רכב יציג נכי צה"ל במוקד הערעור שינוי בהגדרת "רכב יציג" כמפורט במכתבו של הרופא הראשי של אגף השיקום במשרד הבטחון מיום 2.6.2005, שתוצאתו הפחתת שיעור הסיוע הכספי המוענק לנכי צה"ל שרגלם פגועה (אך אינה קטועה) לצורך רכישת רכב רפואי, לפי הוראות אגף השיקום. הרקע לערעור בהתאם להוראת אגף השיקום מס' 56.02, שכותרתה "רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום נכי צה"ל" (להלן: הוראת הרכב הרפואי), זכאים נכי צה"ל הלוקים בפגימות שונות לסיוע כספי לרכישת רכב וכן לסיוע באחזקת הרכב והחלפתו. ככלל, הזכאות לרכב רפואי היא לנכים עם פגימה אורתופדית ברגליים בשיעור של 30%, וכן לכל הנכים שדרגת נכותם היא בשיעור של 50% ומעלה. גובה הסיוע הכספי שמוענק לנכים לצרכי רכישת רכב רפואי, נקבע לפי אמות מידה של שיעור הנכות וסוג הפגימה של הנכה. לכל קטגוריה של נכים נקבע רכב יציג מדגם מסוים, שלפיו מחושב גובה התגמול הכספי המוענק לחברי הקבוצה. לנכים הבוחרים לממש את זכאותם, ניתן מענק בשווי של 85% מעלות הרכב היציג הרלוונטי לקבוצה שעליה הם נמנים, וכן הלוואה בתנאים נוחים בשיעור של 15% מעלות הרכב היציג. כל נכה זכאי להחליף את הרכב מדי שלוש שנים וחצי, כך שניתן לו ההפרש בין שווי הרכב המוחלף לשווי הרכב היציג במועד ההחלפה. נכים בדרגת נכות של 100%, זכאים לרכב רפואי הנרכש על-ידי המדינה במימון מלא לרבות אבזור מתאים. המערער הוא נכה צה"ל, שכתוצאה מדריכה על מוקש במהלך שירותו הצבאי, נגרמה לו פגיעה קשה בכף רגלו השמאלית. באוקטובר 2000, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 60%. לפי סעיף 30 להוראת הרכב הרפואי ונספח א' להוראה - כנוסחם עובר לקבלת ההחלטה נושא הערעור - הרכב היציג לקטגוריה של נכים פגועי רגל שדרגת נכותם היא בין 99%-50% (כאשר שיעור הנכות מתייחס לגפיים התחתונות בלבד) - הוא מסוג וולוו S60 SE טורבו. סעיף 30 להוראה, לא מבחין בין נכה שהוא קטוע רגל ממש לבין נכה שרגלו אינה קטועה, אלא פגועה בדרגה האמורה. על רקע עליית מחירי הרכב מסוג וולוו, נערכה עבודת מטה באגף השיקום, שבסיומה הוחלט כי יש מקום להבחין בין נכה שרגלו קטועה לבין נכה שרגלו פגועה בדרגה האמורה, אך אינה קטועה (להלן: הקטגוריה החדשה). בעוד שנכים קטועי רגל ימשיכו להיות זכאים לסיוע כספי שיחושב לפי שווי של וולוו (סוג הרכב עודכן לוולוו S-80), נכים שרגלם פגועה אך אינה קטועה - יהיו זכאים לסיוע כספי בדרגה פחותה, שיחושב לפי שווי של רכב מסוג "סובארו פורסטר". ההפרש בין שווי שני סוגי הרכב נאמד בסכום של עשרות אלפי ש"ח. השינוי המתוכנן זכה להסכמת ארגון נכי צה"ל, ואושר על-ידי מנכ"ל משרד הבטחון, והרופא הראשי הכריז עליו במכתבו לגורמים שונים באגף השיקום מיום 2.6.2005 (להלן: ההחלטה או ההחלטה המקורית). עובר לקבלת ההחלטה, נשלחו מכתבים אישיים לכלל הנכים המשתייכים לקטגוריה החדשה, ובכללם המערער, שבהם יידע אותם הרופא הראשי באגף השיקום (להלן: הרופא הראשי) על אודות השינוי והטעמים שעמדו ביסודו (מכתב הרופא הראשי למערער מיום 28.3.2005). המערער פנה בסוף שנת 2005 בבקשה להחליף את רכבו ולקבל מימון לפי רכב יציג מסוג וולוו. בחילופי