187/83 רדושיצקי נ. קצין התגמולים, פ"ד לז(4) 361 קבע כי מספיק להוכיח קיומה של אסכולה ברמה של מתקבל מאוד על הדעת אינו מדויק. מה שנקבע שם כי צריך להוכיח קשר סיבתי ברמה של מתקבל מאוד על הדעת. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הביא ספרות רפואית התומכת בטענתו לפיה קיימת אסכולה אחרת המקובלת ומבוססת במרכזים רפואיים חשובים או מקובלת על רופאים חשובים. התובע אף לא הביא ולא הצביע על קיומם של מחקרים מדעיים רציניים התומכים בטענתו. הפסיקה שהביא התובע לתמוך בעמדתו אינה ישימה לגביו. הנסיבות אשר נידונו שונים מעניינו של התובע. להלן אפרט ואסביר. בבש"א (ק"ג) 890/07 אלפריג'את ג'מיל נ. כללל חברה לביטוח בע"מ נידון מקרה של נפגע תאונת דרכים שחודש לאחר התאונה הופיעו תסמיניה של מחלת הסכיזופרניה. כמו כן, הנפגע שם התלונן במשך חודש לאחר התאונה על כאבי ראש. ההחלטה שם התבססה על המודל של STRESS DIATHESIS אשר כאמור לעיל הופיע בספרם של צדוק וקפלן במהודרה 9 והוסר במהדורה 10. לנפגע שם לא היה עבר פסיכיאטרי בשונה מקביעת המומחה בענייננו. תפקדו של הנפגע שם היה תקין עובר לאירוע התאונה הן מבחינה חברתית והן מבחינה תעסוקתית בשונה מהתובע כאן. לכן לא ניתן להשליך מההחלטה שם על המקרה הניצב לפני. בת.א. (מחוזי ת"א) 1562/06 יצחק שמש נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ המומחה שמונה היה פרופ' טיאנו. שם הנפגע סבל מחבלת ראש ולכן הדבר דווקא מתיישב עם דעתו של ד"ר אור. התובע אשר לפני לא סבל מחבלת ראש. הנפגע שם לא היה בעל עבר פסיכיאטרי ולא היו נתונים משפחתיים המעידים על תחלואה במשפחה. שם הנפגע אובחן בסמוך לאחר התאונה כסובל מתסמונת דחק בתר חבלתית והתובע דכאן לא אובחן בסמוך לאחר התאונה כסובל ממצב זה. לא היה כ רמז מעברו של הנפגע שם על התפתחות המחלה והוא תפקד כרגיל, סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקי. לכן שם הייתה הצדקה להתערבות בית המשפט במסקנת פרופ' טיאנו. ודוק קביעותיו של פרופ' טיאנו אינן סותרות את דעתו של ד"ר אור. לבסוף סמך התובע את ידיו על ההחלטה שניתנה בת.א. (שלום נתניה) 3254/03 בוריה אייל נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ. שם הורה בית המשפט על מינוי מומחה נוסף על ד"ר גיא אור משום שד"ר אור הביע עמדה נחרצת, כוללנית וקיצונית אל מול דעתם של מומחים אחרים. אולם לא ניתן להקיש המקרה שם על המקרה לפני שכן לא ברור שם מה היו נסיבות המקרה, איזה פגיעות סבל הנפגע שם, מה הרקע המשפחתי והאישי של הנפגע, איזה דעות של מומחים אחרים הוצגו שם והחלטה שם מאוד עמומה וכוללנית ולא ניתן להסיק ממנה מאומה. התובע צירף לבקשתו קטע מהספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" העוסק בתגובת דחק חריפה. אותו קטע שצורף אינו עוסק ספציפית במחלת הסכיזופרניה אלא בהפרעות קשות בהתנהגות כתגובת דחק חריפה. שם הודגש כי "המצב התגובתי הפתולוגי החריף מתרחש במהלך המצב הטראומטי או מיד אחריו" כאשר המחלה בעניינו התפרצה ואובחנה מספר שנים לאחר התאונה (בשנת 2006 אז סבל מהתקף פסיכוטי ראשון) ולא דווח לפני כן אצל התובע כל תגובת דחק בסמוך לאחר התאונה. אין בסיס לטענה לפיה המומחה התעלם מהרישומים הרפואיים לפיהן השינוי בהתנהגות התובע החלה לאחר התאונה. המומחה לא התעלם מהרישומים האלו, הוא התייחס אליהם במסגרת חוות דעתו ועל כך אתייחס ביתר הרחבה במסגרת פסק הדין. כמו כן, אתייחס בפסק הדין לטענות בנושא עברו התעסוקתי ומחלת אימו הנטענת שכן נושאים אלו כאמור לעיל אינם עילה למינוי מומחה נוסף. לאחר שעברתי על התיעוד הרפואי שהונח לפני ועל חוות דעתו של ד"ר אור וחקירתו הנגדית הנני סבור שלא יקשה עליי במקרה זה להכריע בשאלת הקשר הסיבתי כאשר נימוקים והכרעה לגופה של הפלוגתא יינתנו במסגרת פסק הדין. בשים לב לכך אין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף. סיכום לסיכום אני מורה על דחיית הבקשה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. התובע יגיש את סיכומיו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. הנתבעים יגישו סיכומיהם בתוך 30 יום מיום קבלת סיכומי התובע. אחסאן כנעאן התיק יובא לעיוני ביום 1.3.2012 לכתיבת פסק דין. ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. פמורתאונת דרכיםשבר