מכתבים בין הצדדים, שהתמשכו עד סוף שנת 2007, הובהר למערער כי על רקע ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג, אין הוא זכאי למימון לפי רכב יציג מסוג וולוו, אלא לפי רכב מקטגוריה אחרת, שעלותו נמוכה יותר. בעתירה שהגיש המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, טען כי החלטת אגף השיקום בדבר שינוי הרכב היציג התקבלה בהליך בלתי תקין, וכן טען כי היא אינה סבירה לגופה. המערער הוסיף כי ההבחנה בין קטועי רגליים לבין הקטגוריה החדשה עולה כדי הפליה פסולה ואינה מוצדקת. פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה ע' מודריק) דחה את העתירה. ראשית, קיבל בית המשפט את טענתו המקדמית של המשיב כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. העתירה הוגשה בשלהי 2007, בעוד שדבר ההחלטה נודע למערער כבר במכתב מחודש מרץ 2005. בעניין זה, נדחתה טענת המערער כי העיכוב בהגשת העתירה נבע מהגשת עתירה נפרדת לגילוי מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. עם זאת, בית המשפט קמא החליט כי אין בשיהוי האמור כדי למנוע קיומה של ביקורת שיפוטית על ההחלטה, הן במישור ההליך שהביא לקבלתה, הן לגופה. במישור ההליך שהביא לקבלת ההחלטה, קיבל בית המשפט את טענתו העקרונית של המערער. בית המשפט מצא כי ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג לא התקבלה בהתאם לנוהל המופיע בהוראת אגף שיקום מס' 10.00 "נוהל פרסום, עדכון וביטל הוראה באגף שיקום", ואף לא עברה את ההליך שנקבע בהוראת הרכב הרפואי. נמצא כי עובר לקבלת ההחלטה לא התקיים דיון בפורום מקצועי ממליץ (שבו ארבעה חברים: הרופא הראשי, סגנו הממונה על רכב רפואי, מהנדס רכב ונציג ארגון נכי צה"ל), וכן כי ההחלטה עצמה לא התקבלה על-ידי הפורום המחליט (שבראשו עומד ראש אגף השיקום, ובו חברים הרופא הראשי, יו"ר ארגון נכי צה"ל וראש היחידה להתקשרויות וכלכלה באגף השיקום). כמו-כן, החלטה בעלת השלכת תקציביות צריכה לקבל את אישור שר הביטחון, בעוד שבמקרה דנן ניתן אישור של מנכ"ל משרדו בלבד. נפסק אפוא כי ההחלטה התקבלה בהליך בלתי תקין. עם זאת, בית המשפט החליט - בהתאם לעקרון "הבטלות היחסית" - כי עוצמת הפגם האמור אינה מביאה לביטול ההחלטה, ועבר לבחון את סבירותה לגופה. בצד האמור, העיר בית המשפט קמא כי מן הראוי שההחלטה תיבחן בשנית על-ידי אגף השיקום ותתקבל לאחר הליך תקין. לגופם של דברים, קבע בית המשפט קמא כי ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג לקטגוריה החדשה, נופלת בגדר מתחם הסבירות ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית. נקבע כי קיים שוני רלוונטי לעניין הזכאות לרכב בין נכים קטועי רגל לבין נכים שרגלם פגועה אך אינה קטועה, שכן קיים הבדל ברמת התפקוד בין שתי הקבוצות. אשר על כן, נקבע כי ההבחנה בין שתי הקטגוריות מבחינת סוג הרכב היציג היא סבירה ואינה מפלה על פניה. עוד נקבע כי המערער לא הצליח להראות כי נגרמה לו פגיעה כלשהי או שכושר הניידות שלו הוגבל כתוצאה מהחלפת הרכב היציג. נוכח האמור, פסק בית המשפט קמא כי אין מקום להעניק לעותר את הסעד המבוקש של הקניית זכות לסיוע כספי לפי רכב יציג מסוג וולוו, כפי שהיה לפני שהתקבלה ההחלטה. טענות המערער המערער טוען כי לא נפל שיהוי בהגשת העתירה, שכן ההחלטה המינהלית בעניינו הפרטני התקבלה בחודש אוקטובר 2007, כאשר קיבל תשובה סופית של ראש אגף שיקום ביחס לבקשתו להחליף את רכבו. לחלופין, נטען כי השיהוי שנפל בהגשת העתירה נובע מהתנהלות המשיבים, שנמנעו מלהשיב לפניותיו של המערער ולהעמיד לעיונו את המסמכים שנדרשו לו לשם הגשת העתירה. המבקש טוען כי התוצאה המתחייבת מהפגמים בהליך המינהלי, שעל חלקם עמד בית המשפט קמא, היא בטלות ההחלטה מעיקרה. עוד הוא מוסיף כי הוראות מינהליות של אגף השיקום - כדוגמת ההחלטה נושא העתירה - הן בעלות מעמד נורמטיבי של תקנות בנות פועל תחיקתי, ולכך יש השלכות על אופן קבלתן, שינויין ודרישת הפרסום כתנאי לתוקפן. לגופם של דברים, שב המערער על טענותיו כי אין כל שוני רלוונטי בין נכה קטוע רגל לבין נכה כמותו המוגדר כ"מותאם קטיעה", לעניין גובה הסיוע הכספי הנגזר מבחירת הרכב היציג לקטגוריות השונות. המערער מוסיף כי הוא בפועל קטוע רגל, גם לפי ההגדרות של אגף השיקום, ולכן אין מקום להפחית את גובה הסיוע הכספי שניתן לו. לדבריו, ההחלטה להבחין בין שתי הקבוצות לעניין הרכב היציג, היא שרירותית, בלתי סבירה ולוקה בהפליה פסולה. טענות המדינה המדינה סומכת את ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא, וטוענת כי דין הערעור להידחות הן בשל השיהוי שנפל בהגשת העתירה, הן משום שהחלטת אגף השיקום היא סבירה וראויה לגופה. לדברי המדינה, הלכה היא כי בית המשפט המינהלי לא יתערב בשיקולי אגף השיקום, כל עוד הם עומדים במבחני הסבירות והמינהל התקין. לשיטתה, קיים שוני רלוונטי ומהותי בין שתי הקבוצות - נכים קטועי רגל ונכים פגועי רגל שאינם קטועים - המצדיק הבחנה ביניהן בקביעת הרכב היציג. נכים קטועי רגל, כך נטען, מתקשים יותר מאשר נכים פגועי רגל להיכנס לרכב. החלטת אגף השיקום - הגם שלא נתקבלה בהליך המופיע בכללי אגף השיקום - נתקבלה לאחר התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים ואושרה על-ידי מנכ"ל משרד הבטחון. אשר על כן, אפילו נפל פגם מינהלי בהליך קבלתה, אין מדובר בפגם היורד לשורש ההחלטה, ואין מקום לבטלה כליל. אשר לעניינו הפרטני של המערער, המדינה דוחה את טענתו כי הוא נמנה עם קבוצת הנכים קטועי הרגל בהיותו "מותאם קטיעה". לדבריה, קיימת הבחנה ברורה בין הפגיעה התפקודית שנגרמת למי שהוא קטוע רגל ממש לבין מי שנקבעה לו דרגת נכות מותאמת לקטיעה. מהבחנה זו נגזרת בחירת הרכב היציג השונה. ההבחנה האמורה היא קביעה רפואית מקצועית של גורמי המקצוע האמונים על הטיפול בנכי צה"ל, ואין עילה להתערבות שיפוטית בה. המדינה מדגישה כי תכלית שינוי הרכב היציג לקטגוריה החדשה, היא הסטת תקציבים לטובת רכישת פרוטזה ממוחשבת שיש בה כדי לסייע ולהקל באופן משמעותי על נכים קטועי רגליים. מדובר אפוא בהחלטה בעלת מאפיינים תקציביים, שהתקבלה תוך איזון בין השיקולים הצריכים לעניין ובהסכמת ארגון נכי צה"ל - הוא הארגון היציג של הנכים. התפתחויות מאוחרות בעקבות פסק הדין קמא, שבמסגרתו הורה בית המשפט לעניינים מינהליים על תיקון הפגם בהליך שבו התקבלה ההחלטה, עדכנו המשיבים כי הם פעלו ליישום פסק הדין, והתחילו בהליך קבלת החלטה במסלול האישור הקבוע בהוראות ובנוהלי אגף השיקום. עוד בטרם הושלם הליך זה, נחתם ביום 16.6.2011 סיכום דברים חדש בין המשיבים לבין ארגון נכי צה"ל שבמסגרתו נקבע, בין היתר, כי ייקבע רכב יציג אחד הן לנכים קטועי רגל שדרגת נכותם 99%-50%, הן לנכים פגועי רגל בדרגת נכות זאת (כמו המערער). עוד נקבע כי עלות הרכב היציג שייבחר לא תעלה על 250,000 ש"ח. עבודת מטה ליישום סיכום הדברים מתבצעת בימים אלה, וטרם הושלמה. בסיכומיהם, הדגישו המשיבים כי לפי הסיכום הנוכחי בין אגף השיקום לבין ארגון נכי צה"ל, קביעת רכב יציג אחד לשתי הקבוצות לא תחול באופן רטרואקטיבי, אלא רק מכאן ואילך. דיון והכרעה אין חולק כי העתירה המינהלית הוגשה יותר משנתיים לאחר שנודעה למערער ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג לקטגוריית הנכים פגועי הרגל, שאינם קטועים. לשיטת המערער, יש למנות את המועד להגשת עתירה מינהלית מיום קבלת התשובה הסופית מאגף השיקום בעניין בקשתו הפרטנית לקבל מימון לרכב בתנאים הקודמים. מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא כי היה מקום לתקוף את ההחלטה המינהלית בשלב מוקדם יותר, משעלה בבירור מההתכתבות בין הצדדים כי המערער היה מודע לדבר ההחלטה ולהשלכותיה על עניינו הפרטני. קיום ביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית בעלת השלכות כלליות מעל לשנתיים לאחר קבלתה, כרוך בקשיים לא מבוטלים. עם זאת, הואיל ובית המשפט לעניינים מינהליים דן גם בטענות המועלות בעתירה לגופן, ואף מצא כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה המצריכים תיקון, לא מצאתי לקבוע מסמרות בטענת השיהוי כטענה מקדמית המונעת בחינת טענות המערער לגופן. המערער טוען כי מעמדן הנורמטיבי של ההוראות המופיעות בהוראת הרכב הרפואי הוא כשל תקנות בנות פועל תחיקתי, ולכך יש השלכות ביחס לאופן קבלתן, עדכונן ופרסומן. שאלה זו ממש עלתה בעע"ם 4515/08 מדינת ישראל נ' נאמן ( 6.10.2009) (להלן: עניין נאמן), אך לא נדרשה לשם הכרעה בו. לטעמי, לא ניתן לראות בהוראת הרכב הרפואי  משום "תקנה בת פועל תחיקתי". "תקנה" היא, כדבר סעיף 1 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981: "הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פועל תחיקתי". אין בנמצא חוק המסמיך מפורשות את מחוקק המשנה להתקין תקנות שבגדרן יוענקו ההטבות האמורות. סעיף 48 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] מסמיך את שר הבטחון "להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו". דא עקא, שהמערער אינו מצביע על מקור הסמכה להתקנת תקנות על ידי אגף השיקום במשרד הבטחון או קצין התגמולים בכלל, ובעניין הענקת ההטבות הנדונות בפרט. בעניין נאמן, עמדה השופטת ע' ארבל על הקושי הנגזר מקביעה כי מעמדה הנורמטיבי של הוראת הרכב הרפואי הוא של הנחייה פנימית בלבד, בכל הקשור לעקרון חוקיות המינהל. לכך מצטרפת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שעולה ממכתב שמוען אל המשנה ליועץ המשפטי למערכת הבטחון מיום 19.7.2005, שלפיה יש לפעול לעגן את כלל ההטבות המוענקות לנכי צה"ל על-ידי אגף השיקום במסגרת של חקיקה ראשית וחקיקת משנה. עם זאת, מכתב זה מתאר את המצב הרצוי, ונועד לקדם את מלאכת החקיקה והתקנת התקנות. זאת, להבדיל מן המצב המצוי, שבו חלק מההטבות המוענקות לנכי צה"ל, ובכללן ההטבות הכלולות בהוראת הרכב הרפואי, מוסדרות אך ורק במסגרת של הנחיות פנימיות. במסגרת הדיון הנוכחי, איננו נדרשים לנקוט עמדה בשאלות המורכבות הנוגעות לסוגיית הסדרת מתן הטבות כספיות לנכי צה"ל בגדר הנחיות פנימיות של אגף השיקום (ראו, כאמור, גם עניין נאמן, בפסקאות 16-15 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל). שאלה זו אינה בגדר המחלוקת בין הצדדים ולא התלבנה במסגרת הדיון שלפנינו. במסגרת הוראת אגף שיקום מס' 10.00 "נוהל פרסום, עדכון, ביטול הוראה באגף שיקום" מיום 1.8.2002 (להלן: הנוהל), נקבע אופן עדכון הוראות והנחיות במסגרת אגף השיקום. סעיף 14 לנוהל קובע כי עדכון של הוראת אגף שיקום יובא לבחינה ואישור של "ועדת הוראות" (שהרכבה נקבע בסעיף 42 לנוהל) טרם הבאתו לחתימת ראש האגף. סעיף 44 לנוהל קובע כי הוראה בעלת השלכות על מחויבות תקציבית תועבר "ככלל" לאישור שר הבטחון. בנוסף, בנספח ב' להוראת הרכב הרפואי, נקבע ההליך הפרטני לשינוי הרכב היציג, שקובע כך: "1. הצעה לשינוי רכב יציג יכולה לעלות מטעם אגף השיקום או מטעם ארגון נכי צה"ל. 2. ההצעה תועלה לדיון בפני פורום מקצועי שהרכבו: א. הרופא הראשי ור' היח' לשירותים רפואיים ב. סגן הרופא הראשי ג. הממונה על רכב רפואי ד. מהנדס רכב ה. נציג ארגון נכי צה"ל 3. אם תימצא הצדקה להחלפת הדגם היציג יתבקש מהנדס הרכב להגיש נייר עמדה. 4. למהנדס הרכב תוקצינה עבור כל רכב שייבדק שש שעות עבודה לצורך לימוד הנושא נסיעת מבחן וכתיבת הדו"ח 5. הממונה על רכב רפואי יצטרף אל מהנדס הרכב בעת נסיעת מבחן לצורך הכרה דגם הרכב המוצע. 6. הפורום המקצועי יקבל עותקים של דו"ח המהנדס, יתכנס לדון בו וימליץ בפני ראש אגף השיקום על דגם רכב יציג חדש. 7. החלטה סופית על שינוי הדגם של הרכב הרפואי היציג תתקבל בפורום שהרכבו: א. סמנכ"ל משהב"ט וראש אגף השיקום ב. הרופא המוסמך הראשי ג. יו"ר ארגון נכי צה"ל ד. ראש היחידה להתקשרויות וכלכלה." הנה כי כן, מדובר בהליך סדור שבו מעורבים גורמים בכירים באגף השיקום ובארגון נכי צה"ל, וכולל ביצוע עבודת מטה מעמיקה. אין חולק כי בענייננו, ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג לקטגוריה החדשה לא התקבלה בהליך המוסדר בהוראת הרכב הרפואי, ולא לפי הוראות הנוהל. המשיבים אף הודיעונו כי הם פועלים לתיקון הליקוי בהתאם לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, על-ידי קבלת החלטה בהליך שמעוגן בנהלים האמורים. נותר אפוא לבחון את שאלת הסעד הנגזר מהפגם המינהלי, ולבחון אם קביעת בית המשפט קמא כי יש לנקוט בהתאם לעקרון "הבטלות היחסית", ולהותיר את ההחלטה על כנה - בדין יסודה. עקרון הבטלות היחסית שאומץ בהלכה הפסוקה מבחין בין הפגם שנפל במעשה המינהלי לבין תוצאות הפגם, ומקנה לבית המשפט גמישות גדולה בבחירת הסעד המתאים בהתחשב באופיו של הפגם ובנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים, פסקה 17 ( 27.3.2008); בג"ץ 6652/96 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים, פ"ד נב(3) 117, 143-141 (1998); בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 306-305 (1994); בג"ץ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי דין, פ"ד נז(2) 729, 739 (2003)). בנסיבות המתאימות, יכול בית המשפט להצהיר כי הסדר מסוים יישאר על כנו לפרק זמן מסוים, על אף הפגם שנפל במעשה המינהלי. כך למשל פעל בית המשפט מקום שבו מצא, בין היתר, כי "אי-החוקיות ... אינה טבועה במהות המצב הקיים; היא בגדר מעוות שיוכל לתקון" (בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 112, 120 (2000)), ומקום שבו נמצא כי אין מדובר ב"הפרה בוטה ומכוונת של הדין" (בג"ץ 10/00 עיריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה מחוזות ת"א והמרכז, פ"ד נו(1) 739, 757-756 (2001)). בהיבט הנדון, מקובלת עליי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא, בקובעו כי ההסדר שנקבע בהחלטה יעמוד על כנו, עד שתתקבל החלטה חדשה בהליך מסודר (שתהא נתונה לביקורת שיפוטית, כמפורט להלן). אין חולק כי ההחלטה המקורית התקבלה שלא לפי הנוהל המסודר לשינוי הוראות של אגף השיקום, שכן לא התקיים דיון בפורום המקצועי הממליץ ולא התקבלה החלטה סופית בפורום המחליט, שבו נכללים ראש אגף שיקום ויו"ר ארגון נכים. כמו-כן, לא ניתן אישור שר הבטחון להשלכות התקציביות של השינוי. עם זאת, שוכנעתי כי אין הצדקה, לעת הזאת, להורות על בטלות ההחלטה מעיקרה. נקודת המוצא במישור הנורמטיבי היא כי מדובר - כאמור - בסטייה מהוראות פנימיות ולא מהוראות תקנה, ולכך יש השלכות גם במישור הבטלות היחסית. הגורם שקיבל את ההחלטה המקורית היה הרופא הראשי, לאחר שבוצעה עבודת מטה באגף השיקום, ונתקבלה הסכמת ארגון נכי צה"ל לשינוי. בנוסף, ניתן אישור מנכ"ל משרד הבטחון להשלכות התקציביות של השינוי. זאת ועוד, אף אם קבענו כי טענת השיהוי אינה מצדיקה את דחיית העתירה על הסף, יש לתת משקל לפרק הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה ופרסומה לבין מועד הגשת העתירה, במישור הסעד המתאים. לו היה בית המשפט קמא מכריז על בטלותה המוחלטת של ההחלטה המקורית, היו לכך השלכות רחבות על כלל הנכים שקיבלו סיוע כספי בהתאם לאמות המידה שנקבעו במכתב הרופא הראשי. בצד האמור, לא ניתן להתעלם מהפגם שנפל בהליך קבלת ההחלטה, תוך התעלמות מההוראות המסדירות את אופן שינוי ההוראות הפנימיות. אשר על כן, בדין מצא בית משפט קמא כי יש להשלים את הליך קבלת ההחלטה בדבר שינוי הרכב היציג, בהתאם לנהלים שקבעו המשיבים, שמכוחם ניתן הסיוע לנכי צה"ל. בית המשפט לא קבע לוח זמנים, שבגדרו יהיו המשיבים מחויבים להשלים את תיקון הוראות הנוהל. לטעמי, יש מקום לקבוע כי ההחלטה המקורית (קרי: שינוי הרכב היציג והזכאות לו, בהתאם למכתב הרופא הראשי), תוסיף לעמוד על כנה לתקופה מוגבלת של 120 ימים נוספים מיום מתן פסק דין זה. ככל שהמשיבים לא יסדירו את תיקון ההוראות בהתאם לנוהלי אגף השיקום בגדר סד הזמנים האמור, תוך התייחסות מפורשת גם לפרק הזמן שחלף מאז ההחלטה המקורית, לא יהיה מנוס מהכרזה על ההחלטה המקורית כבטלה. שכן, אין מקום להתיר למשיבים לחרוג מנהליהם שלהם, למשך פרק זמן בלתי מוגבל. מעדכוני המדינה במסגרת סיכומיה, אנו למדים כי ההבחנה בין הקטגוריות שעמדה במוקד העתירה והערעור, עתידה להתבטל, על רקע סיכום חדש שאליו הגיעו אגף השיקום וארגון נכי צה"ל. בנסיבות אלה, נראה כי יש לאפשר למשיבים להשלים את הליך קבלת ההחלטה ואין מקום לדון בשלב זה בטענות המערער בדבר סבירות ההבחנה דנן, קודם שמוצה הליך זה. נוכח דברינו עד כה, החלטה חדשה שבמסגרתה יעודכנו הוראות הרכב הרפואי תתקבל בתוך 120 יום. החלטה זו תקבע את ההסדר החל הן במבט צופה פני עתיד, הן ביחס לפרק הזמן שממועד קבלת ההחלטה המקורית עד לתיקון הנוהל. אם אכן יוחלט (כעולה מהודעת המדינה) כי ההבחנה שנגדה עתר המערער תבוטל במבט צופה פני עתיד, תתייתר ההכרעה במחלוקת בכל שאמור בסיוע שיינתן בעתיד, אך תיוותר על כנה דרישתו של המערער לתשלום כספי בגין הסיוע המופחת שקיבל מאז ההחלטה המקורית (שהיקפה עומד - כפי שציין המערער בדיון שלפנינו - על עשרות אלפי ש"ח). בעניין אחרון זה, תיפתח לפני המערער הדרך להגיש תביעה כספית בבית המשפט האזרחי המוסמך. בגדרה של תביעה זו, יוכל המערער לתקוף - בתקיפה עקיפה - את ההחלטה שלא להחיל את הנוהל המתוקן ממועד קבלתה של ההחלטה המקורית. פסק-דינו של בית המשפט קמא לא יהווה מעשה בית דין, וטענותיו של המערער נגד ההבחנה בין סוגי הנכים שמורות לו. לעומת זאת, אם ההסכם החדש בין אגף השיקום לארגון הנכים לא ייצא אל הפועל, ותתקבל החלטה חדשה שתהיה דומה בעיקרה לאמור במכתב הרופא הראשי, שמורות לעותר טענותיו גם באפיק זה והוא יוכל להעמיד את הנוהל החדש לביקורת שיפוטית לפני הערכאה המוסמכת. ראוי לציין, כי כל עוד ההטבות האמורות מעוגנות בהנחיות פנימיות של אגף השיקום, להבדיל מחקיקה ראשית או חקיקת משנה, מחויבת הרשות לשקול את הצורך לסטות מן ההנחיות כאשר מוצג לפניה טעם המתייחס לנסיבות מיוחדות של בקשה פרטנית (ראו: בג"ץ 4382/98 גבאי נ' שר הבריאות, פ"ד נב(3) 418, 423 (1998); דפנה ברק-ארז המשפט המינהלי כרך א 253 (2010)). לכן, אם בסופו של יום תישמר ההבחנה הכללית בין נכה קטוע לבין נכה שאינו קטוע, יידרש אגף השיקום לבחון את טענותיו הקונקרטיות של המערער שלפיהן יש לסטות מההבחנה האמורה בעניינו. גם בעניין זה איננו נוקטים עמדה בשלב הנוכחי. סיכום בית המשפט לעניינים מינהליים קבע - בין היתר - כי נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה ששינתה את הגדרת "רכב יציג", וכי על המשיבים לתקן פגם זה. אציע לחברותיי לקצוב למשיבים פרק זמן של 120 ימים לקבלת החלטה חדשה בהליך תקין, שתתייחס גם לתחולתה בפרק הזמן שחלף מאז מכתבו של הרופא הראשי. טענות המערער ביחס לסבירות ההסדר הכללי וההחלטה הפרטנית בעניינו שמורות לו, ופסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים לא יהווה מעשה בית דין בעניין זה. בנסיבות העניין, אציע לא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן.רכבצבאנכי צה"לצה"ל